פסקי דין על מלכה מאיר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4012/05 בל     27/12/2005




בל 4012/05 מלכה מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 004012/05
בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה
27/12/2005
תאריך:
סגן שופט ראשי - א. קציר

בפני
:

מלכה מאיר

בעניין:
המערער
שילוני עזרא

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
אילן גולדנברג

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10.8.05 (להלן: "הועדה") ואשר שקבעה כי לא חלה החמרה כלשהי בדרגת נכותו היציבה של המערער, בכל הקשור לליקוי השמיעה (להלן: "ההחלטה") .

2. עיקרי טענות ב"כ המערער:

הערעור מתייחס, בין היתר, גם לטעות החשבונאית לעניין חישוב הנכות, כאשר על פי הערכים שנקבעו על פי בדיקת ה- bera - מהווה החמרה לעומת הקביעה האחרונה שהיתה 5% וכל אשר ביקש המערער מהועדה, לתקן את טעות היישום של התוצאות שנקבעו ע"י הועדה לטבלת הנכות שבפריט 72, וזאת בלבד, אך תשובת הועדה היתה חלקית ולא נקבע בה שאין אפשרות להחמרה נוספת בשל חשיפה לרעש, גם אחרי 15 שנות חשיפה לרעש, אלא שאין הדבר עולה מהשוואת האודיומטריות משנת 1996 לשנת 2004.

3. עיקרי טענות ב"כ המשיב:

המערער מתיימר להציג את טענתו כטענה של תיקון טעות בלבד, אך לא כך ראתה זאת הועדה ואשר התייחסה לתלונותיו, עברה על כל המסמכים הרפואיים, שמעה את טענות בא כוחו וציינה את התמקדותו בהוספת סוגיית 5% הנכות, אך הועדה, משיקוליה הרפואיים, כפי שפורטו בפרוטוקול, הגיעה למסקנה שעקומות השמיעה של המערער אינה מתאימות לעקומות שמיעה כתוצאה מנזק מרעש שכן, לדעתה הליקוי האמיתי הוא דווקא בתדרים הנמוכים ואילו בתדרים הגבוהים סף השמיעה טוב יותר והדבר מוצא את ביטויו בעיקר באוזן הימנית, כאשר באוזן השמאלית ליקוי השמיעה הוא שטוח.

הועדה מציינת מפורשות בסעיף 21 לפרוטוקול, את העובדה כי המערער חשוף לרעשים מזה כ-34 שנים, כאשר ידוע כי עיקר הנזק השמיעתי לחשיפה לרעש נגרם ב-15 השנים הראשונות לעבודה. הועדה גם מציינת, כי הנזק אשר הופיע אצל המערער בשלב מאוחר יותר רק בשנת 1996, כאשר הוא עובד בחשיפה לרעש כבר משנות ה- 70, ועל כן על יסוד המבנה האודיוגרמי הותירה הועדה את אחוזי נכותו בשיעור של 14.5% וקבעה כי אין החמרה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה בנדון את פסק הדין בעב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע ל"ד 213).

5. א. הועדה, התכנסה בעניינו של המערער בישיבתה מיום 10.8.05, הקשיבה קשב רב
לתלונות המערער, עברה על כל המסמכים הרפואיים המצויים בתיקו ושמעה את בא כוחו, תוך עיון בערר שהוגש מטעמו מיום 3.1.05.

ב. הועדה קבעה כי הערר נסוב אודות ההחמרה שחלה בליקוי השמיעה במשך
השנים האחרונות, כאשר המערער עובד במקום עבודתו שבו חשוף לרעשים מזה כ- 34 שנים, כאשר ידוע כי עיקר הנזק השמיעתי בחשיפה לרעש נגרם ב-15 השנים הראשונות וכי הנזק שנוסף לאחר תקופה זו, גם אם המערער ממשיך להיות חשוף לרעש, הוא קל בהשוואה לנזק שנגרם בשנים הראשונות.

ג. הועדה קבעה עוד, כי עקומת השמיעה בנזק מרעש מדגימה ליקוי תחושתי עצבי,
שתחילתו בתדרים הגבוהים ללא פגיעה בתדרי הדיבור, וכלל שמשך החשיפה ועוצמת הרעש גוברים, מעמיק הליקוי בתדרים הגבוהים ובהדרגה נוסף גם ליקוי בתדרי הדיבור, ובמקרהו של המערער עקומות השמיעה אינן מתאימות לעקומות שמיעה כתוצאה מנזק מרעש, שכן ליקוי השמיעה העיקרי הוא דווקא בתדרים הנמוכים ואילו בתדרים הגבוהים סף השמיעה טוב יותר, דבר המוצא את ביטויו בעיקר באוזן הימנית, כאשר באוזן השמאלית ליקוי השמיעה הינו שטוח.

ד. לאור זאת, סברה הועדה כי ההחמרה שחלה בשמיעתו של המערער אינה קשורה כלל לחשיפתו לרעש בעבודתו, לא בשל ההופעה המאוחרת ולא ביחס למבנה האודיוגרמי, ועל כן קבעה כי לא חלה החמרה כלשהי במצב שמיעתו של המערער.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה וכן בפרוטוקול הדיון בערעור, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

לא מצאתי בנימוקי הערעור, כל נימוק משפטי, אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות, שהסתמכו על החומר הרפואי שהיה בפני
הועדה, ולאחר שהועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער, ואף את טיעוני בא כוחו.

קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של מבוטח, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בהן.

7. מדובר, אפוא, בקביעות מתחום הרפואה, כאשר הועדה מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה, וכן תוך התבססות על בדיקות השמיעה שהיו בפני
ה, ותוך מתן הנמקה מפורטת ובהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה, ביחס לטענות שהועלו מטעם המערער ו/או בא כוחו.
8. אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

אין צו להוצאות.

9. למערער הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה תוך 30 ימים מהיום שיקבל, הוא או בא כוחו,

פסק דין
זה.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום כ"ו בכסלו, תשס"ו (27 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

סגן שופט ראשי - א. קציר
004012/05בל 710 לימור לוי








בל בית דין אזורי לעבודה 4012/05 מלכה מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/12/2005)