פסקי דין על חיה נחמה קוריץ | פסקי דין על איריס זפט איזנברג | פסקי דין על חיה שרה מיכאלי גלבוע | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה | פסקי דין על רשם המקרקעין פתח תקווה | פסקי דין על זיווה שחל |

45274-08/16 עתמ     13/01/2019




עתמ 45274-08/16 חיה נחמה קוריץ, איריס זפט איזנברג, חיה שרה מיכאלי גלבוע נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, רשם המקרקעין פתח תקווה, זיווה שחל






בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 45274-08-16 קוריץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה
ואח'
תיק חיצוני:
בפני

כבוד השופטת בדימוס זהבה בוסתן
עותרים

1.חיה נחמה קוריץ

2.איריס זפט איזנברג

3.חיה שרה מיכאלי גלבוע

ע"י ב"כ עו"ד מ. קמר
נגד
משיבים

1.הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד ג. זילבר

2.רשם המקרקעין פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד י. פוקס

3.זיווה שחל

ע"י ב"כ עו"ד ב. עיברי

פסק דין
עניינה של עתירה זו הוא ברצונה של עותרת 3 (ובעלה שהוא נוכח נפקד בעתירה) לספח למגרש עליו בנוי ביתם (מגרש 20 בחלקה 16 גוש 6712 בפתח תקוה), שטחים שייעודם בתכנית פת/1235 "שטחים ציבוריים פתוחים" (להלן "שצ"פ") או "דרך" (להלן "השטחים מושא העתירה"). חלק מהשטחים מושא העתירה מצויים בחלקה 16 וחלקם מצויים בחלקה 15 בגוש 6712 (להלן "התכנית" או "תכנית פת/1235" וכן "חלקה 15"; "חלקה 16" בהתאמה) . ביום 30.8.2016 (לאחר הגשת העתירה) נרשם בלשכת רישום המקרקעין תצ"ר 193 וכל השטחים שהיו מיועדים בתכנית ל"שצ"פ" או ל"דרך" בחלקה 16, לרבות השטחים מושא העתירה, נרשמו על שם עירית פתח תקווה.
להשגת מטרת העתירה חברו העותרות (שהן חלק מבעלי חלקה 16) והן טוענות כי חרף הזמן שחלף מאז קיבלה תכנית פת/1235 תוקף (בשנת 1973), הופקעו מתוך חלקות 15 ו- 16 רק חלק מהשטחים שיועדו בהן ל"דרך" ול"שצ"פ". לגבי ההפקעות שכן בוצעו הן טוענות כי לא הושלמו או בוצעו שלא כדין.
לפיכך עותרות הן:
א. לקבוע כי רצועת קרקע בשטח של 244 מ"ר המיועדת ל"דרך" בתכנית פת/1235 (המסומנת באותיות א' ב' ג' בתשריט שלהלן) שחלקה מצוי בחלקה 15 וחלקה מצוי בחלקה 16 לא הופקעה כלל ואינה דרושה לצורכי ציבור ואין למשיבה 1 – הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה (להלן "הועדה המקומית") - כל צורך בה והיא אינה מוסמכת להפקיע אותה ואינה מוסמכת לדרוש את מסירת החזקה בה.
ב. לקבוע כי רצועת קרקע בשטח של 177 מ"ר המיועדת ל"שצ"פ" בתכנית פת/1235 (המסומנת באות ד' בתשריט להלן) המצויה בחלקה 16 לא הופקעה והיא אינה דרושה לצורכי ציבור ולוועדה המקומית אין כל צורך בה והיא אינה מוסמכת להפקיע אותה ואינה מוסמכת לדרוש את מסירת החזקה בה.
ג. לבטל הפקעה, שנעשתה בשנת 2002, של רצועת קרקע בשטח של 413 מ"ר בחלקה 16 (המסומנת ה' בתשריט להלן), ומיועדת בתכנית פת/1235 לשביל להולכי רגל, משום שהיא הופקעה שלא כדין.
ד. לקבוע כי לא ניתן לרשום את השטחים המפורטים לעיל בסעיפים א' - ג', בשמה של עירית פתח תקוה (להלן "העיריה") ולהורות לרשם המקרקעין לא לרשום אותם בשמה של העיריה.
אציין כי בעת הגשת העתירה עמדו בפני
רשם המקרקעין בקשות לרישום תצרי"ם על חלקות 15 ו- 16. תצ"ר 193 המתייחסת לחלקה 16 ותצ"ר 187 המתייחסת לחלקה 15. העותרות ביקשו לקבל סעד ביניים (במעמד צד אחד) שימנע מרשם המקרקעין לרשום את התצרי"ם אך בקשתן נדחתה (כב' השופט שוורץ). לאחר הגשת העתירה נרשמה כאמור תצ"ר 193. תצ"ר 187 המתייחסת לחלקה 15, אושרה על ידי הועדה המקומית עובר להגשת העתירה אך טרם נרשמה.
להלן תשריט אותו צרפו העותרות לעתירתן (שסומן כנספח ד') ובו סומנו השטחים מושא העתירה באותיות א' – ה' (למען הנוחות, אף אני אשתמש, לצורך זיהוי השטחים, בסימונים אלה) .

(המשך בעמ' 3)
המצב התכנוני
תכנית פת/5/1002
1. ביום 19.4.71 פורסמה למתן תוקף תכנית פת/5/1002. התכנית חלה על שטחה של שכונת כפר גנים בפתח תקוה. התכנית קבעה אזורי מגורים ואת הצפיפות בהם, תוואי כבישים, אזורים חקלאיים ושטחים לרפרצלציה. בין השאר שינתה התכנית את ייעודו של החלק הצפוני בחלקה 16 מיעוד "חקלאי" ליעוד "מגורים א' מיוחד" והגדירה אותו כ"קטע לתכנון מס' 3". החלק הדרומי של חלקה 16 נותר בייעודו החקלאי (השטחים המסומנים ב' ג' ד' וה' בנספח ד' מצויים בחלקה הצפוני של חלקה 16).
סעיף 7 לתקנון תכנית פת/5/1002 קובע כי תכניות בניה תאושרנה בתחומה של התכנית רק לאחר אישורן של תכניות מפורטות באזורים השונים שנקבעו במסגרתה. התכנית המפורטת תכלול, בין היתר, חלוקה ותכנון מחדש של החלקות, קביעת ההפקעות לצרכי ציבור, קביעת אזורי מגורים, קביעת אזור לבניינים ציבוריים, קביעת שטחים ציבוריים פתוחים ועוד.
סעיפים 9 ו- 10 לתקנון התכנית קובעים כי כל הדרכים החדשות והרחבת הדרכים הקיימות וכן כל השטחים המיועדים לשטחי ציבור בנויים ופתוחים ירשמו על שם עירית פתח תקוה.

תכנית פת/1235
2. ביום 21.6.73 פורסמה למתן תוקף תכנית פת/1235 המהווה תכנית מפורטת לאזורי התכנון 2,3,4,5 שנקבעו בתכנית פת/5/1002 (י"פ 1927). התכנית חלה (בין השאר) על חלקה 15 ועל החלק הצפוני של חלקה 16. חלקה 15 גובלת מצידה הדרומי והמערבי בחלקה 16. השטח המסומן כ"דרך" והשטח המסומן באות א' בנספח ד' מצויים בחלקה 15.
התכנית מוגדרת כ"חלק מתכנית המתאר מס' 5/1002" (סעיף 1 לתקנון התכנית);
מטרתה התכנית: התווית דרכים חדשות, הרחבת דרכים קיימות; קביעת חלוקה חדשה לחלקות ולמגרשים, קביעת אזור מגורים א' מיוחד, קביעת אופן הבינוי ומגרש מינימלי ומגרשים להשלמה; קביעת הפקעות לצרכי ציבור ממגרשים לבנייני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים ) סעיף 6 לתקנון התכנית).
התכנית קובע כי השטחים לצורכי ציבור יופקעו על ידי הרשות המקומית וירשמו על שמה בהתאם לסעיפים 188 -190 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן "חוק התו"ב"), ועל פי הסעיפים האמורים בסימן ז' לחוק התו"ב הנוגעים לרשום שטחים לצורכי ציבור ע"ש הרשות המקומית (סעיף 7 לתקנון התכנית).
סעיף 15 לתקנון התכנית קובע כי היא תבוצע תוך 5 שנים מיום אישורה כחוק.

להלן תשריט המצביע על חלקות 15 ו- 16 בגוש 6712
תכנית פת/32/1216
3. תכנית פת/32/1216 מתייחסת לחלקה הדרומי של חלקה 16 שייעודה היה "חקלאי". תכנית זו הינה תכנית איחוד וחלוקה. בגרסתה המוקדמת כללה תכנית זו גם את חלקה הצפוני של חלקה 16, עליה חלה תכנית פת/1235, ולגביה תוכנן בתכנית פת/32/1216 לשנות את היעודים הציבוריים שנקבעו במסגרתה של תכנית פת/1235.
ביום 23.5.04 המליצה הועדה המקומית לוועדה המחוזית להפקיד את התכנית. לגבי חלקה הצפוני של חלקה 16 כללה ההמלצה שינויי יעוד מדרך, לדרך משולבת שצ"פ ושפ"פ (שטח פרטי פתוח) אשר יצורף למגרשים הקיימים.
חרף ההמלצה, הפקידה הועדה המחוזית את התכנית ללא החלק הצפוני של חלקה 16 וביום 14.2.10 דנה הועדה המחוזית בהתנגדויות לתכנית וקבעה, ביחס לחלק הצפוני של חלקה 16 כי אין זה ראוי לטפל במתחם הצפוני במסגרת תכנית פת/32/1216.
ביום 15.12.2011, פורסמה תכנית פת/32/1216 למתן תוקף והיא חלה כאמור רק על חלקה הדרומי של חלקה 16 ואינה רלוונטית לענייננו.

תכנית פת/13/1235 -
4. להשלמת התמונה התכנונית אציין כי מר מרדכי שחם, שהיה אחד מבעלי חלקה 16 (ומי שמכר את מגרש מס' 20 לעותרת 3 ולבעלה) הכין בשנת 2000 תכנית - פת/13/1235 - שמטרתה היתה לשנות שטחים שביעוד ציבורי בתכנית פת/1235 ליעוד שאינו ציבורי דהיינו לשטח פרטי פתוח (שפ"פ). תכנית זו לא הומלצה על ידי הוועדה המקומית ולא אושרה על ידי הוועדה המחוזית.
הועדה המקומית דנה בתכנית המוצעת ביום 5.3.2000 וקבעה כי לא ניתן כל נימוק תכנוני לשינוי היעוד של השטח הציבורי, וביום 9.4.00 קיימה דיון חוזר בתכנית המוצעת ושבה וסירבה לה.
הועדה המחוזית דנה בתכנית המוצעת ביום 19.4.05 והחליטה לדחותה הן מהטעם שאין לוותר על שטחי ציבור והן בשל התנגדותה של הועדה המקומית וכלשונה:
"הוועדה, לאחר שבחנה את התכנית מחליטה לסרב לתכנית מהסיבות הבאות:
הועדה סבורה כי ככלל אין מקום לוותר על שטחים לצורכי ציבור ובוודאי נכון הדבר במקום הנדון שלא הוצגה כל סיבה תכנונית הראוינ לכך ובנוסף עיריית פ"ת מתנגדת לשינוי המבוקש".

העובדות הרלוונטיות
5. על פי נסח הרישום שצורף לעתירה (נספח ב') העותרות הן חלק מבעלי הזכויות בחלקה 16. העותרת 1 מתגוררת בבית ברחוב ויצמן 28 (מגרש מס' 24). העותרת 2 מתגוררת בבית ברחוב הפרטיזנים 21 (מגרש מס' 23). העותרת 3 מתגוררת ברחוב הפרטיזנים 23 (מגרש מס' 20) (להלן "חלקת קוריץ" "חלקת זפט" ו"חלקת גלבוע" בהתאמה).
על פי הנטען בעתירה זכויות הבעלים בחלקה 16 נקבעו בחוזה חכירה היסטורי שנערך בין הבעלים המקוריים של החלקה (החוזה לא הוצג ולא נמסרו פרטים לגביו). העותרת 3 ובעלה רכשו את זכויותיהם בחלקה 16 בשנת 1999 וביתם נמצא כאמור על חלקה 20.
המשיבה 3 היא ככל הנראה אחד הבעלים בחלקה 15, שכן לא צורפה כל ראיה המלמדת על כך אך, כנחזה מנסח הרשום שצורף לעתירה וכנטען על ידי המשיבה 3 ה"ה שחל חיים, שחל אריה, ושחל עודד רשומים כבעלי חלקה 15 (בחלקים שווים). המשיבה 3 היא אלמנתו של שחל חיים ז"ל וכנראה יורשתו היחידה. ה"ה שחל אריה ושחל עודד על אף היותם בעלים בחלקה 15, לא צורפו כמשיבים לעתירה.

להבנת מיקום הצדדים והשטחים מושא העתירה, להלן קטע מתשריט תכנית פת/1235:
6. שטחה של חלקה 15 הוא 1,767 מ"ר, וצורתה מלבנית. החלקה גובלת בצדה המזרחי ברח' ויצמן, ובצדה המערבי היא גובלת בחלקה 16. רח' הפרטיזנים מחלק את חלקה 15 לשני חלקים (השטח המסומן כ"דרך" והשטח המסומן באות א' בנספח ד' הם בתחום חלקה 15).
בתשריט תכנית פת/1235, בצמוד ומדרום למגרשים 23 ו- 24 עליהם בנויים בתיהם של העותרות 1 ו- 2 (חלקות זפט וקוריץ) מסומן שביל להולכי רגל (סומן ה' בנספח ד').
7. צורתו של רח' הפרטיזנים הוא t . קטע אחד של רח' הפרטיזנים הוא בכיוון צפון – דרום. קטע זה מתחבר בצד צפון עם רחוב היבנר ובצד דרום הוא ללא מוצא (קיל דה סאק). קטע אחר של רח' הפרטיזנים הוא בכיוון מזרח – מערב. קטע זה מתחבר בצידו המערבי לרחוב שטרן ובצדו המזרחי עם חלקו האחר של רח' הפרטיזנים.
קטע רחוב הפרטיזנים בכיוון מזרח – מערב עד לרחוב שטרן מסומן בתכנית פת/1235 ברוחב 12 מ'. קטע רחוב הפרטיזנים מרחוב היבנר ועד לצומת ה-t (הסמוך לבית העותרת 3) בכיוון צפון – דרום, מסומן בתכנית פת/1235 ברוחב 12 מ' והמשכו מהצומת לכיוון דרום מסומן ברוחב 17 מ'.

8. ביתה של העותרת 3 גובל מצד צפון ומצד מזרח בשטח שייעודו בתכנית פת/1235 "דרך" ומצד דרום בשטח שיעודו "שצ"פ". על פי הנטען בעתירה, במועד בלתי ידוע, גודר על ידי בעליו הקודמים של המגרש, מר שחר מרדכי, חלק מהשטח שיועד בתכנית פת/1235 לרחוב הפרטיזנים וחלק מהשטח שיועד לשצ"פ. כתוצאה מכך סופחו לחלקה 20 (חלקת גלבוע) החלקים המסומנים א'-ד' בנספח ד' (ויודגש, הקטע המסומן באות א' מצוי בחלקה 15).
בשנת 2000 ביקשו העותרת 3 ובעלה לשפץ את הבית אותו רכשו ולצורך כך הוגשה לוועדה המקומית, על ידי בעליה הקודם של החלקה, מר מרדכי שחם, בקשה להיתר. בבקשה התבקשה הועדה המקומית להתיר בנית גדר חדשה במיקום שבו ניצבה הגדר הישנה (בתחום חלקות 15 ו-16) (נספח ז' לעתירה).
על רקע הגשת הבקשה חתם בעלה של המשיבה 3, עו"ד סיני גלבוע, על התחייבות בלתי חוזרת בה נאמר:
"1. הגשתי בקשה להתיר לי הקמת גדר לגידור מגרש במקרקעין הידועים כגוש 6712 חלק מחלקה 16 (להלן "הגדר" ו"המגרש").
2. הריני מצהיר כי ידוע לי שהגדר מבוקשת בשטח המיועד על פי תכנית בנין עיר שבתוקף לדרך/שצ"פ. כמו כן ידוע לי כי בהליכי תכנון מצויה תכנית בנין עיר הידועה כפת/32/1216... אשר תחול על המגרש ועל פיה ממוקמת הגדר כדין.
3. היה והתכנית החדשה לא תפורסם למתן תוקף הנני מתחייב בזאת להסיר את הגדר ולבנותה על פי מיקומה בהתאם לתכנית בנין עיר שבתוקף וזאת עם קבלת הודעה מתאימה מאת הועדה המקומית ו/או עירית פתח תקוה או מי מטעמן...." (נספח י' לתגובת הועדה המקומית).

9. ביום 24.10.2002, פורסמו ברשומות (י"פ 5121 עמ' 245) הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן "פקודת הקרקעות") ולפי חוק התו"ב בדבר הפקעות מחלקות 15 ו- 16. בהודעה לא נכללו כל שטחי הציבור והדרך המיועדים להפקעה בחלקות 15 ו- 16 על פי תכנית פת/1235. מהתשריט שצורף להודעות עולה כי ההפקעות כוללות את שביל הולכי הרגל (המסומן ה) הנמצא דרומית לחלקות קוריץ וזפט ושטח השצ"פ המצוי דרומית לחלקת גלבוע. השטח שהופקע בסמוך לחלקות קוריץ וזפט צר יותר מהשטח שהופקע בסמוך לחלקת גלבוע (שטחי השצ"פ שהופקעו צבועים בשחור בנספח ד'). כן הופקע החלק המצוין כ"דרך" בנספח ד'. על השטחים שלא הופקעו, אשר על פי תכנית פת/1235 מיועדים לשצ"פ ולדרך, נרשם על גבי התשריט שצורף להודעת ההפקעה, בכתב יד, "שפ"פ מוצע".
כנחזה מהנספחים שצורפו לכתב התגובה של הועדה המקומית (ובניגוד לטענת העותרות בעתירה), הודעות על ההפקעה נשלחו לכל בעלי הזכויות בחלקה 16 ובכללם משפחת קוריץ וגלבוע (משפחת זפט לא היו בעלי המקרקעין באותה עת ורכשו את מקרקעיהם רק בשנת 2010); (נספח יב' לתגובת הועדה המקומית).

10. בימים 15.8.12, 8.11.12, 13.11.12, ו- 19.11.12 במסגרת קידום רישומם של תצרי"ם 187 ו- 193, פנתה מנהלת האגף לנכסי העיריה למשפחת גלבוע ודרשה מהם לפנות את שטחי הציבור התפוסים על ידה, וזאת, בין היתר על בסיס התחייבותו של עו"ד גלבוע )נספח י"ג לתגובת הועדה המקומית). בעקבות זאת התנהלה התכתבות בין העיריה לעו"ד גלבוע שלא נשאה תוצאות.
ביום 26.12.13 דנה הועדה המקומית באישור התצרי"ם והחליטה לאשרם.
ביום 20.3.16, התקבל בועדה המקומית מכתב מעו"ד צבי שוב (ב"כ משפחת גלבוע דאז) ובו בקשה להימנע מרישום התצרי"ם. במכתבו של עו"ד שוב הוגדרה תכנית פת/1235 כ"תכנית איחוד וחלוקה בהסכמה" וזאת בניגוד לנטען על ידי העותרים בעתירה.
ביום 18.4.16 פנה עו"ד גלבוע אל לשכת רישום המקרקעין בפתח תקוה במטרה למנוע את רישום התצרי"ם ושטח בפני
ו את מרבית הטענות הנטענות בעתירה. גם עו"ד גלבוע ציין במכתבו כי "תכנית פת/1235 מהווה תכנית איחוד וחלוקה בהסכמת הבעלים..." (נספח לו' לעתירה).
ביום 1.8.16 פנה ב"כ העותרות לרשם המקרקעין והודיע לו על הכנת העתירה דנן. במענה הודיע רשם המקרקעין במכתב מיום 4.8.16 כי "תיק הפרצלציה הוגש ללשכת רישום המקרקעין ולאחר בדיקת המסמכים שצורפו התיק נמצא תקין לרישום" (ההדגשה שלי – ז.ב.) למרות האמור ולאור בקשת ב"כ העותרות הוא הסכים רשם המקרקעין לעכב את רישום התצרי"ם עד ליום 15.8.2016, כדי לאפשר הוצאת צו שיפוטי. במכתב נוסף ביקש ב"כ העותרות ארכה נוספת עד 25.8.16.

11. ביום 21.8.16 הגישו העותרות את העתירה ביחד עם בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד שיורה לרשם המקרקעין לא לרשום את התצרי"ם עד להכרעה בעתירה.
ביום 21.8.16 דחה ביהמ"ש (כב' השופט אורן שוורץ) את הבקשה לצו ביניים תוך שקבע כי על המשיבות להגיש תגובתן לבקשה עד יום 28.8.16.

12. ביום 29.8.16 קיבל ביהמ"ש (כב' השופוט יחזקאל קינר) את בקשת העותרות להחלפת משיבה 3 (כפי שהיתה באותה עת) כך שבמקום חברת שלמה קאופמן חברה לקבלנות בנין ולהשקעות בע"מ , תבוא חברת דנאור לבניה בע"מ (שאף היא נמחקה מהעתירה בשלב מאוחר יותר).
באותה החלטה הפנה כב' ביהמ"ש את תשומת לב ב"כ העותרות לכך "שעל פני הדברים לא צירפו הן (העותרות – ז.ב.) את כל המשיבים הדרושים, ואף צירפו נסח ישן ולא עדכני של חלקה 16".

13. ביום 30.8.16 (לאחר הגשת העתירה) נרשם תצ"ר 193. תצ"ר187 לא נרשם, הסיבות לכך אינן ידועות לבית המשפט אך ברור כי אינן קשורות לעתירה.

טענות העותרות
לגבי הדרך – (השטחים שסומנו א', ב', ג' בנספח ד')
14. לטענת העותרות השטחים שסומנו בנספח ד' באותיות א' ב' ג' ונועדו על פי תכנית פת/1235 להיות חלק מהדרך לא הופקעו. הבעלות בשטחים אלה מוקנית לבעלים של חלקות 15 ו-16 (סעיף 57 לעתירה).

15. לטענת העותרות רוחבו של החלק הדרומי של רח' הפרטיזנים (הרלוונטי לענייננו), על פי תכנית פת/1235, הוא 17 מ'. בפועל הופקע רק חלק מהדרך, ברוחב של 8.64 מ', וזאת לאור השימוש המועט הנדרש. לטענת העותרות, מברור שנערך (מבלי שצוין על ידי מי ועם מי?) עלה כי לוועדה המקומית אין כל כוונה להרחיב את רח' הפרטיזנים, ועד היום היא לא הפקיעה את יתרת השטחים המיועדים לדרך ומי שממשיל להחזיק בהם הם "בעליהם והמורשים מטעמם", כשבפועל מדובר בהחזקה בלעדית של העותרת 3 ובעלה שגדרו חלקים אלה והם סופחו לחצר ביתם הבנוי על חלקה 20. לטענת העותרות, במרוצת השנים, ועד עצם היום הזה, עמדתה של הועדה המקומית היא כי יש לשנות את ייעודם הציבורי של שטחים אלה לשטח פרטי פתוח (שפ"פ).

16. לגבי השטח שהופקע מחלקה 16 בשנת 2002 טוענות העותרות כי הוא מורכב משני חלקים:
האחד, שטח של 81 מ"ר לצורך דרך בצד המזרחי של חלקה 16 (אינו רלוונטי לענייננו).
השני, שטח של 845 מ"ר שהופקע לצורך שצ"פ. לטענת העותרות, הגדרת שטח זה, בהודעת ההפקעה, כשצ"פ, מטעה ומהווה חריגה מסמכות הוועדה המקומית מכיוון שבשטח זה נכללים שני שטחים, שלטענת העותרות, אינם מיועדים בתכנית פת/1235 לשצ"פ:
האחד - השטח שהופקע לצורך סלילתו של המשך הקטע הדרומי של רח' הפרטיזנים ברוחב של 8.64 מ', המצוי בהמשך לחלקה 15 וייעודו בתכנית פת/1235 הוא ל"דרך". הפקעתו לצורך שצ"פ נעשתה שלא כדין (לגבי שטח זה לא מבוקש כל סעד).
השני – שביל הולכי הרגל שמדרום לבתי המגורים של העותרות 1 ו-2 (סומן ה' בנספח ד'), שאיננו מיועד בתכנית פת/1235 ל"שצ"פ" שכן בתשריט תכנית פת/1235 יש אבחנה ברורה בין "שטח ציבורי פתוח" שצבעו ירוק, לבין "שביל להולכי רגל" המותחם בשני קווים שחורים/אדומים. אין בתכנית קביעה, כי השביל הוא בגדר שטח ציבורי והיא אינה מסמיכה את הוועדה המקומית להפקיעו.
לגבי השביל – (השטח שסומן ה' בנספח ד')
17. לטענת העותרות, השביל המסומן בתכנית פת/1235 כשביל הולכי רגל נועד, בעת עריכת התכנית, לאפשר לדיירי ארבעת הבתים צמודי הקרקע שבצידה הצפוני של חלקה 16 מעבר להולכי רגל , הן לרח' ויצמן והן לרח' הפרטיזנים (העותרות 1 ו-2 ובני ביתן ושכניהם אשר אינם צד לעתירה לא כעותרים ולא כמשיבים). בשנת 2002 הופקע השביל במסגרת השצ"פ, וכפי שטוענות העותרות, בתשריט תכנית פת/1235 יש אבחנה ברורה בין "שטח ציבורי פתוח" שצבעו ירוק, לבין "שביל להולכי רגל" המותחם בשני קווים שחורים/אדומים. לאור המתואר הפקעתו של השביל נעשתה שלא כדין ויש להכריז על הפקעה זו כבטלה מעיקרה.

18. עוד טוענות העותרות כי אפילו נעשתה ההפקעה כדין, גם אז יש להורות על ביטולה של ההפקעה משחלפו 43 שנים מאז קיבלה תכנית פת/1235 תוקף, ו- 14 שנה מאז בוצעה ההפקעה מבלי שמומשה מטרת ההפקעה ומבלי שיש כוונה ותכנון לעשות זאת במועד קרוב. במיוחד אמורים הדברים שעה שנקבע שהתכנית תבוצע תוך 5 שנים.
לטענת העותרות, הועדה המקומית מעולם לא השלימה את ההפקעה בארבעה היבטים:
א. לא פרסמה עד היום הודעת הקניה בהתאם לסעיף 19 לפקודת הקרקעות;
ב. הועדה המקומית לא תפסה את החזקה בשטח המופקע;
ג. הועדה המקומית לא הכשירה את רצועת הקרקע על מנת שתשמש כשביל;
ד. החברה הכלכלית של העיריה הכינה תכנית פיתוח של המתחם בו נכלל גם שטח השביל האמור ובמסגרתה מתוכנן שביל מקביל במקום שונה.
גם כאן טוענות העותרות כי בירור בעיריה העלה שאין כל כוונה לסלול את השביל. נהפוך הוא. בכוונת העיריה לסלול שביל ציבורי כ- 30 מ' מדרום לשביל הנ"ל. לטענת העותרות, עולה מהאמור כי ההפקעה שבוצעה לפני 14 שנה נזנחה על ידי הועדה המקומית ויש להורות על ביטולה.

לגבי השצ"פ - השטח שסומן ד' בנספח ד'
19. לטענת העותרות, הועדה המקומית לא הפקיעה מעולם את השטח המסומן ד' בנספח ד'. לטענת העותרות עמדתה העקבית של הועדה המקומית במרוצת השנים מאז רכשו העותרת 3 ובעלה את ביתם בשנת 1999 היתה כי אין לה כל צורך בשטח זה וכי השטח יכול להישאר ברשותם של העותרת 3 ובעלה ויש לשנות את ייעודו משטח ציבורי פתוח לשטח פרטי פתוח. לרשות העיריה עומדים מתחמים עצומים בהיקף של כ- 45 דונם הן בתחום חלקה 16 והן בחלקות הצמודות לה מדרום ומצפון לחלקת גלבוע.

20. בתכנית הפיתוח שנערכה בשנת 2014 על ידי החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ והתייחסה לחטיבת שצ"פ זו לא נכלל שטח השצ"פ שבתחום חצר ביתה של העותרת 3.

21. כל עוד לא ננקטו הליכי הפקעה, לא רכשה הועדה המקומית כל זכות במקרקעין, חרף היותם מיועדים בתכנית פת/1235 לייעוד ציבורי וחרף הוראת ההפקעה הקבועה בתכנית. יעוד ציבורי של מקרקעין בתכנית אינו מהווה אקט של הפקעה, וכל עוד לא נקטה הרשות המוסמכת בהליכי הפקעה לפי סעיפים 5 ו- 19 לפקודת הקרקעות, לא הוקנו לה כל זכויות בקרקע.

22. הפועל היוצא מכך הוא כי לא ניתן לרשום את השטח המסומן ד' בנספח ד' בשמה של העיריה.

לגבי רישום התצרי"ם
23. בסיכומים שהוגשו מטעם העותרות נזנח הסעד למנוע את רישום התצרי"ם , מכיון שבמועד הגשת הסיכומים סעד זה כבר לא היה רלוונטי ורישום תצ"ר 193 כבר היה בבחינת מעשה עשוי. אף על פי כן הן חזר ב"כ העותרות ופרט (בעקר בתגובה לסיכומי המשיבים) את טענותיו לגבי הליקויים שמונעים לדעתו את רישום התצרי"ם. לאור התוצאה אליה הגעתי, כפי שיובהר בפרק דיון והכרעה (דחיית העתירה על הסף), מצאתי לפרט את טענות העותרות לענין התצ"ר.

24. לטענת העותרות, מקצת מבעלי הזכויות בחלקה 16, הגישו לרשם המקרקעין תכנית לצורכי רישום (תצ"ר) מס' 193 שעיקרה רישום חלוקת החלקה, רישום שטחים בשמם של הבעלים ורישום השטחים שייעודם ציבורי בשמה של עירית פתח תקווה. בין השטחים הללו מצויים השטחים שלא הופקעו (המסומנים א' – ד' בתשריט), וכן רצועת השביל שהופקעה (מסומנת ה' בתשריט) אך הליכי הפקעתה לא הושלמו ומטרת ההפקעה נזנחה ואין כל כוונה להכשיר את השביל. במצב דברים זה, אין לטענת העותרות, בסיס חוקי לרישומם של השטחים, המסומנים א' – ה' בתשריט, במסגרת רישומו של תצ"ר מס' 193 בחלקה 16 בשמה של העיריה.
לגבי תצ"ר 187 הטענה היא כי החלק המסומן א' בתשריט נספח ד' לא הופקע והועדה המקומית אינה מוסמכת להפקיע אותו.

25. לטענת העותרות, בין מטרות התכנית מצוין כי היא מיועדת לאיחוד וחלוקה חדשה, אך יוזמת התכנית היא הועדה המקומית ולא בעלי החלקות, ובתכנית לא נאמר אם תוכנית האיחוד וחלוקה היא בהסכמת הבעלים או ללא הסכמת הבעלים, לתכנית לא צורפה טבלת איזון והקצאה ובעת הפקדת התכנית לא נשלחו לבעלים הודעות בדבר זכותם להתנגד לתוכנית. משכך, טוענות העותרות (בניגוד לאמור בפני
ות מטעמן לועדה המקומית ולרשם המקרקעין על ידי עו"ד שוב ועל ידי עו"ד גלבוע) , אין לראות בתכנית, תכנית לאיחוד וחלוקה.

26. לטענת העותרות, משלא נקטה הועדה המקומית בהליכי הפקעה של שטחים אלה ומשלא הוקנו לה כל זכויות בשטחים אלה אין לה כל זכות בהם ולא ניתן לרשום את השטחים הללו בשמה. יעוד של מקרקעין לשטחי ציבור ולהפקעה בתכנית אינו מהווה אקט של הפקעה וכל עוד לא נקטה הועדה המקומית בהליכי הפקעה לפי סעיפים 5 ו- 19 לפקודת הקרקעות לא הוקנו לה כל זכויות במקרקעין המיועדים בתכנית להפקעה, ובעל המקרקעין זכאי להוסיף ולהנות מהם ללא הפרעה.

תגובת המשיבים
הועדה המקומית
27. הועדה המקומית טוענת שיש לדחות את העתירה הן על הסף והן לגופו של עניין.

28. לטענת הועדה המקומית, יש לדחות את העתירה על הסף ככל שהיא מתייחסת למניעת רישום תצ"ר 193 הנוגע לחלקה 16. בקשת העותרות למנוע את הרישום נידונה במסגרת הבקשה לצו ביניים ונדחתה וכיום רישום התצ"ר הוא בבחינת מעשה עשוי.
בהתייחס לתצ"ר 187 הנוגע לחלקה 15, אין לעותרות זכות עמידה מאחר ואין להן כל זכות קניינית בחלקה זו.
29. יש לדחות את העתירה על הסף ככל שהיא נוגעת לרישום התצרי"ם בשל שיהוי עמוק. העותרת 3 יודעת מזה שנים על ההליכים לרישום התצ"ר ופועלת כנגדו מזה שנים אך לא פנתה עד היום לבית המשפט בבקשת סעד. השיהוי גורם לפגיעה קשה בצדדים שלישיים, בעלי הזכויות בחלקות אלה, הממתינים לרישום שטחים אלה על שמם.

30. יש לדחות את העתירה על הסף גם משום שהעותרות לא צרפו לעתירתן את כל המשיבים הראויים – בעלי הזכויות הנוספים בחלקות 15 ו- 16, העלולים להיפגע אם תתקבל העתירה. בכלל זה לא צורפו בעלי הזכויות בחלקה 16 שלטענת העותרת 3 נתנו את הסכמתם שהעותרת 3 ובעלה יחזיקו בשטחים שגודרו על ידם ולטענת הועדה המקומית, טענה זו של העותרת 3 לא גובתה בכל ראיה. עוד טוענת הועדה המקומית כי גם בעליה המקוריים של חלקה 16 מהם הופרשו שטחי הציבור במסגרת תכנית פת/1235 לא צורפו לעתירה.

31. יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה גם ככל שהיא נוגעת לסעד של ביטול ההפקעות. לטענת הועדה המקומית, לא נפל כל פגם בביצוע ההפקעות, ואם נפל פגם הרי שהעתירה הוגשה בשיהוי מאחר וחלפו 14 שנה מאז ביצוע ההפקעות.

32. יש לדחות את העתירה על הסף, ככל שהיא נוגעת לצורך בהפקעות מכיוון שהטענות המועלות כנגד ההפקעות הן טענות מתחום התכנון המקצועי, והן עומדות בניגוד לעמדת הועדה המחוזית.

33. מטרת ההפקעה לא רק שלא נזנחה אלא מומשה בפועל השביל והשצ"פ ממלאים את תפקידם, כשביל וכשצ"פ, מזה שנים.

המשיבה 3
34. תגובת המשיבה 3 מתייחסת לחטיבת הקרקע המצויה בחלקה 15 בלבד (מסומנת א' בנספח ד'), ולטענות העותרת 3 בקשר לחלק זה. לטענת המשיבה 3, החלקים שיועדו לדרך מחלקה 15 הופקעו ללא התנגדות בעלי החלקה, משפחת שחל, בכפוף לכך שהשטח המופקע ישמש לצרכי ציבור כגון הרחבת כביש הפרטיזנים. לטענת המשיבה 3, ובניגוד לנטען לאורך כל העתירה, יש נחיצות רבה להרחבת כביש הפרטיזנים שכן כיום הכביש צר מאד והמשיבה 3 נאלצת לתמרן עם רכבה בהילוך אחורי ביציאה מהרחוב בשל חניית כלי רכב משני צדי הכביש.

35. תצ"ר 187, אושר על ידי מינהל המרכז למיפוי ישראל, בהתאם לבקשתם של בעלי חלקה 15, משפחת שחל, המבקשת להסדיר את מערכת הזכויות הקניינית בין בני המשפחה.

36. לעותרת 3 אין כל זכויות קנייניות בחלקה 15. למרות זאת היא סיפחה חלק מחלקה 15 המיועד בתכנית פת/1235 לדרך והוא שימש אותה למטרות גינה פרטית ללא תשלום דמי שימוש או דמי שכירות למשיבה 3.

37. המשיבה 3 מכחישה את טענת העותרת 3 (בסעיף 12(ב) לעתירה) לפיה ניתנה הסכמת משפחת שחל להפוך את השטח המיועד לדרך כחלק מגינת ביתה של העותרת 3.

38. בדומה לוועדה המקומית טוענת המשיבה 3 כי יש למחוק את העתירה על הסף ממספר טעמים:
א. בשל אי צרוף בעלי הזכויות הנוספים בחלקה 15, שזהותם ידועה לעותרת 3 והם עתידים להיפגע אם תתקבל העתירה.
ב. בשל העדר זכות עמידה לעותרת 3 שאינה עומדת בתנאי הסף לא כעותר אישי ולא כעותר ציבורי. העותרת 3 מתיימרת להביא לדיון הכרעה בחטיבת קרקע שהיא אינה בעל הדין הנכון לנהל אותה. ככל שקיים אינטרס באי ביצוע ההפקעה הרי הוא של משפחת שחל.
ג. חוסר נקיון כפיים הנובע מכך שהעותרת 3 מבקשת להעניק לה סעד שתכליתו להגן על נכס שהוא שטח מופקע שמעולם לא היה שלה ואינו שלה, שנעשה בו שימוש בניגוד לתכנית ושהיא עצמה התחייבה להרוס את הגדר המקיפה אותו לכשתתבקש לעשות כן.
פן נוסף של חוסר ניקיון הכפיים בא לידי ביטוי בהצגת העובדות בסעיף 12(ב) לעתירה שם נטען כי "חלק מגינת ביתה של העותרת 3 מצוי בתחומה של חלקה 15 על יסוד הסכמה שנתנו בעלי החלקה לעותרת 3 ולבעלה עוד בשנת 1999".
גם בסעיף 14 לעתירה הוצגו עובדות בלתי נכונות כאשר צוין כי כל בעלי החלקות 15 ו-16 חתמו על הסכמתם למתן ההיתר המבוקש שהוגש לוועדה המקומית ובכלל זה לבנית הגדר. מעיון בנספח ז' שצורף לעתירה ומהווה העתק מהבקשה להיתר עולה כי הבקשה לבנית הגדר התייחסה רק לחלקה 16 ולא לחלקה 15 ובשולי הבקשה נרשם על ידי בעלה של העותרת עו"ד גלבוע "אני מאשר כי תכנית זו נחתמה על ידי כל בעלי הזכויות בחלקה 16 בגוש 6212".
בנוסף קיימת מחלוקת האם המכתב שהוזכר בסעיף 33 לעתירה כמכתב שנכתב על ידי עו"ד שד"ר אכן נכתב על ידו בהיותו לא חתום.

רשם המקרקעים פתח תקוה
39. העתירה נעדרת עילה כלפי רשם המקרקעין הפועל מתוקף תפקידו כחוק, והוא מצטרף לעמדת הועדה המקומית לענין השיהוי.

40. בנוסף, טוען רשם המקרקעין, המיוצג על ידי פרקליטות המדינה כי הענין נבחן על ידי לשכת התכנון של הועדה המחוזית מחוז מרכז וזו מצטרפת לעמדת הועדה המקומית לענין שטחי ציבור וסבורה כי יש לדחות את העתירה לביטול ההפקעות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות המשיבים ובסיכומי הצדדים דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

חלקה 16
41. משנרשם תצ"ר 193 הפכו הסעדים שהתבקשו בעתירה ככל שהם נוגעים לחלקה 16, לבלתי רלוונטיים בהיות התצ"ר מעשה עשוי והשטחים מושא העתירה בחלקה זו רשומים על שם עירית פתח תקווה. העותרות לא ביקשו לתקן את העתירה על ידי הוספת סעד לבטול רישום תצ"ר 193 . משנרשם התצ"ר עומדת לו חזקת תקינות המעשה המינהלי ויש להניח כי הועברו לידי רשם המקרקעין כל המסמכים הנדרשים על פי סעיף 12 לתקנות התכנון והבניה (תכנית איחוד וחלוקה) תשס"ט – 2009 לצורך רישום חלוקה חדשה, ומסמכים אלה נבדקו ונמצאו תקינים על ידי רשם המקרקעין. ועל כן וכל עוד לא הוכח אחרת התצ"ר נרשם כדין. הדבר אף עולה ממכתבו של רשם המקרקעין לב"כ העותרות מיום 4.8.2016 "התיק נמצא תקין לרישום" (נספח לח').
די בטעם זה כדי להורות על מחיקת העתירה על הסף ככל שהיא נוגעת לחלקה 16.

42. טעם נוסף למחיקת העתירה על הסף נעוץ באי צרוף הצדדים הראויים לעתירה. תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000 (להלן "התקנות") מורה כי חובה לצרף לעתירה את כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. אין ספק כי בעליה של חלקה 16, שאינם נמנים על העותרות, היו עלולים להיפגע מקבלת העתירה. כך היה הדבר עוד לפני רישומה של תצ"ר 193 (על ידי כך שהיה נמנע רישום התצ"ר אותו ביקשו לרשום, וגם מכך שהשטחים הציבוריים אשר על פי התכנית נועדו לצרכי ציבור לא היו יכולים לשמש למטרתם), ובוודאי שלאחר רישומה של תצ"ר 193. משכך, די שלא צורפו לעתירה כדי לדחות את העתירה.

43. העותרות התייחסו בהרחבה לתצ"ר 193 ולסיבות בגללן לא ניתן היה, לדעתן, לרשום את התצ"ר. אינני רואה צורך להתייחס לטענות אלה לגופן. רישום תצ"ר 193 הוא כאמור עובדה מוגמרת ועומדת לו חזקת תקינות המעשה המינהלי. על מנת לבחון את הטענות שעלולות להביא לביטול רישום התצ"ר היה על העותרות לצרף את כל בעלי חלקה 16 שההחלטה על תוקפו של תצ"ר 193 נוגעת להם וביטולו עלול לפגוע בהם. ביהמ"ש אף רמז (או יותר נכון אמר בקול גדול) כי יש לצרף את כל בעלי החלקה לעתירה.
העובדה כי רשם המקרקעין רשם את התצ"ר היתה ידועה לעותרות לכל המאוחר במועד הגשת תגובת הועדה המקומית ואף על פי כן לא ביקשו, לאחר שהבקשה למנוע בצו זמני את הרישום נדחתה, לשנות מהסעדים שהתבקשו בעתירה ו/או לצרף את בעלי חלקה 16 העלולים להיפגע מקבלת העתירה כמשיבים לעתירה.

44. יתרה מכך, מרבית טענות העותרות היו ידועות להן זמן רב לפני הגשת העתירה ולמרות זאת הן השתהו בהגשתה. כוונתי לעובדה שהוגשה בקשה לרשום תצ"ר 193 ולטענתן כי ללא ביצוע הפקעה (לגבי השטחים המסומנים באותיות ב' ג' בנספח ד'), או הפקעה שלא בוצעה כדין (לגבי השטח המסומן באות ה' בנספח ד') היתה ידועה לעותרות עוד בשנת 2012. אף על פי כן, ועל אף שלטענתן לא ניתן לרשום על שם הרשות המקומית את השטחים הציבוריים מבלי שיופקעו תחילה, הן לא פנו לבית המשפט בבקשה למנוע את רישום התצ"ר אלא בחלוף מספר שנים מאז נודע להן הדבר. דומה שאין צורך לפרט את עוצמת השיהוי האוביקטיבי והשיהוי הסוביקטיבי שנגרמו כתוצאה מחלוף הזמן. טענת ב"כ העותרות כי במקרה זה לא נגרם נזק כתוצאה מהשיהוי בטעות יסודה. רישום התצ"ר התבקש, כטענת העותרות, על ידי חלק מבעלי חלקה 16 הממתינים לרישום קניינם על שמם. כלום אין בהשתהות בהגשת העתירה כדי לגרום להם נזק?
אשר לפגיעה בשלטון החוק, המהווה אחד מיסודות השיהוי, נטען על ידי העותרות כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו משמש כיסוד לדחיית עתירה שהוגשה באיחור, אלא העובדה שעקב חלוף הזמן עלולים להיפגע אינטרסיים ראויים להגנה.
לא בכדי לא פרט ב"כ העותרות מהם אינטרסים ראויים אלה. האינטרס היחיד עליו מנסות העותרות להגן בעתירה זו הוא, כאמור בפתח פסק הדין, האינטרס של העותרת 3 ובעלה לספח למגרשם את שטחי הציבור בהם הם מחזיקים, ולקישוט, על מנת שניתן יהיה לטעון כי קיים אינטרס ציבורי לעתירה הוספו העותרות 1 ו-2 והשטח המסומן באות ה' בנספח ד', אשר לטענת הועדה המקומית, ובניגוד לטענת העותרות, משמש בפועל כשביל מעבר.
לענין זה אציין כי גם את הטענה שהשביל לא הופקע כדין יש לדחות על הסף מחמת השיהוי. הפקעת השביל נעשתה עוד בשנת 2002 והוענה על הפקעתו שלא כדין נטענה לראשונה בעתירה מבלי שמשתמשי השביל הנוספים צורפו לעתירה.

45. גם בהתעלם מההתפתחות שחלה עקב רישום התצ"ר ועל פי העובדות שהיו ידועות לעותרות ערב הגשת העתירה היה על העותרות לצרף לעתירה את הבעלים הנוספים של חלקה 16. על פי הנאמר בעתירה עצמה הבעלות בשטחים שלא הופקעו, המסומנים באותיות ב', ג' וד' בתשריט נספח ד' מוקנית לבעלים של חלקה 16, ובמקום אחר בעתירה נטען כי שטחים אלה ממשיכים להיות מוחזקים על ידי הבעלים ומורשיהם. במינוח "מורשיהם" הכוונה ככל הנראה לעותרת 3 ובעלה כשלענין הרשות שניתנה להם מפנה העתירה לבקשה להיתר לבנית הגדר עליה חתמו על פי הנטען כל בעלי חלקות 15 ו- 16. בסיכומים שינו העותרים מהאמור וטענו כי על הבקשה להיתר חתמו רק בעלי חלקה 16. הדבר נובע מהאמור בתגובת המשיבה 3 אשר הפנתה לבקשה להיתר (נספח ז' לעתירה) ממנה עלה כי בעלה של העותרת 3 עו"ד סיני גלבוע אישר בכתב ידו ובחתימתו בשולי חתימות בעלי חלקה 16 שעל גבי תכנית ההיתר כי "תכנית זו נחתמה ע"י כל בעלי הזכויות בחלקה 16 גוש 6712" ( בלבד). יתרה מכך הסכמתם של בעלי חלקה 16, לבנית הגדר במקום שבו היא הוקמה, ניתנה בכפוף להתחייבות בעלה של העותרת 3 להרוס את הגדר אם תכנית פת/32/1276 לא תאושר. הדברים אף נרשמו בתחתית תרשים הסביבה: "בנית גדר בכפוף להתחייבות להריסה באם תב"ע בהכנה פת/32/1276 לא תאושר". ומשלא אושרה תכנית פת/32/1276, והגדר לא נהרסה, וודאי שקיים לבעלי חלקה 16 אינטרס בשטחי הציבור שנגרעו מחלקתם ומוחזקים על ידי העותרת 3 ובעלה, כשהכוונה להביא לצרופם של שטחים אלה לחלקה 20 על ידי שינוי יעודם משצ"פ לשפ"פ אינה מוסתרת כלל.
46. ב"כ העותרות טוען כי לא היה מקום לצרף את כל בעלי חלקה 16 כצד לעתירה משני טעמים. האחד, כי ביטול ההפקעה מתייחס לשטח שבו מוקנות לעותרות זכויות השימוש הבלעדיות וכל יתר הבעלים בחלקה 16 הינם בעלי דירות בבתים המשותפים המצויים בחלקה הדרומי של החלקה וממילא לא מוקנות להם זכויות קנייניות ממשיות בשטח מושא העתירה והשני כי קבלת העתירה אינה פוגעת בזכויותיהם של הבעלים האחרים אלא רק יכולה להיטיב עמם שכן, זכויותיה של העיריה בשטחים אלה יבוטלו ויוחזרו לבעליהם.
הטענות עומדות בסתירה זו לזו. לא ניתן לטעון מחד כי ביטול ההפקעה אינו נוגע לבעלים הנוספים של חלקה 16 מאחר והחזקה הייחודית בשטחים אלה היא לעותרת 3 (טענה המצביעה על מטרתה האמיתית של העתירה) ומאידך לטעון כי ביטול ההפקעה יחזיר לידי הבעלים הנוספים את החלקים שהופקעו.
בנוסף, אני דוחה את טענת העותרת 3 כי לבעלי הזכויות האחרים בחלקה 16 לא מוקנות זכויות ממשיות בשטחים בהם לעותרת 3, לטענתה, זכות שימוש בלעדית. כפי שציינתי הסכמתם של בעלי הזכויות הנוספים בחלקה 16 להקמת הגדר על מקרקעין שנועדו לצרכי ציבור לא היתה הסכמה ללא תנאי אלא הסכמה הכפופה להתחייבות עליה חתם בעלה של העותרת 3.
כמו כן איני מסכימה לטענה כי קבלת העתירה רק תיטיב עם הבעלים הנוספים מאחר וזכויותיה של העיריה רק יבוטלו ויוחזרו לבעליהם. בעת"מ 45742-08-16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' מרים בראל (פורסם בנבו 28.8.18 ולהלן "פס"ד בראל") חזר ביהמ"ש על הכלל כי משהופקעו מקרקעין חייבת הרשות לממש את המטרה הציבורית שעמדה בבסיס ההפקעה במהירות הראויה והלכה זו יפה גם למקום בו הרשות נמנעת ממימוש הליכי ההפקעה לאחר שאושר תכנון למקרקעין. חרף האמור נפסק בפס"ד בראל כי "גם אם יגיע בית המשפט למסקנה שמדובר בשיהוי בלתי סביר שבו לקתה התנהלותה של הרשות, אין להורות על ביטול ההפקעה בטרם יערוך בית המשפט איזון בין הנזק העלול להיגרם לנפקע באם לא תבוטל ההפקעה מזה, ובין הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי בעטיו של ביטול מעשה ההפקעה מזה". באותו מקרה על אף שחלפו שנים ארוכות מבלי שבוצעה ההפקעה (מאז שנת 1994 כגרסת הועדה או מאז שנת 1977 על פי גירסת המשיבה) קבע ביהמ"ש (מפי הנשיאה כב' השופטת חיות) כי "לדעתי, הפיתוח של השצ"פ בחלקה הסמוכה אינו מעיד בהכרח על זניחת מטרת ההפקעה של המקרקעין מושא דיוננו. נהפוך הוא. קיומו של שצ"פ בחלקה סמוכה מעלה את חשיבות השצ"פ בחלקה 77, שכן איחוד השטחים בעתיד לכדי רצף של שטח ירוק אחד יוליד שטח ציבורי אפקטיבי ומרווח אשר ייטיב עם כלל תושבי הסביבה, הן בבניינים שכבר נבנו והן באלה שעל פי התכנית עוד צפויים להיבנות ... שטח ציבורי פתוח, כשמו כן הוא, שטח פתוח לציבור בייעוד קונקרטי כללי, וזאת בשונה מייעוד ציבורי מסויים".
כך הדברים בענייננו. אכן חלפו שנים רבות מאז אושרה התכנית והפקעות השטחים הציבוריים לא נעשו. ואולם הנפקע במקרה זה הם כלל בעלי חלקה 16. ביטול ההפקעות בחלקים שהופקעו או הצהרה שהועדה המקומית אינה מוסמכת להפקיע את השטחים שטרם הופקעו ואינה מוסמכת לדרוש את מסירת החזקה בהם, תותיר את השטחים דה פאקטו בידי העותרת 3 ובעלה וימנע מהכלל שטח ציבורי אפקטיבי ומרווח אשר ייטיב ע מם.

חלקה 15
47. מקל וחומר נכונים הדברים שקבעתי לגבי חלקה 16 גם לגבי חלקה 15 ויש לדחות את העתירה על הסף ככל שהיא נוגעת לסעדים המכוונים כנגד השטחים מושא העתירה בחלקה 15. העותרת 3 ובעלה מחזיקים במקרקעין שאין להם כל זכות קניינית בהם, שייעודם ציבורי (בין אם לצרכי דרך ובין אם לצרכי שצ"פ) ושבעלי חלקה 15 לא התנגדו להפקעתם לצורכי ציבור.

48. טענת העותרת 3 לפיה כל בעלי חלקה 15 נתנו את הסכמתם לבנית הגדר אשר סיפחה חלק מחלקה 15 לחצר ביתם של העותרת 3 ובעלה התבררה כלא נכונה (ולא חזרה על עצמה בסיכומי העותרות).
חלק מבעלי חלקה 15 כלל לא צורפו כמשיבים לעתירה. טענת העותרת 3 לא היה מקום לצרף את בעלי החלקה הנוספים בחלקה 15 כיוון שהחלק מושא העתירה מצוי בשטחה של המשיבה 3 ומלבד הזכות הרישומית הפורמלית של שני הגיסים אין להם כל זכות משפטית ומהותית בשטח זה, והוא שייך מבחינתם באופן בלעדי למשיבה 3, נטענה בעלמה, ללא כל ראיה להוכחת הטענה.

49. יתרה מכך, דומני שטעון זה דווקא תומך בצורך בצרופם של הבעלים הנוספים של חלקה 15 כמשיבים לעתירה. חלקה 15 היתה בבעלות שלושת האחים בחלקים שווים. ככל שטענת העותרת 3 שהם חילקו את החלקה ביניהם נכונה, נעשתה חלוקה זו על יסוד הידיעה ששטח א' יופקע מהחלקה. אם תתקבל העתירה ויקבע ששטח זה לא יופקע מהחלקה ברי שיש להם ענין בתוצאה ואי צרופם יכול לפגוע בהם.
סוף דבר
העתירה נדחית.
העותרות ביחד ולחוד תשלמנה למשיבות 1ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עוד בסך של 30,000 ₪ לכל אחת. ולמשיבה 2 סך של 20,000 ₪.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 19








עתמ בית משפט מחוזי 45274-08/16 חיה נחמה קוריץ, איריס זפט איזנברג, חיה שרה מיכאלי גלבוע נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, רשם המקרקעין פתח תקווה, זיווה שחל (פורסם ב-ֽ 13/01/2019)