פסקי דין על סאלח חסן מריסאת | פסקי דין על מוחמד אבו יונס | פסקי דין על חסן מריסאת |

41899-08/18 א     24/03/2019




א 41899-08/18 סאלח חסן מריסאת נ' מוחמד אבו יונס, חסן מריסאת








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 41899-08-18 מריסאת ואח' נ' אבו יונס ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אבישי רובס


תובע

סאלח חסן מריסאת

נגד

נתבעים
1. מוחמד אבו יונס

2. חסן מריסאת




פסק דין



1.
בפני
בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה, במסגרתה עתר לחייבם לשלם לו סך 355,945 ₪,
מחמת פגם שנפל בהתחשבנות שערך הנתבע מס' 1 (להלן "הכונס") במהלך בירור סכסוך שהתברר בין התובע לנתבע מס' 2 (להלן "חסן") בקשר לרכישת חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ, במסגרת ה"פ 231/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענת התובע, שגה כונס הנכסים והמנהל הזמני בכך שהפחית מסך התמורה המגיעה לו בגין מכירת חלקו בחברה, סך של 320,161 ₪ בגין ניכויים שונים שלא היה עליו לנכות, ואשר שוויים נכון ליום הגשת התביעה מגיע לסך של 355,945 ₪.


לטענת התובע (להלן "סאלח"), כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, במהלך השנים 1993 - 1994 הוא רכש מחסן מחצית מהזכויות במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 11, בגוש 19260 בישוב סלאמה. לאחר ששינה את ייעוד המקרקעין, הוא הקים יחד עם חסן תחנת דלק ולצורך כך, ייסדו השניים את חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ.


במהלך שנת 2001 עלו יחסיהם של השניים על שרטון והתנהלו ביניהם מספר הליכים משפטיים, שהדיון בהם אוחד במסגרת ה"פ 231/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי מינה את הנתבע מס' 1 ככונס נכסים ומנהל זמני של החברה. הנ"ל הפעיל את תחנת הדלת במשך תקופה מסויימת ולאחר מכן השכיר אותה לחברת גל בדארנה בע"מ.

בין לבין, במסגרת ההליכים המשפטיים ניהלו הצדדים הליך של בוררות. פסק הבורר תורגם לתוצאה אופרטיבית באמצעות דו"ח שהוגש על ידי רו"ח חנא שלוש, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 31.5.2010.


בית המשפט המחוזי הסמיך את הכונס לפעול לביצוע התמחרות בין סאלח וחסן, לצורך מכירת זכויותיהם במקרקעין ובמניות החברה, האחד לשני (
bmby
). בהחלטתו מיום 28.9.2010 אישר בית המשפט את זכייתו של חסן בהתמחרות. אין חולק, כי בהתאם להסכם המכר שנערך על ידי הצדדים, באמצעות הכונס, ביום 14.11.2010 (נספח 1 לכתב התביעה), שאושר על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 14.11.2010, הפקיד חסן בידי הכונס סך של 3,273,910 ₪.


בהמשך, הגיש הכונס דו"ח סופי במסגרת בקשה מס' 120 בה"פ 231/02, שכלל פירוט התחשבנות בין הצדדים, שהותירה בידי סאלח סך של 244,700 ₪ בלבד. סאלח טען, כי בהתאם לפסק הבורר, שתורגם לתוצאה אופרטיבית במסגרת דו"ח רו"ח שלוש, יש לנכות מסכום התמורה סך של 1,060,744 ₪ , כאשר סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הגיע לסך של 1,295,068 ₪. לטענתו, למרות שהסך הנ"ל נוכה מחלקו של סאלח במלואו במסגרת הדו"ח הסופי, מצא הכונס לנכות פעם נוספת ארבעה סכומים בגין אותם חובות – סך של 99,000 ₪ בגין מחצית חוב לריאד בנין ופיתוח, סך של 69,500 ₪ בגין מחצית חוב לדור אלון, סך של 7,500 ₪ בגין מחצית חוב למירס תקשורת וסך של 69,761 ₪ בגין מחצית חוב למ.א. אלקטריק/דלקן הצפון. נטען, כי הסכומים הנ"ל נוכו פעמיים - פעם אחת במסגרת הסך של 1,295,068 ₪ ופעם שניה - במסגרת פרק ג' בדו"ח הסופי.


סאלח פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתקן את ההתחשבנות שערך הכונס, באופן שלא יופחתו מחלקו מחצית מחובות החברה, מאחר וחסן רכש את החברה ואת הקרקע במסגרת ההתמחרות, על זכויותיה ועל חובותיה.


סאלח טען, כי בהחלטתו מיום 26.7.2011 קבל בית המשפט המחוזי את עמדתו וקבע, כי חסן רכש את החברה במסגרת ההתמחרות על זכויותיה וחובותיה, ולכן אין לחייב את סאלח במחצית חובות החברה ויש לתקן את ההתחשבנות בהתאם.


נטען, כי לאור החלטה זו, פנה הכונס ביום 4.8.2011
לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה ועיון מחדש (בקשה 128), במסגרתה בקש להבחין בין חוב החברה לפז (שלדעתו יש להפחית מהסכום לו זכאי סאלח) לבין יתר חובות החברה (אותם אין להפחית, כפי שקבע בית המשפט).


סאלח טען, כי בהחלטתו מיום 6.9.2011 דן בית המשפט המחוזי בטענות הכונס לגבי החוב לפז בלבד והורה על תיקון החלטתו מיום 26.7.2011 באופן שהחוב לפז יופחת מהכספים להם זכאי סאלח בגין חלקו בחברה ובקרקע. נטען, כי למרות שיתר החובות לצדדים שלישיים כלל לא עלו בבקשת הכונס ובהחלטת בית המשפט, נתלה הכונס בסיפא להחלטה הנ"ל, נתן לה פירוש "מוטה ונואל", לפיו בית המשפט ביטל כליל את ההחלטה מיום 26.7.2011 ולא רק בקשר לחוב הספציפי לפז, חזר להתחשבנות המקורית והפחית מחלקו של סאלח מחצית מכלל חובות החברה.


סאלח הוסיף, כי לאור התנהלות הכונס, הוא הגיש בקשת הבהרה וביום 21.9.2011 קבע בית המשפט המחוזי שההתחשבנות שאושרה היא זו שמיום 26.7.2011 ותוקנה בהחלטה מיום 6.9.2011.

עוד טען סאלח, כי הכונס ניכה מהסכום המגיע לו מחצית מהסכום ששולם למס הכנסה, בסך של 74,000, למרות שלא ניתן היה לחייבו בסכום זה, מאחר ומדובר בחוב שנוצר בגין רווחים שנצברו לאחר שסאלח הורחק מתחנת הדלק ועו"ד יונס מונה ככונס נכסים.


סאלח טען, כי הכונס התרשל כלפיו, מאחר ולא בדק את החשבון ואת המסמכים שהיו בידיו ולמרות שידע על טעויותיו או לכל הפחות היה עליו לדעת עליהן, הוא לא דאג לכך שהכספים יושבו לסאלח, העביר את הכספים לחסן ופעל בניגוד להחלטות חלוטות של בית המשפט המחוזי ובחוסר זהירות.


בנוסף, טען סאלח כי חסן התרשל כלפיו, שעה שלא ערך התחשבנות נכונה, קבל לידיו סכומי גבוהים פי כמה מהסכומים להם היה זכאי ולמרות שידע על טענותיו של סאלח, ואף שידע שמדובר בכספים השייכים לסאלח, לא מנע מהכונס לשגות וקבל לידיו הכספים. עוד נטען, כי חסן חייב לו את הכספים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.


סאלח עתר, אפוא, לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו את הסך של 355,945 ₪.

3.
הנתבע מס' 1 (הכונס), התגונן מפני התביעה. לטענתו, כל ההשגות המועלות על ידי התובע כנגד ההתחשבנות הסופית במהלך הכינוס והניהול הזמני של החברה נדונו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 231/02 ונדחו. לטענתו, ערעוריו של סאלח ובקשות רשות הערעור שהגיש לבית המשפט העליון על החלטות בית המשפט המחוזי נדחו. לפיכך, קיים השתק עילה והשתק פלוגתא, המונע ממנו מלהגיש תובענה חדשה בקשר להתחשבנות בין הצדדים, בדרך של תקיפה עקיפה בטענה לפיה הכונס התרשל או טעה. עוד טען הכונס, כי התביעה התיישנה, מאחר והפעולות המיוחסות לו ארעו במועדים העולים על שבע שנים טרם הגשת התביעה. לחילופין, נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.


הכונס טען, כי ביום 17.4.2011 הוא הגיש לבית המשפט דו"ח בדבר ההתחשבנות הסופית בין סאלח לחסן, הנוגעת לכל הפעילות הכרוכה במכירה כפויה של זכויות התובע בחברה ובקרקע לחסן. הדו"ח כלל דיווח על ההתחשבנות הסופית בין הצדדים להסכם, בינם לבין עצמם, בינם לבין החברה וצדדים שלישיים ועם אישורו, פעל הנתבע והעביר לסאלח את כל המגיע לו. נטען, כי בתאריכים 22.5.2011, 26.7.2011 ו - 6.9.2011 אושרו הבקשות על ידי בית המשפט המחוזי, אשר דחה את כל השגותיו של סאלח. הכונס הדגיש, כי בכל אותה עת סאלח היה מיוצג על ידי עורך דין, שהגיש בשמו השגות ובקשות.


לטענתו, סאלח הקדים והגיש נגדו תביעה במסגרת ת.א. 23340-01-18, בטענה שהתרשל בתפקידו, עקב דיווח בחסר במסגרת שומת מס שבח, שגרמה לטענת סאלח לכך שחוייב בתשלומי מס שבח אותם לא היה אמור לשלם. נטען, כי היה על סאלח לרכז תחת תביעה אחת את כל טענותיו כנגד הכונס, כבעל תפקיד, ומשלא עשה כן ולא בקש לפצל סעדיו, אין לדון בתביעה דנן. עוד טען הכונס, כי הוא שימש כבעל תפקיד, הפועל תחת פיקוח של בית המשפט ולכן, התובע אינו רשאי להגיש כנגדו תביעה, אלא לאחר קבלת אישור של בית המשפט המחוזי, במסגרת התיק בו מונה.

בהמשך, הפנה הכונס להחלטות שונות שניתנו בעניינם של הצדדים, לרבות החלטת בית המשפט העליון, כמו גם ההחלטה מיום 6.9.2011, במסגרתה אישר בית המשפט המחוזי את ההתחשבנות שהציג הכונס. הוא הדגיש, כי טענתו של סאלח לפיה חסן רכש את החברה על חובותיה ולכן לא היה על סאלח להשתתף בפרעון חובותיה כלפי צדדים שלישיים לא עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי והיא מנוגדת לאמור בהסכם המכר. לטענתו, דו"ח ההתחשבנות שהגיש אושר כמקשה אחת, ללא הבחנה בין חובות לצדדים שלישיים לבין החוב לחברת פז. הכונס הדגיש, כי סאלח בחר שלא לפנות לבית המשפט המחוזי לאור "המחלוקת הפרשנית" המועלית לראשונה בתביעה, על פיה יש לאשר קיזוז חובות לחברת פז ולהחריג קיזוז ביחס לחובות צדדים שלישיים נוספים. הכונס טען, שהיה על סאלח לפנות בטענות כלפי עורך דינו.

לחלופין, טען הכונס כי ככל שיש בסיס לטענות סאלח כי נגרעו ממנו שלא כדין סכומים שקוזזו ביתר מתוך התמורה לה היה זכאי, כי אז עליו להפנות תביעתו כלפי חסן, אשר זכה בהם ביתר בבחינת עשיית עושר ולא במשפט. הכונס עתר לדחות את התביעה כנגדו.

4.
הנתבע מס' 2 (חסן) העלה בכתב הגנתו טענות דומות, לרבות טענות מקדמיות בדבר התיישנות, מעשה בי - דין ושיהוי.

5.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הכונס בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות ומעשה בי - דין, מכח השתק עילה או השתק פלוגתא, לאור החלטותיו השונות של בית המשפט המחוזי, ובעיקר העובדה שבית המשפט המחוזי אישר את דו"ח ההתחשבנות שערך הכונס, בו מופיעים החיובים עליהם מלין התובע בתביעתו כאן.


סאלח הגיב לבקשה לסילוק על הסף, על שני ראשיה. לעניין ההתיישנות, טען סאלח, כי התביעה לא התיישנה, הן לאור מועד סיום ההליכים בפני
בית המשפט המחוזי, הן לאור מועד "קרות הנזק" לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין והן לאור סעיף 21 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958. לעניין מעשה בי – דין, טען סאלח (בקצרה), כי למעשה, הוא מבקש לקיים את החלטות בית המשפט המחוזי, חלף תקיפתן באופן ישיר או עקיף, וכי הכונס הוא זה שהכניס בהן דברים שאין בהן. עוד טען סאלח, כי הסעד של סילוק על הסף הוא אמצעי חמור שיש לנהוג בו זהירות יתירה ולא זה המקום להפעילו, בפרט שעה שאין לנתבעים טענות הגנה מהותיות, אלא אך שלל טענות פרוצדוראליות שאין מאחוריהן דבר.

6.
הכונס השיב לתגובה, תחילה באריכות, באופן שאינו עולה עם הוראות ההחלטה מיום 21.11.2018, ובהמשך הגיש תשובה לתגובה מתוקנת. בתשובתו הבהיר הכונס, כי במסגרת תיק ה"פ 321/02 ניתנה הכרעה שיפוטית סופית וחלוטה בטענות התובע וכי דברי התובע בדבר רצונו ב"קיום החלטת בית המשפט המחוזי" אינם אלא אחיזת עיניים, שכן הוא מבקש במסגרת הליך זה להגיע לתוצאה שונה מזו שקבע בית המשפט המחוזי.
הכונס הוסיף והדגיש, כי התובע העלה טענות דומות בפני
בית המשפט המחוזי והפנה בעניין להחלטות שונות שנתנו בהליך הנ"ל. עוד הדגיש הכונס, כי טענות אלה נדחו ללא יוצא מן הכלל וההתחשבנות בין הצדדים אושרה באופן סופי.

7.
במהלך הדיון שהתקיים בפני
ביום 4.3.2019 השלימו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.
הבהרתי לצדדים שכל החלטה שתינתן בעניין הבקשה לסילוק על הסף, תחול על שני הנתבעים, מאחר ומדובר באותן טענות וממילא, במדה ותסולק התביעה כנגד הכונס מחמת מעשה בית - דין או התיישנות, המשמעות היא שלא ניתן יהיה להמשיך בהליך גם כנגד סאלח.

דיון והכרעה

8.

הלכה היא, כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה לסילוק על
הסף
ועליו לנהוג בזהירות בעת השמוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387). כלל הוא, כי מחיקה או דחייה על
הסף
של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במדה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תסולק התביעה על הסף. הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בדחיית התביעה, להבדיל ממחיקתה (ראה בעניין זה
ע"א 693/83

שמש נגד רשם המקרקעין

, פד"י מ
(2) 668, 671,
ע"א 35/83

חסין נגד פלדמן

, פד"י לז
(4) 721,
ע"א 5634/05
צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה
צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), ע"א 2452/01

דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח
(1) 577 ו
ע"א 50/89

פרופ' רות ליטן נגד פרופ' חיים אילתה

, פד"י מה
(4) 18). כפי שיפורט להלן, המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים בהם מתקיימים התנאים לסילוק התביעה על הסף, באשר על פי העובדות שתוארו בכתב התביעה, לרבות המסמכים שצורפו אליו, קיים מעשה בי - דין בכל הנוגע לטענות התובע.

9.

הרקע לסכסוך בין הצדדים והשתלשלות העניינים אינם שנויים, למעשה, במחלוקת והם תוארו במספר החלטות שניתנו על ידי ערכאות שונות שדנו בסכסוך בין סאלח לחסן, לרבות בית המשפט העליון (ראה למשל, החלטה מיום 23.1.2011 שניתנה בממסגרת ע"א 8834/10 סאלח מריסאת נגד עו"ד מוחמד אבו יונס
ואח').


סאלח וחסן היו בעלי זכויות במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 11, בגוש 19260 בישוב סלאמה. הם הקימו במקרקעין תחנת דלק, באמצעות חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ, שהפעילה את התחנה. בשנת 2001 עלו יחסיהם של השניים על שרטון והתנהלו ביניהם מספר הליכים משפטיים, שהדיון בהם אוחד במסגרת ה"פ 231/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה.


בהחלטה מיום 5.10.2006 מונה הנתבע מס' 1 ככונס נכסים ומנהל זמני לחברה, מטעם בית המשפט (בקשת רשות ערעור שהגיש סאלח על החלטה זו במסגרת רע"א 9116/06, נדחתה). הכונס הפעיל את תחנת הדלת במשך תקופה מסויימת ולאחר מכן השכיר אותה לחברת גל בדארנה בע"מ.

בין לבין, במסגרת ההליכים המשפטיים ניהלו הצדדים הליך של בוררות. פסק הבורר תורגם לתוצאה אופרטיבית באמצעות דו"ח שהוגש על ידי רו"ח חנא שלוש, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 31.5.2010.

בהחלטתו מיום 7.10.2010 הסמיך בית המשפט המחוזי את הכונס לפעול לצורך מכירת זכויות הצדדים במקרקעין ובמניות החברה לכל המרבה במחיר, ובכלל זה לכל אחד מהצדדים, ונקבע כי הוא יכול
גם לערוך התמחרות ביניהם קודם שיציע את נכסי החברה לצד שלישי
(
bmby
)
.



בהחלטתו מיום 28.9.2010 אישר בית המשפט את זכייתו של חסן בהתמחרות. בהתאם, נערך הסכם מכר, המפרט את התנאים לרכישת החברה, העברת המניות מסאלח לחסן ומכר המקרקעין.


סעיף 6 להסכם קובע כי "... הקונה מצהיר ומסכים בזה לקנות את כל זכויותיו של סאלח בנכס, היינו כל מניותיו בחברה (מניות רגילות ומניות שליטה ו/או ניהול) וכל זכויותיו במגרש, כשהן משוחררות וחופשיות מכל חוב ו/או שעבוד ו/או משכון ו/או משכנתא ו/או עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהי, כשהנכס במצבו כפי שהוא היום (
as is
) והוא מוותר בזאת על כל טענה בדבר מום ו/או אי התאמה כלשהן"
(הדגשות במקור - א.ר.).


סעיף 16 להסכם, המסדיר את הליך המכירה וההתחשבנות בין הצדדים, קובע כדלקמן:

"(א)
כונס הנכסים ישלם ויסלק את חובות החברה לנושים, שמקורם בפסקי דין חלוטים וסופיים ו/או בתיקי הוצל"פ, שנפתחו ומתנהלים כנגד החברה (להלן : "חובות החברה"), או הכונס ינכה ויקזז מחצית מסכום חובות החברה הנ"ל, שנוצרו בתקופת העבר, לפני מינוי הכונס ולפני המכר, מתוך הסכום ו/או יתרת הסכום לה יהא זכאי סאלח, בגין תמורת העיסקה ו/או המכר.
(ב)
כונס הנכסים ישלם ויסלק את יתרת סכום החוב המגיע לפז חברת נפט בע"מ ו/או פז מוצרי נפט הצפון בע"מ (להלן : "פז") מאת סאלח, בהתאם לקבוע בהסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בתיק ע"א 3688/07, ע"א 1207/08, בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב.
(ג)
הכונס זכאי ו/או רשאי לקזז ולנכות לטובת ו/או לזכות החברה, כל סכום ששילם הכונס או החברה בעבר ו/או ישולם כאמור לעיל לפז, במקום סאלח או נ.סלאמה ניהול וייזום בע"מ, וזאת מתוך הסכום ו/או יתרת הסכום לה יהא סאלח זכאי, בגין תמורת העיסקה ו/או המכר.
(ד)
הכונס זכאי ו/או רשאי לקזז ולנכות לטובת ו/או לזכות החברה את מלוא הסכום בו חוייב סאלח לטובת החברה עפ"י פסק הבוררות של רואה החשבון שאול ישראלי שאושר ע"י ביהמ"ש (כבוד השופט י. עמית) ב

פסק דין
מיום 24.7.08 או על פי תיק הוצל"פ מס' 08-11833-10-3, בלשכת ההוצל"פ בעכו, שנפתח כנגד סאלח לאחר אישור דו"ח סיכומים, מסקנות וממצאים של רואה החשבון שלש חנא, המתרגם את פסקי הבוררות להוראות אופרטיביות שאושר ע"י ביהמ"ש (כב' השופט א. קיסרי) מיום 31.5.10, וזאת מתוך הסכום ו/או יתרת הסכום לה יהא זכאי סאלח, בגין תמורת העיסקה ו/או המכר...."

עוד נקבע בסעיף 16 להסכם, כי הכונס רשאי לקזז גם סכומי הוצאות משפט ושכ"ט בהם חויב סאלח לטובת הכונס ו/או חסן, ואשר טרם שולמו, תשלומי מס שבח או כל מס אחר בו יחויב סאלח ואת שכר טרחת הכונס על פי החלטת בית המשפט המחוזי.

10.
אין חולק, כי בהתאם להסכם המכר שנערך על ידי הצדדים באמצעות הכונס ביום 14.11.2010 (נספח 1 לכתב התביעה), שאושר על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 14.11.2010, הפקיד חסן בידי הכונס סך של 3,273,910 ₪ (אעיר, כי במסגרת ערעור שהגיש סאלח לבית המשפט העליון, אשר נדון בע"א 8834/10, סווגה ההחלטה מיום 14.11.2010 כ

פסק דין
והערעור נדחה לגופו, תוך חיובו של סאלח בהוצאות). מעת מתן ההחלטה מיום 14.11.2010, שסווגה כ

פסק דין
, ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי החלטות שונות, בעלות אופי ביצועי - יישומי, לצורך פיקוח על ביצוע פסק הדין (ראה בעניין זה החלטת כבוד השופטת דנה לקח, בתפקידה כרשמת בית המשפט העליון, מיום 7.5.2012, במסגרת ע"א 2253/12).

11.
הכונס הגיש בקשה לאישור דו"ח כספי, המשקף את ההתחשבנות שערך בין הצדדים, בקשר לסכומים המוחזקים בידיו בעקבות הליך ההתמחרות (בקשה 120). דו"ח זה כלל, בין היתר, קיזוזים מחלקו של סאלח בגין חובות לצדדים שלישיים וכן, ניכוי מחצית חוב למס הכנסה (74,000 ש"ח). סאלח חלק על החשבון שערך הכונס במספר מישורים. בהחלטתו מיום 26.7.2011 קבע כבוד השופט קיסרי כדלקמן:

"עניין אחר הוא, שאלת הקיזוז של מחצית הסכומים ששולמו לצדדים שלישיים לסילוק חובות החברה מן הסכום המגיע לסאלח ובעניין זה דומני כי יש טעם בטענותיו של סאלח וכי יש על כן לערוך מחדש חלק זה של ההתחשבנות. ההתמחרות בין סאלח לחסן נעשתה לגבי נכס שהוגדר על-ידי הכונס כ"מלוא הזכויות בחברת סלאמה שירותי דרך בע"מ ו/או בתחנת הדלק על כל מתקניה וחלקיה ו/או הזכויות בקרקע עליה קיימת ובנויה תחנת הדלק, בחלקה 11, בגוש 19260". משזכה חסן בהתמחרות משמעות הדבר היא כי הוא קיבל לידיו את החברה וגם את הזכויות בקרקע שעליה בנויה תחנת הדלק.
לענייננו רלוונטית העובדה שבעקבות זכייתו בהתמחרות קיבל חסן לידיו את החברה ודומה שסאלח צודק כשהוא טוען שעם החברה קיבל חסן הן את נכסיה (לרבות קופת המזומנים שלה) והן את התחייבויותיה ולא היה לכן מקום לחייב את סאלח בתשלום מחצית מחובותיה של החברה. אכן, עניין חיובו של סאלח במחצית מחובותיה של החברה עמד על סדר היום בעת שהוגשה הבקשה למתן הוראות לאשר את הסכם המכר (בקשה מס' 104) והכונס צודק כשהוא טוען שסאלח נמנע מלהשיב לבקשה זו או להתייחס לעניין זה בדרך אחרת כלשהי. ואולם לא נראה לי שיש לזקוף על סאלח את עוון מחדלו זה ומכל מקום, אם הדבר ניתן לתיקון, והוא אכן ניתן לתיקון, ראוי שהדבר ייעשה.
משנקבע על-ידי הכונס כי ההתמחרות תתייחס למלוא הזכויות בחברה, אזי ציפייתו של כל אחד מן המשיבים, שהשתתפו בהתמחרות, צריכה היתה להיות שהוא רוכש את החברה על נכסיה והתחייבויותיה. מטעם זה יש, כאמור, ממש בטענתו של סאלח כשהוא מצביע על כך שמשרכש חסן את החברה אין לחייב את סאלח בתשלומים שהם חלק ממצבת החובות של החברה, כמו למשל התשלום לחברת פז על-פי פסק הדין שניתן בע"א 3688/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
בהתאם לכך אני מורה שהכונס יערוך מחדש את ההתחשבנות (נספח ה' לבקשתו) וכל חיוב וזיכוי שנעשה לחובת או לטובת סאלח בקשר עם חוב או זכות של החברה, יבוטל והחברה היא שתשא בחוב והיא שתהיה זכאית לתשלום, על פי הענין. לאחר שהכונס יערוך מחדש את ההתחשבנות הוא יגיש אותה לאישור במסגרת בקשה נפרדת".



בית המשפט המחוזי דחה את טענות סאלח ככל שהן נוגעות לחשבונותיה של החברה, שכן אלה בוקרו על ידי רו"ח שלוש כנדרש והדו"ח הכספי הוכן על ידו ונתמך בתצהיר. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את טענות סאלח כנגד קיזוז מחצית החובות לצדדים שלישיים
מן הסכום המגיע לו, מן הטעם
שעם זכייתו בהתמחרות קיבל חסן את החברה על נכסיה (לרבות קופת המזומנים) ועל התחייבויותיה ולכן, אין מקום לחייב את סאלח.

12.
ביום 4.8.2011 הגיש הכונס בקשה נוספת למתן הוראות, בקשר להחלטת בית המשפט מיום 26.7.2011 (בקשה 128). בקשה זו נדונה במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.9.2011. כפי שציין כבוד השופט קיסרי בהחלטתו הנ"ל, הכונס בקש שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו והפנה את תשומת ליבו לכך שבפסק הדין שניתן בע"א 3688/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בהליך אחר) נקבע, על דעת סאלח ובהסכמתו, שתשלומי החברה יהיו במקום ועבור סאלח והחברה תהיה זכאית לחזור ולגבות מסאלח כל סכום שהיא תשלם במקומו. סאלח התנגד לבקשה ממספר נימוקים, שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי, כדלקמן:

"...כפי שציין הכונס, בפסק הדין נאמר במפורש שהחברה תוכל לגבות מסאלח כל תשלום שהיא תעשה במקומו ואין בין כך לבין צפייתו של סאלח להיות בעל מניות בחברה, ולא כלום. עניין זה מהווה גם מענה לטענה אחרת של סאלח והיא שהתביעה נגדו, שעליה נסב ע"א 3688/07 הנ"ל הייתה מבוססת על ערבותו האישית לחובות החברה ולא על חבותו האישית כלפי פז חברת נפט בע"מ, שהייתה התובעת באותה תביעה. השאלה מכוח מה נתבע סאלח על ידי חברת פז היא בלתי רלוונטית ומשנקבע בפסק הדין שהחברה תוכל לגבות מן סאלח כל תשלום שתשלם עבורו יכול היה הכונס לבצע את הקיזוז שאותו עשה במסגרת ההתחשבנות ואין ולא כלום בטענותיו של סאלח בעניין זה.

סיכומו של דבר, בקשת הכונס מתקבלת ואני רואה לתקן את החלטתי מיום 26.7.11 בבקשה 120 ולאשר את ההתחשבנות כפי שהיא הוגשה על ידי הכונס
(ההדגשות שלי - א.ר.).



אני ער לבעייתיות, לכאורה, בהחלטה זו. מחד גיסא - עיון בבקשת הכונס מיום 6.9.2011 מעלה, כי היא נוגעת לחוב לחברת פז ובית המשפט נתבקש להבהיר, האם התשלום לחברת פז הוא חלק ממצבת החובות של החברה לצדדים שלישיים או שמדובר בחוב אישי של סאלח והאם יש לקזז מתמורת ההתמחרות המגיעה לסאלח את התשלום ששלמה במקומו חברת סלאמה שירותי דרך. מאידך גיסא - החלטתו האופרטיבית של כבוד השופט קיסרי חד משמעית ואינה ניתנת לפרשנות. כבוד השופט קיסרי אישר בהחלטתו מיום 6.9.2011 את ההתחשבנות כפי שהוגשה על ידי הכונס, ללא סייג. יתירה מזאת, ההחלטה האופרטיבית עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 16(א) להסכם המכר, שאושר בהחלטה מיום 14.11.2010, המהווה

פסק דין
.

13.
נוכח ההחלטה מיום 6.9.2011 הגיש סאלח שתי בקשות נוספות. ביום 19.9.2011 הגיש סאלח את בקשה מס' 132, במסגרתה טען, כי בקשת הכונס למתן הוראות (בקשה 128) עסקה אך ורק בשאלת החוב לחברת פז ולא בכל חוב אחר של החברה ולכן, אין בהחלטה מיום 6.9.2011 כדי לשנות מן האמור בהחלטה מיום 26.7.2011 בכל הנוגע לחובות אחרים לצדדים שלישיים. למרות זאת, כך נטען, קיזז הכונס מחלקו של סאלח סך של 415,604 ש"ח בגין חובות החברה לצדדים שלישיים, בנוסף לחוב כלפי חברת פז. בנוסף, טען סאלח כי החברה חייבת לו סכומים המסתכמים לסך של למעלה מ - 4 מיליון ₪, אשר לא נלקחו בחשבון במסגרת ההתחשבנות שערך הכונס. סאלח עתר, אפוא, להורות לכונס לערוך את ההתחשבנות מחדש.

בקשתו של סאלח (בקשה 132) נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.9.2011. אדגיש, כי למקרא ההחלטה, ברור כי הבקשה נדחתה במלואה, הן לעניין הקיזוזים והן לעניין טענות ההתחשבנות החדשות שהעלה סאלח.

סאלח מבקש להיתלות באמור בפסקה הראשונה להחלטה הנ"ל, לפיה "לטענת המבקש, כמפורט בסעיף 17.א של בקשתו יש בידו תביעות כלפי החברה המסתכמות בסכום של למעלה מ-4 מיליון ₪ אשר הכונס לא הביאן בחשבון במסגרת ההתחשבנות שאותה הוא ערך בעקבות ההתמחרות, התחשבנות שאושרה בהחלטה שניתנה ביום 26.7.11 (בקשה 120, אשר תוקנה בהחלטה נוספת מיום 6.9.11 (בקשה 128)). לטענתו, יש ללמוד מאמירה זו, כי תיקון ההחלטה מיום 26.7.2011, כמפורט
בהחלטה מיום 6.9.2011, נגע אך ורק לעניין החוב כלפי חברת פז.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, כבוד השופט קיסרי אישר בחלק האופרטיבי של החלטתו מיום 6.9.2011 את ההתחשבנות כפי שהוגשה על ידי הכונס, ללא סייג. שנית, המילים "אשר תוקנה בהחלטה נוספת מיום 6.9.2011" אינן נוגעות להתחשבנות, אלא להחלטה מיום 26.7.2011. לא ההתחשבנות שערך הכונס תוקנה, אלא ההחלטה מיום 26.7.2011.

14.
ביום 5.11.2011 הגיש סאלח בקשה נוספת להבהרה (בקשה מס' 133). במסגרת הבקשה פרש סאלח בשנית את מסכת העובדות בפני
בית המשפט המחוזי והדגיש כי לגישתו (הפרשנית), ההחלטה מיום 26.7.2011 נותרה על כנה לעניין ביטול החיוב בחובות צדדים שלישיים ואילו ההחלטה מיום 6.9.2011 עניינה אך ורק החוב לפז ואין בה מחלוקת ו/או שינוי ההחלטה מיום 26.7.2011 לעניין ביטול החיוב בחובות של החברה כלפי צדדים שלישיים. למעשה, הטענות בבסיס בקשה מס' 133 זהות לטענות סאלח בכתב התביעה נשוא התיק דנן.

בהחלטתו מיום 26.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וציין, כי "בעיקרו של דבר דומה כי, כטענת המשיבים, המבקש חוזר על טענות שנטענו – ונדחו – בבקשה 132 ואין מקום לשוב ולדון בהן בגדר בקשה זו".

15.
סאלח לא השלים עם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 והגיש ערעור שנדון במסגרת ע"א 2253/12. בית המשפט העליון סיווג את ההחלטה מיום 26.1.2012 כ"החלטה אחרת" והערעור נמחק על הסף. סאלח לא בקש לתקן מחדלו ולא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. מכאן, שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 נותרה בעינה.

16.
כאמור, הערעור שהגיש סאלח על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.11.2010, בדבר אישור ההתמחרות והסכם המכר, במסגרת ע"א 8834/10, נדחה על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 30.5.2012. בית המשפט העליון ציין בפסק דינו את טענת סאלח לפיה, בסופו של יום קיבל סכום נמוך ביותר מתוך התמורה שהגיעה לו בגין חלקו בממכר. הובהר, כי נושא זה אינו מהווה חלק מן הערעור על ההחלטה לאשר את הסכם המכר.

17.
ביום 26.1.2012 שוחרר הכונס מתפקידו, לאחר שניתנה לסאלח ולחסן הזכות להגיב לבקשתו, אולם הם לא הגישו השגה כלשהי בעניין זה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי משמולאו על ידי הכונס המטלות של ניהול התמחרות בין הצדדים והעברת הזכויות בחברה ובמקרקעין לידי חסן שזכה בהתמחרות, "ומשהעביר המבקש (הכוונה לכונס - א.ר.) את הכספים שהוחזקו בידיו לזכאים להם בהתאם לדין וחשבון שהגיש", אין עוד צורך בתפקידו,
ולכן בוטל מינויו והוא שוחרר מתפקידו, תוך הוראה להחזיר לידיו את הערובות שהפקיד להבטחת מילוי תפקידו.

18.

השתק פלוגתא והשתק עילה הם שני ענפים של הכלל בדבר מעשה בי-דין.

השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, וזאת בהתקיים ארבעה תנאים. הראשון - הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות זהה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. השני - התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה וניתן לצדדים יומם בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. השלישי - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. הרביעי - ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ראה
ע"א 246/66

קלוג'נר נגד שמעוני

, פ"ד כב
(2) 561,
ע"א 303/79

אבני נגד

ג

ליקסמן
, פ"ד לה
(1) 92,
ע"א 1041/97

סררו נגד נעלי תומרס בע"מ

, פ"ד נד
(1) 642, ע"א 1545/08 מוסקונה נגד סולל בונה בע"מ (4.3.2010).
נקבע, כי טעמו של כלל השתק הפלוגתא (כאחד משני ענפי הכלל של מעשה בי דין) כפול. האחד - למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. השני - למנוע מקרים של מתן הכרעות סותרות על ידי המערכת השיפוטית (ע"א 3097/02 שביט מלמד נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, בעמ' 519).


על פי הכלל של השתק עילה, משעה שנדונה שאלה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך (ובכלל זה גם בורר), אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים, אם התביעה הנוספת מבוססת על עילה זהה לזו של העילה הראשונה (ראה
ע"א 246/66,
לעיל וכן, רע"א 6830/00 אריה ברנוביץ נגד משה תאומים, נז(5) 691).
המבחן להשתק עילה הוא מבחן זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד (ע"א 246/66, לעיל, בעמ' 585).
בחינת העילות אינה תהליך של השוואה מתמטית. היא חורגת מבחינה פרטנית של כתבי הטענות ומתמקדת בשאלה האם מבחינה מהותית מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן בהם עוסקות התביעות זהים (ע"א 6982/12 עיזבון המנוחה רחל אלין קורי נגד מדינת ישראל (12.2.2012)).

19.
לא לשווא פרטתי באריכות את מסכת ההליכים בין הצדדים במסגרת ה"פ 231/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

טענותיו של סאלח באשר להתחשבנות הכוללת בין הצדדים, לרבות קיזוז מחצית מהחיובים כלפי צדדים שלישיים, הועלו בפני
בית המשפט המחוזי באופן זהה ומפורש במסגרת ארבע בקשות (בקשות 120, 128, 132 ו - 133), כאשר כל אחד מהצדדים הקפיד לפרט את עמדתו בהרחבה בכתבי הטענות שהונחו בפני
בית המשפט.

בית המשפט המחוזי דן בסוגיה, לאור עמדות הצדדים כפי שהובאו בפני
ו, ונתן ארבע החלטות אופרטיביות בעניין זה. בהחלטה מיום 26.7.2011 נתקבלו טענות סאלח לעניין קיזוז מחצית מהחובות לצדדים שלישיים וניתנה הוראה לכונס לערוך התחשבנות חדשה בהתאם. במסגרת החלטתו מיום 6.9.2011 שינה בית המשפט את ההחלטה מיום 26.7.2011, דחה את טענותיו של סאלח ואישר במפורש את ההתחשבנות כפי שהוגשה על ידי הכונס, אשר כללה את כל הקיזוזים, לרבות קיזוז מחצית מהחוב למס הכנסה. במסגרת החלטתו מיום 21.9.2011 דחה בית המשפט המחוזי פעם נוספת את טענותיו של סאלח בעניין החובות לצדדים שלישיים. בדומה, נדחו טענותיו של סאלח במישור זה גם בהחלטה מיום 26.1.12, תוך הדגשה כי הנ"ל חזר על עצמו בנושאים שכבר נדונו והוכרעו. בסופו של הליך, גם קבע בית המשפט המחוזי כי הכונס סיים את תפקידו לאחר שמלא את המטלות שהוטלו עליו, לרבות ניהול התמחרות בין הצדדים והעברת הזכויות בחברה ובמקרקעין לידי חסן שזכה בהתמחרות, והעברת
הכספים שהוחזקו בידיו לזכאים להם בהתאם לדו"ח שהגיש.

במסגרת החלטותיו, דחה בית המשפט את פרשנותו של סאלח לעניין ההחלטות מהתאריכים 26.7.2011 ו - 6.9.2011 ואישר את דו"ח הכונס כפי שהוגש, כולל קיזוז מחצית מהחובות כלפי הצדדים השלישיים. ההתדיינות בפני
בית המשפט המחוזי הסתיימה בהכרעה אופרטיבית, בדבר אישור ההתחשבנות שערך הכונס, כולל קיזוז החובות לצדדים השלישיים והחוב לפז, ולרבות קיזוז מחצית החוב למס הכנסה. החלטתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי בהתחשבנות בין הצדדים היתה חיונית לצורך ההכרעה בסכסוך המתמשך בין הצדדים ובכך מתקיים גם היסוד הרביעי הנדרש לצורך הקמת השתק פלוגתא.

גם אם טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו האופרטיבית מיום 6.9.2011 (ומובהר, כי אין באמירה זו משום רמז או הבעת דעה כאילו כך הדבר), משעה שההחלטה לא שונתה על ידיו, חרף בקשות של סאלח, ואף ערכאת הערעור לא התערבה בה, היא הפכה חלוטה ויצרה השתק פלוגתא ומעשה בי דין בין הצדדים בסוגיה זו. לפיכך, מנוע סאלח לשוב ולהעלות בפני
בית המשפט את סוגיית ההתחשבנות וחיובו בחובות כלפי צדדים שלישיים, כפי שבקש לעשות בתביעה דנן. יתירה מזאת, בית משפט זה אינו מוסמך לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי.

20.
זאת ועוד, התביעה נשוא התיק דנן נוגעת לאותה התחשבנות בה דן בית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 231/02. מהותית, מדובר בהתדיינות חוזרת הנוגעת לאותו עניין ממש וקיימת זהות מוחלטת של העובדות והאינטרסים בהן עוסקות שתי התביעות. משעה שהעניין נדון והוכרע על ידי בית המשפט המחוזי, אין מקום להיזקק
לתביעה נוספת בין הצדדים, המבוססת על עילה זהה.
לפיכך, קיים לזכות הנתבעים השתק עילה ויש לדחות את התביעה גם מטעם זה.

21.
סיכומה של נקודה, דין התביעה להידחות, הן כנגד הכונס והן כנגד חסן, מחמת מעשה בי - דין, מכח השתק פלוגתא ו/או השתק עילה.

22.
למעלה מן הצורך, אדון בקצרה גם בטענה בדבר התיישנות התביעה. הנתבעים העלו כאמור בכתב הגנתם טענה מקדמית, לפיה התביעה התיישנה והכונס חזר על טענה זו בבקשתו.
סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958
קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, הינה שבע שנים.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות
קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".



עילת התביעה היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב הנתבע (
ע"א 242/66

יעקובסון

נגד

גז

,

פ

"

ד

כא
(1) 85). ה
יום בו נולדה עילת התביעה הוא היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע והחל מיום זה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות (ראה
ע"א 115/52

ולירו

נגד

ליפשיץ

,

פ

"

ד

ז
567,
ע"א 2462/97

הפועלים

ליסינג

בע

"

מ

נגד

טיפול

שורש

,

ניהול

ושירותים

,

פ

''

ד

נד
(1) 529,
ד

"

נ

32/84

עיזבון

המנוח

ולטר

נתן

וויליאמס

ז

"

ל

נגד

(

london
)
israel british bank
,

פ

"

ד

מד
(2) 265, 271,
ע"א 3319/94

י

ובב

פפר

נגד

הוועדה

המקומית


לתכנון

ולבנייה

רעננה

,

פ

"

ד

נא
(2) 581).


בענייננו, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, סאלח עתר לחייב את הכונס בגין העברת כספים לחסן, בניגוד להחלטות בית המשפט המחוזי (על פי פרשנות שנתן לדברים) וכן, עתר לחייב את חסן להשיב לו את אותם כספים. כאמור, ההחלטה האופרטיבית שאשרה את ההתחשבנות שנערכה על ידי הכונס, ניתנה ביום 6.9.2011. לכל המוקדם, ממועד ההחלטה הנ"ל, היה על הכונס לפעול להעברת הכספים, על פי הוראות בית המשפט. לפיכך, ככל שקיימת לסאלח עילת תביעה כנגד הכונס, הרי שהיא נולדה במועד מאוחר ליום 6.9.2011. מאחר והתביעה דנן הוגשה ביום 19.8.2018, טרם חלפה תקופת ההתיישנות. לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר התיישנות התביעה. כאמור, אין בכך כדי להועיל לסאלח, באשר דין התביעה להידחות מטעמים אחרים. אעיר בשולי הדברים, כי אף שהתביעה לא נדחתה מפאת התיישנות, היא הוגשה בשיהוי ניכר, ללא הצדקה.

23.
סיכומו של דבר, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי -דין, מכח השתק פלוגתא ו/או השתק עילה.

24.
אני דוחה, אפוא, את התביעה.


התובע ישלם לנתבע מס' 1 הוצאות ושכ"ט בסך של 6,000 ₪ ולנתבע מס' 2 הוצאות ושכ"ט בסך של 4,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ז אדר ב' תשע"ט, 24 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 41899-08/18 סאלח חסן מריסאת נ' מוחמד אבו יונס, חסן מריסאת (פורסם ב-ֽ 24/03/2019)