פסקי דין על אופיר זרדב | פסקי דין על מדינת ישראל - משטרת ישראל | פסקי דין על תביעות מדור הגנת הסביבה |

34280-03/19 הת     10/04/2019




הת 34280-03/19 אופיר זרדב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תביעות מדור הגנת הסביבה








בית משפט השלום בחדרה


10 אפריל 2019
ה"ת 34280-03-19 זרדב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל
, תביעות מדור הגנת הסביבה



בפני
כב' השופטת
קרן אניספלד



המבקש
אופיר זרדב
ע"י עו"ד נחמי פיינבלט

נגד

המשיבה
מדינת ישראל - משטרת ישראל
תביעות מדור הגנת הסביבה
ע"י עו"ד נורית זקן גבעתי

<




החלטה

לפני בקשה להחזרת משאית שנתפסה על-פי סעיף 34 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).

א.
ברקע הבקשה

1.
המבקש, בן שלושים ושתיים, מנהל עסק להובלות (להלן העסק). בעסק כמה משאיות, ובכלל זה
משאית בעלת מ.ר. 23877101 שעליה נסבה הבקשה (להלן המשאית).

2.
המשאית נתפסה על-ידי המשיבה ביום 4.3.2019 לפי סעיף 32 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (להלן הפקודה).

3.
ביום 14.3.2019 הוגשה הבקשה, בה עתר המבקש להשיב לו את המשאית. המשיבה הודיעה על התנגדות לבקשה. טענות הצדדים – בהן הפנו לדין החל על הבקשה ולהחלטות שיפוטיות במקרים דומים, הוגשו בכתב והושלמו על-פה בדיון שהתקיים לפני ביום 7.4.2019.

4.
למען הסר ספק: גם אם מקום מושבה של היחידה שעל-ידה נתפסה המשאית אינו בתחום השיפוט של בית-משפט זה, אין יסוד לטענת המשיבה כי בית-משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה לגופה. הסמכות לדון בבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 בפקודה נתונה לכל בית-משפט ואינה מוכרעת על-פי כללי הסמכות המקומית הכלליים [ר' למשל ע"ח (מח' נצ') 28433-06-14 אורי נ' מדינת ישראל (2014); ה"ת (של' חד') 48591-01-19 אמסלם נ' ימ"ר תל-אביב (2019)]. המבקש היפנה לדין שחל בסוגיה זו; המשיבה לא חזרה על טענה להיעדר סמכות מקומית בטיעוניה לפני.

ב.
המסגרת הנורמטיבית

1.
סמכות תפיסה כללית של חפץ שנחשד כקשור בביצוע עבירה (להלן סמכות התפיסה) עוגנה בסעיף 32 בפקודה. כדי שתקום סמכות תפיסה על המשיבה להציג תשתית ראייתית שיש בה לבסס חשד סביר להתקיימותה של עילת תפיסה. המבחן הינו זה של 'יסוד סביר להניח' והוא מציב רף נמוך ומחמיר פחות ממבחן של קיום ראיות לכאורה; הדברים אמורים בשלב הדיוני של טרם הגשת כתב-אישום.

2.
סעיף 34 בפקודה מקנה לבית-המשפט סמכות להורות מה ייעשה בחפץ שנתפס, בין לפי בקשת שוטר שהוסמך לכך ובין לבקשת אדם שתובע זכות בחפץ. סמכותו של בית-המשפט רחבה וביכולתו להורות שינהגו בחפץ כפי שיורה וכן לקבוע תנאים בעניין זה. בתוך כך מוסמך בית-המשפט להורות על חילוט החפץ שנתפס, גם אם לא הוגש כתב-אישום [יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 720-719 והאסמכתות הנזכרות שם (2008)].

3.
גם בהינתן תשתית עובדתית-ראייתית שתקים עילת תפיסה, יש לבחון אם אופן הפעלתה של סמכות התפיסה מידתית וראויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי שעומד לדיון. הבדיקה נושאת אופי של עריכת איזון נורמטיבי; נשקלים בגדרו טיבם ועוצמתם של הטעמים שלשמם נחוצה התפיסה, זכות הקניין של בעל החפץ, סוג ועוצמת הפגיעה שתסב תפיסת החפץ לבעליו אל-מול סוג ועוצמת הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי אם החפץ יושב לבעליו, השלב הדיוני שבו מתבקשת הפעלת סמכות התפיסה – טרם הגשת כתב-אישום או אחריה, וכיוצא באלה. במסגרת זו יש לבדוק אם ניתן להשיג את התכלית שביסוד הפעלת סמכות התפיסה באמצעים שפגיעתם באינטרס הלגיטימי של בעל החפץ פחותה, כל זאת בלי לאיין את האינטרס הציבורי שלשמו נועדה התפיסה. רשימת השיקולים שיובאו בחשבון איננה סגורה ויש לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים בנסיבותיו של המקרה העומד לדיון [בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464 (2000); להלן עניין עובדיה].

4.
אופי הבדיקה לה יידרש בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה המוגשת על-פי סעיף 34 בפקודה נדון בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (2006):

עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם. פירוש הדבר, כי חייב להימצא מקור סמכות לעצם תפיסת חפץ בידי המשטרה. מקור כזה עשוי להישען על טעם מניעתי; על צפי בדבר חילוטו בתום המשפט; או על הצורך בו כראייה במשפט. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת 'חלופת תפיסה' נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט
.

5.
עצם
היות

התפיסה

כרוכה

בפגיעה

בקניינו

של

המבקש

ובפרנסתו

הקשורה

במשאית

אינה

מאיינת

את

סמכות

התפיסה.

דברים

מפורשים

על כך

נאמרו

בעניין עובדיה [שם, בעמ'
472
]:

תפיסת

חפץ

והחזקתו

בידי

המשטרה [...]

כרוכות

בפגיעה

בזכות

הקניין

של

הבעלים,

המעוגנת

כיום

בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת,

יש

שבנסיבות

מסוימות

נועדה

תפיסתו

של

חפץ

לקדם

תכליות

חשובות

וראויות

מבחינה

חברתית

ומשפטית.

בין

השאר

מיועדת

התפיסה

למנוע

מבעליו

להשתמש

בחפץ

לשם

ביצוע

עבירה;

לשלול

מבעלי

החפץ, זמנית

או

לצמיתות, חפץ

שנעברה

בו

עבירה;

להבטיח

כי

החפץ

יוכל

לשמש

כראיה

בהליך

משפטי

עתידי; לאפשר

את

חילוטו

של

החפץ

על
-
ידי

בית
-
המשפט

-

בין

השאר

-

כאלמנט

מניעתי

או

עונשי

במצבים

המצדיקים

זאת

ועוד. המחוקק

קבע

מנגנונים

מספר

שתכליתם

להבטיח

ככל

שניתן

את

ההגנה

על

זכות

הבעלים

ולמנוע

פגיעה

שרירותית

בה

שלא

לצורך. כך

נקבעה [...] הוראה, שלפיה

מוסמך

שוטר

לתפוס

חפץ, רק

אם

יש

לו 'יסוד

סביר

להניח' שבחפץ

נעברה

עבירה

או

שעומדים

לעבור

בו

עבירה.

כן

נקבעה

מגבלת

זמן

שבו

מותרות

שלילתו

של

החפץ

מידי

בעליו

והחזקתו

בידי

המשטרה. במקרים

מסוימים

נדרשת

התערבות

שיפוטית

על
-
ידי

צו

המתיר

את

המשך

החזקת

התפוס. כן

רשאי

הטוען

לזכות

בחפץ

לבקש

מבית
-
המשפט

להורות

על

החזרתו, ובית
-
המשפט

מוסמך

להורות

מה

ייעשה

בחפץ. תפיסת

חפצים

והחזקתם

בידי

המשטרה

וכן

חילוטם

על
-
ידי

בית
-
משפט

נבחנים

לאור

תכליתן

של

הוראות

הדין

הרלוונטי, לאור

הזכויות

המהותיות

ולאור

האינטרסים

השונים

המשמשים

בזירה.

כל

זאת

במסגרת

העקרונות

הכלליים

של

השיטה. בכל

מקרה

יש

לערוך

איזון

ראוי

בין

ההגנה

על

הזכות

הקניינית

של

הפרט

לבין

האינטרס

הציבורי

שבמניעת

ביצוע

עבירות

בעזרת

חפצים

המאפשרים

את

ביצועם.

6.
על-פי אמות-מידה אלו יש להכריע במקרה דנן, תוך החלתן על הנסיבות הקונקרטיות אשר קשורות במשאית ובמבקש.

ג.
דיון והכרעה

1.
הכרעה בבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 בפקודה אינה הכרעה בינארית של 'שחור ולבן': המשך התפיסה מצד אחד או החזרת החפץ התפוס מצד שני. שתי האפשרויות הללו הן מצבי קצה שמצויים משני קצותיו של ציר שעל-גביו מגוון הכרעות אפשריות; האפשרויות נבדלות זו מזו בתוכן ובהיקף התנאים וההגבלות שבכפוף להן ימסר חפץ תפוס לבעליו, אם השתכנע בית-המשפט שיש להורות על החזרתו וכי תפיסה בפועל אינה הכרחית להשגתה של מטרת התפיסה. כמובן, יהיו מקרים שבהם בהשבת התפוס בתנאים – תנאים כלשהם, לא יהא כדי לענות על מטרת התפיסה, ואזי יהיה מקום להותיר את התפוס בידי היחידה החוקרת, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק (כגון משך החזקת החפץ התפוס עד להגשת כתב-אישום).

2.
כל אחד מהצדדים הפנה בטיעוניו לפסיקה: המבקש – להחלטות בהן הורה בית-המשפט על השבת רכב תפוס בתנאים; המשיבה – להחלטות שדחו בקשות להשבת רכב תפוס שנחשד כי שימש לביצוע העבירות שבעטיין נחקר המבקש, תוך הדגשת המסוכנות הרבה אשר טמונה בהחזרת התפוס לסביבה ולאינטרס הציבורי. תוכנו וזיהויו של הדין החל אינו מעורר קושי; יש ליישם ולהתאים דין זה למכלול נסיבותיו של המקרה דנן, בבחינת 'חליפה תפורה לפי מידה'. יפה בהקשר זה קביעתו של כב' השופט י' עמית, בדיני מעצרים, כי כל שיקול רלוונטי אינו נבחן רק בפני
עצמו, אלא יש לבדוק גם את עוצמתו היחסית של כל אחד מהשיקולים כך שהתוצאה תהלום את מכלול נתוניו של המקרה הקונקרטי [בש"פ 4576/13 מדינת ישראל נ' קנרש (2013); בש"פ 6722/15 ניג'אם נ' מדינת ישראל (2015)].

3.
להלן ימנו הנתונים הרלוונטיים להכרעה במקרה דנן.

4.
תפיסת המשאית נעשתה טרם הגשת כתב-אישום. טרם חלפה תקופת ששת החודשים אשר נקבעה בסעיף 35 בפקודה. למבקש עומדת חזקת החפות ביחס לחשדות שבעטיין נחקר ביום 4.3.2019.

5.
בשלב הדיוני הנוכחי, טרם הגשת כתב-אישום, די בחשד סביר שקושר בין המשאית לבין המיוחס למבקש בגינה [בש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל (2009); ע"ח (מח' חי') 15788-02-11 מדור איכות הסביבה נצרת עילית נ' שעבאן (2011)]. המבקש נחקר בתאריך 4.3.2019 בחשדות אלה: איסור עשיית פעולה ברכוש אסור, השלכת חומר למקור מים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע, השלכת פסולת ברשות הרבים ופינוי פסולת שלא לאתר שנקבע [ר' הודעת המבקש מתאריך זה שהוגשה על-ידי המשיבה בדיון; להלן הודעת המבקש]. בתשובה לבקשה ציינה המשיבה כי המשאית נתפסה בחשד ששימשה לביצוע עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 2, 4 ו-13 בחוק שמירת הניקיון, עבירת מטרד לציבור לפי סעיף 215(א)(ב) בחוק העונשין, עבירות של הטיית תוואי נחל לפי סעיפים 3, 4 ו-58 בחוק הניקוז ועבירה של ניהול עסק ללא רישיון כדין.

6.
בדיון לפני לא חלק המבקש על קיומו של חשד סביר למיוחס לו [עמ' 2 ש' 11-10 בפרוטוקול]. יחד עם זאת הטעים כי מאחר שהמשאית לא שימשה להובלת פסולת, לא נדרש לו רישיון עסק שמתחייב רק להובלת פסולת, לא להובלת חומרים אחרים שבהם הוטענה המשאית. לפיכך גרס המבקש שאין ממש בטענת המשיבה כי אם המשאית תשוחרר לידיו, יעשה בה בהכרח שימוש מפר שאינו כדין בשל חסרונו של רישיון עסק [שם, עמ' 6 ש' 23-19].

7.
אין לחובת המבקש הרשעות קודמות בעבירות שבעטיין נחקר ושניצבות ברקע תפיסתה של המשאית. עברו בתחום זה נקי [סע' 3 לבקשה]. יחד עם זאת, משאית נוספת בבעלותו אשר משמשת בעסקו נתפסה לפני מספר חודשים – באוגוסט 2018, בחשד להשלכת פסולת בניין ברשות הרבים; המבקש נחקר אז והמשאית שוחררה בתנאים, בשל עברו הנקי. לא נטען שהתנאים הללו הופרו על-ידי ביצוע המיוחס למבקש באמצעות המשאית נושא החלטה זו.


לתפיסה קודמת של משאית אחרת – סמוכה במונחי זמן לתפיסה של המשאית דנן, יש משקל ומשמעות בהערכת הסיכון שטמון במבקש, אם תתקבל הבקשה והמשאית תוחזר לידיו. בחודש אוגוסט 2018 הוא הועמד על החומרה שנודעת לעשיית שימוש בצי הרכבים של עסקו באופן שכרוך בביצוע עבירות שפוגעות באיכות הסביבה. ממועד זה, היה עליו להתנהל באופן שיבטיח כי עבודת המשאיות בעסקו לא תהא כרוכה בביצוע עבירות כאלה. כפי שיובהר מיד, התנהלות המבקש שניצבה ברקע תפיסת המשאית דנן הפרה לכאורה חובה זו באופן עקבי ומתמשך, תוך אדישות של המבקש לשימוש הממשי שנעשה ברכב ולפגיעתו בערכים המוגנים בדברי החקיקה שבחשד להפרתם הוא נחקר.


בהקשר זה, אין ולא כלום בכך שבחודש אוגוסט נתפסה משאית אחרת שבבעלות המבקש, ואילו עתה נדונה משאית אחרת שאף היא בבעלותו ומשמשת אותו בעסקו. השאלה שעומדת לדיון אינה אם ניתן לתת אמון במשאית זו או אחרת לשם שחרורה למבקש-בעליה, אשר משתמש בה לשם הפקת רווח בעסקו; השאלה שטעונה הכרעה היא אם ניתן לתת במבקש את האמון הדרוש לשם שחרור המשאית לידיו. לצרכי קביעה בעניין זה, יש חשיבות לתפיסת המשאית האחרת באוגוסט 2018.

8.
בדיון עמדה המבקשת על תכליות תפיסת המשאית, שהן בראש ובראשונה תכלית מניעתית וכן תכלית צופה פני חילוט, אם יוגש נגד המבקש כתב-אישום והוא יורשע במיוחס לו. הודגש כי המשאית לא נתפסה על-מנת שתשמש כראיה [עמ' 3 בפרוטוקול ש' 20-17].

9.
מכלול הנתונים הללו מאפשר לבית-המשפט לשקול, ברמה העקרונית, אם ניתן וראוי לשחרר את המשאית למבקש בתנאים הולמים שיבטיחו את התכלית המניעתית שביסוד תפיסתה, קרי, באופן שיבטיח באופן מניח את הדעת כי שימושו של המבקש במשאית בעסקו לא יהא כרוך בביצוען של עבירות נוספות כאלו שבגינן נחקר באוגוסט 2018 וביום 4.3.2019. השלב הדיוני של הבקשה – טרם הגשת כתב-אישום וממילא טרם הרשעה, מצדדים בכך. כך גם עברו הנקי של המבקש בתחום דיני איכות הסביבה. כפי שהובהר לעיל, לא מדובר בשיקולים יחידים והם אינם חזות הכול.

10.
לאחר עיון קפדני בטענות הצדדים ובהודעת המבקש, מצאתי שלא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לשחרור המשאית, וכי תנאים של הפקדה כספית – אפילו משמעותית, ומתן ערבויות אינם מספיקים ולא יניחו את הדעת למניעת הישנות השימוש המפר במשאית.


א.
אין בידי לקבל את טענת המבקש כי המשאית לא שימשה להובלת פסולת, וכפועל יוצא הוא אינו נדרש לרישיון עסק – וממילא לא ישתמש במשאית בניגוד לחוק, אם היא תשוחרר לידיו. מהודעת המבקש עולה כי במשאיות שהוא מפעיל בעסקו – לרבות המשאית דנן, נעשה שימוש כדי לשפוך לא רק חול אלא גם פסולת באתר בגבעת השלושה, עליו נחקר (בין השאר). המבקש נשאל אם האתר מוכר לו, וענה: "
כן, זה אותו אתר שיוסי היה מכוון את הנהגים שלי במשאיות שלי לשפוך שם פסולת וחול
" [שם, עמ' 5 ש' 103-102]. הדברים הללו, שמחייבים את המבקש – ולו לכאורה, עומדים בניגוד להצהרתו בדיון מפי בא-כוחו כי הוא לא רוצה לעסוק בהובלת פסולת ולכן אינו נדרש לקבל רישיון עסק ששימוש זה במשאית מצריך על-פי דין [עמ' 6 לפרוטוקול ש' 23-19].


ב.
על-פי הודעת המבקש, הוא נקט מדיניות מכוונת שהינה לכל הפחות עצימת עיניים בכל הנוגע לשימוש הממשי שנעשה במשאיות בעסקו – לרבות המשאית דנן, תוך אימוץ מודע ומכוון של התנהלות שתכליתה לנקות את המבקש מאחריות לשימושים שאינם כחוק, חלף התנהלות שתוודא כי לא יעשה במשאיות שימוש מפר חוק. יש לכך ביטויים רבים, עקביים, בהודעת המבקש.


ג.
המבקש אישר כי בעסקו שלוש משאיות – לרבות המשאית דנן, וכי הוא אינו נוהג עליהן אלא מעסיק נהגים בשכר [הודעת המבקש בעמ' 3 ש' 56-46; עמ' 4 ש' 70-68]. המבקש הודה שאין לו כל עניין בשאלה מה מובילות המשאיות בבעלותו; לדבריו: "
[...] מה היה על המשאית אני לא יודע, זה לא מעניין אותי האם מעמיס אדמה או פסולת, רק שירותי ההובלה, מה שכן, הנהג רושם בתעודת המשלוח מה הוא העמיס, אם זה אדמה או אם זה פסולת
". המבקש נשאל במפורש אם חלק מהעבודה שלו כבעל משאיות היא "
לאסוף ולהעביר פסולת או אדמה ממקום מסויים עד לשפיכת הפסולת או האדמה על ידי הנהגים
" שמועסקים על-ידו, באמצעות המשאיות, ועל כך ענה: "
כן, כל מיני חומרים
" [שם, עמ' 4 ש' 80-74]. גם בדברים הללו, שהם ברורים ומפורשים, יש כדי להעמיד באור הנכון את טענת המבקש בדיון כי אינו עוסק בהובלת פסולת.


ד.
המבקש אינו נמצא עם המשאיות בשטח, אינו מפקח על עבודתן ואינו נוקט שיטת עבודה שתוודא שהשימוש שנעשה בהן – עבורו הוא מקבל תשלום, לא עומד בניגוד להוראות החוק ואינו כרוך בביצוע עבירה. במענה לשאלה מהי הפרוצדורה של העברת פסולת ו/או חול על-ידי המשאיות בבעלותו, לא חלק המבקש על כך שהוא מעביר בהן פסולת וענה: "
מתקשר אלי או איציק קופרמן להזמין משאיות או יוסי גנגינה, ברגע שאני סוגר להם משאיות לעבודה הם מדברים עם הנהגים [...] אני עושה לו נטו שרותי הובלה. בעקרון מנהל העבודה או המפעילים שלו מכניסים את הנהגים אני פחות בקיא בזה כי אני לא נמצא בשטח, אני רק אומר לנהגים מאיפה לאיפה להגיע ושירשמו את זה על תעודות המשלוח את כתובת העמסה וכתובת הפריקה שמחר מחרתיים לא יבואו אלי ששפכתי במקום אסור
" [שם, ש' 96-90].


ה.
בהמשך הודעת המבקש תועד אישורו המפורש כי משאיות בבעלותו, בדגש על המשאית דנן, שפכו פסולת באתר פסולת בגבעת השלושה [ש' 103-102, 119-118]. המבקש שב וגילה את דעתו כי הוא מתנהל תוך עצימת עיניים, מתוך מחשבה שהאחראי היחיד לשימוש שכרוך לכאורה בעבירה במשאית הוא מזמין העבודה ולא הוא – בעל המשאית. בלשונו: "
אם הקבלן אמר לשפוך שם אז אני מניח שזה מקום מותר ואני שופך באחריותו
" [ש' 99]; וכן: "
[...] הנחתי שהוא אחראי לשטח וזה שטח מסודר שניתן לשפוך שם, חשבתי שזו תחנת מעבר [...]
" [ש' 109-108]. המבקש נשאל אם בדק או ניסה לבדוק אם לאתר בגבעת השלושה יש אישור כחוק לעסוק בפסולת ושלל זאת: "
לא ניסיתי. אני לא בודק כל קבלן שלי ובגלל זה אני רושם בתעודות המשלוח כדי להסיר ממני את האחריות
" [ש' 127-125]. כפי שיובהר מיד, המבקש נהג כך לאורך זמן, באופן שיטתי, במועדים מאוחרים לתפיסת המשאית באוגוסט 2018 ושחרורה בתנאים. זוהי התנהלות של 'שור מועד', חרף עברו הנקי ולמרות העובדה כי בשלב זה עדיין עומדת לו חזקת החפות. יש לכך משקל ומשמעות בהערכת האמון שניתן לתת בו, לצרכי שקילת שחרור המשאית בתנאים שיבטיחו כי היא לא תוסיף לשמש בידי המבקש כלי להפקת רווח כלכלי תוך דריסה לכאורה של החוק ברגל גסה.

11.
המשאית לא נתפסה בשל אירוע יחיד של הפרת חוק לכאורה. כפי שהודגש על-ידי המשיבה בדיון, וכפי שנחזה מהודעת המבקש, המשאית שפכה חומר באתר לא מורשה באורח רציף ובהיקף ניכר, באופן שמעיד על התנהלות שיטתית ולא על מעידה חד-פעמית או טעות בהיסח הדעת:


א.
ביום 7.1.2019 בשעה 11:25 ופעם נוספת באותו תאריך בשעה 12:10 שפכה המשאית חומר בבית עלמין ירקונים. המבקש לא ידע מהו החומר שנשפך על-ידי המשאית ושב והפגין את אדישותו המכוונת בנושא: "
אני לא יודע אחי אני לא יכול לעקוב משאית משאית ולדעת מה הוא העמיס זה גם לא כל כך מעניין, האחריות היא עליו, אני לוקח לו על ההובלה סכום כסף מאיפה הוא העמיס ולאן שפך
" [שם, ש' 136-128].


ב.
ביום 13.11.2018 שפכה המשאית אדמה ואבנים באתר סמוך לכביש 483 ליד הנחל והיא עשתה כן שוב בו ביום בשעה 12:02. המבקש לא חלק על כך [ש' 146-142]. ביום 11.11.2018 שפכה המשאית חומר באותו אתר בשעה 11:02. המבקש אישר שמדובר בעבודות שהוא עושה לקבלן יוסי גנגינה [ש' 154-152]. אותה משאית שפכה אדמה, אבנים וסלעים באתר זה כמה פעמים נוספות ביום 11.11.2018 – בשעה 10:11, ובין השעות 12:30 עד 13:09. המבקש לא חלק על כך [ש' 164-160].


ג.
ביום 25.11.2018 תועדה המשאית שופכת את תחולת הארגז באתר הסמוך לכביש 483; היא שפכה אדמה שחורה בָּמקום במועד זה, בשעה 11:16 ובשעה 12:06; תגובת המבקש לכך הייתה: "
כן, המשאית עבדה איתו באותו הקו
" [שם, ש' 184-174].


ד.
ביום 4.12.2018 תועדה המשאית שופכת באותו אתר חול בהיר בשעה 9:11 ולאחר מכן בשעה 10:45; המבקש לא חלק על כך [שם, ש' 194-185].


ה.
בגין כל האירועים הללו הוצגו למבקש, במהלך מתן הודעתו, דוחות פעולה ותצלומים שתיעדו את השפיכות שביצעה המשאית ואת מיקומיהן. עבור השימוש במשאית באירועים הללו קיבל המבקש תשלום [ש' 198-195]. על היקף עבודת המשאית באתר השלכת הפסולת בגבעת השלושה אמר: "
לא יודע, הרבה, תקופה שמתפרסת על ארבעה או חמישה חודשים
" [שם, ש' 202-201]. המבקש לא התעניין בגורלה של הפסולת שנפרקה מהמשאית באירועים שנמנו לעיל: "
[...] זה לא מעניין אותי כאחד שעושה לו שרותי הובלה
"

[ש' 213-211].

12.
מן המקובץ עולה אפוא לכאורה כי המשאית הייתה מעורבת באחד-עשר אירועי שפיכה מפרי חוק שתועדו בתקופה שבין יום 11.11.2018 לבין יום 7.1.2019; כולם אירעו במועד מאוחר לתפיסתה של המשאית הקודמת ושחרורה בתנאים באוגוסט 2018.

13.
אילו הייתה תכלית התפיסה חילוט המשאית בתום ההליך הפלילי שיתנהל נגד המבקש – אם יוגש נגד המבקש כתב-אישום והוא יורשע בו, אזי ניתן היה לקבוע תנאים שיבטיחו את מסירת המשאית בתום ההליך הפלילי למשיבה, בלי שיהא בכך למנוע את השבתה למבקש כעת. אלא שחילוט אינו התכלית העיקרית, ודאי לא היחידה, אשר ניצבת ביסוד התפיסה; התכלית העיקרית היא מניעתית. יפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט א' שהם (כתוארו אז) בב"ש (מח' ת"א) 90280-02 נאג'י הובלות ומסחר בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 4 (2002):

ב
איזון בין פגיעה בקניינם של העוררים ובין פגיעה באינטרס הציבורי שעניינו שמירה על משאבי הטבע, הגנה על הסביבה ואוצר המדינה, הכף נוטה לשמירת האינטרס הציבורי, אשר בית המשפט אמון להגן עליו. המשך החזקת 'הציוד התפוס' גורר פגיעה בקניינם של העוררים, בעובדיהם, וברווחיהם העתידיים, אך מול אלה עומדים שיקולים כבדי משקל ובין היתר החשש לפגיעה בערכי טבע ונוף, גרימת סיכונים תעברותיים, זיהום מי תהום, פגיעה בקווי תשתית, וכד'. נחה דעתי כי אין באחת החלופות אותן מציע ב"כ העוררים, כדי להשיג את התכלית העומדת ביסוד תפיסת "הציוד התפוס" על ידי המשיבה. נראה, לכאורה,כי כל חלופה אחרת מלבד תפיסה פיזית של הציוד
תהא כדברי בית משפט קמא: 'אקט עקר וחסר תועלת'.

הדברים נקבעו בבקשה להחזרת תפוס שנדונה – כמו במקרה דנן, טרם הגשת כתב-אישום.

14.
ב
מקרה דנן,
המשך התפיסה הכרחי לשם מניעת פגיעה נוספת בערכי טבע וסביבה, וידו של אינטרס הציבור במניעת הישנות הפגיעה על העליונה; האינטרס הפרטי, הקנייני והעסקי של המבקש נסוג מפניו, באופן שמצדד בדחיית הבקשה. לא מדובר במקדמה על-חשבון ענישתו של המבקש בהליך פלילי שטרם ננקט נגדו, אלא בצעד מניעתי שהתפיסה נועדה לשרתו.

15.
יש לנקוט אמצעים שיבטיחו בצורה סבירה, מניחה את הדעת, כי המבקש לא ימשיך להפיק רווח כלכלי מהמשאית כשהוא אדיש לשימוש הממשי שנעשה בה, תוך הפרה לכאורית בהיקף ניכר ובאורח שיטתי של הוראות החוק. אין מנוס מלקבוע כי חיוב המבקש בהפקדת סכום במזומן ומתן ערבויות לא תענה, במקרה דנן, על התכלית המניעתית. המבקש הוזהר עת נתפסה משאית אחרת באוגוסט 2018 ושוחררה לידיו בתנאים; הדבר לא מנע ממנו את ההתנהלות הלכאורית שתועדה בהודעתו ותוארה לעיל. בנסיבות הללו, אין לתת במבקש כל אמון. לשם אימוץ חלופת תפיסה דרוש אמון [רע"פ 6990/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' יג (2010)]; התנהלותו הלכאורית של המבקש אינה מזכה אותו באמון ולו מינימלי, אף לא לשם שחרור המשאית בתנאים כספיים מכבידים כאלה שעליהם הורה בית-המשפט בע"ח (מח' חי') 29718-11-11 בשר נ' משטרה ירוקה (2011). ודאי שלא ניתן להסתפק בהפקדה צנועה בסך שלא יעלה על 10,000 ₪ וברף עליון של 16,000 ₪, אותה הציע המבקש בטיעוניו לפני.

ד.
סיכומם של דברים

הבקשה נדחית אפוא.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס' ידני ותאשר טלפונית את קבלתה.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.














הת בית משפט שלום 34280-03/19 אופיר זרדב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תביעות מדור הגנת הסביבה (פורסם ב-ֽ 10/04/2019)