פסקי דין על רחל מסורי | פסקי דין על משה בן דוד

15833-11/18 תק     10/04/2019




תק 15833-11/18 רחל מסורי נ' משה בן דוד








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 15833-11-18 מסורי נ' בן דוד






בפני

כב' הרשמת הבכירה טלי מירום


התובעת

רחל מסורי


נגד


הנתבע

משה בן דוד







פסק דין



רקע
1.
התובעת, אשר לטענתה נפגעה כתוצאה מייצוג רשלני של עורכת דין שייצגה אותה והוליכה אותה שולל, שכרה ביום 24.8.18 את שירותיו של הנתבע, חוקר פרטי, לצורך איתור לקוחות נוספים של אותה עורכת דין, ואשר נפגעו ממנה גם הם, וזאת במטרה להביא, תוך "איחוד כוחות", להפסקת התנהלותה של אותה עורכת דין.
טענות התובעת
2.
לטענת התובעת, הנתבע הציג עצמו בפני
ה כאחד החוקרים הטובים, המנוסים והמקצועיים בשוק, ובעל גישה למקורות שאין לחוקרים אחרים. הנתבע הבטיח לה לאתר בתוך חודש ימים לקוחות נוספים שנפגעו מעורכת הדין, וכי מדובר בעבודה "קטנה עליו". עבור פעולותיו ביקש הנתבע תשלום בסך 10,000 ₪, ואין מחלוקת כי סכום זה שולם לו על ידי התובעת: 8,000 ₪ עם מסירת העבודה ו - 2,000 ₪ עם מסירת דו"ח החקירה.
3.
לטענת התובעת, במשך למעלה מחודש וחצי ניסתה שוב ושוב להשיג את הנתבע, כאשר הנתבע מתחמק ממנה בשיטתיות, ולבסוף מסר לה כי שוחח עם לקוחות רבים לשעבר של עורכת הדין ואיתר מתוכם 17 אשר מוכנים להתאגד כנגדה, במטרה למנוע את המשך התנהלותה ולהגן על לקוחות נוספים בעתיד.
4.
ביום 13.10.18 מסר הנתבע לתובעת דו"ח חקירה ובו 17 שמות של לקוחות לשעבר שנפגעו מאותה עורכת דין, בצירוף מספרי הזהות שלהם וכתובתם, ולגבי רובם - גם מספר טלפון או טלפון נייד.
5.
לטענת התובעת, היא נדהמה לגלות, כי מספרי הטלפון אינם נכונים - חלקם אינם מחוברים, חלקם שגויים, חלקם אינם זמינים. לטענתה, גם אותם שמות ברשימה שעלה בידיה לאתר את מספר הטלפון שלהם ולשוחח עמם, טענו כי מעולם לא דיברו עם הנתבע ו/או אינם מכירים את עורכת הדין נשוא הדו"ח.
6.
לטענת התובעת, כאשר פנתה בעניין זה לנתבע טען הלה כי מסר לה בטעות דו"ח חלקי וכי יעביר לה בהמשך דו"ח מלא, אולם כאשר זה הועבר לידיה התברר כי מדובר בדו"ח זהה לקודמו.
7.
עוד טענה התובעת, כי ממרבית פניותיה התעלם הנתבע, לא הגיע לפגישה שקבעה עמו, וכאשר עלה בידיה להשיגו טלפונית, היה זה צועק עליה ומקלל ומגדף אותה.
8.
טוענת, איפוא, התובעת, כי הנתבע מסר לידיה דו"ח פיקטיבי וכי הוליך אותה שולל, ועתרה להשבת התשלום ששילמה לו בסך 10,000 ₪. כן עתרה לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש והנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע.
9.
לכתב התביעה צורף דו"ח החקירה שערך הנתבע, כאשר לצד כל אחד מהשמות המפורטים בו ישנה הערה בכתב ידה של התובעת בדבר מספר הטלפון (לא מחובר/לא קיים/טעות וכדומה).
10.
עוד צורפו לכתב התביעה קבלה על התשלום, אישור הבנק על פרעון השיקים שנתנה לנתבע (ואשר הוסבו לצדדים שלישיים טרם הצגתם לפרעון בבנק) וכן אישור על הגשת תלונה, אותה הגישה התובעת נגד הנתבע במשטרה.
11.
בדיון הוסיפה התובעת והסבירה, כי בעצתה של עורכת דין שעבדה ביחד עם עורכת הדין נשוא דו"ח החקירה, היא החליטה לאתר לקוחות נוספים שנפגעו ממנה לכאורה. אל הנתבע הגיעה בהמלצתה של עורכת דין זו ושל עורך דין נוסף מחדרה, וכי לאור המלצות אלו היתה סמוכה ובטוחה כי הנתבע יבצע את עבודתו נאמנה וימציא לה את הנתונים שביקשה. כן תיארה את נסיונותיה החוזרים ונשנים להשיג את הנתבע לפני קבלת הדו"ח ולאחריו, ואת התנהלותו כלפיה.
טענות הנתבע
12.
הנתבע ביקש וקיבל ארכה להגשת כתב הגנה מטעמו עד ליום 1.3.19. משזה לא הוגש חרף הארכה, עתרה התובעת למתן

פסק דין
בהעדר כתב הגנה, אולם בהחלטתי מיום 26.3.19 קבעתי כי איני מוצאת לנכון ליתן

פסק דין
מבלי לשמוע את טענות הצדדים בעל פה.
13.
לדיון ביום 7.4.19 התייצב הנתבע, והסביר כי לא הגיש כתב הגנה מאחר שפנה ללשכת החוקרים הפרטיים בבקשה להעמיד לו ייצוג של עורך דין בהליך זה, וטרם קיבל את תשובתה, זאת הגם שהודה כי הוא ער לכך שבבית המשפט לתביעות קטנות, יצוג על ידי עורך דין טעון היתר. לטענתו, התובעת הגישה נגדו תלונה ללשכת החוקרים הפרטיים, ולאחר בירור שנערך שם, בו היה הנתבע מיוצג על ידי עו"ד, נקבע כי הצדק עם הנתבע. לא היה לנתבע הסבר לכך מדוע לא ביקש ארכה נוספת ודחייה של מועד הדיון, על מנת לחסוך בזמנו של בית המשפט ובזמנה של התובעת. בנסיבות, ובשים לב למהות ההליך, הבהרתי לנתבע כי אסכים לדחיית הדיון על מנת שיוכל להגיש כתב הגנה, אולם הדבר יהיה כרוך בתשלום הוצאותיה של התובעת עבור התייצבותה לדיון. הנתבע הודיע, איפוא, כי הוא "מוכן לנהל את התיק היום, אבל אנחנו נערער" (עמ' 2).
14.
לגופו של עניין טען הנתבע, כי כל תעודות הזהות המצויינות בדו"ח החקירה אמיתיות. באשר למספרי הטלפון, הנתבע הודה כי אלו שגויים, אך זאת במתכוון, על מנת שהתובעת לא תנסה ליצור קשר עם הלקוחות המפורטים בדו"ח ובדרך זו תפגע בחקירה, וכתוצאה מכך - תפגע במוניטין שלו ושל מקצוע החקירות הפרטיות בכלל. לטענתו, האנשים עמם שוחח חוששים להיחשף ורוצים לפעול בצורה מסודרת. לטענתו, הוא הסביר לתובעת, כי לאחר שתחליט לאיזה עורך דין בכוונתה לפנות לצורך התביעה נגד עורכת הדין, הוא יעביר דו"ח מסודר ואף ייגש לנחקרים ויבצע להם מסירה אישית, כשלדבריו, "זה גם היה חלק מהאסטרטגיה של התיק". לשאלתי, האם ציין בדו"ח החקירה עובדה זו - כי מספרי הטלפון שצויינו אינם נכונים - השיב בשלילה, אך טען כי מסר זאת לתובעת בעל פה.
15.
התובעת הכחישה מכל וכל את דברי הנתבע, והביעה שוב ושוב, לאורך כל עדותו של הנתבע, את תדהמתה מדבריו, אותם כינתה "שקר וכזב". היא טענה כי מעולם לא פנתה ללשכת החוקרים הפרטיים ומעולם לא נערך במסגרתה בירור; היא טענה כי הנתבע מעולם לא הסביר לה כי מספרי הטלפון שבדו"ח אינם נכונים; היא טענה כי הנתבע התחמק ממנה שוב ושוב בתירוצים שונים וכאשר השיב לה סוף סוף קילל אותה בקללות אותן ציטטה בדיון, אולם אין מקום להעלותן על הכתב כאן.
דיון ומסקנות
16.
ראש וראשון, מצאתי לנכון להעדיף את עדותה של התובעת על פני זו של הנתבע. עדותה היתה עקבית, שוטפת ומעוררת אמון והתרשמתי כי שיקפה נאמנה את השתלשלות העניינים.
17.
עדותו של הנתבע, לעומת זאת, היתה מבולבלת ופתלתלה ולא היה בידי לתת בה אמון. תשובותיו לשאלותיי היו מתחמקות ולעתים ללא כל קשר לשאלה. הוא סירב להשיב כיצד הגיע אל השמות שפירט בדו"ח. הוא לא הסביר מדוע מסר את הדו"ח לצד שלישי שלא הזמין אותו (עורכת הדין שהפנתה את התובעת אליו). הוא סירב להציג תיעוד לגבי הפנייה ללשכת החוקרים הפרטיים ולגבי הליך בירור שהתקיים במסגרת זו, בטענה כי הוא מכין תביעה בסך של 400,00 ₪ נגד התובעת בגין לשון הרע וכל המסמכים והראיות הרלוונטים יוצגו במסגרת זו. טענותיו היו טענות בעלמא ולא נתמכו במסמכים או בראיות כלשהן.
18.
למקרא דו"ח החקירה, דומה כי על פניו מדובר בדו"ח רשלני ובלתי מקצועי בעליל. הדו"ח כתוב בלשון עילגת ורצוף שגיאות כתיב וניסוח, לדוגמא:

"התבקשנו על ידכם לבצע חקירה אותו הנדון בענינן לקוחות אשר נפגעו מעו"ד... שמשרדה נמצא בתל אביב"
"בחקירה שמוייה שערכנו מצאנו כי לא מעט תלונות הצברו בשניים אחרונות כנגד עו"ד... נציין כי הנדון פועלת בשיטה להקדים את הלקוח בשניים אחרונות הנדון הגיעה לאימות לא פעם מול הלקוחות שאותם הצייגה ואיפה שהיא מרגישה כי יש חשש להסתבכות מיד רצה ומגישה תלונה במשטרה נגד הלקוח שלה וזאת על מנת לתשתש את הרשלנות של משרדה. הנדון לא מעט פעמים השתמשה בבעלי מקצוע (רואה חשבון וכו') והציגה תחשבי לא נכונים. בחקירה שביצענו איתרנו מספר לקוחות שחושבים כי עו"ד... כנראה והוליכה אותם למצג שמגיע להם לא מעט כספים שבפועל המציאות אחרת להן:"
[כאן פורטו 17 שמות הלקוחות; אגב, אחד מהם מצויין פעמיים, בכל פעם עם מספר טלפון נייד אחר.]

"מחקירה שערכנו בקרב אנשים כולם היו בקשר ואף נתנו הסכמתם לאור ההבטחות של עו"ד... שלבסוף התברר שכנראה על פי התחושות שלהם עבדו עליהם וסתם לא מעט כסך נזרק לפח
מדובר ב17 אנשים שסימו לא ברוח טובה מול עו"ד... שחלקם אף פנה בתלונה ללשכת עורכי הדין
נציין נגד חלקם הוגשו תלונות במשטרה עדדיות
כולם מוכנים ללכת נגד ... בתנאי שהיה עו"ד רציני ושתהיה פניה מסודרת"
[כל השגיאות במקור; שמה של עורכת הדין נשוא החקירה הושמט בעותק הדו"ח שצורף לתביעה - ט.מ.]

19.
בנוסף, כאמור, הנתבע הודה בפה מלא כי במתכוון ציין בדו"ח החקירה מספרי טלפון שגויים או בלתי קיימים. בכך הפר הנתבע את חובתו לפעול בנאמנות כלפי לקוחו, קרי, התובעת, חובה המוטלת עליו לפי סעיף 6 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב - 1972, לא מסר לה מידע מלא, אלא אף מסר לה מידע שגוי ביודעין, בניגוד לחובתו למסור ללקוחו את כל המידע ולהקפיד על נכונותו, לפי סעיפים 23 ו - 24 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג - 1973. הסברו של הנתבע, כאילו עשה זאת משום שחשש שמא התובעת תפנה בעצמה לשמות המצויינים בדו"ח החקירה ותסכל אותה, וכל זאת מבלי ליידע אותה בעניין או להסביר לה את הדבר, אין בו כל הגיון או סבירות, הוא מנוגד לשכל הישר ולנסיון החיים ואני דוחה אותו מכל וכל. מסתבר יותר בעיניי, כי לא עלה בידי הנתבע לקיים את הבטחתו ולאתר לקוחות נוספים שנפגעו לכאורה מעורכת הדין, ועל כן הציג דו"ח מומצא ופיקטיבי, ועניין הסתרתם המכוונת של מספרי הטלפון למניעת סיכול החקירה, כביכול, איננו אלא תירוץ של הנתבע בנסיון להסביר את מחדלו.
20.
למעשה, כתוצאה ממסירת נתונים שגויים במתכוון, לא היתה התובעת יכולה לעשות כל שימוש בדו"ח, ולהפיק ממנו תועלת כלשהי. מכאן, שהנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובעת במסגרת ההתקשרות החוזית ביניהם ולא קיים את חלקו בחוזה. חרף פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת אליו לקבלת הבהרות, לא פעל הנתבע לתיקון ההפרה, לא השלים את הנתונים החסרים והשגויים בדו"ח והתנער לחלוטין ממחוייבותיו כלפי התובעת. בכך פעל הנתבע בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליו בקיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. בנוסף, בכך הפר הנתבע הפרה יסודית את החוזה בינו ובין התובעת, הפרה המקנה לתובעת זכות לביטול החוזה לפי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970.
21.
בנסיבות האמורות ולנוכח הפרתו היסודית של החוזה על ידי הנתבע וזכותה של התובעת לבטלו, היא זכאית להשבת הסכום אותו שילמה לנתבע עבור פעולותיו (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות)).
22.
לאור זאת, אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת את הסכום אותו שילמה עבור דו"ח החקירה, בסך 10,000 ₪.
23.
לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש ונזק נפשי, משאלו לא הוכחו, אם כי אתן ביטוי לכך שהיה על התובעת לכתת רגליה לבית המשפט על מנת לקבל בחזרה את כספה, במסגרת פסיקת ההוצאות.
24.
לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪.
25.
הסכום הכולל בסך 10,800 ₪ ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין
.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה
.


ניתן היום,
ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 15833-11/18 רחל מסורי נ' משה בן דוד (פורסם ב-ֽ 10/04/2019)