פסקי דין על קרן כהן | פסקי דין על משה אושיק גנץ | פסקי דין על הכונס הרשמי | פסקי דין על עוה"ד אהוד שמואל - המנהל המיוחד |

2007/19 רעא     20/03/2019




רעא 2007/19 קרן כהן נ' משה אושיק גנץ, הכונס הרשמי, עוה"ד אהוד שמואל - המנהל המיוחד




החלטה בתיק רע"א 2007/19



בבית המשפט העליון


רע"א 2007/19



לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף


המבקשת:
קרן כהן


נ


ג


ד

המשיבים:
1. משה אושיק גנץ


2. הכונס הרשמי


3. עוה"ד אהוד שמואל - המנהל המיוחד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.3.2019 בפש"ר 35830-05-18 שניתנה על ידי כב' השופט פבלו אקסלרד

בשם המבקשת:
עו"ד מיכאל אברם


החלטה



לפניי בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.3.2019 בפש"ר 35830-05-18 שניתנה על ידי כב' השופט
פבלו אקסלרד
.

ההחלטה דחתה את בקשת המבקשת לקיום דיון בבקשתה לביטול הליך הפש"ר בעניינו של גרושה (להלן:
"המשיב 1"
) וכן את בקשתה לעיכוב ביצוע העברת כספים בהם זכה בתביעה נזיקית.

1.
המבקשת והמשיב 1 היו נשואים זה לזה לתקופה קצרה. המשיב 1 נקלע לחובות, וביום 27.7.2016 נלקחה על ידי הזוג הלוואה על סך 200,000 ש"ח מבנק לאומי, שהותנתה בכך שהמבקשת תהיה ערבה להלוואה ביחד ולחוד עם המשיב 1, במסגרת חשבונם המשותף. במקביל לכך, ניהל המשיב 1 בבית המשפט המחוזי בתל אביב הליך משפטי (ת"א 9760-02-11), בעניין כספי פיצויים בגין נזקי גוף, בעקבות תאונת דרכים שעבר (להלן:
"התביעה הנזיקית"
). ביום 12.1.2017, נתן בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (להלן:
"בד"ר"
) גט למבקשת והשניים התגרשו כדין. ביום 20.2.2017 נתן בד"ר החלטה המעגנת את הסכמות הצדדים לפיה יחתום המשיב 1 על הוראה בלתי חוזרת, המורה לבא כוחו להעביר מכספי הפיצויים שיתקבלו מהתביעה הנזיקית, ככל שיתקבלו כאלה, 220,000 ש"ח לחשבונם המשותף של המשיב 1 והמבקשת, וסך נוסף של 85,000 ש"ח לחשבונה הפרטי של המבקשת. בנוסף, עיגנה ההחלטה את הסכמת הצדדים לפיה התחייב המשיב 1 לשלם למבקשת מחצית מסכום ההחזר החודשי של ההלוואה, החל מיום 2.3.2017. הוראה כאמור לעיל נחתמה בין המשיב 1 לבא לכוחו ביום 2.3.2017, בשינוי מסוים, במסגרתו נרשמה התחייבות להעביר לחשבונה האישי של המבקשת 110,000 ש"ח. ביום 20.3.2017, ניתן לטובת המבקשת צו עיקול זמני בבד"ר, המוטל על כלל נכסי המשיב 1, לרבות כספי הפיצויים שיתקבלו בתביעה הנזיקית עד לגובה 305,000 ש"ח. לטענת המבקשת, המשיב 1 לא פעל בהתאם להוראות בד"ר ולא שילם את חובו כפי שהוסכם ועל כן נתן בד"ר החלטה נוספת המורה על העברת 6,800 ש"ח לידיה, וביום 28.5.2018 ניתנה עוד החלטה אשר קבעה כי על הסכומים האמורים בהחלטה מיום 20.2.2017, יתווסף סכום של 40,000 ש"ח.

2.
המבקשת ביקשה להטיל צו עיקול על הסכום הנוסף שנקבע בהחלטת בד"ר מיום 28.5.2018, ואז, לטענתה, התברר לה כי המשיב 1 פתח בהליך פש"ר (פש"ר 35830-05-18). צו הכינוס בעניינו של המשיב 1 ניתן ביום 16.5.2018, וביום 18.6.2018 הגישה המבקשת תביעת חוב לכונס הרשמי בצירוף ההוראה הבלתי חוזרת עליה חתום המשיב 1 והחלטות בד"ר שהוזכרו לעיל. ביום 2.7.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא, בקשה לעיון חוזר בהחלטתו למתן צו כינוס למבקש 1, וטענה כי יש לבטל את הליכי הכינוס בעניינו, שכן נכנס להליך בחוסר תום לב, ובמטרה לנצלו על מנת לחמוק מחובותיו.

3.
ביום 29.8.2018, ניתן

פסק דין
בתביעה הנזיקית אשר פסק לטובת המשיב 1 כספי פיצויים בגובה 2,067,015 ש"ח והוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, יתרת כספי הפיצויים העומדת לזכות המשיב 1 עומדת על סך של 727,058 ש"ח. המשיבה בתביעה זו, הגישה ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה (
ע"א 7288/18

המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני
). ביום 6.11.2018 ניתנה החלטתה של כב' השופטת
דפנה ברק-ארז
, אשר קיבלה באופן חלקי את הבקשה והורתה על העברת סך של 300,000 ש"ח לידי המבקש על מנת שיטפל בצרכיו הרפואיים, בעוד שאר הסכום יעוכב.

4.
ביום 11.11.2018, בטרם הוכרעה בקשתה לעיון חוזר, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה נוספת לביטול הליך הפש"ר, וביקשה גם כי יועברו לרשותה כספי הפיצויים בסך של 300,000 ש"ח. ביום 9.12.2018 הגיב המנהל המיוחד לבקשה זו והבהיר את עמדתו לפיה אין מקום להורות על ביטול הליך הפש"ר כנגד המשיב 1 בשלב כה מוקדם, והתנגד להעברת כספי הפיצויים לרשות המבקשת. ביום 4.2.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נידונו בקשות המבקשת. לעניין בקשתה לביטול הליך הפש"ר, הורה בית המשפט למבקשת לשקול שנית את עמדתה בנושא, לאור השלב המוקדם בו מצוי ההליך, תוך שהוא מציין כי בקשתה
"מבוססת על טענות עובדתיות רבות, וככל שתעמוד גב' כהן על בקשתה, לא יהיה מנוס מלקבוע את הבקשה לשמיעת ראיות"
(החלטת בית המשפט מיום 4.2.2019, בעמ' 9). אשר לדינם של כספי הפיצויים בגובה 300,000 ש"ח, קבע בית המשפט קמא כי 150,000 ש"ח יועברו לקופת הכינוס, ואילו 150,000 ש"ח יועברו לידי המשיב 1. בית המשפט קמא ציין כי מצא שיש באופן חלוקה זה איזון ראוי בהעברת סכום זה לחייב, על מנת לאפשר לו, ברוח החלטתה של השופטת
דפנה ברק-ארז
, לעשות שימוש בכספים לצרכיו הרפואיים. בית המשפט קמא התייחס לבקשת המבקשת
"לעכב את כספי הפיצויים בשל קיומן של המחאות זכות"
, וקבע כי
"קיימות טענות כנגד אותן המחאות זכות ומכל מקום, הן לא הוצגו בפני
י ולא הוגשה כל בקשה לגביהן. בנסיבות אלה, לא ניתן לבוא, בשלב הזה, למסקנה כזאת או אחרת לעניין אותן המחאות זכות. לנוכח צרכיו הרפואיים של החייב, אין מקום לעכב את מלוא הכספים אשר מגיעים לו, בשלב הזה, על פי החלטת בית המשפט העליון"
(שם, בעמ' 9).
לבסוף, על מנת לאפשר לצדדים לשקול את עמדתם בעקבות החלטה זו, הורה בית המשפט קמא כי הכספים יועברו לקופת הפש"ר רק בחלוף 14 יום ממתן ההחלטה.

5.
ביום 12.2.2019 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא הודעה כי היא עומדת על בקשתה לביטול הליך הפש"ר בעניינו של המשיב 1, וביקשה כי ייקבע דיון הוכחות בבקשתה זו. יום לאחר מכן הגישה בקשה נוספת לעיכוב העברת הכספים בסך 150,000 ש"ח לידי המשיב 1, עד לתום הדיון בבקשתה בעניין ביטול הליך הפש"ר. ביום 28.2.2019 הגיש המנהל המיוחד את תגובתו, אשר הוגשה על דעת הכונס הרשמי
. בתגובתו הבהיר המנהל המיוחד את התנגדותו לביטול הליך הפש"ר בעניינו של המשיב 1, מהנימוקים שנזכרו בתגובתו מיום 9.12.2018. בנוסף, טען שיש בהליך כדי להועיל לנושי המשיב 1, שכן אם יבוטל הליך הפש"ר, תקבל המבקשת לבדה את הכספים על חשבון נושיו האחרים של המשיב 1, זאת בשל העיקולים הרובצים לטובתה על כספי הפיצויים. בנוסף, הבהיר המנהל המיוחד את התנגדותו לעיכוב העברת הסך של 150,000 ש"ח לידי המשיב 1, בנימוק כי החלטת בית המשפט קמא מתבססת בין היתר על החלטת בית המשפט העליון.

6.
ביום 4.3.2019 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, מושא בקשת רשות ערעור זו. בית המשפט קמא ציין כי בקשה דומה נידונה בדיון ביום 4.2.2019 ונדחתה. בעניין הבקשה לביטול הליך הפש"ר, קבע כי אין מקום לקבוע בשלב זה את הבקשה לדיון, שכן ראוי יהיה לדון בה במועד מאוחר יותר, כאשר תוצג לפניי בית המשפט התמונה המלאה, וציין כי המבקשת תוכל לחדש את בקשתה זו לאחר מתן פסק הדין בערעור שהוגש בעניין התביעה הנזיקית, בבית משפט העליון. בתוך כך, נקבע בעניין הבקשה לעיכוב העברת הכספים, כי הואיל והדיון בבקשה לא ייקבע בשלב זה, אין מקום לעכב הכספים אשר בית המשפט העליון קבע כי הם נדרשים למשיב 1 לצרכים רפואיים.

7.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת טוענת כי בקשתה לעיון חוזר וביטול הליך הפש"ר מיום 2.7.2018, הלכה למעשה לא נידונה בפני
בית המשפט קמא מלבד בדיון שנערך ביום 4.2.2019. לטענתה, טעה בית המשפט קמא משקבע כי אין מקום לדון בבקשה לביטול הליך הפש"ר, על אף הטענות והראיות הרבות שהציגה המבקשת לעניין חוסר תום ליבו של המשיב 1. עוד טוענת המבקשת כי בידה המחאת זכות המורה להעביר לידיה את הכספי הפיצויים, שנוצרה עובר לחובותיו האחרים של המשיב 1. מכאן, מסיקה המבקשת כי לה זכות קדימה על כספי הפיצויים. המבקשת טוענת, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, נושא ההוראה הבלתי חוזרת המצויה בידה לא נידונה לגופה על ידי בית המשפט קמא. לבסוף, טוענת כי טעה בית המשפט קמא בהוראתו להעברת 150,000 ש"ח לידי המשיב 1, וכי ככל שהועברו הכספים לידיו, יש להחזירם לקופת הפש"ר עד לדיון בהמחאת הזכות. כאמור, לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

8.
לאחר שעיינתי בבקשות ובנספחים שצורפו להן, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי שתידרש תגובת המשיבים.

9.
בנוגע לבקשת המבקשת לעיכוב העברת כספי הפיצויים לידי המשיב 1, בעניינו אכן נחתמה הוראה בלתי חוזרת על ידי המשיב 1, וההסדר בעניין זה אף עוגן בהחלטות בד"ר. ההוראה הבלתי חוזרת שנחתמה, היא הוראה המורה לבא כוח המשיב 1 בתביעה הנזיקית כיצד לנהוג בכספים שיתקבלו על ידו. מבלי לטעת מסמרות בעניין, ספק אם הוראה זו עולה כדי המחאת זכות העשויה להקנות עדיפות בהיפרעות במקרה של חדלות פירעון. ודוק, במקרה הרגיל נוטה בית המשפט לפרש הוראת תשלום המופנית לחייב כהמחאה (ראו שלום לרנר
המחאת חיובים
136-131 (2002) (להלן:
"לרנר המחאת חיובים"
); מיגל דויטש
דיני המחאת חיובים
54-53 (2018) (להלן: "
דויטש המחאת חיובים"
)). ואולם, בענייננו הוראת התשלום אינה מופנית לחייבת (דהיינו, הנתבעת בתביעה הנזיקית), כי אם לבא כוחו של המשיב 1 (כאשר המשיב 1 הוא הנושה בתביעה הנזיקית) אשר דרכו אמורים הכספים להתקבל מהחייבת, ותפקידו הוא לשמש כ"צינור" לקבלתם (לאבחנה בין המחאת זכות לבין הוראת תשלום ראו לרנר
המחאת חיובים
בעמ' 136-131 ; דויטש
המחאת חיובים
, בעמ' 62-52). ודוק, ייתכן שמצב המבקשת היה שונה, לו הייתה נחתמת הוראה בלתי חוזרת במסגרתה היה מורה המשיב 1 לנתבעת בתביעת הנזיקין להעביר את כספי הפיצויים אל המבקשת, אם כי אז ייתכן שהייתה מתעוררת שאלה אחרת, בעניין יכולתו של המשיב 1 להמחות זכות עתידית שטרם נוצרה, קרי, זכותו לקבלת הפיצויים, וזאת לאור הקושי להמחות עילת תביעה בנזיקין בשים לב לסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו לרנר
המחאת חיובים
243; נינה זלצמן ועופר גרוסקופף
מישכון זכויות
203 הערה 345
(2005);
דויטש
המחאת חיובים
110-94).

10.
כאמור, במקרה שלפנינו ההוראה הבלתי חוזרת הופנתה כלפי בא כוחו של המשיב 1. כמובהר, במצב דברים זה, יש קושי של ממש לראות בהוראה הבלתי חוזרת כהמחאת הזכות לפיצויים למבקשת, ועל כן נראה כי זכות זו לא עברה לידי המבקשת קודם לפתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולפיכך נותרה חלק ממסת הנכסים של פושט הרגל. אם אכן כך, הרי שהזכות לפיצויים, בהתאם להלכת בית משפט זה,
הוקנתה לבעל התפקיד

עם מתן צו הכינוס (
ע"א 10217/16
ב.ת.ב - בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר
(
17.1.2019)).

לפיכך, הסמכות להורות מה יעשה בכספי הפיצויים מסורה לבעל התפקיד ולבית המשפט של חדלות פירעון, ולא למבקשת. בענייננו,
הביעו המנהל המיוחד והכונס הרשמי
את הסכמתם לכך שיועבר הסך של 150,000 ש"ח לידי המשיב 1, ואת התנגדותם לעיכוב העברת הכספים. בית המשפט קמא קבע כי העברה זו לא תעוכב בשתי החלטותיו המנומקות מיום 4.2.2019 ומיום 4.3.2019, ולא מצאתי כי קיימת הצדקה לפיה יתערב בית משפט זה בעניין.

11.
לגבי בקשתה הנוגעת לדחיית מועד הדיון בבקשה לביטול הליך הפש"ר בעניין המשיב 1, הרי שבקשות הנוגעות לקביעה ושינוי מועדי דיון היא מסוג ההחלטות עליהן לא תינתן רשות ערעור, וזאת בהתבסס על
צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.
מעבר לכך יוער גם כי בית המשפט קמא לא סתם את הגולל על בקשת המבקשת, וקבע
כי תוכל לחדשה עת יינתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור על התביעה הנזיקית.


12.
סוף דבר: הבקשה נדחית, ובתוך כך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.


ניתנה היום, י"ג באדר ב התשע"ט (20.3.2019).




ש ו פ ט

_________________________



19020070_y01.docx

של
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







רעא בית המשפט העליון 2007/19 קרן כהן נ' משה אושיק גנץ, הכונס הרשמי, עוה"ד אהוד שמואל - המנהל המיוחד (פורסם ב-ֽ 20/03/2019)