פסקי דין על תכאפל לביטוח | פסקי דין על מוניר גנאם | פסקי דין על אמל עומר ריזק מנזל

21170-10/18 תאמ     15/04/2019




תאמ 21170-10/18 תכאפל לביטוח בע"מ, מוניר גנאם נ' אמל עומר ריזק מנזל








בית משפט השלום בעפולה


י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019

תא"מ 21170-10-18 תכאפל לביטוח בע"מ
ואח' נ' ריזק מנזל

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה
, מיכל זינגר


תובעים

1. תכאפל לביטוח בע"מ

2. מוניר גנאם


נגד


נתבעת

אמל עומר ריזק מנזל



החלטה

1.
בפני
י בקשה מאת הנתבעת לחיוב התובעים בהפקדת ערובה.
2.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מקבלת את הבקשה, ואנמק;
3.
הסמכות לחייב את התובע 2 בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, קבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 :


"(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.


(ב)
לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.
4.
ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן ואח'
(16.1.13), נאמר :
"
הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית ... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין
תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן:
לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת

תקנה

519
[היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (
לוין, בעמ' 47-46).
עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה
כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק. הלכה היא כי בסוגיה האמורה על בית המשפט לנהוג "במתינות", מה גם שמשמעות אי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע היא
דחית התביעה ...כאמור, הלכה היא מעימנו, כי היעדר יכולת כלכלית, כשלעצמו, אינו עילה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק מחמת חסרון כיס. ...".

5.
בבר"ע (מחוזי-חיפה) 1615/02 מדינת ישראל נ' איימן מוחמד נימר אבו ענזה (7.10.02), נקבע: "נזכור כי ההצדקה 'הקלאסית' לקיומה של
תקנה

519
, היא החשש כי לא ניתן יהא לגבות מהתובע הוצאות המשפט, ומכאן באה לעולם ההלכה לפיה יש לחייב בהפקדת ערובה תושב חוץ חסר נכסים בארץ. מקום בו מדובר בתושב שטחים, כבר אין לדבר על חשש, אלא על וודאות קרובה כי לא ניתן יהא לגבות הוצאות שנפסקו לחובתו. כך לפחות בהאידנא, ואין לנו אלא לייחל ולצפות לימים טובים יותר, בהם ייכונו יחסים שיאפשרו אכיפה הדדית של פסקי דין".

6.
בענייננו, התובע 2 אינו תושב ישראל, כאשר לא נטען ולא הוכח שיש ברשותו נכסים בארץ, כך שאם בערבו של יום יפסיד בתביעה הנתבעת תוכל לפרוע את הוצאותיה ממנו. לכך מתווסף, כי לא ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה, כאשר לא נעלם מעיני האמור בכתב ההגנה, כי התאונה אירעה בנסיבות שונות מאלה הנטענות בכתב התביעה. בנסיבות אלו מצאתי לחייבו בהפקדת ערובה.

7.
התובעים טוענים בתגובתם, בין היתר, כי מידי חודש מוגשים מאות תביעות מסוג זה בידי תושבי שטחים, כאשר הנזק נע בין אלף לכמה אלפי שקלים. הוצאות המשפט בתיקים אלה הינן נמוכות בהתאם לסכומים הנתבעים ובשים לב לכך שלרוב התיק נגמר בישיבת קדם המשפט לאחר שמיעת הנהגים. על אף שבתי המשפט מוצפים בתביעות מסוג זה לא ראו כי הוגשו בקשות להפקדת ערובה, בתי המשפט לא ראו בעין יפה בקשות להפקדת ערובה בתיקים כאלה ולכן לא מוגשות בקשות מסוג זה. עוד טענו כי יוכלו להציג כמה אלפי תיקים כאלה שהתביעות התקבלו או נדחו ולא היה בהם הליך מסוג זה.

דא עקא, טענות אלו נטענו בעלמא, ללא הפנייה לפסיקה בנידון אשר תאשש את טענתם. גם אם אקבל את טענת התובעים כי היות התובע תושב השטחים אינו השיקול היחיד והמכריע לחיובו בערובה ויש לשקול את יכולתו הכלכלית, סיכויי התביעה, סכום התביעה ויתר נסיבות העניין, הרי שהלכה למעשה התובעים לא הוכיחו ולו בזעיר אנפין מהו מצבו הכלכלי של התובע, האם ניתן יהיה להיפרע ממנו בערבו של יום ככל שיחויב בהוצאות, כאשר לצד זה לא ניתן בשלב זה לקבוע מהם סיכויי התביעה.
בנוסף, לא למותר לציין כי לא הוגש תצהיר מטעם התובע, כתמיכה לתגובתו.

8.
כמו כן התובעים טוענים בתגובתם, כי מידי חודש מוגשים מאות תביעות מסוג זה בידי תושבי השטחים כאשר הנזק נע בין אלף לכמה אלפי שקלים. הוצאות המשפט בתיקים אלה הינן נמוכות בהתאם לסכומים הנתבעים ובשים לב לכך שלרוב התיק נגמר בישיבת קדם המשפט לאחר שמיעת הנהגים.

ספק בעיני אם טענה זו נכונה לגבי תיק דנא, בה התבקש על ידי ב"כ התובעים בדיון שהתקיים ביום 24.2.19 הגשת חוות דעת של מומחה בדין על מנת להוכיח את הטענה שהם תובעים במדינת ישראל כמבטחת או כחברה שלא יכולה
להגיש את תביעותיה ברשות או בגדה, ובכלל זה התובע 2 לא הופיע וב"כ טען, כי יגיש בקשה נוספת להזמנת העד אשר הוזמן לישיבה שהתקיימה ביום 24.2.19
אולם לא ניתן לו אישור כניסה.

בדיון שהתקיים ביום 24.2.19 התרתי הגשת חוו"ד בכפוף לתשלום הוצאות לנתבעת בסך
2,000 ₪, כאשר חוו"ד זו לא הוגשה ובתשובה לבקשה התבקשה ארכה לתשלום.

9.
בכל הנוגע לתובעת 1, בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט -1999 נקבע :
"
הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".


10.
ברע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות- מדינת ישראל (18.1.15), נפסק: "הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים".
11.
בענייננו, התובעת 1 לא הוכיחה כי ישנה הצדקה לפטורה מהפקדת ערובה, הטענה של התובעים, כי התובעת 1 הינה גוף פיננסי עשיר אשר לו סניפים בכל רחבי העולם וכי יש לו סוכנים בישראל לביטוחים כלליים, נטענה בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימלי.
12.
ויודגש, בעניין זה אין לקבל את טענת התובעים כי על המבקשת להביא פסקי דין או חיובים בהם חויבה החברה בישראל ולא שולמו, שכן עול ההוכחה מוטל על התובעת 1 להוכיח שיש לפטורה מהפקדת ערובה ולא על המבקשת להוכיח את מצבה הכלכלי של התובעת 1 וכיוצ"ב.
13.
מה גם, שאומנם לא ניתן לומר בשלב זה כי המדובר בהליך סרק, יחד עם זאת, משלא הוגשה חוות דעת כאמור בהחלטתי מיום 24.2.19, לא ניתן לקבוע אף שסיכויי התביעה גבוהים.
14.
לסיכום, אני מקבלת את הבקשה, ומורה לתובעים להפקיד עד ליום 2.5.19
סך של 6,000 ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. ככל שלא תופקד הערובה במועד, אורה על דחיית התביעה.
15.
לפנים משורת הדין ניתנת אורכה לתשלום ההוצאות לנתבעת, ככל שלא שולמו, ואשר נפסקו בישיבה מיום 24.2.19 וזאת עד ליום 18.4.19. ויובהר, אין בארכה זו כדי לדחות את המועד הקבוע לישיבת הוכחות.

למעקב המזכירות לעניין ביצוע ההפקדה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 21170-10/18 תכאפל לביטוח בע"מ, מוניר גנאם נ' אמל עומר ריזק מנזל (פורסם ב-ֽ 15/04/2019)