פסקי דין על נועם זיגמן | פסקי דין על גלינה צבט | פסקי דין על איי.די.איי. חברה לביטוח |

8582-11/18 תק     26/03/2019




תק 8582-11/18 נועם זיגמן נ' גלינה צבט, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 8582-11-18 זיגמן נ' צבט ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




בפני
כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן



התובע
נועם זיגמן


נגד

הנתבעות
1.

גלינה צבט
2.

איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ


החלטה ופס"ד חלקי

ביום 30.6.18 נפגע רכבו של התובע שעה שחנה בחנייה שסמוכה לבניין בו הוא מתגורר על ידי מי מטעם הנתבעת 1. פרטים לא הושארו ולאחר שאיתר התובע מצלמת וידאו המכוונת אל המקום ועיין בסרטונים הצליח התובע לאתר את פרטי הרכב הפוגע, ובסיוע משטרת ישראל גילה כי מדובר ברכב הנתבעת 1. הנתבעת 1 הכחישה תחילה כל מעורבות בארוע ואולם לאחר מכן פנה בנה אל התובע, לקח אחריות על הארוע והציע לתקן את הרכב.

לאחר דין ודברים בין השניים, ולאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות בעניין, פנה התובע לתקן את רכבו בעצמו והפעיל את פוליסת ביטוח המקיף שרכש, לקבלת החזר בגין הוצאותיו.

התביעה כאן עניינה בהפרשים, בהפסדים ובהוצאות שלטענת התובע נגרמו לו, ואשר לא שולמו על ידי חברת הביטוח מטעמו.

יוקדם ויובהר כי אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבעת 1, העבירה אל התובע בהמחאה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 2,221 ₪, המהווה החזר אגרת ביהמ"ש, שיעור ההשתתפות העצמית שבה נשא התובע וכינון.

התובע מבקש לחייב את הנתבעות בתשלום הסכומים הבאים, בנוסף לסכום שכבר הועבר אליו –
סך של 975 ₪ "בגין ירידת ערב רכבו של התובע כפי שנקבע בדו"ח השמאי";
סך של 1,476 ₪ בגין הייקור בתשלום הפרמיה בשלוש השנים הקרובות;
סך של 1,500 ₪ "בגין שעות עבודה שהתובע הקדיש להתחקות אחר כלי הרכב שפגע ברכבו והגשת תלונה במשטרה שהיו נמנעים אלמלא התנהגות הנתבעת או בנה";
סך של 2,000 ₪ בגין "עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע ובגין התקופה בה הרכב שהה במוסך והתובע ובני משפחתו נאלצו להתנייד באמצעים אחרים".

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה פוליסות הביטוח שנערכו לרכב התובע לפני ואחרי התאונה יועברו באמצעות דואר אלקטרוני לנציג הנתבעת והצדדים יבואו בדברים בנסיון לסיים את המחלוקת בכל הנוגע לסוגיית התייקרות הפוליסה. פס"ד חלקי זה אינו מתייחס על כן לסוגיית התייקרות הפוליסה, כי אם ליתר רכיבי התביעה שנותרו במחלוקת.

לאחר ששמעתי את התובע, עיינתי במסמכים שהגיש, ובחנתי את טענות התובע ראיתי לנכון לקבל חלק מרכיבי תביעתו בלבד ואבהיר –

ירידת הערך -
אשר לסוגיית ירידת הערך לא המציא התובע לעיוני חוות דעת שמאית אשר תעיד כי אמנם נגרמה ירידת ערך לרכבו. התובע ביקש להפנות לטופס "הערכת נזק" ואולם מעיון בזה לא למדתי את שביקש התובע ללמוד מן הטופס. עורך הטופס לא הבהיר כי נקבעה ירידת ערך לרכב ואף לא בגין איזו פגיעה לשיטתו אמורה להיגרם ירידת ערך כאמור. הטופס אינו פורס, כנדרש, כיצד נערכה הערכת שווי הרכב, האם הערכת השווי שבצד שמאל בתחתית הטופס היא נגזרת של מחירון לוי יצחק בשיקלול עם נתוניו המיוחדים של רכב התובע (כגון מספר ידיים שעבר, כמות הקילומטרים שגמע וכיוב') או שמא מדובר בשווי הרכב לאחר התאונה הנובע מירידת שווי הרכב.

יובהר כי השמאי מטעם התובע לא הוזמן על ידי התובע לעדות כאן, והתובע אף לא הציג לפניי מחירון של לוי יצחק אשר היה רלוונטי לרכבו במועדים הרלוונטיים לארוע, ממנו ניתן יהיה ללמוד האם הערכת השווי המופיעה בצד ימין הינה הערכת השווי המשוקללת, בשונה מזו המופיעה בצד שמאל, כדי ללמד על כך שמדובר בהפחתה בגין נסיבות הארוע דנן.

מעבר לכל אלו, לא שמעתי מפי התובע הסבר מדוע, אם לשיטתו נגרמה לרכב ירידת ערך בעקבות התאונה דנן, לא קיבל כל פיצוי בגין רכיב זה מאת חברת הביטוח שביטחה את רכבו, כעולה מהודעת התשלום שצורפה.

מכל אלו, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי לרכבו נגרמה ירידת ערך במסגרת התאונה נשוא ההליך שלפניי, ותביעתו לקבלת פיצוי בגין רכיב זה דינה להידחות.

הפסדי השכר–
בגין רכיב זה, כזכור, תבע התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 1,500 ₪. במעמד הדיון נדרש התובע להציג אסמכתאות לתמיכה בטענתו לעניין ראש נזק זה ולהבהיר כיצד חושב סכום התביעה.
התובע העיד כי הוא עובד הן כשכיר והן כעצמאי, וכי לא הביא עימו תלושי שכר או דו"חות רווח והפסד להוכחת הכנסותיו. יחד עם זאת גרס כי שכרו עומד על כ- 180 ₪ לשעה.

אשר לכמות השעות טען התובע כי הקדיש כשעתיים לאיתור בעל המצלמה, כ-5 שעות לצפייה בסרטונים שצולמו ולאיתור פרטי הרכב הפוגע, כשעתיים להגשת תלונה במשטרה ולקבלת פרטי הנתבעת, כחצי שעה לאיתור הרכב הפוגע ברחוב, ועוד כשעתיים ומחצה לצורך נסיעה פעמיים למוסך.

אציין כי התובע העיד כי נעזר באחיו המשפטן לצורך ניהול ההליך כאן, ואולם יחד עם זאת הגיע אל הדיון מבלי שיהיו בידיו אישורים על הכנסותיו, ו/או אסמכתאות לעניין הפסד שעות עבודה כטענתו.

לאחר ששמעתי את הדברים, ובהתחשב במסכת הארועים שהובילה לאיתור הנתבעת 1 דומה בעיניי כי התובע אמנם נדרש להשקיע זמן ומאמץ באיתור הרכב המעורב בתאונה. במיוחד נכונים הדברים בשים לב לעובדה שמדובר בתאונת פגע וברח במסגרתה לא הותיר הנהג ברכב הפוגע פרטים במקום (התאונה התרחשה ככל הנראה במהלך יום שבת בסמוך לשעה 01:00).

יחד עם זאת, דומה כי התובע בחר להגזים בהערכתו את משך הזמן שנדרש לצורך איתור פרטי בעלי הרכב.
כך, למשל, טען התובע בכתב תביעתו את הדרך שבה איתר את בעל המצלמה במילים אלו "התובע שהיה מודע לכך כי במקום מותקנות מצלמות אבטחה, פנה לבעליהן במטרה להתחקות אחר הפגיעה ברכבו. יוער כי שליפת הנתונים המבוקשים ארכה ימים מספר בשל אילוצים טכניים שונים מצד בעלי המצלמות."
דומה אם כן כי "איתור" בעל המצלמה לא ארך זמן ממושך, שהרי התובע ידע כי במקום מותקנות מצלמות. הקושי היה בשליפת הנתונים, שליפה שנעשתה מטבע הדברים על ידי בעלי המצלמות ולא על ידי התובע.

הגזמה דומה דומני שניתן למצוא בתיאור התובע את הזמן שנדרש לעיון בסרטונים לצורך איתור רגע הפגיעה, תיאור מוגזם, שלו אמנם בא על חשבון זמן העבודה של התובע, חזקה שהיה לו תיעוד בבקשת חופשה ממעסיקו ו/או בירידה בהכנסות המוכחות של התובע כעצמאי,. הגשמה נוספת מצאתי בתיאור התובע בנוגע לאיתור הרכב הפוגע על סמך הנתונים החלקיים העולים ממצלמת האבטחה, שהרי לשיטת התובע הרכב אותר כשהוא חונה במקום סמוך מאוד למקום הפגיעה ברכב התובע (ר' סעיף 17 לכתב התביעה).
הנה כי כן, הגם שדומה כי אין חולק בנוגע לכך שהתובע נדרש להשקיע זמן ומאמץ באיתור הנתבעת 1, והגם שדומני כי ראוי ונכון לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין זמנו האבוד כאמור, הרי שבהעדר נתונים מדויקים או אף סבירים בנוגע לזמן שהוקדש על חשבון הכנסותיו של התובע, ובהעדר ראיות לעניין הפסד השכר, דומה כי יש לקחת אותן בחשבון כחלק ממכלול הפיצוי המגיע לתובע בשל אבדן זמנו, עוגמת הנפש שנגרמה לו, והעדר היכולת שלו ליהנות מרכבו בעקבות התאונה, כפי שיפורט להלן, ואני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אמנם נגרמו לו הפסדי שכר בנסיבות המקרה.

עוגמת הנפש –
התובע עתר לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש כאמור, בטענה כי בעקבות התאונה לא יכול היה לעשות שימוש ברכב במשך תקופה בשעות החושך (יובהר כי במסגרת התאונה נפגעו הפנס הקדמי-שמאלי של רכב התובע, וכן המגן הקדמי). עוד טען כי כאשר הוכנס הרכב אל המוסך שהה בו במשך 3 ימים, במהלך חופשת הקיץ של התובע, באופן שמנע מהתובע ומבני ביתו הנאה מן הרכב, וכן טען כי גרירתו אל ההליך דנן בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעת 1 ובנה מצדיקים כשלעצמם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 2,000 ₪.

אבהיר כי בעניין זה מצאתי כי התובע, אשר פעל לאיתור הרכב הפוגע ולניהול דין ודברים עם הנתבעת 1 ובנה לא פעל כנדרש לצמצום נזקיו.

כידוע, היה רכב התובע מבוטח בביטוח מקיף. במצב דברים זה, ומשזהות בעל הרכב הפוגע לא היתה ידועה לתובע עם גילוי הפגיעה דומני כי שומה היה על התובע לפעול, מיד לאחר איתור סרטון האבטחה לאומדן הנזק שנגרם לו על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח המבטחת את רכבו ולתיקון הרכב תוך הפעלת הפוליסה. לו פעל התובע כאמור, ובהתאם לחובתו להקטין את נזקיו, הרי שיכול היה התובע לעשות שימוש ברכבו, בכל שעות היום, מיד עם ביצוע התיקון, ועוד לפני חופשת הקיץ הנטענת של התובע. בחירתו של התובע שלא לפעול בהתאם לחובתו זו אין בה כדי להצדיק חיוב הנתבעות בהפסדיו הנובעים מכך.

זאת ועוד,
מעיון בתכתובות שנערכו בין התובע לבין בנה של הנתבעת 1 ניתן ללמוד כי התובע תרם תרומה משמעותית לכשלון שבהסדרת הסכסוך מחוץ לכתלי ביהמ"ש, בין בשל השתלחותו בחברו לשיח ובין בשל איומיו החוזרים ונשנים לעשות להגדלת החיובים אשר יושתו על הנתבעת 1.

גם עמידתו הדווקנית של התובע על ניהול ההליך כאן אל מול הנתבעת 1 דווקא, אשר אינה חולקת על אחריותה לנזקי התובע, ועל התייצבותה של זו לדיון שנקבע כאן (אף שעדותה לא נדרשה כלל) ותוך נסיון למנוע את מעורבות של חברת הביטוח מטעמה - אין בהם אלא כדי להעלות תהיות, ויש בהם כדי להגדיל מחד את הוצאות הנתבעות כאן ומנגד את הוצאות התובע עצמו בקשר עם ניהול ההליך.

מכל אלו, ובשים לב למאמצים ששוכנעתי כי התובע השקיע באיתור נהג הנתבעת 1 אשר פגע ברכבו מבלי להותיר פרטים, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בפיצוי התובע בגין עגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרמו לו בסך כולל של 1,000 ₪ בלבד.

מכל האמור, ובגין הרכיבים שנותרו במחלוקת כאן, למעט רכיב התייקרות הפוליסה, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,000 ₪ בלבד.

המזכירות תמציא פסה"ד החלקי לצדדים בדואר רשום.
התיק, כזכור, קבוע לתזכורת פנימית ליום 30.4.19.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשע"ט, 26 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 8582-11/18 נועם זיגמן נ' גלינה צבט, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/03/2019)