פסקי דין על מיכל דובלין |

04/19 בפמ 57-     08/04/2019




בפמ 57-04/19 מיכל דובלין נ' מדינת ישראלשלוחת תביעות תעבורה חדרה








בית משפט השלום לתעבורה בחדרה


בפ"מ 57-04-19 דובלין נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 10251391800




בפני

כבוד השופטת
עידית פלד


מבקשים

מיכל דובלין


נגד

משיבים
מדינת ישראל

שלוחת תביעות תעבורה חדרה


החלטה



בפני
בקשה לביטול פסילתה המנהלית של המבקשת מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 29.3.19, לאחר שיוחסה למבקשת עבירה של נהיגה בשכרות.

המדובר בעבירה המצויה בתוספת הרביעית של
פקודת התעבורה
ולגביה קיימת סמכות לפסילה מנהלית בת 30 יום.

בבקשה שבכותרת, ביקשה המבקשת "להחזיר לי את הרשיון על מנת שאוכל לעבוד ולהתפרנס".
בדיון שהתקיים בפני
ביום 8.4.19 טענה המבקשת, כי סברה בתום לב כי חלף מספיק זמן מאז שתתה כוס יין ועד שנהגה; וכי היא מורה וסטודנטית לתואר שני, המקבלת מלגה תמורת שיעורים פרטיים לסטודנטים, ומתגוררת בישוב קציר, שאין בו תחבורה ציבורית זמינה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה לקיומן של ראיות לכאורה מספיקות בתיק, כאשר גם המבקשת הודתה בפני
השוטר ובפני
הקצין הפוסל כי שתתה; ולמסוכנות העבירה.

תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון

אמות המידה לפיהן בית המשפט בוחן את החלטת הפסילה המנהלית הינן קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה בעבירה המיוחסת, והאם יש בהמשך הנהיגה כדי להוות סכנה לשלום הציבור (בשפ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו)), וכן תקינות הליך השימוע המנהלי.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה
-
עיינתי בחומר הראיות, ובשלב זה אני מוצאת כי די בדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, דו"ח עיכוב, דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף ופלטים, ותחקור המבקשת, לרבות הודעתה כי שתתה יין מספר שעות לפני שרכבה נעצר, כדי לקבוע, כי
לפחות בשלב זה, חומר הראיות בתיק מצביע על רף מינימלי גולמי שהיה בפני
הקצין בדבר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקשת לעבירה של נהיגה בשכרות המיוחסת לה. על כך יש להוסיף את גרסת המבקשת בשימוע בפני
הקצין הפוסל, כי "שתיתי רק כוס אחת יין בשעה 21:00 ולא אכלתי", וגם בדיון בפני
חזרה וטענה המבקשת כי שתתה כוס יין אחת מספר שעות לפני שנהגה, ולמעשה לא באה הכחשה לעבירה לכאורה המיוחסת למבקשת.

באשר למסוכנות
- נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה הטומנת בחובה סכנה רבה, שיש בה כדי לסכן את הנהג עצמו ואת ציבור המשתמשים בדרך. ראה רע"פ 5166/14 יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.05.2015) בפסקה 20; רע"פ 8649/10 רמי שמעונוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.12.2010) בפסקה ח; רע"פ 106/10 אלפרד כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.04.2010); רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.2009) בפסקה ל"ז
;
רע

"

פ

6439/06
קריטי נ' מדינת ישראל
, 19.10.2006

.
המסוכנות נלמדת מחומרת העבירה כשלעצמה, והסיכון הטמון בנהיגה בשכרות, הן לנהג והן למשתמשים בדרך. לעניין זה, יפים דבריה של כבוד השופטת נגה אהד ב-ב"ש 90192/07
(מחוזי ת"א) יניב רדליך נ' מדינת ישראל, 18.2.07 (לא פורסם), אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בעבירת נהיגה בשכרות:
"
לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית"
(
צוטט בפסקי דין לרבות ע"ח (מחוזי ת"א) 60717-07-18 עמוס נעים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.08.2018). רע"פ שהוגש על החלטה זו נדחה, למעט לגבי תקופת הפסילה שהופחתה משנה לששה חודשים-
בש"פ 1965/07
יניב רדליך נ' מדינת ישראל

. 06/03/07).
ראה עוד ב"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 92071/08 בני קוזיאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.12.2008):
"תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על
פקודת התעבורה
ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.
"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו:
בש"פ 6406/04
איסוג ספנייב נ' מ"י
(לא פורסם); וכן

ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט
(4) 163)."

לחומרת העבירה המיוחסת למבקשת מתווסף עברה התעבורתי, כאשר לחובתה 2 הרשעות משנת 2018 בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת.
נסיבות אלה, לנוכח חומרת עבירת הנהיגה בשכרות ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך, ודבריה של המבקשת בתחקור שנערך לה "אני לא שתיתי מספיק כדי להיות שיכורה ואני לא שיכורה" אשר הינם שגויים וההנחה של מי אשר שתה אלכוהול תמיד צריכה להיות כי האלכוהול משפיע לרעה על הנהיגה, אף אם זה נדמה אחרת, ובשילוב עם עברה התעבורתי של המבקשת, -
מלמדים על מסוכנות ממשית.

באשר לשימוע
– הקצין הפוסל אפשר למבקשת להעלות טענותיה בפני
ו, וזו אכן הסבירה כי "שתיתי רק כוס יין אחת בשעה 21:00 ולא אכלתי"; ושקל שיקולים ענייניים וסבירים, תוך התייחסות למסוכנות העבירה ועברה התעבורתי של המבקשת, ונימק: "עבירת תנועה מסכנת חיים, נוהגת משנת 2002, לחובתה 3 הרשעות קודמות, מדיניות החמרה בעבירה של נהיגה בשיכרות."

באשר לנסיבות אישיות
– בבשפ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל נפסק, כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה."
בע"ח (מחוזי חי') 36394-08-15 סועד עלי נ' מדינת ישראל לשכת תביעות תעבורה חיפה (פורסם בנבו, 20.08.2015) נקבע, כי "הזכות והצורך של העורר להתפרנס אינם גוברים על החובה לשמור על בטחון הציבור."
כך בענייננו, הטענות לפגיעה בפרנסת המבקשת, מעבר לכך שנטענו בעלמא ללא אסמכתאות, אין בהן כדי להצדיק את ביטול הפסילה או קיצורה. האינטרס הציבורי לשמור על שלום הציבור מפני נהגים עוברי חוק גובר על האינטרסים האישיים של המבקשת.

לסיכום
- לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני
, לא שוכנעתי כי יש בפני
נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

להודיע לצדדים.







ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










בפמ בית משפט לתעבורה 57-04/19 מיכל דובלין נ' מדינת ישראלשלוחת תביעות תעבורה חדרה (פורסם ב-ֽ 08/04/2019)