פסקי דין על תמיר פייגנבוים | פסקי דין על יעקב ישר

27205-01/19 רעא     31/03/2019




רעא 27205-01/19 תמיר פייגנבוים נ' יעקב ישר








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 27205-01-19 פייגנבוים נ' ישר

תיק חיצוני: 5119890917




מספר בקשה:
4

לפני כבוד הרשמת, השופטת
תמר בר-אשר

המבקש
תמיר פייגנבוים


נגד

המשיב
יעקב ישר


בא-כוח המבקשף עו"ד אבי צוקרמן
המשיב - בעצמו


החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור הוגשה בעניין שורה של החלטות, שהאחרונה שבהן ניתנה ביום 6.1.2019 בעניין הסמכות המקומית לדון בתובענה שעניינה בקשה לביצוע שטר, הנדונה עתה בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"ט 56330-03-18.

2.
העירבון נועד להבטחת הוצאות המשיב, אם הערעור יידחה. פטור מהפקדתו מותנה בכך שהמבקש הראה כי מתקיימים שני תנאים מצטברים. האחד, מצבו הכלכלי אינו מאפשר הפקדת עירבון בסכום שנקבע (בענייננו, בסך 10,000 ₪). השני, סיכויי הערעור טובים (ראו למשל:
רע"א 3704/17 מימוני נ' ש. שלמה רכב בע"מ (10.5.2017), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה י"ב)
.

3.
המבקש הציג תמונה של מצב כלכלי דחוק והוא אף מיוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. לפיכך, לצורך הדיון בבקשה הנדונה, נניח שהתנאי שעניינו מצב כלכלי דחוק אמנם מתקיים.

4.
באשר לסיכויי הערעור הטעון רשות, הרי שנראה כי אלו אינם גבוהים וכי הם אף קלושים. נעמוד תחילה על השתלשלות ההליכים בבית המשפט קמא בכל הנוגע לנושא הסמכות המקומית.

5.
הבקשה לביצוע שטר הנדונה בבית המשפט קמא, הוגשה ביום 13.9.2017 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשר לשתי ההמחאות. האחת על סך 100,000 ₪ והשנייה על סך 345,000 ₪, שמועד פירעונן הוא 1.12.2016. ההמחאות משוכות מחשבון הבנק של המבקש (החייב) בבנק הפועלים באשדוד. במקום המיועד לציון בית המשפט המוסמך, נכתב כי זהו בית משפט השלום בירושלים, מהנימוק שלפיו "חתימת הצ'ק בקריית ארבע".

ההתנגדות לביצוע השטר הוגשה אל לשכת ההוצאה לפועל בחיפה (כך על-פי החותמת), אך הועברה אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים. באשר לבית המשפט המוסמך נכתב, "התובע ביקש ירושלים אך הסמכות נתונה לחיפה". בנימוקים נוספה הערה כי מבוקש לדון בנושא הסמכות המקומית מאחר שהתובע לא נימק מדוע יש לדון בהתנגדות בירושלים, "בעוד שלכאורה המחדל/המעשה מיוחס לחיפה". שם, כך נטען, חוללו ההמחאות.

בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל בירושלים מיום 15.3.2018, הועברה ההתנגדות לביצוע השטר בצירוף בקשת ארכה להגשתה, אל בית משפט השלום בירושלים.

ביום 31.7.2019 ניתנה החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג), בעניין הסמכות המקומית, שבה נאמר, כי מטענות הצדדים עולה שההמחאות לא נחתמו בקריית ארבע, אלא ככל הנראה, בצפון הארץ או במרכז הארץ. לפיכך נקבע, כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע השטר נתונה לבתי משפט השלום במחוז המרכז.

לאחר העברת התובענה אל נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, כבוד השופטת ע' רון, ניתנה ביום 1.8.2018 החלטתה שלפיה, התיק יוחזר אל בית משפט השלום בירושלים, וזאת מאחר שבתי משפט השלום במחוז המרכז נעדרים סמכות מקומית לדון בתובענה. כאמור בהחלטה זו, מקום משיכת ההמחאה באשדוד שבמחוז הדרום, מקום מגורי החייב ברכסים המצוי במחוז חיפה, ואף עולה כי לכאורה, ההמחאות נכתבו בתל-אביב, השייך למחוז תל-אביב.

התובענה הוחזרה כאמור, אל בית משפט השלום בירושלים לשם דיון בה. מאחר שנושא הסמכות המקומית שב ועלה במסגרת בקשתו של המבקש מיום 7.11.2019, ניתנה עוד באותו יום החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ד' פינשטיין), שעל-פיה לנוכח החלטתה האמורה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז ובהתאם לכלל בדבר "לא יעבירנו עוד" (סעיף 79 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)), התובענה תתברר בבית משפט השלום בירושלים.

בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו שהגיש המבקש ביום 21.11.2018, נדחתה בהחלטה מיום 22.11.2018,
מהנימוק שאין מקום לעיון חוזר בהחלטה בעניין הסמכות המקומית. מכל מקום, הוסיף בית המשפט קמא, כי כבר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, שלנוכח גודלה של המדינה, אין משמעות רבה לנושא הסמכות המקומית. המבקש לא אמר נואש וביום 4.1.2019 הגיש בקשה להעברת הדיון בתובענה אל בית משפט השלום בחיפה וזאת מאחר שלטענתו, בית המשפט בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה. גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 6.1.2019, המפנה את המבקש אל ההחלטה הקודמת מיום 22.11.2018.

6.
בקשת רשות הערעור הנדונה הוגשה ביום 10.1.2019 בעניין ההחלטה מיום 6.1.2019 ובמסגרתה נתקפו גם ההחלטות הקודמות הנזכרות. במסגרתה חלק המבקש על הקביעה שעל-פיה על התובענה להתברר בירושלים. שתי טענותיו העיקריות הן אלו: האחת, הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום בתל-אביב, במחוז המרכז או בחיפה, מהטעם שעסקת היסוד נעשתה בתחומי מחוזות אלו ומאחר שמקום מגוריו בחיפה. השנייה, בית משפט השלום בירושלים כבר הורה על העברת התובענה אל בתי משפט השלום במחוז המרכז, אך לאחר העברתה, הוחזרה התובענה לירושלים, בניגוד לכלל "לא יעבירנו עוד".

7.
כאמור לעיל, נראה כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל קלושים וזאת בראש ובראשונה מן הטעם שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ניכר. שכן, ההחלטה הקובעת שעל התובענה להתברר בבית משפט השלום בירושלים ניתנה עוד ביום 1.8.2018 (החלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, כבוד השופטת ע' רון). ככל שהמבקש חלק על כך – בין מהנימוק שהסמכות המקומית נתונה למחוז אחר ובין לנוכח הכלל בדבר "לא יעבירנו עוד" (סעיף 79 בחוק בתי המשפט)
– הרי שהיה עליו לבקש רשות לערער על החלטה זו במועד הקבוע לכך. העובדה שביום 6.1.2019 חזר בית המשפט קמא על ההחלטה האמורה, לאחר שחזר עליה עוד בהחלטותיו מיום 7.11.2018 ומיום 22.11.2018, אינה מאפשרת למנות את הימים להגשת בקשת רשות ערעור ממועד מתן ההחלטה המאוחרת.

כידוע, הלכה היא שלא ניתן לייצר באופן מלאכותי ארכה להגשת ערעור, או בקשת רשות ערעור, באמצעות הגשת בקשה לעיון מחדש (גם אם כותרת הבקשה לא הייתה בהכרח "בקשה לעיון מחדש"). המועד להגשת הערעור בכל מקרה יימנה ממועד ההחלטה המקורית (ראו בין השאר: רע"א 8766/16 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (5.1.2017), כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 8 (להלן – עניין אבו ג'אנם); רע"א 1743/17 סובול נ' חברת בטוח "דקלה" – שנהב (11.6.2017), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה ח'; בש"א 2219/09 וורמן נ' נחמה (11.3.2009) כבוד השופט א' גרוניס, פסקה 2; רע"א 6465/18 מימון נ' הומינר (20.1.2019), כבוד השופטת י' וילנר, פסקה 12).

כפי שנקבע לא אחת (ראו למשל בעניין אבו ג'אנם), המקרים שבהם יתאפשר למנות את הימים להגשת הערעור ממועד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, הם חריגים ונדירים ואף זאת רק באותם מקרים שבהם נמצאה הצדקה לבקשה לעיון חוזר, מה שלא קרה בענייננו. שכן כאמור, בקשותיו של המבקש לשוב ולבחון את נושא הסמכות המקומית נדחו פעם אחר פעם, וחרף בקשותיו הרבות בית המשפט קמא לא שינה מהחלטותיו.

8.
עוד יש להוסיף, כי כפי שקבע בית המשפט קמא, זה מכבר נפסק כי ככלל, ספק אם טענה בדבר סמכות מקומית מצדיקה העלאת טענה מקדמית. כך במיוחד במקום שבו טענה זו גורמת לסחבת כה ממושכת בבירור התובענה, אשר עוד לפני למעלה משנה הועברה מלשכת ההוצאה לפועל אל בית משפט השלום בירושלים. כך בין השאר נפסק לעניין זה ברע"א 6920/94
לוי נ' פולג
, פד מט(2) 731 (1995) (כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3)
:

"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות. אכן המקרה שלפנינו יוכיח; כבר שנתיים שבעלי הדין מתדיינים לגבי מקום הסמכות המקומית ועדיין לא נכנסו לטרקלינו של המשפט שיכריע בסכסוך שביניהם לעיצומו"


דברים דומים נאמרו בעניין רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, נז(4) 473 (2003
) (כבוד השופט א' ריבלין, פסקאות 8-7):

"כיום רבים המפקפקים בעצם תועלתה של הסמכות המקומית ככלי לקידום הנוחיות. מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן שאנו חיים בו יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית-משפט המצוי במחוז מסוים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך נדמה לעתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית-משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית.
כזו היא דעתו של הד"ר ש' לוין, הרואה בטיעונים בדבר הסמכות המקומית את 'אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשווא זמן שיפוטי יקר' (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית –
מבוא ועקרונות יסוד,
בעמ' 96)".

9.
לנוכח האמור ומבלי להידרש לשאלת הסמכות המקומית לגופה, נראה שסיכויי בקשת רשות הערעור, שהוגשה באיחור ניכר, נמוכים מאד. מאחר שלעניין בקשה לפטור מהפקדת עירבון ניתן משקל רב לשאלת סיכויי הערעור (בשונה מבקשה לפטור מאגרה, שלגביה רק נבחנת השאלה אם ההליך מגלה עילה) (ראו למשל:
רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא (21.8.2007), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה ה (3)), הרי שנראה כי אין הצדקה לפטור המבוקש.

עם זאת, לנוכח מצבו הכלכלי של המבקש, כאמור לעיל, יועמד סכום העירבון על מחציתו – 5,000 ₪ – ויופקד עד יום 15.4.2019.


ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשע"ט, 31 במרץ 2019, בהיעדר הצדדים.
תמר בר-אשר
, שופטת

רשמת







רעא בית משפט מחוזי 27205-01/19 תמיר פייגנבוים נ' יעקב ישר (פורסם ב-ֽ 31/03/2019)