פסקי דין על צפורה מרקוביץ | פסקי דין על אמיר אורגד | פסקי דין על רבקה כהנמן | פסקי דין על אליעזר כהנמן | פסקי דין על יוסף כהנמן ואח' |

17401-05/16 א     20/03/2019




א 17401-05/16 צפורה מרקוביץ, אמיר אורגד נ' רבקה כהנמן, אליעזר כהנמן, יוסף כהנמן ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 17401-05-16 מרקוביץ נ' כהנמן ואח'


20 מרץ 2019



לפני
כב' השופט
חאלד כבוב

, סגן נשיא


תובעים

1. צפורה מרקוביץ

2. אמיר אורגד
ע"י ב"כ עו"ד שמואל עיני

ורות ליטבק
ממשרד עיני ליטבק לזר ושות', עורכי דין
רחוב מנחם בגין 7, רמת גן 5268102
טל': 03-6114414; פקס: 03-6114415


נגד


נתבעים






בעניין

1. רבקה כהנמן
2. אליעזר כהנמן
3. יוסף כהנמן
ע"י ב"כ עו"ד ישי דב גלילי
רחוב החשמונאים 105, תל אביב
טל': 03-6242677; פקס: 03-6241687


בונית"א בע"מ





פסק דין

רקע עובדתי והצדדים
1.
הצדדים הינם בעלים במשותף של חברת בונית"א בע"מ (להלן: "החברה"), חברת גוש-חלקה המחזיקה בנכס מקרקעין יחיד שהינו בניין מגורים הכולל 14 דירות מגורים ברחוב יהושע בן נון בתל-אביב, הידוע כחלקה 197 בגוש 6214, אשר רוב הדירות בו מושכרות בשכירות מוגנת.
2.
התובעת 1, ציפורה מרקוביץ (להלן: "התובעת 1"), היא בעלת מניות בחברה, אשר החזיקה ב-44 מניות רגילות של החברה שהיוו עד יום 5.1.2016 שיעור של 44% מכלל הזכויות בחברה.
3.
התובע 2, אמיר אורגד
(להלן: "התובע 2" או "אורגד"), עורך דין ורואה חשבון בהשכלתו ובמקצועו, בעלים של משרד עו"ד במיסוי מקרקעין יחד עם שותף (עו"ד איציק לוי, שהינו גם שמאי מקרקעין; להלן: "עו"ד לוי"). התובע רכש ביום 22.6.2015 את כול מניותיה של התובעת בחברה, אולם זכויותיו טרם נרשמו במרשם בעלי המניות של החברה משום סירובם של הנתבעים לעשות כן.
4.
הנתבעים הם שאר בעלי המניות ומנהל החברה: הנתבעת 1, רבקה כהנמן
, אמה של התובעת, הינה בעלת מניות בחברה ומחזיקה ב-12 מניות רגילות של החברה.
הנתבע 2, הרב אליעזר כהנמן
, הינו אחיה של התובעת, בעל מניות בחברה אשר מחזיק ב-44 מניות רגילות של החברה (להלן: "הרב כהנמן" או "הנתבע 2").
הנתבע 3, יוסף כהנמן, אחיינה של התובעת, הינו לכאורה למן יום 5.1.2016 בעל מניה אחת בחברה, מניה שהוקצתה לו בהקצאה שמצויה בלב המחלוקת בין הצדדים, הנתבע 3 מכהן אף כמנהל יחיד בחברה מכוח מינוי שגם הוא נתון במחלוקת בין הצדדים (להלן: "הנתבע 3").
5.
התובעת 1 והנתבעים הינם בני משפחה אחת, אולם קיימת ביניהם יריבות עמוקה ומרה מזה שנים רבות, שספיחיה הגיעו לערכאות השונות, ולפי טענות הצדדים מחלוקת זו אף גלשה לכדי שימוש באלימות פיזית, לאחר שנטען שהנתבע 3 תקף את בעלה של התובעת והשמיע בפני
ו איומים.
6.
עניינה של תביעה זו עתירה לאישור מכירת מניות על ידי התובעת 1 לתובע 2 מכוח הסכם שנחתם ביניהם מיום 22.6.2015 (נספח 5 לכתב התביעה; להלן: "הסכם מכירת המניות"), הסכם שנחתם ודווח לרשויות מס שבח מקרקעין, אך הנתבעים לא השלימו ואינם משלימים עם הסכם זה ומסרבים לרשום את נתבע 2 כבעל מניות. כל זאת מפאת שלל הטענות שמועלות על ידם, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
יוער ויצוין, שבמועד מכירת מניותיה של התובעת לידי התובע כיהן עורך דין דוד איזקסון כמנהלה היחיד של החברה (להלן: "עו"ד איזקסון").
7.
עקב סירובם של הנתבעים לרשום את העברת מניותיה של התובעת 1 על שמו של התובע 2, עתרה התובעת לבית המשפט למתן סעדים זמניים, כעתירה שבית המשפט נעתר לה תחילה על ידי כב' הנשיא אורנשטיין במסגרת הליך שהתקיים בפני
ו, ובהמשך על ידי מותב זה לאחר שהוגשה התביעה נשוא התיק הנוכחי.
8.
לטענת התובעים התנהלותם של הנתבעים עולה כדי קיפוח המיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים לבית המשפט למתן סעדים להסרת הקיפוח לרבות אישור ורישום מניות התובעת על שמו של התובע; ביטול החלטות האסיפה הכללית לגבי הקצאת המניות לנתבעים 2 ו-3 ולגבי מינויו של הנתבע 3; כן דרשו התובעים לקבל לידיהם מסמכים של החברה, הכל כפי שיפורט להלן.
תמצית טיעוני התובעים וראיותיהם
9.
התובעים עתרו לבית המשפט לביטול פעולות חד-צדדיות שבוצעו על ידי הנתבעים שיש בהם לטענתם משום חוסר תום-לב, שימוש לרעה באופן פסול בכוחם כבעלי מניות רוב בחברה, וכן פעולות בניגוד עניינים שבוצעו על ידי הנתבע 3 תוך הפרת אמונים ותוך פגיעה קשה בזכויות התובעים.
על פי הנטען מדובר בפעולות נקמניות מצד הנתבעים, כבעלי מניות הרוב בחברה, אשר נובעות ממערכת יחסים קלוקלת, יצרית וטעונת משקעים שהביאו לדילול אחזקותיה של התובעת באופן לא ראוי ובניגוד למקובל, תוך הקצאת מניות בלא שהתקבלה החלטה כדין, ואף הקצאת מניה לנתבע 3 ללא תשלום תמורה.
10.
בנוגע למכירת המניות על ידי התובעת, לטענת התובעים מכירת מניותיה של התובעת לידי התובע נעשתה כדין ובהליך מסודר. בהקשר זה פירטו התובעים כי ביום 22.6.2015 מכרה התובעת את מלוא מניותיה בחברה לידי התובע 2, כאשר עובר למכירת מניותיה נעשתה פנייה לעו"ד איזקסון, מנהל החברה בזמנו, על מנת לברר עמו האם קיימת מניעה כלשהי למכירת מניותיה לצד ג'. עו"ד איזקסון השיב לה בשלילה, למעט קיומו של תנאי שהרוכש יהיה תושב מדינת ישראל שאינו בעל עבר פלילי, אך הוסיף וציין, שמן הראוי שהתובעת תפנה אל הנתבע 2 ותציע לו לרכוש את המניות לפני מכירתן לצד ג'.
11.
לשיטת התובעים, חרף העובדה שלא הייתה חובה שכזו על התובעת, היא החליטה להציע את המניות תחילה לנתבע 2. אולם הואיל ומערכת היחסים העכורה בין הצדדים לא אפשרה שיחה ישירה או החלפת מכתבים, הסתייעו הצדדים בתיווכו של עו"ד ידידיה לוונטהל (להלן: "עו"ד לוונטהל"), אשר מטפל משך כשני עשורים בנכס משותף של הצדדים בתיק דנן ונפגש עם הנתבע 2 אחת לחודש כדי למסור לידיו את דמי השכירות שנגבים מדיירי הנכס המשותף.
לפי התובעים עו"ד לוונטהל פנה בשליחותו של מר שמואל מרקוביץ (להלן: "מר מרקוביץ"), בעלה של התובעת, אל הנתבע 2 בשתי הזדמנויות שונות: בהזדמנות הראשונה משהציע לנתבע 2 לרכוש את מניותיה של התובעת, השיב לו הלה: "בכמה, בחמישה שקלים, בעשרה שקלים...".
ובהמשך הוא עשה לעברו תנועה עם היד, שכאילו בכך הסתיימה השיחה בין השניים. בהזדמנות השנייה שהוא התבקש על-ידי מר מרקוביץ לפנות פעם נוספת לנתבע 2 לגבי אפשרות מכירת הנכס לנתבע ולא לצד ג', היה זה בשעה שכבר הוצעה לתובעת הצעה בסכום של כ-2 מיליון ש"ח, או אז נטען כי עו"ד לוונטהל פנה שוב אל הנתבע 2 וזה השיב לו: "אין לי זמן להתעסק עם זה". לגרסת התובעים בזה ראה עו"ד לוונטהל את סיום שליחותו, כאשר הוא חזר אל מר מרקוביץ ופירט בפני
ו את תגובת הנתבע להצעה.
12.
לפי התובעים לאחר שהתברר להם כי הנתבע 2 אינו מגלה עניין ברכישת מניותיה של התובעת, תוך השבת פניו של המתווך ריקם, התקשרה התובעת בהסכם למכירת מניותיה עם התובע 2.
לטענת התובעים, עו"ד איזקסון אישר בבית המשפט כי לעו"ד אורגד נודע על ההצעה למכירת המניות במהלך שיחה טלפונית שניהל עו"ד איזקסון עת שהה במשרדו של עו"ד אורגד. עוד פירטו התובעים כי עו"ד איזקסון חזר פעם אחר פעם על גרסתו שהוא לא פעל כמתווך, לא קיבל דמי תיווך, לא הובטחו לו דמי תיווך, הוא לא מצפה כלל ועיקר לקבל כול טובת הנאה בהקשר של מכירת מניותיה של התובעת לידי התובע. עו"ד אורגד רכש את המניות בעבורו ועבור שותפו עו"ד לוי, אך מאחר ובאותה עת שהה שותפו בחו"ל, נרשמו המניות על שמו של עו"ד אורגד בלבד.
בהקשר זה טענו התובעים כי באסיפת בעלי המניות שהתקיימה ביום 28.8.2015 הציג עצמו עו"ד אורגד כבא כוחה של התובעת רק משום העובדה שבאסיפת בעלי המניות יכלו להשתתף רק בעלי המניות, בעוד הוא לא היה רשום ככזה באותה עת. על כן נרשמה נוכחותו כמייצג ולא כבעל מניות, זאת חרף העובדה שכול הנוכחים ידעו לטענתו שהוא זה שרכש את המניות מהתובעת, והוא אף הצהיר על כך באותה ישיבה.
13.
התובעים מוסיפים וטוענים שמרגע שנודע לנתבעים דבר העברת המניות, הרי הנתבעים כבעלי מניות הרוב בחברה, עשו את כול שלאל-ידם כדי למנוע את רישום המניות על שם התובע 2, קיפחו את זכויות התובעת ופעלו בחוסר תום-לב תוך נקיטת שורה של פעולות כדי להשיג את יעדם הלא ראוי. זאת החל מפיטוריו של עו"ד איזקסון מתפקידו כמנהל החברה על רקע אישור מכירת מניות התובעת, סירובם לתקן את הרישום בספר המניות כדי שישקף את החזקת המניות הנכונה של עו"ד אורגד כרוכש מניות, סירוב לתת דין וחשבון או מסמך כלשהו בקשר לחברה, מינוי הנתבע 3 כמנהל החברה חרף אי-התאמתו וחרף אירוע האלימות הקשה כלפי בעלה של התובעת, ולבסוף דילול החזקותיה של התובעת בחברה.
14.
באשר לרישום המניות על שמו של התובע טוענים התובעים כי פניית עו"ד אורגד מיום 30.7.2015 לרישומו במרשם בעלי המניות של החברה מסגרת רשם החברות לא נענתה. בהמשך לכך, שלח מכתב פניה נוסף ביום 13.8.2015 ורק ביום 18.8.2015 זומנה התובעת לאסיפה כללית של החברה, אשר על סדר יומה מינוי מנהל לחברה.
ישיבה של האסיפה הכללית של החברה התקיימה ביום 27.8.2015, נכחו בה עו"ד אורגד, עו"ד לוי והנתבע 3 שהציג עצמו כמוסמך מכוח ייפוי כוח על ידי הנתבעת 1 ועל ידי הנתבע 2, כאשר התובעים מדגישים כי ייפוי הכוח לא הוצג לא באסיפה ולא לבית המשפט. חרף התנגדותו של עו"ד אורגד והצעתו למנות מנהל חיצוני, באותה ישיבה החליט הנתבע 3 יחד עם אחיו למנות עצמו כמנהל יחיד בחברה (נספח 10 לתצהיר אורגד) ומספר ימים לאחר מכן, ביום 6.9.2015, החליט הנתבע 3 בכובעו כמנהל החברה את שכרו.
בהמשך לכך, למרות הצהרתו של נתבע 3 שבכוונתו לדווח לרשם החברות את זהות בעלי המניות בחברה ושיעור אחזקתם, טוענים התובעים כי הרי הוא לא עשה כן ולא תיקן את הרישום, אך בו בזמן תיקן ועדכן את מינויו שלו כמנהל החברה. לשיטת התובעים פעולות אלה של הנתבעים מעידות כי פעלו בחוסר תום לב וללא הסבר סביר לפגוע בזכויות התובעים.
15.
זאת ועוד, התובעים טוענים כי הקצאת המניות במחיר נמוך משמעותית משווי החברה תוך דילול מניותיה של התובעת בוצעה שלא כדין.
בהקשר זה פירטו התובעים כי בחלוף כחודש ימים מאז האסיפה הכללית בה מונה הנתבע 3 למנהל החברה נשלחה הודעה על-ידי הנתבע 3 לבעלי המניות כי החברה נזקקת לכסף במזומן לשם המשך תפעולה, לרבות תשלום של 100,000 ש"ח לרשות המס, כאשר כול בעל מניות התבקש לשאת בחלקו היחסי על מנת להעמיד לחברה הלוואה בסך 250,000 ש"ח. התובעים טוענים שהמכתב נעדר כול פירוט לגבי החוב, מהותו, מקורו ואיך חושב כאשר לא פורטה תכנית עבודה, תכנית לייעוד הכספים ולא צורף דו"ח כספי של החברה. משכך שלח התובע 2 מכתב בו ביקש לקבל מידע לגבי דרישת החברה להלוואה, ביקש לראות את הסדר השומה ולשם מה נדרש סכום הכסף הנוסף, אך לשיטת התובעים גם תגובה זו לא נענתה לגופה אלא במכתב מתחמק וחלקי.
ביום 2.11.2015 הודיע הנתבע 3 על כינוס אסיפה כללית נוספת, שעל סדר יומה מימון פעילות החברה. ביום 11.11.2015 התקיימה האסיפה, בה נכחו התובע 2 ושותפו עו"ד לוי, הנתבע 3 ואחיו אשר הציג את עצמו כמיופה כוח של הנתבעים 1 ו-2 (כאשר התובעים מדגישים כי ייפוי כוח כזה לא הוצג על ידו אף במסגרת ההליך). בישיבה זו החליטו הנתבע 3 ואחיו על גיוס כספים בדרך של הקצאת מניות נוספת של החברה, מבלי שצוינה כמות המניות, מחירן, למי יוקצו ומהו סכום הכסף שגיוסו נדרש לחברה.
לטענת התובעים מדובר בהחלטה סתמית חסרת פירוט. יתרה מכך, נטען כי ההחלטה התקבלה בניגוד לתקנון החברה, ברוב רגיל של בעלי המניות, בעוד שנדרש רוב של 75% לפחות להחלטות מסוג זה. לטענת התובעים ניסיונו של התובע לקבל את פרוטוקול ישיבה זו, כמו גם פרוטוקול הישיבה הקודמת לא נענו, כאשר אלה גם לא הוצגו בפני
בית המשפט.
16.
בהמשך לאסיפה ועל בסיסה, הודיע הנתבע 3 לבעלי המניות ביום 27.12.2015 כי קיים ישיבה עם מועצת המנהלים בה החליט להציע לבעלי המניות לרכוש 200 ממניות החברה, כול אחד על-פי חלקו היחסי, במחיר של 4,000 ש"ח למניה, תוך שהוא מוסיף כי אי היענות לבקשה תוך 7 ימים תיחשב כסירוב (נספח 17 לכתב התביעה). לפי התובעים בפרוטוקול אשר צורף למכתב זה לא תועד כול דיון או הצעה, לא צוין כי התקבלה חוות דעת להערכת שווי החברה. בפרט, לא הוצג פירוט בדבר הערכת שווי מניה של 4,000 ש"ח או מדוע עמדה ההחלטה לגיוס הון על סכום של 800,000 ש"ח בעוד שדרישת רשות המס היא לתשלום של 100,000 ש"ח בלבד.
התובעים טוענים כי דרישה זו נעשתה שלא כדין, תוך ניצול כוחו של הרוב, במחיר שאינו עולה בקנה אחד עם שווי החברה, אלא קביעת לטענתם מדובר בגיוס סכום דמיוני וחסר בסיס, כאשר עצם העמדת דרישה מהתובעת לגייס סכום של 350,000 ש"ח תוך 7 ימים, בפני
עצמה מעידה על חוסר תום-לב מצד הנתבעים.
התובעים מוסיפים ומציינים, שהערכת השווי של המניות היא מופרכת וחסרת בסיס, שכן לפי דרך החישוב של נתבע 3 השווי הכולל של מניות החברה עומד על 1.2 מיליון ₪ בלבד וזאת כאשר מדובר בחברה שבבעלותה 14 דירות בצפון העיר תל-אביב אשר ערכה עולה על סכום זה בעשרות מונים. לשיטת התובעים הערכה זו שנערכה על ידי הנתבע 3 נובעת מרצון לנשל את התובעת מזכויותיה ולדלל את החזקותיה בחברה.
התובעים הפנו בהקשר זה להתכתבות שהתנהלה בין הצדדים בגין דרישה זו, כאשר הנתבע 3 השיב ביום 3.1.2016 כי יסכים להמתין שבוע נוסף אם תועבר התחייבות לרכישת המניות והעברת תמורתן בתוך שבועיים ימים. על כן, ומתוך חשש שמא ישלימו הנתבעים את הפגיעה הבלתי הפיכה בזכויות התובעים, טענו התובעים כי פנו בבקשה לצו מניעה בפני
בית משפט של פירוק, אז הסתבר להם שכבר ביום 5.1.2016, יומיים בלבד לאחר הודעת נתבע 3 כי ימתין עד ליום 15.1.2016, הוקצו שלא כדין 111 מניות לנתבע 2 ומניה אחת לנתבע 3. כל זאת, מבלי שהומצאה לידי התובעים או לבית המשפט עותק מהחלטת מועצת המנהלים בגין הקצאה זו אשר הובילה לדילול החזקותיה של התובעת בחברה משיעור של 44% לשיעור של כ-20% בלבד.
17.
התובעים עתרו כאמור לסעדים להסרת הקיפוח, משום שלטענתם ההחלטה באסיפה על מימון בדרך של הקצאת מניות התקבלה שלא כדין ובניגוד לתקנות, בין היתר משום שזו התקבלה ברוב רגיל ולא ברוב מיוחד, ומכאן הצורך לבטלה. התובעים מציינים כי לא היה צורך בגיוס כה רב, טוענים שההקצאה בטלה גם משום שלא נערכה ישיבת מועצת מנהלים כדין, ההקצאה לנתבע 3 אף היא בטלה בהעדר כול זכות בדין להקצאת מניות ובפרט לאור העובדה שההחלטה התקבלה על דעתו של הנתבע 3 בלבד. יתרה מזאת, נטען כי לא הוכח שהתמורה בגין ההקצאה שולמה לחברה והתברר שההקצאה לא דווחה לרשם החברות.
נוסף על כך עתרו התובעים לרישום המניות על שם עו"ד אורגד ותיקון הרישומים בספר המניות וכן עתרו להחלפת מנהל החברה במנהל מקצועי אובייקטיבי ולסעד של מסירת מסמכי החברה וזכות העיון בהם.
תמצית טיעוני הנתבעים וראיותיהם
18.
הנתבעים העלו שלל טענות כנגד התובעים והאופן שבו הם התנהלו במקרה דנן. בראש ובראשונה טענו הנתבעים כי ההסכם למכירת מניות התובעת 1 הינו הסכם חסר תוקף, טענו להתנהלות בחוסר תום-לב מצד התובעים, להסתרת שותפים סמויים להסכם, הגשת מסמכים שבחלקם מזויפים וכיוצ"ב טענות אליהן אתייחס בהרחבה בפרק הדיון והכרעה.
19.
לטענת הנתבעים הם מעולם לא קיבלו הצעה אמתית לרכישת מניות החברה וההצעה שהוצעה להם לכאורה נעשתה רק לאחר שהעסקה בין התובעת לבין התובע כבר נסגרה ונחתמה ותוך שמנהל החברה, הוא הגורם המתווך בעסקה והוא גם נהנה ממנה.
20.
הנתבעים מפנים תחילה לבקשה לפירוק החברה שהוגשה על ידי התובעים, תביעה שבית המשפט לא נעתר לה, כאשר בית המשפט אף הוסיף וציין שהוא מציע להם לנקוט בהליך עצמאי בכל הנוגע להעברת המניות על שמם.
הנתבעים טוענים שהתובע 2 בחר לפעול שלא לפי המלצת הנשיא אורנשטיין בתיק הפירוק, ונמנע מלהגיש את התביעה בשמו אלא בשמה של התובעת 1, כאשר רק בהמשך צורף התובע 2 כצד להליך. כן צוין כי במהלך קיום הדיון בתיק הפירוק התבקשו הנתבעים להגיש תגובה לעתירה להעברת המניות על שם התובע 2, לצורך זה כונסה אסיפת דירקטוריון ביום 8.3.2016 בה הוחלט לסרב להעביר את המניות לתובע תוך הצעה נגדית לרכישת אותן מניות על ידי הנתבעים.
21.
הנתבעים טוענים כי החוזה שנמסר על ידי התובעים לדירקטוריון הינו מזויף ולא שיקף את העסקה תוך שהוא מסתיר את הרוכש הנוסף, מסתיר את מתווך העסקה והנאמן לה.
הנתבעים מפרטים את טענת הזיוף של המסמכים תוך ניסיון להטעות את בית המשפט במטרה להסתיר את חלקו של מר איזקסון שעל פי ההסכם שהוצג בבית המשפט היה אמור לשמש כנאמן. כן פירטו לגבי העובדה שהסכם הרכישה נעשה בשם התובע 2 אך הוא לא הרוכש האמיתי וישנו שותף סמוי שלו לרכישת המניות.
22.
באשר להצעה שהוצעה לנתבעים לרכישת המניות, טוענים אלה שההצעה הראשונה נעשתה על ידי גורם שלישי בקיץ 2015, כאשר המחיר שהוצע היה גבוה משמעותית מהמחיר ששילם התובע 2, זאת מבלי שהוצעה אפשרות לפרישת תשלום התמורה.
הנתבעים מוסיפים וטעונים שעו"ד איזקסון לא אמר אמת שעה שהכחיש קיומה של הצעה כלשהי בפני
הנתבעים. הנתבעים טוענים כי עו"ד איזקסון הסתיר מפניהם את ההצעה של התובע, הסתיר מפניהם שהוא תיווך לעסקה ושימש נאמן לעסקה והוא אף נהנה ממנה.
23.
הנתבעים מוסיפים וטוענים שתשובתם להצעה הייתה שהם שוקלים אותה בחיוב והם מבקשים שבועיים לבדוק את העניין, כאשר לשיטתם אילו הייתה מוצגת בפני
הם הצעה באותם תנאים שהוצעה לאורגד הם היו משיבים עליה בחיוב באופן מידי. עם זאת, יש להדגיש לטענתם שבעת הצעת ההצעה לנתבע 2, הרי שהעסקה למכירת המניות בין התובעת 1 לתובע 2 כבר בוצעה ועל כן מדובר בהצעה פיקטיבית אשר נועדה "להכשיר את השרץ" (ראה סעיף 38 לסיכומים).
הנתבעים מעלים סברה שהתובעת פעלה במתכוון כדי למכור את חלקה במניות לידי צדדים שלישיים ולא לנתבעים, היא לא פנתה לנתבעים בשום שלב טרם חתימת העסקה עם התובע 2, ואם נעשתה פנייה לנתבעים הרי מדובר בפני
יה פיקטיבית שנעשתה רק לאחר השלמת העסקה עם אורגד.
24.
ניתן לסכם טענות אלה של הנתבעים בכך שהתובעים פעלו בחוסר תום לב מכוון כדי להסתיר את העסקה שנחתמה ביניהם. בתוך כך נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום-לב, לא פנתה לנתבעים בטרם הצעת המניות לאורגד וניסתה להסתיר מהנתבעים את העובדות הנכונות. כמו כן, נטען כי התובעים פעלו כדי לזייף את המסמכים שהוגשו לבית המשפט, התובעים הסתירו את זהותו של הרוכש הנוסף ובכך הפרו את חובתם לפעול בתום לב, הועלו טענות כנגד מר איזקסון שנעדר כל אובייקטיביות, פעל כמתווך נאמן ונהנה מטעם התובעים, הכול כדי להשלים את העסקה בין התובעת ובין אורגד ולסכל כל אפשרות של הנתבעים לרכוש את המניות.
25.
באשר לטענה בדבר קיפוח, לטענת הנתבעים תקנון החברה מאפשר להם לסרב מטעמים שלה, ל רישום מניות או עסקת העברת מניות לאדם שאין הם רוצים בו ולכן סירובה של החברה לרשום את המניות הוא בגדר סמכות הנתונה לה בגדר שיקול הדעת של מנהלי החברה. בהקשר זה הפנו הנתבעים לסעיפים 17-20 לתקנון והתיקון לו.
26.
זאת ועוד, נטען כי ניסיון זיוף המסמכים שבו היו מעורבים מנהל החברה איזקסון והתובעים מהווה ראיה לכך שמדובר בעסקה שאינה כשרה ואין לאשרה.
בהתייחס לטענת התובעים שהקצאת המניות נעשתה שלא כדין, ללא תיעוד, ללא דיון מעמיק, טוענים הנתבעים שפעולת הקצאת המניות לא נעשתה ביום בהיר אחד אלא היוותה תהליך שהתגבש, שהוצע לכל בעלי המניות אך נענה רק על ידי חלקם. הנתבעים עתרו לבית המשפט שלא להתערב בהחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית של החברה, שהיא כאמור חברה פרטית והעלו טענות של חוסר תום לב מצד התובעים דווקא כמו גם הפרת חובת הגילוי מצד התובעים כפי שפורט לעיל.
27.
גם בנוגע לטענה של סירוב החברה למסור לתובעת מסמכים, טוענים הנתבעים שזו טענה שאין בה אמת הואיל והתובעת לא פנתה בעצמה אלא באמצעות שלוחים שלה שסירבו להציג ייפוי כוח ומשום שהנתבעים חשדו בהם שהם בעלי אינטרס לפגוע בחברה ולהביא לפירוקה, הם סירבו למסור לידי שלוחים אלה את המסמכים המבוקשים. כלומר, לטענת הנתבעים הדרישה נעשתה על ידי מי שאינם בעלי מניות ומכאן הסירוב להמציא לידיהם את אותם מסמכים. הנתבעים מוסיפים וטוענים שהדרישה מצד התובעים לקבלת המסמכים והפרוטוקול בנוגע להקצאת המניות התקבלה בשלב מאוחר, לאחר חלוף המועד לגילוי מסמכים בתיק.
28.
באשר להערכת העדים שהעידו בפני
בית המשפט, טוענים הנתבעים שכבר עם כניסתו לתפקיד הובהר לעו"ד איזקסון על ידי נתבע 3 כי המטרה היא שהתובעת תמכור את מניותיה בחברה לנתבעים והוא מצפה ממנו שיתווך בעסקה זו משום התקשורת הלקויה בין הצדדים. הנתבעים מעלים טענות קשות כאמור כנגד האופן שבו פעל עו"ד איזקסון שלא הצהיר אמת שעה שהוא טען שלא קיבל כל תמורה בגין הסכם מכירת המניות או כי אין לו עניין אישי בעסקה.
הנתבעים טוענים כי עו"ד איזקסון שיקר במצח נחושה שעה שהציע לנתבע 3 את מניותיה של התובעת, בעודו מסתיר מהנתבע 3 את העובדה שהעסקה בין התובעת לבין אורגד כבר סוכמה והושלמה. על כן, נטען כי הוא פעל בחוסר תום לב מוחלט בהסתירו עובדות אלה מהנתבעים. הנתבעים מעלים סברה שמא עו"ד איזקסון קיבל תשלום על עמלו ומכאן שייתכן ובשל תגמול זה הוא פעל להסתיר את העובדות הנכונות.
29.
באשר לעדותו של עו"ד לוונטהל טוענים הנתבעים שחרף העובדה שהם סברו כי הוא פועל לטובתם, הרי שבבואו להציע בפעם הראשונה לנתבע 3 את מניות התובעת, לא היה ברור אם הוא פועל מטעם עצמו או כשליח מטעם התובעת, כאשר נטען כי הנתבע 2 השיב לו תשובה שממנה ניתן להבין שאין בכוונתו לקנות במחיר מופקע. בפגישה נוספת שהתקיימה בין עו"ד לוונטהל לבין הנתבע 2 צוין על ידי הראשון כי התובעת מנהלת משא ומתן עם קונה שהציע 2.1 מיליון ש"ח ולטענת הנתבעים, הנתבע 2 השיב כי הוא לא מעוניין שעו"ד לוונטהל ישמש כמתווך בין הצדדים, זאת לאור מערכת היחסים עם משפחתה של התובעת ומעמדו של לוונטהל בין הצדדים. הנתבעים טוענים שבצד תשובה זו הנתבע 2 יצר קשר עם הנתבע 3 והסמיך אותו לבדוק את העניין.
לטענת הנתבעים בהמשך התקיימה שיחה בין עו"ד לוונטהל לבין הנתבע 3 במהלכה ביקש הנתבע 3 ארכה של שבועיים להשיב להצעה של 2.1 מיליון ש"ח, אך הם מוסיפים וטוענים שמדובר בהצעה לא רצינית שהועלתה כבדרך אגב, בחוסר תום לב.
אמנם הנתבעים מודעים לכך שעו"ד לוונטהל העיד שהוא הבין את תשובתו של הנתבע 2 כסירוב לעסקה, אך לטעמם ניתן היה להבין את העמדה גם כהסכמה לעסקה. הנתבעים מעלים טענות על סתירות בעדותו של עו"ד לוונטהל, התייחסותו השלילית כלפי הנתבע 3 וכן לגבי עסקים משותפים בין עו"ד לוונטהל לבין התובע. אשר על כן, טענת הנתבעים היא שעו"ד לוונטהל גם הוא עד שאינו אובייקטיבי, עד בעל אינטרס, בעל קשרים עסקיים עם אורגד, אשר בחר לפרש את תגובת נתבע 2 באופן סובייקטיבי ומסיק מסקנות שהן לטובת אורגד, וכן נטען כי לקה בשכחה בעת שנחקר.
30.
בנוגע לעדותו של מר מרקוביץ, בעלה של התובעת, נטען כי הודה שעו"ד מריון מייצג את הנתבעים ואת התובעים, אישר שהוא סירב להשקיע כספים בחברה, אישר שעו"ד איזקסון הוא שהציע לו את אורגד כרוכש המניות, אישר שהוא לא טוען לקיפוח.
31.
הנתבעים תוקפים את עדותו של התובע וטוענים כי הסתיר את העובדה שיש לו שותף סמוי לרכישת המניות, כי ניסה להשתלט על מניות החברה בצורה עוינת ולהביא לפירוקה וכן שחשש מעדותו של עו"ד איזקסון כדי שזה לא ישיב לשאלה כמה הוא קיבל תמורת שירותיו.
32.
באשר לעדות הנתבעים נטען כי בהמשך לעדותו הנתבע 2 המציא בתום הדיון העתק מהשיק של התשלום בגין המניות הנוספות שהוקצו לו בחברה, אישור שיש בו כדי להוכיח את טענתו שהוא שילם בגין מניות אלה. הנתבעים הדגישו כי הנתבע 2 אישר כי הוא הסמיך את הנתבע 3 לשוחח עם לוונטהל על הצעת הרכש.
מעדות הנתבע 3 עולה כי הוא הפקיד את התמורה שהוא קיבל מנתבע 2, הוסיף שגם הוא רכש מניה של החברה וכל טענה כנגד רכישת מניות על ידי הנתבע 3 הן בגדר הרחבת חזית שהנתבעים מתנגדים לה.
33.
באשר למחיר המניות שנקבע, מציינים הנתבעים שזה לא היה מחיר שרירותי אלא מחיר שנקבע לאחר התייעצות עם עו"ד איתמר מירון (להלן: "עו"ד מירון").
34.
לבסוף הנתבעים מתייחסים לסיכומי התובעים, מציינים שהתובעת לא קופחה בהקצאת מניות שהרי הקצאת המניות הייתה צעד מתבקש ובלתי נמנע לאור סירוב התובעת להשתתף במימון הנדרש להמשך קיום החברה ומילוי התחייבויותיה כלפי רשויות המס. כן טוענים הנתבעים כי פיטוריו של עו"ד איזקסון היו על רקע של אי שביעות רצון ממילוי תפקידו.
באשר לטענה שיש צורך ברוב של 75 אחוז לצורך הקצאת מניות נטען כי היא בגדר של הרחבת חזית והיא גם טענה שלגופה אינה נכונה. הנתבעים מוסיפים ומפרטים על הפעולות שנעשו בטרם הקצאת המניות וטוענים שהקצאת המניות היא בגדר סמכות הדירקטוריון ולא סמכות האסיפה הכללית (בעניין זה הפנו לסעיף 92 לחוק החברות שמייתר את הצורך בהחלטת אסיפה כללית). הנתבעים טוענים שהנתבע 2 שילם בגין המניות הנוספות, נתבע 3 גם הוא שילם תמורת המניה על ידי כך שהוא פרע חובות של החברה באמצעות כרטיס אשראי ביותר מ-4,000 ש"ח, כאשר נטען כי אמנם הנתבעים לא צירפו אסמכתא לכך, אך זאת רק משום שהתובעים לא העלו כל טענות בנדון. זאת ועוד, נטען על ידי הנתבעים כי אי-קבלת פרוטוקול הקצאת המניות אינה הופכת את ישיבת הדירקטוריון ללא חוקית.
לבסוף עתרו הנתבעים לדחיית התביעה מהטעמים שפורטו בהרחבה בטיעוניהם.
עיקרי סיכומי תשובת התובעים
35.
התובעים מלינים על הנתבעים שבחרו לצרף מסמכים לסיכומיהם, שהינם בגדר ראיות שלא גולו בשלבים קודמים. עוד הם מוסיפים וטוענים שחרף הוראת בית המשפט לא הומצא פרוטוקול מועצת המנהלים של החברה בדבר הקצאת המניות, לא הומצא אישור לתשלום תמורה על ידי נתבע 3 בגין המניה שהוקצתה לו, לא הומצא פרוטוקול שמפרט באיזה רוב נתקבלה ההחלטה, על פי מה נקבע מחיר המניה בהקצאת המניות הנוספות, לא הומצא פרוטוקול המפרט את כמות המניות המוצעות, לא הוצגה הערכת שווי, לא הובהר מדוע נדרש סכום כסף כה גבוה למעלה מפי 3 מדרישת רשות המס, לא הומצא כל אישור על כך שהקצאת המניות דווחה לרשם החברות, לא ניתן מענה לטענה כי הנתבע 3 פעל בניגוד עניינים שעה שהקצה לעצמו מניות הגם שלא היה כלל בעל מניות בחברה. כן נטען כי לא ניתן כל מענה לטענה שנתבע 3 קיים ישיבת מועצת מנהלים לבדו שעה שסירב לרשום את המניות על שם התובע, כאשר באותה ישיבה הציע גם בשם בעלי המניות האחרים לתובעת לבטל את הסכם המכירה ולמכור את המניות לאביו.
36.
התובעים גם מעלים תמיהה כיצד זה נטענו בסיכומים טענות חסרות בסיס, שלא הובאו בגינן כל ראיה על מעורבות עו"ד איזקסון וכי הוא היה צד לעסקה או שהוא נהנה מהעסקה. כן נטען כי גם לא הובאה כל ראיה על עסקים משותפים בין אורגד לבין עו"ד איזקסון ועו"ד לוונטהל או לעניין טענת הזיוף הנטען.
השתלשלות האירועים
37.
ההליך בפני
י החל בעתירה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד בהמשך להליך שהתנהל בפני
כב' הנשיא אורנשטיין בבקשה לפירוק החברה, בקשה שסורבה על ידי הנשיא אורנשטיין, אך יחד עם זאת, הוא הפנה את הצדדים להגיש הליך נכון בבית משפט זה תוך שניתן על ידו צו מניעה זמני שהוארך מעת לעת.
בהמשך הוגשה לבית המשפט בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף בטענה שמדובר בסכסוך משפחתי שראוי להביאו לדיון בפני
בית משפט לענייני משפחה.
38.
ביום 3.7.16 ניתנה על ידי החלטה מפורטת שבה דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף תוך שציינתי שהסכסוך נוגע גם לצדדים שלישיים שאין בינם לבין הנתבעים כל קרבה משפחתית. ציינתי שהתובעת מכרה כבר את מניותיה בחברה לידי צד ג' שאינו בן משפחה. הוספתי וציינתי שמקור הסכסוך הנוכחי אינו מתמקד בסכסוכים המשפחתיים ועל כן העתירה לדחיית התביעה על הסף נדחתה.
הצדדים הרבו בהגשת בקשות בתיק זה, שככל הנראה הם פועל יוצא של היחסים העכורים ביניהם, כך שבמקום לפנות צד למשנהו על מנת לקבל מסמך או תשובה או הסכמה לבקשה כלשהי, כל הבקשות נוקזו לבית המשפט תוך שהצדדים מטיחים אחד במשנהו טענות קשות.
39.
גם על ההחלטה שניתנה על ידי בה נדחתה בקשת הנתבעים לסילוק על הסף הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, מהטעם שהנתבעים לא היו זכאים להגיש ערעור במקרה זה שהרי מדובר בעניינים כלכליים שהסמכות נתונה למחלקה הכלכלית. בית המשפט העליון דחה את הבקשה גם לגופה תוך חיוב הנתבעים בתשלום הוצאות (ראה החלטת כב' השופט הנדל ברע"א 5893/16 מיום 27.3.17).
כך נהגו הצדדים בהמשך בכל הנוגע לשאלונים, לזימון עדים, לתיקון כתבי הטענות, בקשות שהופנו לבית המשפט עד ימים מספר לפני מועד ההוכחות שנקבע, אף שמועד זה נקבע חודשים מראש.
דיון והכרעה
40.
במסגרת החלטה זו אדון בטענות התובעים לקיפוח מצד הנתבעים, לרבות דרישתם לרישום מניות התובעת על שם עו"ד אורגד וכן בטענות לפיהן הקצאת המניות הנוספות לנתבעים נעשתה שלא כדין. לאור העובדה שחלק ניכר מהתנהלות הצדדים אשר רלוונטית למחלוקת בין הצדדים, כגון הצעת התובעת לנתבעים לרכוש את מניותיה, אינה מגובה במסמכים בכתב מצאתי ראשית להידרש לעדויות הצדדים וגרסותיהם כפי שהובאו בפני
בית המשפט.
לאחר סקירת עדויות העדים שהופיעו בפני
י, מהימנותן והמשקל שיש ליתן לכל עדות ועדות, אתייחס לטענות שהועלו על ידי הצדדים תוך בחינת הראיות שהוצגו בפני
י ומידת התאמתם ותמיכתם בגרסאות של הצדדים.
התייחסות לעדויות מטעם הצדדים
41.
בדיוני ההוכחות שהתקיימו בפני
י העידו שני עדים מטעם התובעים ושני עדים מטעם הנתבעים. לאור חשיבותם של גרסאות העדים מטעם הצדדים להכרעה בתיק דנן, אפרט כאמור את עיקרי גרסת העדים מטעם הצדדים תוך התייחסות לגבי מהימנות הגרסאות שהוצגו בפני
י והמשקל שיש ליתן לעדותם בתיק.
עד התביעה עו"ד ידידיה לוונטהל
42.
עו"ד לוונטהל העיד כי הוא מכיר את שני הצדדים היטב מזה עשרות שנים, כי הוא מטפל בנכס משותף שבבעלות הרב מרקוביץ, בעלה של התובעת, ושל הנתבע 2, נכס פרטי שאינו נשוא תביעה זו. כאשר מעבר לזאת הוא ייצג את ישיבת פוניביץ כמה שנים בבית המשפט.
43.
עו"ד לוונטהל העיד על עצמו כי הוא היה בין היחידים בעיר בני ברק, שחי בשלום עם שני הצדדים הואיל ובין הצדדים קיים סכסוך מר וחרף מזה שנים רבות על רקע שאינו רלבנטי לתביעה הזאת, אך יש בו כדי לשקף את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, את חוסר התקשורת ביניהם ואי האמון ששורר ביניהם. עו"ד לוונטהל ציין שבמשך 20 השנים האחרונות נהג להגיע פעם בחודש לביתם של הניצים על מנת למסור להם את חלקם בנכס שמנוהל על ידו (התשלומים החודשיים שמשלמים הדיירים שמתגוררים בנכס).
44.
עו"ד לוונטהל ציין כי באחת הפעמים שהגיע לביתו של הרב מרקוביץ, זה ביקש ממנו ללכת ולהציע למכירה את חלקו בנכס מושא התביעה דנן לגיסו, הרב כהנמן אשר התייחס להצעתו בביטול:
"באחת הפעמים שהייתי אצל הרב מרקוביץ הוא ביקש ממני שאני אלך לגיסו, הוא אמר לי אני מתכוון למכור את הנכס, לך תציע את זה קודם לגיסי, אם הוא רוצה לקנות אני אמכור לו. אז כשהייתי אצל הרב כהנמן, אמרתי לו שהרב מרקוביץ ביקש ממני לשאול אותו, הוא אמר לי בכמה, ב-5 שקלים, ב-10 שקלים, אמרתו לו שאני מניח שבמחיר הזה הוא לא ירצה למכור, עשה לי ככה עם היד, בזה הסתיימה שיחתנו
" (פ' 14.1.18 עמ' 8 ש' 7-14).
העד הוסיף וציין שמר מרקוביץ פנה אליו פעם נוספת וביקש ממנו לגשת לביתו של כהנמן ולציין בפני
ו כי בכוונתו של מרקוביץ למכור את חלקו בנכס בכ-2 מיליון שקלים:
"לאחר מכן [...] דיבר איתי הרב מרקוביץ ואמר לי תשמע, אנחנו הולכים למכור סדר גודל של 2 מיליון שקל, לך תציע לו. עליתי אליו במיוחד, לרב כהנמן, אמרתי לו תשמע, הם הולכים למכור את הנכס באיזור ה-2 מיליון. ענה לי, אין לי זמן להתעסק עם זה. בזה הסתיימה שליחותי. חזרתי לרב מרקוביץ, אמרתי לו"
(שם, ש' 14-21).
45.
בחקירתו הנגדית ציין עו"ד לוונטהל שהוא לא נטה באופן גלוי לטובת מי מהצדדים, אך בינו לבין עצמו הוא דווקא נטה לצד של הרב כהנמן, אותו הוא מכיר שנים רבות, כך שלא היה לו כל אינטרס או עניין במחלוקת בין הצדדים מלבד רצונו לפשר ביניהם. בהמשך לחקירתו הנגדית הוסיף עו"ד לוונטהל שהרב כהנמן לא היו מוכן כלל ועיקר לעשות כל עסקה עם מרקוביץ לא לגבי נכס זה ולא לגבי נכסים אחרים.
יצוין כי כל ניסיונותיו של ב"כ הנתבעים לטעון כנגד הניטרליות של עו"ד לוונטהל, נענו על ידי העד בשלילה מוחלטת תוך שהוא חוזר ומדגיש שהוא ראה את עצמו כגורם ניטרלי, שבתוך תוכו הוא אף נוטה לנתבעים ולא לתובעים.
46.
עדותו של עו"ד לוונטהל עומדת בסתירה לשלל הטענות שהועלו על ידי ב"כ הנתבעים לפיהן עו"ד לוונטהל הוא בעל עניין בעסקה או כאילו נטה לצד התובעים. כמו כן, עו"ד לוונטהל דחה בחקירתו הנגדית את טענת ב"כ הנתבעים לפיה הרב כהנמן אמר לו שהוא אינו מעוניין בכך שהעד ישמש כמתווך (פ' 14.1.18 עמ' 11 ש' 19 – עמ' 12 ש' 3).
47.
בנוגע לנתבע 3, יוסף כהנמן, אישר עו"ד לוונטהל הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית כי הייתה לו הערכה שלילית לגביו, הואיל ולזה יש עבר פלילי, הוא לא התרשם מכישורי הניהול שלו, לא מיושרתו ולא מיכולותיו.
48.
עו"ד לוונטהל אישר כי אכן נערכו שיחות בין יוסי כהנמן ועו"ד מירון, אך שיחות אלו נערכו לגרסתו רק לאחר השלמת העסקה מול אורגד ולא לפני כן. עו"ד לוונטהל עמד על גרסתו זו באופן חד משמעי ונחרץ. בתוך כך, עו"ד לוונטהל אישר שיוסי כהנמן פנה אליו, אך זאת רק לאחר שהעסקה נחתמה. הוסיף שלא ידע על חתימת העסקה עד אשר יוסי כהנמן פנה אליו, או אז נודע לו שמדובר בעסקה חתומה וסגורה.
49.
עדותו של עו"ד לוונטהל היתה מהימנה עלי, אינני מוצא לקבל את טענות הנתבעים לפיהן לעו"ד לוונטהל היתה נטייה דווקא לצד התובעים ואני מקבל את עמדתו שהוא ראה בעצמו גורם ניטרלי אשר ביקש לפייס בין הצדדים, או למנוע הסלמה ביחסים ביניהם. מכל מקום עו"ד לוונטהל העיד כי בינו לבין עצמו ראה את עצמו מקורב יותר אל הרב כהנמן יותר מאשר לתובעים.
עו"ד לוונטהל עמד על גרסתו לפיה בשתי ההזדמנויות הוא פנה לרב כהנמן, הציע לו בשמם של התובעים את הנכס ונדחה על ידי כהנמן פעם אחת בזלזול ובלגלוג ובפעם שנייה תוך שזה הבהיר לו שאין לו עניין בעסקה.
כמו כן, ראיתי לקבל את גרסתו של עו"ד לוונטהל שמהיכרותו את שני הצדדים משך עשרות שנים, ובהיותו אחד ממתי מעטים שיש להם קשר עם שני הגורמים המסוכסכים, התרשמותו היתה כי הרב כהנמן אינו מעוניין בביצוע כל עסקה מול מרקוביץ, לא בקשר לנכס דנן ולא בקשר לכל נכס אחר. עו"ד לוונטהל חזר על דבריו הנחרצים לפיהם כהנמן ביטל את הצעת מרקוביץ באמירה: "אין לי זמן לעסוק בשטויות", אמירה שבאה בעקבות פנייתו השנייה של עו"ד לוונטהל אליו תוך שהוא ציין כי מרקוביץ מבקש לקבל 2 מיליון שקלים תמורת חלקה של אשתו בנכס. תגובתו זו של הרב כהנמן היא הנותנת כי דחה באופן חד משמעי את הצעת מרקוביץ שבאה מפי עו"ד לוונטהל עצמו.
יכולתי כבר בשלב זה עם קביעתי שעדותו של עו"ד לוונטהל מקובלת על בית המשפט (מדובר במהימן, ניטרלי, שאין לו כל ענין אישי, לא צמחה לו כל טובת הנאה וכל רצונו היה לפשר בין הצדדים כמי שמצוי ביחסים טובים עימם משך עשרות שנים ומונה על ידם לטפל בנכס נשוא התובענה, ביקר בביתם אחת לחודש) לקבל את גרסת התובעים ולדחות את טענות הנתבעים, אך למען הזהירות אמשיך ואבחן את יתר העדויות של העדים ואת השתלבותן של אותן עדויות, אם בכלל עם גרסת העד עו"ד לוונטהל
ועם הראיות שהוצגו בבית המשפט.
עד התביעה, מר שמואל מרקוביץ
50.
מר מרקוביץ, בעלה של התובעת 1, הוא מי אשר במידה מסוימת ניהל את ענייני הנכס נשוא התובענה. מר מרקוביץ העיד כי מבחינתו לא היה לו משנה כלל ועיקר מי ירכוש את המניות ומכאן הצעתו לרב כהנמן באמצעות עו"ד לוונטהל.
51.
מר מרקוביץ אישר בעדותו שהצעתו למכירת הזכויות בנכס היו פועל יוצא של חסרון בכספים הואיל והוא ידע באותה עת שבעלי הזכויות בבניין חייבים כספים לרשויות המס ויצטרכו לגייס כספים אלה על מנת להגיע להסדר עם רשויות המס.
מר מרקוביץ פירט לגבי שיחותיו עם עו"ד לוונטהל, לאחר שנודע לו על החובות לרשויות המס, שכן הוא לא היה מוכן להשקיע כספים בחברה וגם לא היתה לו אפשרות להשקיע כספים בחברה. משכך שלח מרקוביץ שליח לכהנמן "חיפשתי שליח, ביקשתי מכמה שליחים ולא רצו, אבל לבנטל הסכים ללכת אז הוא הלך" (פ' 14.1.18 עמ' 27 ש' 21-22). לאחר שכהנמן דחה אותו בשתי הזדמנויות טען מרקוביץ כי ביקש להציע את הזכויות לאחרים, וזאת רק לאחר שווידא מול עו"ד איזקסון אם קיימת מניעה כלשהי להעברת המניות בחברה "
אני שאלתי את איזקסון אם אני יכול למכור, הוא אמר אתה יכול למכור, אין שום בעיה, אתה יכול למכור את זה
"
(פ' 14.1.18 עמ' 37 ש' 3-5).
מרקוביץ הדגיש כי העסקה מול התובע אורגד התבצעה רק לאחר שהתקבל אישור לפיו אין מניעה לביצוע עסקה. זאת ועוד, מר מרקוביץ העיד כי עו"ד איזקסון הוא זה שהציע לו את אורגד כרוכש למניותיה של התובעת (פ' 14.1.18 עמ' 39 ש' 14-15). מרקוביץ העיד כי ידע שלעו"ד איזקסון יש קשרים עסקיים עם אורגד, אך הוא התעקש על גרסתו לפיה עו"ד איזקסון לא קיבל כל תמורה בגין הקשר שיצר בינו לבין אורגד, הוסיף וציין שעו"ד איזקסון פעל "לשם שמים", הוא לא סיכם איתו על כל תשלום מכל סוג, או כל טובת הנאה.
52.
במענה לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע לא נשלח מכתב הצעה לכהנמן, השיב הלה שאם היה שולח מכתב כזה אז כהנמן לא היה עונה לו. לשיטת מרקוביץ לא היה טעם לשלוח מכתב כזה כאשר האלטרנטיבה כפי שנשקלה על ידו היתה עדיפה וראויה יותר שעה שהוא השתמש בשירותיו של עו"ד לוונטהל – כמי שמצוי בקשרים עם שני הצדדים ויכולתו להעביר באמצעותו מסר ולקבל באמצעותו גם מענה ותשובה להצעה זו.
מר מרקוביץ הוסיף וציין שבשתי ההזדמנויות ששלח את עו"ד לוונטהל לכהנמן הוא קיבל תשובה שלילית באמצעות עו"ד לוונטהל
והובהר לו שכהנמן אינו מעוניין בביצוע העסקה. אז ורק אז הוא חיפש משקיעים אחרים, גם זאת רק לאחר שהובהר לו על ידי איזקסון שאין מניעה על פי התקנון להעברת הזכויות בחברה לצד ג'.
53.
גם עד זה הותיר רושם מהימן ומשכנע על בית המשפט. הסכסוך ארוך השנים והמר בינו לבין כהנמן, לא הניא אותו מלהציע את הנכס תחילה לכהנמן כי מבחינתו מדובר בעניין עסקי גרידא. מצאתי לקבל את גרסתו לפיה הוא לא רצה להשקיע כספים בחברה הואיל ובעלי הזכויות בנכס חייבים סכומי כסף לרשויות המס, על כן הוא ביקש למכור את זכויותיו בנכס, הוא פנה לעו"ד לוונטהל אותו הכיר מזה עשרות שנים, כמי שמטפל עבורו ועבור כהנמן בענייני הבניין נשוא התביעה, ביקש להעביר באמצעותו דבר רצונו למכור את זכויותיו בנכס דווקא לכהנמן, אך זה דחה אותו בבוז ולעג בשתי ההזדמנויות.
כל ניסיונותיו של ב"כ הנתבעים להטיח בפני
מרקוביץ טענות לפיהן הוא שילם כספים לעו"ד איזקסון או שנתן לו טובת הנאה כלשהי נדחו על הסף על ידי העד, בהבהירו שמבחינתו הוא היה חסר עניין מי יקנה את הזכויות בנכס ומכאן פנייתו לכהנמן, כשותף בנכס, לרכישת הזכויות.
עד התביעה, התובע 2, אמיר אורגד

54.
מדובר כאמור בתובע אשר צורף להליך לאחר תחילתו, בתור מי שרכש את הזכויות של הגב' מרקוביץ בבניין נשוא התובענה.
55.
בפתח עדותו ציין אורגד כי הוא לא נתן כל תמורה שהיא לעו"ד לוונטהל. אישר שהוא נכח יחד עם עו"ד לוונטהל
ועם יוסי כהנמן במשרד עו"ד מירון כדי לנהל משא ומתן עם בעלי מניות הרוב בחברה לשם רישום מניותיו בספר המניות של החברה.
אורגד שב וציין שעו"ד לוונטהל לא שימש כמתווך, אלא כמי שקישר בין הצדדים ללא כוונה לתווך ביניהם במובן המשפטי. עו"ד לוונטהל
מוכר לו כפי שמוכרים לו עורכי דין רבים אחרים בבני ברק ומחוצה לה, כמי שהינו בקיא ומומחה בתחום המיסוי. הוסיף וציין כי רבים מלקוחותיו הם עורכי דין. כך הוא ייעץ גם לעו"ד איזקסון, לעו"ד עו"ד לוונטהל
ואף הוסיף וציין כי אפילו הוסיף כהנמן ביקר אצלו לשם יעוץ.
56.
לגרסת אורגד עניין רכישת המניות בנכס עלה לראשונה עת עו"ד איזקסון ביקר במשרדו לשם קבלת יעוץ משפטי, בין לבין הוא קיבל שיחת טלפון אודות הנכס נשוא התובענה ובהמשך לפי בקשת אורגד פירט בפני
ו את העובדות ואת הרצון למכור את זכויות התובעים והחל לגלות עניין בעסקה.
אורגד רכש את המניות בחברה על שמו שלו חרף העובדה שיש לו שותף עסקי, עורך דין במקצועו, זאת משום ששותפו שהה בחו"ל אותה עת. יחד עם זאת ציין כי כבר במועד הישיבה הראשונה מול יוסי כהנמן במשרדו של עו"ד מירון, הוא ציין בפני
ו שיש לו שותף.
57.
אורגד השיב בחקירתו הנגדית כי בבקשה שהוגשה לפירוק החברה בפני
כב' הנשיא אורנשטיין, הוא לא ציין את שמו של עו"ד איזקסון כנאמן משום חששו של עו"ד איזקסון מיוסי כהנמן שיצא לו מוניטין של אדם אלים, מה עוד ששם הנאמן לא היה רלבנטי לבקשה (פ' 14.1.18 עמ' 56-58).
58.
אורגד דחה בתוקף את הטענה בבקשה הנוכחית שהוא הסתיר סעיפים או זייף מסמכים, הוסיף וציין שמדובר באותם מסמכים מקוריים אשר הוצגו במסגרת ההליך דנן.
הוא דחה את כל הטענות בדבר תשלום כלשהו לעו"ד איזקסון בגין הסכם מכירת המניות. הוסיף וציין שהחברה לא שילמה מיסים מאז שנות החמישים, ומשמונה עו"ד איזקסון לנהל את החברה שנתיים שלוש לפני האירועים, החלו בטיפול בהסדרת חובות אלה. לפי אורגד היה זה עו"ד איזקסון ששימש אותה עת כמנהל החברה, אשר פנה לראשונה לרו"ח סרנגה כדי להסדיר את בעיות המיסים של החברה שלא שילמה מיסים שנים רבות ואין זה כלל נכון שיוסי כהנמן היה הגורם שהסדיר את בעיית המס של החברה.
59.
לגרסת אורגד גם באסיפה הכללית שנערכה במשרדו של עו"ד מירון הוא הצהיר כי רכש את המניות, אך הואיל ובאסיפה הכללית רשאים להיות נוכחים רק בעלי המניות, והוא לא היה רשום באותה עת כבעל מניות (משום סירוב הנתבעים להיעתר לבקשתו לרישום) הוא נאלץ להציג את עצמו כב"כ הגב' מרקוביץ כדי למנוע העלאת טענות כלשהן לעצם נוכחותו ולצורך זה הוא אף הציג ייפוי כוח מגב' מרקוביץ. הוא סתר את טענת ב"כ הנתבעים שהוא הסתיר את העובדה שיש לו שותף והוסיף כי העובדה מצוינת אף בפרוטוקול האסיפה.
60.
בכל הנוגע לסירובו להיעתר לדרישה להעמיד מימון של 250,000 ש"ח, השיב אורגד שהוא התנגד להעברת כל סכום שהוא בטרם יקבל לידיו את המסמכים מרשויות המס, את הסכם הפשרה עם רשויות המס, את דפי חשבון הבנק, הא ותו לא: "
חוץ מזה אני לא נותן כסף בלי לראות על מה, אני רוצה לראות את ההסכם שעליו חותמים מול רשויות המס. זה פעם ראשונה. פעם שניה, ההסכם מאה אלף, שכר טירחה 8,000 דולר, איך מגיעים ל-250 אלף שקל ואיך אחרי זה קופצים פתאום ל-800
" (פ' 14.1.18 עמ' 71 ש' 5-10).
עדותו של הנתבע 2, מר אליעזר כהנמן
61.
אינני בא לקבוע שעדות העד היא עדות שקרית שנועדה להטעות את בית המשפט, יחד עם זאת כן מצאתי לקבוע שעדות העד נגועה באינטרס מובהק של רצון לסכל את העסקה בכל דרך ואמצעי ולשם כך ניסה הנתבע 2 לשכנע את בית המשפט שבסך הכול הוא ביקש לשקול את הצעת מרקוביץ, אך לא דחה אותה על הסף, כפי שהעיד עו"ד לוונטהל – ניסיון אשר כפי שיפורט אני דוחה מכל וכל.
מצאתי לקבוע שהרב כהנמן לוקה בזיכרונו בנוגע לאירועים נשוא התובענה. הוא אינו זוכר את האירועים כסדרם ואינו זוכר חלק ניכר מהשתלשלות העניינים. בתוך כך, העיד כהנמן כי אינו זוכר אם עו"ד מירון טיפל באותה עת בענייני החברה, אינו יודע אם המניות נרשמו על שמו, אינו זוכר אם הוא שילם את תמורת המניות בשיק או בהעברה בנקאית, אינו זוכר את הסכום המדויק ששולם על ידו (פ' 14.1.18 עמ' 83-88). כן העיד כי אינו יודע כיצד נקבע באסיפת החברה שיש לגייס סכום של 800,000 ש"ח, אינו זוכר אם הייתה הערכת שווי לחברה, אינו יודע אם בנו השקיע כספים בעסק של מתפרה ושהעסק נקלע לקשיים, אינו יודע שכנגד בנו הוגש כתב אישום בעבירות זיוף (שם, עמ' 91-95). כן ציין כי לא נכח בישיבה שבה הוחלט למנות את בנו כמנהל החברה (שם עמ' 96 ש' 16-22).
62.
מעדותו של הרב כהנמן עולה כי מדובר במי שלא היה מעורב כלל ועיקר בענייני החברה, מי שאינו מודע לאופן קבלת ההחלטות בחברה. מעדותו עולה כאמור כי אינו יודע אם מונה מעריך שווי, אינו יודע כיצד הוערך סכום ההשקעה, אינו זוכר כמה הוא שילם עבור המניות הנוספות שהוקצו, אינו זכור אם זה בוצע בהעברה בנקאית ועוד כהנה וכהנה עובדות ופרטים מהותיים שהנתבע כלל לא היה מעורב בהם, ואם היה מעורב, לא נתן את דעתו לגביהם.
כך גם הרב כהנמן לא היה מודע להסתבכותו העסקית של בנו לעובדה שלא היה מודע לעובדה שבנו הוכרז כחייב מוגבל אמצעים, לא ידע שבנו הסתבך בעבירה פלילית של זיוף – ולכל הפחות אף אם עובדות האלה הובאו לידיעתו, הרי שהוא לא ייחס להן כל חשיבות.
63.
אוסיף ואציין שחוסר העניין שגילה הרב כהנמן בענייני החברה התבטא גם בחוסר התייחסותו, או בחוסר העניין שלו עת אישר בבית המשפט שאף פעם לא בדק מה היו הכנסות החברה, לא ידע אם ההכנסות הופקדו בחשבון החברה, לא יכול לומר אם נגבו דמי שכירות מדיירי הבניין או לאו. זאת ועוד, בנוגע להקצאה מושא התביעה דנן, הרי שהרב כהנמן ציין כי לא זכר האם שילם עבור המניות ומדוע ננקב הסכום שהתבקש על ידי בנו מבלי שנערכה תכנית עסקית ולא הוצג דו"ח עבודה שנתי.
הרב כהנמן אישר שהסכסוך בין הניצים הסלים בעת הרלבנטית בעקבות אירוע אלימות שהיה בין שתי המשפחות, כאשר הוא אושפז בבית החולים. בנו, הנתבע 3 נעצר על ידי המשטרה. אישר שעו"ד אורגד ביקש להיפגש איתו, אך הוא דחה בקשה זו והפנה אותו לעו"ד מירון.
עדותו של הנתבע 3, מר יוסף כהנמן (להלן: "יוסף")
64.
הנתבע אישר בפתחו עדותו שהוא אכן מוגדר כמוגבל עקב חובותיו הכספיים.
65.
יוסף הצהיר בבית המשפט שיש ברשותו פרוטוקול של מועצת המנהלים של החברה בה הוחלט על הקצאת מניות החברה. משנשאל יוסף מדוע לא המציא מסמך זה, לרבות מסמכים אחרים בתצהיר גילוי מסמכים, השיב כי לא התבקש להציג את המסמכים, אך
"בעיקרון זה ישנו, אפשר להביא את זה, זה לא הבעיה" (פ' 14.1.18 עמ' 104 ש' 18-24).
בעניין זה ניתנה על ידי החלטה בדיון לפיה על יוסף להמציא את המסמך המבוקש בתוך 7 ימים ממועד הדיון (ר' החלטה בעמ' 106 לפרוטוקול). יוער ויודגש כי פרוטוקול שכזה לא הומצא ולא הוגש לבית המשפט, לא במסגרת תצהירו של העד, לא בעדותו בבית המשפט ולא לאחר מכן, הכול מסיבות השמורות עמו.
66.
משנשאל יוסף לגבי התמורה שהוא שילם בגין המניה שלכאורה נרכשה על ידו, שכן נעדר כל תיעוד לגבי התמורה ששילם, השיב כי התמורה שולמה על ידו לרשם החברות בגין חוב של החברה והוסיף וציין שהתשלום בוצע באמצעות כרטיס אשראי אישי שלו. כמו כן, העיד יוסף כי הוא יכול להמציא אישור על תשלום זה. יוער ויודגש כי אישור שכזה לא הומצא לבית המשפט, הגם שחלפו חודשים לא מעטים מאז הצהרתו.
67.
משנשאל יוסף כיצד אדם שהוכרז כ"מוגבל חמור באמצעים" ממשיך לנהל את ענייניה של החברה, השיב ללא היסוס שהגדרתו זו אינה מונעת ממנו לבצע העברות בנקאיות בשם החברה. הוסיף וציין שהוא אחראי על העניינים הכספיים של החברה ועל חשבונותיה. אמנם הוא מנוע מחתימה על שיקים, אך הוא מוסמך להורות על העברות בנקאיות בשם החברה.
בשולי הדברים אציין כי דומה שהצהרה זו עומדת בניגוד לחוק שאוסר על חייב שהוכרז ככזה בהליך משפטי לבצע כל פעולה חשבונאית של העברת כספים, אלא באישור המנהל המיוחד (ככל שמגבלה שכזו הוטלה עליו)

ואינו יכול לכהן כנושא משרה בחברה – אך הואיל ובית המשפט הוא זה שהציג ליוסף את הבעייתיות באופן שהוא התנהל ומבלי שהובאו מלוא העובדות בהקשר זה, לא מצאתי לסמוך את פסק הדין על סוגיה זו.
68.
זאת ועוד. יוסף אישר שהוא הגורם שגבה את כספי השכירות מהדיירים, אולם משנשאל הוא בחקירה נגדית כמה דירות יש בבניין אשר מנוהל על ידו, השיב "יכול להיות 16, או 14" וכי הוא אינו יודע בעל-פה (פ' 14.1.18 עמ' 116 ש' 19-24).
תשובותיו התמוהות התייחסו גם לעובדות בסיסיות שהוא לא ידע להשיב עליהן, כגון כמה מתוך הדיירים משלמים שכר דירה וכמה מתוך הדיירים מפרים את חובתם לתשלום שכר דירה, על אלו השיב יוסף כי אין לפניו את הדו"ח והוא אינו זוכר בעל-פה. גם כשנשאל יוסף מה גובה
שכר הדירה שהוא גובה מדיירי הבניין השיב כי אינו זוכר, הוסיף ואישר שישנם דיירים שאינם משלמים שכר דירה, אישר שהחברה לא נקטה בהליכים כנגד אותם דיירים אף שהיא מתארגנת לקראת פינוי חלקם של דיירים סרבנים שכאלה. משנשאל יוסף כמה זמן אותם דיירים אינם משלמים שכר דירה, השיב שוב פעם שהוא אינו יכול לענות על שאלות כאלה בעל פה מבלי לעיין במסמכים (שם, עמ' 116-118).
69.
משנחקר יוסף לגבי הערכת השווי של 4,000 ש"ח למניה בעת הקצאת המניות וכיצד נקבע סכום זה, השיב כי התייעץ בנדון עם עו"ד מירון. אך ציין כי מבחינתו הערכת השווי היתה הנושא המשני והזניח שכן להבנתו לא היתה לכך השפעה על שווי הנכס והואיל והאינטרס הראשוני שעמד לנגד עיניו הוא גיוס כספים לצורך תשלום לרשויות המס, לרואה חשבון ולעורך דין. משהוצג בפני
ו כי המחיר שנקבע על ידו של 4,000 ש"ח למניה משקף שווי כולל של כל מניות החברה בסכום של 1.2 מיליון ש"ח , בעוד שאורגד שילם כ-2 מיליון ש"ח תמורת 44% מהון המניות של החברה, התקשה יוסף לתת הסבר או תשובה מניחים את הדעת והוא הסתפק בתשובתו שאין הוא יכול להשיב על מצג זה.
70.
יוסף הוסיף וציין שעל פי יעוץ משפטי שקיבל מעו"ד מירון, שניתן לו בעל פה ולא בכתב, אין חובה לכנס אסיפה כללית של בעלי מניות "הוא אמר לי זה חסר משמעות איך עושים את זה" (שם, עמ' 122 ש' 4-16), אך בכל זאת יוסף כינס אסיפה שכזאת שבה ההשתתפות היתה שלו בלבד כמי שמייצג את בעלי מניות הרוב, וההחלטה התקבלה ברוב של 56% מבעלי המניות. משהוצג בפני
ו שהחלטה שכזו צריכה להתקבל ברוב מיוחד של 75%, השיב הלה שהוא לא ידע על כך.
העד ניסה לשכנע את בית המשפט שהוא לא פנה לבקש חוות דעת בכתב מעו"ד מירון, לא ביקש ממנו להגיש תצהיר, הוא פעל לפי הייעוץ שקיבל מעו"ד מירון, שאין צורך במעריך שווי כלכלי (שם, עמ' 104).
משהוצג בפני
העד הנתון לפיו שווי מניות חברה שמחזיקה ב-14-16 דירות מגורים ברח' יהושע בן נון בצפון ת"א הינו 1.2 מיליון ש"ח, השיב יוסף שהשווי אינו רלבנטי ואם הערכת השווי היתה נמוכה, אזי הוא הביע פליאה איך זה שהתובעים לא השתתפו בהקצאה. יוסף אישר שנעשה ניסיון להעביר את הדיווח על הקצאת המניות לרשם החברות, אך ניסיון זה סורב על ידי רשם החברות.
אי העדת עדים רלוונטיים
71.
הצדדים נחלקו ביניהם באשר למשמעות של אי העדת עדים מטעמם כאשר כל צד טען כנגד משנהו בנדון. על חשיבות סוגיה זו אין צורך להכביר מילים ודי להזכיר את הכלל לפיו צד שיכול היה להציג ראיה או להעיד עד שיכול לתמוך בגרסתו ונמנע במתכוון מלעשות כן – רואה זאת בית המשפט כראיה כנגדו.
כפי שנקבע לא אחת בפסיקה הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד (רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.2015); כן ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 660 (1991), ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993); י' קדמי על הראיות מהדורה משולבת ומעודכנת (2003) חלק שלישי, 1649).
72.
התובעים נמנעו מלהעיד עדים מעבר לעדים שפורטו בפרק הקודם, ודחו את טענת הנתבעים שהיה עליהם להעיד גם את עו"ד איזקסון ואת התובעת בעצמה. התובעים פירטו בפני
בית המשפט את הנימוקים שלהם לעמדה זו ומצאתי לקבל טיעונים אלה משום העובדה שהתובעת חרף היותה בעלת המניות בחברה, הרי מי שניהל הלכה למעשה את כל ענייני התובעת בחברה היה בעלה, שגם ניהל את המשא ומתן מול הנתבע 2 באמצעות עו"ד לוונטהל
למכירת מניותיה של התובעת לנתבע 2, כך שהתובעת לא הייתה מצויה בפרטי הצעת המכירה, היא לא טיפלה ולא הייתה מעורבת בענייניה של החברה, אפילו שכר הדירה החודשי לא נמסר לידיה אלא לידי בעלה ובעלה כאמור העיד בבית המשפט כך שעדותה לא הייתה מקדמת כל נושא.
באשר לאי העדת עו"ד איזקסון, גם בעניין זה מקובלת עליי עמדת התובעים לפיה עו"ד איזקסון ניהל את ענייני החברה אך לא היה חלק מהמשא ומתן בין הצדדים, פוטר מתפקידו נוכח אי שביעות הרצון שהביעו הנתבעים דווקא (ר' בהקשר זה מכתב ההתפטרות "לבקשת הרב אליעזר כהנמן
"; נספח 7 לכתב התביעה) ועל כן מבחינת התובעים הוא לא היה גורם שיכול לסייע בהבהרת התמונה.
73.
מאידך, הימנעותם של הנתבעים מהעדתו של עו"ד מירון יורדת לשורשו של העניין, ובעצם מאיינת כל אפשרות לבית המשפט לסמוך על גרסת הנתבעים ולכל הפחות על זו של הנתבע 3 בכל הנוגע למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, מועד המשא ומתן והמפגשים, ההתייעצות שלכאורה קיים נתבע 3 עם עו"ד מירון לכל אורך הדרך בנוגע לניהול ענייני החברה ובפרט לגבי הקצאת המניות, קביעת מחיר המניה, ההחלטה על קיום אסיפה כללית, ההחלטה על גיוס הסכום שצוין בפני
התובעים, קבלת ההחלטה על הקצאת המניות ודילול התובעים ברוב רגיל ולא ברוב מוחלט.
הנתבעים בעצם תלו את כל יהבם בסוגיות אלה בעו"ד מירון שלכאורה ליווה את הנתבע 3 לכל אורך הדרך כיועץ משפטי של החברה והעניק לו את אותו ייעוץ שעל פיו פעל הנתבע 3. דא עקא, הנתבעים לא הציגו בדל ראיה של חוות דעת או מכתב מעו"ד מירון שיכול לאשר ולו טענה אחת מהטענות שנטענו על ידם לגבי אופיו ומהותו של הייעוץ המשפטי שניתן להם.
טענת הנתבעים כי מדובר ביועץ משפטי של החברה ובמי שהנתבעים נועצו עמו לכל אורך הדרך היא הנותנת שהנתבעים צריכים היו להגיש תצהיר מטעם עו"ד מירון או לחילופין להגיש חוות דעת בכתב שהוא הכין עבורם בנדון, ולחילופי חילופין לזמנו לעדות בבית המשפט כדי לתמוך בגרסתם הבסיסית. הנתבעים לא מילאו אף לא אחד מהחובות המוטלות עליהם בנדון, וביקשו מבית המשפט בסופו של דבר לקבל את גרסתם בדבר מידע שנמסר להם לכאורה על ידי עו"ד מירון וכי פעלו רק על סמך הייעוץ המשפטי השוטף שקיבלו ממנו.
עדותו של עו"ד מירון לא רק שהיה בה כדי לתמוך או לקעקע את גרסת הנתבעים בסוגיה של הייעוץ המשפטי שניתן על ידו וליווי החברה לאורך הדרך, אלא עדות שכזו הייתה יכולה אולי לתמוך בגרסת הנתבעים שניסו לשכנע את בית המשפט שהפגישה במשרדו של עו"ד מירון נערכה דווקא עוד לפני שהושלמה עסקת מכירת המניות לידי עו"ד אורגד בעוד שעו"ד אורגד ועו"ד לוונטהל
העידו בבית המשפט שהישיבה נערכה רק לאחר חתימת עסקת העברת המניות ולא לפני כן. משנמנעו הנתבעים מזימונו של עו"ד מירון גם בנקוד זו הרי הדעת נותנת שאי זימון זה מעלה סימני שאלה קשים בנוגע לאמינות גרסתם של הנתבעים.
סירוב החברה לרישום מניות התובעת בהתאם להסכם מכירת המניות
74.
לטענת הנתבעים זכותה של החברה לסרב לרשום העברת מניות בחברה היא זכות שמוקנית לחברה בתקנון המוסכם, כאשר בהקשר זה הפנו הנתבעים לסעיף 19 לתקנון. בתוך כך, טענו הנתבעים כי מסעיף 19 לתקנון נמחקו על-פי תיקון לתקנון מספר מילים כך שהסעיף מקנה את הסמכות והזכות לחברה לדחות ולסרב בקשה לרישום מניות זכות שמוקנית לחברה לפי שיקול דעתה הבלתי מסויג.
העותק שהוגש לבית המשפט של התקנון היה לא קריא, היה בחלקו מחוק ובטח לא יכול היה לתמוך או לאיין טענה זו של הנתבעים וחרף הניסיונות שנעשו בנדון, הצדדים טענו טענות הפוכות לגבי תוכן הסעיף, על כן, הוריתי לנתבעים להגיש לבית המשפט עותק מהתקנון שמצוי בידם, כדי להיווכח באמור בסעיף זה ולהסיק מהעותק הקריא את המסקנה המתבקשת בדבר סמכותה או העדר סמכותה של החברה לסרב לרשום העברת מניות של בעל מניות בחברה.
75.
עו"ד גלילי המציא לבית המשפט על פי הצו שניתן על ידי העתק מהתקנון (אשר צורף גם כנספח 2 לכתב התביעה), אשר מעיון בו עולה כי נוסחו של סעיף 19 לתקנון הינו כדלקמן (המחיקה במקור, ח.כ.): "המנהלים רשאים לסרב לרשום את העברות המניות, שמחירן טרם סולק במלואו לאדם שאין הם רוצים בו, וכן יכולים הם לסרב לרשום העברה של מניות שעליהם יש לחברה זכות שעבוד [...]".
לצד זאת, צורף אל התקנון מסמך שכותרתו "תקנות ההתאגדות של בונית"א בערבון מוגבל" לפיו "התקנות הכלולות בתוספת השלישית לוח א' לפקודת החברות תהיינה התקנות של החברה עד כמה שלא שונו או תוקנו כדלקמן: [...] 4) כמו כן, נמחקות המלים: "שמחירן טרם סולק במלואו" המופיעות בתקנה 19 לוח א'".
מהאמור עולה כי אכן על-פי תקנות ההתאגדות של החברה על פניו יש לחברה סמכות בלתי מוגבלת לסרב להעברת מניות של מי מבעלי מניותיה.
76.
עם זאת, לא די בכך כדי לקבל את טענות הנתבעים או להצדיק את סירובם לרשום את המניות אשר הועברו מהתובעת לידי עו"ד אורגד. נכון למועד ביצוע העסקה, קרי חודש יוני 2015, היה עו"ד איזקסון מנהל החברה (ר' מכתב ההתפטרות של עו"ד איזקסון מתפקידו בחברה מיום 28.7.2015; נספח 7 לכתב התביעה) כאשר לא הוכח או נטען כי עו"ד איזקסון התנגד לעסקת מכירת המניות.
אדרבא, כחודש לפני מכירת המניות הודיע עו"ד איזקסון לתובעת 1 כי היא רשאית למכור את מניותיה לצד שלישי וכן המליץ לה שבטרם תעשה זאת תציע את מניותיה לנתבע 2. כך עולה ממכתב קצר הממוען אל התובעת 1, מיום 24.5.2015, אשר תוכנו כדלקמן: "לבקשתך, הריני להודיעך כי אין מניעה למכירת מניותייך בחברה לצד שלישי, ובלבד שהרוכש יהיה תושב ישראל ושאינו בעל עבר פלילי. סבורני כי יהיה זה נכון להציע לאחיך לרכוש את מניותייך בחברה טרם תציעי אותם לצד שלישי" (נספח 6 לכתב התביעה). לצד זאת, כפי שציינתי לעיל, מצאתי לקבל את גרסת התובעים לפיה המניות אכן הוצעו קודם לכן לנתבעים באמצעות עו"ד לוונטהל.
77.
מהאמור עולה כי בזמן אמת לא הובעה התנגדות מטעם החברה על ידי גורם מוסמך בה להעברת המניות. התובעת ביקשה להציע את מניותיה לנתבע 2 אולם הצעותיה נענו בסירוב. לאחר מכן, משהמניות נמכרו לעו"ד אורגד, אשר אין חולק כי הינו תושב ישראל, עו"ד ושאינו בעל עבר פלילי הרי שאין מניעה מהשלמת ההסכם למכירת המניות. אף אם נבחן למען הזהירות את התנהלות החברה לאחר התפטרותו של עו"ד איזקסון, הרי שלא נשלחה הודעה מהותית בדבר סירוב העברת המניות על ידי התובעת 1 או התנגדות לכך. החברה, באמצעות הנתבעים, בחרה למעשה שלא להגיב על כך באופן רשמי.
מסקנתי בסופו של דבר הינה שהחברה הייתה חייבת לרשום את העברת המניות על שם אורגד משהוצגו בפני
ה המסמכים הרלוונטיים ולאחר שניתן לכך אישור עקרוני על ידי עו"ד איזקסון, מקל וחומר כאשר החברה לא טרחה להודיע בכתב על סירובה זה והסתפקה ב"גרירת רגליים" תוך ניסיון מניפולטיבי לקעקע מהלך שכזה על ידי הקצאת מניות שדיללו את מניותיה של התובעת 1 באופן ניכר, בלתי הגיוני, בהליך לא תקין בעליל – הכל כפי שיפורט ויורחב בהמשך.
על כן, אני מחייב את החברה לרשום את העברת מניותיה של התובעת 1 על שמו של התובע 2, מהלך שהייתה צריכה לקיים לאחר קבלת ההודעה מטעם התובעים בנדון.
כישוריו של הנתבע 3 והליך מינויו כמנהל
78.
אינני סבור שראוי שבית משפט יעניק ציון כזה או אחר למידת כישוריו של הנתבע 3, יוסף, לנהל חברה בסדר גודל שכזה, אך קשה שלא לתמוה או להביע פליאה על מינוי של בנו של אחד מבעלי המניות העיקריים שלא לומר בעל השליטה בחברה. הנתבע 2 אמנם העיד כי בנו הוא איש עסקים מוכשר, אך כפי שפורט בניתוח העדויות, משנשאל האם יודע הוא באופן מדויק על עיסוקיו הקודמים של הנתבע 3 – על כישלונותיו העסקיים, על היותו מוגבל עקב חובות, על הרשעתו בפלילים – הרושם שהותירה עדותו של נתבע 2 היה שמדובר בנושאים שלא היה מודע אליהם או שלא העסיקו אותו ולא ידע פרטים על כך. הדעת נותנת שהיה מצופה ממנו לגלות עניין גדול יותר ביכולותיו הניהוליות של הנתבע 3, בכישוריו, בעסקיו הקודמים, במידת הצלחתו בעסקיו הקודמים, אך כאמור הוא לא גילה עניין בנושאים אלה.
79.
אין זו אף זו, התייחסתי לעיל בהרחבה לעובדות יסודיות ומהותיות בנתוני החברה שהנתבע 3 לא היה בקיא בהם כלל ועיקר. כך למשל, הנתבע 3 לא ידע לומר אם יש בבניין, מושא התביעה דנן, 14 או 16 דירות, הוא לא ידע לומר כמה משלמים שכר דירה הדיירים בבניין ומי מהדיירים לא שילם שכר דירה, הוא לא ידע לומר נגד מי ננקטו הליכים או יש כוונה לנקוט הליכים בגין אי תשלום שכר דירה – נתונים שעל פניו מנהל חברה שבבעלותה בניין יחיד ובו 14 או 16 דירות, היה אמור לשלוט בנתונים אלה באופן מלא ומוחלט, שהרי אם לא כך מה הטעם במינויו כמנהל החברה וכיצד זה יכול היה לפנות לדיירים ולדרוש תשלום שכר דירה כאשר הוא אינו בקיא בנתוני היסוד?
טיעונו של הנתבע 3 שהוא לא יודע לומר נתונים אלה אלא אם יעיין בספרי החברה, יכול היה להתאים לחברה המנהלת מספר בניינים או מאות דירות או במי שבנושא זה נסמך על דוחות שמכינים עובדי החברה או רואי החשבון שלה, אך עובדים שכאלה ורואי חשבון לא היו בנמצא
בחברה הזאת שכל רכושה מסתכם באותו בניין מגורים אשר נוהל על פניו על ידי הנתבע 3 לבדו.
זאת ועוד, הנתבע 3 לא יכול היה לענות לשאלות שנשאל בדבר גובה הכנסות החברה, לא ידע לומר אם כספי החברה הופקדו בחשבונות הבנק שלה – עובדות תמוהות שמעלות כפי שפרטתי סימני שאלה באשר לאמינות הגרסה.
80.
יתרה מזאת, כאשר נשאל הנתבע 3 האם הוא שילם עבור המניות שהוקצו לו, טען שהוא כן שילם עבור המניה באמצעות תשלום חוב של החברה, תשלום שבוצע בכרטיס האשראי שלו. הוא הצהיר שלבטח הוא יכול להמציא אישור על תשלום זה, אך כפי שנעשה גם לגבי התחייבות קודמת שלו, אישור שכזה לא הומצא לבית המשפט ומכאן אין לי אלא להניח שתשלום כזה לא בוצע על ידי הנתבע 3.
המסקנה העולה מהאמור הינה שהוקצו מניות לטובת נתבע 3 מבלי שזה ישלם תמורתן לחברה ומבלי שמוקנית לו זכות שכזו לקבל מניות של החברה אותה ניהל. זוהי מסקנה שמקעקעת לא רק את ההחלטה על הקצאת המניות אלא גם את כשירותו של הנתבע 3 לנהל את ענייניה של החברה, שכן הנתבע 3 משמש כבא כוחם של בעלי המניות שהם הנתבעים 1 ו-2 ומכוח זכויות אלה הוא קיבל החלטות שבמסגרתן הקצה לעצמו מניות על חשבונם של בעלי המניות בחברה מבלי לשלם תמורה על כך.
בשולי הדברים יצוין כי גם טענתו של נתבע 3 שהוא שילם את התמורה בכרטיס אשראי אישי שלו מעלה תמיהות וסימני שאלה שהרי הוא העיד על עצמו כמי שהוא מוגבל חמור כהגדרה בחוק ועל כן הוא מנוע מלבצע עסקאות כספיות אלא באישור המנהל המיוחד או באישור בית המשפט כך שיש באמור להעלות תהיות במידה רבה באשר לגרסת הנתבע 3.
81.
אם אוסיף לכל אלה את האופן שבו ניהל נתבע 3 את ענייניה של החברה לרבות החלטות על הקצאת מניות, על גיוס כספים, על ויתור קבלת חוות דעת ממעריך שווי, על הסתמכות לכאורית על חוות דעת של עורך דין מבלי שחוות דעת כזו תיערך בכתב ותוצג בפני
בעלי המניות, סירובו של הנתבע 3 להמציא לאורגד את הנתונים בדבר החובות לרשויות המס, הנתונים לגבי תשלום שכר טרחה לרואה החשבון שטיפל בהסדרת חובותיה של החברה למס הכנסה – כל אלה לבטח אינם תומכים בטענה שהנתבע 3 הוא האדם המתאים ביותר לנהל את ענייניה של החברה.
82.
יחד עם זאת, אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע אם הנתבע 3 הוא האדם הראוי ביותר לשמש כמנהלה של החברה. בית המשפט התבקש במסגרת הסעדים אליהם עתרו התובעים להעביר את הנתבע 3 מתפקידו כמנהל החברה ובעניין זה דומני שעתירתם של התובעים היא מרחיקת לכת. חרף כל האמור לעיל, בהינתן העובדה שבית המשפט אינו נדרש לקביעת מדדים של איכות הניהול של החברה אלא רק לבחינת תהליך מינויו של הנתבע 3 כמנהל החברה. העברת הנתבע 3 מתפקידו או פיטוריו הם עניין לבעלי המניות של החברה ולא לבית המשפט, לבטח לא כאשר סוגיה זו לא הועלתה ולא נדונה בפורומים של החברה והיא מוצבת לפתחו של בית המשפט עוד בטרם התקיים דיון כזה במוסדות החברה.
בחינת הקצאת המניות שביצעה החברה
83.
מניתוח הראיות והעדויות שנשמעו בפני
י המסקנה המתחייבת הינה שאין מנוס מהקביעה שהליך הקצאת המניות כפי שנעשה על ידי החברה לא היה תקין.
84.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר העובדה שהחברה הייתה צריכה לגייס ממקורותיה כספים לצורך הסדרת התשלום והחובות של החברה לרשויות המס לאורך שנים וכן שכר טרחתו של רואה החשבון שטיפל בנושא עבור החברה. אולם שאלה אחרת היא כיצד היה ראוי לממן צורך זה של החברה.
הדעת נותנת שעל מנת לקבל החלטה בדבר קבלת הכספים מבעלי המניות בחברה היה צורך בכינוס אסיפה כללית של בעלי המניות ולהציג בפני
הם את הנתונים, לשאול לדעתם ולקיים הליך של חילופי דעות והצבעה בנדון, הכול כדי לקבל החלטה שמחייבת את כל בעלי המניות. לחילופין יכולה הייתה החברה להשתמש במקורות כספיים אחרים שעמדו לרשותה, בין מתוך שכר הדירה שהחברה גובה מדי חודש מהדיירים בבניין או באמצעות נטילת הלוואה מהבנק או אף הלוואה מבעלי המניות עצמם לצורך זה.
בין אם הדיון נערך בדירקטוריון של החברה ובין אם באסיפה הכללית, קיים תנאי יסודי, בסיסי מוקדם שמחייב את החברה להציג את כל ומלוא הנתונים הכספיים והרי מדובר בחברת מעטים אשר בבעלותה נכס יחיד, כך שהצגת הנתונים אינה כרוכה בקשיים או בעלויות גבוהות אלא מסתכמת בהצגת הדרישות של הרשות ורואה החשבון של החברה. נתונים כאלה בכתב לא הוצגו על ידי החברה או על ידי הנתבע 3.
85.
תחת נתונים מוסכמים של צורך לגייס סכום של כ-250,000 ש"ח, ביום 27.12.2015 החליט הנתבע 3 לפנות לבעלי המניות ולהציג בפני
הם דרישה לגיוס סך של כולל של 800,000 ש"ח תוך פרק זמן מוגבל, קצר, ותוך הצבת תנאי שאם לא ישולם סכום זה על ידי כל בעל מניות על פי חלקו, ידולל בעל המניות על ידי בעלי מניות אחרים שיבחרו להשתתף בגיוס זה (נספח 17 לכתב התביעה).
עו"ד אורגד טען לכל אורך הדרך כי ביקש לקבל מנתבע 3 את הפירוט של דרישת רשות המס ואת הפירוט של דרישת שכר הטרחה של רואה החשבון על מנת לבחון נתונים אלה ולשקול השתתפות בגיוס הכספים הדרושים לצורך מילוי ההסדר מול רשויות המס, אך דרישתו זו נדחתה ללא כל הסבר על ידי הנתבע 3 שבעצם לא פירט ולא נימק את טעמיו בסירוב זה (ר' בהקשר זה נספחים 19, 22 לכתב התביעה).
נתבע 3 טען כאמור שהוא נועץ עם עו"ד מירון לכל אורך הדרך, אך לא הציג כל מסמך שיכול לתמוך בטענתו שהוא פעל על פי ייעוץ משפטי סדור ועקבי של עורך דין מירון שהרי לא הוצג אף מסמך בנדון. עו"ד מירון כאמור לא זומן לעדות על ידי הנתבעים כך שאין לי אלא לקבוע שמדובר בגרסה נעדרת תימוכין שנוגדת את האופן שבו ראוי שחברה תתנהל כאשר היא מונעת מבעלי מניותיה מידע בסיסי שנחוץ להם לצורך קבלת החלטות מהותיות כמו גיוס כספים והקצאת מניות.
86.
גם באשר לסכום הגיוס שנדרש לחברה והשווי שנקבע למניות החברה במסגרת ההחלטה על הקצאת המניות ישנן תהיות שלא נמצא להם הסבר בגרסת הנתבעים והכוונה.
שוויה של החברה לפי ההצעה שהופנתה לבעלי המניות על ידי הנתבע 3 או על ידי החברה הינו כ1.2 מיליון ש"ח שכן על-פי פרוטוקול ישיבת מנהלי החברה מיום 27.12.2015 אשר על סדר יומה מכירת מניות הוחלט "להציע לבעלי המניות לרכוש לפי חלקם 200 מניות הון מונפק לפי 4,000 ש"ח למניה" (נספח 18 לכתב התביעה).
משנשאל הנתבע 3 כיצד נקב בסכום של 4,000 ש"ח למניה, השיב הלה שהוא נועץ עם עו"ד מירון. אחזור פעם נוספת על שנקבע על ידי לעיל, לא הוצגה כל ראיה על ידי הנתבעים שאכן עו"ד מירון נתן ייעוץ שכזה, לא הוצגה חוות דעת על ידי מעריך שווי בנדון, לא זומן למתן עדות מעריך שווי שכזה והנתבעים בחרו גם לוותר על זימונו של עו"ד מירון – כל אלה מובילים באופן חד משמעי למסקנה שמדובר בטענות בעלמא שאין להם כל סימוכין בחומר הראיות, שנטענו ככל הנראה לצורך ההליך כדי לסבר את האוזן מדוע בחרה החברה לנקוט בהליך כל כך לא ראוי ולא מקובל.
המחיר של 1.2 מיליון ש"ח שנקבע על ידי הנתבע 3 סותר מניה וביה את הנתון שהיה ידוע לחברה כי מניותיה של התובעת 1, אשר היוו 44 אחוז מהון המניות המונפק בחברה, הוצעו לעו"ד אורגד תמורת סכום של 2 מיליון ש"ח. נתון זה לא רק שהיה ידוע לנתבעים אלא הם ביקשו על-פי גרסתם להשוות את הצעת אורגד כדי לרכוש את מניותיה של התובעת 1. אם כך, לא ברור כיצד הנתבעים היו מוכנים לשלם סכום של 2 מיליון ש"ח תמורת 44 אחוז ממניות החברה, אך בה בעת, קבעו את שוויה הכולל של החברה בסכום 1.2 מיליון ש"ח.
87.
המסקנה היחידה שניתן להסיק מהראיות שהוצגו בפני
י וגם מעדויות העדים היא כי מחיר המניה נקבע באופן שרירותי על ידי הנתבע 3
. לא ברור על סמך מה נקבע הסכום שנדרש לגיוס על ידי החברה ולא ברור על שום מה נקבע סכום של 4,000 ש"ח כשוויה של כל מניה כאשר על פניו קביעות אלה הן לא סבירות, נוגדות את הנתונים שעמדו בפני
החברה.
הנתבע 3 ניסה לשכנע את בית המשפט שהוא קיבל ייעוץ משפטי מעו"ד מירון שדי היה בהחלטה של הדירקטוריון בנדון, אך הוא בחר להביא את ההחלטה לאסיפה הכללית – אך גם טענה זו שלא נתמכה בכל ראיה.
88.
אם אוסיף לכך את העובדה שהנתבע 3 הקצה לעצמו מניות שלא על פי ההחלטה של האסיפה הכללית, העובדה שהנתבע 3 ידע שהוא פועל בניגוד עניינים פוטנציאלי שעה שהוא פועל מטעמם של הנתבעים 1 ו-2, על פי ייפוי כוח שקיבל מהם כאשר במקביל הוא משמש כמנהל החברה ומקבל החלטה להקצות לעצמו מניות – מבלי שהוכח כלל ועיקר שהוא שילם כל תמורה בגין מניות אלה או כי עמדה לו זכות לקבל מניות בחברה – הרי יש בכך כדי לתמוך במסקנה שהקצאת המניות נעשתה שלא כדין.
89.
אמנם בנסיבות אחרות היה ראוי להורות על ביטול ההחלטה של האסיפה הכללית של החברה מיום 11.11.2015 וביטול החלטת מועצת המנהלים של החברה מיום 31.12.2015, וכפועל יוצא מכך להורות על ביטול הקצאת המניות מיום 5.1.2016 לטובת הנתבעים 2 ו-3. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי ביטול הקצאת המניות אשר הינה בגדר מעשה עשוי היא הסעד המתאים במקרה דנן. כפי שאפרט בהמשך, במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים לסעד חלופי לפיו תוענק לתובעת 1 זכות להקצאת מניות רגילות נוספות בחברה באותם תנאים כפי שהוקצו לנתבעים ובאופן ששיעור החזקה בהון מניות החברה, שיעור של 44 אחוז, לא ייפגע.
טענת הקיפוח של בעלי מניות המיעוט
90.
סעיף 191(א) לחוק החברות, אשר כותרתו "הזכות במקרה של קיפוח", קובע כי –

"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".
91.
ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי קיפוח בא לידי ביטוי בפגיעה בציפיות הלגיטימיות של בעלי מניות בחברה, ובחלוקה של משאבי החברה בצורה לא הוגנת ולא שוויונית. כך למשל נפסק כי "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה" (ר' ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ נ' תש"ת חברה למפעלי תיירות ושירותי אחזקה בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 246 (1996)). בהקשר זה נקבע בפסיקה כי בבואו של בית המשפט לבחון האם נפגעו ציפיות לגיטימיות של בעלי המניות, השאלה מהי ציפייה לגיטימית עשויה לזכות לתשובות שונות על פי נסיבות המקרה ובהתאם לאופייה של החברה (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380 (2005); כן ר' בע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (28.2.2016)

וע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת בפסקה 65 (1.9.2015)).
בנוסף לאמור, שמה הפסיקה דגש על ציפיות הצדדים בחברה שהיא "מעין שותפות", וקבעה כי "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח" (
ע"א 275/89

דוידזון נ' אורנשטיין
, מו(1) 125 (1991); ר' גם צפורה כהן בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות ב 122 (מהדורה שנייה, 2010)).
92.
לאור הניתוח העובדתי שפורט בהחלטה לעיל, סבורני כי יש מקום לטענת הקיפוח הנטענת על ידי התובעים.
בתי המשפט נדרשו בעבר לסיטואציה בה הנפקת מניות העמידה את בעלי מניות המיעוט בפני
סכנת דילול וקבעו כי הדבר עשוי לעלות כדי קיפוח. התייחס לכך כב' השופט גרוסקופף בהחלטתו בעניין ה"פ (מחוזי מרכז) 7250-05-11 אדלר נ' לבנת (25.11.2012):

"יש מצבים בהם הטענה לקיפוח המיעוט מתעוררת בעקבות פעולות או אירועים המביאים לשינוי מהותי במעמדו של בעל המניה. שינוי כזה, כשהוא מבוצע ללא הסכמתו של בעל המניה ומבלי שתינתן לו 'זכות יציאה' הוגנת, עלול להוות, כשלעצמו, קיפוח המיעוט, ולהצדיק התערבות שיפוטית (על דרך של חיוב בעל השליטה או החברה לרכוש את מניות המיעוט או באמצעות חיוב החברה לאמץ מדיניות שתגן על בעלי מניות המיעוט מפני השינוי). כך, למשל, הנפקת מניות במחיר הנמוך משמעותית משוויין, כשהיא מבוצעת בחברה פרטית, עלולה להוות פגיעה במיעוט שכן היא מעמידה אותו בפני
סכנת דילול, מבלי להותיר לו אופציית יציאה במחיר הוגן (השוו ע"א 667/76 גליקמן נ' ברקאי, פ"ד לב(2) 281 (1978) בו נמנעה הפגיעה במיעוט על ידי ביטול ההקצאה)".
בענייננו, מצאתי לקבוע כי הקצאת המניות לא נעשתה בהליך סדור תוך מתן "זכות יציאה הוגנת" לתובעת, הקצאת המניות התבססה על קביעה שרירותית של הנתבעים, בעלי מניות הרוב בחברה, בדבר גיוס סכום כספי בסכום גבוה בהרבה מזה שנדרש לצרכיה המידיים של החברה (כך על פי הנתונים שהועברו לידי התובעים בזמנו), כל זאת כאשר הקצאת מניות נעשתה ללא קבלת חוות דעת של מומחה בדבר שווי החברה וללא הסבר משכנע מצד התובעים באשר לקביעת שווי המניות.
התנהלות זו יש בה לפגוע בציפיות לגיטימיות של התובעים, לכך שכוחם והחזקותיהם בחברה ישמרו ולא ידללו.
93.
יתרה מזאת, כפי שתואר בהרחבה לעיל, חרף שלל חילוקי הדעות ביניהם התנהלה החברה במשך שנים באופן אשר עלה בקנה אחד עם מטרותיהם של שני הצדדים, קרי בני משפחת כהנמן ומרקוביץ. עם זאת, משהחליטה התובעת על מכירת מניותיה לידי עו"ד אורגד – מכירה אשר כפי שקבעתי לעיל לא מצאתי שהיה בה פגם – הרי שהחלו הנתבעים לפעול באופן שתואם את האינטרס שלהם בחברה תוך פגיעה בזכויות התובעים בחברה.
סירובם של בעלי מניות הרוב לרשום את העברת המניות מהתובעת 1 לתובע 2, האופן שבו התנהלו הנתבעים שעה שעשו כל שלאל ידם על מנת לסכל בכל דרך ואמצעי את העברת המניות שהתבקשה, פיטורי עו"ד איזקסון לבקשת הנתבע 2 ומינויו של הנתבע 3 תחתיו כמנהל החברה, אי מסירת דוחות כספיים לידי התובעים, אי מסירת מידע בדבר דרישות רשויות המס כלפי החברה, אי מסירת נתונים לגבי שכר טרחה של רואה החשבון של החברה – יש בכל אלה להוביל למסקנה שמדובר בניצול כוחו של הרוב באופן לא מוצדק בעליל כדי לשרת את האינטרס של הנתבעים הגם שזה בא על חשבון בעלת מניות המיעוט בחברה וזאת ללא הצדקה או הסברים קוהרנטיים ומשכנעים.
94.
הסעד להסרת קיפוח, כשמו כן הוא – נועד להסיר את הקיפוח, ולא להעניש את המקפח. אי לכך, הדגש בבחינת הקיפוח אינה שאלת הכוונה לקפח כי אם התוצאה המקפחת (ר' כהן בעמ' 132-131). הסמכות הניתנת לבית המשפט מכוחו של סעיף 191 הינה סמכות רחבה ביותר למתן סעדים והוראות לשם הסרת הקיפוח או מניעתו מלכתחילה.
בהמשך לקביעתי לעיל כי ההחלטה על הקצאת מניות התקבלה שלא כדין הרי שנתבע 2 השקיע כספים בחברה בהתאם להחלטה על הקצאת מניות, וכספים אלה שימשו את החברה לצרכיה,
יש להניח שגם לצורך פירעון חובותיה לרשויות החס ולרואה החשבון שטיפל בהסדרת חובות אלה.
בבואי לבחור בין שתי החלופות השונות שהתובעים עתרו אליהם, בין ביטול מוחלט של ההחלטה על הקצאת המניות שהייתה יוצרת מציאות בעייתית של החזר הכספים שהושקעו על ידי הנתבע 2 ושימשו את החברה מאז ועד היום, לבין החלופה של מתן אפשרות לתובעת לקבל בהקצאה לשמה מניות רגילות נוספות בחברה באותם תנאים כפי שהוקצו לבעלי מניות הרוב בחברה ובאופן ששיעור החזקתה בהון המניות של החברה (44 אחוז) לא ייפגע – מצאתי להעדיף את החלופה השנייה שהיא ישימה יותר וגם קלה יותר לביצוע עבור החברה וגם עבור בעלי המניות.
טענת זיוף המסמכים ופעולה שלא כדין שהופנתה כלפי עו"ד אורגד
95.
ניתחתי בפרקים קודמים את התרשמותי מהגרסה שמסר עו"ד אורגד בנדון וכפי שפורט בהרחבה מצאתי כי גרסתו מהימנה עליי ועל כן מצאתי לקבל גרסה זו. עו"ד אורגד לא פעל כדי להסתיר את זהותו של שותפו, עו"ד לוי, הוא ציין עובדה זו בכל שלב הוסיף וציין שהוא נרשם כבעל המניות היחידי בהסכם מול התובעת 1 רק משום העובדה ששותפו אותה עת שהה בחו"ל וכדי להשלים את העסקה, המניות נרשמו על שמו.
כמו כן, קיבלתי את גרסתו של אורגד שהוא התייצב לישיבת בעלי המניות כמייצג של התובעת 1 כיוון שהזכות להשתתף באסיפת בעלי מניות מוקנית רק לבעלי מניות ובאותה נקודת זמן, זכויותיו כבעל מניות טרם נרשמו ועל כן האפשרות היחידה מבחינתו להשתתף באסיפה הייתה כמייצג של התובעת 1, כך הוא עשה ובכך אין פסול.
אני דוחה גם את הטענה שעתירתם של התובעים לבית המשפט בפני
כב' הנשיא אורנשטיין לפירוק החברה היא בגדר פעולה שננקטה כדי לפגוע בחברה. עו"ד אורגד הבהיר היטב שהפעולה ננקטה כדי להבטיח את זכויותיו ולחייב את החברה לרשום את העברת המניות לאחר שזו לא נאותה לעשות כן חרף פניות התובעים אליה. מיד לאחר שהנשיא אורנשטיין המליץ בפני
התובעת להגיש תביעה מתאימה, הוגשה תביעה שכזו, ובהמשך הוא אף צורף לה כצד להליך.
סוף דבר
96.
על כן משקבעתי כי הוכחה טענת הקיפוח וחרף המסקנה אליה הגעתי שהיה ראוי לבטל את החלטת האסיפה הכללית והחלטת מועצת המנהלים וגם את ההחלטה על הקצאת המניות מיום 5.1.2016, בחרתי בחלופה האחרת לה עתרה התובעת (סעיף 62.2 לכתב התביעה המתוקן) לפיה מוענקת בזאת הזכות לנתבעת 1 לקבל בהקצאה לשמה מניות רגילות נוספות בחברה באותם תנאים כפי שהוקצו לבעלי מניות הרוב בחברה ובאופן ששיעור החזקה בהון מניות החברה, שיעור של 44 אחוז, לא ייפגע.
זכות זו ניתנת לתובעת 1 ליישום תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.
עם מימוש זכותה של התובעת להקצאה בתנאים שנקבעו הנתבעים יאשרו את העברת המניות בחברה מהתובעת לאורגד, יתקנו את מרשם בעלי המניות בחברה וימציאו לתובעת ולאורגד עותק הימנו. זאת יבצעו לכל היותר תוך 14 ימים מיום שהתובעת תעביר את התשלום בגין הקצאת המניות כפי שקבעתי לעיל.
97.
בהתאם לזכות העומדת לבעל מניות לקבלת מידע לפי סעיף 184 לחוק החברות, ניתן בזה צו המורה לנתבעים להמציא לתובעת את כל פרוטוקולי האסיפה הכללית של החברה החל מיום מינויו של הנתבע 3 כנושא משרה בחברה (27.8.2015) ועד ליום מתן החלטה זו, וכן הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה החל משנת 2011, ככל שישנם כאלה, ולחילופין דין וחשבון ביחס למצבה הכספי של החברה החל מיום 27.8.2015.
98.
ניתן בזה צו המורה לנתבעים להגיש דיווח לרשם החברות תוך תיקון הרישום של בעלי המניות באופן שהדיווח יפרט את זהות בעלי המניות בחברה וכמות המניות המוחזקת על ידי כל אחד מהם. דיווח כזה ייעשה על ידי החברה לאחר השלמת העברת המניות על שם אורגד.
99.
לא מצאתי מקום כאמור להורות על ביטול מינויו של הנתבע 3 כמנהל החברה חרף כל קביעותיי דלעיל שיש בהן כדי להקים ספק לגבי מידת אי התאמתו למלא את התפקיד של מנהל החברה, כאשר כאמור אין זה מתפקידו של בית המשפט למנות את המועמד הראוי ביותר אלא שזה תפקידם של אורגני החברה ואין זה ראוי שבית המשפט יידרש לסוגיה זו עוד בטרם נדרשו לה אורגני החברה.
100.
אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחה והוצאות משפט בסכום כולל של
40,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 17401-05/16 צפורה מרקוביץ, אמיר אורגד נ' רבקה כהנמן, אליעזר כהנמן, יוסף כהנמן ואח' (פורסם ב-ֽ 20/03/2019)