פסקי דין על שאול פרץ (עציר) | פסקי דין על משה בן שמחון (עציר) | פסקי דין על יוסף ויצמן (עציר) |

8533-03/19 בעח     07/04/2019




בעח 8533-03/19 שאול פרץ (עציר), משה בן שמחון (עציר), יוסף ויצמן (עציר) נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



בע"ח 8533-03-19 פרץ (עציר) ואח' נ' ישראל






לפני
כבוד השופט
אברהם הימן



המבקשים


1
.
שאול פרץ (עציר)
2
.
משה בן שמחון (עציר)
3
.
יוסף ויצמן (עציר)



נגד


המשיבה

מדינת ישראל





החלטה

לפני בקשה לעיון בחומרי חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן- "חוק סדר הדין הפלילי").

רקע דיוני

כנגד המבקשים ונאשם נוסף הוגש ביום 25.2.18 כתב אישום המייחס למבקשים עבירות של רצח תוך ביצוע עבירה, סחיטה בכוח וקשירת קשר לביצוע פשע.

על פי המתואר בכתב האישום, בין המבקשים והנאשם הנוסף לבין עמי מיארה (להלן- "מיארה") וניקו חיימוב (להלן- "חיימוב") קיימים קשרי חברות הדוקים. המבקש 1 אשר עסק במתן הלוואות נהג להטיל על המבקשים 2 ו-3 ועל מיארה וחיימוב משימות שונות, אותן ביצעו הם עבורו ובשליחותו. כך, בין היתר, שימש חיימוב כנהג למבקש 1 ומיארה והמבקשים 2 ו-3 נהגו לאבטח את המבקש במסגרת פגישות שקיים בתדירות יומית. למבקש 1 קיים סכסוך עם דניאל זרוג (להלן- "זרוג"). עובר ליום 15.1.18 היה יוסי שריקי (להלן- "המנוח") מצוי בקשרי חברות הן עם המבקש 1 והן עם זרוג. המבקש 1 נפגש עם המנוח בנוכחותם של מיארה ואחרים, במועדים שונים, ודרש ממנו שינתק את קשריו עם זרוג. על רקע קשריו של המנוח עם זרוג, החליט המבקש 1 לסחוט את המנוח על ידי כך שיירה בו, יגרום לו לחבלה חמורה וידרוש ממנו לשלם לו 150,000 ₪. לצורך מימוש תכנית זו, קשר המבקש 1 קשר עם המבקשים 2 ו- 3 ועם מיארה וחיימוב לגרום למנוח חבלה חמורה ולדרוש ממנו לשלם למבקש 1 את הסך האמור. ביום 15.1.18 קבע המבקש 1 עם המנוח פגישה, בסמוך לבית הוריו של המנוח, לשם הגיע יחד עם מיארה וחיימוב. באותה העת הגיעו המבקשים 2 ו-3, כשהם רכובים על גבי קטנוע. עם הגעתם, נמלטו המבקש 1 ומיארה לעבר רכב בו הגיעו ואילו המנוח החל להימלט בריצה לכיוון אביו אשר שהה בסמוך. בשלב זה, ירד המבקש 2 מהקטנוע וירה עם אקדח שלושה כדורים לעבר גופו של המנוח, אשר גרמו למותו של המנוח. המבקשים 1-3, חיימוב ומיארה נמלטו מהמקום, ובהמשך נעצרו על ידי המשטרה. ראוי להדגיש שמא יובן אחרת, כל האמור לעיל הינו מתוך עובדות כתב האישום.

כנגד מיארה וחיימוב הוגש, ביום 25.2.18, כתב אישום המייחס להם עבירות זהות.

השניים הם עדי תביעה בכתב האישום אשר הוגש נגד המבקשים.

באי כוח המבקשים עתרו לקבלת חומרי חקירה, לרבות חומרי חקירה הנוגעים לשהותם המשותפת של מיארה וחיימוב במתקני שב"ס, על מנת לבסס הגנתם כי השניים תיאמו ביניהם גרסאות על רקע הבטחות כי יקבלו טובות הנאה.

מטעם המבקשים הוגשו אמנם שתי בקשות נפרדות לעיון בחומרי חקירה, אולם כאלה המקיימות חפיפה, והדיון בהם התקיים במאוחד.

בדיון שהתקיים לפני ביום 14.3.19 הסכימו באי כוח הצדדים כי בכל הנוגע לחומרים הקשורים למיארה וחיימוב, יש לקבל את עמדתם.

ביום 26.3.19 הודיעו מיארה וחיימוב כי הם נותנים הסכמתם להעברת כל חומר חקירה לידי המבקשים ובלבד שזה יועבר אף לעיונם.

בדיון שהתקיים לפני ביום 28.3.19 השלימו באי כוח הצדדים טיעוניהם לגבי הבקשה.

דיון והכרעה

לזכות העיון בחומר חקירה תכלית כפולה. בפן הפרטי, זכות העיון הינה אחת מביטוייה של זכות הנאשם למשפט הוגן באשר מאפשרת לנאשם הזדמנות ראויה להתמודד אל מול האישום המיוחס לו. בפן הציבורי, באה זכות העיון לקדם את אינטרס הציבור בגילוי האמת במשפט.
תכליות אלה הן המעצבות את היקפה של הזכות על "חומר חקירה". המבחן לפיו מתפרש המונח "חומר חקירה" הוא מבחן הרלוונטיות של החומר לאישום, וכבר נאמר לא אחת כי מדובר במבחן רחב. מכך אף עולה כי זכות העיון, ככל זכות, הינה יחסית ולא מוחלטת.

בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון בבש"פ 6856/16
ביטון נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו] (15.11.2016):

"כלל ידוע הוא כי כל חומר שיש לו זיקה ישירה או עקיפה לאישום בגינו הועמד הנאשם לדין הוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לקבוע זאת על-סמך בחינה פרטנית של טיב החומר המבוקש ומידת הקשר ... כדי לשמור על זכות הנאשם להליך הוגן, כמו גם על האינטרס הציבורי בבירור האמת, הפסיקה נוקטת בגישה מרחיבה באשר לסיווגם של חומרים כ'חומר חקירה'. ואולם, זכות זו אינה בלתי-מוגבלת, ועל הנאשם המבקש להגדיר חומר כזה או אחר כ'חומר חקירה' להראות 'יסוד של ממש להשערה או לתקווה ... כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו' ... לפיכך, נתונים שזיקתם לאישום רחוקה, ומבוססת על השערות בלתי-ממוקדות באשר לקיומם של חומרים אשר קשורים לעניינו של הנאשם, לא ייחשבו 'חומר חקירה'".

בהציבי אמות מידה אלה לנגד עיני, אפנה לדיון והכרעה בכל אחד מסוגי החומרים המבוקשים לעיון:

באשר למידע אודות מקום מעצרם של המבקשים ושל מיארה וחיימוב וכן דו"חות כלאי המתייחסים לתקופת מעצרם עד למועד בו הוגש כתב האישום
, טוענים הסניגורים כי מתוך הפרוטוקולים במשפטם של מיארה וחיימוב עולה כי לשניים הובטחו טובות הנאה בדמות שיחות ופגישות עם בני משפחותיהם והקלות בעניין האישומים בהם יואשמו, וכי אחד החוקרים אף מסר שבמהלך חקירתו של מיארה התקשרה אשתו של הנחקר והוא שוחח עמה. על כן טוענים הסניגורים כי בכך ומתוך חומר החקירה שנמסר זה מכבר לעיונם עולות אינדיקציות ראשוניות לכך שמיארה וחיימוב תיאמו ביניהם גרסאות בזמן שנפגשו וכששהו יחדיו במעצר. לטענת הסניגורים, המידע המבוקש ודו"חות כלאי חיוניים להגנה על מנת לבחון טענה זו ולבססה. בדיון הנוסף טען בא כוח המשיבה כי נוכח הסכמתם של מיארה וחיימוב, יעביר הוא לידי הסניגורים מידע שהתקבל משב"ס אודות מקום מעצרם ותנועותיהם של השניים במסגרת המעצר. הסניגורים טענו כי בקשתם מתייחסת גם למידע כאמור אודות המבקשים והנאשם 4. בא כוח המשיבה מסר בהשלמת טיעון כי לא יתנגד למסירת החומר המבוקש לידי המבקשים.

אני סבור כי מדובר במידע אשר אין בו רלוונטיות לטענת הגנה בדבר מהימנות עדותם של מיארה וחיימוב וממילא לא נטען כי המידע רלוונטי להגנה בהקשר אחר. בנסיבות אלה, אני קובע כי מידע אודות מקום מעצרם של המבקשים והנאשם הנוסף ואודות תנועותיהם בין מתקני המעצר לרבות דו"חות כלאי אינו מהווה חומר חקירה אשר המשיבה חייבת להעבירו לעיון ההגנה במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. אין בכך למנוע מהסניגורים לנקוט בהליך אחר.

באשר לתוצרים של הקלטות בתאי מעצר בהם שהו המבקשים וחיימוב ומיארה
, מסר בא כוח המשיבה כי שב"ס כבר הודיע לסניגורים שתיעוד כאמור לא נשמר, ובהשלמת הטיעון בכתב מטעמו אף הצהיר כי לא ידוע לו על הקלטות בתאי מעצר. בכך די על מנת ליתר את הבקשה בעניין זה.

באשר למידע האם הופעלו במהלך החקירה מדובבים
, טוענים הסניגורים כי בקשתם ממוקדת בתשובה לשאלה האם הופעלו מדובבים אם לאו אשר אינה חוסה תחת תעודת חיסיון. בעניין זה הפנו הסניגורים לבש"פ 9322/08 מדינת ישראל
נ' אלמטיאל [פורסם בנבו] (20.11.10) וטענו כי תעודת חיסיון אינה משחררת את המשיבה מלעמוד בחובתה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ולפרט, במסגרת מגבלות תעודת החיסיון, ברשימת חומרי החקירה, את עצם קיומו של החומר החסוי. בא כוח המשיבה טען בתגובה כי בחומר החקירה שנמסר לעיון ההגנה אין כל אינדיקציה להפעלת מדובבים ואולם אין הוא יכול להשיב על השאלה האם תעודת החיסיון חלה גם על עצם הפעלת מדובבים משום שזו חורגת ממסגרת הדיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענתו, בקשת הסניגורים מהווה ניסיון ל"מסע דיג" וכי אם הם סבורים שיש בידיהם מידע המבסס הפעלת מדובבים, עליהם לנקוט בהליך של עתירה לגילוי ראיה.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה בעניין זה. אין חולק כי בחומר החקירה שנמסר לעיון הסניגורים אין אינדיקציה להפעלת מדובבים במהלך החקירה. הסניגורים לא ביססו רלוונטיות של מידע אודות עצם הפעלת מדובבים להגנת המבקשים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. אכן "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יכול לנצל את החומר הנמצא בפני
ו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (9.6.50)), אולם עדיין אין לאפשר ניסיון ל"מסע דיג".
מכל מקום, ככל שהסניגורים סבורים כי ביכולתם לבסס עילה להגשת עתירה לגילוי ראיה, אין בהחלטתי במסגרת דיונית זו למנוע מהם לעשות כן.

באשר למידע האם נערך משא ומתן לגייס את מיארה וחיימוב כעדי מדינה ואודות טובות הנאה שהובטחו להם, לרבות אסמכתאות
, טוענים הסניגורים כי מידע אודות כך עולה מתוך משפט זוטא שמנהלים השניים בהליך בעניינם ואין מדובר בניסיון ל"מסע דיג". באת כוח המשיבה טען בתגובתו הכתובה כי כל תשובה, חיובית או שלילית, לשאלת קיומו או אי קיומו של משא ומתן עם מי מהחשודים, עלולה לפגוע בתעודת החיסיון. בנסיבות אלה, אני סבור כי מקומה של הבקשה אינו במסגרת הליך לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

באשר לתיק החקירה בגין חשד לשיבוש הליכי משפט, בו נחקר גם המבקש 1
, טענו הסניגורים כי מדובר במקרה בו אושרי אבוטבול נתן תצהיר לפיו ישב עם מיארה וחיימוב אשר טענו בפני
ו כי מסרו בחקירתם דברים שאינם אמת. לטענתם, החומר המצוי בתיק זה חיוני להגנה משום שהוא קשור בקשר הדוק לכתב האישום שהוגש נגד המבקשים. כמו כן טענו כי החקירה בעניין זה מתנהלת מאז חודש מרץ 2018 מבלי שנסתיימה ובכך יש לפגוע בהגנת המבקשים. באת כוח המבקש 3 טענה כי תיק החקירה האמור משמעותי להגנת המבקשים משום שהוא נוגע לטענות הגנה מהותיות נגד עדי תביעה מרכזיים וכי יש לאפשר עיון במלואו. בא כוח המשיבה טען כי מדובר בתיק במסגרתו נחקר המבקש 1 באזהרה בחשד לניסיון להשפיע על מיארה וחיימוב לאחר שהוגש כתב האישום בעניינם, וכי מדובר בתיק מב"ד בו טרם התקבלה החלטה באשר לגורלו. לטענתו, אין מדובר בתיק חקירה הנוגע לעבירה של רצח מושא כתב האישום אלא לעבירה נוספת שבוצעה לאחר כתב האישום ועל כן אינו מהווה חומר חקירה רלוונטי להגנת המבקשים.

לאחר שעיינתי בתיק פל"א 141889/18, אני סבור כי מתקיימת זיקה, גם אם פריפריאלית, לכתב האישום, וכי יש לאפשר לסניגורים עיון בחומרי החקירה שבו.
אני מורה, לפיכך, לבא כוח המשיבה להודיע, בתוך 7 ימים מהיום, האם מתוכננת פעולת חקירה נוספת. ככל שיודיע כי החקירה הסתיימה, ואף כי טרם נתקבלה החלטה אודות גורלה, יימסרו לעיון הסניגורים חומרי החקירה שבתיק. מתוך כך, ברור כי אשקול ההחלטה בעניין זה, אם יודיע בא כוח המשיבה כי החקירה טרם הסתיימה ולפיכך אין להעביר תיק החקירה לעיון, בהיותו חסוי מטבע הדברים והעניין.

באשר לתיק החקירה בגין חשד להחזקת אמל"ח בעניינו של הנאשם 4
, טענו הסניגורים כי מדובר בתיק הקשור לתקופה הקודמת לתקופה הרלוונטית לכתב האישום שהוגש נגד המבקשים ואולם הוא קשור לכתב האישום לפי שבתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה הנאשם 4 מצוי במעצר בית. בא כוח המשיבה טען כי מדובר בתיק חקירה, אשר נסגר בעלה של חוסר ראיות, במסגרתו נחקר הנאשם 4 בגין החזקת מטען בפרשה אחרת שאינה קשורה כלל לעובדות כתב האישום. בא כוח המבקש 1 טען כי הנאשם 4 קיבל את עיקרי החומר לצורך שקילת ערר, וכי בכפוף להסכמתו אין כל מניעה למסור את כל חומר החקירה לעיון ההגנה משום שיתכן ויש בו חומר שיכול להיות קשור לעניינם של המבקשים.

תיק פל"א 2701/18 הובא לעיוני. לאחר שעיינתי בו לא מצאתי כי יש בו זיקה ולו אף רחוקה לכתב האישום ולהגנת המבקשים. הזיקה עליה מצביעים הסניגורים, כנובעת מעצם העובדה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם 4 מצוי במעצר בית בגין התיק בו מבוקש העיון, אינה מספיקה על מנת לבסס זכות עיון בחומר בבחינת היותו "חומר חקירה". טענת הסניגורים בהקשר זה מהווה, אפוא, השערה כי ייתכן ויהא בתיק החקירה האמור חומר הקשור לכתב האישום, אולם להשערה זו אין יסוד של ממש. הבקשה בעניין זה נדחית.

באשר לפירוט המפגשים ושיחות הטלפון שקיימו מיארה וחיימוב, בינם לבין עצמם, ועם בני משפחתם, במהלך תקופת המעצר והסיבה למתן טובות הנאה אלו, וכן מפגשים ושיחות טלפון שקיימו החוקרים עם בני משפחתם של מיארה וחיימוב, לרבות תוכן המפגשים והשיחות ותיעודם המוקלט והכתוב
, טענו הסניגורים כי אלה רלוונטיים לביסוס טענות הגנה בדבר מהימנות עדותם של שני עדי תביעה, ועל כן מהווים חומר חקירה אשר למבקשים זכות לעיין בו. בא כוח המשיבה הפנה לתגובה קודמת שהוגשה מטעמו בה טען כי פרטים אודות פגישות ושיחות טלפון של מיארה וחיימוב, במהלך מעצרם, נמצאים בשליטת שב"ס, ובהעדר כל אינדיקציה כי אלה רלוונטיים לכתב האישום, יש לדחות את הבקשה. בהשלמת טיעון בכתב, טען בא כוח המשיבה כי כל מזכר או מסמך המצוי בתיק החקירה והמהווה חומר חקירה אותו זכאים המבקשים לקבל- הועבר לידיהם.

אני מקבל את עמדת באת כוח המשיבה כי דרישת הסניגורים לעיין בפירוט של מפגשים ושיחות שקיימו מיארה וחיימוב במקום מעצרם, בינם לבין עצמם ועם בני משפחתם, אינו בגדר חומר חקירה, אשר מחובתה של המשיבה להמציא לעיונם. אף אני סבור כי אין כל אינדיקציה המבססת זיקה בין פרטים אלה לבין כתב האישום או לבין כוונת ההגנה לתקוף את מהימנותם של השניים, ועל כן נדחית הבקשה בעניין זה.

באשר להנחיות המשטרה בנוגע למניעת פשיעה על בסיס מידע מודיעיני
, טענו הסניגורים כי מתוך הבקשות לצווי האזנות סתר עולה כי אלה הוצאו בסמוך לחודש דצמבר 2017 וכי אחר המבקשים אך הוצאה בחודש ינואר 2018 יחידת עוקבים. לשיטתם, בכך יש ללמד כי התקבל בידי המשטרה מידע מודיעיני אודות האירוע מושא כתב האישום. לטענתם, קיימת חשיבות לחשיפת ההנחיות על מנת לבחון את התנהלות המשטרה בהקשר זה. בא כוח המשיבה טען כי הנחיות פרקליט המדינה בהקשר זה הועברו לעיון ההגנה אולם הנוהל המשטרתי אינו מהווה חומר חקירה אלא נוהל פנימי ומכל מקום הבקשה בעניינו מהווה ניסיון ל"מסע דיג", שעה כי לא מוכר כל נוהל הנושא את השם שמייחסים לו הסניגורים ומקום בו אין בחומר החקירה כל אינדיקציה לכך כי התקבלה במשטרה ידיעה מודיעינית אודות כוונת הנאשמים לרצוח את המנוח. בא כוח המבקש 1 טען בתגובה כי אינו טוען לידיעה מודיעינית ספציפית אלא למידע כללי אשר היה בידי המשטרה והוסיף כי מדובר בחשד שלו כי מידע כללי כזה היה בידי המשטרה עובר לאירוע הרצח. בא כוח המבקש 2 טען כי הבקשה מכוונת כלפי מידע בגינו הופעלה יחידת העיקוב.

עולה אפוא כי לאחר שבא כוח המשיבה הבהיר שאין בנמצא נוהל משטרתי כפי שסברו הסניגורים, ביקשו הסניגורים לקבל את המידע בגינו הופעלה יחידת עיקוב. מדובר, אם כן, בבקשה חדשה. בא כוח המשיבה מסר כי לא התקבל מידע מודיעיני אודות כוונת המבקשים לרצוח את המנוח. על כן, ככל שברצון הסניגורים לקבל מידע מודיעיני או אחר בגין פעולה משטרתית שנעשתה שלא בקשר לפרשה שבכתב האישום, הרי שאין לכך קיום במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. מעבר לצורך יצוין, כי טענתם של הסניגורים כי פעולתה של יחידת העיקוב נעשתה בקשר למידע הקשור לכתב האישום הינה, לכל היותר, בגדר חשד משוער מצדם, אשר אינו מבסס זיקה לכתב האישום ועל כן אף אינו מבסס זכות עיון.

באשר לתמונה שהוצגה למשפחת המנוח
, טענו הסניגורים כי מחומר החקירה עולה כי תמונה כזו הוצגה למשפחת המנוח ואולם לא קיימת בחומר החקירה. בא כוח המשיבה השיב כי תמונה כאמור לא קיימת בחומר החקירה ואולם ימסור לסניגורים תשובה סופית לאחר שיברר עם החוקר האם הוצגה תמונה כזו למשפחת המנוח. בא כוח המבקש 2 טען כי הבקשה מתייחסת גם לשאלה האם החוקר החזיק בתמונה או בחומר כלשהו בעת תשאול משפחת המנוח.

אני סבור כי יש להמתין עד לקבלת עמדה ברורה מבא כוח המשיבה. הסניגורים ישקלו את צעדיהם בהתאם לכך, וככל שתידרש התערבות בית המשפט בוודאי ידעו הם להגיש בקשה מתאימה.

במסגרת השלמת טיעונים בכתב, ביקשה באת כוח המבקש 3 כי יינתן צו המאפשר עיון באי כוח המבקשים בפרוטוקולים המתנהלים בעניינם של מיארה וחיימוב, בתיק תפ"ח 54410-02-18. אין מקומה של בקשה זו במסגרת הליך לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר ממילא מחייבת לקבל את עמדת הנאשמים באותו תיק. בא כוח המשיבה הפנה בהשלמת טיעוניו בכתב לבש"פ 2735/17 מדינת ישראל
נ' אלקיים [פורסם בנבו] (8.6.17), וראוי לעיין בו בהקשר זה.

בשולי החלטה זו, אני סבור כי אי אפשר להימנע מהערה רבת משמעות באשר להליך שמקורו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לכאורה קובע הסעיף הליך פשוט ביותר – עיון והעתקת חומר חקירה שנאסף בתיק חקירה. אלא שעניין פשוט זה הפך להיות מושא אין סופי כמעט של הליכים ויש ולעתים התחושה היא ש"הגולם קם על יוצרו". זמן שיפוטי רב ולא פרופורציונלי מושקע בבקשות סניגורים בהליך זה. לעיתים נדמה שההליכים לפי סעיף 74 לא באו אלא לשם הליכי חקירה ודרישה להם נזקקים הסניגורים הסבורים כי קו ההגנה שלהם יתמלא תוכן על ידי התביעה, בחקירות ודרישות רבות ביותר. יתירה מזו, רבות מהבקשות אינן אלא בקשות לקבלת מידע. כאילו היה ההליך פתח לקבלת מידע ממשרד מודיעין של המשטרה או של הגוף החוקר. וברור שלא זו תכלית הסעיף. ועוד ברור לכול, כי הדרישה לחומר חקירה פריפריאלי, עת ברור לכול כי אין מקומה בסעיף 74 לחוק אלא בסעיף 108 לחוק, מוצאת מקומה בהליך הלא נכון. חבל שכך. אלא שידה של מערכת המשפט קצרה. שעות רבות מזמן שיפוטי יקר ביותר של דיונים, ויכוחים, טענות וטיעונים כמו גם הזמן המוקדש למתן החלטות, מוקצות שמא אומר, לעיתים מבוזבזות, להליך זה. נדמה כי הגיעה העת לשקול "מסלול מחדש".

המזכירות תעביר החלטתי זו לבאי כוח צדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.











בעח בית משפט מחוזי 8533-03/19 שאול פרץ (עציר), משה בן שמחון (עציר), יוסף ויצמן (עציר) נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/04/2019)