פסקי דין על עזיז ג'בארין | פסקי דין על אחמד ג'בארין | פסקי דין על אמיר ג'בארין |

37070-02/19 מת     11/04/2019




מת 37070-02/19 מדינת ישראל נ' עזיז ג'בארין, אחמד ג'בארין, אמיר ג'בארין








בית המשפט המחוזי בחיפה



מ"ת 37070-02-19 מדינת ישראל
נ' ג'בארין(עציר) ואח'




תיק חיצוני:
569974/2018





בפני

כבוד השופט
ניצן סילמן

מבקשת
מדינת ישראל


נגד

משיבים
1. עזיז ג'בארין
(עציר)
2. אחמד ג'בארין
(עציר)
3. אמיר ג'בארין
(עציר)

ע"י ב"כ עו"ד תמי אולמן
ושאדי סרוג'י


החלטה


1.
בקשת מעצר עד תום ההליכים.

2.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם רצח בכוונת תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק.

עובדות לפי כתב האישום –

3.
המשיבים הינם בני דודים. במועד הרלוונטי לכתב האישום, החזיק המשיב 1 ברכב מסוג פורד פוקוס הרשום ע"ש אחיו (להלן: "הרכב").

4.
בין המשפחה של סלים ג'בארין (להלן: "המנוח"), לבין משפחת המשיבים קיים סכסוך שכלל אירועי אלימות. כך למשל – ביום 17.4.18 בוצע ירי לעבר משפחת המשיבים, מהלכו נורו למוות אביו של המשיב 3 (להלן: "שפיק") ואחיו של המשיב 1 (להלן: "פירסאן"); בתאריך 25.12.18 בשעה 6:00 נורו יריות באום אל פחם לעבר המשיב 2.
המשיבים סברו כי המנוח ובני משפחתו הם שביצעו הירי.

5.
במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבדו המנוח, ואחיו – מועתסם, ראמי ג'בארין ובלאל מחמיד באתר בניה בפרדס חנה.

6.
עובר לתאריך 25.12.18 בשעות הצהריים, במועד שאינו ידוע, על רקע אירועי האלימות כאמור, קשרו המשיבים קשר עם אחר שזהותו אינה ידועה, על מנת לגרום למותו של המנוח באמצעות ירי לאחר סיום עבודתו בדרכו חזרה לאום אל פחם.

7.
המשיבים הצטיידו בנשקים, לרבות רובה סער מסוג 16
m
והחליפו את לוחיות הזיהוי ברכב בלוחיות גנובות.

8.
המשיב 3 נסע לפרדס חנה על מנת לעקוב אחר המנוח ולדווח למשיבים 1 ו- 2.

9.
בשעה 15:10 או בסמוך לכך נסע המנוח עם אחיו, ראמי ובלאל, חזרה מפרדס חנה לאום אל פחם, ברכב מסוג מאזדה, בו נהג המנוח.

10.
באותה העת יצא גם המשיב 3 מפרדס חנה לאום אל פחם, כשהוא עוקב אחר המאזדה, ומדווח בטלפון למשיב 1 על מסלול התקדמות המנוח.

11.
בשעה 15:42 או בסמוך לכך, בהתאם לדיווחי המשיב 3, התמקמה החבורה מצוידת בנשקים עם הרכב בצומת עאנין, וחסמה את נתיב הנסיעה של המאזדה.

12.
עם מתן הודעת המשיב 3, שני רעולי פנים ירדו מהרכב, ירו לעבר המאזדה לפחות 23 קליעים וגרמו למותו של המנוח ופציעתם של חלק מהנוסעים.

13.
מהלך הירי המאזדה המשיכה בנסיעה, התנגשה ברכב ובהמשך בגדר בטיחות עד שנעצרה.

14.
לאחר הירי נמלטה החבורה לערערה, שם הוצת הרכב במטרה להעלים ראיות.

15.
המחלוקת היא בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורה.

טענות המבקשת –

15.
אליבא המבקשת, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים, ובין היתר -
א.
ראיות באשר לסכסוך ממושך בין המשיבים והמנוח ומשפחתו, הכולל אירועי אלימות בגינם הוגשו כתבי אישום כנגד משפחת המשיבים ומשפחת המנוח.

ב.
חשד המשיב 2 כי בנו של המנוח ירה לעברו בבוקר יום הרצח, וחשדם כי בני משפחת המנוח רצחו כאמור את שפיק ופירסאן.
ג.
זיהוי הרכב שחסם נתיב הנסיעה של המאזדה וממנו ירדו היורים כרכבו של המשיב 1.
ד.
איכון הטלפון של המשיב 1 ממקום עבודתו במרכז לאום אל פחם, ותיעוד מצלמות אבטחה של הרכב באותה הדרך בזמנים התואמים לאיכונו של המשיב 1. האיכון הצולב ממקם את המשיב 1 ברכב.
ה.
איכון המשיב 1 בזירת הרצח ותיעוד הרכב בשעה 15:28 בנסיעה לכיוון זירת הרצח.
ו.
איכון המשיב 2 מערערה לכיוון זירת הרצח וחזרה.
ז.
זיהוי מועתסם את המשיב 2 כנהג הרכב.
ח.
איכון המשיב 3 מפרדס חנה לזירת הרצח במסלול וזמנים בהם נוסע המנוח.
ט.
שיחות טלפון בין המשיב 3 למשיב 1 עד שעת הרצח.
י.
התכתבות בין המשיבים 1 ו- 2 על זמן נקמה.
יא.
צילום המשיב 2 אוחז ברובה מסוג

m16
.
יב.
איכון המשיב 2 במקום הצתת הרכב.
יג.
האזנות סתר המצביעות על קשר לנשקים.
יד.
המשיבים שמרו על זכות השתיקה מרבית חקירותיהם.

טענות המשיבים –

16.
המשיבים טענו להיעדר ראיות לכאורה שקושרות אותם לעבירות המיוחסות.

17.
כמו כן, טענו המשיבים לאכיפה בררנית ושחרורם של חשודים חרף דמיון בראיות לכאורה בינם לבין המשיבים.
כך למשל – בהא ג'בארין, בן דודם של המשיבים, נחשד בסיוע לרצח ומעורבות ברצח, לא שיתף פעולה בחקירה, האליבי שלו שהיה אצל אחותו מועד הרצח הופרך, הוא אוכן בזירת האירוע ונחשד בסחר נשק לאחר שבפריקת הטלפון שלו נמצאו תמונות של נשק ששלח למשיב 2 ושיחות לגבי רכישת נשק מסוג גלוק.
גם ג'בארין עמר, אחיו של המשיב 2, נחשד ברצח ואוכן במקומות שונים בניגוד לגרסתו כי היה כל יום האירוע בביתו, שמר על זכות השתיקה בחקירותיו, תמונות של המשיב 2 עם נשק מסוג
m16
נמצאו בפריקת הטלפון שלו.

18.
מועתסם בהודעתו מיום הרצח בביה"ח לא מספר כי זיהה את המשיב 2 כנהג הרכב, אלא רק לאחר 3 ימים; בנוסף, מועתסם אומר שהפגיעה ברכב הייתה בכנף הקדמית ולא האחורית.

19.
הרכב רשום על שם אחיו של המשיב 1. הטענה כי לא ייתכן שנהג ברכב מאחר ואין לו רישיון נהיגה, אינה מחזיקה מים, מקל וחומר במגזר הערבי. לא רואים מי נהג ברכב ומי נסע בו במועד הרצח.

20.
במשפחה קיימים לפחות 6 רכבים מסוג פורד פוקוס, והאיכון של הטלפונים אינו בזירה עצמה אלא באזור, שהוא גדול מאוד. אין חוות דעת רשמיות בשלב זה אלא רק איכונים בהסתברות לא גבוהה.

21.
קיימות סתירות בהודעות העדים באשר למס' היורים ומהיכן יצאו – מהרכב או היער.

22.
המשיב 3 היה בפרדס חנה – מקום עבודתו. חרף הטענה של המבקשת כי עקב אחר המנוח, לא הצליחו למצוא את הרכב בו נהג.

דיון והכרעה –

23.
כידוע, בשלב זה, ההכרעה נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כשיש לבחון קיומו של סיכוי סביר להוכחת אשמה (בש"פ 562/18); מדובר בתשתית לכאורית בלבד, אשר רק פירכות וסתירות מהותיות תשלולנה אותה תשתית (בש"פ 4458/18).

ביהמ"ש אינו נדרש למשקל העדויות או מהימנות עדים (בש"פ 1899/18); אין די בהצבעה על סתירות קלות בדברי העדים על מנת לשלול התשתית הלכאורית (בש"פ 352/11), ויש צורך בסתירות המקעקעות לחלוטין הגרסה על מנת לכרסם בפוטנציאל הראייתי בשלב הלכאורי

ככלל, על בית המשפט לבחון גם בשלב המעצר קיומן של תוספות ראייתיות (בש"פ 6206/05 נאצר), אך די בראיה מסייעת או מחזקת לכאורית (בש"פ 2571/11).


שתיקת נאשם בחקירתו יכולה לחזק התשתית הראייתית (בש"פ 562/18; בש"פ 916/18).

24.
כעת יש לבחון בהתאם לפסיקה את הראיות הקונקרטיות בתיק זה .




מניע –

25.
מעדויות המשיבים עצמם וקרובי משפחה עולה קיומו של סכסוך בין משפחת המשיבים לבין משפחת המנוח שהוביל למס' אירועי אלימות, לרבות אירוע ירי
מהלכו נורו למוות אביו של המשיב 3 (שפיק) ואחיו של המשיב 1 (פירסאן) וירי לעבר המשיב 2 בבוקר אירוע הרצח.

26.
בלאל בהודעתו מיום 26.12.18 אומר כי לדעתו הירי בוצע לאור סכסוך בין משפחת גוואברי, אליה משתייך המנוח, ומשפחת מקלדי אבו עזיז (משפחת המשיבים) וירי שבוצע לפני כשנה מהלכו נהרגו שניים ממשפחת המשיבים. משנשאל למה הוא חושב שזה המניע לרצח, השיב "ככה כל הכפר מדבר"

27.
מוחמד ג'בארין, אחיו של המשיב 1 (להלן: "מוחמד") בחקירתו מיום 26.12.18, העיד שכינויו "אבו עזיז" ואישר קיומו של סכסוך בינם לבין משפחת המנוח וכי בזמנו החשד היה כי הרצח של שפיק ופירסאן בוצע ע"י משפחת המנוח.

28.
אבראהים ג'בארין, בן דוד של המשיבים, אישר בחקירתו קיומו של הסכסוך בין משפחת המשיבים למשפחת המנוח, לאור חשד שמשפחת המנוח אחראית לרצח שפיק ופירסאן.

29.
מוסטפא מחמיד, חברו ללימודים של המשיב 2, אישר בהודעתו סכסוך הידוע לו בין משפחת המשיבים ומשפחת גואברה (משפחת המנוח), הקשור לרצח של שפיק ופירסאן.

30.
מועתסם סיפר כי המניע לרצח הוא ככל הנראה חשד משפחת המשיבים כי משפחתו אחראית לרצח של שפיק ופירסאן. (הודעה מיום 28.12.18)

31.
אחמד ג'בארין
, שעבד עם המשיב 2 מועד הארוע, סיפר כי הסכסוך בין המשפחות לאחר ארוע הרצח
של שפיק ופירסאן מהלך חתונה ידוע לכולם. (ראה הודעתו מיום 31.12.18)

32.
המשיב 2 בחקירתו טען כי בנו של המנוח ביצע את הירי לעברו בבוקר יום הרצח. (הודעה מיום 17.1.19, ראה גם עימות בין המשיב 2 לבין בנו של המנוח מחמד ג'ברין ביום 8.1.19, מהלכו המשיב 2 מאשים את מחמד כי ירה לעברו בבוקר, וכי הוא ומשפחתו אחראים לרצח של שפיק ופירסאן).

33.
מדובב שהוכנס לתאו של בהא ג'בארין, בן דודם של המשיבים, סיפר שבהא אמר לו על הנקמה במשפחת המנוח לאור הרצח של דודו ואחיינו "אם המשטרה לא עושה שום דבר, אז אנחנו נעשה, והם קיבלו מה שצריך לקבל."

34.
בהתכתבות בין המשיב 2 למשיב 1 יומיים לפני הרצח (23.12.18), מופיעה תמונה של פירסאן אחיו המנוח של המשיב 1, והמשיב 2 כותב "הנקמה קרובה". משיב 1 עונה לו "אנו כבר שנה שומעים את הדיבור הזה" ו"בעזרת השם יהיה בסדר". המשיב 2 בתגובה "לאחר המצוקה באה הישועה".

מחומר הראיות עולה אפוא תשתית לכאורית לקיומו של סכסוך בין משפחת המנוח למשפחת המשיבים

הרכב –

35.
לרכב סימנים מזהים ייחודיים שאפשרו את
זיהויו בתיעוד מצלמות מהלך יום האירוע (אין אנטנה, מראה בצד ימין שבורה, סמל שבור בגריל, וחסרה צלחת (טסה) בגלגל קדמי שמאלי)

36.
כמו כן, מעדויות מועתסם ובלאל, עולה כי לאחר הירי המשיך הרכב של המנוח בנסיעה ופגע ברכב היורים, מסוג פורד פוקוס כסופה (ראה הודעת מועתסם מיום 28.12.18; שלמה מועלם, כונן מד"א, מיום 25.12.18)

37.
הירי בוצע בשעה 15:42 או בסמוך לכך בצומת עאנין, בין כביש 596 לכביש 6535 המוביל לישוב מי עמי.
הרכב תועד במצלמת אכיפה אלקטרונית תחילה בשעה 15:28:41 לפני הרצח, במי עמי לכיוון מזרח עם לוחית זיהוי קדמית גנובה מס' 92-102-36 (ראה הודעה מיום 3.7.18 של ריאד מחאמיד שלוחית זיהוי קדמית נגנבה מרכבו מסוג פורד פוקוס בחניון צומת מי עמי).

בתמונה נראים בבירור סימני הזיהוי – אנטנה חסרה, מראה בצד ימין שבורה וסמל שבור בגריל.
ולאחר מכן, בשעה 15:43:53, לאחר הרצח, במי עמי למערב, עם פגיעה בדופן השמאלית ולוחית זיהוי אחורית גנובה מס' 33-673-59 (ראה הודעה מיום 3.7.18 של פיאד מחאמיד שלוחית זיהוי נגנבה מרכבו שחנה בצומת מי עמי). ברכב חסרה צלחת בגלגל שמאלי קדמי
.

38.
אבהיר, כי בשעה 13:27 הרכב עם לוחית זיהוי מקורית תועד באותו המקום, מי עמי למערב, ללא פגיעות בגוף הרכב.

39.
בשעה 16:26 תועד הרכב סמוך למקום ההצתה בערערה.

40.
הרכב השרוף זוהה לפי מס' שלדה –
fydb4b06643
התואם את מס השלדה של הרכב בבעלות אחי המשיב 1. סמוך לרכב בצד הקדמי הייתה מונחת על הקרקע לוחית זיהוי מס 92-102-36. (ראה - דוח פעולה של רס"ר אהוד אורנשטיין מיום 25.12.18). בכך נקשר הרכב, על מאפייניו היחודיים, לרכב ששימש הירי, ולרכב בו נסע המשיב 1. כמו כן אובחנו סימני פגיעה כאמור לעיל.

41.
המשיב 1 ואביו טענו בחקירותיהם, כי המשיב 1 מכר את הרכב לפני כחודשיים (ראה הודעות מיום 17.1.19)
יחד עם זאת, בחקירתו של האב ביום 18.1 הוצגו לו תמונות של הרכב, ומשנשאל מי נוהג טען שזה הוא או המשיב 1, שכן הם היחידים שנהגו ברכב הזה. האב לא ידע להבהיר הסתירה בין טענתו כי הרכב נמכר לפני כחודשיים, לבין זיהוי
הרכב בתמונות מתאריכים 20.12. ו- 25.12, או אז בחר בזכות השתיקה.

42.
יתרה מכך, אין כל תיעוד על מכירת הרכב ו/או העברת בעלות. הרכב מועד הרצח היה עדיין רשום על שמו של מוחמד, אחיו של המשיב 1, אשר בחקירותיו טען כי אין לו רישיון נהיגה, טענה שאושרה בחקירות בני משפחתו (המשיב 1, אביו ואחותו - שורוק).

43.
כמו כן, שורוק ג'בארין, אחותו של המשיב 1, אישרה כי בבעלות המשפחה שני רכבי פורד פוקוס, האחד בשימוש אביה, והשני היה בביתה בבאקה אל גרביה בתקופה בה שהה אחיה מוחמד בביתה במעצר בית, עד תחילת אוקטובר, אז החזירה אותו לבית הוריה באום אל פחם. בתגובה לשאלה היכן הרכב כיום, השיבה "הרכב אמור להיום באום אל פחם אצל ההורים שלי" (ראה הודעה מיום 16.1.19)

סביר כי לו אכן היה נמכר הרכב בסמוך למועד בו החזירה שורוק את הרכב לבית הוריה, כטענת המשיב 1 ואביו, הייתה מודעת לכך ומוסרת גרסה זהה מהלך חקירתה.

44.
כאמור, הן העדויות והן הראיות מלמדות, לכאורה, כי הרכב המדובר, נוכח זיהויו במאפיינים היחודיים,
שימש לביצוע הרצח.

הנשק –

45.
לפחות 23 יריות באירוע הרצח נורו מנשק מסוג
m16
(ראה חוות דעת מעבדת נשק סומן עז)

46.
בפריקת מכשיר הטלפון של המשיב 2 נמצאה התכתבות עם פארס מחאמיד בעניין מכירת נשק, כך למשל המשיב 2 מבקש מפארס
m16


ושואל אותו אם הוא מעוניין לקנות אקדח מסוג
fn
במחיר של 38,000 ₪.

47.
בפריקת טלפון של עמר - נמצאו תמונות של המשיב 2, אחיו, עם
m16
מתאריך 21.12.18 – 4 ימים לפני הרצח. גם אם אין מדובר בזיהוי ודאי של הנשק הספציפי- קיימת התאמה סוגית, קרוב למועד ביצוע הרצח, ויש בכך פרט מחשיד.

מחקרי תקשורת –

48.
ראמי ובלאל בהודעות מיום 25.12.18 ו- 26.12 בהתאמה, מסרו כי נסעו ממקום העבודה בפרדס חנה לכיוון חריש ומשם למי עמי.

49.
הטלפון של המנוח מאוכן בשעה 15:08 בפרדס חנה, ובשעה 15:40 במי עמי.

50.
בסתירה לטענת המשיב 3 כי היה ביום הרצח בביתו (ראה הודעה מיום 29.1.19), הטלפון שלו מאוכן בשיחות עם המשיב 1, בשעה 14:56 בפרדס חנה, 15:13 בפרדס חנה, 15:22 בצומת מנשה, 15:24 צומת ברקאי, 15:35 בריחן ומ- 15:40 במי עמי (שיחות עם המשיב 1 בשעות 15:40 ו- 15:42 – מועד הרצח )

51.
האמור, מפריך טענת האליבי של המשיב 3 ותומך, לכאורה, בגרסת המבקשת כי המשיב 3 עקב אחר המנוח מפרדס חנה עד זירת האירוע, תוך שהוא מדווח למשיב 1 על תנועת רכב המנוח.

52.
משעומת המשיב 3 עם חומר הראיות שהצטבר, לרבות איכון הנייד שלו – שמר על זכות השתיקה. (ראה הודעה מיום 30.1.19, 4.2, 11.2)

53.
המשיב 1 – טען שהיה ביום הרצח בראשון לציון, מקום עבודתו, וחזר לביתו למחרת (הודעה מיום 17.1.19)

54.
מנגד, בהתאם למחקרי תקשורת – הטלפון שלו מאוכן בשעה 7:45 במשמר השבעה, 8:07 בית דגן, 8:43 רעננה, 9:04 צומת חפר, 9:09 חדרה, 9:44 אם אל פחם, 15:39 מי עמי, 15:53 ערערה.

55.
היינו, מהאמור עולה לכאורה, כי המשיב 1 יצא בשעות הבוקר מאזור המרכז בנסיעה חזרה לביתו באום אל פחם, בשעות הרלוונטיות לרצח אוכן באזור הרצח במי עמי, ולאחר מכן אוכן בערערה – מקום שריפת הרכב.

56.
כמו כן, מחקרי תקשורת ותיעוד מצלמות אבטחה ומצלמות אכיפה אלקטרונית, מלמדים לכאורה, כי המשיב 1 נהג ברכב, כך למשל –
בשעה 8:43 אוכן המשיב 1 ברעננה, ובהתאמה בשעה 8:53 תועד הרכב בכביש 4 צפונית לצומת בני דרור לכיוון צפון; בשעה 9:07 המשיב 1 אוכן בחדרה, ובהתאמה הרכב תועד במצלמת אכיפה בצומת יער חדרה; בשעה 15:28 הרכב תועד סמוך לישוב מי עמי לכיוון מזרח, ובשעה 15:29 המשיב 1 אוכן שוב בהתאמה-
בחיננית שקד ובשעה 15:39 בחיננית שקד כניסה לישוב מי עמי.

57.
בנוסף, בשעה 9:07 ביום הרצח תועד הרכב כאמור ע"י מערכת האכיפה בצומת יער חדרה ורס"ר ליאם חביש זיהה את המשיב 1 כנהג הרכב (ראה מזכר רסר חביש מיום 7.2.19)

58.
מאיכוני התקשורת ותיעוד הרכב המלמדים על המצאות הרכב והמשיב באותו המיקום במועד הרלבנטי,
עולה קביעה לכאורית כי המשיב 1 נהג ברכב ביום הרצח, וכי היה ברכב בזירת האירוע במועדים הרלוונטיים לרצח ושריפת הרכב מאוחר יותר.

59.
חרף
הצטברות הראיות כנגדו שמר המשיב 1 על זכות השתיקה בחקירותיו (ראה הודעות מיום 30.1, 6.2, 11.2).

60.
המשיב 2 טען כי ביום הרצח, לאחר אירוע הירי לעברו בשעות הבוקר, היה בביתו.

61.
מנגד, הטלפון של המשיב 2 אוכן בין השעות 15:38 עד 15:44, מועד הרצח, במי עמי, ובשעה 15:48 – בערערה.

62.
כמו כן, מאיכון הטלפונים של המשיב 1ו- 2 נראה, לכאורה, כי שהו יחד. כך למשל - הטלפונים של המשיבים 1 ו- 2 מאוכנים בשעה 15:38-15:39 במי עמי, ובשעה 15:50 – 15:55 בערערה

63.
מועתסם בהודעתו מיום 28.12.18 טען כי זיהה את המשיב 2 כנהג הרכב.

64.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי קיימת בעיה בזיהוי של מועתסם הן את המשיב 2 משטען כי היה ללא זקן, והן את מיקום הפגיעה בדופן השמאלית ברכב.

יחד עם זאת, יש להתחשב באירוע הטראומטי שחווה מועתסם מהלך הירי על רכבם ומותו של אחיו המנוח כתוצאה מכך, אשר יש בו כדי להשפיע על זכרונו, ובכל מקרה, בשלב לכאורי דנן,
עת ממילא לא נדרשים למהימנות עדים, די בזיהוי לכאורי זה.

65.
לאחר הארכת מעצרו של המשיב 2, מהלך נסיעה בניידת, החל המשיב 2 לבכות ואמר "נמאס לי להיות במעצר בעכו, תוציא אותי משם ואספר הכל", בהמשך הוסיף "תוציאו את אמיר ועזיז מהסיפור ואני אספר הכל" (ראה מזכר מיום 31.1.19 של רס"מ ניר לוי)

66.
בתרגיל חקירה בין המשיב 2 ואחיו, עמר, מיום 5.2.19 שואל המשיב 2 את אחיו "בטלפון שלך לא היה כלום?" ועמר עונה – "לא, מחקתי הכל".
כמו כן, בהמשך מדברים השניים על המשיב 1 –
עמר "יש על עזיז משהו?"
המשיב 2 – "הרכב הרכב"
עמר "נתפס?"
המשיב 2 "לא רק שנתפס, יש גם תמונות ואומרים שזה האוטו"

67.
התנהגות המשיב 2 ודבריו כאמור לשוטרים ולאחיו – מחשידה ומחזקת הראיות.

68.
משעומת המשיב 2 עם הראיות שהצטברו כנגדו – שמר על זכות השתיקה. (ראה הודעות מיום 22.1, 29.1, 5.2, 7.2)

69.
כבר נקבע בפסיקה, כי די באיכוני טלפונים כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית (לעניין זה ראה – בש"פ 4596/17 עלי אלטורי נ' מדינת ישראל
מיום 2.7.17)

70.
כמו כן, שתיקת המשיבים מהלך חקירותיהם עם הצטברות הראיות והעדויות כנגדם, כמפורט לעיל, מחזקת התשתית הראייתית הקיימת (ראה - בש"פ 5902/15 אבו ג'אמע נ' מדינת ישראל
[20.9.15]; בש"פ 3562/15 בנמו נ' מדינת ישראל
[3.6.15] ).


ודוק- לא התעלמתי מהעובדה כי טרם הגיעו חוו"ד לעניין המיקום ולעת זו קיים איכון אזור בלבד; יחד עם זאת, נוכח הפערים המשמעותיים בין גרסת המיקום שהמשיבים מסרו, והתאמת האיכון למתווה הרצח, די בכך בשלב הנוכחי

אך מובן כי עת תגענה חוות הדעת, ככל שיעלה פער משמעותי- יהיה בכך שינוי נסיבות.

אכיפה בררנית –

71.
המשיבים טענו לאכיפה בררנית בינם לבין חשודים נוספים שנחקרו ושוחררו, חרף דמיון בראיות לכאורה כנגדם.

72.
פסק הדין המנחה בנושא, הוא פסק דינה של כב' השופטת ברק ארז בבש"פ כנאנה (בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל
(14.10.2012)), ונקבע כי "דרך המלך" להעלאת טענת האכיפה הבררנית היא במסגרת הדיון בתיק העיקרי, אולם אין לשלול לחלוטין העלאתה גם מסגרת הליך מעצר (ראה גם בש"פ 1495/17 מדינת ישראל
נ' יובל זאודי 21.2.17).

73.
עוד קבעה כב' השופטת ברק ארז כי העלאת טענה של אכיפה בררנית מחייבת את הנאשם להוכיח כי ההבחנה שערכה התביעה הינה שרירותית, מפלה או שביסודה שיקולים זרים, משלא כל אכיפה חלקית היא בררנית, ובידי התביעה מתחם רחב של שיקול דעת בקביעת סדרי העדיפות באכיפת הדין הפלילי.

74.
בענייננו, לאחר עיון בראיות ושמיעת טענות הצדדים, אני בדעה כי המשיבים לא צלחו לעבור המשוכה הראשונה הנדרשת להוכיח כי ההבחנה בינם לבין חשודים נוספים, כדוגמת בהא ועמר, הינה שרירותית ובלתי צודקת.

75.
המשיב 1 אוכן מהלך נסיעה מאזור המרכז לאום אל פחם ולזירת אירוע הרצח ומקום הצתת הרכב בערערה, בזמנים זהים לתיעוד הרכב, ואף זוהה ע"י רס"ר חביש כנהג הרכב בבוקרו של יום הרצח בחדרה.

76.
הרכב כאמור הוא בעל סממנים ייחודיים ומתאים לרכב שנצפה במצלמות אבטחה ומערכת האכיפה האלקטרונית. כמו כן, הרכב השרוף זוהה ע"י מס' שילדה, ונמצאה לידו אותה לוחית זיהוי גנובה שתועדה בנסיעה לכיוון זירת האירוע.

76.
המשיב 3 אוכן בזמנים סמוכים למנוח מהלך נסיעתו ממקום העבודה בפרדס חנה לזירת האירוע, כאשר מהלך כל הדרך שוחח מס' רב של פעמים עם המשיב 1.

77.
המשיב 2 זוהה ע"י מועתסם, וחרף הבעיה בזיהוי, יש ליתן משקל להיכרות קודמת של הצדדים כמו גם לאירוע הטראומטי שחווה אשר ייתכן והשפיע על זכרונו.

כמו כן, אוכן במועדים הרלוונטיים לרצח בזירת האירוע, ולאחר מכן באזור הצתת הרכב בערערה.

זאת, בנוסף להתנהגות מחשידה לאחר מעצרו כמפורט בהרחבה לעיל, התכתבות לעניין רכישת נשק מהסוג בו בוצע הרצח ותמונות שלו מחזיק ב
m16
.

78.
מהאמור עולה, כי אין מקום להשוות בין עוצמת הראיות כנגד המשיבים לעומת חשודים אחרים שנחקרו.

79.
זאת ועוד, אף אם היה שוויון בראיות בין המשיבים לחשודים נוספים, גם אז איני משוכנע כי היה מקום לשחררם, והבעתי דעתי בעניין במ"ת 46563-12-18 מחמוד גזאלין נ' מדינת ישראל
, מיום 14.3.19, אשר רלוונטית גם לענייננו
–

"ראשית, כבר נשמעו קולות המסייגים באופן נחרץ יותר מאשר בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מ"י, את היכולת של בית המשפט להתערב בשלב המעצר, בטענת אפליה, בין עצור ובין מי שלא הוגש כנגדו כתב אישום.
ראה למשל בש"פ 3121/16 אהרוני נ' מ"י הקובע כי אין מקום לבחינה בשלב מעצר בתנאים אלו, ראה גם בש"פ 31/16 אלפיניש נ' מ"י.
שנית, גם אם ניתן להתחשב בטענת ההפליה בין עצור ובין מי שלא הוגש כנגדו כתב אישום, כבר בשלב המעצר, הפסיקה קובעת כי ההתחשבות תיעשה "באופן תחום ומוגבל" (בש"פ 6745/17 יונס נ' מ"י).
שלישית, טענת הפליה לא תועיל מקום בו השתכנע בית המשפט כי מדובר במי שמסוכנות גבוהה או ממשית נשקפת ממנו.
לא יתוקן עוול בעוול גדול יותר, ראה לעניין זה בש"פ 8101/16. במקרה בפני
נו עצמת התקיפה ועצמת האירוע מצדיקים כי לא תהיה הקלה.
רביעית, על פי הפסיקה לא די להראות "שיוויון" בראיות, בנוגע לטענת ההפליה, אלא יש להראות שרירות וכן להראות פגם המחייב הכרעה בטענה כבר בשלב המעצר (בש"פ 1495/17 מ"י נ' זאודי). לא הונחה תשתית לכך בטיעון.
חמישית, כבר נקבע חזור ונקבע כי "לא הרי המשקל שינתן לעיקרון השיוויון (למשל) בעבירות כלכליות, כמשקל שיינתן לו בעבירות של אלימות" (ראה בש"פ 3545/15 מ"י נ' חיים כהן
המפנה לבש"פ 7686/03 רפייב נ' מ"י)

...
ראה גם הקביעה כי "עיקרון השוויון בין נאשמים אינו עיקרון על" (בש"פ 3543/15 מ"י נ' כהן) וכן הקביעה כי "התלבטתי לא מעט בסוגית ההפליה אך ...נוכח המסוכנות המובהקת הנגזרת ממעשי האלימות הקשים המיוחסים לעורר, אין בה כדי להכריע את הכף". ראה גם הקביעה כי "לא בכל מקרה גוברת טענת האפליה על האינטרס הציבורי. יתכנו מקרים בהם על אף שחלק מהנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר אף ליתר הנאשמים" (בש"פ 8347/16 פלוני נ' מ"י)."

80.
לאור האמור, איני מקבל טענת האכיפה הבררנית, מבלי לפגוע בזכות המשיבים להעלות הטענה
מסגרת ההליך העיקרי.

81.
אדגיש- אין חולק כי ביחס לכלל המשיבים הראיות הנן נסיבתיות; אלא שלא ניתן להתעלם מהמארג הכולל- מיקום המשיבים בעקבות המנוח, מיקומם יחדיו, ייחוס המשיב1 לרכב, וייחוס המשיב 2 לזיהוי, השיחות המתנהלות ביניהם דווקא סמוך לאירוע, והסתירות בגרסאותיהם; גם אם מדובר בנסיבתיות- עדיין עסקינן במארג היוצר מסכת רצופה של ראיות מפלילות ומסבכות, התואם את כתב האישום, ואין כל גרסה היכולה להחליף מארג זה; מארג זה מקים פוטנציאל הרשעתי ביחס לשלושת המשיבים (ומיד אתייחס להבדל ספציפי), העונה על דרישות החוק והפסיקה לשלב לכאורי זה; ראה לעניין זה בש"פ 8311/13 אברמוב נ' מ"י; בש"פ 5596/18 פלוני נ' מ"י; בש"פ 3485/18 הררי נ' מ"י.

82.
אציין כי ביחס למשיב 3, קיימים קשיים בולטים יותר, וניתן לסבור כי התשתית כזו שמאפשרת לראות בו צד לעבירה, שאינו מבצע עיקרי (או בצוותא) דווקא. חרף זאת לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב 3 מסר גרסה מרחיקה שהופרכה לכאורה, או שמר על זכות השתיקה, והדבר מקשה על ניתוח חלקו וקביעתו כאמור.

83.
אשר על כן, סבורני כי ישנן ראיות לכאוריות המבססות יסוד סביר להוכחת עובדות כתב האישום (ביחס למשיב 3- כצד לעבירה שיתכן שאינו מבצע בצוותא). מארג הראיות המפורטות לעיל בצירוף שתיקת המשיבים מביאים למסקנה מפלילה המצביעה על מעורבות המשיבים במיוחס להם בכתב האישום.

84.
נוכח הפער- מהלך הדיון יטענו הצדדים לעניין הפניית המשיב 3 לבחינת שירות המבחן.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










מת בית משפט מחוזי 37070-02/19 מדינת ישראל נ' עזיז ג'בארין, אחמד ג'בארין, אמיר ג'בארין (פורסם ב-ֽ 11/04/2019)