פסקי דין על חיים דוד ברכר | פסקי דין על דוד לפידות

39174-09/18 הפב     08/04/2019




הפב 39174-09/18 חיים דוד ברכר נ' דוד לפידות








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 39174-09-18 ברכר נ' לפידות
הפ"ב 44885-07-18 לפידות נ' ברכר

תיק חיצוני
:
08 אפריל 2019



לפני
כב' השופטת
י. שבח
, סג"נ


מבקש

חיים דוד ברכר
ע"י ב"כ עו"ד עקיבא מאיר


נגד


משיב

דוד לפידות
ע"י ב"כ עו"ד תמיר בר זאב



החלטה

בקשה (שניה) למינוי בורר שישמש ערכאת ערעור על פסק בוררות וכן בקשה לארכה להגשת הבקשה המוגשות בגדרו של הליך לביטול פסק בוררות שהסתיים זה מכבר ב

פסק דין
ואשר בקשת רשות הערעור שהוגשה לגביו– נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהחלטה מיום 24.02.2019 (רע"א 651/19).

1.
סכסוך הרקע שבין הצדדים נסב על שותפות עסקית בתחום צילומי השיניים לצרכים רפואיים שהתברר במסגרת בוררות שנוהלה ע"י הבורר אליהו חדד, שבפסק בוררות שניתן על ידו ביום 10.01.2018 חויב המבקש לשלם למשיב סך של 5,291,644 ₪.

2.
המשיב ביקש לאשר את פסק הבוררות ואילו המבקש עתר למינויו של בורר שישמש ערכאת ערעור, בטענה לפיה הסכימו הצדדים על החלת מנגנון ההשגה שבסעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בפסק הדין שניתן על ידי ביום 30.04.2018 (הפ"ב 51956-02-18) קיבלתי את עמדת המבקש באשר לקיומו של מנגנון השגה, והוריתי כי "הצדדים יודיעו בהודעה משותפת תוך 14 יום מהיום באם רצונם שבית המשפט ימנה את הבורר או שמא יעשו כן בכוחות עצמם" (עמוד 7 שורות 8-9). ביום 14.05.2018 הודיע ב"כ המשיב "כי הצדדים מעוניינים שבית המשפט הנכבד ימנה בורר לערכאת ערעור על פסק הבוררות", ולשאלת בית המשפט הבהיר ביום 16.05.2018 כי "ההודעה... הינה הודעה מוסכמת גם על ב"כ המבקש". ביום 17.05.2018 מונה "...כבורר בערכאת ערעור את השופט בדימוס יצחק ענבר", אשר הודיע ביום 09.07.2015 כי "עד למועד הודעתי זו לא הוגש הערעור, ואף לא ניתנה הסכמת המערער לעלות הבוררות".

3.
משהמבקש לא ניצל את זכות הערעור הגיש המשיב "בקשה לאישור פסק בורר לאחר שניתנה זכות ערעור", שאז הגיש המבקש בתוככי ההליך שבכותרת
בקשה לביטול פסק הבוררות, בה הסביר את הימנעותו ממימוש זכות הערעור בכך ש"לנוכח העלויות הגבוהות של הליך הבוררות, 2,000 ₪ לשעה, כאשר הנעלם הגדול היה היקף השעות שיידרש לבורר, התלבט המבקש אם לעשות שימוש בזכות זו כשלבסוף התקבלה על ידו ההחלטה לזנוח אותה. בירור הנסיבות שעמדו להכרעת הבורר... עלול להתגבש לכדי מאות שעות עבודה" [הדגשות במקור], והעלה שורה ארוכה של טענות ביטול.
המשיב עתר למחיקתה על הסף של הבקשה לביטול פסק בוררות, הבקשה נעתרה ופסק הבוררות אושר.

4.
בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה ע"י בית המשפט העליון שקבע כי "...צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי משעה שניתן היה לערער על פסק הבוררות בהתאם לסעיף 21א לחוק, אין כל מקום להידרש לעילות ביטול שאינן מנויות בסעיף 21א(ג)(1) לחוק. ודוק, העובדה שהמבקש בחר שלא לממש את זכותו לערער על פסק הבוררות לפני בורר נוסף אינה מעלה או מורידה לעניין זה... יידעו צדדים לבוררות כי ישנה משמעות לבחירתם בין בוררות ב'מסלול הרגיל', בוררות 'דו-שלבית' בהתאם לקבוע בסעיף 21א לחוק, ובוררות במסגרתה הם הסכימו כי ניתן להגיש על פסק הבוררות בקשת רשות ערעור לבית המשפט לפי סעיף 29ב לחוק. מסלול-מסלול ויתרונותיו, מסלול-מסלול וחסרונותיו, לעבור ממסלול למסלול לאחר היציאה לדרך אי אפשר".

5.
לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון הגיש המשיב "בקשה למתן פסיקתא" ואילו המבקש הגיש את הבקשה נושא החלטה זו.

6.
המבקש טוען כי פסק הבוררות על "מחדלים שערורייתיים" שבו שולל ממנו כל אפשרות לשיקום כלכלי, כי טענותיו כנגד פסק הבוררות לא התבררו לגופן מחמת "טעות משפטית" מצד עורך דין המייצגו ללא שכר בסוגיה חדשנית, וכי מדובר נסיבות המצדיקות לשיטתו מתן "ארכת חסד" של "זמן קצר". לבקשתו צירף מכתב מאת עמותת "להחזיקם ולהחיותם" שעל פי הסמליל שבראשו היא "קופת הצדקה המרכזית עבור עניי אנ"ש", שקבלה את בקשתו "למימון הוצאות בורר לערכאת ערעור על בוררות לפיד ברכר".

7.
המשיב טוען כי טענות המבקש אינן אלא "דמעות תנין" במטרה "לדחות את הקץ", עת מלכתחילה היה זה המבקש מי שנקב בשמו של הבורר בכר והלה הכריע כי המבקש אחראי כלפי המשיב, תוך הציון כי "חשדות סבירים יש ויש כאן וחמורים" למעשי רמייה מצד המבקש. נטען כי לאחר שבית המשפט נעתר למבקש והורה על מינויו של השופט בדימוס ענבר כבורר לערעור, נערכה פנייה ללשכת הבורר המיועד, ונמסרו לצדדים טפסים לצורך חתימה, בהם צוין גם השכר הנדרש. בעוד שהמשיב חתם על הטפסים ומסרם – המבקש סירב לעשות כן, תוך שהוא מודיע על כוונתו להגיש ערעור עד ליום 24.06.2018 – בלא אישור מצד הבורר המיועד לעשות כן, ואף מבלי שעשה זאת בפועל.
המשיב טוען כי ההליכים המשפטיים המאוחרים יותר הסתיימו, פסק הבורר אושר, בית המשפט קם מכיסאו, ועתירת המבקש נטולת אדן דיוני. הצגתו של מכתב עמום בדבר הסכמה למימון הליכים משפטיים בסכום בלתי ידוע מאת עמותה שמטרתה תמיכה במשפחות נזקקות, שאחיו של ב"כ המבקש הוא מנהל הפעילות בה, מלמדת כי מדובר ב"...פיקציה לכל היותר, אשר נועדה גם היא להסוות את מקורותיו הכלכליים של המבקש".

8.
חוששני כי דין הבקשה להידחות
מטעמי סופיות הדיון.

9.
המבקש עותר להחיות הליך שהוכרע זה מכבר פעמיים: גם הבקשה לביטול פסק בורר שנדחתה בפסק הדין מיום 26.12.2018 שאישר את פסק הבוררות, ואשר בקשת רשות הערעור לגביו נדחתה, וגם בהליך הקודם בו נקט המבקש, הפ"ב 51956-02-18, שנסב על "בקשה למינוי בורר לערכאת ערעור נוכח קיומו של הסדר ערעור בין הצדדים" שהוכרע עוד ביום 30.04.2018 במינויו של בורר בערעור כמבוקש.

הבקשה הנוכחית מתאפיינת בהתעלמות מוחלטת מההכרעות שכבר ניתנו בשני ההליכים האמורים. המבקש כלל לא עותר לביטולו של מי מפסקי הדין לעיל, אלא מתעלם מהם כאילו לא היו כלל, בבחינת חספא דעלמא, ומבקש להתחיל את הכל מבראשית.
10.
לאחר ההחלטה למינוי בורר בערעור שלא נוצלה, כל שיכול היה המבקש לעשות הוא להגיש בקשת ביטול הנסמכת על העילות שבסעיפים 24(9) ו 24(10), ואין בלתן. המבקש אמנם הגיש בקשת ביטול, אך התעלם מהוראת הדין וסמך את בקשת הביטול על העילות האחרות. רק פסקה אחת בבקשתו התייחסה לסעיף 24(10) לחוק וכל שנאמר בה הוא כי "הפגיעות המהותיות שעולות מהתנהלות הבורר מובילות בהכרח למסקנה כי בית המשפט היה מבטל

פסק דין
סופי מעין זה". לא בכדי קבעתי בפסק הדין כי המדובר ב"אמירה לקונית חסרת משמעות, קליפה ריקה חסרת תוכן פנימי... ללא כל תוכן כלשהו, ולו המינימאלי ביותר...טיעון על דרך הסתם, שאין בו דבר וחצי דבר".
לא מצאתי ממש בטענה בדבר "עמימות החוק – שלא זכה לפרשנות, וחסר-ספרות-משפטית בנושא" (סעיף 27 לבקשה), או "היעדר פסיקה מוחלט בעניין" (סעיף 13 לתגובה לתשובה).
הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה, פסק הבוררות אושר, ובקשת רשות הערעור נדחתה ע"י בית המשפט העליון.
מעשה עשוי החוסם כל מהלך חדש.

11.
אף לולא המחסום לעיל לא יכול היה המבקש לעתור למינוי בורר בערעור, משום שהליך כזה כבר ננקט על ידו בעבר והוכרע, אלא שהמבקש זנח אותו.
היה למבקש יומו.
הצגה שניה אינה אפשרית.
המבקש אמנם עותר להארכת המועד, אולם אין מדובר ב"הארכת מועד" המתבקשת נוכח קשיים אובייקטיביים כאלו ואחרים, שעניינם חריגה מינורית מן הימים לנקיטה בהליך השגה, אלא ברצון לחזור על הליך שכבר ננקט פעם נוספת והוכרע. אין לדבר על הארכת מועד לצורך הליך שהגשתו חסומה בשל הכרעה קודמת. מיותר להזכיר כי "...אחת מהתכליות העיקריות של מוסד הבוררות... היא ייעול ההתדיינות בין הצדדים והכרעה מהירה בעניינם..." (רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, פסקה 19 לפסק דינו של השופט דנציגר, ניתן ב-01.09.2013).

12.
המשיב זכאי לממש את זכייתו.

יש לשים קץ לעיכובים שהיו עד כה מנת חלקו של המשיב נוכח גחמותיו של המבקש, אף לבזבוז הזמן השיפוטי בהליכים חסרי תוחלת.
הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.









הפב בית משפט מחוזי 39174-09/18 חיים דוד ברכר נ' דוד לפידות (פורסם ב-ֽ 08/04/2019)