פסקי דין על רשות הפתוח | פסקי דין על רביק זהבה | פסקי דין על רביק אריה |

2724/02 א     28/12/2005




א 2724/02 רשות הפתוח נ' רביק זהבה, רביק אריה




1
בתי המשפט
א 002724/02
בית משפט השלום רמלה
28/12/2005
תאריך:
כבוד השופט זכריה ימיני

בפני
:

רשות הפתוח

בעניין:
תובע
עו"ד ירדני גד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מחבש משה ׁ(לא בעניינו)
2 . רביק זהבה

3 . רביק אריה
נתבעים
ע"י ב"כ עו"ד שחר טל

נתבעים 2 ו-3
פסק-דין כנגד הנתבעים 2 ו-3

השאלות העומדות לדיון הן:
1) 1) האם יש ליתן כנגד הנתבעים 2 ו-3 צו פינוי מהנכס הנמצא ברחוב שפירא 2 ברמלה, והידוע כחלקה 5 בגוש 4432?
2) 2) האם יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך 142,800 ₪?

כללי:
התובעת הינה הבעלים של נכס מקרקעין הנמצא בגוש 4432 חלקה 5, המצוי כיום ברחוב שפירא 2 ברמלה (להלן-הנכס")
הנכס הינו בנין מגורים הכולל כניסה משותפת, ארבעה חדרי מגורים, הול, מרפסת מקורה, שירותים ומטבח.

ביום 29.1.1979 השכירה התובעת לנתבע 1 בשכירות מוגנת, לאחר שהנתבע מס' 1 שלם דמי מפתח, חלק מהנכס הכולל חדר בגודל 14.08 מ"ר, מטבחון ונוחיות וכניסה משותפת, המשותפת לחדר המושכר ולשאר החדרים במבנה (להלן-"המושכר"). תרשים המבנה צורף לכתב התביעה, וחלק המבנה שאינו מסומן בקווים אדומים הוא המושכר. יש לציין שגם חדר הכנסה המשותף (הול) צבוע בצע אדום, אך לנתבע מס' 1 היתה זכות שימוש בו.

ביום 29.10.2000 חתם הנתבע מס' 1 על הצהרת דייר יוצא לפיו מבקש הוא להעביר לנתבעת 2, שהיא בת אחותו, את זכות הדיירות המוגנת ללא תמורה. באותו מועד חתמה הנתבעת 2 על הצהרת דייר מוצע לקבל את זכויות הדיירות המוגנת של הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 3 הוא כנראה בעלה של הנתבעת מס' 2. התובעת דרשה דמי מפתח מהנתבעת 2, אך הנתבעת 2 סירבה לשלם את דמי המפתח אותם דרשה התובעת. על כן הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעים.

הנתבע מס' 1 לא התגונן כנגד התביעה, ובחודש ספטמבר 2003 ניתן כנגדו

פסק דין
בהעדר הגנה.

בתחילה, הנתבעים 2 ו-3 לא היו מיוצגים ע"י עו"ד, והגישו את כתב הגנתם בעצמם בו טענו כי הם לא פלשו לחדרים האחרים במבנה, וכי התובעת יכולה לאטום אותם בכל עת. הנתבעים לא הכחישו כי הם מתגוררים בדירה, וכי הם חשבו שהנתבע מס' 1 יכול להעביר להם את הדירה ללא תמורה. לאחר מכן הגישו הנתבעים 2 ו-3 כתב הגנה מתוקן באמצעות עו"ד, אם כי טענות עובדתיות אלו נשארו על כנן, מה עוד שכתב ההגנה המקורי צורף כנספח לכתב ההגנה המתוקן.

ביום 30.11.05 נשמעו הראיות בתיק זה. לאחר חקירה נגדית של עדת התביעה, ויתר ב"כ הנתבעים על הבאת ראיות מטעם הנתבעים.

טענות הצדדים יובאו במהלך פרק "דיון ומסקנות" להלן.

דיון ומסקנות:

זיהוי המושכר:
טוען ב"כ הנתבעים 2 ו-3 כי בכל מסמך שצורף לתיק יש כתובת אחרת של המושכר.

סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:
1) 1) זיהוי המושכר נעשה בכל המסמכים על פי מספר גוש וחלקה. זיהוי זה לא משתנה אלא רק בפעולות משפטיות של איחוד וחלוקה של מקרקעין. משלא שונה מספר הגוש והחלקה של המושכר, הרי מדובר באותו מושכר;
2) 2) הנתבעים לא כפרו בכתב ההגנה כי המושכר נמצא בכתובת כי הנקוב כתב התביעה;
3) 3) התובעת צירפה לכתב התביעה תרשים הסביבה בו מצוי הנכס, תרשים הנכס ותרשים המושכר, והנתבעים לא כפרו בכתב ההגנה בנכונות תרשימים אלו.

פינוי משטח הפלישה:
הנתבעים 2 ו-3 טענו שמעולם לא נכנסו לשטח הפלישה וכי התובעת יכולה בעל עת לאטום את חלק המבנה שאינו מושכר לנתבע מס' 1.
חלק המושכר שלא הושכר לנתבע מס' 1 מסומן בקווים אדומים בתרשים שצורף לכתב התביעה (למעט ההול). לאור דברי הנתבעים 2 ו-3, אין כל מניעה ליתן בגין חלק זה של המבנה

פסק דין
לפינוי כנגד הנתבעים 2 ו-3.

פינוי המושכר:
הנתבעים 2 ו-3 טוענים שהנתבע מס' 1 נתן להם את מושכר במתנה. בהתאם לדיני הגנת הדייר, אין דייר מוגן יכול ליתן במתנה לבן משפחה את זכות הדיירות המוגנת, ולשם כך הוא צריך לנקוט בהליך של העברת הדיירות המוגנת, כפי הקבוע בחוק הגנת הדייר. הנתבע 1 הגיש הצהרת דייר יוצא והנתבעת מס' 2 הגישה הצהרת דייר מוצע, אלא שהנתבעת 2 סירבה לשלם את דמי המפתח אותם דרשה התובעת. על כן לא הגיעו הצדדים לכלל הסכם בדבר העברת הדיירות המוגנת.
משלא הגיעו הצדדים לכלל הסכם בדבר בעברת הדיירות המוגנת, לא היתה לנתבעים 2 ו-3 כל זכות להכנס ולהתגורר במושכר, ובהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוזה השכירות המוגנת, לנתבע מס' 1 לא היתה כל זכות להתיר לנתבעים 2 ו-3 להתגורר בדירה.

הנתבעים 2 ו-3 טענו שהם מתגוררים במושכר על מנת לטפל בנתבע מס' 1, שהוא נרקומן. אך הנתבעים 2 ו-3 ויתרו על הבאת ראיותיהם, כך שטענתם זו לא הוכחה.

מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעים 2 ו-3 מתגוררים במושכר ללא כל זכות שבדין, ויש ליתן כנגדם

פסק דין
לפינוי גם מן המושכר.
תשלום דמי שימוש ראויים:
התובעת תובעת מהנתבעים 2 ו-3 לשלם לה דמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס במשך 7 שנים שחלפו עד להגשת כתב התביעה.

סבור אני שיש לדחות את תביעתה של התובעת בכל הקשור לתשלום דמי שכירות ראויים, מהסיבות כדלקמן:
1) 1) התובעת לא הוכיחה מהו המועד המדוייק בו נכנסו הנתבעים להתגורר במושכר;
2) 2) התובעת לא הוכיחה שהנתבעים אכן התגוררו בשאר חלקי הנכס שלא הושכרו לנתבע מס' 1 ;
3) 3) התובעת לא צירפה חוות דעת של מומחה, כמשמעותה בפקודת הראיות, להוכחת דמי השכירות הראויים. בחוות דעת השמאי שצירפה התובעת לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית מטעמה חסרים פרטים אודות השכלתו של השמאי ונסיונו, וכן חסרה ההצהרה שהשמאי נותן את חוות דעתו במקום עדות בבית משפט וכי ידועים לו העונשים בגין עדות שקר.

על כן, יש לדחות את התביעה הכספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 2 ו-3.

טענות הנתבעים 2 ו-3 בכתב ההגנה המתוקן:
בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים טענות נוספות. משויתרו הנתבעים 2 ו-3 על הבאת ראיות מטעמם, לא הוכיחו את טענותיהם, ודין טענותיהם הנוספות להידחות.

פיצול סעדים:
מאחר והנתבעים 2 ו-3 התגוררו במושכר שלא ברצון התובעת, ואין התובעת יכולה לתבוע מהם את כל הסעדים העומדים לרשותה, ניתן בזה לתובעת היתר לפיצול סעדים.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, כדלקמן:
1) 1) לפנות את הנכס ברחוב שפירא 2 ברמלה הידוע כחלקה 5 בגוש 4432 (להלן-"הנכס") ולסלק ידם ממנו, ולהחזיר לידי התובעת את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, במצב תקין וראוי לשימוש. צו זה ייכנס לתוקפו ביום 4.4.06, על מנת לאפשר לנתבעים 2 ו-3 למצוא מקום מגורים חילופי;
2) 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מים מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3) 3) שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובעת לחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם דמי שימוש ראויים בסך 142,800 ₪, נדחית.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן בלשכתי היום כ"ז כסלו התשס"ו - 28 בדצמבר 2005, בהעדר הצדדים.

_____________________
זכריה ימיני
, שופט








א בית משפט שלום 2724/02 רשות הפתוח נ' רביק זהבה, רביק אריה (פורסם ב-ֽ 28/12/2005)