פסקי דין על גדליהו וינקלר | פסקי דין על אביבה וייס | פסקי דין על גדעון וייס |

3526-06/18 א     08/04/2019




א 3526-06/18 גדליהו וינקלר נ' אביבה וייס, גדעון וייס








בית משפט השלום בחיפה


ת"א 3526-06-18 וינקלר נ' וייס ואח'





מספר בקשה:
3

בפני

כבוד השופטת
קרן מרגולין-פלדמן


התובע/המבקש

גדליהו וינקלר


נגד

הנתבעים/המשיבים
1. אביבה וייס
2. גדעון וייס


החלטה


לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה מבקש התובע לצרף נתבעים נוספים, ולהותיר את הנתבעים המקוריים (להלן: ה"ה וייס) כחלק מהנתבעים בתיק. ה"ה וייס מתנגדים לבקשה, בטענה שיש להחליף את זהות הנתבעים בתיק ולהורות על דחיית התביעה כנגדם.

ראוי להבהיר ברקע לדברים כי התובע, בעליה של דירה בבית משותף (ככל הנראה בן 4 דירות) טען בתביעתו המקורית כי הוא מתגורר מעל לדירת ה"ה וייס מזה כ- 30 שנים, וכי לאורך השנים נגרמו לו נזקים שונים כתוצאה מבעיות רטיבות שמחזיקי דירת הנתבעים (להלן: הדירה התחתונה) סרבו לקחת חלק בתיקונם, עד אשר נאלץ להוציא הוצאות בקשר עם תיקון הליקויים מבלי שזכה להשתתפות בהוצאות תיקון הגג. עוד טען בתביעתו המקורית כי מחזיק חדש בדירה התחתונה החל לעשות לאחרונה עבודות המהוות הסגת גבול, וגרם אגב כך לנזקים ולהפרעה לתובע.

ה"ה וייס הגישו כתב הגנה וטענו כי מכרו את הדירה התחתונה כבר לפני כ- 50 שנים, וכי מאז אין הם מחזיקים בדירה ואינם בקיאים בנעשה בה, מטבע הדברים.

לאחר שהתקיים כאן דיון במעמד הצדדים, ולאחר שהובהר כי טרם הושלמה העברת הזכויות בדירת התחתונה על שמם של הרוכשים, וכן לאחר שהובהר כי בידי ה"ה וייס (או בידי מי מטעמם) מידע ופרטים אודות הרוכשים אשר רכשו מהם את הזכויות בדירה (להלן: ארונוביץ), בנוגע לנכדתם וככל הנראה יורשתם, גב' דורי, וכן פרטיו של אדם נוסף אשר לכאורה רכש לימים את הזכויות בדירה התחתונה מאת היורשת, מר ליפשיץ, ניתן כאן צו המורה להם למסור מלוא המידע לתיק, ולאחר שזה ניתן הוגשה הבקשה שלפניי.
יצויין מעבר לצורך כי מתברר שב"כ של ה"ה וייס מייצג את גב' דורי בין היתר בקשר עם נסיונותיה להביא לרישום הזכויות על שמה, ובהתאמה לרישום הזכויות על שמו של מר ליפשיץ מי שכאמור רכש את הדירה התחתונה מידיה.

התובע טוען כי יש להותיר את ה"ה וייס כחלק מהנתבעים כאן, ולצרף בנוסף את גב' דורי ואת מר ליפשיץ. לשיטתו, תביעתו (המתוקנת) מבוססת הן על אותן נסיבות ועובדות אלא שכעת הוא טוען כי בתקופה הרלוונטית לתביעתו החזיקו ככל הנראה בדירה גב' דורי ולאחריה מר ליפשיץ. התובע טוען כי יש להותיר את התביעה כנגד ה"ה וייס על כנה הן בטענה שעילת הסגת הגבול הינה עילה הקיימת אך ורק במישור היחסים שבינו לבינם, והן מחשש שמא יעלו הנתבעים החדשים טענות לפיהן לא החזיקו בדירה התחתונה מעולם ו/או לא עומדת להם זכות להחזיק בה, וכל זאת, בטענה שהליכי המכר/ירושה לא הושלמו ברישום בשום שלב. במצב זה, לשיטתו, יש לייחס לה"ה וייס "אחריות על" לנזקיו.

ה"ה וייס מתנגדים כאמור להותרתם כנתבעים בתיק תוך שהם חוזרים על טענתם כי לא החזיקו בדירה במהלך 50 השנים האחרונות, וממילא כל טענה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהחזקת הדירה או הרכוש המשותף יש להפנות למחזיקים בפועל. ב"כ הנתבעים הוסיף והבהיר כי הליך שנפתח במסגרת המרצת פתיחה בביהמ"ש המחוזי להצהיר על זכותה של גב' דורי בזכויות בדירה התחתונה מכח הסכם המכר עם ה"ה וייס ומכח הירושה, נמחק מחוסר מעש אך בשל עיכוב שחל בהשגת המסמכים הנדרשים המעידים על פטירתה של גב' ארונוביץ' ז"ל בחו"ל, תוך שהוא מבהיר כי בדעתה של גב' דורי, שולחתו שם, להגיש את התביעה מחדש לאחר השלמת המסמכים.

לאחר ששקלתי את הטענות ובחנתי את כתב התביעה מצאתי כי יש להורות על דחיית חלק מהתביעה כאן מחוסר סמכות עניינית, וביחס לחלקה האחר יש להורות על מחיקת שמותיהם של ה"ה וייס מרשימת הנתבעים כאן מהטעמים שיובאו להלן –

עיון בנסח הרישום שהציג התובע מלמד על כי הזכויות בדירה התחתונה נרשמו בפנקס הזכויות. בהתאמה, אני יוצאת מנקודת הנחה כי הבית המשותף אינו רשום ככזה בפנקס הבתים המשותפים.

על בתים משותפים שלא נרשמו ככאלה חלות הוראות פרק ו'1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק). סעיף 77ב שם קובע כי הוראות סעיפים 58,59 ו-72 לחוק (השייכים לפרק הבתים המשותפים) יחולו בשינויים המחויבים אף על בתים שלא נרשמו כבתים משותפים.

סעיף 58 לחוק דן בהסדרת הכללים לעניין נשיאה בהוצאות שהוצאו בקשר עם תחזוקת הרכוש המשותף בבית משותף, וסעיף 59 דן באותה סוגיה בקשר עם בתים משותפים המחולקים לאגפים (אבהיר כי בהעדר נתונים מלאים כאן אין באפשרותו של ביהמ"ש לקבוע האם עניין לנו בבית משותף המחולק לאגפים, באופן שיבהיר מדוע התובע בחר לתבוע רק את הנתבעים כאן ולא את בעלי יתר הדירות בבנין, אם לאו).

סעיף 72 לחוק קובע כי בכל סכסוך בקשר עם מילוי הוראות סעיפים 58 ו/או 59 מסורה למפקח על הבתים המשותפים סמכות שיפוט ייחודית.

הנה כי כן, דומני כי הגם שסוגיה זו לא עלתה מפי הצדדים, הרי שבהעדר סמכות עניינית חלה על ביהמ"ש החובה ליזום את הדיון בסוגיה, ולהכריע בה, למניעת מצב שמא הכרעתו בתום ההליך תהא בטלה וחסרת משמעות מחייבת (ר' בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מח(4), 591, (1994), וכן ר' דנג"ץ 4128/00 מנכ"ל משרד ראש הממשלה נ' ענת הופמן, נז(3), 289 (2003), עמ' 331), ואני קובעת כי לביהמ"ש כאן אין סמכות עניינית לדון בסוגיית חלוקת עלויות תיקון הרכוש המשותף, ודינה של תביעת התובע בעניין זה להידחות, מבלי לגרוע מזכותו להגיש תביעה מתאימה לפני המפקח על הבתים המשותפים בסוגיה זו.

אשר לסוגיית הסגת הגבול – בהקשר זה נקבע בסעיף 72(ב) לחוק כי לביהמ"ש כאן ולמפקח על הבתים המשותפים סמכות מקבילה.

הואיל ומצאתי לדחות חלק נכבד מתביעתו של התובע בשל העדר סמכות עניינית, דומני כי ראוי יהיה לאפשר לתובע לבחור בין אם לקיים את הדיון בכל הנוגע לסוגיית הסגת הגבול כאן או שמא לרכז את מלוא טענותיו לפני המפקח בהליך אחד. במיוחד כך, בשים לב לשלב בו מצוי ההליך כאן, ולעובדה שממילא ניצבים אנו לפני בקשה לתיקון כתב התביעה, שיש בה כדי להשיב את ההליך לראשיתו.

כך או אחרת, וככל שיתנהל ההליך כאן, מצאתי כאמור כי יש להורות על מחיקת התביעה כנגד ה"ה וייס בסוגיה זו ואבהיר -

כאמור, התובע סבור כי חזית המחלוקת בסוגיה זו היא בינו לבין ה"ה וייס, אך הבהרה מדוע הוא סבור כך לא מצאתי בבקשתו.

בכתב תביעתו טוען התובע כי מר ליפשיץ הוא שמבצע עבודות הכוללות כניסה לחצריו של התובע, תיחומם, מניעת שימוש בהם על ידי התובע וכיוב'. מבין יסודותיה של עוולת הסגת הגבול על התובע להראות כי האדם שאליו מכוונת התביעה עשה את הפעולות המפורטות שם, וכלשון הסעיף "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין" (ר' סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). הנה כי כן יש להראות כי האדם שאליו מופנית התביעה הוא שעשה את המעשה המהווה עוולה, קרי המעוול.

מעבר לצורך אבהיר כי היפוך הנטל אשר נקבע בקשר עם תביעות בגין הסגת גבול (בסעיף 30 לפקודת הנזיקין) מתייחס לחוקיות הפעולות ולא לעצם ביצוען, והנטל בעניין זה היה ונותר על כתפיו של התובע.

פקודת הנזיקין אכן מכירה במקרים שבהם תוכר אחריות של אדם אחד למעשיו של אחר (אחריות שילוחית), ואולם התובע לא הצביע על הנסיבות אשר יביאו את ביהמ"ש כאן לקבוע כי לה"ה וייס אחריות שילוחית למעשה העוולה המיוחס על ידי התובע למר ליפשיץ.

למעשה, אם כן, יש לומר כי גם אם יוכיח התובע את מלוא העובדות המפורטות בכתב תביעתו, עדיין אין בכך כדי להקים לו זכות לסעד הנתבע כנגד ה"ה וייס מכח עוולת הסגת הגבול, ובוודאי שאין לומר כי יש בעובדות המפורטות בכתב התביעה כדי ללמד על כי המחלוקת הישירה ביחס לעוולה זו היא בין התובע לה"ה וייס, כטענתו.

אוסיף ואבהיר כי התובע אינו טוען כי ה"ה וייס מחזיקים בפועל בדירה התחתונה או כי יש לייחס להם את הפעולות המנויות בכתב תביעתו כבסיס לעילת הסגת הגבול.

בהתאמה, ומשאין חולק בנוגע לכך שאלו אינם מחזיקים בדירה התחתונה או ברכוש המשותף או ברכוש שיוחד לכאורה לתובע, ממילא דומה כי כתב התביעה נעדר עילה בכל הנוגע לה"ה וייס, ויש להורות על מחיקתו ביחס אליהם.

התובע טען כאמור כי מלבד היריבות הישירה שלשיטתו עומדת לו כנגד ה"ה וייס בקשר עם עוולת הסגת הגבול, הרי שלאלו "אחריות על" אשר יש לחייבם מכוחה אם יתברר כי ה"ה דורי וליפשיץ מכחישים זכויותיהם בדירה התחתונה, ואולם גם נימוק זה אינו מצדיק הותרתם בהליך כאן, שהרי קיומה של עוולת הסגת גבול אינה כרוכה בזכות הבעלות בדירה התחתונה כי אם בביצוע פעולות הלכה למעשה, המהוות הסגת גבול ביחס לרכוש המשותף/ רכושו של התובע, והתובע לא טען לקיומן של פעולות כאמור על ידי ה"ה וייס או באופן שיש בו כדי להקים אחריות שילוחית כלשהי.

מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה בכל הנוגע לחלוקת עלויות השיפוץ והתיקון ברכוש המשותף מחוסר סמכות עניינית, וכן אני מורה על מחיקת שמותיהם של ה"ה וייס מרשימת הנתבעים כאן.

התובע יישא בהוצאותיהם של ה"ה וייס בקשר עם ההליך כאן בסך של 300 ובשכ"ט בא כוחם בסך של 1,500 ₪, בהתחשב בין היתר בכך שלא שוכנעתי כי נערך נסיון כן, עובר להגשת התביעה, לברר את זהות המחזיקים בפועל.

התובע יודיע עד יום 15.4.19 האם מבקש לברר את טענת הסגת הגבול כנגד ה"ה דורי וליפשיץ כאן או שמא מבקש הוא למחוק את תביעתו בסוגיה זו, על מנת שיוכל להגישה מחדש לפני המפקח על הבתים המשותפים, בד בבד עם הגשת תביעתו בנוגע לעלויות שיפוץ הגג המשותף שם.

לא תוגש כל הודעה – תמחק יתרת התובענה שלפניי ללא חיוב נוסף בהוצאות, משטרם הוגשו כתבי הגנה מטעם ה"ה דורי וליפשיץ.

ת.פ. 16.4.19.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 3526-06/18 גדליהו וינקלר נ' אביבה וייס, גדעון וייס (פורסם ב-ֽ 08/04/2019)