פסקי דין על נכסי אתי ויעקב | פסקי דין על יעקב קופרברג | פסקי דין על שערי העיר חברה להשקעות בע"מ

177399/05 בשא     11/12/2005




בשא 177399/05 נכסי אתי ויעקב בע"מ, יעקב קופרברג נ' שערי העיר חברה להשקעות בע"מ




1
בתי המשפט
בש"א 177399/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בת.א 034763/05

11/12/2005
תאריך:
כב' השופטת דודקביץ אסתר

בפני
:

1. 1. נכסי אתי ויעקב בע"מ

2. 2. יעקב קופרברג

בעניין:
המבקשים
(הנתבעים)
עוה"ד ג. כהן

שניהם ע"י ב"כ
נגד
שערי העיר חברה להשקעות בע"מ
המשיבה
(התובעת)
עוה"ד א. אשל

ע"י ב"כ

החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה מחמת התיישנות.
1. המשיבה הינה חברה, אשר יזמה והקימה את הבנין "שערי העיר" בירושלים (להלן: הבנין").
המבקשת מס' 1, רכשה מאת המשיבה נכס בקומה 8 של הבנין, על פי הסכם רכישה מיום 9.8.1995 (להלן: "ההסכם").
לטענת התובעת, המבקש מס' 2 הינו הבעלים והמנהל של המבקשת מס' 1, והינו ערב לכל התחייבויותיה של זו האחרונה, על פי סעיף 29(ג) להסכם.
בהתאם להוראות סעיף 18(ב) להסכם, ביצעה המשיבה עבודות בינוי בנכס עבור המבקשים וכן שינויים ותוספות, לפי הזמנתם שאינם כלולים במפרט הטכני, המצורף להסכם, בגינו התחייבו המבקשים לשאת בעלותם.
ביום 2.7.1998 נשלח למבקשת מס' 1 מכתב, ובו פירוט יתרת חובה בגין השינויים והתוספות שבוצעו בנכס, לבקשתה, ועל פי הזמנתה.
המשיבה הגישה את תביעתה ביום 22.06.2005 ובה היא תובעת את המבקשים לשלם את חובם בגין התוספות והשינויים שנערכו בנכס, לבקשתם.
2. טענת ההתיישנות
המבקשים טוענים להתיישנות התביעה. לטענתם, עילת התביעה נולדה עת המבקשים לא שילמו את החוב הכספי, דהיינו בדצמבר 1996, ולחלופין במועד עריכת "פרוטוקול מסירת הנכס" ביום 27.12.1996, ולחילופי חילופין, ביום קבלת המפתחות לנכס ותשלום מלוא התמורה על פי ההסכם ביום 25.2.1997, והואיל וחלפו למעלה משבע שנים מהמועד המאוחר, לפי כל החלופות המפורטות לעיל, הרי שהתביעה התיישנה.
עוד טוענים המבקשים, כי נספח 3 המצורף לבקשה, אשר נכתב על ידי המשיבה, מהווה הודאת בעל דין לכך שעילת התביעה נולדה עובר ליום 26.2.1997 ואם אין די בכך, הרי שנספח ג' לכתב התביעה מהווה שוב הודאת בעל דין לכך שעילת התביעה מקורה בשנת 1996, כפי שכותבת המשיבה במכתבה כי "החוב נובע מרכישת יחידה בחברתנו, דהינו משנת 1996".
בנוסף טוענים המבקשים, כי מכתב הדרישה מיום 2.7.1998, המצורף לכתב התביעה, אינו המכתב הראשון שנשלח למבקשים ולפיכך אין בו כדי להוות את המועד בו נולדה עילת התביעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, המבקשים הודו בחובם כלפי המשיבה והעלו טענות קיזוז כנגד החוב בשל ליקויים לכאורה בנכס שנרכש, ולפיכך הואיל ועילת התביעה התגבשה רק לאחר שהעלו הנתבעים טענות קיזוז כנגד החוב הנדרש, וזאת לאחר שנת 1998, בכך חידשו המבקשים, בהודאתם ובהעלאת טענת הקיזוז, את מרוץ ההתיישנות.
עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים, באמצעות המבקש מס' 2, הודו בקיומו של מלוא החוב בכתב למשיבה ביום 19.6.05 (נספח ב' לתצהיר התומך בתגובה) ולפיכך יתחיל מרוץ ההתיישנות מיום ההודאה, לאור הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשכ"ה - 1965.
בנוסף טוענת המשיבה, כי המבקשים הודו בעל פה, בפגישה שנערכה עם מנכ"ל המשיבה עם מנהל הכספים שלה ביום 11.4.05, כי הם חבים בתשלום למשיבה, ואולם טענו לקיזוז סכומים, בשל נזקים שנגרמו להם, לטענתם.
עוד טוענת המשיבה, כי מקורו של החוב נשוא התביעה הינו בתוספות ושינויים שערכו המבקשים בנכס הנמכר נשוא התביעה, והגם שחובת תשלומם עולה מתוך ההסכם, הרי שחישוב החוב נערך רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהתקבלו במלואם החיובים מקבלני המשנה בגין אותם השינויים והתוספות.
עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי לאחר מועד משלוח ההתראה מיום 3.2.1997, ביצעו המבקשים תשלומים שונים ביום 25.2.1997 וביום 31.12.1997, ובכך תיקנו את ההפרה היסודית, בה עסקה הודעת המשיבה, וכי מכתב ההתראה מיום 3.2.1997 לא התייחס כלל לנושא התשלום הנדרש בגין תוספות ושינויים.
לטענתה, במועד מאוחר יותר היא ערכה חיובים בגין תוספות ושינויים לכלל הרוכשים בפרוייקט וביום 25.2.1997, בו ביצעו המבקשים תשלום בסך 1,170,000 ₪ לסילוק חלקה הניכר של יתרת חובם, טרם התגבשה עילת התביעה במלואה ולא היה בידי המשיבה היכולת להגיש תביעה מגובשת.
3. דיני ההתיישנות יוצרים איזון עדין בין אינטרס המזיק- מחד גיסא לבין אינטרס הניזוק- מאידך גיסא, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו מן הפן השלישי. ההגינות כלפי המזיק מחייבת להגיע לזמן, שבו לא יהיה זה חשוף עוד לסכנת תביעה ולא ייאלץ לשמור ראיותיו לזמן בלתי מוגבל. ההגינות כלפי הניזוק מחייבת ליתן לו שהות מספקת להכין תביעתו.

לצורך האיזון בין האינטרסים לעיל, נקבעו על ידי המחוקק התקופות הנקובות בחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הקובע כדלקמן:
"5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים..."
המועד הקובע הוא מועד הולדתה של עילת התביעה, ממנה צמחה הזכות, וכלשון סעיף 6 לחוק ההתיישנות:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה".
בית משפט, הדן בטענה בשלב המקדמי בבקשה לדחיה על הסף, חי מכתבי הטענות ועל פיהם יקום ויפול דבר.
בית המשפט ידחה תביעה על הסף, רק אם יגיע למסקנה, כי גם אם יוכח הנטען בכתב התביעה ועל אף האמור בו, לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש.
בהנחה שהאמור בכתב התביעה אמנם יוכח, יש לבחון, אם עדיין יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש לאור גורם הזמן.
4. בענייננו, בסעיף 4 לכתב התביעה מציינת המשיבה, כי :
"בהתאם להוראות סעיף 18 (ב) להסכם, ביצעה התובעת עבור נתבעים עבודות בינוי בנכס, שינויים ותוספות, לפי הזמנתם שאינם כלולים במפרט הטכני שצורף להסכם, בגינם התחייבו הנתבעים לשאת בעלותם."
בסעיף 5 לכתב התביעה מציינת המשיבה כדלקמן:
"ביום 2.7.1998, נשלח לנתבעת מכתב ובו פירוט יתרת חובה בגין שינויים ותוספות שבוצעו בנכס לבקשתה ועל פי הזמנתה. סך החוב נכון ליום 2.7.98 עמד על 77,767.21 ₪ כולל מע"מ."
(ההדגשה שלי - א.ד.)
כאמור, המועד הקובע לעניין מרוץ ההתיישנות הוא מועד הולדתה של עילת התביעה.
במקרה דנן, הולדתה של עילת התביעה הינה במועד, בו היה על המבקשים לשלם למשיבה בגין השינויים והתוספות שבוצעו בנכס נשוא התביעה.
עיון במכתב הדרישה לתשלום מטעם המשיבה, אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה, מעלה כי זה הופק ביום 2.7.1998.
לטענת המשיבה, ממועד דרישת תשלום זו צומחת עילת התביעה, שכן דרישת תשלום, כמפורט לעיל, הינה בגין התוספות והשינויים שבוצעו בנכס לבקשת המבקשים.
עוד טוענת המשיבה, כי דרישת התשלום מיום 3.2.1997 אינה המועד הקובע לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות, הואיל והחוב בגינו הוגשה התביעה דנן כלל לא נדרש במועד זה.
מנגד טוענים המבקשים, כי המועד בו נולדה העילה, הוא לכל המאוחר ביום 25.2.1997, עת שילמו המבקשים את התמורה לאור מכתב הדרישה מיום 3.2.1997 והואיל וחלפו למעלה משבע שנים ממועד זה ועד להגשת התביעה הרי שהתביעה התיישנה.

טענות הצדדים, כפי שפורטו לעיל, קרי- האם דרישת תשלום החוב מיום 3.2.1997 כוללת בחובה דרישת תשלום עבור תוספות ושינויים בנכס נשוא התביעה או שמא דרישת התשלום מיום 2.7.1998 הנה הדרישה הראשונה לתשלום עבור תוספות ושינויים, הינן טענות הדרושות בירור עובדתי וראייתי.
5. יתרה מזאת, במכתב המבקשים מיום 27.7.98 הודיעו המבקשים, כי הם "עומדים לקבל חוות דעת בכתב מאת חב' מיזוג אוויר על הליקויים, הצעתם לתיקון, ועליית התיקון.
עם קבלת ההצעה אנו נתאם אתכם תוך שבוע פגישה ליישום התביעות ההדדיות שיש לנו".
מכאן נובעת המסקנה, כי תביעתם של המבקשים לקיזוז טרם הושלמה במועד זה. טענה זו לקיזוז איננה אלא טענת "הודאה והדחה" ולעניין הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, יש לראות בה "כהודאה בזכות התובע", המחדשת את מרוץ ההתיישנות (וראה: ע"א 2703/98 אברהם גינדי בע"מ (בפירוק) נ' שפיגלר, פ"ד נה(1) 369, 383-384).

6. אשר על כן דינה של הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

7. כתב הגנה מטעם המבקשים יוגש תוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו.
לכשיוגש כתב הגנה, ייקבע התיק לישיבת קדם משפט.

8. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון עם סיום ההליכים.

9. המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005), בהעדר הצדדים.

דודקביץ אסתר
, שופטת








בשא בית משפט שלום 177399/05 נכסי אתי ויעקב בע"מ, יעקב קופרברג נ' שערי העיר חברה להשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/12/2005)