פסקי דין על אברהמי ניב | פסקי דין על כרמית חולו

60684-09/17 תאמ     01/04/2019




תאמ 60684-09/17 אברהמי ניב נ' כרמית חולו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 60684-09-17 ניב נ' חולו



לפני
כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ


ה
תובע
:

אברהמי ניב


נגד


ה
נתבעת
:

כרמית חולו



ב"כ התובע: עו"ד באסל שחאדה
ב"כ הנתבעת: עו"ד יצחק אגר


פסק דין


1. הליך זה החל כבקשה לביצוע שטר שהם שני שקים על סך של 10,000 ₪ כל אחד מהם משוך מחשבון משותף של הנתבעת ובן זוגה אלי חולו, לפקודת התובע (להלן: "השקים").
מועד פירעונם של שני השקים ליום 15.12.16 וליום 18.12.16.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר וטענה כי המשיב נתן לחברה בשליטתה, כרמלה אריזות בע"מ (להלן: "החברה") הלוואה אשר בגינה ניתנו השקים להבטחת פירעונה. ההלוואה נפרעה והושבה במלואה למשיב.
עוד טענה הנתבעת כי המשיב השתמש בשקים על מנת לפרוע חוב של החברה בגין שירותי ייעוץ שקיבלה מחברה בשליטת המשיב, דן אברהמי בע"מ.
אלא שהחוב בגין שירותי ייעוץ אלו, נוצר לאחר שהחברה נמכרה לבעלים החדש – לאה קליין, שנפטרה בינתיים והורישה את זכויותיה בחברה לבנה, אליעזר קליין.
לטענת הנתבעת אין כל יריבות בינה לבין המשיב בעניין חוב זה והתחייבותה על פי השקים נשוא התביעה פקעה זה מכבר.
עוד טענה המבקשת כי נעשה שינוי במועד פירעון השיק והוספה הספרה "2" ועל כן זכות הקניין של התובע פגומה ואינו יכול לאוכפה.

2. לאחר מתן רשות להתגונן למבקשת בטענותיה, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והודה כי השתתף בניהול החשבונות של החברה באמצעות חברת הנהלת חשבונות של אבא שלו – חברת דן אברהמי תכנון עסקי בע"מ.
כמו כן הודה התובע כי נוצרו יחסי ידידות בינו לבין בנה של הנתבעת, יוסף חולו, אשר לטענתו הוא בעל השליטה האמיתי בחברה, ונתן לו הלוואה אישית כמפורט בכרטסת שצירף לכתב התביעה.
כמו כן הודה התובע כי בוצעו תשלומים כהחזר ההלוואה אך נותר חוב בשיעור סכום השקים.
התובע מפרט בכתב התביעה המתוקן את ההלוואות שנתן לנתבעת ובנה החל מינואר 2015 ועד אוגוסט 2016 הלוואות שונות אשר לא נפרעו במלואן.
לאחר ביצוע תשלום אחרון בסך 11,000 ₪ ביום 14.11.16, פנה התובע לנתבעת ובנה ודרש תשלום יתרת חוב בסך 39,000 ₪. בספטמבר 2016 נפגש התובע עם בנה של הנתבעת והאחרון שילם לו במזומן סך של 19,000 ₪.
התובע טען כי בנה של הנתבעת הוא שהנחה אותו לשנות את תאריך פירעון השיק על ידי הוספת הספרה 2 כך שמועד פירעון השיקים יחול בדצמבר במקום בינואר אך שקים אלו חוללו בהוראת בטול.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התובע מנסה לגבות חוב של החברה בגין שירותי ייעוץ שנתן באמצעות חברת דן אברהמי לחברה לאחר שנמכרה לאחר.
הנתבעת הכחישה טענת התובע לפיה שינוי מועד הפירעון נעשה בהסכמה וטענה כי מדובר בזיוף השיקים על מנת להתאים את מועד פירעונם למועד גיבוש חובה של החברה.
הנתבעת אף הגישה תלונה במשטרה בגין זיוף זה.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי הכרטסת שצורפה לכתב התביעה הינו מסמך שנוצר באופן מלאכותי על ידי התובע לצורך תביעה זו ואינו נכון שכן התובע שכח לציין תשלומים נוספים ששולמו על חשבון ההלוואות שנלקחו, ציין תשלומים ששולמו על ידי החברה, ותשלומים ששולמו לידי חברת דן אברהמי בע"מ.
לבסוף טענה הנתבעת כי גרסתה זכתה לתמיכה מטעם אביו של התובע כאשר פנה אליה ביום 22.11.17 וניהל עמה מו"מ תוך הודאה כי החוב הנטען אכן נובע ממתן שירותי ייעוץ על ידי החברה בשליטתו ועומד על סך 2,900 ₪ בלבד. הסכם נערך לפיו הוסכם על תשלום סכום זה בתמורה לוויתור על התלונה שהוגשה במשטרה.
ההסכם לא נחתם ודו השיח בין הצדדים עלה על השרטון בשל סירובו של האב למסור לידי החברה את חומר הנהלת החשבונות.

4. התובע הסתפק בתצהיר עדות ראשית מטעמו והנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ומטעם בנה יוסף, אשר חזר על גרסת הנתבעת כאמור בכתב ההגנה וכן חוות דעת מומחה לכתב יד בעניין הוספת הספרה 2 בכיתוב החודש במועד פירעון השיקים.
מומחה זה הגיע למסקנה לפיה קרוב לוודאי שהכיתוב במחלוקת לא נכתב על ידי הנתבעת או בנה, יוסף חולו.
עובדה זו אינה שנויה עוד במחלוקת כאשר התובע הודה כי הוסיף את הספרה 2 במועד הפירעון של השיקים, אך זאת בהנחייתו של יוסף – בנה של הנתבעת.


5. הפלוגתא:
אין מחלוקת כי השקים נמסרו להבטחת חוב הלוואות שנתן התובע.
הצדדים חלוקים בדבר זהות מקבל ההלוואה והחוב אותו נועדו השקים להבטיח פירעונו. בעוד שלטענת התובע מדובר בשקים שניתנו להבטחת חוב בגין הלוואות שניתנו באופן אישי לנתבעת, טוענת הנתבעת כי מדובר בשקים שניתנו להבטחת חוב הלוואות שניתנו לחברה.
מחלוקת שניה שעולה היא השאלה האם נותרה יתרת חוב בגין הלוואות אלו.
מחלוקת שלישית היא האם פקעו השיקים נוכח ביצוע שינוי מועד הפירעון על ידי התובע בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודת השטרות.

6.
דיון והכרעה:
כבר בראשית יצוין כי קיים קושי ליתן אמון בגרסתו של התובע ומהי גרסה זו לאשורה.
בבקשה לביצוע השטר נרשם בפרק העובדות כי השיקים לא ניתנו במסגרת הלוואה. לטענת התובע מדובר בטענה שנכתבה על ידי בא כוחו דאז ועל דעתו. לא הובאה כל עדות על כך מטעם ב"כ התובע דאז וחזקה היא כי עורך דין מוסר את המידע שקיבל ממרשו ואינו ממציא את הגרסה על דעתו.
התובע נחקר במשטרה כתוצאה מהתלונה שהגישה הנתבעת בטענה כי התובע הוא שהוסיף ללא רשותה את הספרה "2" בשיקים הנתבעים.
בחקירתו המשטרה מכחיש התובע גרסה זו וטוען כי לא הוא שהוסיף את הספרה בשיקים.
רק לאחר שהנתבעת מציגה חוות דעת מומחה לכתב יד אשר צורפה להתנגדות לביצוע השטר שהגישה, משנה התובע את גרסתו ומודה כי הוא זה שהוסיף את הספרה "2" במועד פירעון השיק אך הפעם גרסתו היא כי בנה של הנתבעת הוא זה שנתן הרשאתו לשינוי מועד פירעון השיק.
התובע תרץ את אמירותיו במשטרה בטענה כי באותו הזמן שכח כי בנה של הנתבעת התיר לו לשנות את מועד פירעון השיק (עמ' 49 בפרוטוקול שורה 23).
בכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת בהתאם להתנגדות שהגישה, ובתצהיר עדות ראשית מטעמו, טען התובע כי לאחר שנוצרו יחסי ידידות בין התובע לבין יוסף, בנה של הנתבעת, פנו הן הנתבעת והן בנה יוסף לתובע לקבלת הלוואה אישית.
כאן מפנה התובע לכרטסת ומפרט את סכומי ההלוואות שניתנו, המועד בו ניתנו וכן את סכומי התשלומים שבוצעו לפירעונם.
התובע מצרף דפי חשבון בנק כהוכחה לביצוע שתי ההלוואות הראשונות אך מעיון בהם לא ניתן להסיק דבר באשר לזהות מקבל ההלוואה מאחר וההלוואות בוצעו באמצעות שיקים ולא צורפה כל ראיה לפקודת מי נרשם השיק ובאיזה חשבון נפרע.
אף התשלום הנטען שבוצע על ידי הנתבעת אינו מוכח. התובע מציג דף חשבון בנק ממנו עולה כי הופקד שיק על סכום ההלוואה כתשלום. גם כאן לא ניתן לקבוע את זהות המשלם מאחר ולא צורף צילום השיק.
התובע מספק מסמך מהבנק המעיד על העברת סך של 150,000 ₪ לחשבונה של הנתבעת.
מנגד מוצג דף חשבון בנק ממנו עולה כי הנתבעת העבירה לחשבונו של התובע סך של 85,000 ₪ ודף חשבון בנק נוסף מעיד על תשלום נוסף בסך 65,000 ₪ על ידי יהודית (דיתי) חולו בחשבונו של התובע.
ניתן להסיק מכאן כי ההלוואה על סך של 150,000 ₪ שניתנה לנתבעת – נפרעה.
הלוואה נוספת בסך 40,000 ₪ מוצגים שוב באמצעות ראיה על פירעון שיק מחשבונו של התובע.
התובע מודה כי שולם לו סך של 19,000 ₪ במזומן על ידי בנה של הנתבעת. התובע אינו מעיד מה עשה עם הכספים שקיבל ואינו מצרף דף חשבון המעיד על הפקדת סכום זה בחשבונו.
התובע מודה כי תשלום בסך 11,000 ₪ שולם לו באמצעות שיק שנמשך מחשבונה של הגב' מינדי קליין. כזכור משפחת קליין היא זו שרכשה את החברה מאת הנתבעת.
כל האמור לעיל, מביא את התחשיב ליתרת חוב בסך 20,000 ₪ שהוא סך סכומי השקים הנתבעים.

7. רק לאחר שהנתבעת מציגה בכתב הגנתה שיק על סך של 44,000 ₪ אשר נפרע בחשבונו של התובע, מתקן התובע שוב את גרסתו, בתצהיר עדות ראשית מטעמו וטוען כי אכן השיק התקבל אך באותו זמן נתן לנתבעת הלוואה נוספת על סך של 50,000 ₪ כך שהחוב גדל לפתע לסך של 26,000 ₪.
כל תחשיב החוב של התובע משתנה כאשר התובע מודה כי חלק מההלוואות ניתנו למעשה לחברה ולא לנתבעת או בנה באופן אישי כפי שטען לאורך כל הדרך (עמ' 62 בפרוטוקול שורה 6) כפי שאף עולה מנתוני הטבלה שהגיש ואשר הודה כי הכין בעצמו לצורך הכנת התביעה בעודו שואב את המידע מדפי חשבון הבנק שהוציא על מנת לבצע את תחשיב החוב.
מאוחר יותר בחקירתו מודה התובע כי נהג לרשום את ההלוואות והתשלומים ביומן שלו
(עמ' 69 בפרוטוקול שורות 16-24) ובכך אימת למעשה את גרסת בנה של הנתבעת אשר טען לקיומה של מחברת בה נרשמו פרטי ההלוואות והתשלומים. יומנו של התובע לא הוצג מעולם.
התובע אף הודה כי את ההלוואות נתן לנתבעת, יותר נכון לבנה לצורכי החברה (עמ' 67-8 בפרוטוקול) הודאה התומכת בגרסת הנתבעת לפיה ההלוואות ניתנו לחברה. אף הטבלה שהציג התובע כמפרטת את ההלוואות שניתנו מציינת בטור השמאלי כי לפחות שתי הלוואות ניתנו לחברה ולא לנתבעת באופן אישי.
העדרו של היומן בו נרשמו ההלוואות והתשלומים בזמן אמת עומד בעוכריו של התובע ומהווה את המסמר האחרון בארון הספקות.
הרושם הנוצר מכל האמור לעיל כי התובע משנה את גרסותיו כזיקית בהתאם לנתונים העולים מדי פעם מצדם את הנתבעת ובנה.

8. למעלה מן הצורך יפורטו טענות נוספות של התובע המוסיפות ספק נוסף לסל הספקות המצטבר והפוגם באמינותו של התובע.
התובע הודה כי היה מעורב בהליכי מכר מניות החברה ואף ניסח את הסכם המכר.
עובדה זו מסבירה מדוע שיק של בת משפחת רוכשי החברה הגיע לידי התובע ופרע, לטענת התובע, חלק מהחוב האישי של הנתבעת לתובע.
אלא שסכום השיק אינו תואם אף אחד מהתשלומים שהתחייבה לשלם רוכשת מניות החברה על פי הסכם המכר ואף זהות מושך השיק אינה ידועה למעט היותה בת משפחה.
מדוע לא דאג אם כך התובע לפרוע את החוב כלפיו באמצעות תשלומי הרוכשת על פי הסכם המכר ורק 11,000 ₪ ממנו?
ולא זאת אף זאת, לטענת התובע נתן הלוואה נוספת ביום 16.5.16 בסך 50,000 ₪ (לאחר מכירת מניות החברה לקליין) באמצעות שיק נוסף מבלי שהבטיח את פירעונו ולמרות שהחברה כבר נמכרה לאחר.
התנהלותו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם עיסוקו והשכלתו של התובע.
התובע הוא יועץ כלכלי בתחום עיסוקו, בעל תואר ראשון בכלכלה ופסיכולוגיה ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון. התנהלות רשלנית זו במעקב אחרי הכספים שלוו ממנו ושילמו לו הנתבעת ובנה אינה אופיינית ומעוררת חשד.
לעומתו, בנה של הנתבעת אשר ניהל את החברה, העיד כי ההלוואות נועדו לצורכי החברה ומסביר העברת הכספים לידי אמו בטענה כי זה היה הייעוץ שקיבל מהתובע, כלומר הכספים יועברו על ידי הנתבעת כהלוואת בעלים לחברה למטרת מיסוי (עמ' 11 בפרוטוקול שורה 30).
טענה זו עולה יפה עם עיסוקו ותפקידו של התובע בחברה כיועץ כלכלי.
בנה של הנתבעת נתן אמון מלא בתובע בתוקף תפקידו כיועץ כלכלי לחברה. נראה כי התובע ניצל התנהלות מלאת אמון זו לטובתו והציג גרסה מעורפלת על התנהלות חשבונאית עלומה שאינה אופיינית לעיסוקו והתמחותו של התובע.

9. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי ההלוואות בפועל ניתנו לחברה ולא לנתבעת או בנה באופן אישי כטענת התובע. קביעה זו עולה בקנה אחד עם מתן שקים אישיים של הנתבעת כערבות לחוב ההלוואות שניתנו לחברה. אם נאמר אחרת הרי שאין הנתבעת ערבה לעצמה והשקים הם יכולים לשמש רק כאמצעי תשלום בגין הלוואה שניתנה.
שני הצדדים הודו כי השקים ניתנו להבטחת תשלום ההלוואות אך אין מדובר בסכום הלוואה ספציפי. התובע אינו מציג כל גרסה המבהירה מתי ניתנו השקים ואינו מתאר את נסיבות מתן השקים.
הנתבעת טענה בחקירתה הנגדית כי השקים נמסרו לביטחון הלוואה שנלקחה 6 חודשים קודם לכן (עמ' 27 בפרוטוקול שורות 15-16).
על פי הטבלה שהכין התובע ובהתאם למועד פירעון מקורי של השקים, ניתן לכל היותר להניח כי מדובר בהלוואה בסך 10,000 ₪ שניתנה לחברה באפריל 2015 למרות שניתנה למעלה מחצי שנה קודם לכן.
אך זהו הסבר דחוק ולא מסביר כלל מתן שיק נוסף באותו סכום עם מועד פירעון של 3 ימים לאחר מועד פירעונו של הראשון.

עם זאת גם הנתבעת ובנה מודים כי התנאי להגשת השיקים לפירעון בבנק הוא יתרת חוב בגין ההלוואות שנתן התובע באמצעות בנה של הנתבעת, שהוא המנהל והמוציא ומביא היחיד בחברה ולצורכי החברה כהודאת הנתבעת בחקירתה הנגדית ובכלל זה חתימתה על שקים ריקים אותם מילא והשלים בנה (עמ' 25 בפרוטוקול שורות 7-8).
לפיכך, השאלה היחידה שיש להכריע בה היא האם אכן נותרה יתרת חוב לתשלום בתחשיב חוב הלוואות אלו.
אינני מאמינה לתובע בטענתו כי אכן נותרה יתרת חוב כנטען ודוחה את גרסתו.
הדבר אף משליך על גרסת התובע לפיה קיבל הרשאה לשנות את מועד פירעונם של השיקים כטענתו והנימוקים לכך פורטו לעיל.

10. לבסוף יצוין כי ככל שלא התקבלה גרסת התובע לפיה קיבל הרשאה לשינוי מועד פירעון השיק הרי שממילא יש לדחות את העילה השיטרית בגינה הוגשה התביעה מלכתחילה כהוראת סעיף 64 בפקודת השטרות.
בסופו של דבר, העילה הבסיסית והראשונית בתביעה זו היא תביעה שטרית וכל ההליך סבב סביב קיומו של התנאי המתיר פירעון השיקים.
השינוי בשיקים נעשה לאחר שחלף מועד פירעונם ולאחר שהסתבר לתובע לגרסתו, כי נותרה יתרת חוב בסך 20,000 ₪ בנובמבר 2016 התואמת באופן מפליא בדיוק את יתרת החוב שנותרה לטענתו.
יצוין כי התבע נמנע באופן עקבי מלציין מועד שבו קיבל את ההרשאה לתיקון אך אין ספק כי ההרשאה ניתנה לאחר שחלף מועד פירעונם הראשון של השקים בינואר 2016. דהיינו, לאחר שפקעו בחלוף מועד פירעונם.
בינואר 2016 חבה הנתבעת, לטענת התובע, סך של 75,000 ₪ כאשר יתרת חוב זו קטנה רק ביום 24.2.16 לסך של 10,000 ₪.
יתרת חוב זו אשר נוצרה לראשונה עת ההלוואה בסכום זה ניתנה דווקא לחברה ביום 30.4.15 ואשר לא נפרעה לכל אורך הדרך מאז שניתנה.
מדוע לא הוצג לפחות שיק אחד לפירעון באותה התקופה על מנת לפרוע הלוואה זו אם אכן השקים נמסרו להבטחת פירעון ההלוואות? במקום זאת מעניק התובע הלוואה נוספת כ 7 חודשים לאחר מכן ובסך 50,000 ₪ ותשלום הבא מבוצע על ידי הנתבעת רק בספטמבר 2016 ולאחר שמניותיה בחברה נמכרו.
עולה מכל האמור לעיל, עולה כי ההתחייבות על פי השיקים נמוגה ופגה לאחר שחלף מועד פירעונם ולא היה התובע רשאי עוד להציגם לפירעון.




11. סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.
תיק הוצאה לפועל 510347-06-17 יסגר.






ניתן היום,
כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 60684-09/17 אברהמי ניב נ' כרמית חולו (פורסם ב-ֽ 01/04/2019)