פסקי דין על מאזן חמדאן | פסקי דין על מוזהר חמדאן

52627-05/13 א     26/03/2019




א 52627-05/13 מאזן חמדאן נ' מוזהר חמדאן








בית משפט השלום בעכו



ת"א 52627-05-13 חמדאן נ' חמדאן ואח'





בפני

כבוד השופטת
דנה עופר


התובע

מאזן חמדאן

ע"י ב"כ עו"ד ר' גרזוזי ו/או ש' חמדאן


נגד


נתבעים

1.מוזהר חמדאן

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת מס' 2
ע"י ב"כ עו"ד ג' אגברייה ואח'







פסק דין


בהחלטתי מיום 1.3.16 קבעתי, כי התובע נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בהמשך לכך, ולאחר שהתבררה שאלת הנזק, ניתן

פסק דין
זה, ובו הכרעה בכל הנוגע לגובה הפיצוי לו זכאי התובע.

רקע כללי
1.
התובע הינו יליד 1.1.1973.

ביום 16.3.2009 נפגע בעינו, תוך כדי ירידה מרכב בסיום נסיעה. ברכב נהג אחיו, הנתבע מס' 1. השימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת").

2.
הנתבעת כפרה בנסיבות האירוע כפי שטען להן התובע. על כן, נשמעו ראיות הצדדים לעניין זה. ביום 1.3.16 ניתנה, כאמור, החלטתי, ובה קבעתי כי אני מקבלת את גרסת התובע, וכי הפגיעה ארעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים.

3.
מומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש, ד"ר יעקב קרפ, קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15% בגין ליקויים בכושר הראייה והגבלת שדה הראייה בעינו הימנית.


שמעתי ראיות לעניין הנזק, לרבות חקירתו של ד"ר קרפ וחקירת התובע ועד מומחה מטעמו (מומחה לענייני שכר).


בהמשך לכך הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, וכעת מונחים בפני
י סיכומי הצדדים. לאחר שעיינתי בסיכומים, אדון בגובה הפיצוי לו זכאי התובע, בהתאם לראשי הנזק השונים, ובהתייחס לטענות הצדדים בכל עניין ועניין.

מהות הפגיעה והנכות הרפואית
4.
עסקינן בפגיעה בעין.


התובע טופל בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, שם אושפז למשך תשעה ימים, החל מיום 17.3.09 ועד 25.3.09.


כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר קרפ, התובע סבל מחבלה קהה בעינו, שריטה בקרנית, דימום בלשכה הקדמית, הרחבה בזווית ניקוז הנוזל בלשכה קדמית, לחץ תוך עיני ועדשה זכה.

5.
לאחר שחרורו מבית החולים היה התובע בהמשך מעקב בקופת החולים בתרשיחא, ונשלח לביצוע בדיקות שונות במרכז הרפואי בני ציון ובבית החולים רמב"ם בחיפה, וכן במרפאות החוץ של בית החולים בנהריה.


רופא העיניים המטפל אישר לתובע תקופות אי כושר, עד ליום 31.7.09.


במהלך תקופה זו הופנה התובע למרפאה תעסוקתית, וביום 1.6.09 קבע המומחה לרפואה תעסוקתית, כי התובע אינו מתאים עוד לעבודתו הקודמת כאיש אחזקה, בשל הפגיעה הקשה בעין הימנית והסיכוי לפגיעה בעין הבריאה, וכי יש למצוא עבורו עיסוק אחר המתאים למגבלותיו.

6.
כאמור, ד"ר קרפ קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15%.

על פי חוות הדעת, בעקבות האירוע התפתחה בעינו של התובע ברקית (מחלת לחץ) משנית לפגיעה בזווית ניקוז הנוזלים וכן התפתח קטרקט מלווה בליקוי ראייה.

דרגת הנכות נקבעה, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (לאחר עדכונן), על פי הנכות שמקנה ליקוי הראייה בלבד, והועמדה בהתאם על 15%.

7.
הנתבעת ביקשה לזמן את ד"ר קרפ לחקירה, והוא אכן נחקר.

עם זאת, בסיכומיה לא העלתה הנתבעת טענה כל שהיא כנגד קביעת הנכות הרפואית, אלא לעניין המשמעות התפקודית של הנכות בלבד.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר
8.
לטענת התובע, יש לקבוע כי נכותו התפקודית עומדת על 30%. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי הנכות התפקודית נופלת בהרבה מהנכות הרפואית, וכי למעשה אין לנכות השפעה על תפקודו של התובע, אשר ממשיך לעבוד ואף לנהוג ללא מגבלה.

9.
הלכה היא כי הנכות התפקודית נקבעת ע"י ביהמ"ש, בהסתמך על מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע, תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן להשלכה התפקודית בפועל, למשל כאשר חלה פגיעה בשכרו של הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792).

10.
בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (12.9.2010) התייחס ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט י' עמית, לנפגעים אשר איבדו את עינם האחת (פגיעה אשר מקנה, לרוב, נכות רפואית של 30%), ולמידת ההשלכה שיש לפגיעה מעין זו על התפקוד. לעניין זה נאמרו הדברים הבאים:

"ככלל, אדם בעל עין אחת יכול לתפקד בחי היום-יום כאחד האדם ויכול לעבוד כמעט בכל מקצוע, הן בעבודה משרדית והן בעבודת כפיים ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הדרושים. המשיב אישר כי הוא ממשיך לנהוג ברכבו הפרטי וכאמור, המשיך לעבוד במפעל כשנתיים לאחר התאונה הראשונה ואף קודם בשכרו ובתפקידו".

בהמשך לכך סוקר כב' השופט עמית פסקי דין שונים שניתנו ביחס למי שנפגעו בעין אחת, ולאחר כל אלו מסכם –

"... כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה... חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני
נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו".



לדעתי, בנסיבות המקרה דנן מתקיים הרציונל שעליו הצביע כב' השופט עמית בקביעת הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. אף שהנכות בשיעור של 15% אינה מגבילה את התובע בפעולות היום יום, הרי שבעבר כבר הומלץ לתובע על ידי מומחה התעסוקה להחליף את עבודתו כאיש אחזקה בשל החשש לעין הבריאה ולפגיעה בה. אכן, התובע עבד במגוון מקומות עבודה מאז התאונה ועד היום, כפי שעוד יפורט בהמשך, והוא נוהג ברכב, אלא שמכך אין להסיק כי כושר השתכרותו לא נגרע בשל נכותו.


נכותו של התובע היא בשיעור של 15% בשל ליקוי הראייה בעין הפגועה, ליקוי ראייה אשר אינו ניתן לתיקון באמצעים אופטיים ואשר יש בו כדי להשליך על התפקוד במובן של הימנעות מעיסוקים שיש בהם כדי לסכן את עינו הבריאה ובכך להחריף במידה קשה את ההשלכה התפקודית של הנכות.


עבודתו של התובע במשך כשבע שנים לפני התאונה הייתה כאיש אחזקה, עבודה פיזית למעשה, אשר התובע לא יכול היה להמשיך לעסוק בה לאחר התאונה. התובע אינו בעל מקצוע, והוא משתלב בעבודות שונות המיועדות לעובדים בלתי מקצועיים (במכירות, באבטחה וכדומה).

בהתאם לפסיקה שצוטטה לעיל, ובשים לב לנסיבותיו האישיות של התובע,
אני רואה לנכון לקבוע, כי כגובה הנכות הרפואית כך גם הנכות התפקודית וכזה הוא גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, קרי – 15%.

הפסדי שכר בעבר
11.
עד לאירוע התאונה עבד התובע כאיש אחזקה במועצה המקומית כפר ורדים. שם, כפי שעולה מתלושי השכר, עבד התובע מאז דצמבר 2002.


אין מחלוקת כי שכרו של התובע לפני התאונה עמד על כ- 5,000 ₪ נטו בממוצע, כפי שעולה מתלושי השכר שקדמו לתאונה ואשר צורפו לתצהירו של התובע כנספח ו'.


לאחר התאונה, ולאור תקופת אי הכושר, קיבל התובע את שכרו מהמועצה המקומית במלואו, תוך ניצול ימי המחלה שעמדו לרשותו.

12.
התובע לא טען בסיכומיו, כי אלמלא ניצל את ימי המחלה שעמדו לרשותו יכול היה לפדות ימים אלו בכסף. כידוע, פדיון כזה דורש הסכם מיוחד בין העובד לבין המעביד, ובהעדר הסכם הקובע את זכות העובד לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, אין הוא זכאי לפדיון כזה. לפיכך, אין לי אלא לקבוע, כי עד לפיטוריו של התובע מהמועצה המקומית כפר ורדים, וכל עוד קיבל התובע את שכרו במלואו על חשבון ימי המחלה, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר.


תקופה זו מסתיימת בעת פיטוריו של התובע ביום 15/9/2009.


במכתב הפיטורין נרשם כי הפיטורין הם על רקע מגבלה רפואית שבעטיה אין התובע יכול להמשיך בעדותו. עוד נרשם במכתב זה, כי אין במועצה תקנים אחרים פנויים אשר תואמים את כישוריו של התובע.


לאור הדברים האמורים, וכאשר מכתב הפיטורין מגובה באישור רופא תעסוקתי, ניתן לקבוע בנקל קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין פיטוריו של התובע.

13.
לאחר פיטוריו של התובע מהמועצה המקומית השתלב התובע, כאמור, במגוון עבודות שונות, אולם תקופות העסקתו לא היו רצופות.


כפי שעולה מאישור המוסד הביטוח לאומי לעניין תקופות העסקתו של התובע, לראשונה השתלב התובע בעבודה לאחר פיטוריו רק בתאריך 1/12/2010, אז עבד ב"עתיד רשת מכללות טכנולוגיות" למשך כחודש ימים.

משמעות הדבר היא פרק זמן של כשנה וחודשיים שבמהלכו לא עבד התובע כלל.

בהמשך לכך עבד התובע ברציפות, למעשה, במקומות עבודה שונים: בקיבוץ בית העמק (ינואר עד מרץ 2011), ב-מ.ח. מרכז המזון בע"מ (מרץ עד יולי 2011), שוב בבית העמק (יולי 2011), בחנות "הום סנטר" (אוגוסט 2011 עד אפריל 2013), ברשת "קואופ" (אוגוסט 2013 עד מאי 2014).

בתקופה שבין יוני 2014 לינואר 2015 מדווח על הפסקה בתעסוקת התובע. במהלך תקופה זו קיבל התובע דמי אבטלה (כפי שעולה מנספח ח' לתצהירו, וראה גם עדותו בעמ' 46, שורות 30-31). במקום עבודתו הבא של התובע
(שיש ואבן האומנים מוניר חסן) עבד בין החודשים אוקטובר לדצמבר 2015, ולאחר מכן, בחודש ינואר 2016 בלבד, עבד התובע באירוח כפרי (מלונות מטיילים).


החל מחודש אוגוסט 2017 ועד למועד שמיעת הראיות בפני
י, עבד התובע כשומר לילה בקיבוץ געתון.


עולה, אפוא, כי חלף פרק זמן נוסף של כשנה וחצי (בין פברואר 2016 לאוגוסט 2017) שבמהלכו לא עבד התובע כלל. פרק זמן זה מתווסף על פרק הזמן שחל בסמוך לפיטוריו של התובע ולתקופת האבטלה, ובסך הכל ניתן לציין כי בתקופה שחלפה מאז פיטוריו של התובע (ספטמבר 2009) ועד היום, מעט יותר מתשע שנים, עבד התובע במרבית התקופה, במגוון תפקידים ועבודות, והיה מחוסר עבודה במשך כ-38 חודשים, שהם מעט יותר משלוש שנים.

14.
מעיון בתלושי השכר עולה, כי בחלק ממקומות העבודה שהוזכרו לעיל, עבד התובע במשרות חלקיות (כמו למשל בקיבוץ בית העמק – וראה לעניין זה גם עדותו של התובע בעמוד 46 לפרוטוקול, שורות 3-5), ובחלק אחר עבד במשרה מלאה (כמו ב-"מ.ח מרכז המזון בע"מ", ב"הום סנטר"
וב-"קואופ").


שכרו של התובע באותם מקומות בהם עבד במשרה מלאה לעיתים עלה על שכרו ערב התאונה ולעיתים נפל ממנו. כך למשל שכרו של התובע ב"קואופ" עמד על כ-5,500 ₪ נטו. שכרו של התובע בחברת "שיש ואבן מוניר חסן", עמד על כ-4,500 ₪ נטו.

כאמור, החל מחודש אוגוסט 2017 עבד התובע בשמירת לילה בקיבוץ געתון. שכרו שם עלה משמעותית על שכרו לפני התאונה ועמד בממוצע על 7,700 ₪ נטו.

15.
לטענת התובע, יש לייחס את החלפת מקומות העבודה למגבלותיו בעקבות התאונה.


הנתבעת דווקא מבקשת לייחס לתובע העדר מגבלות תפקודיות כלשהן, לנוכח מגוון התפקידים שבהם עסק לאחר התאונה, ללא הגבלה.


לאחר ששקלתי את כלל הנתונים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ממש בטענותיהם של שני הצדדים.

מצד אחד, אכן התובע יכול במומו לעבוד במגוון תפקידים, לנהוג, לאבטח, לעבוד בעבודה פיזית, לעבוד בחנות ואפילו במפעל שיש לתקופה קצרה, והדבר אכן מתאים לדברים שנאמרו לעיל לעניין השפעתה התפקודית של פגיעה בעין אחת. מצד שני, אכן הוכח כי התובע, אשר בעבר ועד למועד התאונה החזיק במקום עבודה אחד במשך כשבע שנים ברציפות, החל להחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה לאחר התאונה, ומצא עצמו ללא תעסוקה למשך תקופות לא מבוטלות.

אין לקשור, בנסיבות אלו, את כל הפסקות העבודה, באופן מלא, לנכותו של התובע דווקא. כפי שעלה מחקירתו הנגדית של התובע, להפסקות העבודה סיבות מסיבות שונות. ודאי שאין לקבוע כי כל תקופות האבטלה השונות הן תוצאה ישירה של הנכות; ומאידך – התמונה הכללית המצטיירת מתוך השוואה בין נתוני התעסוקה של התובע לפני התאונה ולאחריה היא של יציבות תעסוקתית לעומת חוסר יציבות תעסוקתית.


לטעמי, בנסיבות אלה, ראוי אף לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר על דרך של חישוב גלובלי, בסטייה מהכלל הנהוג לעניין זה, וזאת משום שמחד גיסא נמצאה הגבלה בכושר ההשתכרות המתבטאת בהחלפה תדירה של מקומות עבודה, הכרוכה גם בתקופות אבטלה "בין עבודות", ומאידך גיסא נמצא כי שכרו של התובע בתקופות שבהן עבד (שהן מרבית התקופה) לא נפל (לרוב) משכרו ערב התאונה, ולעיתים עלה עליו.

16.
לאור האמור לעיל, אני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר:

א.
בשים לב לקביעה כי התובע פוטר מעבודתו הקודמת בשל נכותו;
ב.
בשים לב לחוסר היציבות התעסוקתית לאחר פיטוריו של התובע, לעומת היציבות שאפיינה אותו לפני התאונה;
ג.
בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע קשר ישיר בין מלוא תקופות האבטלה לבין הנכות;
ד.
בשים לב לכך שבעבור חלק מהתקופה קיבל התובע דמי אבטלה;
ה.
ובשים לב לכך שבתקופות שבהן עבד התובע השתכר שכר שלא נפל משכרו ערב התאונה, ולעתים אף עלה עליו.

בהתחשב בכל השיקולים דלעיל, ועל יסוד בסיס השכר הרלבנטי, אני מעמידה את הפסדי השכר לעבר, מיום התאונה ועד היום (כעשר שנים),
על סכום של 50,000 ₪.


לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה יש לנכות מהפסדי השכר את פיצויי הפיטורין, אלא שכלל לא הוכח כי התובע קיבל פיצויי פיטורין, באיזה סכום ובאיזה אופן. התובע לא נחקר בנושא זה כלל. מטעם זה, ומהטעם שממילא לא פסקתי לתובע הפסדי שכר מלאים בעקבות פיטוריו, אלא פיצויים חלקיים בלבד, אני דוחה את טענת הנתבעת לעניין זה.

הפסדי שכר לעתיד
17.
קבעתי לעיל, כי הפסדי השכר לעתיד יחושבו על פי גריעה מכושר ההשתכרות שהיא זהה לשיעור הנכות הרפואית, קרי – 15%.

לפיכך יש להכריע בשאלת בסיס השכר הרלבנטי לחישוב הפסדי השכר לעתיד.

18.
עד ליום התאונה השתכר התובע כ-5,000 ₪ נטו. סכום זה בשערוך להיום עומד על כ-5,660 ₪.


במהלך השנים השתלב התובע בעבודות שונות, אשר בהן השתכר סכומים גבוהים יותר. כך, למשל, בעבודתו בקיבוץ געתון השתכר התובע בממוצע 7,700 ₪ נטו. כך, בעבודתו של התובע ב"קואופ" השתכר בממוצע 6,200 ₪. לעומת זאת, בעבודתו של התובע ב"הום סנטר" השתכר בממוצע 5,000 ₪ בלבד.

19.
על פי חוות דעתו של מר שלמה שטרן, אשר הוגשה מטעם התובע, אילו הוסיף התובע לעבוד במועצה המקומית כפר ורדים היה שכרו מגיע לכ-7,780 ₪.


הנתבעת חולקת על ממצאיו של המומחה, ולמעשה חולקת גם על מומחיותו לחוות דעתו בכגון דא. לטענתה, מי שמוסמך לערוך חוות דעת מומחה לעניין תלושי שכר וחישוב השכר צריך להיות רואה חשבון או חשב שכר, ואילו מר שטרן אינו בעל מומחיות כזו. עוד טוענת הנתבעת, כי מחקירתו הנגדית של המומחה עלה, כי הוא כלל בשכר רכיבים שונים, אשר אין לכלול בקביעת בסיס השכר, משום שהפיצוי עליהם נכלל בפיצוי על אבדן תנאים סוציאליים.


עוד טוענת הנתבעת, כי התובע נמנע מלזמן לעדות גורם מוסמך מהמועצה המקומית כפר ורדים, אשר באמצעותו ניתן היה לברר טוב יותר כיצד היה התובע מתקדם, אם בכלל, בשכרו אלמלא התאונה.

20.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין להתבסס על חוות דעתו של מר שטרן דווקא לקביעת בסיס השכר.

אכן, היה על התובע להזמין לעדות נציג מוסמך מהמועצה המקומית כפר ורדים, על מנת שיעיד על גובה שכרו של התובע, אילו נשאר בעבודתו במועצה, ולא להתבסס על הדמייה שבוצעה על ידי מומחה, אשר ספק בעיניי אם הוא אכן בעל המומחיות המתאימה, לאור פרטי השכלתו וניסיונו המקצועי, כפי שפורטו בחוות דעתו.

21.
בקביעת בסיס השכר לעתיד אין לי אלא לערוך אומדן, על פי הנתונים שהוצגו לפניי, הן לעניין השתכרותו של התובע לפני התאונה והן לעניין השתכרותו לאחר התאונה, כנתונים המשקפים את פוטנציאל השתכרות של התובע.


התובע הציג נתונים המעידים על רמות השתכרות שיכולות לנוע בין 5,700 ₪ לבין 7,700 ₪ לחודש. אכן, רמות השתכרות אלו לא השתנו לפני התאונה ולאחריה, וברי כי הדבר נובע ממהותה ומטיבה של הנכות הרפואית שממנה סובל התובע, אשר למעשה אינה מגבילה אותו בביצוע מרבית הפעולות, אלא מתבטאת בצמצום מסוים של אפשרויות התעסוקה לנוכח השאיפה להימנע מפגיעה בעין הבריאה.


בהתחשב בנתונים שהובאו לעיל, אני רואה לנכון לערוך את חישובי העתיד על בסיס שכר ביניים ממוצע בהתחשב בטווח האמור לעיל, שאותו אני מעמידה על 6,700 ₪.

22.
חישוב הפסד השכר לעתיד (תקופה בת 21 שנים, עד הגיעו של התובע לגיל 67) יהא אפוא כדלקמן:
6,700 x 15% x 186.79 = 187,723


יובהר שוב, כי חישוב הפסדי השכר לעתיד נעשה על פי ההנחה, כי הנכות שממנה סובל התובע עלולה להגביל אותו במציאת מקומות עבודה בעתיד, על אף העובדה שהיא אינה מונעת ביצוע פעולות שונות כאדם בריא, ובכלל זה אף נהיגה ברכב. עם זאת, הנכות הרפואית היא בעלת משמעות תפקודית, בכך שכאדם הסובל מליקוי ראייה בעין אחת, על התובע להימנע מעבודות פיזיות שונות, או עבודות שיש בהן כדי לסכן את עינו הבריאה. ההנחה היא, כי הימנעות זו היא בעלת משמעות של כ-15% מבחינת פוטנציאל ההשתכרות העתידי, בדומה לשיעור הנכות הרפואית, ובהתאם לפסיקה שנזכרה לעיל.

הפסדי פנסיה
23.
בהתאם לפסיקה, לאור החובה החלה על כל מעביד להפריש תשלומים לקרן פנסיה מאז 2008 (בהתאם לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957
), יש לחשב את הפסדי הפנסיה של התובע לעתיד לפי 12% מהפסד השכר שנקבע.

ביחס לעבר ייעשה החישוב על פי אחוז הפרשה ממוצע של 10% (בשים לב לכך שהפרשה בשיעור 12% היא החל מיום 1.1.14, ולפני כן היו שיעורים נמוכים יותר, של 8.34% בשנת 2012, ו- 10% בשנת 2013). באשר לאופן החישוב ראה
ת.א. (חי') 16951-04-10
ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר
, [פורסם בנבו] אשר אושר בפסיקת ביהמ"ש העליון (

ע"א 7548/13
שפורן נ' תורג'מן,
[פורסם בנבו], 27.1.14).

סך כל הפסדי הפנסיה – 5,000 ₪ לעבר, ו-22,530 ₪ לעתיד –
27,530 ₪.

כאב וסבל
24.
התובע אושפז בבית החולים למשך 9 ימים. חישוב עדכני על פי הנכות הצמיתה שנקבעה, יחד עם ימי האשפוז, ובהתאם לכללים הקבועים בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, יביא לסכום של 31,379 ₪.

עזרת הזולת
25.
התובע אינו טוען כי קיבל עזרת צד שלישי בשכר, אך טוען כי נעזר באשתו. התובע עותר לפיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין העזרה שניתנה לו בעבר ו-90,000 ₪ בגין העזרה שיזדקק לה בעתיד.


לטענת הנתבעת, אין כל הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת, לאור טיב הפגיעה שממנה סבל התובע, ובהעדר ראיות לעזרה שניתנה בפועל. לחלופין מציעה הנתבעת פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין העזרה שניתנה לתובע בסמוך לתאונה בלבד.

26.
על פי הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה, שניתנה ללא שכר (
ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח
(1) 277;
רע"א 7361/14
פלונית נ' פלוני,
[פורסם בנבו], 6.1.15), ובנסיבות הפגיעה דנן אני סבורה כי ראוי לעשות כן.


התובע היה מאושפז במשך תשעה ימים, ובתקופה זו, כמו גם בתקופת ההחלמה הסמוכה לכך, ניתן להניח כי אכן נזקק לסיוע מצד אשתו, מעבר לעזרה אשר נהוגה בין בני משפחה. הפיצוי הראוי בגין עזרה זו עומד, להערכתי, על 5,000 ₪.

אשר לעתיד, מן הראוי לפסוק פיצוי מתון בגין עזרת הזולת. סכום הפיצוי ייפסק בהתחשב במהות הפגיעה, ובעובדה כי אין בנכות כדי להגביל את התובע בביצוע מרבית פעולות היום-יום, מחד גיסא, אך הוא נדרש להימנע מפעולות שיש בהן כדי לסכן את עינו הבריאה, מאידך גיסא. על כן, ניתן להעריך כי התובע יזדקק לסיוע בביצוע עבודות שונות ומקובלות במשק הבית, אשר לצורך ביצוען ייעזר בבעלי מקצוע, בשל אותו חשש לפגיעה בעינו הבריאה.

בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לפסוק את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד בסכום גלובאלי של 20,000 ₪.


הפיצוי בגין עזרה, לעבר ולעתיד יחד, יעמוד על 25,000 ₪.

הוצאות
27.
התובע לא הציג קבלות בדבר הוצאות מיוחדות שהוציא בעקבות התאונה.


עם זאת, התובע עותר לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הוצאות בעבר, ועוד 50,000 ₪ לעתיד, בטענה כי הוציא הוצאות רבות על נסיעות ועל תרופות, וכי ייאלץ להוציא סכומים דומים גם בעתיד.


לטענת הנתבעת, משלא הוכחו הוצאות כל שהן, אין לפסוק דבר, ולחלופין יש לפסוק 3,000 ₪.

28.
בהעדר ראיות להוצאות מיוחדות שהוצאו, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי מתון, בשים לב לצורך לנסוע לטיפולים רפואיים מרובים בסמוך לאחר התאונה (לעניין זה אני מפנה למסמכים הרפואיים הרבים שצורפו לתצהיר התובע), ובשים לב למקום מגוריו של התובע (ינוח) ולמקום קבלת הטיפולים הרפואיים (בנהריה, בחיפה ובתרשיחא).


בהתחשב בטענות מכאן ומכאן, ומשלא מצאתי כל בסיס לקבוע כי התובע יזדקק להוצאות נוספות בעתיד, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות העבר בלבד.

סיכום
29.
לאור כל האמור לעיל, בגין ראשי הנזק השונים זכאי התובע לפיצוי בסכומים הבאים:


א.
הפסדי שכר לעבר -
50,000
₪

ב.
הפסדי שכר לעתיד -
187,723 ₪

ג.
הפסדי פנסיה -
27,530 ₪

ד.
כאב וסבל -
31,379 ₪

ה.
עזרת הזולת -
25,000 ₪

ו.
הוצאות -
5,000 ₪

ז.
סך הכל -
326,632 ₪

30.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סכום של 326,632 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 49,680 ₪, והוצאות משפט (לרבות אגרה ששילם התובע) בסך 2,000 ₪.


הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
י"ט אדר ב' תשע"ט, 26 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 52627-05/13 מאזן חמדאן נ' מוזהר חמדאן (פורסם ב-ֽ 26/03/2019)