פסקי דין על שמעון דנינו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

28256-07/17 בל     20/03/2019




בל 28256-07/17 שמעון דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת

ב"ל 28256-07-17

20 מרץ 2019

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' מיכל הרלינג

התובע
:

שמעון דנינו
ע"י ב"כ: עו"ד סער שפירא



-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי


פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובע להכיר במחלת ה-
cts
(תסמונת התעלה הקרפלית) ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" מכוח תורת המיקרוטראומה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (להלן – החוק).

רקע כללי

1.
התובע, תושב העיר אילת. עובד בחברת ארקיע קווי תעופה לישראל משנת 1989 לערך במשך כ- 29 שנה. במסגרת העסקתו, עבד התובע בתפקידים שונים.

2.
במסגרת תצהיר עדותו הראשית, התובע מצהיר כי במהלך תקופת העסקתו ביצע מספר תפקידים לפי הסדר להלן: מתדלק מטוסים במהלך חודשי העבודה הראשונים; משנע/סבל מזוודות משנת 1989-1993; פקח רחבה/דייל קרקע משנת 1994 עד כה. במסגרת התצהיר מפרט התובע את אופי עבודתו בתפקידים השונים הללו, כדלקמן:

סבל/משנע מזוודות
"...
3.
במסגרת תפקידי כסבל, עבדתי כדלקמן:

4. בדרך כלל עבדתי בין 8-10 שעות ביום, במשמרת בוקר או משמרת ערב, אולם לעיתים קרובות עבודת הסבלות, נמשכה שעות נוספות ורבות, שכן בדרך כלל במשמרת ערב, עקב עיכובים בטיסות שהיו במהלך היום, העבודה היתה נמשכת אל תוך הלילה.

5. זכור לי בממוצע נהגתי להעמיס ולפרוק בערך בין 5-6 מטוסים בכל משמרת, ולמעשה מדובר בין 10-12 פריקות ו/או העמסות.
...
...
9. מבחינת ציוד שינוע המטעון ו/או המזוודות, מדובר היה בעבודת כפיים בלבד הן בשלב העמסה והן בשלב הפריקה.

10. למען הסר ספק, הנני להצהיר כי לא עשינו שימוש באף ציוד מכני ו/או מסוע אשר היה מוביל ו/או מעלה ו/או מוריד את המטענים לבטן המטוס או להפך, הכל היה בעבודה פיזית וידנית בלבד.

11. למיטב זכרוני, רק לאחר כמה שנים התקבל מסוע שמוביל מזוודות ו/או מטענים לבטן המטוס אבל גם אז, בתוך בטן המטוס, היינו משנעים את המטען בתוך בטן המטוס בצורה ידנית.

12. אדגיש כי המסוע שהתקבל היה בשימוש אך ורק עבור מטוסי הבואינג ולא עבור מטוסי הדש 7, שם המשכנו ועבדנו בצורה ידנית ופיזית לכל אורך שרשרת ההטענה והפריקה.

13. כאשר אני מדבר על העמסה של מטען ו/או מזוודות, אני רוצה לתאר את תחנות העבודה הייתי עובד:

14. תחנה אחת היתה לקבל את המטען ו/או המזוודות מהמסוע של הדלפקים אל נקודת העמסה על עגלה, התפקיד של הסבל בעמדה זו, היה להרים את המטענים/המזוודות ולהניח את המטען/המזוודה על העגלה המתאימה לפי היעד שאליו היה מופנה המטען.

15. חשוב להדגיש כי בעבר ארקיע טסה, לראש פינה, ירושלים, חיפה, שדה דב ובן גוריון, כך שלעיתים היה מדובר בהעמסה של מס' עגלות; עמדות קבלת המזוודות היתה מסמנת את המטען עם סטיקר בצבע שונה ואני שהייתי בעמדה למטה ברחבת המטוסים, הייתי צריך למיין לסחוב את מזוודות הנוסעים לעגלת היעד הנכונה ומשם להעמיס את המזוודות לבטן המטוס.

16. מידיעה אישית אני יכול לספר כי גודל כל מטען ו/או מזוודה היה בין 5 קילו ל-25 קיו.

17. בעמדות אלו הייתי ממיין את מזוודות הנוסעים ושם אותם על עגלת המשא הנכונה לטיסה כאשר בכל עגלה גובה המזוודות היה מגיע לגובה של מטר וחצי ויותר. בעבודה זו דרשה עמידה בזמנים ומאמצי עבודה ולחץ גבוהים וכן יכולת הרמה של מטען, הכל תוך שימוש בזרועות ובעיקר כפות הידיים, שכן, לרוב רובם של המטענים, היה ידית אחיזה.

18. לא הייתי מניף את המטען תוך כדי שאני חובק את המטען, אלא תופס אותו בידית האחיזה עם כף היד; בגלל שהייתי מאמץ מאוד את כפות הידיים, הייתי נוהג להחליף ביניהם מתי שהייתי מרגיש כאב באחת מהם.

19. כל עבודת מיון המזוודות, העמסת לעגלה הנכונה ופריקתם בבטן המטוס היתה בידיים, ונדרשתי להרים את המטענים/מזוודות עם כפות הידיים ותוך מאמץ רב.

20. עמדה נוספת היתה לאחר שהעגלה הגיעה לפתח המטוס, נקודת העמסת המטען למטוס, שם נהגתי לעבוד עם עובד נוסף כאשר היתה חלוקת העבודה בינינו, היתה כזאת: אחד מאיתנו היה נותר על הקרקע ותפקידו היה להניף ידנית את המטען לגובה של עד 2.5 מטר באוויר ולמסור את המטען לעובד נוסף שהמתין לקליטת המטען בבטן המטוס בכל פעם החלפנו בתפקידים.

21. כל המטען למעשה שהונח על העגלה היה אמור להיכנס לבטן המטוס ואם באותה המשמרת עבדתי כמרים המטען, אז למעשה הייתי צריך להרים בהתאם לסוג המטוס בין 800 קילו ל-2.5 טון של מטען.

22. עמדה נוספת היתה כאמור, בבטן המטוס, תפקידו של הסבל היה לקבל את המטען מן הסבל שהיה על הקרקע ואשר הניף אותו למעלה ולמעשה, להרים את המטען ולסחוב אותו לקצה תא המטען ושם לסדר אותו על בערימה ולסדר את כלל המטען עד לגובה תא המטען המוערך בכ-1.5 מ' גובה והכל בצורה כזאת שהמטען יהיה מאוזן וזאת לטובת בטיחות הטיסה.

23. העבודה בבטן המטוס, היה קשה מאוד, העובד נדרש לקבל את המטען שהונף לעברו, לקבל אותו ולסחוב אותו עד לקצה תא המטען ומשם שוב להרים אותו עד לגג תא המטען, שוב תמיד הייתי עושה זאת תוך שאני אוחז בידית האחיזה של כל מזוודה ו/או תיק.

24. מכל עמדות העבודה, סידור והרמת המטען בבטן המטוס היתה העמדה הקשה ביותר, כי צריך לזכור כי במטוסים גדולים, מדובר בהליכה ארוכה לאורך כל תא המטען והרמה חוזרת ונשנית של כל המטען.

25.
מכיוון שגובה תא המטען היה יחסית נמוך, אז למעשה כל העבודה בתא המטען של המטוסים, הייתה מכופפת ודרשה מאמץ רב עם הידים, תוך אחיזה בידים של המטען.

26.
הרני להצהיר כי נהגתי לעבוד בכל משמרת בכל
אחת מן העמדות, ולעשות את כל העבודה שאותה תיארתי לעיל, לעיתים במהלך משמרת אחת. הייתי מתחלף עם עובדים אחרים כי מדובר במאמץ רב, בעיקר של הידים וכפות הידים.

27.
אבקש להדגיש כי כפות הידים, הם האיברים שהיו פעילים בכל שעות המשמרת, הרמה, הורדה, פריקה, הנפה וכו'.
"


מתדלק מטוסים

"
28. בנוסף לעבודתי כסבל, עבדתי גם בתור מתדלק מטוסים במשמרת, עבודה זו כרוכה היתה בביצוע עבודות תדלוק למטוסים השונים, בעמדה זה, העבודה התבצעה לבד, הייתי נדרש להרים צינור תדלוק ששקל כ-10 ק"ג לערך, לטפס על סולם ולהרים את צינור התדלוק לגובה של 2-3 מטר לערך ולחבר את צינור התדלוק לכנף המטוס. דבר זה הצריך ממני כוח פיזי חזק, תוך לחץ מתמיד בכפות הידיים על מנת לחבר את ראש הצינור לנקודת התדלוק בכנף, מדובר בחיבור מורכב.

29. בדרך כלל בסופי שבוע ותחילת שבוע וכן בחגים, חופשות ו/או כנסים שנהוג היה לקיים באילת, עומס העבודה היה מטורף, לעיתים עד 40 טיסות ביום (2 משמרות).
"


פקח רחבה/דייל קרקע
"
34. בשנת 1994 עברתי תפקיד לפקח רחבה בארקיע בעקבות קידום בעבודה.
...
...
38. לאחר שקודמתי לתפקיד פקח רחבה וכדייל צ'ק אין משנת 1994, תפקידי היה לקבל נוסעים ולהקליד את פרטיהם במחשב במשך שעות רבות, דבר הכרוך בהפעלת כפות הידיים בזמן ממושך ובעקבות כך סבלתי מכאבים בכפות הידיים. בתפקיד דייל צ'ק אין קיבלתי נוסעים ונדרשתי להקליד את פרטי הנוסעים על מנת להנפיק להם כרטיסי עלייה למטוס כאשר כל טיסה כללה נוסעים רבים.
"

3.
התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר במחלת ה-
cts
ממנה הוא סובל, כמחלת מקצוע. בתאריך 27.11.2016 דחה הנתבע את תביעתו, מהנימוקים להלן:

"1.
על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו ל"סי.טי.אס דו"צ".

2.
מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

3.
מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו

קשור בתנאי העבודה.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".
(ראה החלטת פקיד התביעות מיום 27.11.16, נספח "א" לכתב התביעה).

4.
מכאן התביעה שלפנינו.


טענות הצדדים

5.
לטענת התובע, במסגרת העסקתו הוא נדרש לבצע תפקידים שונים בעבודות שגרמו לו לפגיעה של תסמונת התעלה הקרפלית (
cts
ׂׂ). התובע טוען כי לאורך השנים הוא עבד בתפקידים שונים ובכלל זה כמתדלק מטוסים; משנע מזוודות וציוד למטוס ופריקתם מהמטוס; פקח רחבת מטוסים ו/או דייל קרקע' המבצע רישום של נוסעים לטיסות בעמדת המחשב בקבלת קהל.

6.
לגרסתו, במהלך כל שנות עבודתו פעל ועשה שימוש בשורש כף ידו (דו"צ) וכי במהלך 20 השנה האחרונות התובע עובד בתור פקח רחבת מטוסים ו/או דייל קרקע – דבר שהביא להחמרה ניכרת במצבו הרפואי ולניתוח
cts
, ומכאן תביעתו להכרה באמור כתאונת עבודה. מכתב התביעה עולה שהתובע מתבסס בתביעתו בעיקר על התשתית הראייתית ביחס לעבודתו בתפקיד כדייל קרקע הכרוכה בהפעלת מחשב, מקלדת ועכבר לאורך שעות ארוכות וכן בתפקידו כפקח רחבה (כאשר בממוצע היה מבצע לגרסתו 2-3 משמרות של דייל קרקע ובין 3-4 משמרות כפקח רחבה).

במסגרת תפקידו כדייל קרקע, נטען כי היה אמור לקלוט כ-10-25 טיסות בממוצע במשמרת בהם כ-120 נוסעים ובסך הכל 1,320 נוסעים אשר מתוכם היה התובע צריך לטפל בין 300-350 לרבות הקלדתם, הרמת הכבודה האישית לשם הדבקת מדבקות בטחון.

במשמרות בהן היה משובץ לעבודת פקח רחבת מטוסים, התובע נדרש לגרסתו לבצע הקלדה של נתוני נוסעים, להוביל נוסעים עם בעיות רפואית, כסאות גלגלים, תלישת כרטיסי עליה למטוס.
התובע מדגיש כי הקלדת נתוני הנוסעים לבדה בכל טיסה הצריכה 25-30 דקות, וזאת לאורך 4-5 שעות במשמרת כאשר בכל משמרת ישנם כ-10-25 טיסות.

7.
בנוסף, טוען התובע כי בתחילת העסקתו, בתקופה שבין השנים 1989-1993, הוא עבד כמשנע/סבל מזוודות. במסגרת זו, נדרש להעמיס עם עובד נוסף את מזוודות כלל הנוסעים לכל טיסה. בתחילה, בטיסות יוצאות, ההעמסה התבצעה לעגלה אותה הוא מוביל למטוס, פורק את המזוודות מהעגלה ומעביר אותן לבטן המטוס. וכך מתבצעת הפעולה ההפוכה בטיסות נכנסות. מדובר לגרסתו במאות מזוודות כאשר ממוצע המשקל של כל מזוודה הוא בין 15-20 קילוגרם.

8.
התובע סבור למעשה כי באופי עבודתו המתואר לעיל, מתקיימות תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות במשך שעות רבות ארוכות ביום ולפיכך, לגרסתו הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הוכחת מיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעתו כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית.

9.
מנגד, טוען הנתבע כי המחלה ממנה סובל התובע (
cts
ׂ
(
אינה מחלת מקצוע או מחלה הנובעת ממיקרוטראומה למי שעבד כסבל/משנע מזוודות ולאחר מכן כפקח רחבה ודייל קרקע בחברת ארקיע. התובע לא הניח תשתית ראייתית להכרה בפגיעתו במסגרת תורת המיקרוטראומה. לחלופין, נטען כי אין קשר סיבתי בין המחלה בה לקה התובע לבין עבודתו. עוד טוען הנתבע כי עבודת התובע לא השפיעה על הופעת המחלה אצלו, וגם אם השפיעה העבודה על הופעת המחלה הרי שהשפעה זו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הופעת המחלה אצל התובע הופיעה על רקע מצב תחלואתי טבעי ו/או מצב קודם ולא כתוצאה מעבודתו. על כן מבקש הנתבע לדחות את תביעת התובע.

דיון והכרעה

10.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ובהתחשב במכלול המצוי בתיק ושמיעת העדויות - הגענו לכלל הכרעה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים להלן.

11.
על פי תורת המיקרוטראומה, ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות אלו היא בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה. וכלשונו של בית הדין הארצי:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע"

(דב"ע מח/77-0
אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי
,
פד"ע יט 538).

ובמקום אחר:

"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן" (זמן העבודה)... לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואי – לא תאונה"

(דב"ע מו/17-0
עמיצור אליעזר נ' המוסד ל

ביטוח לאומי,
פד"ע י"ח 100; ראו גם
עב"ל 1012/00

אלי שבח נ'
המוסד לביטוח לאומי
,

מיום 28.7.02).


12.
עוד נפסק,

כי התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (
עב"ל 364/97

המוסד לביטוח לאומי
נ' שמואל אסרף
, פד"ע לה 463; דב"ע שן/232-0 המוסד לביטוח לאומי
נ' רבוס חסאן, פד"ע כג 31).
כלשון בית הדין הארצי לעבודה –

יש לבחון אם "עבודת המערער חייבה ביצוע רצוף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו"

(עניין שבח).

13.
בשים לב להלכה הפסוקה, ובהתבסס על התשתית העובדתית שהובאה בהליך שלפנינו, שוכנענו כי לא הוכחה בעבודת התובע, תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות על פי תורת המיקרוטראומה.

14.
כעולה מכתב התביעה ותצהיר התובע כמפורט לעיל, הלה עסק במספר תפקידים במהלך תקופת העסקתו - בתחילה כמתדלק מטוסים, לאחר מכן כמשנע/סבל מזוודות ולבסוף עד לימים אלו בתפקידו כדייל קרקע ו/ או פקח רחבה.

15.
בכתב תביעתו מתבסס התובע כאמור בעיקר על עבודת הקלדנות שביצע במסגרת תפקידו האחרון כדייל קרקע ו/או פקח רחבה לתקופה שהחל משנת 1994 לערך ואילך. במסגרת תפקיד זה, התובע נדרש לבצע עבודת הקלדה אשר בשלה הוא טוען כי הוא סובל מתסמונת התעלה הקרפלית מכוח תורת המיקרוטראומה. אולם, מהראיות והעדויות שהובאו לפנינו עולה כי עבודת ההקלדה שביצע התובע במהלך תקופה זו, הייתה בלתי רציפה ולא ממושכת וכללה הזנת נתונים בלבד ולא הקלדה של טקסטים דרך קבע. זאת כפי שעולה מעדות התובע עצמו, כדלהלן:

"
ש.
משנת 1993 תתקן אותי אם אני טועה אתה זנחת את נושא המזוודות ועובד בתור?
ת.
פקח רחבה.
ש.
מה זה אומר?
ת.
אחראי על הנחיתות וההמראות. לעלות נוסעים למטוס ולעמוד בחוץ ולהוריד את הנוסעים מהמטוס. כל הנוסעים שאמורים לעבור למטוס הם עוברים דרכי, אני תולש להם את הבורדינג פס.
ש.
מה הכוונה?
ת.
אני תולש להם מהכרטיס עליה למטוס את החלק ביקורת ואני מקליד את כל הנוסעים שעלו למטוס לפעמים זה מטוס של 270 נוסעים ואני צריך להקליד את כל השמות.
ש.
אני מגיע משדה דב לאילת, אתה עושה משהו בקשר לזה בהקלדה?
ת.
לא. רק ביציאה מאילת.
ש.
אם אני מבין נכון, כדי לטוס עם ארקיע, אני קונה מחשב ומוציא טופס הזמנה מהמחשב שלי, אני מגיע לדלפק ומקבל מהם כרטיס עליה למטוס עם מקום ישיבה, מה אתה מקליד במחשב?
ת.
אני תולש את הביקורת, בודק שהוא באותה טיסה, תולש ושולח לכל נוסע, בסיום אני הולך למחשב עם כל הספחים ומקליד את כל הנתונים ומספרים של הבורדינג ומתאים את זה לכמות הנוסעים שעלו למטוס. אבל לפעמים אני גם עובד בצ'ק אין ומקבל את הנוסעים.
ש.
איזה פרט אתה מקליד?
ת.
את מספרי הבורדינג. את כל המספרים.
ש.
כמה זמן לוקח כזה דבר?
ת.
5-6 דקות. כל המראה.
ש.
אז בערך 100 דקות ביום?
ת.
משהו כזה. חוץ מזה יש סחיבת כיסא גלגלים, עזרה לאנשים.
....
ש.
אני אבהיר את השאלה, אתה אמרת שאתה מקליד את כל המספרים של הבורדינג פס ואתה אמרת שזה לוקח משהו בין 6-10 דקות, יש עבודות הקלדה נוספות?
ת.

כן. אני לפעמים עובד בעמדת הצ'ק אין. היתה תקופה שהייתי עובד לפעמים גם 3 פעמים בשבוע בצ'ק אין.
ש.

מה היית עושה?
ת.

כשבאים נוסעים כ 300-400 נוסעים במטוס גדול, אנו כ 5 דיילים ודיילות, מקבלים כל נוסע, את המזוודות, מקלידים את כל הנתונים ושולחים את המזוודות.
ש.

כמה זמן ארכה התקופה הזאת? באיזה תקופה מדובר?
ת.

עד היום אני עושה צ'ק אין. משנת 2005 לערך. פעמיים בשבוע ולפעמים 3 פעמים בשבוע.
ש.

הערת פה ואמרת שאתה גם מרים מזוודות תוך כדי הצ'ק אין, אז תסביר בבקשה מהי הפעולה שאתה מבצע?
ת.

יש הרבה אנשים שלא מסוגלים להרים את המזוודות שלהם, אז אני מרים את המזוודה ומניח אותה על המשקל, יש מזוודות ב 20 קילו, כל מזוודה אני צריך להשכיב אותה, מדביק לה סטיקר ושולח אותה."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 11.7.18, עמ' 8 ש' 15-32; עמ' 9 ש' 1-26)

16.
הנה כי כן, מתיאור עבודת התובע לעיל כפקח רחבה/דייל קרקע, ברי כי אין המדובר בעבודה הדורשת הקלדה רציפה ולפרקי זמן ארוכים במהלך כל יום העבודה. שכן, בעבודת ההקלדה התובע הזין נתונים ולא הקליד טקסטים ארוכים על דרך קבע. הלה גם השתמש במחשב לבדיקת נתונים ולא רק להקלדה ומכאן שחלק מעבודתו מול המחשב כללה אף פעולה של קריאה ובדיקה, ולא רק פעולה של הקלדה. יתרה מזאת, התובע ביצע פעולות נוספות במהלך יום העבודה שאינן עבודה מול המחשב, כגון: קבלת הנוסעים בפתח המטוס לקראת המראה או לאחר נחיתה, קבלת כרטיסים מהנוסעים ותלישת ספח הביקורת מהם, סיוע לנוסעים בין היתר בהרמת מזוודות למסוע, הדבקת סטיקרים למזוודות, הרמת כסאות גלגלים וכו'. פעולות המלמדות כי עבודתו של התובע בתפקיד זה הייתה מגוונת וכן כי היו הפסקות בעבודת ההקלדה וזו לא הייתה רציפה.

17.
לפיכך, בנסיבות אלו, לא מצאנו כי יש מקום לקבל את טענת התובע לפיה יום עבודתו בתפקיד כפקח רחבה/דייל קרקע מאופיין ברצף של הקלדה. דומה כי אמנם התובע עבד במסגרת תפקיד זה מול המחשב בשעות היום ועסק כאמור בין היתר בהקלדת נתונים של נוסעים במהלך יום העבודה; אולם, אין המדובר בהקלדת טקסטים ארוכים ברצף ובהיקף גדול ואין המדובר בעבודה החורגת מכל עבודה של עובד מול מחשב, אשר אינו מקליד דרך קבע טקסטים, אלא משתמש במחשב לצורך הזנת נתונים וקבלת נתונים כפי שעושים מרבית העובדים כיום.

18.
על כן, לא מצאנו כי יש מקום לראות בעבודת זו של התובע כבסיס לפעולות חוזרות ונשנות לפי תורת המיקרוטראומה. וזאת בהתאם לפסק הדין ב-ב"ל (אזורי ב"ש) 29914-09-15 אריה פורטנוי לב - המוסד לביטוח לאומי
(04.04.2016), שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה (כתוארו אז), השופט אילן סופר.
באותו עניין דובר על מהנדס תעשייה וניהול שטען כי עבודתו הייתה כרוכה בכתיבה, הקלדה על מחשב והקלקה על עכבר במשך כל יום העבודה, 5-6 ימים בשבוע, תוך הפעלת מאמץ בשתי כפות הידיים ובאופן שהוא ביצע תנועות חוזרות ונשנות זהות במהותן.
בית הדין קבע כי לא מצא בעבודה של עובד על מחשב, כתובע, אשר אינו מקליד דרך קבע טקסטים, אלא משתמש במחשב כדי להזין נתונים ולקבל ממנו נתונים, בסיס לפעולות רציפות חוזרות ונשנות. זאת בשונה מקלדנית המפעילה אצבעותיה באופן רציף שעות רבות ביום, בשל אופי עבודתה המצריך הקלדה של טקסטים באופן רציף, מהיר וחוזר על עצמו. לכן, נפסק כי לא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות בעבודת התובע והתביעה נדחתה.

פסק דין
זה אושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה בהליך עב"ל (ארצי ) 11412-05-16 אריה פורטנוי לב - המוסד לביטוח לאומי
(06.04.2017), אשר לא מצא מקום להתערבות במסקנת בית הדין האזורי האמורה.

19.
נוכח האמור, אנו סבורים בנסיבות ענייננו כי אף שעלה בידי התובע להוכיח כי ביצע עבודה מול המחשב והזין נתונים, הרי שלא עלה בידיו להוכיח ביצוע פעולות חוזרת ונשנות בהיקף הנדרש להוכחת תשתית מיקרוטראומטית, בהקשר לתפקידו כדייל קרקע/פקח רחבה. ועל כן נדחית טענתו כי מחלתו נבעה מעבודות בתפקידו זה על פי תורת המיקרוטראומה.

20.
באשר לטענת התובע כי יש לראות גם בעבודתו בתפקיד סבל/משנע מזוודות כגורם למחלתו מכוח תורת המיקרוטראומה, מצאנו כי גם טענה זו דינה להידחות. שכן, מהעדויות עולה כי אין מדובר בעבודה שחייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודה של התובע.

21.
התובע תיאר בעדותו את עבודתו כסבל/משנע מזוודות כך: "שולחים את המזוודות מהצ'ק אין למעלה דרך מסוע שמוריד את המזוודות למטה, ואני אמור להרים את המזוודות מהמסוע לעגלות, פעם אתה נמצא במקום הזה ופעם אנחנו צריכים להעמיס במטוס. נוסעים עם רכב שמסיע את כל המזוודות לכיוון המטוס, אנחנו אמורים להעמיס את כל המטוס, להרים את המזוודות מלמטה לבחור שבתוך המטוס." התובע מתאר בעבודה זו שני שלבים: הראשון – נשיאת המזוודות מהמסוע והעברתן לעגלות; השני – נשיאת המזוודות מהעגלות והעברתן אל תוך בטן המטוס.

22.
באשר לשלב הראשוני, מסר התובע בעדותו כי במסגרת זו היו מעבירים את המזוודות מהמסוע לעגלות המחולקות על פי יעדים ולאחר מכן מסיעים אותם לכיוון המטוס, עם טרקטור לעיתים (עמ' 4 ש' 23-24). במהלך עדותו הדגים התו
בע את עבודתו זו (באמצעות תיק של עורך הדין שניתן לו) כדלהלן: " העד מדגים הרמה מהידית, תמיכה עם יד שנייה מתחת למזוודה, משכיב את המזוודה על הצד בעגלה ומעמיס את המזוודות אחת על השנייה" (עמ' 6 ש' 14-16).
כך מסר התובע כי העמסת המזוודות מהמסוע אל העגלות נמשכה כ-20 דקות עד חצי שעה (עמ' 5 ש' 4-5) ואילו הסעת העגלות לכיוון המטוס נמשכה כשלוש עד חמש דקות בממוצע (עמ' 5 ש' 16-17) ועם ניתוק העגלות מהטרקטור (ככל שנדרש), אזי הסעת העגלות נמשכת בסך הכל כשמונה דקות (עמ' 6 ש' 4-5). במסגרת זו, מסר כי הוא היה מסיע את העגלות שלוש או ארבע פעמים ביום, אולם לפיו העמסת המזוודות בוצעה כל הזמן (עמ' 4 ש' 27-28).
עוד העיד התובע כי בעת מסירת העגלות למי שמעבירן למטוס, הוא מסביר לו את הוראות ההדרכה שקיבל להיכן במטוס להעמיס את העגלות (עמ' 6 ש' 6-13)
.

23.
מעדות התובע עולה כי תפקיד זה (השלב הראשוני) שכונה
גם כתפקיד של "איש תעלה" – אשר העמיס מזוודות מהמסוע לעגלות - בוצע במסגרת משמרת שלמה של עובד והתובע עובד בו כיומיים בשבוע (עמ' 6 ש' 17-18) ובאותם הימים הוא אינו מבצע תפקידים נוספים (עמ' 6 ש' 20).

24.
ביתר ימות השבוע בהם לא משמש התובע בתפקיד האמור (כ"איש תעלה"), הוא עוסק בעבודות של השלב השני לשינוע המזוודות – כמי שמעמיס המזוודות (שהובאו בעגלות) אל תוך המטוס. כך תיאר התובע תפקיד זה בעדותו:
" אני מעמיס את המזוודות למטוס, לוקח את הסטיל או עם הסטיל ועגלות נגררות אחריו מלאים במזוודות נוסע לכיוון המטוס, אחד העובדים עולה לבטן המטוס ואני מהעגלה מתחיל למסור לו את המזוודות (העד מדגים הרמה בשתי ידיים לגובה שהוא מעל לגובה הכתפיים).
" תפקיד הנמשך לפי עדותו כ-10 דקות עד 45 דקות תלוי בגודל המטוס וכמות המזוודות. (פרוטוקול הדיון מתאריך 11.7.18, עמ' 6 ש' 26-28; ש' 29-31).

25.
מתיאור העבודות לעיל, בתפקיד שינוע המזוודות, לא מצאנו כדי לבסס תשתית למיקרוטראומה. שכן, העבודה כוללת נשיאת והעמסת מזוודות במשך זמן פעולה שהוא קצר יחסית בין 10 דקות ל-45 דקות כאמור לעיל, בין אם מדובר במשמרות בהן מתבצעות השלב הראשון או השלב השני של שינוע המזוודות. העבודה אינה רציפה, שכן התובע עצמו אישר בעדותו כי קיימים מצבים בהם כלל לא נכנסים מטוסים וכי יכולה להיות הפסקה של כחצי שעה עד שעה בין מטוס למטוס וזאת כ- 3-4 פעמים ביום (פרוטוקול הדיון מתאריך 11.7.18, עמ' 8 ש' 7-14). כמו כן, העבודה כללה בנוסף להעמסת המזוודות גם נהיגה עם העגלות לכיוון המטוס וחזרה ממנו במשך כשלוש עד שמונה דקות בכל העברת עגלת מזוודות למטוס המתבצעת מספר פעמים, וכן עצירה למתן הוראות הדרכה למי שנמצא במטוס בדבר המיקום של המזוודות במטוס.

26.
מהתיאור של אופי העבודה כמשנע מזוודות האמור, עולה כי זו לא הייתה רציפה וכללה מגוון פעולות כגון, הרמה של המזוודות במשך זמן פעולה קצר, הסעת המזוודות ללא הרמה, הדרכה וכן הפסקות שונות. לפיכך ועל אף משקלן של המזוודות, הרי שעבודתו לא כללה רצף תנועות נדרשות להחלת תורת המיקרוטראומה.

27.
באשר לאופי עבודתו של התובע כמתדלק, מצאנו כי העבודה עצמה לא הייתה כרוכה בביצוע פעולות חוזרות ונשנות ברצף ובהיקף הנדרש להוכחת מיקרוטראומה, וכי ממילא מדובר בתקופת עבודה קצרה של מספר חודשים בתחילת העסקת התובע. כך אף התובע עצמו לא ייחס משקל לעבודה זו בכתב תביעתו.

28.
ממכלול כל האמור, אנו קובעים כי לא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות בעבודת התובע שגרמו לתסמונת התעלה הקרפלית (
cts
) בידיו לפי תורת המיקרוטראומה ודין התביעה להידחות, אף בלא צורך להידרש לטענות נוספות של הצדדים.

29.
התביעה נדחית.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט,
(
20 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




גב' מיכל הרלינג
נציגת ציבור (מעסיקים)

יוחנן כהן
שופט










בל בית דין אזורי לעבודה 28256-07/17 שמעון דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/03/2019)