פסקי דין על אריה גבריאל | פסקי דין על גלית רוחמה | פסקי דין על יריב גבריאל ואח' | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בעמ

41915-01/19 הפ     28/03/2019




הפ 41915-01/19 אריה גבריאל, גלית רוחמה, יריב גבריאל ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 41915-01-19 גבריאל ואח'
נ' בנק מזרחי טפחות בעמ







לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ
, סגן נשיא


מבקשים

1
.
אריה גבריאל

2
.
גלית רוחמה

3
.
יריב גבריאל

4
.
דורון זנקו

5
.
אדווה זמקו

6
.
דניאל זנקו

7
.
ויקטור זנקו

8
.
פנינה זנקו

9
.
תמר מרק

10
.
טלי בלנדר

11
.
גינות לאה בע"מ


נגד

משיב
בנק מזרחי טפחות בעמ


ב"כ המבקשים:

עו"ד יצחק ז'ילבר חדד
ב"כ המשיב:
עו"ד שאול ברגנזון ועו"ד רם ברגנזון



החלטה

לאחר שמיעת הצדדים ובחינת האסמכתאות שצורפו, לרבות פסיקת בית-המשפט העליון בסכסוך ובעניינן של הדירות נושא הבקשה, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 01-25536-03-5, לפינוי ומימוש דירות מס' 9, 17 ו-20 בבניין שברחוב לאה 20 תל-אביב (גוש 6625, חלקה 1190) וזאת עד להכרעה בתובענה זו.
תנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הוא שהמבקשים יפקידו בקופת בית-המשפט, עד 10/4/19, 12:00, סכום של 390,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זהה לטובת המשיב.
לא יופקד הסכום האמור יפקע הצו, הליכי ההוצאה לפועל יחודשו וניתן יהיה לפעול לפינויה של דירה במס' 9 אופן מיידי.
אם תמחק או תדחה התובענה מכל טעם שהוא – יפקע הצו והמשיב יוכל לחדש את הליכי ההוצאה לפועל ולבקש את חילוט הפיקדון.



הליכים קודמים והחלטות בית-המשפט העליון בנוגע לדירות נושא הבקשה
1.
הליך זה הוא הֶמְשֵׁכָם

של הליכים
רבים מאוד
שהתקיימו בין הצדדים, לרבות בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ובבית המשפט העליון. במסגרת ההליכים הקודמים
נעתר
בית-המשפט העליון לבקשה זהה והורה על
עיכוב
הליכי ההוצאה לפועל בעניינן של שלוש הדירות נושא בקשה זו כפוף להפקדה של 300,000 ₪ (ע"א 2722/06, החלטות כב' השופטת נאור מ-29/5/06 ומ-29/11/06; ורע"א 3150/08, החלטת כב' השופט גרוניס מ-27/8/08 והחלטת הנשיאה נאור מ-13/10/08). אמנם מאז חלפו מספר שנים והשתנו חלק מן הנסיבות אך הטעמים שעמדו ביסוד החלטות אלו חלים גם היום ולכן התוצאה זהה.
דומה כי די בכך.
2.
ב-1995 נטלו חלק מהמבקשים ומורישיהם מן המשיב משכנתא לביצוע פרויקט בניה. המקרקעין הכלולים בשטר המשכנתא נמצאים בגוש 6625 חלקה 1190 ותיאורם בשטר הוא "קרקע וכל הבנוי ושיבנה עליה".
3.
ב-2003 הגיש המשיב ללשכת הוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא, ובמסגרתה פעל למימוש
מגרש
ו
חמש דירות
השייכות למבקשים. המבקשים התנגדו אך ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתם. בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי נדחתה (בר"ע 2056/04) וכך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7534/05).
4.
במקביל הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובה טענו כי למשיב אין זכות לממש את הדירות (ה"פ 292/03 שהועברה לפסים רגילים והתבררה כת.א. 2171/03). בתובענה התבקש גם סעד זמני לעיכוב המימוש. בית המשפט המחוזי הורה על עיכובו כפוף להפקדה של מיליון ₪, המבקשים ערערו על גובה הסכום ולאחר מימושו של
המגרש
הפחית בית-המשפט העליון את הסכום ל-300,000 ₪ (רע"א 11975/04). אציין כי מאז מומשו עוד
שתי
דירות אך נותרו שלוש הדירות נושא בקשה זו בהן
מתגוררים
חלק מהמבקשים.
5.
ב-20/2/06 דחה בית-המשפט המחוזי את התביעה מבלי שדן בה לגופה משום שהמבקשים לא הביאו עדים להוכחת תביעתם.
6.
המבקשים ערערו לבית-המשפט העליון (ע"א 2722/06) וביקשו עיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ. בהחלטה מנומקת ומפורטת – שטעמיה רלבנטיים מאוד לבקשה הנוכחית –
נעתרה
כב' השופטת נאור לבקשתם לגבי
שלוש הדירות נושא תביעה זו
בלבד, תוך שהיא מחייבת את המבקשים להפקיד ערובה נוספת בסך 150,000 ₪ כך שהעירבון יעמוד על סכום של 450,000 ₪. נוכח חשיבות הדברים אצטט מקצת טעמי ההחלטה הנוגעים לענייננו:

באשר
לסיכויי הערעור
, אכן, כפי שציין המשיב המערערים ניהלו הליכים רבים, אולי רבים מידי, בניסיון לעכב את מימוש המגרש והדירות. חלק מההליכים הגיעו אף לפתחו של בית משפט זה. ואף על פי כן נראה לי כי יש לכאורה ממש בעמדת המערערים לפיה באשר לטענותיהם בהמרצת הפתיחה לא היה להם יומם בבית המשפט ....ובאשר
למאזן הנוחות
. לדעתי, צודקים המערערים בטענתם כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם אך זאת רק לגבי שלוש הדירות המשמשות למגוריהם. "קורת גג היא מרכיב אישי וחברתי חשוב בחייהם של מרבית האנשים, ומשנמכר בית בדרך כלל אין להשיב את המצב לקדמותו"(רע"א 3880/06
בירס נ' בנק הפועלים בע"מ
(החלטה מיום 14.5.2006, טרם פורסמה, פסקה ו(3))). אכן אם תימכרנה הדירות כעת אך הערעור בסופו של דבר יתקבל יגרם למערערים נזק בלתי הפיך או למצער יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. לכן, באיזון השיקולים נראה לי שנכון לעכב את הליכי המימוש ביחס לדירות המשמשות למגורי המערערים (ובני משפחותיהם) בכפוף להפקדת עירבון ...
החלטתי לקבל אפוא את הבקשה באופן חלקי כך שיעוכבו הליכי המימוש הנוגעים לשלוש הדירות בהן גרים המערערים ובני משפחותיהם (דירות 9, 17 ו- 20) ואילו באשר לדירות 11, 18 – הבקשה נדחית".
7.
ב-11/6/07 ניתן פסק דינו של בית-המשפט העליון בערעור בו נקבע כי בהסכמת הצדדים פסק דינו של בית-המשפט המחוזי
יבוטל
והעניין יוחזר אליו לדיון בתובענה גופה. בעקבות זאת הוחזרו ההפקדות לידי המבקשים ונקבע כי ההחלטות בעניין עיכובי הביצוע מבוטלות (החלטה מ-11/12/07; רע"א 11975/04).
8.
בית-המשפט המחוזי המשיך אפוא בדיון בתובענה, והתנהלו מספר הליכי משנה, כולל דחיות רבות, בקשת המבקשים לפסלות המותב שדן בהליך, ובקשת המבקשים לדחיית מועד הוכחות. לענייננו נאמר כי המבקשים הגישו בקשה חדשה לעיכוב תיק ההוצאה לפועל ובית-המשפט המחוזי נעתר לבקשתם וקבע כי הליכי ההוצאה לפועל בגין שלוש הדירות יעוכבו אם המבקשים יפקידו ערובה בגובה 450,000 ₪ בקופת בית-המשפט. כאמור באותה החלטה (מ-31/3/08):

"הבקשה למימוש משכנתא נידונה במספר ערכאות... ומאחר וכל הנסיבות כבר נשקלו בעבר ולא השתנו, אני קובעת שעם מתן ערובה בגובה 450.000 ש"ח יעוכב המשך מימוש המשכנתא"
9.
על החלטה זו והחלטות אחרות הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור (רע"א 3150/08) שהתקבלה בחלקה וכב' השופט גרוניס הורה על הפחתת ההפקדה לסכום של 300,000 ₪, בין השאר בשל מימוש שתי הדירות שהכניס סכום לא מבוטל:

"
סבורני, כי האיזון הראוי בין זכויות בעלי הדין מחייב צמצום סכום העירבון בו חויבו המבקשים כתנאי להמשך עיכוב הליכי מימוש המשכנתה. אמנם, מאז החלטתה של השופטת נאור חלפו למעלה משנתיים ימים, כך שסכום החוב תפח ועומד כיום, לטענת המשיב, על למעלה מ-12.5 מליון ש"ח. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבפרק הזמן שחלף, במהלכו בוטל פסק-הדין והעניין הוחזר לבית-המשפט המחוזי לדיון לגופה של התובענה, נמכרו שתיים מן הדירות בסכום ברוטו של כ-3.24 מליון ש"ח. לפיכך, סכום העירבון שעל המבקשים להפקיד כתנאי להמשך עיכוב הליכי מימוש המשכנתה ביחס לדירותיהם יופחת ויעמוד על 300,000 ש"ח בלבד (
החלטה מ-27/8/08).
10.
המבקשים ביקשו את שינוי התנאים והפחתת סכום הפיקדון בטענה שמצבם הכלכלי והבריאותי אינו מאפשר להם להפקיד את הסכום האמור, אך כב' השופטת נאור דחתה את הבקשה וקבעה כי:

"
טענותיהם של המבקשים בנוגע למצבם הכלכלי והרפואי הועלו עוד במסגרת הבקשה לרשות ערעור. כפי שניתן להיווכח מהחלטתו של חברי, השופט א' גרוניס, טענות אלו היו לנגד עיניו והם היוו חלק מהאיזון שבגדרו הוחלט על הפחתת סכום העירבון. מאז מתן ההחלטה לא חל שינוי נסיבות אשר יצדיק עריכת איזון חדש. הבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון להשיג על החלטתו של חברי, ולכך אין מקום. זאת ועוד, החלופה אותה הציעו המבקשים אינה מספקת, בלשון המעטה. המבקשים מעידים על עצמם כי הם חסרי יכולת כלכלית. בנסיבות אלו ניתן לתהות מה ערך יש למתן ערבות עצמית. בוודאי שאין מדובר בחלופה השקולה, ולוּ בקירוב, להפקדת עירבון" (החלטה מ-13/10/08).
לאחר החלטה זו הפקידו המבקשים את הסכום האמור בקופת בית-המשפט.
11.
בין לבין המשיכו ההליכים בבית-המשפט המחוזי להתנהל מבלי שהתיק הגיע לכדי הוכחות וממילא להכרעה, ואף הוחלף המותב שדן בתיק. ב-30/12/09 וב-31/5/10 הודיעו הצדדים למותב החדש כי הם מצויים במו"מ לסיום המחלוקת שביניהם, אולם משלא הודיעו דבר לבית-המשפט במשך תקופה ארוכה הורה בית-המשפט ב-11/10/10 על
מחיקת התביעה
מחוסר מעש.
12.
ב-6/6/14 קבע כב' השופט גרוניס כי
"בעקבות המחיקה לא הייתה עוד מניעה להמשיך בהליכי המימוש. זאת, כל עוד לא ניתן סעד קבוע או זמני בהליך אחר... את העירבון שהפקידו המבקשים בבית משפט זה, בסך 300,000 ש"ח, יש לשחרר לידיהם לאור בקשתם ... הטעם לכך הוא שהמשיב לא נקט כל צעד לגבי העירבון, אף שההליך העיקרי בו פתחו המבקשים בבית המשפט המחוזי נמחק עוד ביום 11.10.2010" (רע"א 3150/08).
13.
בפועל, חרף החלטה זו, עד לסוף שנת 2017, לא חודשו הליכי ההוצאה לפועל, בין השאר משום שהצדדים ניהלו מו"מ לסיום המחלוקת כולה. אעיר כי אחת מעילות התביעה היא לאכיפת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת המו"מ בטענה שהשתכללו לכדי הסכם מחייב.
התובענה הנוכחית
14.
במרץ 2018, כשמונה שנים אחרי מחיקת ההליך בבית-המשפט המחוזי, וארבי שנים אחרי החלטת בית-המשפט העליון, חידש המשיב את הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים בחרו שלא להגיב במסגרתם (ולכן טוען המשיב לחוסר תום לב ולשיהוי) וב-21/11/18 הוצא צו לפינויה של דירה מס' 9. המבקשים ביקשו את עיכוב הצו לתקופה זמנית, עד יולי 2019, ורשמת ההוצאה לפועל התנתה את העיכוב בהפקדה של 350,000 ₪. סכום זה לא הופקד, ותחתיו הוגשה התובענה הנוכחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.
15.
התובענה הוגשה במקור לבית-המשפט המחוזי אך הועברה לבית-משפט זה (החלטת כב' הנשיא אורנשטיין מ-17/1/19) ובאותו היום ניתן צו במעמד צד אחד המורה על עיכוב ההליכים כפוף להפקת פיקדון בסך 10,000 ₪ והתחייבות עצמית.
16.
בתיק הוגשו בקשות רבות, כולל בקשה לחילוט הפיקדון שגם היא תלויה ועומדת. בסופו של יום התקיים דיון בנוכחות הצדדים ב-7/3/19 ולאחריו התבקשו הצדדים להגיש רשימת אסמכתאות הנוגעת להליכים שביניהם.
לאחר בחינת הטענות בכתב ועל-פה, וקריאת ההחלטות הרבות הנוגעות לסכסוך כולו ולדירות באופן ספציפי, מצאתי לקבל את הבקשה בתנאים שלעיל
.
נימוקים
17.
השיקולים השונים בבחינת בקשות לסעד זמני ידועים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות ולצדם תום לב, שיקולי יושר (למשל שיהוי) ומידתיות, היינו – שהסעד אינו פוגע במידה העולה על הנדרש. האיזון בן השיקולים השונים קרוי "מקבילית כוחות", ולפיו ככל שבית המשפט מתרשם שסיכויי ההליך גבוהים הוא יטה להפחית מחשיבות קיומו של מאזן הנוחות, ולהיפך (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984;
רע"א 6685/17
הר של הצלחה נ' בנק הפועלים
(10/9/17); רע"א 5841/11
אקסלרוד נ' בנק המזרחי
(20/9/11)). כאמור לעיל, בענייננו השיקולים פורטו ויושמו בהחלטתה של כב' השופטת נאור מ-20/2/06 ושוכנעתי כי חרף הזמן שחלף האיזון לא השתנה וכמותו גם התוצאה הסופית.

18.
סיכויי התביעה
– בתובענה מעלים המבקשים ארבע טענות מרכזיות שחלקן עמד לנגד עיני בית-המשפט העליון ובית-המשפט המחוזי בהחלטותיהם לעכב את ביצוע המימוש. טענות אלו כוללת טענה כי המו"מ שבין הצדדים השתכלל לכדי הסכם מחייב ובקשה לאכיפתו; טענה כי המבקשים או מי מהם הם דיירים מוגנים שלא ניתן לפנותם; טענה כי הצו במסגרת ההוצאה לפועל הושג במרמה ותוך הצגת מצגים מטעים לרשם ההוצאה לפועל; וטענה כי החוב נושא הליך ההוצל"פ אינו קיים (שהייתה הטענה המרכזית בהליך בבית-המשפט המחוזי). המשיב מכחיש כמובן את הטענות וטוען כי המו"מ לא השתכלל לכדי הסכם מחייב; כי המבקשים אינם דיירים מוגנים, בין השאר משום שחלקם קיבלו את הדירות בירושה ובמסגרת עסקה מסחרית במימון המשיב; כי פעל כדין בתיק ההוצל"פ; וכי החוב מגובה בראיות ואף קיים מעשה בית-דין, השתק עילה והשתק פלוגתא, משום שטענת המבקשים נדחתה בהוצל"פ עוד ב-2004 ומשום שתביעתם הקודמת נמחקה.
19.
מדובר בטענות מורכבות, שקשה מאוד להעריך את משקלן במסגרת הליך מקדמי, ולא ניתן לומר כי הן מופרכות על פניהן. לענייננו חשוב כי חלק מן הטענות הובילו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים הקודמים, ולמרות הזמן הב שחלף הן לא הגיעו לכדי בירור שכן התובענה בבית המשפט המחוזי נמחקה ללא דיון לגוף הדברים. על כך כתבה כב' השופטת נאור כי
"יש לכאורה ממש בעמדת [המבקשים] לפיה באשר לטענותיהם בהמרצת הפתיחה לא היה להם יומם בבית המשפט". עובדה זו לא השתנתה חרף השנים הרבות שחלפו וההליכים הרבים שננקטו, ו
בנסיבות אלו לא ניתן לומר בשלב מוקדם זה שסיכויי התובענה נוטים לכאן או לכאן, אולם ניתן לקבוע כי סיכויי התובענה אינם מופרכים באופן המחייב דחיית הבקשה לסעד זמני.
20.
מאזן הנוחות
– זהו השיקול המרכזי בענייננו, ואין לי אלא לצטט את דברי כב' השופטת נאור בעניינן של שלוש הדירות:
"'קורת גג היא מרכיב אישי וחברתי חשוב בחייהם של מרבית האנשים, ומשנמכר בית בדרך כלל אין להשיב את המצב לקדמותו' ... אם תימכרנה הדירות כעת אך הערעור בסופו של דבר יתקבל יגרם למערערים נזק בלתי הפיך או למצער יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו
.
לכן, באיזון השיקולים נראה לי שנכון לעכב את הליכי המימוש ביחס לדירות המשמשות למגורי המערערים (ובני משפחותיהם) בכפוף להפקדת עירבון". דברים אלו לא השתנו והם נכונים גם היום, והשאלה היחידה היא האם חלוף הזמן הכהה אותם והטה את הכף לטובת המשיב.
21.
בעניין זה טוען המשיב כי המבקשים עשו ועושים כל שניתן לעכב את ההליכים וכי הם ממשיכים להתגורר בדירות ללא תשלום דמי שכירות ראויים במשך שנים רבות, כשבמקביל תופח חוב המשכנתא ואינו נפרע. לכן הוא סבור שלמרות שמדובר בדירות מגורים מאזן הנוחות התהפך והוא נוטה כעת לטובתו ולחובת המבקשים. בחנתי את הטענות ושוכנעתי כי בנסיבות העניין,
לעת הזו
, מאזן הנוחות עדיין נוטה לטובת המבקשים ונגד פינוי הדירות. אמנם תסכולו של המשיב מובן, והתחושה המתעוררת מקריאת ההחלטות השונות, בעיקר בבית-המשפט המחוזי, ומחלוף הזמן הרב, היא שהמבקשים אכן פועלים לעכב את מימוש הדירות תוך שהם מסכלים דיון לגופם של דברים. ברי כי
לא ניתן
להמשיך במצב דברים זה לנצח, וכי בשלב כלשהו יתהפך מאזן הנוחות ויחייב את פינוי הדירות אף שמדובר בדירות מגורים. אולם לא שוכנעתי כי השינוי באיזון כבר ארע, וביסוד מסקנה זו שלושה טעמים מרכזיים. אחד, התנהלות המשיב עצמו שבין השנים 2010 ל-2018 לא פעל למימוש המשכנתא ולחידוש ההליכים בהוצאה לפועל אף שהתביעה בבית המשפט המחוזי נמחקה ולמרות שבית המשפט העליון התיר לו להמשיך בהליכי המימוש. אמנם בתקופה זו נוהל מו"מ בין הצדדים, ואין לבוא חשבון עם בעלי דין שניסו לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט, אך השיהוי הרב מלמד ששני הצדדים הסכינו להותרת המצב הקיים באופן זמני וכי המשיב לא סבר שקיימת דחיפות לפינוי. שני, מאז החלטת השופטת נאור ב-2006 עלו מחירי הדירות בעשרות אחוזים (ואולי יותר) כך שהערובה לחובות המשיב גדלה ובאופן ניכר ויתכן שהעיכוב לא בהכרח הרע עמו. מכל מקום דומה כי שלוש הדירות מספקות ערובה מספקת לחובות המבקשים, והמשיב לא יצא מופסד אם תביעת המבקשים תדחה. שלישי, המשיב מימש עד כה מגרש ושתי דירות שהכניסו מיליוני שקלים לפני למעלה מעשור. מדובר בסכומי כסף ניכרים שהיו אמורים להפחית את החוב באופן משמעותי והם מטים את מאזן הנוחות לחובת המשיב. במאמר מוסגר אעיר כי דומה שיש לבחון את סבירות צמיחתו של החוב חרף מימושים אלה.
22.
מטעמים אלה, ובהתחשב במכלול הנסיבות ובעובדה שמדובר בדירות מגורים, שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה,
לעת הזו
, לטובת המבקשים וכי הנזק שייגרם להם מפינוי הדירות יהיה בלתי הפיך וגדול מן הנזק שיגרם למשיב אם לא ניתנן הסעד (בוודאי נוכח הבטוחה שבידיו). יתכן בהחלט כי בהמשך, ככל שימצא שהמבקשים גורמים להתמשכות ההליכים באופן בלתי סביר או מעכבים אותם ללא צורך, יהיה מקום לשקול האם מאזן הנוחות לא השתנה, אולם העת לכך טרם הגיעה.
23.
תום לב
,
שיקולי יושר ומידתיות
– המשיב מקדיש חלק ניכר בטיעוניו לשיקולים אלה, ומפנה להתנהלות המבקשים לאורך השנים. הוא מוסיף וטוען כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר משום שהגישו את התביעה ואת הסעד הזמני רק בינואר 2019, ימים ספורים לפני המועד שנקבע לפינוי דירה מס' 9, אף שידעו על חידוש ההליכים בהוצל"פ כב' במרץ 2018 ועל צו הפינוי בנובמבר 2018. אמנם גם בעניין זה יש טעם בטענות המשיב, וכעסו על התנהלות המבקשים לאורך השנים ובהליך הנוכחי מוצדק, שכן, כאמור לעיל, הרושם הוא שהמבקשים פועלים בכל דרך אפשרית לעכב את הליכים בעניינם, ומשהים את ההליכים באופן בלתי סביר. סעד זמני הוא סעד מן היושר, ולכאורה היה מקום לדחות את הבקשה, אך מצאתי כי בנסיבות העניין, נוכח עוצמת הזכות הנפגעת ומידת הפגיעה מפינוי דירת מגורים, והואיל והצדדים ניהלו מו"מ ממשוך במשך כשמונה שנים, יש לפעול במידתיות ולאפשר למבקשים את יומם בבית-המשפט, תוך קביעת תנאים שיבטיחו קידום סביר של ההליך ושמירה על זכויות המשיב.

סיכום ומסקנות
24.



בחינת השיקולים השונים ואיזון ביניהם מובילה למסקנה כי יש מקום לתת סעד זמני תוך הפקדה ראויה. זוהי, כאמור, גם המסקנה אליה הגיעו בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, וחרף חלוף הזמן התוצאה לא השתנתה.
25.
נותרה אפוא שאלת שיעור ההפקדה, ובעניין זה מצאתי כי הסכום שקבע בית המשפט העליון (300,000 ₪) לאחר בחינת מכלול השיקולים אמור לחלול גם במקרה הנוכחי, כשנוכח חלוף הזמן והעובדה שהמבקשים מתגוררים בדירות השנויות במחלוקת כבר תקופה ארוכה יש מקום לשערוך הסכום להיום - 390,000 ₪. אוסיף כי סכום זה תואם את נסיבות המקרה גם משום שהוא משקף דמי שכירות לתקופה של כשמונה עשר חודשים (לדברי הצדדים דמי השכירות באזור הם כ-7,000 ₪ לדירה) שבהם יוכלו הצדדים לסיים את ההליכים. אם התביעה תתקבל – הסכום יושב למבקשים. אם התביעה תדחה – המשיב לא יינזק מן העיכוב ויקבל דמי שכירות ראויים לשיטתו. ואם ההליך ידחה או ימשך ללא צורך מעבר ל-18 חודשים – יוכל המשיב לטעון לעניין גובה ההפקדה ובית-המשפט ישקול את הדברים לגופם (דבר שגם יתמרץ את המבקשים עצמם לסיים את ההליכים).
סוף דבר
26.
נוכח כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת בתנאים שפורטו למעלה.
27.
אמליץ לצדדים, שכבר היו קרובים מאוד להגיע להסכמות בנוגע לגובה החוב, וכן למימוש דירה 9 ומימוש חלקי של אחת הדירות הנוספות לצורך סילוקו, כי ישכילו, סוף-כל-סוף, לשים את המחלוקת מאחוריהם.
28.
הוצאות הבקשה בסך 25,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.












הפ בית משפט שלום 41915-01/19 אריה גבריאל, גלית רוחמה, יריב גבריאל ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ (פורסם ב-ֽ 28/03/2019)