פסקי דין על נגוסה אברה

3636/04 פ     19/12/2005




פ 3636/04 מדינת ישראל נ' נגוסה אברה




39
בתי המשפט
פ 003636/04
בית משפט השלום רמלה
תאריך:
כבוד השופטת ליאורה פרנקל

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
מיכל לוין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
נגוסה אברה
- בעצמו

הנאשם
שפיק דרבאשי
, ס. ציבורית
ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה של הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ומרשיעה את הנאשם בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של איומים והדחה בחקירה, עבירות לפי סעיפים 192 ו - 245(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 26.11.04 בשעה 16.00 או בסמוך לכך, הנאשם התקשר לטיגאבש ימר (להלן: "המתלוננת") ואיים עליה בכך שאמר לה: "יש לך חבר ואני אהרוג אותך ואת הבן שלך בגלל זה", נטען שהנאשם אמר את האמור בכוונה להפחיד או להקניט המתלוננת.
נטען כי בתאריך 12.12.04 בשעות הבוקר הנאשם התקשר אל המתלוננת והניא אותה שתחזור בה מהודעתה במשטרה.

2. במענה להקראת כתב האישום, הנאשם כפר במיוחס לו. הנאשם הודה בכך שהתקשר למתלוננת ביום 12.12.04 אולם כפר בכך שאמר לה את המיוחס לו בכתב האישום. באשר ליום 26.11.04 כפר הנאשם בכך שהתקשר למתלוננת.

3. המאשימה זימנה את המתלוננת למתן עדות.
המתלוננת מסרה עדותה באמצעות מתורגמנית.
מעדות המתלוננת עלה בין השאר כי היא חיה עם הנאשם כשלוש שנים והם נפרדו בחודש נובמבר (2004 - ל.פ.), הנאשם עבר להתגורר באשדוד.
לגרסתה ביום שישי בתאריך שאין היא זוכרת הנאשם התקשר אליה לפלאפון שלה, מאשדוד, ומטלפון שאת מספרו המשטרה הוציאה מהפלאפון שלה ואיים עליה שיהרוג אותה ואת בנה (עמ' 7 שורות 12 - 13, עמ' 10 שורות 8 - 10). לדבריה הנאשם אמר תפסת חבר, והוצאת אותי מהבית כי יש לך חבר (עמ' 7 שורות 12 - 19). לגרסת המתלוננת היא זיהתה שהמאיים הוא הנאשם הואיל וזכרה את קולו (עמ' 8 שורה 7).
בהמשך לגרסתה ביום 12.12.04 הנאשם התקשר אליה פעם נוספת ואמר לה "בואי נחזור ואני לא אאיים עליך" (עמ' 8 שורות 9 - 10).
המתלוננת הוסיפה כי הנאשם אמר "תהיי איתי נחזור ולא אעשה לך את זה" (עמ' 8 שורות 11 - 12).
רוענן זכרונה של המתלוננת מאמרתה במשטרה שם טענה שהנאשם אמר לה שתבטל את התלונה במשטרה והוא יסדר את הדברים לבד.
המתלוננת השיבה שאחרי שהנאשם אמר לה שהוא לא יעשה את זה יותר, היא בקשה מהמשטרה לבטל התלונה ואחרי שנעצר, בקשה שיעזבו אותו (עמ' 8 שורות 15 - 20) (עמ' 9 שורות 21 - 23). המתלוננת דבקה בגרסתה לפיה הנאשם אמר לה "בואי נחזור" ולא בקש ממנה לבטל את התלונה (עמ' 9 שורות 6 - 8).
כמו כן בקשה שיסגרו לנאשם את התיק (עמ' 9 שורה 9).
המתלוננת מסרה כי יתכן והמתורגמן לא הבין את דבריה ולפיכך נרשם באמרתה שהנאשם היה זה שבקש ממנה לבטל את התלונה (עמ' 9 שורות 23-24).

בחקירתה הנגדית אשרה המתלוננת שבין השיחה הראשונה לשניה הנאשם לא שוחח עמה. לפיכך לאור תשובתה נשאלה כיצד הנאשם לגרסתה יכול היה לומר לה לבטל התלונה אם הנאשם נחקר רק ב - 12.12.04, לאחר שהוגשה התלונה השניה.
המתלוננת חזרה על דבריה לפיהם לא הנאשם אמר לה לבטל התלונה ומסרה כי היא זו אשר חפצה לבטל התלונה לאחר שהנאשם נעצר, המתלוננת הוסיפה ומסרה כי היא פחדה מהנאשם במועד בו איים עליה וגם במועד הנוסף שדיבר עמה ובקשה לחזור אליו.
בהמשך הבהירה כי חששה מהנאשם רק במועד בו איים עליה שיהרגה, הואיל ומצאה חבר (עמ' 11 שורות 10-11).
בחקירתה הנגדית דבקה המתלוננת בגרסתה לפיה המשטרה הוציאה את מספר הטלפון ממנו התקשר אליה הנאשם מהפלאפון שלה, הגם שאין לכך ביטוי באמרתה במשטרה (עמ' 11 שורות 19-24).

4. אמרותיה של המתלוננת במשטרה הוגשו מטעם ההגנה.
א. באמרתה מיום 28.11.04, המוצג נ/1 המתלוננת מסרה כי הנאשם התקשר אליה מתא טלפון ציבורי באשדוד והיא זיהתה על פי המספר שהופיע על הצג. כמו כן מסרה כי היא זיהתה את קולו בוודאות (שורות 4 - 6). עוד מסרה שהנאשם איים עליה ואמר: "יש לך חבר, ואני אהרוג אותך ואת הבן שלך בגלל זה". (שורות 7 - 8).
עוד מסרה המתלוננת כי היא חוששת מהנאשם והשיבה בחיוב עת נשאלה אם היא מעונינת בהפניה למעון לנשים מוכות ובשירותי מתנדבת מסלע.
ב. באמרתה מיום 12.12.04, המוצג נ/2, מסרה המתלוננת כי שלושה שבועות עובר למועד הגשת התלונה היא התלוננה נגד הנאשם בגין העובדה שאיים עליה בטלפון שהוא יהרוג אותה ואת בנה.
המתלוננת מסרה כי בבוקר ביום 12.12.04 התקשר אליה הנאשם ושאל לשלום בנה ואמר לה: "בואי נסכים שלא יהיה מריבות". עוד אמר לה שבכוונתו להגיע ללוד על מנת לקחת כסף ממקום עבודתו, ובהמשך אמר לה: "איך הגשת עלי תלונה במשטרה, אני הייתי שיכור", וביקש שתבטל את התלונה (שורות 5-12). לדבריה באמרתה, הנאשם הוסיף שהוא יסדר את הדברים לבד.
המתלוננת מסרה שאין היא יודעת מי אמר לנאשם שהיא הגישה נגדו תלונה. המתלוננת מסרה שהיא שאלה את הנאשם מי אמר לו שהגישה תלונה נגדו והוא לא השיב.
5. אמרות הנאשם הוגשו בהסכמה במהלך פרשת התביעה.
א. באמרתו מיום 12.12.04 בשעה 13.05 המוצג ת/1 נחקר הנאשם בגין החשד שאיים על המתלוננת ביום 26.11.04 בכך שאמר לה שיהרוג אותה ואת בנה.
הנאשם כפר בחשד המיוחס לו וטען כי הוא לא התקשר למתלוננת ולא שוחח עמה במועד הנ"ל. הנאשם נשאל אם קיימת אפשרות לפיה הוא היה שתוי והתקשר למתלוננת, הנאשם כפר בכך שאיים ואמר: "אין אפשרות כזאת, לא איימתי, נשבע לך שלא. לא חסר לי בחורות" (שורות 34-40). הנאשם אישר שהוא שותה אלכוהול, אולם דבק בגרסתו לפיה הוא לא איים על המתלוננת. החוקר ציין בגוף האמרה שהנאשם הריח מאלכוהול. עוד ציין שהנאשם מסר כי הוא שתה כוס עראק כשעתיים עובר לגביית האמרה אולם טען כי אינו אלכוהוליסט.
ב. באמרתו מיום 12.12.04 בשעה 20.05 המוצג ת/2 נחקר הנאשם בחשד שביקש מהמתלוננת לבטל את התלונה ואמר לה שהוא יסדר הענינים לבד.
הנאשם כפר בחשד המיוחס לו, ומסר כי ביום 12.12.04 הוא התקשר למתלוננת לברר אודות שיק שיצא מחשבון הבנק. הנאשם טען כי כחודש ימים מהמועד בו נפרדו הוא לא שוחח עם המתלוננת.

6. מטעם ההגנה מסר עדות הנאשם.
בעדותו הנאשם כפר בכך שהוא התקשר למתלוננת מטלפון ציבורי ואיים עליה.
בחקירתו הנגדית הנאשם מסר שהמתלוננת אמרה לו כי ברצונה ללדת ילד לגבר אחר, אהבתם נגמרה, לפיכך נפרדו והוא עבר לאשדוד (עמ' 16, שורות 6-9). הנאשם כפר בכך שהוא אלכוהוליסט אולם אישר כי הוא שותה (עמ' 16 שורות 18-20). הנאשם טען כי בבוקר בו נחקר הוא לא שתה חרף הערת החוקר באמרתו (עמ' 17 שורות 1-14).
הנאשם דבק בגרסתו לפיה הוא לא התקשר למתלוננת (עמ' 17 שורות 15-16, שורה 24 ועמ' 18 שורות 1-3).
הנאשם הודה בכך שביום 12.12.04 הוא התקשר למתלוננת אולם טען כי התקשר אליה על מנת לברר אם לקחה את שיק המשכורת שלו (עמ' 18 שורות 6-12). עת עומת עם אמרתו שם מסר כי התקשר למתלוננת על מנת לברר אודות שיק שירד בבנק, השיב כי אינו יודע ומסבכים אותו (שורות 13, 19, עמ' 18).
הנאשם נשאל מדוע באמרתו עת נשאל אם איים על המתלוננת השיב לחוקר: "לא חסר לי בחורות", הנאשם השיב כי הוא עזב את המתלוננת ואין לו סיבה להתקשר אליה מה גם שיש באפשרותו להינשא לאחרות (עמ' 18 שורות 20-24).
הנאשם דבק בגרסתו לפיה הוא לא איים על המתלוננת ולא אמר לה לבטל את התלונה (עמ' 19 שורות 4-16, שורות 20-21).

7. סיכומי הצדדים:
א. ב"כ המאשימה בסיכומיה עתרה להרשיע הנאשם על יסוד עדות המתלוננת בעבירת האיומים. באשר לעבירה של הדחה בחקירה, עתרה להרשיע את הנאשם על יסוד אמרת המתלוננת במשטרה אשר הוגשה כראיה מטעם ההגנה.
ב"כ המאשימה טענה כי למתלוננת לא היה כל מניע להעליל עלילה על הנאשם, נהפוך הוא. המתלוננת ביקשה לסגור את התיק והכחישה במהלך עדותה שהנאשם הוא זה אשר ביקש ממנה לבטל התלונה. כמו כן טענה שהמתלוננת ניסתה להגן על הנאשם באופן שמסרה שהיה שתוי עת איים עליה.
באשר לגרסת הנאשם טענה כי קיימות סתירות בגרסתו באשר לעילה בגינה התקשר למתלוננת ביום 12.12.04.
עוד עתרה ב"כ המאשימה ללמוד מדברי הנאשם באמרתו במשטרה שם אמר שלא חסרות לו בחורות, שהנאשם איים על המתלוננת הואיל והנאשם ידע את הרקע לאיום בטרם הוצג לפניו הרקע לאיום בחקירתו.
עוד טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם טען שהמתלוננת עזבה אותו ובהמשך מסר שהוא עזב את המתלוננת וטענה כי המניע של הנאשם לאיים על המתלוננת הוא שהמתלוננת עזבה אותו הואיל וחפצה בילד מאחר.
ב"כ המאשימה הפנתה לדברי המתלוננת שהסבירה שהרקע לאיום הוא שיש לה חבר אחר.

ב. ב"כ הנאשם עתר להורות על זיכויו. ב"כ הנאשם טען שהמתלוננת מסרה בעדותה בבית המשפט פרטים אשר לא נמסרו באמרתה במשטרה.
ב"כ הנאשם הפנה לכך שבטרם רוענן זכרונה של המתלוננת היא התיחסה בעדותה בבית המשפט לארוע בו היא רבה עם הנאשם בעת שהיו ביחד ובעקבותיו היא הזמינה משטרה, בעוד הארוע נשוא כתב האישום הינו ארוע בו לכאורה הנאשם איים על המתלוננת בטלפון.
ב"כ הנאשם טען שאם הנאשם היה מאיים על המתלוננת כפי שנטען כלפיו, הארוע היה נחרת בזכרונה.
ב"כ הנאשם טען כי לכאורה המתלוננת מסרה שהנאשם התקשר אליה בשעה 16.00, קרי, לאחר כניסת השבת, ועל סמך דבריה, קרי, שהיא זיהתה את קולו, נטען שהנאשם הוא זה שאיים על המתלוננת.
ב"כ הנאשם טען כי עסקינן בעלילה והנאשם לא התקשר למתלוננת. יתר על כן, טען כי הגרסה לפיה הנאשם ביקש מהמתלוננת לחזור ולחיות עמו ביחד היא גרסה טריה כבושה שהועלתה לראשונה בבית המשפט.
גם לענין גרסת המתלוננת באמרתה במשטרה, לפיה הנאשם ניסה להניא את המתלוננת מלבטל את התלונה, טען ב"כ הנאשם כי טענה זו אינה מתישבת עם העובדה לפיה הנאשם נחקר רק ביום 12.12.04 ורק במועד הנ"ל נאמר לו שהמתלוננת הגישה נגדו תלונה.
ב"כ הנאשם טען כי המתלוננת מסרה שיחסיה עם הנאשם עלו על שרטון הואיל והנאשם החל לשתות. יחד עם זאת מסרה שהנאשם החל לשתות כשנה וחצי עובר למועד בו נפרדו.
עוד טען כי לא ברור כיצד ידעה המתלוננת שהנאשם שתוי בעת שהוא שוחח עמה בטלפון. בנוסף, טען כי המספר ממנו לכאורה הנאשם התקשר למתלוננת נלקח, לטענת המתלוננת בעדותה בבית המשפט, על ידי המשטרה, בעוד שמאמרותיה במשטרה לא עלה שהמשטרה הגיעה למספר הטלפון ממנו לכאורה הנאשם התקשר למתלוננת באמצעות המכשיר הסלולרי של המתלוננת.
בנוסף טען כי עסקינן בעדות כבושה. לאור כל האמור עתר להורות על זיכויו של הנאשם.

8. ממצאים ומסקנות:
שקלתי את טעוני הצדדים בסיכומיהם. עיינתי באמרות המתלוננת והנאשם, השוויתי את אמרות העדים במשטרה לדבריהם מעל דוכן העדים, ובחנתי את גרסאות הצדדים, גרסת הנאשם למול גרסת המתלוננת במבחן ההגיון והשכל הישר, והגעתי למסקנות כדלקמן:
מגרסת המתלוננת עלה שהנאשם איים עליה באופן שאמר לה שיש לה חבר והוא יהרוג את בנה ואותה בשל עובדה זו.
המתלוננת מסרה את עדותה מעל דוכן העדים ובעדותה מסרה את המיוחס לנאשם בכתב האישום. כמו כן מסרה באמרתה מיום 28.11.04 המוצג שסומן נ/1, את הגרסה אשר מסרה בבית המשפט.
יתר על כן, באמרתה במשטרה מסרה המתלוננת כי היא נתקה את השיחה ובהמשך הנאשם התקשר אליה בשנית והיא נתקה את השיחה פעם נוספת.
המתלוננת מסרה כי היא זיהתה בוודאות את קולו של הנאשם, עמו היתה בקשר קרוב, קשר זוגי וחיה עמו כבעל ואשה במשך שלוש שנים.
אינני מתעלמת מכך שלמקרא אמרתה של המתלוננת עולה לכאורה שהנאשם התקשר אליה מטלפון שמספרו 088563600, טלפון ציבורי, וכי היא זו שזיהתה את המספר ממנו התקשר אליה הנאשם על פי המספר שהופיע על צג המכשיר הסלולרי שלה. אני ערה לכך כי לא עולה מאמרתה שהמשטרה היתה זו אשר הגיעה למספר הטלפון באמצעות דפדוף במכשיר הסלולרי של המתלוננת. יחד עם זאת אינני רואה כי יש באמור כדי לאיין את דברי המתלוננת.
מעבר לאמור, מאמרת המתלוננת במשטרה עולה כי המתלוננת חששה מאד מהנאשם במועד מסירת התלונה הראשונה והיתה מעונינת להתפנות למעון לנשים מוכות וכן היתה מעונינת להיות מלווה על ידי מתנדבת מסלע.
המתלוננת מסרה בעדותה בבית המשפט כי היא היתה זו אשר רצתה להפרד מהנאשם בשל העובדה שהנאשם החל לשתות.
המתלוננת מסרה הן באמרתה במשטרה והן בבית המשפט שהנאשם אמר לה 'יש לך חבר' וזו היתה העילה שבגינה הנאשם איים עליה.
הנאשם באמרתו במשטרה אשר סומנה כמוצג ת/1 כפר בכך שהוא התקשר למתלוננת ואיים עליה. יחד עם זאת, בפרטי החשד וכן במהלך החקירה לא נטען כלפי הנאשם על ידי השוטר שחקר אותו שהנאשם איים על המתלוננת בשל העובדה שיש לה חבר אולם הנאשם באמרתו מסר "לא חסרות לי בחורות", משמע הנאשם לכאורה ידע בדיוק מה הרקע לאיום.
לאור האמור אני מעדיפה את גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשם ומצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספר סביר כי הנאשם איים על המתלוננת כמפורט בעובדה מס' 1 לעובדות כתב האישום.
באשר לעבירה של הדחה בחקירה, המתלוננת בעדותה בבית המשפט לא חזרה על גרסתה באמרתה במשטרה לפיה הנאשם בקש ממנה לבטל התלונה, וטענה כי היא זו אשר החליטה לבטל את התלונה מיוזמתה לאחר שהמשטרה עצרה את הנאשם.
אמרתה של המתלוננת במשטרה הוגשה כראיה על ידי ההגנה ובאמרתה במשטרה, המוצג אשר סומן כ- נ/2, מסרה המתלוננת כי הנאשם ביקש ממנה לבטל את התלונה. כמו כן מסרה באמרתה כי היא שאלה את הנאשם כיצד הוא ידע שהיא הגישה נגדו תלונה, הואיל והנאשם לא נעצר עד ליום 12.12.04 מועד הארוע הנוסף.
ב"כ המאשימה עתרה להעדיף את אמרת המתלוננת במשטרה ולהרשיע את הנאשם על יסוד האמרה נ/2 אמרת המתלוננת, אשר הוגשה כראיה מטעם ההגנה וממנה עולות העובדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום בסעיף השני.
ב"כ הנאשם טען כי הדעת נותנת שהנאשם לא הדיח את המתלוננת כפי שנטען כלפיו וזאת בשים לב לכך שהנאשם כלל לא ידע שהמתלוננת הגישה נגדו תלונה במשטרה.
שקלתי הטעון ומצאתי כי אלמלא הוגש המסמך נ/2, אמרת המתלוננת במשטרה, היה בסיס לטעוני ב"כ הנאשם. דא עקא, משהוגשה האמרה ובאמרת המתלוננת קיימת התיחסות לכך שהיא עצמה שאלה את הנאשם כיצד הוא ידע שהיא הגישה נגדו תלונה, אין בסיס לטעון כאמור. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, בשים לב לכך שהמתלוננת לא אישרה מעל דוכן העדים את דבריה באמרתה במשטרה וטענה כי כנראה לא הובנה נכון על ידי המתורגמן מחד, ומאידך לא זומן המתורגמן למתן עדות, ולא הובהרה סוגיית תרגום הדברים, החלטתי לפנים משורת הדין, להורות על זיכויו של הנאשם מהעבירה של הדחה בחקירה, וזאת מחמת הספק.

סוף דבר:
אני מרשיעה את הנאשם בעבירת איומים ומזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה של הדחה בחקירה.
ניתן היום י"ח בכסלו, תשס"ו (19 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.
ליאורה פרנקל
, שופטת
הסנגור:
חברתי לא מכירה את התיק לכן נבקש לדחות את הטעונים לעונש ליום אחר.
מעבר לכך יש לנו הסכמה שיכנס ללוד לקחת שיק מאפריקה ישראל, בליווי.

התובעת:
אני מסכימה.
החלטה
לא ברור מדוע ב"כ המאשימה לא מכירה את תיקו של הנאשם.
הדיון נקבע להיום עוד בישיבת יום 17.11.05, הדעת נותנת כי הובא לידיעת ב"כ המאשימה מבעוד מועד כי עליה להתיצב היום בפני
בית המשפט וכי הדיון נקבע למתן הכרעת הדין, לאור האמור אני מביעה את מורת רוחי מכך שהתביעה לא הגיעה מוכנה לדיון.
לגופו של ענין, הואיל והתביעה לא הגיעה מוכנה לדיון, לא ניתן היום לקיים את הדיון בטעונים לעונש.
הדיון בענין הטעונים לעונש יתקיים ביום 26.12.05 בשעה 14.20.
הנאשם הוזהר כי אם לא יתיצב יוצא כנגדו צו הבאה וניתן יהיה לדון אותו בהעדרו.
בהסכמת ב"כ המאשימה, רשאי הנאשם להיכנס לעיר לוד על מנת להגיע למקום עבודתו ולקבל את שכרו בליווי צד ג'.
ניתנה היום י"ח בכסלו, תשס"ו (19 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.

ליאורה פרנקל
, שופטת
קלדנית: מאיה שלו








פ בית משפט שלום 3636/04 מדינת ישראל נ' נגוסה אברה (פורסם ב-ֽ 19/12/2005)