פסקי דין על ענת מזרחי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

60850-03/18 בל     07/04/2019




בל 60850-03/18 ענת מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 60850-03-18



לפני
:

כב' השופטת בכירה
עידית איצקוביץ

ה
מערערת
ענת מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד רונן מורנו
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי




פסק דין


לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 23.1.18 אשר קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד כעקרת בית

(להלן – הוועדה).

תמצית העובדות וטענות הצדדים
המערערת, ילידת 1972, הגישה תביעתה למשיב ונקבעה לה נכות יציבה משוקללת בשיעור 56% החל מיום 22.1.13 בגין הליקויים הבאים, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות): 20% בגין דיכאון, 15% נכות בגין פגיעה בע"ש מתני, 10% השמנת יתר, 20% פיברומיאלגיה, 10% כאבי צוואר ו- 10% בגין קרע במיניסקוס (ראו פרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 5.6.16 אשר צורפה לתגובת המשיב).

ועדת אי כושר מדרג ראשון קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה להשתכר.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו וטענה, באמצעות בא כוחה, את הדברים הבאים:
"עו"ד – מגיעים לוועדה בעקבות

פסק דין
.
אנחנו דנים על ועדה רפואית בהתייחס לוועדה 6/16.
ענת לא יכולה לתפקד במשק הבית. יש 5 ילדים. 3 בוגרים. הילדים שבגרו אחרי הגירושים העבירה לאביהם.
לא יכולה לטפל בהם, יש לה קושי רב בזה זה מדגים את אי היכולת היום יש 2 ילדים וגם לא מטפלת בהם. אמא שלה עוזרת לה. אחותה עוזרת לה. ענת עבדה כספרית עצמאית היתה לה __ בעיות גב היום 15% נפלטה מעבודתה אני מציג חוו"ד ד"ר כהן וד"ר יצחקי.
ענת – ישלי 2 בני 8-9. עצוב לי כל הלילה לא ישנה. בעלי עוזר לי התחשבו בי מאוד.
הבעל – יש המון עזרה מסביב.
ענת אין מצב לא יכולה להזיז את הידיים. בוערות לי. עייפה מהכאבים..."


תחת סעיף "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" נימקה הוועדה החלטתה כדלקמן:

"הוועדה ראיינה את התובעת ועיינה בכל המסמכים שבתיק. מדובר בתובעת ילידת 1972 אשר סובלת מדיכאון בשיעור 20%, השמנת יתר 10%, פיברומיאלגיה 20%, כאבי צוואר 10%, קרע מיניסקוס 10% עמ"ש מתני 15%.
התובעת נכנסה לחדר בליווי בעלה ובא כוחה. הוועדה שמעה בקשב רב את התובעת ובא כוחה ככל שניתן. הוועדה מסרה שהדיון נסב גם לתקופה של אי כושר 60% מו.ר עררים 5/6/16 והחלטה ב4/7/16. התובעת מסרה שלא תפקדה כלל ואינה מתפקדת גם היום.
מוסרת על כאבים מפושטים, חוסר שינה בלילה, ועל קושי בלהזיז את הידיים לדבריה, כאבים הרגליים ואינה מסוגלת לתפקד כלל וכלל.
הוועדה בחנה את הליקויים, אופיים חומרתם והשפעתם המצטברת כל כשרה התפקודי. הוועדה מציינת שהליקויים הם בחומרה קלה עד בינונית.
הוועדה בדעה שלתקופה הנידונה הינה חסרת כושר תפקודי באופן חלקי בשיעור 60%. הועדה בדעה שמסוגלת למטלות הכרוכות במאמץ קל. מסוגלת לבישול, טיפול חלקי בכביסה, ארגון הבית וכו' תוך כדי מנוחה בין המטלות. הוועדה רואה את התובעת כמי שאבדה את כושרה התפקודי בשיעור 60% ודוחה את הערר.
הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר חיים כהן והמלצתו היא למשתכרת."

לטענת המערערת
, הוועדה שגתה עת לא בחנה את חוות דעתו של ד"ר כהן, לאור פסק הדין בב"ל 12866-06-14 ואת חוות דעתו של ד"ר יצחקי לאור פסק הדין בב"ל 4605-05-16.
הוועדה התייחסה לנכות הרפואית של המערערת בשיעור 55% על אף שבהתאם למכתב פקיד התביעות מיום 29.1.18, נכותה עומדת על 75% שכן למערערת 10% נכות נוספים בגין כתף ימין ושמאל וכן 20% נכות בגין ברך ימין ושמאל.
הוועדה לא בדקה את המערערת וכן לא דנה במסמכים שהוגשו לה.
בתגובתה לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב הוסיפה המערערת כי המשיב לא התייחס לפער בין שיעור הנכות שנקבעה למערערת ומפורטת במכתב פקיד התביעות (75% נכות) לבין סברת הוועדה לפיה נכותה היא בשיעור 60% בלבד.
כמו כן לא ניתנה התייחסות לתקופות אי הכושר הרלוונטיות להחלטת הוועדה, תוך שהמערערת עומדת על כך שהחלטת הוועדה תקפה מיום 22.1.13 עד ליום 15.4.14 בלבד וללא הבהרת הדברים עלול להיגרם מצב שבו החלטת הוועדה תהיה תקיפה לצמיתות.
המשיב טען מנגד,
כי דין הערעור להידחות היות ואין בנימוקיו כדי להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בניגוד לנטען בכתב הערעור, הוועדה לא התכנסה מתוקף הוראות

פסק דין
אלא בשל הגשת ערר כנגד החלטת הדרג הראשון.
החלטת הוועדה נומקה כדבעי תוך דיון בהשפעות הליקויים הרפואיים הנזכרים באבחון הרפואי הרלוונטי, על כושר התפקוד של המערערת במשק הבית. אשר לחוות דעתו של ד"ר חיים כהן הסבירה הוועדה כי זו נועדה למסלול משתכרת ולפיכך בלתי רלוונטית בעניינה של המערערת.
אשר לטענת המערערת לפיה נכותה הרפואית של במועדים הרלוונטיים להחלטת הוועדה לעררים הינה גבוהה מ-56%, הרי שאין בסיס לטענה זו שכן הנכויות הנוספות הוענקו למערערת במסגרת הליך תביעה נוספת לגמלת נכות כללית אשר הוגש ביום 16/4/15.
בשל כל הנימוקים לעיל, טען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק) בית דין זה מוסמך לדון
בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.
בהקשר זה נקבע כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד ברפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60).
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.

ראשית, הוועדה בחנה את ליקוייה הרפואיים של המערערת ואת תלונותיה ונימקה את החלטתה ביחס לבחינת כושר התפקוד של המערערת כעקרת בית. בשים לב לשיעור הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערערת בוועדה הרפואית לעררים אשר על בסיס ממצאיה דנה ועדה זו (56%) ולדרגת אי הכושר שנקבעה לה (60%), הרי שקיימת הלימה ברורה בין מצבה הפיסי של המערערת לאי כושרה לתפקד (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי
, 15.4.2004).

שנית, אשר לטענות המערערת ביחס לחובת ההתייחסות לחוות דעת רפואיות – הרי שדין טענות אלה להידחות. בניגוד לטענת המערערת, הוועדה לא התכנסה מתוקף הוראות

פסק דין
אשר הורה לה להתייחס למסמכים רפואיים כלשהם, אלא התכנסה בעקבות ערר על החלטה מדרג ראשון.
מבלי לגרוע מהאמור, נקודת המוצא של הוועדה לעררים (אי כושר) היא נכותה הרפואית של המערערת. בהתאם לפסיקה, על הוועדה להתייחס לכושר התפקוד (או השתכרות) של המבוטח, ולא למצבו הרפואי. הוועדה אינה מוסמכת להעניק אחוזי נכות נוספים בגין פגימות שהוכרו או בגין פגימות נוספות, שכן קיימת הפרדה ברורה בין קיומה של נכות רפואית לבין קיומה של נכות המעניקה קצבה ובהתאמה, הפרדה בין הרשויות המעניקות נכות זו (ראו עב"ל 34935-04-12 אסתר נח נ' המוסד לביטוח לאומי
, 5.1.2014). לפיכך, אין חובה שבדין המוטלת על הוועדה לבדוק את המערערת או להתייחס לחוות דעת רפואיות שהוצגו מטעמה.
שלישית, טענת המערערת בדבר קיומה של נכות בשיעור גבוה יותר מזה שצוין בהחלטת הוועדה אין לה על מה שתסמוך. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.6.16 אשר בעקבותיה התכנסה הוועדה מושא הערעור שלפניי עולה כי צוין בפרוטוקול מפורשות כי "הוגשה בקשה להחמרה לעניין הברכיים ולפי התובעת ובא כוחה נקבעו 20% לכל ברך. לפיכך הוועדה לא בדקה ולא מתייחסת למצב הברכיים כיום". בפרוטוקול זה הועמדה נכותה של המערערת על שיעור 56%.
לנוכח האמור, הרי שצודק המשיב בטענתו לפיה הואיל והנכויות הנוספות הוענקו למערערת במסגרת הליך תביעה נוספת לגמלת נכות כללית, היה על הוועדה לדון בנכות בשיעור 56% בלבד ולא בפגימות הנוספות (יצוין כי אחד מסעיפי הליקוי, 14(א)(3) – השמנת יתר, הוא סעיף מנופה).

רביעית,
אשר לטענה בדבר אי התייחסות לחוות דעתו של הרופא התעסוקתי, ד"ר חיים כהן, הרי שהוועדה הסבירה כי זו נועדה למסלול משתכרת ולפיכך אינה רלוונטית בעניינה של המערערת. המדובר בקביעה מקצועית אשר בתחום מומחיותה של הוועדה.
הנה כי כן, החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ולא מצאתי כי נפל בה פגם משפטי המחייב התערבות בה.

סוף דבר

לנוכח כל המפורט לעיל, משלא הוכח כי נפל פגם משפטי מהותי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.
כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, (07 אפריל 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 60850-03/18 ענת מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 07/04/2019)