פסקי דין על אלי קצירי | פסקי דין על טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ

10330/03 א     26/12/2005




א 10330/03 אלי קצירי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ





בתי המשפט
1
א 010330/03
בית משפט השלום ירושלים
תאריך:26/12/200526.12.05
לפני: כב' השופט אברהם רובין
התובע
אלי קצירי

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד שניידר
נ ג ד

הנתבע
טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רוזנצוויג

פסק דין
1. עניינה של התביעה שלפניי בטענת התובע לפיה הוא השקיע בתום לב ממון רב בסיום בנייתו של בית (להלן: "הבית" או "הנכס"), שלא היה שייך לו, ואשר מושכן לטובת הנתבע, (להלן: "הבנק"), בעת שהיה בשלב השלד, ואילו בתום הבנייה קצר הבנק את הפירות, בכך שמכר את הנכס המושלם בהליכי כינוס נכסים, וגרף לכיסו את מלוא התמורה. התובע טוען שהוא זכאי להשבת השקעתו, על אף שאין חולק על כך שהמשכון נרשם כדין במשרדי רשם המשכונות לפני שהתובע התחיל להשקיע את השקעותיו בנכס.

2. ואלו העובדות הצריכות לענייננו;
ביום 5.11.00 רכש אדם בשם בן חמו, מאת אדם אחר בשם צבי דהאן, שלד של בית בישוב צור הדסה, תמורת 160,000 דולר . ודוק, על העובדה שמדובר בשלד בלבד אנו למדים מ"ההואיל" השני שבריישא להסכם המכר (נספח ב' לתצהיר התובע). בסעיף 8 (ב) להסכם המכר נכתב, כי ידוע למוכר (דהן), כי הקונה (בן חמו) מתעתד לממן חלק ממחיר הרכישה באמצעות משכנתא.
ביום 19.3.01 נכרת הסכם הלוואה בין בן חמו לבין הבנק, לפיו הלווה הבנק לבן חמו סך של 922,000 ₪. בעקבות הסכם ההלוואה נרשם ביום 21.3.01 משכון על הבית.
ביום 30.4.01 חתם בן חמו על שני שטרי חוב, בסך כולל של למעלה משני מיליון ₪, לטובת רקיע סוכנות לביטוח בע"מ (נספח ד' לתצהיר התובע). בן חמו לא פרע את שטרי החוב, ולפיכך פתחה נגדו רקיע בהליכי הוצאה לפועל.
ביום 1.2.02 - כמעט שנה לאחר שנרשם המשכון לטובת הבנק - המחתה רקיע את זכויותיה בתיק ההוצאה לפועל לתובע שלפניי.
לטענת התובע, בתקופה שבין 5.11.01 לבין 25.1.02 הוא השקיע, בתיאום עם בן חמו, סכום של 300,000 ₪ בהשלמת בניית הנכס. להוכחת טענתו זו צירף התובע קבלות שקיבל מחברת אורן זיו בע"מ, הא ותו לא.
ביום 15.5.02 הטיל התובע עיקול על הנכס במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. לדברי התובע לאחר הטלת העיקול השקיע בנכס סכום נוסף של 200,000 לשם השלמת הבניה. להוכחת טענתו זו צירף התובע לתצהירו קבלה נוספת מחברת נופית הדסה וייזום בע"מ (נספח י' לתצהיר התובע).
ביום 25.11.02 - בין מועד הטלת העיקול לבין מועד השלמת ההשקעה הנוספת - מונה כונס נכסים מטעם הבנק לשם מימוש המשכון, ומקץ זמן מה נמכר הבית על ידי הכונס בסכום של 248,000 $.

3. טענות התובע
בפי התובע מספר טענות כדלהלן:

א. הבנק התרשל בכך שלא רשם לטובתו הערת אזהרה בטאבו, או הערה שוות ערך בחברה המשכנת,ובכך שם מכשול בפני
התובע.

ב. כונס הנכסים של הבנק התרשל בכך שלאחר מינויו לא תפס חזקה בנכס, דבר שהיה מונע את המשך ההשקעות מצד התובע.

ג. התובע זכאי להשבת השקעותיו מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, או מכח דיני הבניה על מקרקעי הזולת.

ד. מכוח המשכון היו לבנק זכויות בנכס במצבו ביום החתימה על הסכם המשכון, קרי היו לבנק זכויות בשלד בלבד ולא בבית המושלם.
4. טענות הבנק
ואלו הטענות שבפי הבנק:
א. לטענת הבנק לא הוכיח התובע את ההשקעות שהשקיע בנכס, ואף לא הוכיח שהשלד הושלם כלל.
ב. הבנק היה רשאי להסתפק ברישום משכון, מה גם שבאותה עת לא ניתן היה לרשום הערת זהרה בטאבו מפני שהיתה רשומה עדיין הערת אזהרה לטובת דהאן.
ג. אם היה התובע מעיין בתיק הנכס בחברה המשכנת היה נוכח לדעת שיש שם התכתבות עם הבנק לגבי רישום המשכון, ואז היה נמנע מלהשקיע בנכס.
ד. היה על התובע לדעת שנרשם משכון על הבית, משום שבהסכם המכר בין דהאן לבין בן חמו נרשם במפורש שבן חמו נוטל משכנתא לצורך מימון העסקה.

דיון והכרעה
5. המשותף לכל טענות התובע הוא הטענה העובדתית לפיה הוא השקיע סכומים ניכרים בסיום בניית הנכס. דא עקא, שהתובע לא הצליח להוכיח טענתו זו. על כן דין התביעה להידחות, וזאת מבלי שאדרש לשאלות המשפטיות הקשות שמעוררת התובענה שלפניי במישור עילת התביעה של התובע.
התובע טוען שהשקיע סכומים ניכרים בבניית הנכס. מטבע הדברים בנייה שכזו אינה נעשית בהסתר, כיוון ששותפים לה גורמים רבים, כגון: פועלים ובעלי מקצוע שונים. בניה בהיקף כזה גם משאירה אחריה, בדרך הטבע, שובל של מסמכים ממסמכים שונים, כגון מסמכי תכנון ועבודה, קבלות שונות, תעודות משלוח בגין חומרים שסופקו לאתר הבניה, ועוד. על כן, ניתן היה לצפות שהתובע יביא עדים ומסמכים להוכחת טענתו לפיה השקיע ממון בבניית הנכס, אך עדים ומסמכים כאלו לא הובאו, למעט מספר קבלות שאליהן אתייחס בהמשך הדברים. הדברים אמורים אף ביתר שאת, לנוכח העובדה שכבר בישיבת קדם המשפט הראשונה הביע ב"כ הבנק את ספקותיו הברורים לגבי הקבלות שהציג התובע, ובכל זאת לא טרח התובע להביא ראיות נוספות לביסוס טענתו.
כדוגמא לדברים הללו אזכיר את עדותו של התובע, לפיה שותף שלו בשם אופיר קרפ, היה מבקר בנכס כדי לעמוד על התקדמות העבודה, וכדי להיות בקשר עם קבלני המשנה. לטענת התובע, בהתאם להתקדמות העבודה, לפי אישוריו של אותו אופיר, היה התובע משלם את הכסף לחברת אורן זיו בע"מ (עמ' 11 ש' 26-28). נשאלת אם כן השאלה, היכן אותו אופיר שיעיד על הדברים הללו, והיכן קבלני המשנה, או לפחות מסמכים מאותם קבלני משנה שעבדו בנכס. כל אלה לא הובאו לעדות, והדבר מטיל צל כבד על תביעת התובע במישור עובדתי.

6. כאמור לעיל, ההוכחה האובייקטיבית היחידה שהציג התובע היא אותן קבלות שצורפו לתצהירו, ואולם קבלות אלה נתגלו כלא מהימנות.
התובע נשאל מה היה הליך התשלום לחברת אורן זיו בע"מ. תשובתו היתה שבעל החברה - אורן זיו - היה מתייצב אצלו ומקבל את הכסף במזומן בהתאם להתקדמות העבודה לפי אישורו של אופיר קרפ הנ"ל (עמ' 11 ש' 26-28). דעתו של ב"כ הבנק לא נחה מתשובה זו, ולכן שאל לגבי כל אחת מן הקבלות האם הסכום הנקוב בה שולם במזומן, לידי אורן זיו עצמו, במועד שבו נרשמה כל קבלה. תשובתו של התובע לשאלות אלה היתה חיובית ללא כל היסוס (עמ' 12 ש' 1-12). ושוב, לא נחה דעתו של ב"כ הבנק, ועל כן הוא נתן לתובע הזדמנות לחזור בו מדבריו:
"ש. אורן זיו עזב את הארץ והוא בכלל לא היה בארץ בימים שלטענתך הוא הופיע במשרדך אישית וחתם על כל קבלה"

תשובתו של התובע היתה חדה וחלקה:

"לא יכול להיות".

(עמ' 14 ש' 7-9).

והנה, בישיבת ההוכחות הבאה הוגש לתיק בית המשפט פירוט כניסות ויציאות מן הארץ של מר אורן זיו, ולפיו עזב זיו את הארץ עוד ביום 23.11.01 לבלי שוב.
שמעתי את הסברי ב"כ התובע בנושא זה אולם אין בהם כדי לכרסם, ולו כהוא זה, ברושם הקשה שנותר בי לנוכח האמור לעיל. רושם קשה זה אינו מאפשר לי להשתכנע על סמך עדותו של התובע - שהיא עדות יחידה של בעל דין - כי הוא אכן השקיע כספים בנכס. אילו לפחות היה התובע מציג ראיות אובייקטיביות נוספות, מן הסוג הנזכר לעיל, ניחא, אולם המסקנה מאי הצגת ראיות מחד, וממתן עדות לא משכנעת מאידך, היא אחת - שהתביעה לא הוכחה כדבעי.

7. וכאילו לא די בכל האמור לעיל, יש תמיהות נוספות בגרסת התובע, אשר מקשות עלי להשתכנע בכך שהיא מהימנה.
ראשית, על אף שהקבלות ניתנו, לפי הנטען, במשך תקופה של כחודשיים הרי שמספרן הסידורי רצוף (181-185).
שנית, בקבלות נרשם שהסכומים התקבלו מרפי בן חמו ולא מהתובע.
שלישית, לקבלות לא צורף פירוט כלשהו של העבודות בגינן שולמו הסכומים הנקובים בהן.
רביעית, אני מתקשה להשתכנע מגרסת התובע לפיה כל הסכומים שולמו לאורן זיו במזומן.
וחמישית, כל הקבלות של אורן זיו בע"מ הן מתאריכים מוקדמים למועד שבו המחתה רקיע את זכויותיה לתובע שלפניי. במילים אחרות, בעת שהוצאו הקבלות לא היה עדיין לתובע אינטרס בנכס כנושה, ולכן לא סביר שבאותה עת הוא כבר השקיע בו כספים.

8. להשלמת התמונה יצויין, כי התובע צירף לתצהירו גם קבלה על סך של 200,000 ₪ מיום 8.4.03 שהנפיקה, לכאורה, חברה בשם נופית הנדסה וייזום בע"מ, ולא חברת אורן זיו בע"מ. שקלתי שמא ראוי לקבוע, שעל אף שהתובע לא הוכיח כי שילם סכום כסף כלשהו לאורן זיו בע"מ, ראוי לקבוע כי הוכיח ששילם 200,000 ₪ לנופית הדסה וייזום. ברם, לא שוכנעתי כי אכן שילם התובע סכום כלשהו לנופית. ראשית, חלק מן התמיהות שצויינו לעיל חלות גם על התשלום לנופית (העדר ראיות מסייעות של קבלני משנה, העדר מסמכים וכד'). שנית, לנוכח חוסר המהימנות שגילה התובע לגבי התשלומים ששילם, לטענתו, לאורן זיו, אינני מוכן להסתמך על עדותו כשהיא לבדה כדי לקבוע ממצא לפיו הוא שילם סכום כלשהו לנופית. ושלישית, מעדותו של התובע עולה לכאורה כי לגרסתו גם הסכום של 200,000 ₪ שולם לידי אורן זיו (עמ' 12 ש' 17-15), ברם אנו יודעים היום שאורן זיו היה בחו"ל.

9. לא אכחד, כי מנגד לכל האמור לעיל ניצבת העובדה ששוכנעתי כי הנכס אכן הושלם מאז נרכש על ידי בן חמו, ועד שנמכר על ידי הבנק. רוצה לומר, מישהו השקיע גם השקיע כסף בהשלמת הבניה, וברור שלא הבנק השקיע את הכספים הללו. נשאלת אם כן השאלה מי השקיע אותם ומדוע שיהנה הבנק מהשקעה זו. אכן השאלה שאלה היא, אך אין זה מתפקידו של בית המשפט לשער השערות, אלא תפקידי לפסוק בשאלה האם התובע הספציפי שלפניי הוכיח כי הוא, הוא ולא אחר, השקיע את ההשקעות בנכס. תשובתי היא, כאמור לעיל, שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, ועל כן דינה להידחות.

10. אשר על כן התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבע, וכמו כן ישא בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ה בכסלו, תשס"ו (26 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין
, שופט








א בית משפט שלום 10330/03 אלי קצירי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/12/2005)