פסקי דין על תמר הורביץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

23831-12/18 בל     23/04/2019




בל 23831-12/18 תמר הורביץ נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 23831-12-18



23 אפריל 2019

לפני
:

כב' השופטת
שרה ברוינר ישרזדה
–
סגנית נשיא

ה
מערערת
תמר הורביץ


ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון
-

ה
משיב

המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד



פסק דין


לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 15.10.18, אשר קבעה כי המערערת אינה זכאית לקצבה לשירותים מיוחדים (להלן – הוועדה לעררים).
רקע
1.
המערערת, ילידת 1946.
2.
המערערת קיבלה במהלך השנים קצבת שירותים מיוחדים לתקופות זמניות. אמנם בפני
בית הדין לא פורטו התקופות הרלוונטיות ולא הוצגו אסמכתאות על ידי הצדדים, אולם לא היתה מחלוקת בין הצדדים לעניין זה.
3.
בהתאם לניקוד שניתן למערערת על ידי הוועדה לעררים, נמצא כי היא אינה זכאית עוד לקצבה לשירותים מיוחדים.
4.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
.

המחלוקת
5.
עיקר טענותיה של המערערת הן שנוכח מצבה הרפואי היא מתקשה בהליכה, מתקשה בעמידה או בישיבה ממושכת, וכן כי היא זקוקה לעזרה פעילה ומלאה ברחצה, בהלבשה, באחזקת הבית קניות וסידורים וכן כי היא אינה מסוגלת להכין לעצמה אוכל. לטענת המערערת החלטת הוועדה לעררים אינה תואמת את מצבה הבריאותי והתפקודי ואף קיימות סתירות בהחלטת הוועדה, כך שלמרות שהוועדה ציינה שהמערערת מוגבלת בהרמת יד שמאל בתחום הרחצה, לא ציינה זאת התחום ההלבשה. עוד טוענת המערערת כי היה על הוועדה לעררים לנמק את החלטתה לבטל את זכאותה לשירותים מיוחדים כפי שהיתה במשך שנים ומה השתנה/השתפר במצבה, אשר מתדרדר עם השנים. בנסיבות אלה טוענת המערערת כי יש להשיב את עניינה לוועדה לעררים, שתשוב ותדון בזכאותה לקצבה לשירותים מיוחדים.
6.
מנגד, טוען המשיב, בין היתר, כי הוועדה לעררים התייחסה לתלונותיה וליקוייה של המערערת. כך בין היתר, ציין המשיב כי הוועדה התייחסה להבדל בין האפשרות של המערערת לחפוף את ראשה לבין לבישת פלג גוף תחתון ועליון. עוד ציין המשיב את העובדה שהפער בין הניקוד שניתן למערערת לבין הניקוד המזכה בקצבה הוא גדול וכי נראה שממילא לא תגיע אליו. בכל הנוגע להתייחסות הוועדה לעררים להחלטות זמניות קודמות שהעניקו למערערת קצבת שירותים מיוחדים, טוען המשיב כי לאור ההלכות הנוהגות, לא היה על הוועדה לנמק את סטייתה מהחלטות קודמות, שהיו זמניות.

הכרעה
7.
כבר כעת נאמר שדין הערעור להידחות.
8.
מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים עולה, כי היא בדקה את המערערת בדיקה קלינית
וקבעה את ממצאיה בנוגע ליכולתה של המערערת לבצע את פעולות היום יום ולעבודות במשק הבית, בהתאם לממצאי בדיקתה. כך, בין היתר, התייחסה הוועדה לעררים לרכיבי הניידות בתוך הבית, הרחצה, האכילה, ההיגיינה האישית, ההשגחה, הכנת המזון, הפעלת המכשירים, אחזקת הבית, הטיפול התרופתי והסידורים המוסדיים והכספיים. הלכה היא כי ממצאי בדיקתה של הוועדה גוברים על חוות דעת או תלונות של המערערת בפני
הוועדה [לעניין זה ראו ברע 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי
(5.3.14].
9.
מצאתי לנכון לדחות גם את טענת המערערת לפיה המגבלה, שנמצאה בהרמת ידה השמאלית במסגרת רכיב הרחצה, אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי הוועדה ברכיב ההלבשה, שכן מדובר בהגבלה אשר אינה משפיעה באותו אופן על התפקודים במישורים השונים. כך ברור כי הגובה אליו נדרשת הרמת יד לשם חפיפת ראש אינו זהה לזה הנדרש לשם לבישת שרוול. בשולי הדברים אציין, כי אילו היינו מקבלים את טענת המערערת לעניין זה, לכאורה אף היה מתייתר הצורך לדון בכל אחת מן הפעולות באופן עצמאי, כפי שנדרשת הוועדה לעשות כיום.
10.
ברכיב הקניות, - אף אם היה מקום לסבור שישנו פער בין קביעת הוועדה כי המערערת "
לא מסוגלת לבצע קניות שבועיות, מסוגלת לבצע קנייה של מס' מועט של פריטים"
לבין החלטת הוועדה לפיה המערערת
"זקוקה לסיוע מועט
"
לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעות הוועדה.. לעניין זה ניתן להפנות לברע 59623-06-18 המוסד לביטוח לאומי
– גדי סלוביק (19.2.19), שבו עלתה סוגיה דומה ושם נפסק כי – "
מקובלת עלינו טענת המוסד שלא היה מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה כאשר קבעה כי המשיב אינו תלוי לחלוטין בזולת לצורך עריכת קניות נוכח יכולתו לתכנן קניות ולשלם עבורן. המבחן של הזקקות לזולת אינו כרוך אך ביכולת למלא את עגלת הקניות, להובלתה או לסחיבת המצרכים. קביעת הוועדה בעניין זה סבירה, ודאי משקיימות אפשרויות נרחבות לבצע קניות באמצעות הזמנה טלפונית או אינטרנטית שבהן מגבלות המשיב לא באות לידי ביטוי"
.
אשר על כן לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה לעררים גם ברכיב זה.
11.
גם בכל הנוגע לחובת הוועדה להתייחס להחלטות של ועדות קודמות, אשר העניקו למערערת זכאות זמנית לקבלת קצבה לשירותים מיוחדים, הדין עם המשיב. לעניין זה ניתנה אך לאחרונה החלטה של כב' השופט מיכאל שפיצר בברע 46199-03-19 סולי כהן-פור – המוסד לביטוח לאומי
(ניתנה ביום 21.3.19), לפיה –
"...העובדה לפיה נקבעה למערערת נכות זמנית קודמת בשיעור גבוה יותר אינה מעידה על פגם שנפל בהחלטת הוועדה. דרגת הנכות הזמנית יכולה להשתנות באופן תדיר מעצם הגדרתה כנכות זמנית. בבואה לקבוע נכות צמיתה למבקשת, בדקה הוועדה את המבקשת וקבעה את דרגת הנכות בהתאם למצבה ועל פי שיקול דעתה המקצועי תוך שנמקה את החלטתה בפירוט ובבירור."
בענייננו אף ניתן לעמוד על השינויים שחלו במצבה הרפואי מתוך מה שכן הוצג, היינו, שהמערערת בשעתו סבלה ממחלת הסרטן
ולאחר מכן משבר במפרק הירך וניתן לעמוד על ההשלכות המשתנות שהיו למצבים רפואיים אלה על הזקקותה לעזרת הזולת.

סוף דבר
על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

רשות ערעור -
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.


ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ט, (23 אפריל 2019
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 23831-12/18 תמר הורביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/04/2019)