פסקי דין על דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ | פסקי דין על דורית אליאסי | פסקי דין על חיים אליאסי |

55693-10/18 עא     07/04/2019




עא 55693-10/18 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' דורית אליאסי, חיים אליאסי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 55693-10-18 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות
בע"מ נ' אליאסי ואח'




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המערערת
:

דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות
בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לירן הופשטיין

ועו"ד אורן וינטרוב


נגד


המשיבים
:

1.דורית אליאסי

2.חיים אליאסי
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון בדש




פסק דין



1.
לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט הבכיר אהוד שורץ) מיום 30/7/18 בת"א 25615-03-14, לפיו התקבלה תביעת ליקויי בניה שהוגשה ע"י המשיבים נגד המערערת, והיא חויבה לשלם למשיבים סך 87,750 ₪ וכן 12,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש, ובנוסף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

2.
המשיבים הגישו בשנת 2014 תביעה בסך 102,000 ₪ נגד המערערת - חברה שמכרה להם דירה ברחוב אהרון כצנלסון 3/31 פתח תקוה (להלן: "הדירה") עפ"י הסכם
מכר מיום 24/2/09 (להלן: "ההסכם").
התביעה הוגשה גם נגד הקבלן המבצע - רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ
(להלן: "רמי שבירו").
התביעה נגד רמי שבירו נמחקה ביום 29/10/14.

לכתב התביעה
צורפו חוות דעת מומחה של המהנדס יצחק אולשבנג וכן דו"ח בדיקה טרמית.

בכתב ההגנה
טענה הנתבעת כי חוות הדעת מחודש אוגוסט 2012 שצורפה לכתב התביעה מעולם לא נמסרה לה. נטען כי עובר למסירת הדירה, התובעים מסרו לה חוות דעת ובהתאם היא פעלה לתיקון הליקויים לשביעות רצונם, למעט ביחס
לויטרינה בסלון ומסגרת האלומיניום לגביהם נטלה את האחריות לטיפול חברת "גלרן" אשר המשיבים סירבו לתת לה לפעול לתיקון הליקוי.
בהחלטה מיום 12/7/15 בימ"ש קמא מינה מומחה מטעמו - מהנדס בניין שמחה פלדמן
, שהגיש חוות דעת ביום 5/1/16.

לאחר הגשת חוות הדעת הוגש כתב תביעה מתוקן מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1974 (להלן: "תקסד"א").
סכום התביעה לא שונה. הפיצוי שהתבקש בגין עלות הליקויים שונה מ – 70,000 ₪
ל – 90,000 ₪. בוטל סעיף פיצוי בגין שהיה בבית מלון, איחסון והובלה . פיצוי בגין עוגמת נפש נותר.

במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת מאוקטובר 2016, הוגשה חוות דעת מומחה המהנדס רפי גיל מיום 11.11.14 וכן הוגשה חוות דעת משלימה מטעמו מיום 2.10.16. כן הוגש תצהיר מטעם מר שמוליק דניאל – מנהל תפעול ומנהל בדק בית אצל הנתבעת.

3.
ביום 14/1/18 התקיימה ישיבת הוכחות ובמסגרתה נחקר על חוות דעתו המומחה מטעם בימ"ש ועדי הצדדים.

4.
בפסק הדין שניתן בבימ"ש קמא ביום 30.7.18, הוחלט לקבל את התביעה ברובה:

א)
הועדפה עדות התובעת – גב' אליאסי על פני עד הנתבע. עדות הנתבעת נמצאה "אמינה ביותר, ומשקפת מצב הדברים הנכון, בקשר למחלוקות נשוא התיק".

ב)
נקבע כי יש לאמץ את חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש וכי עדותו נמצאה מהימנה ולא נסתרה מקצועית. בימ"ש קמא לא מצא כי יש בחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת כדי לאיין או לשנות סכומים שקבע מומחה בימ"ש.

מסכום חוות הדעת הופחת סך 1,850 ₪ בגין טעות חשבונאית שהמומחה אישר וכן סך 1,000 ₪ שחייב המומחה בגין רכישת אסלה, ובימ"ש קבע כי מדובר בעניין ראייתי שלא הוכח באופן מספק.




ג)
באשר לזכות המוכר לבצע תיקונים בעצמו מכוח סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973:
התקבלה עדות גב' אליאסי - התובעת ממנה עלה כי היא פנתה בפקס לנתבעת וגם בע"פ בנוגע לצורך בתיקונים, ונקבע כי העובדה שלפי סעיף 4.12.1 להסכם צריך לשלוח תלונה במכתב בדואר רשום במהלך תקופת הבדק ותוך 30 יום מגילוי הליקויים, אין בה כדי לאיין פניות אלה.
נקבע כי לאור הפניות הרבות שנעשו, להן לא ניתן מענה ראוי, הנתבעת מיצתה את זכותה לתיקון.

עוד צוין כי חוות הדעת הראשונה מטעם התובעים הועברה לנתבעת כבר בשנת 2010. הנתבעת לא התייחסה באופן הולם לתובעים, הבעיה לא נפתרה, בוצעו תיקונים קוסמטיים שלא פתרו את הבעיה באופן שורשי.

ד)
נקבע כי בנסיבות העניין, יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.
מדובר בליקויי רטיבות חמורים מלווים בטחב וריחות ומצדיקים פיצוי.

5.
תמצית טענות המערערת:

א.
מומחה בימ"ש לא היה מומחה מוסכם, אלא חוות דעת הצדדים נותרו בתיק. משוויתרו התובעים על חקירת המהנדס גיל מטעם הנתבעת - המערערת, לא נסתרה חוות דעתו.
מומחה בימ"ש תמחר את עלות תיקון הרטיבות בסך 30,000 ₪ והוסיף לכך רכיב של צביעת הדירה בסך 14,000 ₪. לעומת זאת בחוות דעת מומחה התובעים - יצחק אולשבנג כומת ליקויי הרטיבות בסך של 3,000 ₪.כך גם אצל המומחה מטעם הנתבעת - גיל.
מומחה בימ"ש כימת עלות התיקון בסך 30,000 ₪ מבלי שביסס את הפער ותוך הודאתו כי לא ביצע בדיקה לצורך איתור מקור הרטיבויות.

ב.
עוד נטען כי בימ"ש קמא שגה כאשר קבע כי המערערת איבדה את זכות התיקון בדירה על בסיס עדות התובעת בחקירה הנגדית.
כמו כן, חוות הדעת משנת 2010 לא הוגשה כלל כראיה בתיק.

ג.
שגיאת בימ"ש קמא לגבי הרטיבות גררה שגיאה נוספת בנוגע לחיוב התובעים בגין רכיב של עוגמת נפש. נטען כי בחוות דעת של אולשבנג משנת 2012 ובחוות דעת של המהנדס גיל לא הייתה כל קביעה ביחס לרטיבויות קשות.

ד.
בימ"ש קמא שגה עת חייב את המערערת לשאת בעלות עריכת חוות דעת המהנדס אולשבנג, מקום בו הוכח כי חוות דעתו לא שקפה את מצב הדירה.
כן שגה בימ"ש קמא עת חייב את המערערת להשיב את סכום ההוצאות בגין עריכת חו"ד מומחה מטעם בימ"ש אשר אף הוא שלל את רובם המכריע של הליקויים שצוינו בחוות דעת מטעם אולשבנג.

6.
תמצית טענות המשיבים:

א.
מומחה מטעם בימ"ש אינו מחויב לקבוע סכומים המצויים בגבולות שבין חוות דעת מטעם הצדדים.
המומחה מטעם התובע - אולשבנג תמחר את עלות תיקון נזקי הרטיבות ב- 5,400 ₪ (ולא 3,000 ₪), וציין פעמיים כי יש לעקוב בתקופת החורף. כך גם ציין המומחה מטעם הנתבעת.
הבדיקה של המומחה מטעם בימ"ש נערכה ביום גשם.


ב.
המומחה מטעם בימ"ש ענה בעדותו לכל שאלות המערערת ונתן הסבר מלא לכל קביעותיו בחוות הדעת.

ג.
באשר לפיצוי בגין רכיב צביעת הדירה נטען כי המערערת מתכחשת לעובדה כי בתקופת הזמן שחלפה בין ביקורי המומחים מטעם הצדדים לבין ביקור מומחה ביהמ"ש חלה החמרה קשה במצב הדירה.

ד.
באשר לפיצוי בגין רכיב האלומיניום נטען כי העובדה שהמהנדס מטעם המערערת בחר לסמוך
את חוות הדעת על הנחות עובדתיות חסרות בסיס במקום לתמחר אל עלות תיקון האלומיניום, עומדת לפתחו בלבד.

ה.
בימ"ש קמא קבע כממצא עובדתי שחווה"ד הראשונה מטעם המשיבים מיום 6.11.09 הועברה לידי המערערת כבר בשנת 2010 והמערערת בחרה להתעלם מהליקויים ולכל היותר לערוך תיקונים קוסמטיים.

ו.
בימ"ש קמא קבע כי הרטיבויות החלו בשנת 2010 והתעלמות המערערת והתיקונים הקוסמטיים, הם שהביאו להחרפת המצב ולכך שהמשיבים נאלצו לחיות בתנאים אלו שנים, ועל כן נפסק
סכום של 12,000 ₪ בגין עגמת נפש.


ז.
בנסיבות העניין, נשמטה הקרקע תחת טענות המערערת לפיהן יש להפחית את רכיב הפיקוח מחוו"ד מומחה ביהמ"ש או לחייב בעלות שכר טרחתו.

7.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן:

8.
הערעור נסב, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בימ"ש קמא תוך פירוט השיקולים והנימוקים שהובילו למסקנותיו.

ידוע כי במסגרת ערעור על

פסק דין
, בימ"ש מתערב
בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית
או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.
ראה לעניין זה:
ע"א 351/16 ברכה נ' חונוביץ' סעיף 7 לפסק דינו של כב' הש' מ' מזוז (14.2.17); ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ, סעיף 25 לפסק דינו של כב' הש' א' שהם ופסקי הדין המאוזכרים שם (6.5.16).

עניינינו אינו נכנס לגדר החריגים.

9.
בימ"ש קמא נימק את המסקנות העובדתיות אליהן הגיע על סמך הממצאים העובדתיים שהובאו בפני
ו.

בימ"ש קמא קיבל והעדיף את עדות התובעת שנמצאה אמינה ביותר, קוהרנטית ומשקפת נכון את מצב הדברים.
מנגד, בימ"ש קמא מצא כי עד הנתבעת לא סיפק מענה ראוי ושלם ועדותו בחלקה סתמית ובחלקה נעדרת התייחסות או פתרון קונקרטי בזמן אמת לטענות התובעים שלא טופלו כראוי.

בימ"ש קמא מצא כי עדות המומחה מטעם בימ"ש מהימנה ולא נסתרה מקצועית. צוין כי לפי עדותו, קירות הבית היו כמו ספוג שנספג מים והוא הבחין במוקדי רטיבות רבים ומצב רע של הדירה.

נקבע כי קביעותיו נשעו על פי מה שהתרשם בביקורו במקום ובעיקר על מראה עיניו בעת ביקורו.

באשר לסכום שקבע המומחה בחוות דעתו בנוגע לליקויי ברטיבות צוין במפורש כי אין מדובר בטעות קולמוס, אלא המומחה תיאר מצב חמור של רטיבות בכל חלקי הדירה ואת התיקון הנדרש.ביקורו נערך בחורף והוא התרשם ממראה עיניו.התרשמות שלא יכלה להיעשות על ידי מומחי הצדדים שלא ביקרו בדירה בתקופה גשומה.



בימ"ש קמא לא שוכנע שהתובעים מנעו את ביצוע התיקון הנדרש בנוגע לחלון האלומיניום ומשכך, נקבע כי אין מקום להפחית את הפיצוי בגין רכיב זה, כאשר אין מחלוקת לגבי עצם הליקוי.


בימ"ש קמא קבע כי הואיל והתרשם שקביעות המומחה משקפות את המצב ליום הביקור וקיומה של בעיית רטיבות משמעותית שמחייבת צביעה כוללת של הדירה, אין מקום להפחית את הסכום שנקבע בעניין עבודות הצבע.

אני סבורה כי במקרה דנן די בחוות הדעת להוכחת הכשל באיטום גם ללא בדיקות נוספות.
המומחה ביסס את קביעתו על הממצאים שראה בביקור ובימ"ש קבע שקביעותיו לא נסתרו ע"י המערערת.

בנסיבות אלה, בימ"ש קמא סמך ידו על חוות דעת המומחה ועל הסכומים שנקבעו בה. מדובר בפסיקת פיצוי על סמך חוות דעת מומחה שנקבה בסכומים מדויקים ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בכך.

10.
באשר למיצוי זכות התיקון –
אכן כפי שטוענת המערערת לא מצאתי כי חוות הדעת מיום 16.11.09 צורפה לכתב התביעה המקורי מטעם המשיבים (ואף לא לכתב התביעה המתוקן). עם זאת בימ"ש קמא קבע כי חוות דעת זו הועברה למערערת עוד בשנת 2010
וכי בפועל נעשו פניות רבות לנתבעת שלא ניתן להן מענה ראוי על ידה.
קביעות בימ"ש קמא גם בעניין זה הן עובדתיות ואין מקום להתערב בהן.



11.
ההחלטה אם למנות מומחה מטעם בימ"ש שלא בהסכמת בעלי הדין או מי מהם,

מסורה לשיקול דעתו של בית משפט לפי תקנה 130 לתקסד"א וזאת בכל עת ולאחר שניתנת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בעניין.

במקרה דנן, מצא לנכון בית משפט קמא למנות מומחה מטעמו, מכוח סמכותו שבדין.

תפקידו של המומחה
לסייע לבימ"ש להגיע להכרעה נכונה בעניין המשלב נושא הדורש מומחיות.
בימ"ש קמא מצא לנכון להסתייע במומחה מטעמו.

העובדה שבימ"ש קמא מינה מומחה מטעמו, אין פירושה כי הוא כבול לממצאיו.

לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש, והמומחה השיב לשאלות הבהרה,
הצדדים מימשו את זכותם לחקור את המומחה לפי התקנות.

חוות דעת מומחה הנתבעת עמדה גם היא בפני
ביהמ"ש קמא ולאחר שהמסכת הראייתית התבררה במהלך שלב ההוכחות בתיק, בימ"ש קמא מצא לנכון, לאחר שבחן את הדברים, לאמץ את מרבית קביעות המומחה מטעם בימ"ש, אם כי לא את כולם, ונימק כדבעי את מסקנותיו.

לא מצאתי בכך פגם.

12.
לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש, המשיבים פעלו בהתאם לזכותם עפ"י תקנה 136 לתקסד"א
והגישו כתב תביעה מתוקן בהתאם לסכומים שנקבעו ע"י המומחה מטעם בימ"ש בחוות דעתו.

הנתבעת הגישה חוות דעת משלימה של המומחה מטעמה.

כתב הטענות המתוקן, המסתמך על חוות דעת מומחה ביהמ"ש וכתב ההגנה, הם אלה שגודרים את המחלוקת בתיק והם מגלים את המחלוקת העובדתית
.





13.
בימ"ש קמא מצא לנכון לפסוק לטובת המשיבים פיצוי בגין עגמת נפש.


בימ"ש קמא שוכנע על סמך הראיות שהיו בפני
ו כי יש מקום לפצות את המשיבים בגין עגמת נפש וכי קמה חובה מצד המערערת לפצות אותם בגין עגמת נפש.


פיצוי בגין עגמת נפש מסור לשיקול דעת בימ"ש ומשלא מצאתי כי נפלה טעות המחייבת התערבות של בימ"ש שלערעור, אין מקום להתערב ברכיב זה.

14.
בימ"ש קמא חייב את המערערת למשיבים הוצאות משפט: באגרה ששולמה בתיק, שכ"ט המומחה מטעם המשיבים ומומחה ביהמ"ש שנשאו בהם המשיבים וכן שכ"ט עו"ד.


שאלת גובה ההוצאות שנפסקות ע"י הערכאה הדיונית, הכוללת בחובה החזר שכר טרחת מומחה, לרבות השאלה אם לפסוק החזר שכ"ט מומחה מטעם אחד הצדדים וכן מטעם בימ"ש, מצויה במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית.


מדובר בעניין שערכאת ערעור ממעטת להתערב בו אלא בנסיבות חריגות ביותר, אשר אינני סבורה שמתקיימות כאן.

אין אפשרות להתעלם מכך שמרבית התביעה התקבלה.

15.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט בסך 10,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.

ג.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.






ניתן היום,
ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 55693-10/18 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' דורית אליאסי, חיים אליאסי (פורסם ב-ֽ 07/04/2019)