פסקי דין על שרון אסולין | פסקי דין על ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

59902-06/18 תאמ     29/03/2019




תאמ 59902-06/18 שרון אסולין נ' ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בבית שאן


כ"ב אדר ב' תשע"ט, 29 מרץ 2019

תא"מ 59902-06-18 אסולין נ' ג.א.ן
תברואה את מוטי זיבאי בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה, מיכל זינגר


תובע

שרון אסולין


נגד


נתבעות
1.ג.א.ן
תברואה את מוטי זיבאי בע"מ
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ




פסק דין
1.
בפני
י תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לשני קטנועים אשר היו במועד התאונה בבעלות התובע: האחד - נושא
מ.ר. 78-910-34 (להלן: "טימקס") והשני נושא מ.ר. 23-270-28 (להלן: "קימקו"), בתאונה שהתרחשה ביום 21.6.17, עת הקטנועים חנו בחניה כדין בסמוך למוסך שבבעלות התובע, לפתע משאית הנתבעת 1 הנושאת מ.ר. 56-863-31 (להלן: "המשאית") שעברה בסמוך לקטנועים, התיזה צבע עליהם וגרמה להם לנזק רב (להלן: "התאונה").

2.
התובע תמך את כתב התביעה בחוות דעת שמאיות ובגין שני הקטנועים הועמדה התביעה על סך של 41,531 ₪.

3.
הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן הנתבעות מכירות באחריותן והחבות לאירוע נשוא התביעה. משכך, המחלוקת שנותרה הלכה למעשה היא בנוגע להוכחת הנזק וגובהו.

4.
ביום 20.2.19 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק במסגרתה העידו התובע והשמאי מטעמו ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

5.
בהתאם להוראת תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

6.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במכלול החומר המצוי בתיק ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות ובכלל זה לאחר עיון בסיכומים, הנני מוצאת לנכון לדחות את התביעה.

קטנוע קימקו
7.
בכל הנוגע לקימקו התברר מעדות התובע, כי לאחר קרות התאונה ארעה תאונה נוספת ואשר בגינה התובע קיבל פיצוי מחברת שלמה סיקס, וכך העיד התובע:
"היה קודם את הנזק של הנתבעת, אחר כך לקוחה הגיעה למוסך ולחצה בטעות ברקס במקום גז והעיפה את האופנוע. שלמה סיקט לא שילם את כל הנזק בגלל שהאופנוע לא היה במצב טוב" (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2-4).

8.
לתובע נאמר בחקירתו הנגדית שנכון לבדיקה שנעשתה היום במשרד הרישוי הקימקו עדיין בבעלותו ועל כך השיב:
"ת.
יש פה טעות. יש לי מסמך שחברת שלמה סיקט שהם הפוגע שהם שילמו את העלות של האופנוע קימקו.
ש.
את הקימקו אתה אומר שיש לך מסמך משלמה
ת.
הם שילמו".

(ראה: עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 26-30).

9.
בהמשך שינה התובע את גרסתו והעיד:
" ש.
הגברת שאתה כרגע נתת לנו סיפור חדש עליה שלחצה על הגז במקום הברקס וגרמה לטוטאל, איך הגיע לעלות על אופנוע שלא עובד מחומצה?
ת.
האופנוע עמד מול ולחצה בטעות על הגז הדביקה אותו לקיר והוא נהיה טוטאל וירד מהכביש
ש.
ושלמה שילמו לך עליו
ת.
חלק".
(ראה: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 17-22. ראה גם שם: שורות 1-4).

10.
אין להכביר במילים אודות אי אזכור טענה זו בכתב התביעה והעלתה רק במסגרת עדות התובע, כאשר גם עדות התובע בנדון היתה חמקמקה ולא הותירה בי רושם מהימן. בנוסף לכך, התובע לא הציג כל אסמכתה בדבר הסכום אותו קיבל מחברת שלמה סיקס, לא זימן לעדות את מי שפגעה בקימקו ובעניין זה נראה כי רב הנסתר על הגלוי בעדותו.

בנסיבות האמורות, אני דוחה את התביעה בכל הנוגע לפיצוי התובע בגין הנזק שנגרם לקימקו.

טימקס
11.
התובע נושא בנטל להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא עמד בנטל זה ואין די בחוות הדעת שצירף לכתב התביעה שעה שלא הוכיח את נזקו בפועל,
ואנמק;

12.
בעדות התובע התברר, כי לאחר התאונה הוא מכר את הטימקס, אלא שבעניין זה עדותו לא הייתה סדורה ועקבית. מחד, לשאלה למי מכר השיב התובע, שמכרו לבחור שאינו זוכר את שמו (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 20-25), מאידך העיד כי: "זה שבא שקנה את האופנוע קוראים לו האני וושח" (שם, עמ' 2, שורה 9). בטרם יבשה הדיו, העלה גרסה נוספת בנדון:
"ש. אני אומר לך שעל פי מידע ממשרד הרישוי הרכב היה בבעלותך החל מה 8.5.2017 ואתה מכרת אותו ב 4.1.2018 לאדם יהודי בשם בנימין כהן מטבריה. מוכר לך ה
שם ?
ת.
לא. הבחור שקנה את האופנוע זה בחור שנשוי ליהודיה, הבחור שהיה מולי קוראים לו האני והוא לא רשם את האופנוע על שמו
ש.
איך אתה יודע?
ת.
כי הוא אמר לי ללכת לדואר, אני חושב שהוא רשם את האופנוע על שם אח של אשתו.
ש.
העברת בעלות נעשתה ב 4.1.2018 . אתה מודע לזה?
ת.
רשום לי פה שהעברת בעלות תיעשה עד 2.1.2018.
ש.
לא רק שלא הגשת חוזה אתה טוען שיש לך זיכרון דברים מול אדם בשם האני, כשהוא לכאורה חתום עליו אבל לא הוא הבעלים של האופנוע בפועל
ת.
הוא לא חייב להיות הבעלים של האופנוע".
(ראה עמ' 2-3 לפרוט').



13.
יתרה מכך, גם בכל הנוגע למועד המכירה גרסת התובע לא הייתה סדורה והוא מסר בנידון שתי גרסאות: האחת בחקירה נגדית לפיה הטימקס נמכר ביום 27.2.17 (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 7) והשניה בחקירתו החוזרת לפיה: ב"27.12.2017 זה היה זיכרון דברים וקבענו שעד תאריך 2.1.2018 יחויב לעשות העברת בעלות, נתתי לו את האופנוע באותו היום"
(ראה: עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 21-22). לא למותר לציין, כי לא הוצג לפני בית המשפט זיכרון דברים.

14.
לא זו אף זו,
אף לגבי פרטי המכירה רב הנסתר על הגלוי בעדות התובע. התובע
לא זכר לומר כמה זמן אחרי התאונה מכר את הטימקס ולדבריו ישנה העברת בעלות. שנאמר לו מדוע טוען כי מכר את הטימקס, השיב כי אינו טוען אלא הוא מכרו בגלל הנזק שנגרם לו. דא עקא, התובע לא הציג כל אסמכתא בנידון, לא הסכם מכר, לא זיכרון דברים ולא מסמך בדבר העברת הבעלות, והלכה למעשה לא ידוע גם בכמה מכרו.
התובע העיד, כי הטימקס נמכר לפני
שתוקן ולדבריו הוא מכרו ב – 30,000 ₪. לשאלה האם יש לו להראות לביהמ"ש העברת כספים שקיבל 30,000 ₪ בהעברה בנקאית או שיק, השיב: "לא. יש לי מסמך שהוא חתום עליו". (ראה:
עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 17). לדבריו, החוזה ביניהם הוגש וכשנשאל אם הוגש לתיק ביהמ"ש, השיב: "הוגש למי שביקש אצלכם בחברת הביטוח" (שם, שורה 22).

15.
כבר נפסק כי על הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו :
"
הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט [...] תורת הנזק ותורת הפיצוי

אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (
reasonable certainty
)
,
כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין [...] על-כן,
באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר"

(
ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה
(2) 800, 809-808 (1981) [ההדגשה הוספה – ע' פ']; ראו גם
ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט
(5) 193, 206 (2005
). צוטט
ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין
(10.9.17)).

16.
בספרו של המלומד עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב (התשע"ג – 2013), צוין בעמ' 77 כדלקמן:
"כאשר רכב נמכר לאחר התאונה, על התובע להוכיח את הסכום בו שמכר את רכבו (רצוי לצרף עותק נאמן למקור של הסכם המכירה או בהעדרו תצהיר של הרוכש). לסכום המכירה חשיבות לבחינת שיעור הפיצוי המוכח לו זכאי הניזוק עקב התאונה, שכן ככל שבית המשפט מתרשם כי לנזק התאונתי היה תרומה מינורית אם בכלל, לתמורה אותה קיבל הניזוק ממכירת הרכב, אזי, מתוקף כלל השבת המצב לקדמותו ומניעת עושר שלא כדין, אין סיבה כי יפסקו לניזוק פיצויים גבוהים מאלו שנגרמו לו בפועל עקב התאונה אף ובמידה ועל פי חוות הדעת השמאית מטעמו שוויו של הנזק גבוה יותר".

17.
בענייננו, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בפועל, הואיל ולא הציג את הסכם המכירה של הטימקס או זכרון דברים, לא הציג כל אסמכתה בדבר המחיר בו נמכר הוא וגם לא כל עדות אובייקטיבית אחרת של עד או רוכש הטימקס, והלכה למעשה לא הוכח באיזה מחיר נמכר הטימקס.


איני מייחסת כל נפקות לאמור בעדות התובע בנוגע לסכום המכירה, הואיל והמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב אשר התובע אישר את קיומו, דהיינו, חוזה המכירה/זכ"ד. אי הצגת אסמכתה בדבר הסכם המכירה או זכרון דברים, פועלת לחובת התובע כאשר לכך מתווסף כאמור לעיל שעדות התובע לא הותירה בי רושם מהימן.

18.
לא שוכנעתי כי עמד בפני
התובע קושי להביא ראיות על מנת להוכיח את שיעור נזקו וזאת לאור האמור לעיל בדבר קיומו של הסכם/זכ"ד, ויהיו הטעמים אשר יהיו בגינם לא הוגש זה לתיק בית המשפט,
הרי שהדבר פועל לחובת התובע ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו.
בעניין זה איני מייחסת כל נפקות לטענת התובע בסיכומיו אודות מו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים, במסגרתו הועבר לב"כ הנתבעות, זכרון הדברים בעניין מכירת הטימקס, שכן היה מקום לדאוג להמציאו לתיק בית המשפט במועד. אין זה המקרה בו ניתן לומר שזכ"ד זה אינו ברשות התובע ואינו יכול להשיגו במאמץ סביר, או אז אולי ניתן היה להתגמש בעניינו, אלא במקרה של ראיה שהייתה זמינה גם במועד המשפט ומנסיבותיו של התובע לא הוגשה במועד המתבקש והנכון לתיק בית המשפט, ואף לא נראה כי נעשה כל ניסיון מצידו להזמין את רוכש הטימקס (ראה בנידון :
תא"מ (שלום-ראשל"צ) 40041-04-17 שאול מוסרי ואח' נ' אופרייט ליס בע"מ (21.5.18)
). משכך, אין לתובע להלין אלא על עצמו ומשלא הוכיח את שיעור נזקו בפועל, הרי שלא עמד בנטל הוכחה המוטל עליו, ובנסיבות האמורות גם בנוגע לאופנוע הטימקס דין התביעה להידחות.

19.
התובע ציין בסיכומיו, כי אין הוא מבקש את הנזקים אשר נגרמו לו בגין מכירה ו/או השבתה של הקטנועים נשוא התביעה, במצבם ללא שתוקנו, אלא מבקש את עלויות התיקון בלבד, כפי שמצוין בחוות הדעת מטעמו, שהינן נמוכות מההפרשים שספג התובע.

ברם, הלכה למעשה, ניתן לומר, כי נזקו של התובע בנוגע לטימקס התגבש במועד בו נמכר, שכן יכול ונמכר תוך קיזוז מלוא סכום חוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה, חלק ממנה או כל סכום אחר או אף ללא קיזוז בכלל. משלא הוצג הסכם מכר או זיכרון דברים והתובע אף לא טרח להעיד את רוכש הטימקס, בעליו או כל עד אחר בדבר המכירה ובכלל זה כשל מלהציג אסמכתה אודות הסכום בו נמכר/נרכש הטימקס, הרי שלא הוכיח את נזקו, ובעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבעות בסיכומיהן, כי התובע לא הוכיח מהו ההפרש בין המחירון למכירה.
משלא הוכח מחיר המכירה של הטימקס לא ניתן לדעת מה שיעור הפיצוי אם בכלל המגיע לתובע עקב התאונה.

20.
כאמור לעיל היה מקום להגיש במועד את זכרון הדברים לתיק בית המשפט ואין להישמע בכל טענה אחרת. יתרה מכך, התובע הפנה בסיכומיו לתא"מ (שלום-ראשל"צ) 40041-04-17 דלעיל, כאשר הוא מצטט חלק מהאמור בפסק הדין:
"מקום בו הרכב נמכר לאחר התאונה וקודם לבירור התביעה, בעל הרכב נושא בנטל הראשוני להביא ראיות בקשר למכירה. אם עמד התובע בנטל זה, עובר נטל הבאת הראיות אל הנתבע. השאלה מה יהווה עמידה בנטל הראשוני עשויה להשתנות בנסיבות כל מקרה ומקרה. ככלל, נראה כי כאשר מוסר התובע גרסה ברורה וקוהרנטית לגבי מחיר המכירה ומציג מסמכים תומכים, כגון הסכם מכר, קבלות וכדו', הוא יוצא בכך ידי חובתו והוא אינו חייב לזמן לעדות את רוכש הרכב. במקרה כזה, עמד התובע בנטל הראשוני, וככל שהנתבע מעוניין לסתור זאת עליו הנטל לזמן את הרוכש, וככל שלא יעשה זאת ייזקף הדבר לחובתו".

בעניין זה, איני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו לגבי מועד בירור התביעה ובענייננו האמור בפסק הדין תומך דווקא בטענה כי דין התביעה נשוא דיוננו להידחות במקרה דנא, משלא הוצגה כל אסמכתה בדבר המכירה ואף לא זומן לעדות הרוכש.

21.
התובע טוען בסיכומיו כי זיכרון הדברים הועבר לב"כ הנתבעות. ברם, היה מקום להגישו לתיק בית המשפט במועד ומשלא הוגש איני מייחסת כל נפקות לאמור בסעיפים 7 ו-9 לסיכומיו. על התובע היה להוכיח את מחיר המכירה ולכן איני מקבלת גם את הטענה האמורה בסעיף 10 לסיכומיו.

22.
בעניין זכרון הדברים, ערה אני לטענת הנתבעות בסיכומיהן, כי זכרון הדברים אינו רלבנטי משום שלא הוגש לבית המשפט, אך בעיקר משום שלא נחתם על ידי מי שאליו הועברה הבעלות בסופו של דבר, קרי הרוכש. אין שום הוכחה שבהתאם לזכרון הדברים הזה בוצעה העברת בעלות, אין הוכחה על העברת כספים בהתאם להסכם וכו'.


דווקא מהטעמים הללו היה מקום שזכרון הדברים יוגש במועד בכדי להיווכח מה נקבע בו.

23.
לכל האמור לעיל מתווסף, כי עדות התובע לא הותירה בי רושם מהימן, עדותו לא היתה עקבית, נראה כי רב הנסתר על הגלוי בה כאשר כמפורט לעיל, בעדותו באו אל זכרם דברים אשר לא נטענו בכתב התביעה. בעניין זה, לא למותר לציין אף כי בעוד שבכתב התביעה נטען שהקטנועים היו בחניה כדין סמוך למוסך שבבעלות התובע ולפתע המשאית הפוגעת אשר עברה בסמוך להם התיזה צבע על הקטנועים וגרמה להם לנזק רב, הרי שבעדותו בפני
י הועלתה גרסה חדשה אמנם ביחס לקימקו כי מה שנשפך על האופנוע זה חומצה (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 9-10). אין להכביר על כך במילים ו"די לחכימא ברמיזא".

24.
בנסיבות האמורות, משמצאתי לדחות את התביעה, ביחס לשני הקטנועים מהנימוקים המפורטים לעיל, איני מוצאת לנכון להתייחס לטענות נוספות שהועלו בסיכומי הצדדים.

25.
בסיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ב אדר ב' תשע"ט, 29 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 59902-06/18 שרון אסולין נ' ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/03/2019)