פסקי דין על נגלה זאמל | פסקי דין על סלים בראנסה | פסקי דין על המועצה המקומית ריינה | פסקי דין על בני וצביקה |

14634-07/13 א     16/03/2019




א 14634-07/13 נגלה זאמל, סלים בראנסה נ' המועצה המקומית ריינה, בני וצביקה בע"מ








בית משפט השלום בנצרת


16 מרץ 2019
ת"א 14634-07-13 זאמל ואח' נ' ריינה ואח'




בפני
:
כב' השופטת הבכירה-שאדן נאשף-אבו אחמד


תובע

1
.
נגלה זאמל

(נמחקה)

2
.
סלים בראנסה


נגד


נתבעות

1. המועצה המקומית ריינה

2. בני וצביקה בע"מ







פסק דין


1.
לפניי תביעה לצו עשה המוגשת נגד מועצה מקומית ריינה (להלן: "המועצה") וחברת בני וצביקה בע"מ
(להלן: "החברה" או "חברת בני וצביקה") ובמסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות לסלק על חשבונן את העפר, אדמה, אשפה ופסולת שהן השליכו למקרקעין של התובעים הידועים כחלקה 54 גוש 17510 (תתי חלקות 3,7,10) באדמות כפר ריינה (להלן: "החלקה"), ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים, ובתוך כך הסבו פגיעה ממשית לקניינם של התובעים, הסיגו את גבול החלקה ופלשו אליה שלא כדין, הפכו את החלקה הנ"ל לאתר השלכת פסולת, שינו את פני הקרקע וגרמו להפרעה לשימוש עתידי בה.

2.
תחילה הוגשה התביעה ע"י שני תובעים, מר זאמל סלים ואשת אחיו, גב'
נג'לה זאמל, ובה נטען כי לתובעת זכויות ברבע מהחלקה ולתובע מחצית ממנה. התובעת, גב' נגלה זאמל
ז"ל, הלכה לעולמה במהלך המשפט. מכאן, נותרה תביעתו של התובע, מר סלים זאמל, והוא יכונה למען הנוחות "התובע".

3.
כאמור התביעה הוגשה נגד המועצה, אשר בתחום שיפוטה מצויה החלקה ולפי הנטען הזמינה את שירותיה של חברת בני וצביקה לפינוי, טיפול ומחזור של ריכוזי פסולת בשטח המוניציפאלי של המועצה, זאת לאחר שהחברה זכתה במכרז שפרסמה המועצה וביצעה את עבודות המחזור ופינוי הפסולת בהתאם להוראותיה ודרישותיה של המועצה. לפיכך, עתרו התובעים לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפנות על חשבונן את החלקה מהפסולת והעפר אשר הושלכו בה, ולהשיבה לידי התובעים כשהיא ריקה ופנויה מכל חפץ. עוד עתרו התובעים לקבלת היתר לפיצול סעדים, שיאפשר להם הגשת תביעה עתידית בגין נזקיהם אגב הפלישה והשלכת הפסולת לחלקה שלא כדין.

4.
הנתבעות הגישו כתבי ההגנה מטעמן, כל אחת בנפרד, וכל בעל דין שבתיק הגיש את מארג ראיותיו בתצהירים. התובע הגיש תצהיר מטעמו. מטעם המועצה הוגש תצהירו של מר ח'אלד מגארבה, מנהל מחלקת תברואה במועצה (להלן: "מגארבה") ומטעם חברת בני וצביקה הוגש תצהירו של מנכ"ל החברה, מר צבי דוד (להלן: "צבי").

5.
התיק הועבר לטיפולי ביום 28.7.17 עפ"י החלטת כב' ס. הנשיא, השופט סוהיל יוסף. בין לבין, החליף התובע ייצוג משפטי בתיק דנן. יצוין כבר עתה, כי רק במעמד ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30.5.18 הודיע התובע כי התובעת נפטרה לפני שנתיים ממועד זה. עוד גילה התובע לראשונה, כי חלק מתתי החלקה של הקרקע דנן נמכרו ע"י שני התובעים לצדדים שלישיים, כל זאת מבלי שהדבר הובא לידיעת בעלי הדין ובית המשפט בזמן אמת, חרף העובדה שקיימתי בתיק ישיבת קד"מ מורחבת חודשים ספורים קודם לכן. על נפקות העלמת עובדות מהותיות אלו, עמדו הנתבעות הן במישור חובת תום הלב והן במישור יישום צו מסוג עשה, ככל שיינתן ע"י בית המשפט. מנגד, ביקש ב"כ התובע להיתלות בפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בתביעת פירוק שיתוף במסגרת תיקי תמ"ש 1517-07-09 ו-24437-07-10 ובתכנית החלוקה לחלקה הנ"ל וטען, כי ככל שייעתר ביהמ"ש למתן צו עשה, לא תהא מניעה לפעול על פיו ולפנות את הפסולת מן החלקה שנותרה בבעלות התובע. בעניין זה, אני מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 (ש' 8-11) וכן להחלטתי מאותו מועד (ש' 12-13) המורה, בין היתר, על מחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, משלא צורפו יורשי המנוחה כבעלי דין בתובענה ובהעדר ייפוי-כוח לייצגם במסגרת ההליך דכאן.

6.
עקב כך, מצטמצם הדיון לטענות התובע באשר להשלכתה של פסולת לתת חלקה 7 בלבד שנותרה בבעלות התובע, והוא מתמקד בעילת התביעה של האחרון כנגד הנתבעות או מי מהן, וזו תיבחן בשים לב לראיות שהוגשו ע"י התובע להוכחת מעמדו (אליהן אתייחס בהמשך) ותוך שמירה על זכות הנתבעות לטעון את טענותיהן בהקשר זה במסגרת סיכומיהן. עוד יובהר, כי התובע סימן במעמד ישיבת ההוכחות על גבי התשריט שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעמו, את גבולות המקרקעין אשר נותרו בבעלותו ולא נמכרו לצדדים שלישיים ואשר בהם מצויה, לטענתו, הפסולת שאת סילוקה מבוקש (ראו חקירת התובע בעמ' 13-14; מוצג ת/1). לאור התפתחויות אלו שהתרחשו כאמור במהלך דיון ההוכחות, נשמרה לנתבעות הזכות לטעון בסיכומיהן הן לעניין תום הלב של התובע והן לעניין הוכחות מעמדו וגבולות המקרקעין, לרבות הזכות להביא עדויות הזמה או ראיות סותרות.

7.
בהקשר זה יוער, כי המועצה אמנם הגישה בקשה להבאת עדות הזמה ו/או עדויות סותרות, ברם משמצאתי כי מדובר בבקשה כללית, בלתי מפורטת שאינה נתמכת בתצהיר ואינה עולה בקנה אחד עם החלטתי מיום 30.5.18, המתירה הבאת ראיות לסתור ביחס לגבולות הקרקע, סוגיית מכירת זכויותיו של התובע ותקיפת מפת המדידה אשר צורפה לתצהיר עדותו הראשית של התובע, הוריתי על דחיית הבקשה הנ"ל (ראו החלטה מיום 3.9.18).

עיקר טענות התובע

8.
התובע טוען, כי עלה בידיו לעמוד בנטל הנדרש לפי מאזן ההסתברויות ולהוכיח גרסתו, כי
הנתבעות השליכו פסולת בחלקה שבבעלותו. לשיטתו, גרסה זו אף קיבלה חיזוק בעדויות שני עדי ההגנה, שכשלו בלהוכיח את גרסת הנתבעות הכופרות בהשלכת פסולת לחלקת התובע, בין היתר, עת הן נמנעו מזימון עדים רלוונטיים וחיוניים ומצירופן של ראיות מהותיות בדמות יומני עבודה, להוכחת אופן הטיפול ומקום פינוי הפסולת על ידן.

9.
לטענת התובע, אין בעובדת פטירת התובעת, גב' נג'לה זאמל ז"ל, כדי לסתום את הגולל על גורל התביעה דנן
וזאת לאור יחסיות הבעלות המשותפת בחלקה (חצי לתובע ורבע למנוחה) וכן הסתמכות התובע על תשריט המודד מטעמו, מר כמאל נואטחה, אשר הוגש בתמיכה לתביעה והמלמד, כי עיקר הפסולת הושלכה בתת חלקה 7 שנותרה בבעלות התובע. עוד נטען כי נסיבות השלכת הפסולת תוארו ע"י התובע באופן עקבי וסדור, והעובדות עליהן הצהיר בהקשר זה בתצהירו, כלל לא הופרכו, לרבות הצבת מגרסה שבה הוא הבחין בשנת 2012, לצד הקרקע שבבעלותו, ולגביה סבר תחילה כי היא יועדה למטרת הרחבת הכביש, ולימים התברר כי סלעים ואבנים שנגרסו במגרסה והפכו לחצץ הושלכו לחלקה שבבעלותו, ללא שניטלה או ניתנה הסכמתו לכך ובניגוד מוחלט להוראות ההסכם שבין הנתבעות ולפיו התחייבה חברת בני וצביקה לסלק פסולת משטחי המועצה לאתר הטמנה מורשה. עדות זו כלל לא נסתרה, בפרט כאשר אף אחת מהנתבעות לא ביקשה את זימונו של המודד נואטחה מטעם התובע על מנת להיחקר על חוות דעתו שצורפה לתביעה.

10.
אשר לאחריות המועצה, טוען התובע כי המועצה אחראית להשלכת הפסולת מכוח הודייתה המפורשת בתצהיר העד מטעמה, כי היא הורתה לחברת בני וצביקה לפנות פסולת מחלקתו של התובע לפי צווי ניקוי שהוציא המשרד להגנת הסביבה. ניסיון המועצה "להצניע" הודיה זו דינו להיכשל, עת נטען על ידה כי צווי הניקוי מתייחסים לשטחים פרטיים, בעוד שבצווים עצמם צוין כי הם נוגעים לשטחים ציבוריים בלבד.
מחקירתו הנגדית של עד ההגנה מגארבה עלה, כי המועצה
לא קיימה את הוראות ההסכם
ביחסיה עם חברת בני וצביקה ולא קיימה מנגנון פיקוח על פעולות הפינוי והמחזור שביצעה האחרונה, ואגב כך בוצעה פעולת הפינוי והמחזור של הפסולת באופן רשלני.
התובע עמד בהרחבה בסיכומיו על
הסתירות המהותיות שנתגלעו, לגישתו, בין האמור בתצהירו של עד המועצה לבין התשובות שהלה מסר בעדותו בביהמ"ש, ושיש בהן כדי לפגום במהימנותו של עד זה. כך למשל, טען עד המועצה בתצהירו כי המשרד להגנת הסביבה הוציא התראות חוזרות ונשנות בנוגע להשלכת פסולת בשטחים ציבוריים, בעוד שבעדותו בביהמ"ש חזר בו מגרסה זו וטען כי ההתראות התייחסו לשטחים פרטיים בלבד. עוד חזר בו עד ההגנה מגרסה ראשונית שנתן בתצהירו,
עת הכחיש בעדותו כי כנגד המועצה הוצאו צווי ניקוי עפ"י חוק שמירת הניקיון, לאחר שהמועצה לא מילאה אחר דרישות המשרד להגנת הסביבה ולא פינתה בעצמה פסולת שהצטברה בשטחה.

11.
אשר לחברת בני וצביקה, נטען כי אין די בטענתה של האחרונה כי היא פעלה עפ"י הוראותיה והנחיותיה של המועצה וכי היא השליכה את הפסולת למקום אליו הפנתה המועצה, על מנת להסיר מעל כתפיה אחריות לפינוי הפסולת, או להקנות לה חסינות מפני תביעת צד שלישי, דוגמת התובע, בגין סילוק פסולת שלא כדין. כן נטען כי אין לייחס לעדות מנכ"ל חברת בני וצביקה כל משקל ראייתי לאחר שהתברר, כי הלה לא נכח בשטח העבודה ואין בידו להעיד מידיעה אישית על עבודות המחזור והפינוי שבוצעו, לא כל שכן, על מקומות הפינוי בהתאם לסוג הפסולת. עוד עלה מעדותו, כי מנהל העבודה ומנהל הפרויקטים מטעם חברת בני וצביקה הם אלה שנכחו בשטח ונטלו חלק בביצוע עבודות הפינוי ומשכך, אי הבאתם של גורמים אלה לעדות בביהמ"ש, ללא הסבר מוצדק, פועלת לחובתה של החברה. עוד סומך התובע את יתדותיו על הודאת מנכ"ל החברה, כי פסולת המוגדרת כחומר פסול שאינה ברת מחזור, הועברה לאתר הטמנה מאושר, כאמור בהסכם ובהתאם לתעודות שצורפו, ואילו פסולת המיועדת למחזור הושלכה בדרכים ובשטחים חקלאיים אליהם הפנה נציג המועצה, בלא שהוצג כל תיעוד ביחס להיקף הפסולת ומקום ההשלכה או בעניין קיומו של מנגנון פיקוח מצד המועצה.

12.
לשיטת התובע, עדי ההגנה הפגינו חוסר בקיאות מובהק ביחס להוראות ההסכם ומחקירותיהם עלה, כי הנתבעות לא קיימו את החובות המעוגנות בהסכם. לגישתו, אי הקפדה על קיום הוראות ההסכם, שנלמד מעדויות עדי ההגנה, כגון
העדר הערכה לכמויות הפסולת שנדרשה החברה לפנות, והעדר מנגנון פיקוח כי כל הפסולת פונתה לאתר הטמנה מורשה, מובילים למסקנה כי השלכת הפסולת לשטחים פרטיים קרובה לוודאי מבחינה הסתברותית. גם העדרו של דו"ח יומי מפורט המתאר את מהות העבודה שבוצעה וכמות הפסולת שפונתה, האתרים מהם פונתה הפסולת והאתרים אליהם הושלכה, אי הצגת דוחות מנהל העבודה ביחס למידע זה, העסקת קבלן משנה ללא אישור בכתב , אי מינוי מפקח מטעם חברת בני וצביקה
, וכן אי זימונם של עדים רלוונטיים, כגון מנהל העבודה ונהג המשאית שפינה את הפסולת לאתר הטמנה, יש בכל אלה כדי להוכיח בוודאות קרובה כי פסולת הושלכה בחלקת התובע ע"י מי מהנתבעות.

13.
התובע דוחה מכל וכל טענת הנתבעות, כי לחלקה שלו הושלכה פסולת ע"י אחרים בתקופה הרלוונטית, בהיותה טענה בעלמא "כבושה", שלא בא זכרה בתצהירי עדי ההגנה והיא הועלתה לראשונה רק במהלך חקירתו הנגדית של התובע. עוד נטען ע"י התובע, כי התמונות שצירפה המועצה כראיה מטעמה להוכחת מצב הקרקע שלו (מוצג נ/1), נעדרות כל משקל ראייתי, משאלה לא הוגשו באמצעות עורכן, לא ברור מועד צילומן ולא ניתן ללמוד מהן דבר על זיהוי השטח המצולם בהן.

14.
התובע נתלה בטיעוניו בדברי ב"כ חברת בני וצביקה שנאמרו בדיון שהתקיים בפני
המותב הקודם (כב' השופטת הבכירה ר. נדאף) ביום 20.5.2014, עת אישר הלה כי מעל לעפר שהיה בקרקע התובע השליכה חברת בני וצביקה חצץ, ואמירה זו מהווה לגישת התובע "הודאת בעל דין", זאת בנוסף לדבריו הנוספים של ב"כ חברת בני וצביקה מאותו דיון, כי ייתכן והמגרסה הונחה בקרקע של התובע. עוד סומך התובע את יתדותיו על העולה מעדותו של מנכ"ל החברה, שבה נמצא חיזוק לגרסת התובע, לפיה אכן הונחה מגרסה ליד חלקת הקרקע של התובע
, כי המגרסה גרסה פסולת בניי
ן וכי בהסכם שבין הנתבעות הוגדרו
האתרים שבהם חייבת החברה לפנות את הפסולת ובגדרם נכלל אזור התעשייה שנמצא בסמוך לקרקע של התובע.

15.
התובע מוסיף וטוען, כי עדויות ההגנה לא התמודדו עם טיעוני התביעה הנוגעים להבחנה בין סוגי הפסולת השונים המוגדרים בהסכם (פסולת בניין, מעורבת, ברת מחזור וכדומה)
ומקומות הפינוי וההשלכה של כל סוג, למעט הצגת תיעוד לעניין סוג אחד של פסולת פסול שפונה לאתר הטמנה מאושר ב"שפייה", שלגביו לא הוכח מנגנון פיקוח ולא זומן הנהג שפינה את הפסולת לאתר זה. כן לא ידעו עדי ההגנה להסביר היכן הושלכו יתר סוגי הפסולת שנדרש פינויים עפ"י ההסכם, כגון פסולת מעורבת וברת מחזור, וביחס אליהם לא הובאו ראיות, כגון דוחות או תעודות המלמדים על מקום השלכתם.

עיקר טענות המועצה וחברת בני וצביקה

16.
לשתי הנתבעות היו טענות הגנה משותפות הנשענות על כך, שהתובע לא הוכיח את יסודות התביעה:
בעלותו על המקרקעין הספציפיים שלגביהם יחול צו עשה; מתן תיאור מדויק ומוגדר אודות המקרקעין שניתן להחיל עליהם את הצו; הוכחת אחריות מי מהנתבעת לכך שמי מהן גרמה לנזק הנטען למקרקעין ; תום לב המהווה תנאי סף למתן צו עשה. הנתבעות עמדו בהרחבה בסיכומיהן על ניתוח העדויות בתיק וניסו להראות מדוע ארבעת התנאים שלעיל, לא הוכחו, ומשכך דינה של התביעה להידחות. בטענות אלו עיינתי היטב והן שזורות
בסיכומיהן של הנתבעות, כלהלן:

-
אשר לתנאי הראשון: נטען כי אין די בנסח הטאבו שצורף, ובעלותו הבלעדית והמסוימת של התובע בחלקה, כלל לא הוכחה, שכן עסקינן בקרקע מסוג מושע שאין בה פירוק שיתוף ולא הוכח שיש לתובע חלק מסוים בקרקע ; ובאם כן- מהו שיעורו. לטענת הנתבעות, סימון הקרקע ע"י התובע על גבי תשריט המודד במעמד החקירה הנגדית אין בו די כדי להוות הוכחה לבעלות,
מה גם שהתובע בעצמו מודה בבעלותו ביחס למחצית החלקה בלבד המצויה בבעלות משותפת של מספר בעלים שונים.
-
אשר לתנאי השני: טענת התובע לפירוק שיתוף במקרקעין לא נתמכה בראיות רלוונטיות והיא עומדת בסתירה לעולה מנסח הטאבו העדכני, ובהעדר רישום של החלוקה בטאבו, אין בפני
נו תיאור מדויק של הקרקע, ובכך יש לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תיאור והגדרה מדויקים וספציפיים של המקרקעין שלכאורה ניזוקו מושא הצו המבוקש. כן נטען כי אין לייחס משקל ראייתי לחוות דעת המודד נואטחה והצעת המחיר מטעם השמאי מר ג'ורג' איוב, מטעם התובע, משלא הובאו שניים אלה, המודד והשמאי, למתן עדות בביהמ"ש, כפי שלא נמצא ביסוס לכך בחקירתו הנגדית של התובע. בהעדר תיאור מפורט וקונקרטי של המקרקעין מושא הצו המבוקש, לא ניתן להחיל עליהם הצו ככל שיינתן, ובכך טענתו של התובע ולפיה בקרקע קיים פירוק שיתוף לא הוכחה כלל ועיקר. לחסר ראייתי זה מצטרפת גם חזרתו של התובע מטענתו שבכתב התביעה ולפיה הפסולת הושלכה לכל המקרקעין שאוזכרו בכתב התביעה ולא רק לתת חלקה 7, כפי שטען בעדותו בביהמ"ש.

-
בהתייחס לתנאי השלישי- אף הוא לא מתקיים במקרה שלפנינו -כך לטענת הנתבעות- משאפשר התובע לשכן שלו, לאחר השלכת הפסולת לקרקע שלו, כנטען, להניח חומרי בניין בחלקה שלו. התובע זנח את טענתו ולפיה הנתבעות שפכו 'פסולת' ושינה את גרסתו, שעה שטען כי הן השליכו "חצץ ואבנים גרוסות". לשינוי גרסאותיו בין השלכת פסולת לחצץ, יש משקל ראייתי רב לעניין מהימנותו.

-
לעניין התנאי הרביעי- העלמת עובדות וחוסר ניקיון כפיים הינם נימוקים יפים לדחיית תביעה למתן צו עשה, והדבר נכון שבעתיים בענייננו באשר להעלמת עובדות פטירת התובעת 1 וכן למכר חלק מהחלקות (בשנים 2015 ו- 2017). די בהסתרת עובדות מהותיות אלו ע"י התובע עד לישיבת ההוכחות, על מנת להוות טעם לדחיית התביעה בשל אי עמידה בעקרונות היושר וניקיון הכפיים הנדרשים מתובע העותר לסעד מן היושר- צו עשה ופוגמים בזכותו של התובע לקבל צו מסוג זה.

17.
מעבר לחזית משותפת זו מול התובע הדוגלת בדחיית התביעה מהטעמים שנסקרו לעיל,
העלתה כל אחת מהנתבעות טענות הגנה נוספות מטעמה בלבד המיוחדות רק לה. כל נתבעת ייחדה טיעונים והדגשים ספציפיים מכוחם ביקשה לא למצוא בה אחראית על המעשה המיוחס לה בכתב התביעה.

18.
המועצה טוענת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי היא השליכה פסולת לקרקע שבבעלותו. נהפוך הוא, נמצא כי התובע שינה את גרסתו וזנח את טענתו לעניין השלכת 'פסולת', עת טען להשלכת 'חצץ ואבנים גרוסות', וטענתו זו מהווה שינוי חזית אסורה, ומכל מקום היא נסתרה בעדות עד המועצה שמסר כי נעשה שימוש בכל החצץ לצורכי ריבוד דרכים, ועת הוכח בראיות כי כל הפסולת שאינה ניתנת למחזור פונתה לאתר הטמנה מאושר. עוד נטען כי עדותו של התובע לעניין זהות הגורם שהשליך את הפסולת אינה עדות ממקור ראשון ובהיותה עדות מפי השמועה יש לפסול אותה. אשר להסתמכות התובע על ההוראה שנתנה המועצה לחברת בני וצביקה לפנות פסולת מחלקת התובע, נטען כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין בלבד, וכשלעצמו אינו מוכיח אחריות המועצה להשלכת הפסולת.

19.
החברה טוענת, כי התובע לא הוכיח כי היא השליכה פסולת בקרקע שבבעלותו, כפי שגם לא הוכיח מהיכן פונתה הפסולת שלטענתו נשפכה בקרקע. עוד נטען, כי החברה זכתה במכרז שפרסמה המועצה לביצוע שירותי פינוי, טיפול ומחזור של ריכוזי פסולת בתחום השיפוט של המועצה, לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הוציא למועצה צווים המתריעים על הימצאותה של פסולת בשטחה. לדידה, היא פעלה בהתאם לתנאי המכרז ולשביעות רצונה של המועצה, והתחייבה לפנות את תוצרי המחזור (בהיקף עד 10,000 מ"ק) למיקום שיוגדר ע"י המועצה, למעט חומר פסול שאינו בר מחזור אשר יסולק לאתר הטמנה מאושר בלבד. וכך אכן עשתה, שעה שכל העבודות מושא ההסכם בוצעו עפ"י הוראות והנחיות המועצה ואושרו על ידה.

הראיות

20.
כתב התביעה נתמך בנסח טאבו מיום 14.2.2013, חוות דעת של מודד, מר כמאל נואטחה (להלן: "חוות הדעת" או
"המודד"), תשריט חלוקה (בין הבעלים המשותפים במקרקעין) מאושר ע"י הועדה המקומית לתו"ב-מבוא העמקים והצעת מחיר של חברת גו'רג' איוב ובניו לעבודות עפר, תשתיות ופיתוח בע"מ ולפיה עלות ביצוע חפירה והעברת חומר פסולת בניין, לרבות הובלה למקום שפיכה מאושר ותשלום עבור שפיכה, הינה בסך 2 מיליון ו- 486 אלף ₪. עוד צורף לתצהירו של התובע

פסק דין
מיום 14.3.12 שניתן בתמ"ש 1517-07-09 ותמ"ש
24437-07-10, מכתב המהנדס סוהיל זידאן מיום 20.2.14 לרישום פרצלציה, העתק תכנית לצורכי רישום, תכנית חלוקה של המהנדס בהתאם לפסה"ד של בימ"ש לענייני משפחה, תשריט של המודד נואטחה ועליו שורטט השטח שבבעלות התובע ובו לפי הנטען הושלכה הפסולת (מסומן בצבע כחול), צילומי אוויר של המקרקעין ותצהירי תשובות לשאלון של הנתבעות.

21.
מנגד, מטעם המועצה צורף הסכם ההתקשרות בינה לבין חברת בני וצביקה (מכוח מכרז), מכתבים הממוענים למועצה מטעם המשרד להגנת הסביבה, תמונות שצולמו על ידי המשרד להגנת הסביבה, דף תמונות המלמד, לטענת המועצה, על פינוי הפסולת מהקרקע של התובע וכן תעודות משלוח מהמועצה לאתר "שפייה". גם החברה צירפה ההסכם ותעודות המשלוח הנ"ל, זאת בנוסף לאישור המועצה המאשר, לשיטת החברה, ביצוע העבודות לשביעות רצונה והודעת ב"כ המועצה מיום 10.6.14 שהוגשה במהלך בירור התביעה דנן.

22.
כאמור התובע ועדי ההגנה, מגארבה וצבי, נחקרו כולם על תצהיריהם.

דיון והכרעה

23.
אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל העדויות והראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את התביעה ולהורות על מתן צו עשה לפינוי פסולת מהמקרקעין הידועים כתת חלקה 7 בחלקה 54 גוש 17510 מאדמות כפר ריינה.

24.
מחומר הראיות שהונח לפניי עולה, כי בין השנים 2011-2010 הוציא המשרד להגנת הסביבה מכתבי התראה, לפני הוצאת צו ניקוי, עפ"י חוק שמירת הניקיון, אשר מוענו למועצה ובהם היא נדרשה לפעול לפינוי וסילוק פסולת ממספר מוקדים בתחום שיפוטה. הצו מתייחס, בין היתר, לאזור התעשייה בו שוכנת הקרקע מושא התובענה. בעוד שראיות התביעה עוסקות בתתי חלקות מוגדרות וידועות, ולענייננו עסקינן בפרט בתת חלקה 7, לא נמצא בראיות ההגנה כל פירוט לעניין החלקות מושא מכתבי ההתראה של המשרד להגנת הסביבה, למעט תיאור כללי של אזורים ומוקדים לסילוק הפסולת מהם.

25.
כאן המקום לציין, כי בהחלטה מיום 30.5.18 אפשרתי לנתבעות הגשת עדויות הזמנה או ראיות סותרות לעניין מעמד התובע וגבולות המקרקעין, וחרף הזכות שהוענקה להם לעשות כן כאמור, הן לאור פטירתה של התובעת 1 והן בשל מכר זכויות ע"י התובע והמנוחה לצדדים שלישיים ולרבות בסוגיית תקיפת מפת המדידה שצורפה ע"י התובע כנספח 7 לתצהירו, בחרה המועצה להגיש בקשה כללית וסתמית ובעניין זה אני מפנה להחלטתי מיום 03.9.18 הדוחה את בקשת ההזמה שהיא הגישה מהטעמים המפורטים שם שאין צורך לחזור עליהם כאן. עוד יצוין בהקשר זה, כי התובע נשען בסיכומיו על אי הגשתם של עדויות הזמנה, כנימוק לדחיית טענות הנתבעות לעניין אי הוכחת גבולות המקרקעין מחמת מניעות, שעה שהן בחרו שלא לעתור לזימונו של המודד מטעם התובע לחקירה בביהמ"ש. עוד נטען לעניין גבולות המקרקעין מושא הצו המבוקש, כי מרבית הפסולת הושלכה לתת חלקה 7 שנותרה בבעלות התובע, והדבר אף צוין מפורשות בתצהיר עדותו הראשית של האחרון. התובע דוחה עוד את טענת הנתבעות להפרת חובת תום הלב, שעה שלא גילה מבעוד מועד את דבר פיטרת התובעת 1 וטען, כי צירופה של זו האחרונה כבעלת דין בתובענה נעשה אך מטעמים דיוניים ופרוצדוראליים בהיותה בעלים במשותף בחלקה 54 (ראו סע' 4 ואילך לסיכומי התשובה מטעם התובע).


26.
כזכור, הסעד המבוקש בכתב התביעה דנן הוא מסוג צו עשה ולפיו יורה ביהמ"ש לנתבעות על פינוי המקרקעין מפסולת ועפר ולהשיבם לידי התובע, כשהם ריקים ופנויים מכל חפץ השייך לנתבעות או הושלך על ידן. כן עתר התובע למתן רשות לפיצול סעדים להגשת תביעה עתידית בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ממעשים אלה. הצו מסוג עשה נתבקש לאור פלישה שלא כדין מצד הנתבעות למקרקעין, שהתרחשה בסוף חודש דצמבר 2012 והמתבטאת בהשלכת כמות של כ- 25 אלף קוב של עפר, אדמה, אשפה ופסולת למקרקעין השייכים לתובע, כל זאת ללא ידיעתו או הסכמתו, תוך פגיעה בקניינו באופן ששינה את פני הקרקע, וחרף חובתן לסלק את הפסולת והעפר לאתר הטמנה מאושר.

27.
הבסיס המשפטי להגשת התביעה דנן מקורו בסעיפים 16-17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (סע' 12 לכתב התביעה). כן נשענת התביעה על הפרת חוק שמירת הניקיון (סעיף 2) האוסר, בין היתר, השלכת פסולת בניין ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. בעוד שהמסד המשפטי הראשון של התביעה מקורו בדיני המקרקעין, המסד השני הוא בבחינת דין מיוחד העוסק בהשלכת פסולת ואכיפתו מצויה בדין הפלילי.

28.
אשר לנדבך הראשון, קובעת הוראת סע' 16 לחוק המקרקעין: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". מדובר בהגנה על זכות קניינית מסוג בעלות או חזקה כנגד מי שמחזיק בהם שלא כדין ולעניין זה נדרש התובע להוכיח, כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ולאחר מכן עובר הנטל לנתבע להראות שהוא רכש זכות כלשהי במקרקעין, או זכות הבעלות כפופה לה.

29.
בנוסף באה הוראת סעיף 17 לחוק המקרקעין וקובעת הגנה נוספת, אשר נפרשה על המחזיק בפועל שלא מכוח זכות כלפי מסיג גבול ולפיה: "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת". הגנה זו מבקשת למנוע שינוי מצב קיים בדרך של עשיית דין עצמי ונותנת את חסותה גם למחזיק בלא זכות כלפי המתנכל לחזקתו בפועל בלא זכות כדין ומטרתה היא מניעת ההפרעה לשימוש בנכס או סילוק ההפרעה (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי (ניתן ביום 11.3.2001)). סעיף זה הולם את המקרה בו עסקינן, שמועלית בו טענה של הפרעה לשימוש במקרקעין שאינה עולה כדי שלילת החזקה, הליך בו ניתן לנקוט כנגד הגורם להפרעה לשימוש, ובמסגרתו יתבררו זכויותיהם של הצדדים לגופן, בין אם בתביעה למניעת הפרעה על פי סעיף 17 הנ"ל ובין אם בתביעה עפ"י פקודת הנזיקין להסגת גבול המקרקעין בהתאם לסע' 29 לפקודה או סע' 44 לפקודה שעניינו מטרד ליחיד, הוראות אשר ביניהן נמצאת כפיפות מסוימת (ראו: יהושע ויסמן, "דיני קניין- החזקה ושימוש" (תשס"ו), בעמ' 72-79).

30.
כאמור, התובע הוסיף וטען כי הנתבעות או מי מהן הפרו חובה חקוקה, היא המוסדרת בסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון (סעיף 19 לכתב התביעה). סוגיית השלכתה של פסולת הוגדרה בחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 אשר מגדיר בסעיף הפרשנות (סע' 1) את
המונח "פסולת" ולמעט "פסולת בנין". "פסולת בנין" או "פסולת גושית" הוגדרה כ-"חמרים ושיירי חמרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים". החוק מסדיר גם את האיסור ללכלוך והשלכת פסולת בסעיף 2 שבו הקובע: "לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים" (ההדגשה אינה במקור), כשההגדרה של פסולת לפי סעיף 2 הנ"ל כוללת בחובה גם "פסולת בניין". מוסיף סעיף 7 לחוק הנ"ל ומסדיר את חובתה של הרשות המקומית לקבוע "אתרים לסילוק או לריכוז וטיפול בפסולת בנין [...] בין בתחומה ובין מחוצה לו בתאום עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר... ויכול שתיעשה על פי הוראות השר לאיכות הסביבה". עוד מוטלת על הרשות המקומית החובה "לפרסם ברבים הודעה על מקומם של אתרים שנקבע כאמור" (סעיף 7 (ג) לחוק). אגב כך, חל איסור להשלכת פסולת למקורות שלא הוגדרו לצורך כך, עת נקבע ע"י המחוקק כי "לא יפנה אדם פסולת מאחד הסוגים המפורטים בסעיף קטן (א), אלא לאתר שנקבע לכך, למפעל טיפול באשפה, למפעל מיחזור או למישרפה, או בהתאם להוראות שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית הנוגעת בדבר". הוא גם מטיל חובה על אתר לסילוק פסולת לבצע רישום הכולל מספר פרטים וביניהם "סוג הפסולת המובלת ברכב, כמות הפסולת לפי משקלה, ומקור הפסולת על פי הרשום בתעודת המשלוח" (סעיף 11ה' לחוק). סמכויות הפיקוח הוסדרו בפרק ז' לחוק הנ"ל ועל יסודו ניתן לראות פסיקה ענפה בתחום הפלילי בנושא האמור, הכוללת בחובה הטלת קנס או מאסר, וכפל קנס במקרה שמדובר בתאגיד, הכול כמפורט בהרחבה בסעיף 13 לחוק, לרבות לעניין אי קביעת אתרים לסילוק או לריכוז וטיפול בפסולת או במצב שבו מושלכת פסולת גושית או פסולת בניין בניגוד להוראות הסעיף - היינו גם על ידי השלכת פסולת ולרבות פסולת בנין מרשות הרבים לרשות היחיד.

31.
התובע ביקש לסמוך את ידיו על הוראות הדין הנ"ל בטענה, כי הנתבעות פעלו בניגוד אליהן. עיון במרבית הפסיקה מלמד, כי היא עוסקת במצב בו מוגש כתב אישום או קובלנה, או אז מוענקת הסמכות לביהמ"ש לחיוב הצד המפר בהוצאות הניקוי, ובמידה ולא פסק ביהמ"ש בבקשה כזו, אין בכך כדי לגרוע מהזכות של מי שהוציא את ההוצאה לתבען בתביעה רגילה (סעיפים 14-14א' לחוק). בענייננו, לא פעל התובע להגשת קובלנה, ואין עסקינן בהליך פלילי ואף לא הליך על פי דיני הנזיקין, ומכאן הדיון במקרה שלפנינו מתמקד בתביעה למניעת וסילוק הפרעה כאמור קודם לכן. עם זאת יוער, כי השלכת פסולת "ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד", בדין הפלילי, מהווה עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984.


מעמדו של התובע וזכויותיו בתת חלקה 7

32.
כאמור, במהלך ההליך הצטמצמה התביעה והסעד בגינה לזכויות התובע הנטענות בתת חלקה 7. הן בכתב ההגנה והן בסיכומים, חזרו הנתבעות על הטענה כי מאחר ומדובר בקרקע במושע ובהעדר חלוקה ופירוק שיתוף כדין, לא ניתן לקבוע את מיקומה המדויק של חלקת התובע, במיוחד שלא צורפו כל הבעלים המשותפים במקרקעין (ו/או יורשיהם) כבעלי דין בהליך דנן, ולא הוכחה בעלותו הבלעדית והמסוימת של התובע בקרקע, הרי אין מקום למתן הסעד המבוקש. ייאמר כבר עתה, כי ראיתי לדחות טענות אלו ולהלן טעמיי לכך.

33.
עיון בנסח טאבו שצורף ע"י התובע מעלה, כי הקרקע שבדנן הידועה כחלקה 54 בגוש 17510 מאדמות כפר ריינה, המשתרעת על 34,553 מ"ר, הינה קרקע מסוג מירי, ולתובע זכויות בעלות במחצית מקרקע זו (בעוד שלמנוחה נג'לה רבע מהזכויות ולאדם נוסף בשם עפיף זאמל עוד רבע נוסף מהזכויות). את זכויות הבעלות רכש התובע מכוח מכר לפי צו בית משפט משנת 1978 וביום 6.9.09 נרשמה הערה על פירוק שיתוף לפי צו בימ"ש לענייני משפחה בנצרת (סעיף 130) במסגרת תיק תמ"ש שמספרו 1517-07-09, ביחס לכל הבעלים המשותפים.

34.
זאת ועוד, ביום 14.3.12 ניתן

פסק דין
בביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת במסגרת תיקי תמ"ש 1517-07-09 ו- 24437-07-10 (נספח 2 לתצהיר התובע) ולפיו אישר ביהמ"ש הסכמות שהתקבלו בין שלושת הבעלים המשותפים שלעיל והורה על פירוק השיתוף בחלקה 54 בגוש 17510 שבדנן, בהתאם לתכנית חלוקה מיום 14.1.12 (נספח 5 לתצהיר התובע), שהוכנה ע"י המומחה אשר מונה מטעם בימ"ש בהליך האמור, מר סוהיל זידאן, וצורפה לחוות דעתו. כן הוסכם בין הצדדים, כי המומחה הנ"ל ימשיך לפעול להשגת האישורים הנדרשים לתכנית החלוקה מהרשויות המוסמכות ורישומה. ביום 20.2.14 הוגשה תכנית חלוקה לצרכי רישום לרשם המקרקעין (תכנית פרצלציה ; נספח 3 לתצהיר התובע) ולפיה מוצע כי חלקה 7 בשטח 3718 מ"ר תירשם בשלמותה על שם התובע כאן. חשוב להדגיש, כי המסמכים המאוזכרים לעיל גולו כבר בשלב גילוי המסמכים בין הצדדים כאן והיו בידיעתן של הנתבעות.

35.
יתרה מכך, בהתאם לחוות דעתו של המודד נואטחה, שהצהיר כי נכח בשטח דנן ביום 23.2.13 (כחודשיים לאחר המועד בו גילה התובע את הפסולת מושא כתב התביעה), מדד את השטח שבו הושלכו כמויות עפר ואשפה והכין תכנית מצבית המתארת את שטח וכמות הפסולת. עוד עולה מחוות דעת זו ,כי שטח הקונטור שבו הושלכו כמויות העפר הוא 4630 מ"ר, והוא סומן על ידי המומחה נואטחה בצבע כחול. עוד אישר המודד בחוות דעתו, כי נמצאו הפרשי גובה (עד 8 מ"ר) וכי כמות העפר והפסולת שנמדדה שווה ל- 25 אלף קוב. נוסף על כך, צוין בחוות הדעת כי בהתאם לפסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, תת חלקות 3+7+10 בגוש הנ"ל מצויות בבעלות התובע והמנוחה.
36.
כמו כן, עפ"י התכנית לרישום פרצלציה, התובע הוא בעל הזכות הרשומה בקרקע ביחד עם בעלי זכויות נוספים, כאשר בעלותו של התובע בתת חלקה 7 הנ"ל אושרה בפס"ד לפירוק שיצא תחת ידו של ביהמ"ש לענייני משפחה ומאז חלקה זו מצויה בהליכי פרצלציה בפני
מוסדות התכנון הרלוונטיים.

37.
יש בכל מקבץ הראיות שנסקרו לעיל, אשר כולן צורפו ע"י התובע, על מנת להוכיח את זכויותיו ומעמדו של האחרון בקרקע דנן, ראיות אשר ממילא לא נסתרו מעיני מי מהנתבעות, ושיש בהן כדי להראות כי לתובע מעמד המקנה לו זכות לנקוט בהליך דנן, זאת חרף העדרה של ראיה חותכת כי הושלם רישום החלוקה בהתאם לפסק הדין של פירוק השיתוף. בשים לב לכך, כי התביעה מוגשת למניעתה או סילוקה של הפרעה לשימוש בקרקע, הרי די בזכות חזקה על פני זכות הבעלות ודומני כי הראיות שהוצגו לעיל מספיקות בנסיבות העניין כדי לדחות את טענות ההגנה בעניין זה. מילים אחרות, מאחר ועסקינן בתביעה למניעת הפרעה לשימוש וסילוקה של הפרעה במקרקעין, די בכך שהתובע הוא
המחזיק בקרקע דנן. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו בעניין עוקשי הנ"ל ולפיהם "ההגנה על החזקה המתרחבת גם על המחזיק בפועל בנכס כלפי מי שמבקש לנשלו, הולידה את הכלל שלפיו הנתבע לא יוכל להעלות כנגד התובע טענת הגנה שלפיה לתובע אין זכות טובה לנכס, אלא צד שלישי הוא בעל הזכויות בו. זוהי טענת ה-
ius tertii
אשר נשללה בשיטתנו כטענת הגנה אפשרית בפני
מסיג גבול כנגד מחזיק בפועל במקרקעין, גם אם הוא עצמו תפס את הקרקע בעוולה"
.

38.
על האמור יש להוסיף, כי כאשר התובע נדרש להצביע על החלקה שבבעלותו, הוא סימן אותה על גבי התשריט שצורף כנספח 7 לתצהירו, וזו היא החלקה שנותרה בבעלותו ולא נמכרה לצד שלישי ואשר בה על-פי הנטען מצויה מרבית הפסולת (ראו עדות התובע בעמ' 13, ש' 18-28 והמשך בעמ' 14, ש' 1-2). סימון זה המצוי על גבי המפה מוצג ת/1 בעט כחול, הוא השטח המחייב ובגינו מתייחס הצו מושא התביעה דנן. וכאן יודגש, כי לא מצאתי שיש בחקירת התובע, אשר לא הצליח לזהות את הקרקע על גבי התמונה שהוצגה לו (נ/1) כדי לסייע לנתבעות בהגנתן ובהדיפת התובענה נגדן (ראו עדות התובע בעמ' 16, ש' 19-27).

39.
עינינו הרואות, כי הלכה למעשה לא חלקו הנתבעות על החזקה של התובע בקרקע והגנתן בעיקרה התמקדה במעמד שלו בקרקע כבעלים בלעדי, חלקו המסוים באותה חלקת אדמה ומעשיות הצו והאפקטיביות שלו, ככל שיינתן. עוד יצוין כי, אין בהודאת התובע ולפיה הוא הרשה לשכן שלו להניח חומרי בניין בחלקתו, וזאת לאחר שהנתבעות השליכו את הפסולת בכמויות שתוארו, באופן ששינה את גובה הקרקע, על מנת לשלול מהתובע את הזכות לעתור לחיוב הנתבעות בסילוק הפסולת שהושלכה בחלקה שלו והמונעת ממנו את השימוש בה למטרת עיבוד (עדות התובע בעמ' 17, ש' 22-28 ובעמ' 19, ש' 2-4).

40.
הנה כי כן, די בחומר הראיות שהונח לפניי על מנת להקנות לתובע זכות מכוח סעיף 17 לחוק המקרקעין. מאחר ועסקינן בתביעה בגין הסגת גבול ולרבות בתביעה מכוח סע' 16-17 לחוק המקרקעין, שיסודה העובדתי הוכח בעדות התובע שנתמכה בחוות דעת מומחה מטעמו, ואשר לא נסתרו כלל ועיקר, עובר הנטל אל כתפי הנתבעות להוכיח שהמעשה עליו מתלונן התובע, לא היה שלא כדין (השוו: ת"א 30172-06-11 דיאב נ' עיריית טמרה (ניתן ביום 2.11.15)).

41.
יודגש כאן, כי הנתבעות לא ביקשו לחקור את המומחה המודד מטעם התובע, אשר נכח בשטח, מדד את כמות הפסולת ונתן חוות דעת בעניין. לאור זאת, חוות דעת המודד נואטחה מטעם התובע מתקבלת במלואה וללא כל סייג, משזו לא נסתרה כאמור. כידוע, בהתאם לתקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ככל שבעל דין לא מודיע על רצונו לחקור מומחה על חוות דעת שהוגשה מטעם הצד שכנגד, אין כל חובה על המומחה להתייצב לחקירה וחוות דעתו מהווה ראיה בתיק. לא זו אף זו, הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמן ולא צירפו מפות המלמדות על השטחים שניקיונם נתבקש ע"י המשרד להגנת הסביבה מאת המועצה (לגבי קרקע ציבורית), או לפעול מול הבעלים לשם כך (לגבי קרקע פרטית), או סימונם של שטחי ציבור ושטחים פרטיים באופן שניתן לעשות את ההבחנה אותה ביקשו הנתבעות לעשות בקו הגנתן.

42.
לסיכום האמור עד כה, משעלה בידי התובע להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה מטעמו, המודד נואטחה, כי הייתה הסגת גבול והפרעה לשימוש במקרקעין, המתבטאת בהשלכת פסולת בכמות שפורטה בחוות הדעת הנ"ל ונתמכה במפות ותכניות, ובהעדר כל חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות, הן לעניין זיהוי המקרקעין והן לעניין הימצאות הפסולת מושא חוות הדעת המהווה הפרעה לשימוש במקרקעין, עוברים אנו כעת לדיון בשאלת זהותו של מסיג הגבול, הבוחנת את מעורבותה ואחריותה של המועצה, באמצעות שלוחיה, או חברת בנהי וצביקה, באמצעות שלוחיה, או שתיהן יחדיו, להשלכת הפסולת מסוג חצץ שנמצאת בחלקת התובע (תת חלקה 7).

האם הוכח כי הנתבעות או מי מהן השליכה פסולת לקרקע התובע

43.
התובע מייחס לנתבעות בסע' 10-13 לכתב התביעה (סעיף 11 לתצהיר התובע) השלכת עפר ופסולת לקרקע דנן, שעל אודותיה נודע לו בחודש דצמבר 2012. לתמיכה בגרסתו זו, צירף התובע צילומי אוויר, אשר מעיון בהם ניתן להבחין שקיימת ריכוזיות של פסולת בחלקה. גם מסימון התובע את תת חלקה 7 שנותרה בבעלותו עפ"י פסק פירוק השיתוף, ניתן לראות בעין בלתי מזוינת, כי ריכוז בלתי מבוטל של פסולת ועפר מצוי בתת חלקה 7, הוא השטח אשר סומן ע"י התובע כל גבי המפה (ת/1) במעמד חקירתו הנגדית. צילומי האוויר, חוות דעת המומחה נואטחה ועדות התובע, מהווים כולם ראיה מספקת להוכחת טענת התובע בדבר השלכת הפסולת לחלקה שלו.
44.
כזכור, התובע מייחס את השלכת הפסולת לנתבעות, או מי מהן. המועצה מכחישה טענה זו ואף מוסיפה וטוענת היפוכו של דבר, כי אכן פינתה פסולת לאתר רשמי בחבצלת השרון וצירפה ראיות שמוכיחות לטענתה גרסתה זו (סע' 9 ונספח ד' לכתב ההגנה של המועצה). חברת בני וצביקה גם היא מכחישה את המיוחס לה וטוענת, בין היתר, כי פעלה בהתאם להוראות המועצה והשליכה את הפסולת למקום שאליו הפנתה אותה האחרונה.

45.
גרסת התובע, כמצוין בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו, ייחסה לנתבעות השלכת פסולת, עת עסקו שתיהן בעבודות עפר ופיתוח, שעליהן נודע לו בדיעבד בסוף חודש 12/2012. השלכת הפסולת גרמה, לטענת התובע, להפרשי גובה קרקע עד 8 מ"ר, כאמור בחוות דעת המודד מטעמו. התובע הכחיש את גרסת מגארבה, כי עם סיום הגריסה פינתה המועצה את הפסולת לאתר מאושר וטען, כי הפסולת נותרה במקרקעין שלו ולא פונתה משם (סעיפים 4, 5, 10-12, 16 לתצהיר התובע). ייאמר כבר עתה, כי גרסה זו לא נסתרה ע"י מי מהנתבעות.

46.
ראשית, הוכח בפני
י כי לנתבעות, אשר ביניהן התקיימו יחסי מזמין-קבלן/נותן שירותים, הייתה נוכחות בשטח בתקופה הרלוונטית, הן ביצעו עבודות גריסת פסולת בניין, וכלים השייכים להן הוצבו בשטח הסמוך לקרקע דנן. התובע העיד מידיעה אישית, כי הבחין במגרסה ליד החלקה שלו, ששימשה קבלן אשר תיקן את הכביש, ועם חזרתו לקרקע מספר חודשים לאחר מכן, מצא כי האבנים שנגרסו במגרסה הושלכו לתוך החלקה שלו (עמ' 14, 17-19): "הקבלן שתיקן את הכביש, הוא השתמש במגרסה, חשבתי שהם מתכוונים לתקן את הכביש, אחרי תקופה מסוימת ראיתי שאת הסלעים שגרסו שמו בתוך השטח שלי". מכאן, ייחס התובע למי מהנתבעות את השלכת הפסולת אל שטחו במהלך התקופה שבין חודש ספטמבר עד חודש דצמבר 2012 (לערך). עוד מסר התובע בהמשך עדותו כי "... כל הסלעים שגרסו במגרסה, הכניסו לתוך השטח שלי... במקום לפנות אותה לאתר בטורעאן הניחו את זה אצלי" (עמ' 15, ש' 14-15 וש' 17). בנוסף חידד התובע עדותו באשר לטיב החומר שהושלך בשטחו: "לא פסולת הניחו בתוך השטח שלי, אלא חצץ, אבנים גרוסות" (שם, ש' 19). כן התברר במהלך חקירתו הנגדית, כי עדותו של התובע בעניין הנחת מגרסה בסמוך לשטח שלו והשימוש בה לגריסת אבנים הינה עדות ישירה, וכדבריו "אני ראיתי אותם גורסים אבנים, אבל חבר שלי סיפר לי שהם מתכוונים לתקן את הכביש. אני נעדרתי מהמקרקעין תקופה מסוימת וכשחזרתי ראיתי את החצץ בתוך השטח שלי" (עמ' 18, ש' 22-23). לא נעלם מעיניי כי, התובע לא נכח בשטח במועד השלכת הפסולת המיוחסת לנתבעות, אך הוא כן מסר בעדותו כי הוא ראה במו עיניו את המגרסה בסמוך לחלקה שלו, הוא גם הבחין בשלב מאוחר יותר בחצץ ואבנים גרוסות בתוך שטח הקרקע שלו, וכי בין המועד בו ראה את המגרסה למועד בו הבחין בחצץ שהושלך לשטחו חלפו "3-4 חודשים אולי חודשיים", ומכאן ייחוס השלכת הפסולת בחלקת התובע לנתבעות או מי מהן (ראו עדות התובע בעמ' 14 ש' 16-19, עמ' 15 ש' 20-21, עמ' 19 ש' 19-32 ומ' 20 ש' 1-3).
47.
לביסוס הקשר של הנתבעות אל פעולות הגריסה והשלכת האבנים לתוך שטחו של התובע, נשען האחרון בעדותו על דברי ב"כ החברה באחד הדיונים בביהמ"ש, אותם הגדיר התובע כ-"הודאה", באומרו כי "הם לא הכחישו העו"ד שלהם הודה שהם הניחו במקרקעין שלי", כאשר ההודאה "הייתה במהלך הישיבה שהתקיימה בפני
השופטת הקודמת" (עמ' 18 , ש' 28-29). לעדותו של התובע בדבר הנחת המגרסה בסמוך לחלקה שלו, מצאתי תימוכין דווקא בעדויות עדי ההגנה, ואבהיר. בישיבת קד"מ הראשונה שהתקיימה ביום 20.5.14 בפני
המותב הקודם, מסר ב"כ החברה את הדברים הבאים: "אני לא יודע באיזה חלקה וגוש עבדנו. אני לא זוכר, אני לא צריך לבדוק כקבלן שמבצע עבודות בכל הארץ. אני לא יכול לענות איפה המגרסה הונחה, יכול להיות שבמקרקעין של התובעים ויכול להיות שבמקרקעין אחר" (עמ' 1 לפרט'). בניגוד לעמדת התובע, איני סבורה כי דבריו אלה של ב"כ החברה הינם בבחינת הודאה חד משמעית לכך, שהנתבעות עבדו בחלקת התובע, ברם ניתן כן לראות בהם גרסה שאינה שוללת את גרסת התובע ולפיה המגרסה עבדה בסמוך לחלקתו. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור דבריו הנוספים של ב"כ החברה מאותו דיון, שטען כי החברה ביצעה את עבודות הניקוי לשביעות רצון המועצה, אך באותה נשימה ציין כי רק "חלק מהפסולת כפי שחברי צירף הוצאה מהמקום והוטמנה בשפייה" ולא כל הפסולת. על נפקות דברים אלה, בשים לב לסוג הפסולת, הוראות ההסכם ונטלי הראיה, אעמוד בהרחבה בהמשך.

48.
מגארבה, העד מטעם המועצה, לא אישר, אמנם, כי המגרסה הוצבה בתוך חלקת התובע, אך הלה כן אישש את גרסת התובע, כי המגרסה ששימשה לגריסת פסולת בניין הוצבה ליד חלקתו של התובע וזאת למטרת גריסת פסולת בניין בדרך שעוברת משם אבל לא בחלקה" (עמ' 25, ש' 18-32 ועמ' 26, ש' 1-6). זאת ועוד, כאשר נחקר צבי לעניין דברי בא-כוח החברה בדיון הראשון ולפיהם ייתכן והמגרסה הונחה בשטח של התובע, הלה לא ידע למסור תשובה קונקרטית והפנה לעורך הדין. ברם, בהמשך החקירה הנגדית הוא מסר גרסה המאששת את גרסת התביעה, כי המגרסה הונחה בסמוך לשטחו של התובע. לא זו אף זו, צבי לא שלל היתכנות פלישה של המגרסה אל תוך שטחו של התובע, הגם אם היא הייתה מנורית, וכדבריו "כשאנו מקבלים את העבודה אנו מקבלים הנחיות מנציג העירייה, יכול להיות שהמגרסה נמצאת על הדרך והיא חרגה חצי מטר לשטח של מרשך או למקום אחר, אם העו"ד התכוון שנכנסו חצי מטר עם הזחל לכביש, זה יכול להיות. אני אומר לך רק שלא עבדו בשטח של התובע" (עמ' 35, ש' 2-13).

49.
רוצה לומר, בעדויות עדי ההגנה נמצא אישוש לגרסת התובע בדבר הנחת המגרסה בסמוך לחלקתו, אם כי אין ראיה חותכת לכך שהיא הונחה בתוך הקרקע של התובע, ודי באפשרות הראשונה לענייננו כדי לצלוח את נטלי הראיה המוטלים על כתפיו של התובע בשלב זה.

50.
שנית, הראיות שהניחו הנתבעות לפניי לעניין מצבה הקודם של קרקע התובע ודרישות המשרד להגנת הסביבה לניקוי פסולת בתחום השיפוט של המועצה, מהוות חיזוק נוסף לגרסת התובע ומלמדות כי המועצה נדרשה לבצע עבודות ניקוי פסולת באזור התעשייה בכפר ריינה, ולשם ביצוען נדרשו פעולות פינוי ו/או גריסה של פסולת לפי סוגים. הנתבעות לא השכילו להביא ראיות מספיקות להוכחת גרסתן העובדתית, כי כל הפסולת פונתה מהשטח, ועקב כך נותרה גרסת התובע ולפיה פסולת הבניין (עפר, חצץ ואבנים גרוסות) הושלכה לתוך שטחו של התובע, היא הגרסה המסתברת ביותר. להלן יובאו הביאורים למסקנה זו.

51.
אשר למצב הקודם של קרקע התובע, יצוין כבר כאן כי אמנם הנתבעות חזרו הן בכתב ההגנה והן בסיכומיהן, על טענתן כי עובר לזמנים הנטענים בתביעה, חלקת התובע שבדנן הייתה מלאה פסולת, פסדים, שאירי בטון, קרטונים, גלגלים וכדומה, שהיוו מפגע סביבתי מסוכן, ולשיטתן מדובר בפסולת שנשפכה ע"י התובע או מי מטעמו או ע"י מאן דהוא, שאין לנתבעות כל קשר אליהם, ומכאן אין לנתבעות אחריות לפנות את הפסולת הנ"ל מהקרקע של התובע בהיותה קרקע פרטית (סע' 11-12 לתצהיר מגארבה). בתמיכה לטענות אלו צורפו תמונות (מוצג נ/1) המלמדות, לטענת הנתבעות, על מצב הקרקע בתקופה הקודמת לנטען בתביעה דנן. יחד עם זאת, מודה המועצה בסע' 13 לתצהירו של מגארבה, כי היא פעלה לפי צו ניקוי שהוצא ע"י המשרד לאיכות הסביבה בהתאם לחוק שמירת הניקיון לפינוי וסילוק פסולת שהצטברה בתחום שיפוטה, זאת לאחר שהמועצה לא שעתה להתראות ששוגרו אליה ע"י המשרד לאיכות הסביבה בעניין זה, ואגב כך נתנה לחברה הוראה מפורשת לנקות ולפנות את כל הפסולת מושא הצו ולרבות פסולת שבחלקת התובע. אלא מאי, הראיות שהונחו לפניי בקשר לפינוי הפסולת ואשר מכוחן מבקשת המועצה לפטור אותה מאחריות, אינן רלוונטיות שכן הן מחודשים אפריל-מאי 2012, בעוד שהשלכת הפסולת המיוחסת לנתבעות בתביעה ואשר התגלתה לתובע בסוף חודש דצמבר 2012, הושלכה לחלקה שלו בין החודשים ספטמבר-דצמבר 2012 לערך.

52.
התובע נחקר בעניין זה ושלל מכל וכל קיומה של פסולת בקרקע שלו עובר לזמנים הרלוונטיים לתביעה (ראו עדות התובע בעמ' 19, ש' 12-13). כל שהוכח בפני
י הוא, שהתובע הרשה לשכן שלו להניח חומרי בניין כגון צינורות בקרקע שלו וזאת לאחר השלכת הפסולת המיוחסת לנתבעות, וממילא גרסת התובע בנדון לא הופרכה (ראו עדות התובע בעמ' 14, עמ' 16 ש' 8-13 ועמ' 17 ש' 29-32). מנגד, כאשר נחקר מגארבה לעניין המצב הקודם לו טוענת המועצה, מסר הלה כי אדמת התובע "... הייתה מלא פסולת בניין, צמיגים ודברים אחרים" (עמ' 26, ש' 12). ואולם, אין באותן ראיות עליהן נסמכות הנתבעות, על מנת לסתור את גרסת התובע לעניין השלכת פסולת בניין במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, אף אם אניח לטובת הנתבעות כי התמונות משקפות נאמנה את מצב השטח, שכן לא הוכח בפני
י מצב הקרקע המשתקף מן התמונות הוא המצב שלאחר ביצוע עבודות הניקוי מושא הצו, וממילא מתקבל הרושם כי עסקינן בצילומים סלקטיביים, ללא פרטי זיהוי של הקרקע שהוצגו יחד עם בחירה מכוונת ובררנית של מסמכים מתוך תיק המשרד לאיכות הסביבה מהתקופה הרלוונטית.

53.
עוד נמצא כי עפ"י דוח סיור מיום 22.4.12, המשרד לאיכות הסביבה שלח למועצה דרישה לטיפול במפגעים שהתגלו בשטחה מסוג פסולת שהושלכה ברשות הרבים, שהינה מעורבת בפסולת בניין, פסדים ופסולת גושית, כאשר שניים מהמוקדים המאוזכרים שם היו באזור התעשייה (אין בפני
פירוט מיקום מדויק או זיהוי הקרקע). המועצה נסמכת גם על צו ניקוי מיום 25.1.2011 והתראות ששוגרו למועצה קודם למתן הצו וגם לאחריו (כמפורט בתזכורת מיום 5.6.11) ואולם, אין בצו האמור כדי לסייע בידי המועצה, מאחר ועסקינן בצו שניתן בחודש ינואר 2011 וההתראות הן מהחודשים מאי-יוני לשנת 2011, בעוד שהתובע מייחס דבר השלכתה של פסולת בניין בחלקה שלו במהלך החודשים ספטמבר- דצמבר 2012 (כנ"ל לגבי כל המסמכים שאוזכרו בגוף המכתב הנ"ל). יוער בהקשר זה, כי ההתראות וצו הניקוי הוצאו מכוח אחריותה של המועצה כמי ששולטת בשטח המוניציפאלי הנתון תחת פיקוחה- בהתאם לסעיף 13ב' לחוק שמירת הניקיון- בעוד שהתביעה דנן מייחסת למועצה השלכת הפסולת בעצמה או ע"י החברה עמה היא מצויה בקשר הסכמי לביצוע עבודות השלכת עפר ופסולת.

54.
על שום כל האמור לעיל, אין סגי באישורים שצירפה המועצה בתמיכה להגנתה והמלמדים על פינוי פסולת בנין לאתר חבצלת השרון לפי אישור של 'שפיה מחזור וקליטת פסולת בע"מ", משאלה מתייחסים לפינוי פסולת בניין ע"י החברה במהלך התקופה שבין התאריכים 14.5.12 עד 21.5.12, וזאת אף בהנחה שמסמכים אלה יתקבלו כראיה מטעם הנתבעות, חרף העדר חתימת המקבל על גביהם ועל אף צירופם שלא באמצעות עורכם. מכל מקום, מדובר בפינוי פסולת בניין עקב צו ניקיון של המשרד להגנת הסביבה בנסיבות ובמקומות שתוארו לעיל, אשר אין בהם ראיה לכך שמדובר באותה קרקע של התובע (תת חלקה 7) המצויה אף היא באזור התעשייה של מ.מ. ריינה ובתקופה זמנית שונה (משנת 2010 עד למאי 2012, בעוד שהשלכת הפסולת מושא כתב התביעה מתייחסת כאמור לחודשים
ספטמבר-דצמבר 2012).

55.
שלישית, המועצה מוסיפה וטוענת כי בעקבות אותן התראות מהחודשים מאי-יוני 2011, היא הוציאה מכרז לביצוע שירותי פינוי טיפול ומחזור פסולת בו זכתה חברת בני וצביקה וזו האחרונה החלה בביצוע עבודות הפינוי והסילוק בחודש מאי 2012. מעיון בהסכם ההתקשרות שבין הנתבעות עולה, כי הוא נחתם בחודש פברואר 2012 (נספח ג' לתצהיר המועצה). כאשר נחקר מגארבה בנושא זה התגלתה סתירה מהותית בגרסתו: מצד אחד, נסמך מגארבה על ההתראות והדוחות של המשרד להגנת הסביבה, על מנת להראות שבשטח התובע הייתה פסולת קודם לפעולות הפינוי והסילוק מושא הצו, ולכן אין למועצה אחריות בגינה; ומצד שני, הוא נסמך על העובדה שמדובר בשטח פרטי שאין למועצה אחריות לפנות פסולת ממנו. אלא מאי, היתלות מגארבה בעובדה שצו ניקוי שהוצא ע"י המשרד להגנת הסיבה לא מתייחס לשטח פרטי, וככזה אין למועצה אחריות לפינוי פסולת ממנו, היא זו הנותנת משום שטענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו ועדותו המאוחרת של מגארבה ולפיה המועצה בעצמה נתנה הוראה מפורשת לחברה לנקות את שטח הקרקע הפרטית של התובע ולסלק ממנה את הפסולת, וכך אכן נעשה (ראו סע' 13 לתצהיר מגארבה). דא עקא, הראיות שצורפו ע"י המועצה והחברה אינן מצביעות על פינוי פסולת משטח הקרקע של התובע ואין בהן כל התאמה לא מבחינת עיתוי (כפי שציינתי קודם) ולא מבחינת מיקום מדויק המאפשר זיהוי מקור הפסולת שפונתה, כפסולת שבחלקתו של התובע, והדבר מתחזק דווקא לאור אופן ניסוחן של ההתראות שהוצאו ע"י המשרד להגנת הסביבה בכל הנוגע להגדרת הקרקע מושא ההתראות, אשר אמנם כוללות בחובן שני מוקדים באזור התעשייה- ריינה ואולם, אין בהן כל פרט מזהה של הקרקע המלמד כי עסקינן דווקא בקרקע של התובע.

56.
כבר בישיבת ק"מ הראשונה שנערכה בתיק דנן, טען ב"כ התובע כי התמונות, ההתראות
והצווים שעליהם נסמכות הנתבעות בהגנתן, כאלה שקשורות לקרקע מושא התביעה, מוכחשים, ולטעמי אין בניסיונות החקירה של התובע ועימותו עם תמונות שהוצגו על גבי צג הטלפון של ב"כ המועצה, על מנת לסייע בידי הנתבעות וממילא תמונות אלו לא הוגשו לתיק כראיה מטעמן. אילו חפצו הנתבעות להתמודד כיאות עם סוגיית זיהוי המקרקעין והקשר בין הצווים הנ"ל לבין הקרקע דנן, שומה היה עליהן להתכבד ולהציג מפות נגדיות ומארג ראייתי שלם מתוך תיק המשרד להגנת הסביבה בעניין זיהוי הקרקע בצווי הניקוי והסילוק שבוצעו, כטענתן, לרבות אישור המשרד להגנת הסביבה המלמד כי פעולות הניקוי מושא הצו בוצעו כדבעי (ראו פרט' הדיון מיום 20.5.14 בעמ' 2).

57.
לא נעלמה מעיני גרסת ההגנה ולפיה אף שעסקינן בקרקע פרטית אשר ברגיל וע"פ חוק, תפקידה של המועצה מצטמצם בהוצאת התראה לבעלי הקרקע הפרטית, במובחן מקרקע 'ציבורית' שביחס אליה חובתה של המועצה הינה אקטיבית וישירה, הרי האחרונה פעלה לניקוי חלקת התובע באמצעות החברה לפנים משורת הדין בלבד, ואולם כפי שכבר ציינתי
לעיל, לא נמצאה הוכחה חותכת לכך בחומר הראיות שהניחו לפניי הנתבעות.

58.
בחקירתו הנגדית, נשאל מגארבה לעניין התראות המשרד לאיכות הסביבה שנשלחו למועצה מכוח אחריותה המוניציפאלית ובפרט נתבקש לתת מענה לשאלה, מדוע חרף כל ההתראות שנשלחו אליה, לא פינתה המועצה את הפסולת שבתחום שיפוטה, נימק זאת מגארבה בכך שמדובר בקרקע 'פרטית' וכלשונו "זה שטח פרטי ואני לא אמור לנקות אותו ... היינו אמורים לפעול בכך לשלוח לבעלי החלקות לנקות את האדמות אנו לא מנקים חלקות פרטיות". (עמ' 21, ש' 17-21). דבריו אלה של מגארבה אינם רלוונטיים לעניין שבמחלוקת, משום שהם מתייחסים לשנים 2010-2011 עובר למכרז בו זכתה חברת בני וצביקה. כאשר חודדו השאלות שהופנו אליו בחקירה נגדית ובפרט כאשר נשאל, היכן ניתן למצוא דרישה של המשרד להגנת הסביבה לסילוק פסולת מקרקע 'פרטית', השיב מגארבה "הם לא רשמו" (שם, עמ' 25-27) ומשהסתירה בעדותו הייתה כה ניכרת, הוא נשאל: "ש. איך אתה מסיק שאתה לא אחראי על שטח פרטי? ואתה אומר היום שאתה מילאת אחר דרישת המשרד משום שמדובר בשטחים פרטיים?
העד מסר תשובה ולפיה :ת. אני לא מסיק, אני אומר שאסור לנו בחוק כשהתחלנו לעשות את הפרויקט, לפנות את הפסולת לא נכנסו לשטחים פרטיים. אנו מנקים רק דרכים חקלאיות, או שטחים ציבוריים, אסור להכנס לשטחים פרטיים ולא מקבלים על זה תקציב" (שם, ש' 28-32).

59.
גם כאשר עומת עד המועצה עם האתרים מושא צו הניקוי (אזור תעשיה ובית ספר), הוא נתן תשובות בלתי מספקות. כך למשל, עת נשאל האם שטח אזור התעשייה שאוזכר בצו הניקוי של המשרד להגנת הסביבה הוא שטח פרטי, הוא השיב "הבעיה שלנו כי מדובר באדמות פרטיות ולא אדמות מנהל. אנחנו נקינו את הדרכים ואת כל השוליים של הדרכים מהפסולת שנמצאת שם" (עמ' 22, ש' 12-13). ברם, לא הוגשה מטעם הנתבעות כל ראיה לכך, שמדובר באותו שטח אדמה מושא כתב התביעה, ואין די בתמונות עליהן נסמכת המועצה להוכחת זאת. סתירה נוספת התגלתה בעדותו של מגארבה גם לעניין מתן צו הניקוי, אם לאו – סע' 3 לתצהירו- שם נטען שהמשרד לאיכות הסביבה שיגר התראה בלבד ולא הוציא צו ניקוי, לעומת עדותו בפני
י כי לא ניתן ע"י המשרד לאיכות הסיבה צו סילוק פסולת והוא הסתפק בשיגור התראה בלבד למועצה (עמ' 22, ש' 22-32 ועמ', 23 ש' 1-15).

60.
רביעית, כזכור, עפ"י גרסת מגארבה בתצהיר מטעמו (סע' 2-5), בעקבות אותן דרישות של המשרד להגנת הסביבה מהשנים 2010 ו- 2011, פעלה המועצה לביצוע עבודות פינוי פסולת נרחבות (עוד לפני המכרז בו זכתה חברת בני וצביקה). חרף האמור, בחודשים מאי-יוני 2011 הוציא המשרד לאיכות הסביבה מכתבי התראה נוספים בטענה, כי פעולות הניקוי בוצעו באופן חלקי (ראו סע' 2-5 לתצהיר מגארבה). ברם, בעדותו בפני
י מסר מגארבה גרסה חדשה המנוגדת לזו המצוינת בתצהירו ובגדרה שלל ביצוען של עבודות פינוי וסילוק פסולת, ובכלל זה באזור התעשייה בו שוכנת חלקת התובע, לפני המכרז שבו זכתה חברת בני צביקה (עמ' 23, ש' 23 וש' 16-32 והמשך בעמ' 24, ש' 1-11). גרסה חדשה זו אינה מותירה כל ספק באשר לחוסר העקביות שדבק בעדות עד המועצה באופן הפוגם במהימנותו.

61.
חמישית, בעדותו בפני
י אמנם עמד מגארבה על גרסת ההגנה, לפיה לאחר ההתראות שנשלחו ע"י המשרד לאיכות הסביבה, פורסם מכרז בו זכתה חברת בני וצביקה, והמועצה פעלה לניקוי הפסולת שבחלקת התובע. ואולם, במהלך חקירתו הנגדית בנושא זה ובפרט בעניין פרק הזמן של ביצוע העבודות ע"י החברה וזכייתה במכרז, התברר כי גרסה זו לוקה בחסר. העד מגארבה מסר בעדותו, כי אכן נמסרה רשימת אתרים המגדירה לחברת בני וצביקה אילו אתרים עליה לפנות מהם פסולת, ברם הלה לא זכר מהם הם אותם אתרים, ומשהופנה לרשימת האתרים המצויה בדף האחרון למכרז, הוא אישר כי אלה הם האתרים העיקריים שמהם ביקשה המועצה לסלק פסולת באמצעות החברה וכי כל המוקדים הללו הינם שטח ציבורי (ולא פרטי). מגארבה הוסיף ואישר בעדותו, כי הקרקע של התובע מצויה בסמוך לאזור התעשייה בכפר ריינה שנמנה על האתרים המאוזכרים בצו הניקוי (עמ' 26, ש' 13-27). דא עקא, מעיון ברשימת האתרים המצוינים במכרז עולה, כי החברה נתבקשה לפנות פסולת מ- 3 מוקדים באזור התעשייה והם עראביה+ סולימאן; כניסה מערבית; כניסה מזרחית (מתוך רשימת 16 מוקדים). כשנשאל לעניין כמויות הפסולת שסולקו, לא ידע מגארבה לתת תשובה עניינית. יתרה מכך, מעדותו עלה כי הוא ערך רישום ידני (בנוסף לתיעוד צילומי) ובו הוא תיעד את דבר ביצוע העבודה בכל אתר ואתר, לרבות תעודות משלוח של פסולת שאינה ניתנת למחזור, אך תיעוד זה כלל לא הובא לעיוני ולא הוצג ע"י המועצה כראיה מטעמה (ראו עדות מגארבה בעמ' 27 לפרט').

62.
ששית, לאחר שמיעת עדויות ההגנה נמצא, שעד המועצה שהיה המפקח מטעמה על ביצוע ההסכם, אינו בקיא באופן מספק בנקודות המהותיות שבמחלוקת ונמנע מהבאת ראיות מהותיות, שאילו הובאו לפניי ניתן היה למצוא בהן חיזוק לגרסת ההגנה. עוד התברר י מטעם חברת בני וצביקה לא הובאו עדים רלוונטיים וחיוניים, שכן מי שנכח בשטח בזמן ביצוע העבודות מושא ההסכם וידע על אודותיהן מידיעה אישית היה מנהל העבודה בשם אבי מרדכי ומנהל הפרויקטים בשם עזרא מנגל. יתרה מכך, על מנהל העבודה הייתה מוטלת חובת עריכתו של דו"ח בדבר ביצוע העבודה (דוחות יומיים) ומשלא הוכחש דבר קיומם של דוחות אלה, הרי יש באי הגשתם כראיה ע"י מי מהנתבעות, כדי לחזק את גרסת התובע ולהחליש מעמדת הנתבעות, שכן אילו הובאו דוחות אלה ניתן היה ללמוד על
עבודות פינוי הפסולת בחלקת התובע, לרבות מקום השלכת הפסולת על סוגיה השונים, בין זו שניתנת למחזור ובין זו שאינה ניתנת למחזור (עדות צבי בעמ' 27, ש' 24-32 והמשך בעמ' 28 ש' 1-6; כן ראו סע' 2 לתיאור הכללי של המציע בעמ' 19 ובעמ' 45 לנספח ג' לתצהיר עד המועצה – להצעה ולהסכם).

63.
הוראות סעיף 2 להסכם ההתקשרות שבין הנתבעות, מסדירות בריש גלי את חובת עריכת יומן עבודה יומי ע"י הקבלן ובו יירשמו "הפעילויות וההתקדמות היומית וכן כל הערות המפקח לרבות אישור עבודות חריגות אשר לדעת הקבלן לא נכללות בתכולת מכרז/חוזה זה". ראיות בעניין זה כלל לא הוגשו כאמור ע"י מי מהנתבעות, חרף חיוניותן והרלוונטיות שלהן לסוגיות שבמחלוקת, ללא שניתן כל הסבר למחדל זה, ואין ספק כי הדבר פועל לחובת הנתבעות. בהקשר זה יודגש, כי אף אם נניח שהמועצה ביצעה פעולת ניקוי של הפסולת משטח האדמה של התובע אך לפנים משורת הדין, הרי היא הייתה יכולה בנקל להוכיח זאת ע"י צירוף יומני העבודה, שעל פי הוראות ההסכם צפוי היה לראות את הרישום המאמת זאת (קרי ביצוע עבודות ניקוי מקרקע פרטית ע"י המועצה כעבודה חריגה נוכח טיבה שאינו ציבורי).
64.
שביעית, יש מקום להידרש להבחנה המתבקשת בין סוגי הפסולת השונים. לטעמים שמניתי למעלה, מתווסף לענייננו טעם נוסף ולא פחות חשוב הנוגע לסוג הפסולת ולשאלה, האם תעודות המשלוח שצירפו הנתבעות מהוות ראיה מספקת מטעמן לסתירת גרסת התובע. לדעתי, התשובה לכך היא שלילית ואבהיר. מגארבה אישר בעדותו את העולה מטבלת האתרים וההסכם שאליהם התייחסתי לעיל ולפיהם החברה הייתה אמורה לפנות שני סוגים של פסולת: 'פסולת בניין' ו- 'פסולת מעורבת'. ברם, משכל נספחי ההגנה התייחסו לסוג אחד של פסולת והוא פסולת בניין בלבד, הרי ניתן לומר בעניין זה כי ראיות ההגנה לוקות בחסר, כשלא ניתן בעדותו של מגארבה כל הסבר
המניח את הדעת לחסר זה, אף שעסקינן בתיעוד שבהישג ידן של הנתבעות שבנקל ניתן היה להציגו בפני
בית המשפט (ראו עדות מגארבה בעמ' 28, ש' 16-24).

65.
המועצה ביקשה להוכיח גרסתה בדבר מצב הקרקע של התובע קודם לביצוע עבודות הפינוי מושא ההסכם באמצעות הצגת תמונות שצולמו, לפי הנטען, ע"י מגארבה ונציגים מטעם המשרד לאיכות הסביבה והמתעדות לשיטתה מצב הקרקע של התובע עובר לעבודות הפינוי כאמור (נ/1). דא עקא, לא מצאתי לייחס לצילומים הללו כל משקל ראייתי, כיוון שמי שצילם אותם (ראמי אחמד ואריאל בן עמי) לא הובא לעדות בבית המשפט, על מנת להעיד על מועד ומקום הצילומים, אין עליהם כל פרט מזהה של השטח, למעט הכיתוב באותיות דפוס "אזור תעשיה עראבה/סלימאן", לא מופיע על גביהם מועד צילומם, ומהאופן והפרספקטיבה של הצילום לא ניתן ללמוד דבר על זהות המקום המצולם בתמונות הללו. רוצה לומר, לא ניתן לדעת בוודאות אם השטח המופיע בתמונות השונות הוא שטח אחד ספציפי שצולם במועד אחד, לא כל שכן, שהשטח המצולם הוא הקרקע של התובע בהעדר פרטים מזהים כאמור. הוא המצב גם ביחס לאישור המועצה בדבר ביצוע העבודות ע"י החברה (נספח 2 לתצהיר צבי), שאין בו כדי ללמד דבר וחצי דבר לעניין פרטי הקרקע שממנה סולקה הפסולת, ובכלל זה שעסקינן דווקא בקרקע של התובע.

66.
הוא הדין גם בנוגע לתמונות אשר צורפו לתצהיר עד המועצה (נספח ה') שלא היה בכוחן כדי לשנות ממסקנתי האמורה, או למצער, לאשש
את גרסת המועצה ולפיה היא פעלה עפ"י צו הניקוי ונתנה לחברה הוראה מפורשת לנקות ולפנות את כל הפסולת מושא הצו ובכלל זה פסולת המצויה בחלקת התובע. עיון באותן תמונות אשר צורפו לתמיכה באמור בסע' 13 לתצהיר מגארבה מטעם המועצה וכראיה המעידה על פינוי הפסולת מחלקת התובעים, מעלה כי מדובר בתמונות שאינן נושאות תאריך, לא ברור מתי הן צולמו ועל ידי מי, ואף לגופו של עניין, כל שניתן לראות בהן הוא דבר ביצוען של עבודות חפירה ע"י דחפור, ללא כל אינדיקציה ראייתית אודות זיהוי השטח בו מתבצעת העבודה והקשר בינה לבין חלקת התובע. משכך, לא מצאתי שיש בראיה כזו כדי להביא לקביעה כי בוצעו עבודות סילוק ופינוי בחלקת התובע ובאם כן, מתי היא בוצעה. חוסר משקלן של התמונות אף
מתעצם, לאור עדות התובע אשר נשאל על אודות התמונות ולא הצליח לזהות את הקרקע המופיעה בתמונות כקרקע שבבעלותו.

67.
הדברים מקבלים משנה תוקף לאור עדות מגארבה לעניין מחויבות המועצה לפינוי פסולת מקרקע ציבורית לעומת העדר חובה לפנוי פסולת מקרקע פרטית, כדוגמת הקרקע של התובע. ברם, בהמשך עדותו לפניי, הודה מגארבה כי חרף העדרה של חובת סילוק ופינוי מקרקע פרטית כאמור, נתנה המועצה הוראה לחברה לסלק את הפסולת שבחלקת התובע (עמ' 29, ש' 21-23). אין בידי לקבל עדות זו, בהעדר ראיות לפינוי פסולת מחלקת התובע, כטענת המועצה, חרף העדר החובה לעשות כן, ובהעדר כל אסמכתא בזמן אמת המתעדת אישור לביצוע עבודה חריגה מהקבוע בהוראות הסכם ההתקשרות בין הנתבעות. זאת בנוסף לחוסר ההלימה בין המועדים, כפי שציינתי קודם לכן, שכן מצד אחד טוען התובע כי הפסולת הושלכה במהלך החודשים ספטמבר-דצמבר 2012, בעוד שעבודות ניקוי וסילוק הפסולת עפ"י ההסכם הנ"ל בוצעו קודם לכן בחודש מאי 2012 (ראו עדות מגארבה בעמ' 29, ש' 21 ואילך).

68.
שמינית, בתצהירו של צבי הכחישה החברה כי היא שפכה פסולת לתוך המקרקעין מושא הדיון, או כל פעולה בניגוד להוראות והנחיות המועצה בהתאם למכרז, ההסכם ועבודות הסילוק והפינוי. דא עקא, במהלך חקירתו הנגדית של צבי התגלה כי החברה נמנעה, ללא כל הצדק סביר לכך, מהבאתם של עדים רלוונטיים להוכחת הגנתה.
צבי הודה בפני
י כי מתחילת העבודה מושא ההסכם ועד סופה הוא לא נכח בשטח, למעט בסיור קבלנים אחד שנערך במקום, כי נציגי החברה היו אבי מרדכי ועזרא מנגל וכי אבי מרדכי מנהל העבודה נכח בשטח באופן יומיומי. לפיכך, יש באי הבאתם של עדים חיוניים אלה שנכחו כאמור בשטח והיו יכולים למסור עדות ישירה על אודות המוקדים והאתרים שמהם ביקשה המועצה לפנות פסולת מהסוג שאינו מיועד להטמנה (חומר שאינו פסול) ושביחס אליו לא הובאו ראיות כלל ועיקר (עדות צבי בעמ' 36, ש' 15-19).

69.
תשיעית, לאחר חקירת עדי ההגנה התברר כי האישורים שהוגשו כראיה מטעם הנתבעות להוכחת גרסתן, כי הפסולת הוטמנה במטמנה מורשית, מתייחסים אך ורק לחומר פסול, בעוד שחומר שאינו פסול המיועד למחזור הועבר בשטח המוניציפאלי של המועצה בהתאם להוראותיה.

70.
עיון בהסכם שבין הנתבעות, בפרט בסעיף 11 שבו, מעלה כי מהות השירות שהתחייבה החברה לתת למועצה הוא כלהלן: "הקבלן יעביר לעירייה את תוצרי המיחזור בהיקף של עד 10,000 מ"ק למיקום שיוגדר ע"י העירייה והנמצא בתחומיה המוניציפאליים. טיב החומר שיועבר יהיה מסוג מצע סוג ב' או חומר מילוי חוזר כהגדרתם במפרט הכללי לאספקת חומרים לתשתית ובנייה של משרד הבטחון. שאר חומרי המיחזור במכרז זה שייכים לקבלן. חומר פסול (חומר שאינו בר מיחזור), יסולק לאלתר לאתר הטמנה מאושר בלבד. לא תאושר הצטברות של חומר פסול באתר העבודה". (ההדגשות אינן במקור). עוד קובע סעיף 12 להסכם, כי "נותן השירותים מתחייב לסלק כל חומר פסול (חומר שאינו בר מיחזור), לאתר הטמנה מאושר בלבד כמפורט בנספח ה' להסכם זה. הפרה של סעיף זה על ידי נותן השירותים תהווה הפרה יסודית של ההסכם". כן הוסכם כי עם השלמת מלוא ההתחייבויות לפי מסמכי ההסכם לגבי כל ריכוזי הפסולת, יוגש חשבון ע"י החברה אליו יצורף פירוט של כל האתרים שלגביהם בוצעו השירותים עד למועד הגשת החשבון, לרבות תיאור הפעולות העיקריות שבוצעו לגביהם וכולל אישורים כמותיים לגבי כמות הפסולת שמוחזרה. כמו כן, ימציא נותן השירותים אישורי קליטת הפסולת באתר פסולת מורשה ו/או אישור של מפעל מיחזור הפסולת.

71.
הוראות אלו שבהסכם ממחישות את חובות הפירוט והתיעוד אשר נתבקשו מהנתבעות והכוללת גם חובת תיעוד האתרים והפעולות העיקריות שבוצעו ואישורים כמותיים, וכן הן מדגישות את ההבחנה בין חומר פסול שאינו בר מחזור לבין חומר שהינו בר מחזור, שחלק ממנו יועבר לרשות המועצה עד לכמות מסוימת וחלקו האחר יוותר ברשות הקבלן-נותן השירותים.

72.
בתצהירו (סע' 20), הכחיש צבי באופן גורף כי החברה השליכה פסולת בחלקת התובע, תוך שהדגיש כי "הנתבעת 2 לא השתמשה במקרקעין של התובעים כלל, אלא פעלה לפי הנחיות הנתבעת 1 וככל הנראה בשטח של הנתבעת 1 וממילא הנתבעת 2 לא שפכה פסולת אלה מיחזרה את הפסולת ופינתה אותה כדין". בהמשך התצהיר נמסר, כי "כל הפסולת למיחזור נשוא המכרז, לאחר שנופתה ונגרסה, הועברה למטמנה במטמנות מאושרות (אתר "שפייה") וזאת בהתאם לכללי המכרז והוראות המועצה" (סע' 21). עוד הוסיף וציין צבי בסעיף 23 לתצהירו, כי "כל הפסולת היתה למיחזור וממילא הנתבעת לא שפכה שום פסולת במקום הנטען".

73.
דא עקא, למשמע עדותו של צבי התגלתה תמונה עובדתית אחרת ושונה, לה מצאתי עיגון בהוראות ההסכם, והיא זו העושה הבחנה בין חומר פסול שמקומו באתר מטמנה מורשית לבין חומר ממוחזר שיחולק בין המועצה לבין הקבלן בהתאם להוראות ההסכם על פי כמויות. אלא מאי, משלא הובאו כאמור העדים הרלוונטיים מטעם החברה, ונוכח הימנעות המועצה מהבאת ראיות שבהישג ידה ואשר היה בהן כדי לשפוך אור על המקום שבו הושלך
החומר הממוחזר (לרבות חצץ), הרי מתקבלת המסקנה שלא מן הנמנע, שהחצץ מושא התביעה דנן הושלך לחלקת התובע, וגרסת התובע בעניין זה היא המסתברת יותר מגרסת ההגנה בהעדר מסכת ראייתית התומכת בה כאמור לעיל.

74.
אמנם, צבי הכחיש בתחילת עדותו כי קיימים על-פי ההסכם שני סוגים של פסולת, ברם
כאשר הוא עומת עם האמור בסע' 11 להסכם, עליו עמדתי קודם לכן, השיב צבי בתחילת דבריו כי החברה באה במטרה למחזר את פסולת הבניין ולא לפנותה, ולשם כך עובדיה היו מצוידים במערך כלים מתאים הכולל מגרסה, וכדבריו: "באנו לשחזר את הפסולת הגענו עם מערך מתאים והיתה מגרסה ונפה ומפרחד אוויר ולוקחים את החומר ומפרידים את החומר הקטן ואת החומר הקל מעבירים להטמנה, ומערבבים את הדקים ומוסרים את החומר גלם למזמין וזה חומר איכותי וזו היתה המטרה והיא הוגדרה כך בחוזה" (עמ' 31, ש' 18-21). אולם, מיד לאחר מכן בהמשך עדותו הוא שינה גרסתו והודה שרק חומר פסול מיועד להטמנה, כאשר התעודות של אתר "שפייה" שצורפו מתייחסות לחומר פסול בלבד (שם, ש' 22-24). זאת ועוד, כאשר הוא נשאל מה עלה בגורל החומר שאינו פסול, וכאן מודגשת בשנית הוראת סעיף 11 להסכם, השיב הלה כי "הוא הועבר לרשות המועצה לפי ההנחיות שלה, ברגע שיצרנו את החומר הוא הועבר לדרכים שהפנו את העירייה, תשאל את הנציג, זה לפי הנחיות העירייה" (שם, ש' 27-29). עוד אישר צבי בעדותו לפניי כי החומר הנ"ל הועבר "לשטחים חקלאיים או דרכים חקלאיות שהגדיר הנציג המזמין" (שם, ש' 30-31). בנוסף נתבקש צבי להציג תיעוד או רשימה של הדרכים החקלאיות שאליהן הושלך החומר הלא-פסול ולכך הוא ענה "לא השלכנו (צ"ל- השלכנו"- ש.נ), העברנו על פי דרישת העירייה הנציג פה תשאל אותו. מה שכתוב לי בחוזה זה להעביר למקום שהתבקשתי להעביר על ידי העירייה" (עמ' 32, ש' 1-2).

75.
ב"כ התובע לא הירפה וצבי נחקר שוב ושוב בנושא זה, אך הוא ניסה להימנע מלעשות הבחנה בין סוגי הפסולת, אף שזו קיימת בהוראות ההסכם שקובע כאמור הסדר שונה ביחס לדרך השלכת כל סוג וסוג של פסולת. בעשותו כאמור, חיזק למעשה צבי את גרסת התובע, כך שהגרסה המסתברת ביותר נוכח האמור לעיל ובהעדרן של ראיות רלוונטיות היא, שהפסולת האמורה הושלכה בחלקת התובע משלא הוכח אחרת. בעניין זה חשובים דבריו הבאים של העד צבי (עמ' 32, ש' 3-20 ):

"ש. אני חוזר על השאלה, חומר לא פסול הועבר לאתרים שהגדירה המועצה.
ת. פסול זה הגדרה שלך. יש פסולת מינרלית שממנה יצרנו את המסע והם הועברו על פי הנחיות המועצה ויש פסולת רווחית שהועברה לאתר שפיה.
ש. אתה לא יודע לומר לאיזה אתרים העברנו את החומר הלא פסול.
ת. אני לא יודע את המקום המדויק של חומרים המינרלים של המצע, על פי סעיף 11 ששאלת אותי הועברו לפי הנחיות העירייה. כל חומר שמצויר נציג העירייה ליווה את החומר הזה וזה היה לשביעות רצונם.
ש. יש לך מסמך של המועצה שאמר לך להעביר בזמן זה או אחר.
ת. יש לי מסמך שהחומר הועבר לשביעות רצונם כפי שהם דרשו. ברגע שאני אוסף את החומר אני מעביר ליעד שהוא ביקש, נציג העירייה הורה לכל משאית במקום לאן לנסוע. בלי מסמך בכתב.
כל פעם אמר לאן לאיזה כביש להעביר, לא צריך לכתוב לאן כל משאית הולכת כשהיא בשטח המועצה".
(הדגשה הוספה – ש.נ.).

76.
כזכור, כאשר נחקר עד המועצה מגארבה בעניין זה הוא העיד, כי נוהל יומן עבודה וגם נרשמו דוחות המתעדים את המקומות שבהם הושלכה כל הפסולת מושא ההסכם. ואולם, הוא בחר שלא לצרף מן העבודה ודוחות אלה,
כפי שגם החברה נמנעה מלצרף את יומני העבודה של מנהל העבודה מטעמה, על אף שהוא נכח באופן יומיומי באתר (עדות מגארבה בעמ' 28, ש' 1-6).

77.
יש להזכיר עוד, כי בסיפת עדותו של מגארבה הוא הודה שהמועצה עשתה שימוש בחצץ שנגרס לצרכי ריבוד הדרכים (עמ' 30, ש' 1-4), ללמדך כי שני עדי ההגנה מאשרים פה אחד כי היו שני סוגי פסולת: אחד - חומר פסול שהועבר למטמנה מורשית (דוגמת אתר "שפיה") וביחס אליו הובאו ראיות מטעם הנתבעות התומכות בעמדתן בהקשר זה ; והשני - חומר לא פסול שאינו מיועד למחזור כגון חצץ, וביחס אליו העידו שני עדי ההגנה כי הוא הועבר על פי הוראות המועצה, לשטח המוניציפאלי שלה, וכי היה תיעוד לכך בין בדוחות ובין ביומני העבודה. חרף האמור, אף אחד מעדי הגנה אלה לא מצא לנכון להביא אסמכתאות רלוונטיות להוכחת האמור לעיל, כאשר החברה אף הגדילה לעשות ולא הביאה לעדות כאמור את העדים הרלוונטיים מטעמה בעלי ידיעה אישית באשר לאופן סילוק פסולת האמורה, שאילו נשמעו ניתן היה לסתור את גרסת התובע וכן לאשש את הגנת החברה
בדבר העדר אחריות ביחס להשלכת פסולת מסוג זה. משהוכח לפניי כי, קיימות ראיות לסתור גרסת התובע ואלו לא הובאו ע"י הנתבעות, יש בכך כדי לפעול לחובתן ולבסס את החזקה הראייתית ולפיה לו הובאו ראיות אלו הן היו תומכות בגרסת היריב.

הדגשים נוספים באשר לאחריות חברת בני וצביקה

78.
כזכור, הגנתה של חברת בני וצביקה, כעולה מכתב ההגנה מטעמה, נשענת על שני רבדים: הראשון - היא פעלה עפ"י תנאי המכרז לביצוע עבודות טיפול ומחזור ריכוזי פסולת שפורסם ע"י המועצה (זכייתה מינואר 2011) וביצעה את העבודות מושא ההסכם בהתאם להוראות המועצה. השני - המכרז מסדיר את פינוי הפסולת מקרקע ציבורית (ולא קרקע פרטית), כך שכל הפסולת מושא המכרז הועברה לאתר הטמנה מאושר, בכמות שלא עלתה על 11,000 מ"ק פסולת למחזור. כן היא הוסיפה והכחישה מפורשות השלכת פסולת בחלקת התובע (סעיפים 9-14 לכתב ההגנה) והלינה על כך, שהתובע נתן רשות למאן דהוא לזרוק פסולת בקרקע שלו בתמורה לתשלום ועתה הוא מבקש לגלגלה לפתחה של החברה.
79.
המועצה תמכה בעמדת החברה וביום 10.6.14 היא הגישה הודעה לביהמ"ש, כי היא זו אשר נתנה לחברה את ההוראות הקשורות לפינוי וסילוק הפסולת, וזו לשונה של ההודעה: "בהתאם להחלטת כב' ביהמ"ש מתכבדת הנתבעת מס' 1 להודיע כי היא נתנה הוראה לנתבעת מס' 2 להוביל את הפסולת וכל החומרים בהתאם להסכם החתום לאתר פנוי פסולת מורשה".

80.
ייאמר כבר עתה, כי לאחר שקילת הראיות שהניחו הצדדים לפניי, תוך מתן דגש על הוראות ההסכם שבין המועצה לבין החברה, באתי לכלל מסקנה כי אין במסכת העובדתית שהובאה לפניי, לא כל שכן בהוראות ההסכם, כדי לשלול את חבותה של החברה להשלכת הפסולת לחלקת התובע ולפיכך, יש להורות על חיוב הנתבעות ביחד ולחוד לפנות ולסלק את הפסולת מחלקת התובע כמבוקש בתביעה, ואבאר.

81
כבר עמדנו על כך, שהוראות סע' 11 להסכם מתוות דרך פעולה בחלוקה לפי סוג הפסולת ומקום העברתה (חומר אינו בר מחזור יפונה למטמנה מורשית; חומר ממוחזר יחולק בין המזמין לקבלן בהתאם למדד כמותי). עוד קובע סע' 37 להסכם בנושא האחריות לנזקים, כי הקבלן יהיה אחראי כלפי העירייה לכל נזק אשר ייגרם לרכוש של "צד ג' כלשהו עקב מעשה ו/או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או כל מי שפועל מטעמו, תוך כדי ביצוע השירותים או בקשר אליהן", כשלמועצה עומדת לפי הוראות ההסכם גם זכות שיפוי (סע' 42 ו-58). חרף האמור, משלא הגישה המועצה הודעת צד ג' נגד החברה, ובשים לב לגרסת מגארבה בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 15), לפיה במידה והושלכה פסולת לחלקת התובע, הרי הדבר הוא מעשה ידיה של החברה בלבד אשר פעלה בניגוד להוראות ההסכם ולכן היא לבדה אחראית
לכך באופן בלעדי ואין מקום להטלת אחריות על המועצה, הרי יש מקום לחיוב הנתבעות ביחד ולחוד בפינוי וסילוק הפסולת מחלקת התובע. לטעמי, משנמנעו הנתבעות מלהביא ראיות שבהישג ידן לעניין מקום השלכת פסולת ברת מחזור, לאור מתווה חלוקתה בין המועצה (המזמין) לחברה (הקבלן) וכן המבחן הכמותי המופיע בהסכם, יש לזקוף מחדל זה לחובת שתי הנתבעות, כאחת, שכן נוכח העמימות הראייתית בנושא זה, אין לנתבעות אלא להלין על עצמן.

82.
החברה טוענת לפטור מאחריות מכוח אישור שנתנה לה המועצה מיום 5.7.12 ולפיו העבודה בוצעה לפי שביעות רצונה וכי אין למועצה כל תלונות בהקשר זה. לדעתי, אין באישור האמור כדי לסייע לחברה בהוכחת הגנתה, שכן עיון באישור האמור מעלה כי מדובר באישור המתייחס לתליית שלטים לשביעות רצון המועצה, וככזה אין בו כדי ללמד על העדרן של תלונות ביחס לכלל העבודות שבוצעו במסגרת ההסכם, או למצער, ביצוען של העבודות על הצד הטוב ביותר, לשביעות רצון המועצה ובהתאם להוראות ההסכם. אף אם נניח
שמסמך זה מהווה אישור מטעם המועצה על ביצוע העבודה בכללותה, זאת בשים לב לאמור בשורה 2 שבו, אין הוא שולל השלכת פסולת ע"י חברת בני וצביקה שלא הייתה
בידיעת המועצה, כפי שאישר זאת עד המועצה מגארבה (עמ' 29, 9-30).

83.
כאן המקום להדגיש, כי לא ברור מדוע בחרה חברת בני וצביקה להסתפק בתצהיר ובעדות
המנכ"ל שלה, אשר אישר כי נכח אך בסיורים התקופתיים, ולא באופן יומיומי, ובכך עדותו יפה היא רק לעניין בחינת הפן ההסכמי שבין הצדדים, כפי שהוא עולה מחוזה ההתקשרות שבין הנתבעות, ברם הוא נעדר ידיעה אישית אודות הנעשה בשטח בפועל. כן יש לתמוה מדוע נמנעה החברה מהבאתם של הגורמים מטעמה שנכחו בשטח באופן יומיומי ושוטף ואף ניהלו יומני עבודה, ולהם הידיעה האישית היכן פונתה הפסולת מושא ההסכם, זאת לאחר שהתברר מהעדויות כי המגרסה שעמה עבדה החברה הוצבה בסמוך לחלקת התובע. הימנעות ראייתית זו פועלת לחובת החברה לעניין המקום אליו פונתה וסולקה הפסולת על סוגיה השונים.

פשר טענות המועצה כי היא ביצעה עבודות פינוי בקרקע התובע לפנים משורת הדין במישור היחסים שבין המזמין לקבלן

84.
לא ניתן לחתום את פסק הדין בטרם אתייחס לטענה נוספת של המועצה השזורה הן בכתב ההגנה והן בסיכומיה, והיא שהמועצה מודה בביצוע עבודות פינוי בחלקת התובע, תוך הסתייגות שהדבר נעשה בהתאם לחובתה עפ"י דין, וזאת לאחר שהוצאו צווי ניקוי ע"י המשרד להגנת הסביבה בהתאם לחוק שמירת הניקיון (נספחים ב ו-ג לכתב ההגנה).

85.
צבי נחקר בעניין טענה זו, אך לא היה בעדותו כדי לדלות כל אינפורמציה בנושא זה,
וכל שמסר בהקשר זה היה שאם עד המועצה מגארבה טוען זאת חזקה עליו שהוא גם יודע. דא עקא, לא בחזקות והשערות עסקינן, אלא בראיות ותשובות הנשענות על עובדות שלא הובאו לפניי כאמור. יתרה מכך, כנשאל צבי ביחס לאמור בסע' 13 לתצהיר מגארבה באותו עניין, הלה השיב שלא לעניין, וכלשונו "אם הוא אומר תחליט אתה אם אתה מאמין לו".
רק לאחר שעומת עם הוראות ההסכם וגרסת ההגנה ולפיה אין חובת פינוי בקרקע פרטית, להבדיל מקרקע ציבורית, נסמך העד בשנית על עדות מגארבה, כאשר הוא בעצמו לא נכח כאמור בשטח ואין לו ידיעה אישית בדבר, וכדבריו "נציג העירייה אמר לך שלפנים משורת הדין ניקה את המדרון של השטח נשוא התביעה, אני לא נכחתי בשטח לומר באיזה היקף עשו. אבל אם אמר אז אין לו אינטרס לשקר" (עמ' 33, ש' 28-32, עמ' 34, ש' 1-16 ועמ' 35, ש' 27-32). במענה לשאלות ב"כ המועצה שלל צבי, כי הושלכה פסולת מכל סוג בשטח פרטי
והכחיש כי החברה קיבלה הוראה לעשות כן (עמ' 35, ש' 18-26 ועמ' 36). ברם, משהעיד צבי, כי הוא לא נכח בשטח, לא היה מעורב באופן אישי בביצוע העבודה ואין לו ביחס אליה כל ידיעה אישית, ובשים לב לאי הבאתם של עדים רלוונטיים, הרי אין בידי לקבל עדות זו.

86.
סיכומם של דברים- גרסת התובע לפיה הושלכה פסולת מסוג חצץ בחלקה 7 שבבעלותו כלל לא נסתרה על ידי מי מהנתבעות, משהוכח לפניי בראיות מספקות כי הן ביצעו עבודות מחזור ופינוי פסולת בניין, עבודה שהוזמנה ע"י המועצה ובוצעה ע"י החברה, בסמוך לחלקת התובע ותוך שימוש במגרסה ;
גרסה אותה מצאתי עדיפה במאזן ההסתברויות על פני גרסת הנתבעות שלא נתמכה כאמור בראיות, ומשלא הוכח כי ניתנה הסכמת התובע וגם לא הוכח כי הנתבעות או מי מהן קיבלו את הסכמתו להנחת פסולת מסוג חצץ בתוך הקרקע דנן, הרי שיש בכל האמור כדי להקים טענה מסוג הפרעה לשימוש בקרקע מכוח סעיף 17 לחוק המקרקעין. לא יעלה על הדעת שבמסגרת מכרז לפינוי פסולת, השלכת הפסולת הממוחזרת (דוגמת חצץ) לא תהיה מלווה בדוקומנטציה הולמת המתעדת היכן נתבקשה החברה לסלק את הפסולת, והדבר נכון שבעתיים משעולה מההסכם כי הדבר הינו נגזרת של סוג הפסולת (ברת מחזור או שאינה ברת מחזור) והאלמנט הכמותי עליו עמדתי לעיל, המאפשר את חלוקת פסולת ברת מחזור בין המועצה לקבלן.

סוף דבר

87.
לאור כל המקובץ לעיל, אני נעתרת לתביעה ומורה על מתן צו עשה המחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפנות פסולת ועפר מהמקרקעין הידועים כגוש 17510 חלקה 54, תת חלקה 7 מאדמות כפר ריינה, ולהשיב את המקרקעין הנ"ל לידי התובע, כשהם ריקים ופנויים מכל חפץ השייך לנתבעות ו/או הושלך על ידן.

88.
בשים לב להתנהלות התובע בעניין אי עדכון ביהמ"ש בדבר פטירתה של התובעת 1 וכן בעניין מכר חלק מתתי החלקות שהיו ביסוד התביעה המקורית (אשר הצטמצמה בסופו של יום רק לתת חלקה 7), מצד אחד, ונוכח התוצאה אליה הגעתי בדבר קבלת התביעה ביחס לתת חלקה 7, מצד שני, אני מעמידה את סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪, אשר ישולמו לתובע ע"י הנתבעות, יחד ולחוד, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

89.
באחריות התובע לדאוג לכך, כי במועד יישום הצו מושא פסק הדין, לא יהיו במקרקעין חומרי בניין של צד שלישי, ומובהר בזאת כי הצו שניתן אינו מתייחס לכל חומר אשר הוצב ע"י השכן של התובע ואין על מי מהנתבעות חובה לפנותו.

90.
הצו יבוצע תוך 90 ימים מיום קבלת פסק הדין.

91.
אשר לבקשת התובע לפיצול סעדים, רשות לפיצול סעדים ניתנה זה מכבר עפ"י החלטת המותב הקודם מיום 29.10.14.

92.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט' אדר ב' תשע"ט, 16 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 14634-07/13 נגלה זאמל, סלים בראנסה נ' המועצה המקומית ריינה, בני וצביקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/03/2019)