פסקי דין על המשבב עיבוד שבבי (1994) | פסקי דין על פס הרכבות | פסקי דין על המשבב נכסים ואח' | פסקי דין על תומר בוכריס

91/19 עא     21/03/2019




עא 91/19 המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ, פס הרכבות בע"מ, המשבב נכסים בע"מ ואח' נ' תומר בוכריס




החלטה בתיק ע"א 91/19



בבית המשפט העליון


ע"א 91/19 - ב'


לפני:

כבוד השופטת ע' ברון


המבקשים:
1. המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ


2. פס הרכבות בע"מ


3. המשבב נכסים בע"מ

4. זאב שטרנליכט

5. חנוך שטרנליכט

6. יעקב צ'רנוביץ'

7. עידו אנג'ל


נ


ג


ד

המשיב:
תומר בוכריס

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.12.2018 (השופט
מ' אלטוביה
) ב-ת"א 57040-08-18

בשם המבקשים:
עו"ד אייל דורון
; עו"ד בעז פייל

בשם המשיב:
עו"ד צבי בר-נתן
; עו"ד מרב ברוך
; עו"ד סתיו אלפישר



החלטה

1.
עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.12.2018 (השופט
מ' אלטוביה
) ב-ת"א 57040-08-18 שבו נדחתה על הסף תביעה שהגישו המבקשים. במסגרת הבקשה דנן מבוקש כי בית משפט זה יורה על עיכוב תשלום למשיב "בסך של 10 מיליון ש"ח ברוטו (או כל סכום אחר לפי שיקול דעתו)"; וזאת מתוך התמורה שנקבע שמגיעה למשיב במסגרת הערכת שווי מניות שבהן הוא מחזיק או שלהן הוא זכאי במבקשות 3-1 (להלן:
החברות
), שנערכה מכוח הסדר גישור בין הצדדים שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 31.3.2016 (ת"א 64492-03-16, להלן:
פסק הדין הראשון
).

העובדות הצריכות לעניין

2.
בין המבקשים 7-4 ובין המשיב, המחזיקים בחלקים שונים במניות החברות, התגלע סכסוך שאותו ביקשו ליישב במסגרת הסדר גישור שנערך ביום 28.3.2016 (להלן:
ההסדר
או
הסדר הגישור
), ושניתן לו תוקף של

פסק דין
ביום 31.3.2016 – הוא פסק הדין הראשון, כהגדרתו לעיל. בגדרי ההסדר הוסכם בין הצדדים על היפרדות, כך שהמשיב יעביר את מלוא אחזקותיו בחברות לידי המבקשים או מי מהם תמורת סכום שייקבע בהתאם להערכת שווי שתיערך, ויחדל לשמש בכל תפקיד בחברות. לפי הסדר הגישור, המשיב זכאי לתמורה בשווי 9.8% ממניות המבקשת 1, 10% ממניות המבקשת 2, ו-10% ממניות המבקשת 3. משסוגיית שווי המניות היתה בליבת המחלוקת שבין הצדדים, הוסכם בהסדר על מינוי רו"ח אורי כהן כמומחה חשבונאי מוסכם ומכריע מטעם הצדדים (להלן:
המומחה
), שיבצע הערכת שווי במסגרת חוות דעת סופית ומכרעת. כן הוסכם בהסדר כי מסכום התמורה שהמשיב זכאי לו כפי שייקבע במסגרת חוות הדעת יקוזז סך של 5 מיליון ש"ח שהוסכם כי על המשיב להעביר למבקשים בגין מחיר רכישת המניות, שעבורן המשיב טרם שילם (להלן:
מחיר הרכישה
); וכן נקבע שיש לערוך קיזוזים נוספים, שנכון לעת הזו הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לסכומם (להלן:
הקיזוזים הנוספים
). נוסף על התמורה בגין שווי המניות, נקבע כי המבקשים יעבירו למשיב "תשלום נוסף" שעניינו באחוזים מתוך הרווחים הראויים לחלוקה בחברות בתקופה שהוגדרה (להלן:
התשלום הנוסף
), וכן כי בעת ביצוע ההסדר יהא על המבקשים לשלם למשיב סכומים בגין דיבידנדים שלא הועברו לו, בסך של כ-1.2 מיליון ש"ח (להלן:
תמורה בגין דיבידנדים
).

הוסכם על הצדדים במסגרת ההסדר כי המומחה יבדוק כל מסמך שיידרש לו לשם הכנת חוות דעת סופית ומכרעת לעניין שווי החברות, על פי שיקול דעתו המלא והבלעדי; וכי בתוך 60 ימים ממועד קבלת המסמכים האחרונים יכין המומחה את טיוטת חוות דעתו ויעבירה לצדדים; ולאחר שכל צד ימציא למומחה את התייחסותו לטיוטה, יערוך המומחה חוות דעת סופית. עוד נקבע בהסדר כי "
חוות הדעת הסופית תהא אחרונה ומכרעת והאמור בה יחייב את הצדדים ללא כל יכולת ערעור או השגה הן בהליך הגישור והן בכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי
".


ביום 30.7.2018 השלים המומחה את חוות הדעת הסופית בעניין הערכת שווי החברות, במסגרתה העריך את השווי הכולל של קבוצת החברות בכ-243 מיליון ש"ח, ובהתאם קבע את שווי חלקו של המשיב במניות החברות בסך של כ-22.2 מיליון ש"ח (להלן:
חוות הדעת
). ביום 5.8.2018 המשיב פנה אל המומחה וביקש כי יקבע את שווי אחזקותיו במבקשת 1. המבקשים התנגדו לפניית המשיב והציעו שהמומחה יערוך חוות דעת משלימה ומתוקנת, שבמסגרתה יעריך בנפרד את שווי כל אחת מהחברות. בגדרי הצעה זו, ביקשו המבקשים כי המומחה יפיק טיוטת הערכה שאותה יעביר להתייחסות הצדדים, ולאחר שאלה יגישו למומחה את התייחסויותיהם, יפיק הערכת שווי סופית לכל אחת מהחברות. ביום 9.8.2018 שלח המומחה לצדדים את הערכת שווי חלקו של המשיב במבקשת 1. המבקשים לא השלימו עם חוות הדעת והערכת השווי של המבקשת 1, והגישו את התביעה נושא הערעור.

3.
בתביעה נושא הערעור עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי שלפיו חוות הדעת בטלה ונטולת תוקף, וכן להורות על החלפת המומחה באחר שייתן חוות דעת חדשה. זאת, לטענתם, משהמומחה "חרג מסמכותו באופן קיצוני" בהחלטות שונות שקיבל לאורך ההליך; ועשה כן תוך התעלמות מהוראות הסדר הגישור, ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון של המבקשים. המבקשים הוסיפו וטענו כי נפלו פגמים מקצועיים רבים בחוות הדעת וכן כי היה על המומחה להעריך את שוויה של כל חברה בנפרד. לתמיכה בטענותיהם צירפו המבקשים חוות דעת מטעם משרד רו"ח
pwc
, שלפיה שווי החברות עומד על 110 מיליון ש"ח בלבד, וזאת לעומת 243 מיליון ש"ח שקבע המומחה בחוות הדעת. עוד טענו המבקשים כי לאחר שפורסמה הערכת השווי הסופית שבחוות הדעת שבעקבותיה סיים המומחה את תפקידו, הוסיף וביצע הערכת שווי למבקשת 1 בלא שהיתה לו עוד סמכות לעשות כן, ובניגוד להוראות הסדר הגישור. בתגובה הגיש המשיב בקשה לסילוק תביעת המבקשים על הסף.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4.
בפסק הדין מיום 13.12.2018 בית המשפט קיבל את בקשת המשיב וסילק את תביעת המבקשים על הסף מכוח תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
פסק הדין
). בית המשפט עמד על כך שסעד של סילוק על הסף שמור רק למקרים קיצוניים, וכי המקרה דנן הוא כזה. נקבע כי תביעת המבקשים היא תקיפת חוות דעת של מומחה שאותו מינו הצדדים בהסכמה, וכי התערבות בחוות דעת מקצועית מעין זו תיעשה רק במקרים חריגים שבהם המומחה פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי – כגון פעולה תחת השפעה לא הוגנת, כחלק מתרמית או בחוסר תום לב. וכך, משום שאין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של המומחה אך לשם השגת התוצאות הרצויות בעיניהם. בית המשפט הדגיש כי הצדדים הסכימו למנות את המומחה משסמכו על כישוריו ומקצועיותו, וכי תביעתם של המבקשים חותרת תחת ההסכם שכרתו הצדדים שלפיה חוות הדעת תהא אחרונה ומכרעת.

לעניין טענת המבקשים שלפיה חרג המומחה מסמכותו שעה שביצע הערכת שווי למבקשת 1, נקבע כי למומחה הוקנתה סמכות על ידי הצדדים לערוך את חוות הדעת "
על פי שיקול דעתו המלא והבלעדי
"; ובתוך כך לא נמצא פגם באופן ניהול הליך הערכת השווי של המבקשת 1. כן נקבע כי המבקשים היו שותפים מלאים להליך כולו, ובהתאם היה עליהם לפעול בזמן אמת ולנקוט בהליך המתאים בסמוך להפרות שהם מייחסים למומחה – תחת להמתין לתוצאות. כן הוסיף בית המשפט המחוזי כי "
יש בכבישת הטענות בזמן אמת והעלאתן לאחר שהמומחה הוציא את חוות דעתו שככל הנראה אינה מוצאת חן בעיני המשיבים [המבקשים דכאן, ע'ב'], משום חוסר תום לב
" (פסקה 5 לפסק הדין). בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים שלפיה לא ניתנה להם זכות טיעון בפני
המומחה, תוך שהתייחס לכך שהמבקשים פנו למומחה במספר הזדמנויות, בין בישיבות בין במכתבים, ושטחו לפניו את טענותיהם בכל עניין שעמד על הפרק באין מפריע. עוד נקבע כי אין בסיס בהסדר הגישור לדרישת המבקשים לקבל הבהרות או מסמכים מהמומחה, ועל כן לא היתה עליו כל חובה להיענות לדרישות אלה. כן נקבע כי בזמן אמת וטרם שהופצה חוות הדעת, המבקשים לא גילו כל התנגדות לביצוע הערכת שווי מצרפית של החברות, ואף טענו שזו הדרך הנכונה להעריך את שווין.


לבסוף, בית המשפט חזר ועמד על כך שבקשה לסילוק על הסף תיענה רק במקרים קיצוניים וחריגים, וכי מקרה זה נמנה עם אותם חריגים. זאת בהינתן שהצדדים מנהלים הליכים משפטיים במשך שנים, כשאין עוד מחלוקת בנוגע להיפרדותם, ומשהגיעו להסכמות בהסדר הגישור שבמסגרתו נקבע כי תיערך חוות דעת אחרונה ומכרעת "
ללא כל יכולת ערעור או השגה
"; ומשלא נראה כי יש בהתנהלות המומחה ובקביעותיו משום עיוות דין כלפי המבקשים. במצב דברים זה, נקבע כי יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון ולדחות את התביעה על הסף.

מכאן הערעור והבקשה שלפניי. יצוין כי הצדדים הוסיפו לנקוט מיני צעדים משפטיים שונים סביב תשלומי ההסדר, שאין צורך להרחיב בנוגע אליהם לצורך הדיון והכרעה בבקשה.

עיקר טענות הצדדים בבקשה

5.
הבקשה היא כי יינתן סעד זמני לתקופת הערעור לעיכוב תשלום על סך כ-10 מיליון ש"ח, המהווה חלק מהתמורה שנקבע כי המשיב זכאי לה על בסיס חוות הדעת. המבקשים טוענים כי כמחצית מהתמורה שנקבעה בהתאם לחוות הדעת (כ-11 מתוך כ-22.2 מיליון ש"ח) כבר הועברה או נזקפה לטובת המשיב, ועל כן הם מבקשים את עיכוב תשלום יתרת הסכום, העומד לגישתם על כ-10 מיליון ש"ח. כן הדגישו המבקשים כי הם מוכנים להפקיד כספים בהתאם בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור גבוהים ולמצער סבירים, בפרט בנסיבות שבהן טענותיהם לא נשמעו בדיון ונדחו על הסף. לטענת המבקשים, חלק ניכר מפסק הדין סב על מחלוקות עובדתיות נרחבות שבין הצדדים, בהן התנהלות המומחה בהליך הערכת שווי המבקשת 1 ושלילת זכות הטיעון של המבקשים בפני
המומחה – וכי אין מקום לפסוק במחלוקות עובדתיות מעין אלה במסגרת בקשה לסילוק על הסף. נוסף על כך, המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי משהכריע במקרה דנן על יסוד עקרון סופיות הדיון תוך שנתן את הבכורה לעקרון זה על פני זכות הגישה לערכאות. כן נטען כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים גם בהתייחס לגופן של טענות. נטען כי בסירובו של המומחה להעביר למבקשים הבהרות מהותיות כבקשתם, פגע הלה ביכולתם לעמוד על התמונה במלואה, וגם בהיבט זה נפגעה זכות הטיעון שלהם. כן נטען כי חוות הדעת אינה קוהרנטית מבחינה מתודולוגית, רצופה שגיאות וסתירות, תוך התעלמות מנתונים משמעותיים שיש בהם כדי להשפיע על הערכת השווי. התנהלות זו הובילה לטענתם להערכה גבוהה ו"אופטימית" של שווי המניות, הרחוקה מלשקף את שווין האמיתי.

המבקשים מוסיפים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שעה שמדובר בהעברת סכומי כסף גבוהים לאדם פרטי, בשל הסיכון שלא ניתן יהיה להשיבם אם יתקבל ערעורם. לטענתם מצבו הכלכלי של המשיב בלתי יציב, והוא אינו עומד בהתחייבויותיו – ביניהן התחייבות לתשלום שכר הטרחה למומחה כפי שהוסכם בהסדר. לגישת המבקשים, קיימת אפוא סכנה ממשית שלא ניתן יהיה לקיים את פסק הדין אם יזכו בערעור, ואין זאת אלא שייגרם להם נזק רב ככל שלא יינתן הסעד הזמני כמבוקש. מנגד נטען כי למשיב ייגרם לכל היותר נזק מינורי אם תתקבל הבקשה למתן סעד זמני, ומכל מקום מדובר בחברות בעלות איתנות פיננסית שאין עוררין כי ניתן יהיה להיפרע מהן אם הערעור יידחה.


במסגרת הסכומים שהועברו או נזקפו לטובת המשיב כתמורה בגין שווי המניות שנקבע בחוות הדעת, וככל שניתן להבין מנספח שצירפו המבקשים לבקשתם, כלולים 5 מיליון ש"ח שקוזזו בגין מחיר הרכישה של המניות בהתאם למוסכם בהסדר הגישור; ועוד עולה מהתצהיר כי על כ-4.5 מיליון ש"ח שיועדו למשיב כחלק מהתמורה שנקבעה בחוות הדעת, הוטל עיקול זמני לבקשת המבקשים במסגרת הליך אחר שמנהלים הצדדים (להלן:
העיקול הזמני
). בהמשך לכך יצוין, כי בתגובת המבקשים מיום 17.2.2019 שניתנה במענה לתשובת המשיב לבקשה (להלן:
תגובת המבקשים
) נטען כי הסכום הנזכר בסך כ-4.5 מיליון ש"ח הועבר ביום 12.2.2019 בהתאם ל

פסק דין
מיום 10.2.2019 (ע"ר 51805-01-19), שהורה על ביטול העיקול הזמני.

6.
המשיב מצידו סבור כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני; או לחלופין בלבד, לעכב באופן חלקי את ביצוע התשלום על דרך של הפקדת הכספים בנאמנות בידי בא כוחו, או למצער בקופת בית המשפט. המשיב טוען כי הבקשה דנן הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, תוך שהמבקשים עושים כל שביכולתם על מנת להלאות את המשיב בהליכים משפטיים, במטרה להמשיך ולעכב את התשלום שהוא זכאי לו. המשיב הדגיש כי בהתאם לפסק הדין הראשון שנתן תוקף להסדר הגישור, היה על המבקשים להעביר למשיב בתוך 30 ימים מעם המצאת חוות הדעת את הסכום שקבע המומחה כשווי חלקו של המשיב במניות החברות – קרי סכום של כ-22.2 מיליון ש"ח, שמהם יש לקזז סכומים כפי שהוסכם בהסדר. משחוות הדעת הועברה לצדדים ביום 30.7.2018, המשיב טוען כי המועד האחרון לתשלום על פי פסק הדין הראשון היה ביום 30.8.2018. ואולם רק לאחר שהוגשה הבקשה נושא החלטה זו, ולאחר שנקט המשיב בהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, העבירו המבקשים למשיב סך של 1,351,015 ש"ח בלבד, נכון ליום 29.1.2019. זאת, לטענת המשיב, תוך שהם מציגים מצג כוזב לבית המשפט, שלפיו פרעו למשיב כמחצית מהסכום שנקבע בחוות הדעת כשווי המניות שלו.

עוד טוען המשיב כי סעד זמני לתקופת הערעור יכול שיתייחס לפסק הדין נושא הערעור בלבד, ואילו בענייננו הסעד הזמני אינו מתייחס לפסק הדין נושא הערעור אלא לפסק הדין הראשון שנתן תוקף להסדר הגישור, שהוא

פסק דין
חלוט. זאת, משפסק הדין נושא הערעור אך דחה את תביעת המבקשים על הסף, ואין בצידו סעד אופרטיבי. לטענת המשיב די בכך כדי לדחות את הבקשה דנן. המשיב מוסיף כי הלכה ידועה היא כי מקום שבו מדובר ב

פסק דין
כספי אין זו מדרכו של בית המשפט ליתן סעד זמני המעכב את ביצוע התשלום לתקופת הערעור. כן טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, לנוכח פסק הדין נושא הערעור וההנמקה שביסודו, שלפיה התערבות שיפוטית בחוות דעת מקצועית שניתנה על ידי מומחה שמינו הצדדים בהסכמה תתאפשר במקרים חריגים בלבד, שהמקרה הנדון אינו נמנה עימם.

לעניין מאזן הנוחות, המשיב טוען כי המבקשים מטעים במכוון את בית המשפט בטענתם שהמשיב מצוי במצב כלכלי בלתי יציב, בעוד הם יודעים שלא זה מצב הדברים. נטען כי למשיב מספר נכסי נדל"ן, אחזקה בכ-26.6% משותפות בשם "אליבו" ועוד, המעידים לדבריו על יציבות כלכלית ויכולת להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל. כן מוסיף המשיב כי המבקש 5 מודע ליכולת כלכלית זו, כפי שעולה מפרוטוקול דיון בעניין העיקול הזמני שבו העיד המבקש 5. המשיב הדגיש כי גם אם יתקבל הערעור ותבוטל חוות הדעת, אזי רק לאחר שימונה מומחה חדש וככל שהערכתו תהיה נמוכה בהתאם לציפיות המבקשים – רק לאחר כל אלו יידרש המשיב לכל היותר להחזיר את ההפרש שבין הערכות השווי, קרי: כ-10 מיליון ש"ח. ויוסף כי ביום 23.1.2019 העביר המשיב לדבריו לידי בא-כוח המבקשים 7-4 את מלוא המסמכים הדרושים להעברת מניותיו בחברות, ואין זאת אלא שהמבקשים מעכבים תשלום בסך 10 מיליון ש"ח המגיע לו בעוד הוא מצידו קיים את מלוא חלקו על פי פסק הדין הראשון שנתן תוקף להסדר הגישור. בתגובת המבקשים אמנם התייחסו לכך שהמשיב עמד בחיוביו, אולם עמדו על כך שהדבר נעשה רק לאחר שניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי שכפה עליו לעשות כן.

דיון והכרעה

7.
כידוע, הכלל הוא ש"
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים
" (
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

), ובעל דין שניתן

פסק דין
לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (ע"א 6633/18
מורדוב נ' זקס
, פסקה 8 (14.11.2018); ע"א 10013/17
אמסלם נ' קרול
, פסקה 4 (20.2.2018)). החריג לכלל
יתאפשר אם יעלה בידי מבקש הסעד הזמני להראות כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, כשהיחסים בין שני התנאים הללו הוכרו בפסיקה כ"מקבילית כוחות"; ועם זאת נקבע זה מכבר כי הבכורה נתונה לשיקול "מאזן
הנוחות" (ע"א 6607/18
ביבס נ' המנהל המיוחד
, פסקה 10 (25.10.2018); ע"א 976/18

גיסין נ' בר חן
, פסקה 8 (7.5.2018)).

הנטייה בפסיקה היא שלא לעכב ביצוע

פסק דין
שעה שמדובר בתשלום כספי; וזאת משום שעל דרך הכלל סעד כספי הוא סעד שניתן להשיבו במקרה שהערעור יתקבל (ראו למשל: ע"א 3314/18
א. דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ
, פסקה 11 (11.7.2018) (להלן:
עניין דורי
); ע"א 7017/12
סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ
, פסקה 11 (2.12.2012)). אולם ישנם חריגים לכך, המתקיימים ככל שעולה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט שאם יתקבל ערעורו, יהיה זה קשה ביותר עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. כך, למשל, כאשר בידי המבקש תימוכין לכך שמצבו הכלכלי קשה עד כדי שהתשלום בשלב זה יסב לו נזק בלתי הפיך או לכל הפחות יפגע באופן קשה באורחותיו; לחלופין נדרש לשכנע כי מצבו הכלכלי של הזוכה לא יאפשר את השבת הכספים במצב שבו הערעור יתקבל (ע"א 7729/18
רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ
, פס' 18 (7.1.2019) (להלן:
עניין רכבת ישראל
); ע"א 5963/13
"מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני
, פסקה 18 (16.1.2014) (להלן:
עניין מנורה
)). ויובהר כי טענות אלה אינן יכולות להישמע בעלמא ויש לגבותן בתשתית ראייתית ועובדתית מתאימה (
ע"א 966/08
נגה גלידות שותפות מוגבלת נ' בן חמו
, פסקה 4 (13.4.2008) (להלן:
עניין נגה
);
עניין דורי
, פסקה 11). כן נקבע כי גובה הסכום שנפסק לטובת הזוכה הוא שיקול שיש להתחשב בו, שכן כאשר מדובר בתשלום כספי גבוה במיוחד נוצר חשש שמא יתעורר קושי ממשי להשיבו (
עניין נגה
, פסקה 4 (13.4.2008);
עניין רכבת ישראל
, פסקה 18).

8.
סיכויי הערעור
. הצדדים לסכסוך הגיעו לידי הסכמות שעוגנו בהסדר גישור, שקיבל תוקף של

פסק דין
, הוא פסק הדין הראשון. במסגרת ההסדר נקבע כי תיערך הערכת שווי על ידי מומחה מוסכם על הצדדים, וכן הוסכם כי חוות דעתו תהא "
אחרונה ומכרעת והאמור בה יחייב את הצדדים ללא כל יכולת ערעור או השגה הן בהליך הגישור והן בכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי"
. משחוות הדעת לא נשאה חן בעיני המבקשים והם לא השלימו עימה, הם פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי וזה דחה את התביעה על הסף. ברי כי בפני
המבקשים ניצבת משוכה גבוהה ביותר, משהם מבקשים כי בית משפט זה יתערב בחוות דעת מקצועית שנערכה על ידי מומחה מוסכם על הצדדים, ומשהצדדים הביעו את רצונם במפורש כי בכוונתם להביא את הסכסוך לסיום במהרה בלא להידרש לניהול עימותים ממושכים בבתי המשפט; וכל זאת לאחר שבית המשפט המחוזי נתן

פסק דין
בעניין ודחה את תביעתם על הסף. במצב דברים זה ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים, ואף ספק אם "למצער סבירים" כלשון המבקשים.


מאזן הנוחות
.
טענתם העיקרית של המבקשים היא כי קיים חשש ממשי שהמשיב לא יוכל להשיב את הסכומים שישולמו לו במקרה שיתקבל הערעור. אכן בענייננו מדובר בסכומי כסף בלתי מבוטלים המועברים לאדם פרטי, אולם אין בכך כדי להצדיק עיכוב "אוטומטי" של ביצוע התשלום.
המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי לבסס חשש ממשי שמא לא ניתן יהיה לגבות בחזרה את הסכומים שישולמו למשיב
.


יוסף לכך כי המבקשים הציגו תמונה שאינה בהירה בנוגע לתשלומים שהעבירו או שנזקפו לטובת המשיב מעת שניתנה חוות הדעת, תוך התייחסות לסכומים שאינם נטועים בהערכת שווי המניות שבחוות הדעת – כגון תמורה בגין דיבידנדים והתשלום הנוסף, כהגדרתם לעיל. בבקשה דנן, שהוגשה ביום 10.1.2019 נתבקש עיכוב תשלום בסך של 10 מיליון ש"ח ונטען בבקשה כי זה מכבר הועברו או נזקפו לטובת המשיב כ-11 מיליון ש"ח מתוך כ-22.2 מיליון ש"ח, הם שווי מניות המשיב כפי שנקבע בחוות הדעת. עם זאת, בנספח 27א לבקשה מתואר כי הסכום שהועבר או נזקף למשיב עומד על כ-9.7 מיליון; וזאת תוך שהמבקשים כוללים בסכום זה, בין היתר, 150,000 ש"ח שהועברו בגין התשלום הנוסף. בתגובת המבקשים הם טוענים כי סך כל הסכומים שהועברו או נזקפו לטובת המשיב במסגרת יישום הסדר הגישור עד ליום הגשת תגובתם עומד על כ-14.5 מיליון ש"ח. ככל שניתן להבין מהתצהיר שצירפו המבקשים לתגובה כאמור, במסגרת סכום זה כלולים תשלומים נוספים שאינם נוגעים לשווי המניות; ועוד עולה מהתצהיר כי למשיב הועברו ישירות כ-1.3 מיליון ש"ח בלבד, כשהיתר קוזז או הועבר לנאמן, אלטשולר שחם בנפיטס.


הרושם שמתקבל מן הדברים הוא שהימשכות וריבוי ההליכים המשפטיים משרתים את אינטרס המבקשים לדחות ככל שניתן את העברת התמורה שנקבעה בחוות הדעת לידי המשיב. על כך נתן דעתו בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהחלטה מיום 16.1.2019 במסגרת הליך אחר שמנהלים הצדדים (השופט
מ' תמיר
, ת"א 65974-05-18, להלן:
ההליך האחר
), שבו נדון העיקול הזמני, שבינתיים הוסר, על חלק מאותם סכומים שמגיעים למשיב על פי חוות הדעת ושנזקפו לטובתו של האחרון על ידי המבקשים כחלק מיישום הסדר הגישור. במסגרת ההליך האחר התייחס בית המשפט המחוזי לכך שהמבקשים "
העלימו את תוכנו של הסדר הגישור מבית המשפט ואף טענו בלהט כי הסדר הגישור אינו רלוונטי לתביעה זו
" (סעיף 37 להחלטה). כן הוסיף שאין לשלול כי "
המבקשים פעלו כדי להכשיל את המשיבים, ואת המשיב 1 במיוחד [המשיב, ע'ב'] [..] וכן עשו כל שבאפשרותם כדי למנוע ממשיב 1 לממש סך של עשרות מיליוני ש"ח המגיעים לו מכוח הסכם גישור מאושר וחלוט
" (סעיף 35 להחלטה). העיקול הזמני הוסר באופן סופי ב

פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים ביום 10.2.2019, שבו הודגש כי "
אין בהסכמה זו כדי לעכב את תשלום מלוא הכספים המגיעים למר תומר בוכריס
[המשיב, ע'ב'] בהסכם הגישור שקיבל תוקף של

פסק דין
בת"א
64492-03-16". בעקבות החלטה זו שניתנה בהליך האחר, המבקשים העבירו לטענתם סך של כ-4.5 מיליון ש"ח לנאמן, עבור המשיב. סכום זה מהווה כאמור חלק מאותם סכומים שהמבקשים טוענים כי כבר הועברו או נזקפו לטובת המשיב ושהבקשה דנן אינה נוגעת להם.


לצד דברים אלה, עסקינן כאמור בסכום כספי גבוה המועבר לידיו של אדם פרטי; וכפי שכבר נפסק,
החשש מפני אי השבתו של סכום כספי גבוה קיים לא רק לגבי מי שמצבו הכלכלי ירוד
(ראו:
עניין מנורה
, פסקה 18). מאידך גיסא, וכפי שכבר צוין, אין להיתפס להנחה כי כל אימת שמדובר בסכום כספי גבוה המועבר לידיו של אדם פרטי אזי יש להיעתר באופן "אוטומטי" לבקשה לעכב את התשלום שנקבע בפסק הדין; וכל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו.

9.
מכלול הנסיבות במקרה הנדון מוביל למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי. המבקשים יפקידו אפוא בקופת בית המשפט סכום של 3 מיליון ש"ח, ויתרת התמורה בגין אחזקות המשיב תועבר למשיב עצמו, בהתאם לחוות הדעת ולמוסכם בהסדר הגישור.
הסעד הזמני כאמור הוא בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך 100,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיב.


ויוער כי לא נעלמה מעיניי המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לגובה הסכום שעל המבקשים להעביר לידי המשיב מכוח חוות הדעת, בהתחשב בקיזוזים הנוספים כהגדרתם לעיל; ואולם מדובר במחלוקת עובדתית שאין זה ההליך המתאים ללבנה. כן יובהר כי אף לשיטת המבקשים, יש להעביר למשיב 7 מיליון ש"ח לכל הפחות, משהתבקש עיכוב תשלום על סך 10 מיליון ש"ח.


לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.


ניתנה היום, י"ד באדר ב התשע"ט (21.3.2019).





ש ו פ ט ת

_________________________



19000910_g04.docx

דא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 91/19 המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ, פס הרכבות בע"מ, המשבב נכסים בע"מ ואח' נ' תומר בוכריס (פורסם ב-ֽ 21/03/2019)