פסקי דין על יוסף (פרוספר) בן-מויאל | פסקי דין על מפעלי ים המלח | פסקי דין על לודן - חב' להנדסה |
2449/00 עב 26/12/2005
עב 2449/00 יוסף (פרוספר) בן-מויאל נ' מפעלי ים המלח בע"מ,לודן - חב' להנדסה בע"מ
1
בתי המשפט
עב 002449/00
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
26/12/05
כבוד השופטת יהודית גלטנר-הופמן
סגנית שופט ראשי
חזי ירמיהו - נציג עובדים
בפני
:
יוסף (פרוספר) בן-מויאל
(ת.ז. 069394096)
בעניין:
התובע
אפרים ווגדן
ע"י ב"כ עוה"ד:
נ ג ד
1. מפעלי ים המלח בע"מ
2. לודן - חב' להנדסה בע"מ
הנתבעות
1 . קפלן עדי
2 . לאבל בניהו
ע"י ב"כ עוה"ד:
פסק דין
פתח דבר
1. התובע, הנדסאי מכונות במקצועו, עבד בנתבעת 1 (להלן - מי"ה) במתן שירותי פיקוח הנדסיים כקבלן משנה מטעם הנתבעת 2 (להלן - לודן) על פי הסכם למתן שירותי תכנון, הנדסה ופיקוח שנחתם בין מי"ה ללודן.
2. התובע, עבד במפעלי ים המלח מטעם חברת לודן במשך כ-14 שנה ובעקבות הפסקת עבודתו הגיש תביעתו הנוכחית נגד הנתבעות.
3. בתביעתו נגד מי"ה תובע להצהיר, כי בינו לבין מי"ה התקיימו יחסי עובד ומעביד במהלך כל תקופת עבודתו. לטענתו, פוטר ביום 31/7/00 מעבודתו ושלא כדין ולפיכך מבקש ממי"ה להשיבו לעבודה. כן תובע לשלם לו זכויות כספיות מכוח הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי מי"ה או לחילופין מכוח היותו עובד על פי הסכם עבודה אישי ובסך כולל של 2,038,975 ש"ח.
באשר לעילת התביעה נגד לודן טוען התובע בכתב תביעתו, כי למרות שנחתמו בינו לבין לודן הסכמים בדבר מעמדו כ"יועץ עצמאי" בלודן הרי בפועל התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין לודן ולחילופין נטען כי מדובר במעבידה במשותף עם מי"ה (סעיף 1ב' לכתב התביעה). בכתב תביעתו התובע אינו מפרט אלו סכומים במדויק תובע מלודן שכן טוען, כי אם ייקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין לודן מתבקש בית הדין לפסוק "הסכומים המתאימים" מסעיף הסעד ומנספח 1 שצרף לתביעתו אולם, ניתן להסיק, כי תובע מאת לודן פיצויי פיטורים לרבות פיצויים על עצם הפיטורים שכן כל הסעדים הנוספים אינם נובעים כלל ממערכת ההסכמים שבין התובע לבין לודן אלא מדובר בסעדים אשר התובע תובע כנגד מי"ה מכוח טענתו, כי ההסכמים הקיבוציים של מי"ה חלים על יחסי העבודה שבין הצדדים.
4. הנתבעות דחו את תביעות התובע והגישו תביעות שכנגד.
הרקע העובדתי
5. מי"ה הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק אשלג וחומרי גלם אחרים במפעליה בסדום.
6. לודן הינה חברה ציבורית לניהול פרויקטים המעניקה שירותי הנדסה, תכנון ופיקוח לגופים שונים.
7. במועדים הרלוונטיים לתביעה, סיפקה לודן שירותי הנדסה, תכנון ופיקוח למי"ה במסגרת פרויקטים שונים שהתבצעו במפעליה. לצורך מתן שירותים אלו הציבה לודן במי"ה עובדים וקבלני משנה מטעמה, ביניהם אף את התובע.
8. התובע הינו הנדסאי מכונות במקצועו ועסק בביצוע עבודות תכנון, פיקוח וניהול פרויקטים בתחום זה.
9. בין מי"ה ( המזמינה) ללודן ( נותנת השירותים) היתה קיימת מערכת חוזית, אשר הסדירה מתן שירותי פיקוח וניהול של לודן ומי"ה באמצעות קבלני משנה או עובדים של לודן.
10. התובע החל עיסוקו בלודן בעקבות פניה של אחד ממנהלי לודן אליו שהציע לו לעבוד במערך פיתוח חומרי הגלם במפעלי ים המלח לתקופה של שלושה חודשים. התובע הגיע אל משרדי מי"ה בלווי נציג לודן לפגישה ולאחר מכן, החל לעבוד שם מיום 15/9/86.
11. ביום 1/10/86 חתם התובע על הסכם התקשרות עם לודן לשלושה חודשים, לפיו ישמש התובע כקבלן משנה ומתכנן מטעמה במי"ה ו/או אצל לקוחות אחרים. החוזה הוארך אוטומטית עד למועד חתימת החוזה הבא.
12. ב- 10/90 חתם התובע על הסכם לביצוע עבודות תכנון ופיקוח כעוסק עצמאי, עם חברת "אינספוט בקרה" בע"מ , כשעל ההסכם חתומה לודן.
ב-12/93 חתם התובע על הפסקת התקשרות עם חברת אינספוט בקרה בע"מ.
13. ב-11/93 חתם התובע על הסכם נוסף עם לודן לביצוע עבודות תכנון ופיקוח כקבלן משנה מטעמה וכך גם ב- 10/94 וב-3/97.
בכל ההסכמים נשללו יחסי עובד מעביד בין הצדדים והתובע הוגדר במעמד של יועץ המספק שרותים לחברה כעצמאי.
כן נקבע במפורש, כי אם ייקבע בעתיד, בדיעבד, כי התובע הינו למעשה בגדר "עובד", כי אז מסכים התובע שהשכר השעתי שהיה מגיע לו כעובד היה נמוך ב- 30% מן התמורה לשעת יעוץ שקיבל במהלך תקופה מלודן כיועץ עצמאי שלה, או בגובה התעריף ששולם באותה עת לבעל דרגה מקבילה לו בחברה ואשר הועסק על ידי לודן כעובד (הגבוה מבין השניים). כמו כן, הסכים התובע, כי במקרה זה יהיה חייב להשיב ללודן את ההפרשים בין שיעור שכרו השעתי כעובד שכיר (70% מן התמורה שקיבל לשעת יעוץ וכדומה) על פי חישוב שפורט במסמך ובהסכמתו.
14. לודן והתובע האריכו הסכמי ההתקשרות ביניהם עד ליום 31/7/00.
15. בכל תקופת ההתקשרות, קרי מיום 15/9/86 ועד ליום 31/7/00 ,עבד התובע במי"ה ברציפות.
16. התובע המציא ללודן מידי חודש פירוט שעות עבודתו לרבות שעות נוספות ושעות נסיעה והגיש לה חשבון לתשלום.
17. לודן שילמה לתובע התמורה מידי חודש וכנגד חשבוניות מס.
18. ביום 2/7/00 הודיעה מי"ה לתובע על סיום פרויקט "שלב 9" ובעקבות כך, על הפסקת עבודתו במפעלה. במקביל הודיע האחראי על הפרוייקט במי"ה ללודן על סיום העסקתו של התובע שנקבע ליום 31/7/00 (נספח כח לכתב התביעה).
19. ביום 12/7/00 הודיעה לודן לתובע על סיום העסקתו בשורותיה, החל מיום 31/7/00.
תמצית טענות התובע:
20. טענתו העיקרית של התובע, כי למרות האמור בהסכמים שנחתמו בינו לבין לודן מעמדו היה "עובד" ולא "עצמאי" וטוען, כי בינו לבין מי"ה התקיימו בכל תקופת עבודתו יחסי עובד ומעביד ומי"ה היתה מעסיקתו האמיתית. עוד הדגיש, כי לודן צורפה לתביעתו הואיל והעסקתו נעשתה למראית עין באמצעותה ולפיכך קיימת אפשרות לראותה כמעבידה במשותף עם מי"ה ו/או כמעבידה בנפרד.
21. התובע טוען, כי עבד ברציפות במפעלי ים המלח במשך 14 שנה והשתלב במפעלה. התובע טוען, כי הגיע אל מפעלי ים המלח בהסעה מטעמה, הדפיס בכל יום כרטיס עובד בשעון הנוכחות, עבד במשרדיה, אכל במפעלה, השתמש בציודה, היה כפוף ישירות למנהליה וקיבל מהם הוראות, בפגישות מול גורמים חיצוניים הוצג כעובד מטעמה, חתם על מסמכים בשמה, נשלח לקורסים ולהשתלמויות מטעמה, קיבל ממנה מתנות ושי לחג. מי"ה היא שאישרה חופשותיו, היא שלמה לו שכר עבור עבודה בשעות נוספות והכוח לפטרו אף הוא היה בידיה.
22. לודן היתה צינור להעברת כספים ותו לא. היא שימשה כמתווכת בינו לבין מי"ה, תוך גביית עמלה קבועה משכרו. התובע טוען, כי בכל תקופת עבודתו אצל מי"ה, לא היו כל קשרי עבודה מעשיים בינו לבין לודן- התובע מעולם לא עבד במשרדיה וכל קשריו עמה התבטאו בתשלום שכרו.
23. חתימתו של התובע על ההסכמים עם לודן היתה בגדר פיקציה שאין ליתן לה תוקף מחייב, שכן אינם משקפים את המציאות כפי שהייתה. כמו כן, הסכמים אלו נחתמו בכפייה והיוו תנאי להמשך עבודתו.
24. עוד טוען התובע, כי יחסי העובד מעביד עם מי"ה נמשכים, הואיל והוא מעולם לא פוטר על ידה. לחילופין, טוען התובע, כי אף אם היתה כוונה לפטרו, הרי שהדבר לא נעשה על פי ההוראות המחייבות את מי"ה והמפורטות בהסכמים הקיבוציים החלים על התובע בהיותו עובד מי"ה.
25. התובע טוען, כי על עובדי מי"ה חל הסכם קיבוצי מיוחד לכלל העובדים משנת 1986 וכן הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי דור א'. על כן, לטענתו , יש לקבוע כי הסכמים אלו חלים עליו בהיותו עובד שלה, זאת אף בהתחשב בתקופת עבודתו אצלה ויש להעניק לו זכויות של עובד קבוע, לעבר ולעתיד. אשר על כן, תובע את מי"ה לשלם לו כל הזכויות, אשר לטענתו, זכאי להן כ"עובד" מי"ה על פי ההסכמים הקיבוציים ועל פי המקובל והנהוג במפעל וכדלקמן: מענק הסתגלות, שעות נוספות, פיצוי בגין שבוע עבודה מקוצר, חופשה שנתית, משכורת יג, בונוס, פרמיית ייצור, הבראה, ביגוד ונופש, פרמיות נוכחות וייצור, פרס בטיחות, ערבי חג, הקצאת ימי העדרויות, הפרשות לקרן השתלמות ולגמל, ביטוח לאומי לרבות אובדן קצבה, הכל כפי שפורט בנספח 1 לתביעתו. מדובר בתביעות לתקופה בת 7 שנים. לצורך תשלום אגרה צמצם התובע את הפיצוי שפורט בסעיף 35ד' - י"ט לכתב התביעה ל- 1,000,000 ש"ח נטו. (מדובר בכל הזכויות שתבע למעט פיצויי פיטורים, פיצויים על עצם הפיטורים, שכר עבודה ואובדן קצבה).
26. לחילופין, טוען התובע, כי אם פוטר ע"י מי מן הנתבעות עליהן לשלם לו הסכומים המגיעים לו עקב פיטוריו, היינו פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורין שלא כדין, ושכר עבודה בסך כולל של 1,038,975 ש"ח (סעיף 35א' - ג' לכתב תביעתו) וכן תשלום בגין אובדן קצבה.
תמצית טענות מי"ה :
27. מי"ה טוענת, כי התובע מעולם לא היה עובד שלה ומעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע. מי"ה טוענת, כי התקשרה בהסכם עם לודן, לפיו לודן תבצע עבורה עבודות תכנון ופיקוח במסגרת פרויקטים שונים שמתבצעים במפעליה בסדום. המדובר במפעל אחד הנותן שירותים בתחום מומחיותו הייחודית ( לודן) למפעל אחר(מפעלי ים המלח), זאת, בין היתר, באמצעות הצבת אנשים מקצועיים מטעמו כנותן שירותים במפעלי הלקוח.
מי"ה, במסגרת התקשרות זו, שילמה ללודן את מלוא התמורה בגין העבודות שבוצעו על ידה.
28. התובע שימש כקבלן משנה של לודן לביצוע העבודות במי"ה. לודן התקשרה עימו בהסכמים, היא שילמה לו את התמורה לעבודות שביצע , בידה היה הכוח לסיים את יחסי העבודה עם התובע והיא זו שהביאה לסיומם. הקשר בין מי"ה לבין התובע נבע אך ורק מן השירותים שניתנו לה ע"י לודן במסגרת עסקה ומהצבתו של התובע במפעליה. על כן, טוענת מי"ה כי התובע היה קבלן עצמאי מטעם לודן ולא עובד, אולם אף אם ייקבע כי התובע היה עובד, הרי שיכול והוא יהיה עובד של לודן בלבד.
29. מי"ה אף טוענת, כי גם אם לצורך הדיון בלבד נניח כי התובע הינו עובד שלה, הרי שהוא אינו זכאי לסעדים הנתבעים על ידו. תנאי העסקתו של התובע נקבעו בהסכמים ספציפיים בינו לבין לודן ולפיכך חל עליו הסכם אישי ולא ההסכמים הקיבוציים המיוחדים, אשר אינם חלים על עובדים המועסקים בהסכמים אישיים.
30. העסקת התובע הסתיימה עפ"י ההסכם בינו לבין לודן וגם אם ייקבע כי התובע היה עובד של מי"ה, הרי שהועסק על פי הסכם אישי ולפיכך לא היתה כל מניעה להביא לסיום העסקתו עם גמר הפרויקט בו נתן שירותים. יתרה מכך, ההסכם הקיבוצי המיוחד אוסר על פיטורים רק במקרה של שרירות לב ואילו כאן לא היתה כל שרירות לב, אלא מדובר בהתקשרות לתקופה מסוימת שהסתיימה.
31. עוד טוענת מי"ה, כי אין כל מקום לאכוף עליה את עבודת התובע וכי אכיפה תהיה בלתי צודקת לחלוטין. זאת לאור האופן בו התנהג התובע, לאור הזמן הרב שחלף מאז שהסתיימה העסקת התובע כקבלן של לודן ובשל העובדה כי אין ללודן כל צורך בעבודתו של התובע.
32. מי"ה אף טוענת, כי התובע קיבל תמורה גבוהה בהרבה מזו שהיה מקבל לו היה עובד שלה או של לודן וכל ניסיון של התובע לחייב את מי מבין הנתבעות בחבות כפולה לשלם לו זכויות כעובד, תוך התעלמות מהתמורה הכוללת הגבוה ששולמה לו כקבלן עצמאי, מהווה ניסיון חסר תום לב להתעשר על חשבונן. על כן, יש לדחות תביעותיו הכספיות של התובע.
33. כמו כן, טוענת מי"ה להתיישנות עילות התביעה, ככל שהן מתייחסות לתקופה שקדמה ליום 30/11/93.
טענות לודן:
34. לודן טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף ולחילופין להימחק על הסף , ככל שהיא מתייחסת אליה, שכן התובע עצמו טוען בעקביות, כי היה עובד של מי"ה ולא שלה. על בסיס הנחות אלה הרכיב התובע את מסכת סעדיו, ובכללם לדוגמא- מענק הסתגלות, פרמיית יצור וכדומה- רכיבים הבנויים על בסיס ההסכמים החלים על עובדי מי"ה בלבד ואין בהם דבר מה המקים עילה כלפי לודן. אף התובע בכתב תביעתו, מנמק את צירופה של הנתבעת 2 בנימוקים טכניים בלבד ולמען הזהירות ולכן דין התביעה שכנגדה להידחות על הסף.
35. לגופו של עניין, טוענת לודן, כי הינה חברה המספקת ללקוחותיה שירותי הנדסה, פיקוח ותכנון לטווח ארוך או לפי פרויקטים. היא איננה חברת כוח אדם ואיננה עוסקת בהשמה. במסגרת הענקת השירותים בתחום מומחיותה , מעסיקה עובדים רבים, לרבות קבלני משנה ומציבה אותם במפעלי לקוחותיה. מי"ה היא אחת מלקוחותיה , והתובע, אשר היה קבלן משנה מטעמה הוצב אמנם במי"ה לצורך מתן השירותים שמספקת לודן, אך לא ניתן לומר, כי התובע היה עובד של מי"ה.
36. בעת התקשרות לודן עם התובע הוסכם, כי יחסיהם יהיו במתכונת של יחסי מזמין- קבלן עצמאי וכי התמורות שיקבל התובע מידי חודש בחודשו תכלולנה את מלוא הכספים המגיעים לו. החשבון היה ברור, מוסכם ושיקף לאשורם את כוונות התובע, התניותיו ורצונותיו. הסכמה זו באה לידי ביטוי בהסכמים השונים שנערכו בכתב , שוב ושוב לאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם.
37. עוד טוענת לודן, כי התובע הטעה אותה להאמין משך 14 שנה, כי איננו עובד אלא במעמד של עצמאי וכי התמורה שקיבל כנגד השירותים שהעניק, מהווה מלוא הכספים שהיה זכאי להם ושהיו גבוהים מן הכספים שהיה מקבל כ"עובד". רק משהופסקה ההתקשרות ביניהם העלה התובע, לראשונה, את הטענה כאילו היה כל השנים עובד של מי"ה.
38. לודן טוענת כטענה חלופית בלבד, כי אם ייקבע שהתובע היה עובד על פי המבחנים הרלוונטיים, אזי שהוא עובד שלה ולא של מי"ה.
39. עוד נטען, כי אם ייקבע כי התובע היה עובד של לודן, הרי שעל התובע להשיב לה את הכספים שקיבל ממנה ביתר. כאמור, בהסכמים שנחתמו בינה לבין התובע ובגין כך הגישה תביעה שכנגד.
התביעות שכנגד:
40. תביעת מי"ה - כמוזכר לעיל, מי"ה הגישה כתב תביעה שכנגד, בו ביקשה לחייב את התובע להשיב לה את ההפרש שבין השכר לו היה זכאי לקבל לו היה עובד שלה לבין התמורה ששולמה על ידה בפועל, בגין כל התקופה הרלוונטית ובסך של 1,519,146 ש"ח.
לחילופין, מבקשת לקבוע, כי בהתאם להסכמותיו והתחייבויותיו של התובע, היה זכאי לקבל תמורה מופחתת בשיעור של 30% מזו שקיבל לאורך כל תקופת ביצוע עבודתו ולחייבו להשיב לה ההפרש. כן מבקשת מי"ה לחייב את התובע לשפותה בגין כל סכום, שתחויב לשלם, אם תחוייב במסגרת התביעה העיקרית ובגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותו של התובע.
41. התובע ( הנתבע שכנגד) טען בתגובתו, כי מי"ה אינה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה וכי הוא אינו חייב להשיב לה מאומה, שכן עובדות המקרה כפי שפורטו בתביעה המקורית, מצביעות על פי כל המבחנים הרלוונטיים על קיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבינה. כמו כן, טען התובע, כי השכר ששולם לו היה נמוך משכרם של עובדי מי"ה ברמתו ובדרגתו. והוסיף, כי לא ברור על סמך מה מבססת מי"ה התביעה לעניין השבת הכספים שכן לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובע בעניין זה.
42. תביעת לודן - לודן בתביעה שכנגד עתרה להשבת כספים שהתובע חב לה בשל הפרת התחייבויותיו כלפיה, בשל ההסכמים שנחתמו ביניהם, בשל הפרת חובת תום הלב ויצירת מצגי שווא. תביעתה להשבה מסתכמת בסך של 1,998,586 ש"ח המהווים 30% מהתמורה החודשית הממוצעת שקיבל התובע מוכפל בחודשי עבודתו בצירוף מע"מ לרבות הפרשיה הצמדה וריבית חריגה מיום 1/7/01. לודן טוענת, כי הצדדים הסכימו, כי במידה וייקבע על ידי בית הדין, כי התובע היה במעמד של עובד, אזי שכרו של התובע יחושב כשכר נמוך ב-30% מן התמורה שקיבל ממנה במהלך תקופת התקשרותם או בגובה התעריף ששולם באותה עת לעובד בלודן בעל דרגה המקבילה לזו של התובע וכי ישלם לה כספים אלו תוך 30 יום מן המועד בו ייקבע כי אכן היה עובד שלה.
43. התובע (הנתבע שכנגד) טוען, כי יש לדחות התביעה שכנגד שכן אין כל תוקף מחייב למערכת ההסכמים וההתחייבויות שנחתמו בינו לבין לודן , שכן הנתבעות יחדיו יצרו מסגרת מלאכותית ופיקטיבית של הסכמים, הכל בכדי לגזול מן התובע מעמדו כעובד.
עוד טוען התובע, כי חתם על הסכמים אלו בלית ברירה ובכפיה, שכן רצה לשמור על מקום עבודתו שכן הובהר לו, כי ללא חתימתו לא יוכל להמשיך לעבוד ולפרנס את משפחתו.
44. התובע מדגיש, כי אף לטענת לודן כתב התביעה שכנגד מכוון, למעשה רק לסיטואציה אחת- אם ייקבע, כי התובע הינו עובד שלה . התובע טוען, כי מעולם לא ביצע עבודה עבור לודן לכן לא יכול היה להיחשב לעובד שלה אלא היה עובד של מי"ה, אולם גם אם ייקבע, כי היה עובד שלה, הרי שאין תוקף למסמכים הנטענים, כאמור לעיל.
המחלוקות:
45. האם שררו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין מי"ה או שמא בינו לבין לודן? ומי היתה מעסיקתו?
46. מה היה מעמדו של התובע? האם היה קבלן עצמאי או עובד?
47. האם דין התביעה כלפי לודן להידחות או להימחק על הסף?
48. באם ייקבע, כי התובע היה עובד, כיצד יש לחשב שכרו? האם עליו להשיב כספים ואם כן אל מי מבין הנתבעות?
49. האם תביעתו של התובע התיישנה , ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה ליום 30/11/93?
50. מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע והאם הופסקה כדין?
51. האם התובע זכאי לזכויות בגין תקופת עבודתו , לרבות בשל הפסקתה?
ההכרעה:
האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מי"ה?
52. טענתו העיקרית של התובע הן בכתב תביעתו ולמותר לציין בסיכום טענותיו היא , כי בינו לבין מי"ה התקיימו יחסי עובד מעביד. למען הדיוק יצויין, כי בסיכום טענותיו טען התובע מפורשות, כי בינו לבין לודן לא שררו יחסי עובד ומעביד וכי לא היה עובד של לודן אלא של מי"ה. לשם בחינת שאלה זו עלינו, ראשית לבחון מערכת היחסים בין המעורבים בעניין.
במקרה דנן, המדובר כאמור ב"תבנית העסקה" תלת מימדית שבה שלושה גורמים: העובד, המזמין ומי שנותן השירות למזמין. המחלוקת העיקרית המתעוררת במקרים כגון אלה, ואף בענייננו, היא השאלה בדבר "זיהוי המעביד", קרי מי שימשה כמעסיקתו של התובע , האם זו מי"ה או שמא המדובר בלודן?
במקרה זה, מתעוררת שאלה נוספת, השלובה בסוגיית זהות המעביד והיא השאלה בדבר מעמדו של התובע - האם היה עובד של מי מן הנתבעות או שמא היה בגדר קבלן עצמאי הנותן שירותים.
הקביעה בשאלות אלו אף תכריע את הכף בדבר זכאותו של התובע לסעדים הכספים וההצהרתיים להם עתר וכן את גורל התביעות שכנגד.
53. השאלה הראשונה, לה נדרש אם כן, היא השאלה בדבר זהות המעסיק בנסיבות בהן מעורב צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו.
54. ראשית, בבואנו לזהות את המעסיק , שעמו נתקיימו יחסי עובד מעביד, צריך לעמוד לנגד עיננו העיקרון החוזר ונשנה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כדלקמן:
" היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין כהוויתן. הקובע איפוא הוא מהות היחסים שנוצרו למעשה ולאו דווקא רצונם של הצדדים. מאחר שאין זה מעבר למציאות משפטית ששניים יתכוננו מראש לתוצאה משפטית מסוימת אך למעשה לא ישיגוה. זכויות העובד, בין מכוח חוקי המגן ובין מכוח ההסכמים הקיבוציים, אינן ניתנות ברובן המכריע לוויתור". (ראה- מאמרו של מ. גולדברג "עובד מעביד תמונת מצב", עיוני משפט כרך י"ז, ע"מ 19).
על תבנית-העסקה תלת מימדית בלתי שגרתית כמו גם על תבניות העסקה אחרות כתב המלומד מרדכי מירוני במאמרו "מיהו המעביד-הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות העסקה מודולריות" בכרך ט' 2 עיוני משפט עמ' 505 וראה פסקי הדין שם, אליו מפנות הנתבעות בסיכומיהם.
באותה פסיקה שאוזכרה במאמרים הנ"ל ובזו שלאחריה התגבשו מזמן לזמן כלים וכללים משפטיים שפשטו צורה ולבשו צורה, ולכולם תכלית אחת:
הניסיון לזהות מי המעביד ולמי נייחס יחסי עובד מעביד בתבנית העסקה זו בת שלוש הצלעות.
55. סקירה ממצה בנושא תבנית העסקה כזו שלפנינו מצויה במאמרה של פרופ' רות בן ישראל "מיקור חוץ "outsourcing" מתמקרים החוצה... " ,שנתון משפט העבודה -1999 כרך ז' עמ' 5.
המחברת סוקרת את המצב המשפטי לעניין תבניות ההעסקה השונות, מייחדת דברים לתבניות ההעסקה נשוא דיוננו, ורואה את נקודת התפנית בפסיקת בתי הדין לעבודה בפסק הדין דב"ע 3/142 אלהרינאת נגד כפר רות, פד"ע כד' 535 (להלן: "פס"ד כפר רות").
את העקרונות המנחים שנקבעו ב
פסק דין
כפר רות מסכמת פרופ' בן ישראל כך:
"... ראשית, בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי, בנוסף על העובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטיים נוצרו במפורש או מכללא (מכח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה.ו
שנית, נקודת המוצא היא כי העובד והמשתמש הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו (לטעון שהקבלן הוא המעביד) להוכיח את טענתו. הנטל יורם אם יוכח:
1. כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה בין הצד השלישי (הקבלן) לעובד ובין הקבלן למשתמש.
2. שמטרתם של החוזים הללו איננה עקיפה או התחמקות מחובות מעביד מכח חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה.
3. שמטרתם של החוזים אינה מנוגדת לתקנת הציבור, אינה נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה מכוח סעיף 30 לחוק החוזים.
אם יורם הנטל כאמור כי אז תקבע זהותו של המעביד מבין שני המעבידים המתחרים (המשתמש והקבלן) על פי סימני ההיכר שקבע בית הדין לזיהוי מעביד, כשהעיקריים שביניהם הם אלה:
א. כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות ;
ב. מי קיבל לעבודה, מי קובע את תנאי ההתקבלות לעבודה ומי משבץ בעבודה ;
ג. מי קובע את מכלול תנאי העבודה והשכר ;
ד. מי נושא בתשלום השכר ולא מי מבצע טכנית את התשלום;
ה. מי מפקח על העבודה ;
ו. למי הבעלות על אמצעי הייצור ;
ז. אם העבודה שלשמה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש או למימוש פרוייקט צדדי ;
ח. אם יש לצד השלישי עסק משלו הנותן שירותיו לאחר במסגרתו משולב העובד;"
56. עוד נקבע בהלכת כפר רות, כי מתוך סימני ההיכר לזיהוי המעביד העולים בעיקרם מההלכה הפסוקה:
"ניתן לשאוב אינדיקציות בדבר הצדדים הנכונים להתקשרות למתן עבודה בתמורה, לרבות מכוח התנהגותם של הצדדים באתר העבודה...אכן כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד משמעי אולם בהצטברם של סימני ההיכר, כולם או בחלקם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו."
(בעמ' 5 לפסק הדין)
57. בפס"ד מאוחר יותר דב"ע נד/ 96-3 מ.ב. מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ חליל - עבד אלרחמן ואח', פד"ע כט' 151, קובע הנשיא אדלר את הדברים הבאים:
"בהעדר חקיקה המגינה על עובדים המועסקים ביחסי עבודה מורכבים אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה. בית הדין אינו צריך להמתין לחקיקה או לחקיקת משנה לפתור את הבעיה של עובד המועסק ביחסי עבודה מורכבים. על בית הדין מוטלת האחריות לפסוק, תוך התחשבות במטרה הגלומה בחוקי המגן של משפט העובדה, אפילו כרוך הדבר בחיפוש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי העבודה המגן והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפחתתם או לעקיפתם".
58. הן הפסיקה והן הספרות המשפטית בסוגיית "זיהוי המעביד" מתייחסות, בעיקר, לתבנית העסקה משולשת המוסדרת באמצעות שני חוזים, חוזה אחד בין המשתמש לבין הצד השלישי (להלן: "הקבלן"), שבמסגרתו מתחייב הקבלן לספק למשתמש כוח עבודה, וחוזה שני בין הקבלן לעובד, הנחזה כחוזה עבודה.
(רות בן ישראל, מיקור חוץ (outsourcing) 'מתמקרים החוצה: העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם - פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמלית בעיסקה האותנטית, ספר ברנזון, כרך שני עמ' 561, בעמ' 565).
מאפיין נוסף לתבנית העסקה משולשת זו, אליה מתייחסות, כאמור, הפסיקה והספרות המשפטית, הוא שהמשתמש הוא הנושא בפועל בעלויות ההעסקה של העובד, אותן הוא משלם לקבלן, לעיתים בתוספת עמלת תיווך, והקבלן, מתוך כספים אלה שקיבל מהמשתמש, משלם לעובד את שכרו ואת התנאים הסוציאליים הנלווים. במלים אחרות, תשלום שכרו ותנאיו הסוציאליים של העובד בא מכיסו של המשתמש, אשר מסיבות של גמישות ניהולית והוזלת עלות העבודה התקשר עם הקבלן, על מנת שהאחרון "יתפקד" כמעביד.
59. על פי מבחני הפסיקה, מגמת בתי הדין לעבודה להגביל, להתנות או שלא להכיר בנפקות או בחוקיות העסקה באמצעות הספקת עובדים על ידי צד שלישי נובעת, בעיקרה מן הרצון למנוע ניצול לרעה של צורות העסקה כאמור, העלולות להותיר את העובד חסר הגנה.
(ראה- דב"ע נד/3-96 דלעיל וכן רות בן ישראל, שם בע"מ 586).
60. מתוך סקירת הפסיקה בסוגיית זיהוי המעביד, בטרם הלכת כפר רות, עולות שתי מגמות: האחת, לראות את המשתמש כמעביד - מגמה העולה מרוב פסקי הדין, והשניה, על פיה תבנית ההעסקה המשולשת אינה משפיעה על מערכת היחסים שבין הצד השלישי לעובד והוא ימשיך להיחשב כמעבידו, וזאת למרות העובדה ששירותיו ניתנו במסגרת עסקו של המשתמש. מגמה זו באה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין דב"ע שם/ 3-129 הרשקוביץ יוסף נ' מדינת ישראל, פד"ע יב, 255 (להלן-הלכת הרשקוביץ).
המבחנים שנקבעו בהלכת הרשקוביץ אומצו בהלכת כפר רות, ואף פותחו תוך המרת ההתקשרות הפורמלית במהותית. כך למשל, על פי הלכות אלה, התשובה לשאלה על מי חובת תשלום שכרו של העובד היא בעלת משקל נכבד לעניין זיהויו של המעביד שכן השאלה הרלוונטית היא מי נושא בתשלום השכר ולא מי שמשלם בפועל.
61. לצורך הקביעה מיהו המעביד יש לבחון גם מהי תכלית ההעסקה ומהן נסיבות העבודה
(ראה- דב"ע נה/109-02 דפנה לוין נ' ביטוח לאומי , פד"ע עמ' 13 לפסק הדין). כך לדוגמא, שקל בית הדין הארצי לעבודה שיקולי צדק חברתי ומדיניות ראויה כלפי פועלי יום ובמיוחד פועלי יום זרים בעת שנדרש להכריע מיהו מעבידם של עובדים זרים, פועלי בניין שמצאו את עצמם מועסקים "ביחסי עבודה מורכבים" (ראה - דב"ע נד/96-3 דלעיל).
ומן הכלל אל הפרט:
62. ראשית, נבחן להלן את התשתית העובדתית שהוכחה על ידי הצדדים במהלך המשפט, תוך יישום הנפקויות המשפטיות וסימני ההיכר המקובלים שנקבעו בפסיקה דלעיל, במקרה שלפנינו. בהמשך אף נתייחס להיבטים נוספים הכרוכים במודל ההעסקה הבלתי שגרתית התלת מימדית.
63. מטעם התובע העידו התובע עצמו, מר פטר בראון- מהנדס אזרחי בתחום התעשייה ומר מרקוביץ' יצחק- יועץ מס וכלכלן.
מטעם מי"ה העידו מר משה חסון- סמנכ"ל משאבי אנוש ומר יהודה מוזס- ראש מחלקת שכר.
מטעם לודן העידו מר שאול סיטון, סמנכ"ל הכספים בלודן ומר אהרון ארנון- מנכ"ל לודן.
כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם
64. אם נפנה תחילה אל הגדרת היחסים כפי שמצאה ביטויה במסמכים השונים, אין חולק, שבין מי"ה ללודן היה קיים הסכם למתן שירותי תכנון ופיקוח בתחום התעשייה (נספח א' לתצהירו של מר חסון, נספח ל' לתצהיר התובע). על פי ההסכם הנ"ל הנוסח משנת 1996 - סעיף 4(א) להסכם) הוסכם, כי : "כוח האדם שתעמיד החברה (לודן) לרשות מי"ה... ייחשב לכל צורך ועניין כעובדים וכמועסקים של החברה אשר תשלם לעובדים כאמור את משכורתם, תנכה את מס ההכנסה המתחייב על פי הדין, תשלם את דמי הביטוח הלאומי... כוח האדם לא יהיה בשום מקרה עובדי מי"ה".
65. על-פי הסכם ההתקשרות בין מי"ה ללודן היתה מי"ה שולחת ללודן מידי תקופה הזמנות עבודה בה צויין היקף העבודה (במספר שעות) מי אחראי מטעם מי"ה על הפרוייקט לרבות לוח זמנים מוצע. הזמנת עבודה זו הינה חלק בלתי נפרד מההסכם למתן שרותים של לודן למי"ה. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי שמו של התובע צויין בחלק מההזמנות בדבר המשך העסקתו כמפקח בפרוייקט הנ"ל.
66. אין מחלוקת, כי בין התובע לבין מי"ה לא היתה התקשרות חוזית למתן עבודה בתמורה.
67. במקביל, בין התובע ללודן נחתמו סדרה של הסכמי התקשרות בשנים 1986, 1990, 1993 ו-1997 שהוארכו מעת לעת ( נספחים כד- כט לתצהיר התובע).
68. מעדויות הצדדים שנשמעו בפני
נו, עולה כי הנתבעות ראו בתובע , לאורך כל הדרך נציג לודן המוצב מטעמה ועל ידה בחצר מי"ה (עדותו של מר ארנון ע"מ 136 לפרוטוקול מיום 21/10/04, ע"מ 89 לפרוטוקול מיום 12/10/04). כך גם עולה מדו"ח נוכחות של התובע שנוהל במי"ה בו הוגדר התובע כ"עובד" חוזה, סיווגו והיותו שייך ללודן (נספח א' לתצהיר התובע).
69. אף התובע הודה בעדותו, כי ראה עצמו כקבלן עצמאי ולא כעובד לודן. עוד העיד כי כך הציג עצמו בפני
הכל וכן בפני
הנתבעת 1. וכך העיד בעניין זה:
" ש. ראית את עצמך כקבלן עצמאי?
ת.כן
ש. גם לודן ראתה אותך כקבלן עצמאי?
ת.כן
ש. בינך לבין מי"ה ( מפעלי ים המלח- י.ה) לא נחתם הסכם
ת. לא נחתם שום הסכם ...
ת. תמיד אמרתי שאני קבלן עצמאי, אני לא מכחיש זאת...
ש. גם למי"ה לא אמרת שאתה לא קבלן עצמאי
ת. למי"ה אמרתי שאני קבלן עצמאי זה ברור
ש. מבחינת מי"ה היית קבלן עצמאי של לודן
ת. אני מבקש לחשוב על הנושא הזה ואני עונה שמבחינת מי"ה הייתי עובד לודן... " (ע"מ 23- 24 לפרוטוקול מיום 5/2/04).
בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני
מי עליו להתפטר-
70. במסגרת ההתקשרויות החוזיות בין התובע ללודן, הוסכם כי אופן הבאתם לסיום ייעשה על ידי לודן או התובע ( ס' 9 להסכם מיום - נספח כד וס' 10 להסכם מיום - נספח כה בתצהיר התובע).
בפועל, לודן היא זו שהביאה להפסקת ההתקשרות עם התובע, במכתב הפיטורים מיום 12/7/00 (נספח ה' לתצהיר התובע).
התובע טוען, כי כבר ביום 2/7/00 זומן לשיחה אצל ראש אגף 9 במי"ה, מר דן טוקר ושם נמסר לו כי מי"ה מתכוונת להפסיק שירותיו. ( ת/3 )
הנתבעת הודתה בקיום השיחה, אך טענה, כי ההודעה על הפסקת שירותיו נעשתה בשל סיום פרויקט שלב 9 , בו השתתף התובע וכי התובע במעמד זה לא טען כל טענה לעניין היותו עובד מי"ה או על סיום ההתקשרות. טענה זו לא נסתרה.
אמנם, אף מנוסח מכתב הפיטורים , עולה כי בעקבות הודעת מי"ה על הפסקת שירותיו במפעליה, סיימה לודן את חוזה ההתקשרות בינה לבין התובע ביום 30/7/00.
אולם ברי לכל, כי בידי מי"ה לא היה הכוח לסיים ההתקשרות בין התובע ללודן, שכן על פי הסכמי ההתקשרות, לא היתה כל תלות בין סיום ביצוע פרויקט במי"ה לבין סיום ההתקשרות עם התובע וכי לודן יכולה היתה לשבץ התובע למתן שירותיו אצל לקוחות אחרים.
על כן אנו קובעים כי הכוח לפטר את התובע היה נתון בידי לודן.
מי קיבל את התובע לעבודה , מי קבע את תנאי קבלתו , מי שבצו ומי העבירו מתפקיד לתפקיד
71. התובע הודה בתצהירו ובעדותו, כי התקבל לעבודתו על ידי לודן. התובע העיד, כי פגש עובד של לודן, מר שמעון כהן וסיפר לו כי הוא עומד לסיים עבודתו בחברה אחרת. לאחר מכן, פנה אליו נציג אחר של לודן, מר מזוז יוסף ( אשר זומן להעיד מטעם התובע, אך לא התייצב מספר פעמים והתובע וויתר לבסוף על עדותו) ואמר לו שקיימת אפשרות לשבצו לעבודה במי"ה . התובע הגיש טופס קורות חיים ללודן, והציג מועמדותו בפני
ה. אין חולק על כך, כי לתובע נעשה ראיון קבלה ראשוני על ידי עובד מטעם לודן( מוסכמה מס' 10 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות המשותפת) ולאחריו הגיע התובע אל משרדי מי"ה עם נציג לודן לפגישת תיאום ותחילת עבודה במפעלה.
התובע טען בנקודה זו, כי ראיון הקבלה נעשה על ידי מי"ה והיא זו שאישרה קבלתו. סבורים אנו כי, אף אם כך היו פני הדברים, הרי שלמי"ה קמה הזכות לבחון ולאשר את מצבת כוח האדם שסיפקה לה לודן, בהתאם להסכמי ההתקשרות בין הנתבעות, אך אין לראות בה כמי שקיבלה התובע לעבודה.
72. לטעמנו וכפי שעולה מעובדות המקרה ועדויות הצדדים, לודן היא זו שקיבלה התובע לעבודתו, קבעה את תנאי קבלתו, קבעה את גובה התמורה ששולמה לו והיא זו ששיבצה אותו לעבודה במי"ה.
מי קבע את מכלול תנאי העסקתו של העובד, ומי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד
73. אין מחלוקת, כי לודן קבעה את מכלול תנאי ההעסקה של התובע. מן התשתית העובדתית שהוצגה בפני
נו המערכת ההסכמית בדבר תנאי עבודתו של התובע היתה בינו לבין לודן בלבד. התובע העיד, כי הסכומים ששולמו לו נקבעו על פי תעריף שסוכם עם לודן. אף ההסדר בדבר תשלום שכרו של התובע, מעיד על כך שלודן היא זו שקבעה מכלול תנאי העסקתו. התובע מילא דו"חות נוכחות במי"ה, הוציא חשבוניות מס והעבירם אל הנהלת החשבונות של לודן. עוד עולה, כי לודן העניקה לתובע במהלך תקופת ההתקשרות עימו לפחות 2 הלוואות, כהטבה וכחלק מתנאי העסקתו.
כמו כן, אין חולק על כך , כי לודן היא זו שנשאה בתשלום שכרו של התובע והשכר שולם לתובע ללא כל תלות בתמורה שקיבלה לודן ממ"יה במסגרת ההתקשרות ביניהן. ( ס' 10 לתצהירו של מר סיטון וכן עדותו של מר ארנון בע"מ 136 לפרוטוקול מיום 21/10/04 ). טענות התובע לסתירת קביעה זו - לא הוכחו.
מי נתן חופשות לעובד וממי היה עליו לבקש את אישור חופשותיו
74. התובע טען, כי כאשר ביקש חופשה, תיאם זאת עם הממונה עליו במי"ה. בתחילה טען התובע, כי קיבל אישורי חופשה על פי טופס מיוחד ( נספח ח' לתצהירו), עם זאת מחקירתו הנגדית עולה כי אין המדובר באישורים ששימשו לחופשה, אלא באישורים ששימשו כאסמכתא לחיוב הנתבע מי"ה ע"י לודן בגין שירותים שניתנו מחוץ למפעלי מי"ה (עדות התובע ע"מ 26 לפרוטוקול מיום 5/2/04 וע"מ 52 לפרוטוקול מיום 18/5/04)
מאידך, מר חסון העיד, כי התובע היה צריך לתאם את חופשותיו עם לודן והיא היתה צריכה להעמיד לנתבעת 1 מחליף ( ע"מ 104 לפרוטוקול מיום 12/10/04 ) . עדות זו לא נסתרה על ידי התובע.
משכך, אנו קובעים, כי לודן היא זו שנתנה ואישרה לתובע חופשותיו.
כיצד דווחו היחסים לרשויות המס ולביטוח לאומי
75. אין חולק על כך, כי התובע דווח לרשויות המס ולביטוח לאומי כקבלן עצמאי מטעם לודן בלבד. התובע הוציא חשבוניות מס עבור לודן ( ע"מ 16 לפרוטוקול מיום 5/2/04) ומבחינת הרשויות לא היה כל קשר בינו לבין מי"ה.
מי הבעלים של הציוד , החומרים והכלים שמשמשים את עובד
76. מעדויות הצדדים ומן הנתונים העובדתיים שהוצגו בפני
נו עולה, כי לתובע הוקצה משרד בתחומי מי"ה. התובע קיבל ציוד משרדי ממי"ה (עדותו של מר חסון- ע"מ 89, 106 לפרוטוקול מיום 12/10/04). התובע השתמש במהלך עבודתו בנייר מכתבים שעל גביו מתנוסס הלוגו של מי"ה וקיבל מכשיר מירס, כתובת דואר אלקטרוני ורכב לשימוש ברחבי המפעל.
מי"ה טוענת בהקשר זה, כי הציוד נמסר לתובע, במסגרת תפקידו כמפקח פרויקט ומשום שעמד בקשר עם קבלנים חיצוניים ועם אנשי מינהלת הפרויקט. על כן לטענתה אין להסיק מכך ולא כלום באשר לקיומם של יחסי עובד מעביד.
סבורים אנו, כי הצדק עם מי"ה בעניין זה. לטעמנו, התובע במסגרת תפקידו וביצוע עבודות הפיקוח והתכנון, חייב היה לתת שירותיו במשרדי מי"ה. מטבע הדברים הפרויקט נוהל במי"ה ועל כן התובע, אשר היה מופקד על פיקוח , תכנון וניהול הפרויקט היה חייב להימצא בשטח זה, במסגרת מתן שירותיו.
אף התובע עצמו העיד, כי המפקחים במי"ה קיבלו מכשיר מירס לצורך התקשרות פנימית במפעל ונסעו ברכב בשטחי המפעל לצורך שירותי הפיקוח שהעניקו. (ע"מ 25 לפרוטוקול מיום 5/2/05). כך גם העיד מר פטר בראון ( ע"מ 67 לפרוטוקול מיום 18/5/04). ומר ארנון, העיד מטעם לודן, כי המדובר בשיטה המקובלת אצל לקוחותיה ולא רק במי"ה.
מכלול ההקשרים והזיקות בין הצדדים הרלוונטיים להסדר ההעסקה
77. מאפיין זה כולל בתוכו את השאלות- מי פיקח על עבודת התובע, למי הוא מדווח על עבודתו ולמרותו של מי הוא סר.
ממכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלוונטיים להסכמי ההעסקה, התמונה העולה היא, כי מי"ה היתה הדומיננטית בפיקוח על עבודת התובע. אין חולק על כך, כי עבודתו של התובע נעשתה במפעלי מי"ה ובמשרדיה. התובע עבד תחת הוראות מנהלי הפרויקט במי"ה והם אלו שהנחו את התובע במילוי תפקידו. התובע כאמור לעיל, השתמש בציודה של מי"ה וסר למרותה במסגרת ביצוע עבודתו.
אמנם פרטנו לעיל, כי ביחס לתנאי עבודתו של התובע, קבלתו לעבודה, תשלום שכרו והפסקת עבודתו - לודן היא בעלת הזיקה הרבה ביותר. אולם באשר לפיקוח המקצועי על התובע, הרי שזה נעשה על ידי מי"ה.
אך יודגש, כי אין בכך כדי "ליצור יש מאין" ואין די בעובדה האמורה כדי לקבוע קיום יחסי עובד מעביד בין מי"ה לבין התובע.
מן החומר הראייתי שהונח בפני
נו עולה, כי הפיקוח על עבודת תובע על ידי מנהלי מי"ה היה מחויב המציאות ונעשה במסגרת מילוי תפקידו של התובע כנותן שירותים מטעם לודן במי"ה. מטבע הדברים, עבודתו של התובע בוצעה במקום מתן השירותים וכבר נפסק כי עובדה זו כשלעצמה אינה מעידה על קיום יחסי עבודה בין הצדדים אלא יש לבחון נסיבות העבודה בכללותן (ראה- ע"ע 232/03 שמואל ליבוביץ נ' ימית שמירה אבטחה ושירותים בע"מ, לא פורסם). על אופי מתן שירותי התובע במי"ה עוד נפרט בהמשך, אך כבר כעת נציין, כי אין די בכך בכדי לקבוע קיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין מי"ה.
רציפות , זמניות ומשך קשר העבודה
78. התובע עבד ברציפות מאז 1986 ועד 2000 , משך 14 שנים אצל מי"ה. עם זאת, יודגש, כי התקשרות ממושכת לכשעצמה , אינה מעידה בהכרח על קיום יחסי עובד מעביד ונסיבותיו של כל מקרה תבחנה בכללותן. (ראה- ע"ע 30021/98 עו"ד זאב טריינין נ' מיכה חריש, פד"ע לז 443) אם כי אין להתעלם מעובדה זו [דב"ע נו / 15-4 מועצת פועלי רחובות - מכון ויצמן למדע, פד"ע ל' 163 ו- ע"ע 1189/00, אילנה לוינגר - מדינת ישראל (טרם פורסם)].
האם יש לצד השלישי עסק משלו בו השתלב העובד
79. כפי שפירטנו לעיל בפרק העובדות של פסק הדין, לודן הינה חברה המעניקה שירותי הנדסה, פיקוח ותכנון בתחום התעשייה. כעולה מתצהירו של מר ארנון ומכתבי הטענות, החברה מעסיקה כ- 250 עובדים ומספר קבלני משנה (כחמישה) , המוצבים באתרים שונים של לקוחותיה לביצוע פרויקטים, ובניהם אף מי"ה. יחד עם התובע עבדו עובדים נוספים של לודן והוכח בפני
נו, כי המדובר בחברה אמיתית שלא הוקמה רק לצורך מתן שירותים למי"ה אלא יש לה לקוחות ועיסוקים מעבר לאלו שבוצעו במי"ה. לודן אינה "ראיס" או חברה ריקה מתוכן אלא חברה ציבורית ותיקה ובעלת היקף עסקים משמעותי המעסיקה עובדים רבים. התובע טען כי לודן שימשה כקבלן כח אדם, שנועד להעמיד למי"ה מצבת כח אדם, במסגרת ההתקשרות ביניהם. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי התובע והוא לא השכיל להרימו.
מר ארנון העיד, כי לודן עסקה בפיקוח על עשיית עבודות על ידי קבלנים חיצוניים, תכנון מתקני תעשייה, ביצוע הערכות תקציב , הערכות מחיר , הכנת מפרטים לביצוע פרויקטים, אצל מי"ה ובמפעלים אחרים כחברת הנדסה.
עדות זו מקובלת עלינו ולא שוכנענו, כי לודן הינה חברת כח אדם בלבד כפי שהתובע תאר אותה, ואשר הוקמה לצורך מתן שירותים למי"ה בלבד ובכדי להוזיל עלויותיה , תוך פגיעה בזכויות עובדיה, כטענת התובע.
האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עסקו העיקרי של המשתמש בעבודה ובו משתלב העובד או שמא נשכר לפרויקט צדדים הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוק העיקרי -
80. התובע, כאמור לעיל , עסק במתן שירותי פיקוח והנדסה. מי"ה טוענת כי שירותים אלו אינם מהווים חלק מפעילותה הרגילה והם במובהק מסוג השירותים המצויים בתחום מומחיותה של לודן וניתנים במסגרת עיסוקה הרגיל כחברת הנדסה.
יתרה מכך, טוענת מי"ה , כי המדובר בשירותים שניתנו במסגרת פרויקטים ספציפיים שבוצעו עבורה על ידי קבלנים חיצוניים. אף לודן טוענת, כי סיפקה למי"ה שירותים המצויים בתחום מומחיותה המיוחד. התובע מאידך, טוען, כי בין מי"ה ללודן קיימים שני סוגי הסכמים. סוג אחד הוא הסכם לביצוע פרויקטים שונים. אף התובע עצמו מודה כי המדובר בהסכמים לביצוע עבודה ספציפית שביצעה לודן עבור מי"ה, אולם לטענתו אין כל קשר בין ביצוע הסכמים אלו בין הנתבעות לבין התובע. לטענתו, הועסק במסגרת סוג ההסכמים השני שנחתם בין הנתבעות והוא הסכם מסגרת להעסקת עובדים.
מי"ה, בסיכום טענותיה מפנה תשומת לב בית הדין לעובדה, כי לודן אינה כופרת בכך שהתובע הוצג במפעלי מי"ה על ידה ומטעמה ואף הצהירה שאם ייקבע שהתובע היה "עובד", הרי שהיה עובד שלה ולא של מי"ה.
81. מי"ה הינה חברה העוסקת בעיקר בהפקת והספקת חומרי גלם לתעשיות כימיות. התובע לא עסק בעבודת הייצור של הנתבעת שזהו תחום עיסוקה העיקרי, אלא כאמור בעבודות פיקוח ותכנון בעת ביצוע פרויקטים במי"ה, כך למשל העיד, כי השתתף בביצוע פרויקט שלב 9, דוברה 19 וכיוצא בזה.
ספק בעיננו, אם ניתן לראות בעבודתו של התובע עבודה הנעשית במסגרת עיסוקה העיקרי של מי"ה, שכן פעילותו של התובע היתה דווקא בתחום עיסוקה של לודן ולא של מי"ה. מאידך גיסא, סבורים אנו, כי אין המדובר בביצוע "פרויקט צדדי", ולו מהטעם, כי התובע הועסק בו שנים רבות עד למועד פיטוריו.
אף מי"ה מודה, כי התקשרה עם לודן לצורך מתן שירותי פיקוח כבר מתחילת שנות השמונים וכי הענקת השירותים נעשתה באופן רצוף וממושך.
לסיכום פרק זה -
82. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ולאחר בחינת הסממנים לזיהוי המעסיק, אין ספק, כי רוב רובם של "סימני ההיכר" העיקריים שנזכרו לעיל, מובילים למסקנה, כי יש לדחות את טענת התובע בדבר קיום ייחסי עובד ומעביד בינו לבין מי"ה.
83 מסקנתנו זו נתמכת, אף בפסיקה המתייחסת למקרים בהם קיימת מערכת יחסים משולשת שהיא תוצאה של מיקור חוץ.
84. על מיקור חוץ, הרקע לו וסוגיו
מיקור חוץ (outsourcing ) המקובל היום בשיטות ניהול וארגון נובע מההתפתחות הכלכלית, הטכנולוגית, וחברתית מרחיקת הלכת המאפשרת להוציא עובדים "החוצה" ומאופנה ניהולית ההולכת ומתפשטת שאין מנוס אלא מלאמצה.
ראה - אמירה גלין, מיקור חוץ (outsourcing ) מתמקרים החוצה; ההיבט הארגוני והניהולי, ספר ברנזון, 603).
בהתאם לאסטרטגיית מיקור החוץ, מוצאות אל מחוץ למערכת הארגונית חלק (ולעיתים אף חלק נכבד) מן הפונקציות הארגוניות. כך מוצאות מתוך המערכת הארגונית פונקציות כגון: עיבוד נתונים, שיווק, מיון עובדים, פונקציות משרדיות (הדפסה, ניהול חשבונות) ועוד ועוד. במקום עובדים קבועים מקיים הארגון קשר עם קבלני משנה, עובדים עצמאיים (self employed) או עובדי קבלן. ניהול המשאב האנושי אף הוא מוצא מחוץ למערכת הארגונית תוך הסתייעות בקבלני כח אדם, המספקים לארגון את העובדים הדרושים לו במועדים שונים.
למיקור חוץ יש שתי צורות אופייניות -
מיקור חוץ של הפונקציות:
א. הוצאת תחומים פונקציונליים שלמים מתוך המסגרות הארגוניות, למשל שירותי מחשוב, שיווק או מכירות לקבלני משנה. קבלן המשנה מבצע את העבודה בחצריו הוא ואחראי לספק למערכת הארגונית את השירותים או את המוצרים שעליהם סוכם. במקרה זה מומר הקשר הפורמאלי הישיר שבין ארגון לבין עובדים בקשר עקיף, דרך קבלן המשנה. העובדים הם עובדיו של קבלן המשנה, אך מבצעים את עבודתם בעבור הארגון שמקבל את השירות. אם קבלן המשנה אינו עומד בהתחייבויותיו לשביעות רצונו של הארגון, ההנחה היא כי ניתן להחליפו באחר.
מיקור חוץ של כוח אדם :
ב. מיקור חוץ הוא שימוש בקבלני כוח אדם (חברות לכח עבודה זמני, ראיסים למיניהם וכדומה) על מנת לקבל לארגון עובדים זמניים וגם לא זמניים, שניתן להעסיק אותם כל עוד זקוקים לשירותיהם או מעוניינים בהם, ולהחזירם לקבלן כח האדם כאשר אין בהם עוד צורך. בצורה זו, שלא כמו בצורה הראשונה של הוצאת פונקציות שלמות מתוך הארגון, העבודה נעשית בדרך כלל על ידי עובדים של קבלן כוח אדם בחצריו של הארגון מקבל השירות. העובדים נחשבים לעובדיו של קבלן כוח האדם ולא כעובדיו של הארגון (מקבל השירות) המפעיל אותם, על אף העובדה שהלכה למעשה הקשר שבין העובדים לבין הארגון המפעיל (מקבל השירות) הוא קשר ישיר.ב
ראה- אמירה גלין, שם בעמ' 604
85. העסקת עובדים באמצעות מיקור חוץ דהיינו אם על ידי קבלני כח אדם או באמצעות העברת פונקציות שלמות של המפעל לגורם חוץ, יצרה תבניות העסקה חדשות ולא שגרתיות, המשקפת מערכת שונה ממערכת יחסי עבודה המסורתית של עובד ומעביד.
כשמדובר בעובד המועסק באמצעות מיקור חוץ, השאלה שיש להתמודד איתה היא שאלת זהות המעביד. האם הוא הקבלן שלו נמסרה העבודה על ידי המשתמש, או שמא זהו המשתמש שבחצריו מתבצעת העבודה.
במספר מקרים, נדרש בית הדין הארצי בפסיקתו למצבים בהם נוצרו יחסים משולשים.
במקרים מעין אלה הגדירו בתי הדין הן את מקבל העבודה והן את מי ששלח את העובד כ"מעביד משותף". כן נפסק, כי בנסיבות בהן יחסי העבודה בין הצדדים אינם ארעיים, הופך מקבל העבודה למעסיקו של מבצע העבודה.
המכנה המשותף בפסיקת בית הדין הארצי הינו, העדר השלמה עם שלילת ההגנות שמקנה משפט העבודה למבצע עבודה אישית, רק בשל היווצרותן של תבניות העסקה בלתי שגרתיות או שונות מאלה שהיו מוכרות קודם לכן. בנוסף, מדגישה ההלכה הפסוקה את הצורך להעניק זכויות, מכוח משפט העבודה, למבצע עבודה אישית המועסק במשך תקופה ממושכת אצל אותו מקבל עבודה.ו
ראה- דב"ע נה/109-02 אסנת דפנה לוין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 326.
ע"ע 00189/00 אילנה לוינגר-מדינת ישראל ואח' , עבודה ארצי לג (1) 25.נ
בפרשת משה אסולין נדונה העסקת עובדים באמצעות תאגידים "דמויי חברה למתן שירותים". מסגרת העסקה זו, הוכתבה על ידי רשות השידור. הגוף דמוי חברה למתן שירות,ממלא תפקיד מצומצם וטכני - היינו צינור לחתימת חוזה עבודה ותשלום שכר, כאשר בחירת העובד, הכשרתו, שיבוצו, קידומו, מתן הוראות, אחריות להתנהגות וענייני משמעת ופיטוריו הם של המעסיק האמיתי. זאת בשונה מחברה אותנטית למתן שרותים, שבה ניתנים שירותים לגופים שונים ולא רק לרשות השידור, היא מעסיקה עובדים נוספים בנוסף לעובדים - התובעים, והיא אינה רק צינור לתשלום שכר ולחתימת חוזה העבודה, אלא יש לה קיום עצמאי ונפרד.
ראה- ע"ע 300245/97 משה אסולין ו- 96 אח' נ' רשות השידור, פד"ע ל"ו, 689, 713."ב
86. כאמור, יש לבחון את מערכת היחסים האמיתית והאותנטית בין הצדדים תוך חשיפת תכלית ההתקשרות כפי שבאה לידי ביטוי במערכת היחסים שנוצרה.
העיקרון החוזר בפסיקת בית הדין הארצי הוא שבמקרים בהם הצדק החברתי ותכליתם של חוקי העבודה מצדיקים זאת, יעניק בית הדין זכויות והגנות של משפט העבודה למבצעי עבודה המועסקים בתבניות העסקה בלתי שגרתיות.
ראה- פרשת משה אסולין, עמ' 719,718.ו
87. כדי לבחון אם מדובר במקרה בו הכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד מוצדקת, צריך לבדוק את
מעמדו הממשי של העובד וסל הזכויות שמגיעות לו מקבלן כח אדם או צד ג'.
ראה: רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך ב' חלקי שלישי, פרק רביעי, עמ' 490.נ
88. בנוסף, בבוא בית הדין ליישם את המבחנים המדריכים בקביעת מעמדו של מבצע העבודה, עליו
להתחשב גם בהשלכות העשויות לנבוע מהכרעתו.
בחינת ההקשר התעשייתי הינה חיונית להבנת התופעה של מיקור חוץ.
ומשבאים אנו לחרוץ את הדין בתבנית ההעסקה המשולשת שבפני
נו, שומא עלינו לראות התמונה בכללותה ובשלמותה ולא להכריע הסוגיה בהיבטה הצר בלבד.
89. במקרה שלפנינו, לא מצאנו, כי המדובר בהתנהגות של קבלן או משתמש הנעדרת תום לב או נוגדת את תקנת הציבור. אין לומר במקרה זה שישנה פגיעה באגד הזכויות שניתנו לתובע. אין המדובר ב"עובד" שמקופח בזכויותיו המושלך ממעביד אחד לאחר מבלי שאף אחד לא רוצה להכיר בו. נהפוך הוא, לודן טענה לאורך כל הדרך, כי מירב הזיקות וההקשרים על פי מבחני ההיכר לזהות המעביד מצביעים עליה כעל מעסיקתו של התובע ולא על מי"ה. אמנם בפיה של לודן טענה כבדת משקל, אליה נידרש בהמשך, לפיה התובע לא היה כלל במעמד של עובד אלא קבלן עצמאי , אך בד בבד אינה מכחישה הקשר והזיקה בינה לבין התובע והאפשרות שהתובע יוכר כעובד שלה , בכפוף לטענותיה בתביעה שכנגד ובכתב הגנתה בדבר השבת הכספים, ששולמו לתובע, לטענתה ביתר ובהתאם להסכמי השיפוי בינה לבין התובע.
90. לסיכום, מכל שנאמר לעיל, ובמכלול נסיבות המקרה הספציפי מסקנתנו היא, כי התובע אינו עובד של מי"ה. מסקנה זו נסמכת הן על המאפיינים של יחסי עובד מעביד, ההקשר התעשייתי של הסוגיה והמציאות בה התובע לא קופח בזכויותיו. שוכנענו, כי תבנית העסקה זו היתה ידועה, מוסכמת , ברורה לכל הצדדים בתיק ולכן לא מצאנו שיש מקום להתערב ולשנות את תנאי ההתקשרות ולפסוק בניגוד להסכמות שבין הצדדים ובכלל זה הסכמי העבודה, אשר מבטאים לאורך שנים את מערכת היחסים האמיתית בין התובע ללודן.
91. למעלה מן הדרוש יצויין, כי גם אם היה נפסק שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע למי"ה אין ספק, כי התובע לא השכיל להוכיח, כי היה זכאי לכל ההטבות על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי מי"ה וטיעוני מי"ה בסיכום טענותיה בסוגיה זו מקובלים עלינו.
92. לפיכך, כאשר נקבע, כי התובע לא השכיל להוכיח כי בינו לבין מי"ה התקיימו יחסי עובד ומעביד הרי יש לדחות תביעתו בגין כל הסעדים שתבע נגד מי"ה. היינו, התביעה להשיבו לעבודה, התביעה לזכויות סוציאליות שונות שפורטו לעיל. כמו, יש לדחות התביעה שכנגד שהגישה מי"ה לאור מסקנתנו זו.
מערכת היחסים בין לודן לתובע
93. נקדים ונציין, כפי שכבר אוזכר לעיל, כי תביעתו העיקרית של התובע נסובה סביב השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין מי"ה. בשאלה זו הכרענו, כמפורט לעיל.
עם זאת, עדיין נשאלת השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע ללודן.
התובע אמנם העלה בסיכומיו, בהערת אגב בלבד ובלשון רפה, האפשרות כי ייתכן והתקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין לודן, אך די בכך לטעמנו, בכדי לבחון שאלה זו ואליה נפנה כעת:
94. לודן טענה בהקשר זה, כי התובע היה קבלן עצמאי, אשר העניק לה שירותים בהתאם להסכמים שנערכו ביניהם בהסכמתו המלאה, לאורך כל תקופת ההתקשרות, לפיהם הוצב לעבוד במי"ה כנותן שירותים חיצוני. התובע כאמור, טען כי הינו עובד מי"ה בלבד וכי מעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין לודן.
95. קו הגבול המבחין בין עובד לבין עצמאי הוא לעיתים דק.
המבחן המעורב שפותח על ידי בית הדין הארצי לעבודה מאפשר איתורו של קו גבול זה שבין עובד לבין עצמאי בסיטואציות רבות ושונות.ב
מבחן זה כולל סממנים ועובדות נוספים כגון:נ אופיו האישי של העיסוק; הכפיפות, הכוח לשכור עובד, וחשוב מזה לפטרו; מיהו המספק את כלי העבודה; צורת ניכוי מס הכנסה והתשלומים לביטוח הלאומי ולמס ערך מוסף, ובאותם מקרים שבהם אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם
(דב"ע נה/2-5, ורדה דעבול ואח' נגד מדינת ישראל ואח', פד"ע כט 481, בעמ' 489)
יש לשקלל את כל הנתונים הללו, ולבחון את התכלית אשר לשמה נערכת הבחינה.
(ע"ע 300275/98 ויסלר אברהם נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, תק-ארצי, 2000 (4) 33)
בשאלת מעמדו של אדם כעובד או מפרנס עצמאי אין להגיע למסקנה, אלא על פי מכלול הסממנים הנותנים, במצטבר, תמונה כוללת ושלמה.ו(דב"ע מח/137-3 תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60).
96. באשר לנטל ההוכחה, הרי שבאותם מקרים בהם כינו שניים את היחסים ביניהם שונה מיחסי
עובד ומעביד, 'נטל השכנוע' הוא על מי שטוען שעל אף הכתוב - היחסים הם יחסי עובד ומעביד
(דב"ע נב/71-3 גיורא שמיס נ' the economist, פד"ע כו 321).
97. נבחן אפוא את מעמדו של התובע לאור המבחנים האמורים ובראש ובראשונה - מבחן ההשתלבות.נ
98. בענייננו, ברי כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים- לודן הינה מפעל יצרני המספק שירותי תכנון ופיקוח לגופים שונים וניתן להשתלב בו. עבודת התובע היתה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ופעולת התכנון והפיקוח היתה חלק מפעילותה הרגילה של לודן. העובדה כי פעילות התובע בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת אין בה כדי להעיד על קיום או העדר יחסי עובד-מעביד. בימינו, עת מכירים אנו יותר ויותר בתבניות העסקה גמישות, פוחת המשקל שיש לייחס למקום בו מתבצעת העבודה ועל כך עמדנו בפרק שעבר בהרחבה.
99. באשר לפן השלילי-
התובע עבד כנותן שירותי תכנון ופיקוח מטעם לודן במפעלי ים המלח במשך 14 שנים. אין חולק על כך שהתובע לא עבד במקום אחר ולא סיפק שירותיו לגופים אחרים. התובע אמנם, הודה כי הציג עצמו בפני
שלטונות המס כקבלן עצמאי, היה לו תיק עוסק מורשה זעיר, הוא הגיש דו"חות מע"מ ואף הודה כי היתה לו עובדת - אחת במספר ,אשר סייעה לו בעבודות המשרדיות בביתו.
אולם, אין די בכך ולטעמנו התובע לא ניהל עסק עצמאי במובן שיש בו לקיים את הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.
100. מבחן הקשר האישי-
כבר נפסק כי ביצוע עבודה באמצעות מחליף הוא סממן עצמאי ( ראה-ע"ע 300256/98 אייזיק נ' תה"ל - תכנון המים לישראל, פד"ע לו 817).
מבחן הקשר האישי הינו תנאי הכרחי בהעדרו נשמט הבסיס לקיומם של יחסי עובד מעביד
(ראה דב"ע נב/3-254 פריץ חיים נ' מפעל הפיס, פד"ע כו 372).
101. מן העדויות עולה כי התובע , אשר היה עובד מקצועי ומיומן ביצע עבודות ברציפות במשך 14
שנים לשביעות רצונה של המזמינה - מי"ה וכן של לודן. התרשמנו, כי למי"ה, מכוח הסכמי
ההתקשרות עם לודן, אשר ראתה במקצועיתו מעלה ראשונה, היה עניין בעבודתו האישית של התובע.
102. משך העבודה-
לאחרונה ניתן משקל גם למשך התקופה בה הועסק העובד אשר יש בה כדי להשליך על קביעת מעמדו לעניין הזכויות אותן הוא תובע (דב"ע נו / 15-4 מועצת פועלי רחובות - מכון ויצמן למדע, פד"ע ל' 163 ו- ע"ע 1189/00, אילנה לוינגר - מדינת ישראל, עבודה ארצי/כרך לג(1), 25; בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נ(4), 628, שם נפסק, כי:
"תקופת התמשכות הקשר אינה יכולה שלעצמה להצביע על קיומם של יחסי עובד ומעביד. עם זאת, ככל שמתמשכת תקופת ההתקשרות, מתחזקים האלמנטים של תלות אישית ומחוייבות המועסק. ובשל כך יש שהיחסים לפי מהות שונה לאורך זמן ...שסבירות הקשר ורציפותו נוספות לאורך תקופת ההעסקה יכולים סממנים אלה במצטבר להעיד על מידת המחוייבות והתלות הקיימות בין המועסק והמעסיק. מימד הסדירות נבחן לפי מידת הקביעות של היקף ההעסקה (משבוע לשבוע, מחודש לחודש וכו') לאורך תקופת ההעסקה. הסדירות אינה נמדדת ביחידות זמן ויכול שתמדד ביחידות תקופה בהתאם לענין".
ולאחרונה , ע"ע 300229/96 עמי כהן נ' "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית, פד"ע לז, 812.
103. התובע, כאמור עבד במשך 14 שנים אצל לודן , כשהוצב במפעלי ים המלח. המדובר בהתקשרות
על בסיס קבוע, אשר נמשכה שנים רבות, כאשר במקרה זה, יש בפרק זמן זה כדי להטות את הכף לטובת הקביעה, כי התובע היה עובד.
104. צורת התשלום וקבלת התמורה-
ככלל, עובד שכיר מקבל שכר, ואילו עצמאי זכאי לתשלום עבור השירותים הנמדדים על פי ביצוע
משימה, כמות עבודה או כל מדד אחר המוסכם על הצדדים.
במקרה שלפנינו, התובע הגיש ללודן בכל חודש דו"ח נוכחות וכן חשבוניות מס. התמורה שולמה
כאמור ע"י לודן.
כבר נפסק, כי צורת תשלום השכר, על בסיס יחידת זמן או יחידת תוצרת לא תקבע את
מהות היחסים בין הצדדים (ראה- דב"ע לה/ 3-36 נוימן נ' כץ, פד"ע ו 336). ורק לאחרונה פסק
בית הדין הארצי לעבודה, כי אופן התשלום לעובד הוא בבחינת קטגוריה ניטראלית שאינה מהווה
מבחן לקביעת יחסי עובד מעביד.
(ראה- ע"ע 370/03 עבדאלפתאח עבדאלקאדר - נתי- מרכז לאיטום ובידוד, פס"ד מיום 8/8/05).
כך, שלטעמנו, תשלום התמורה כנגד חשבוניות מס, אין בו כדי להוות לכשעצמו נתון המכריע את הכף להיותו של התובע נותן שירותים עצמאי, וכי אין בצורת התשלום כדי להצביע על היותו של התובע נותן שירותים עצמאי.
תום הלב-
105. עמדת בית הדין הארצי היא שאין לשלול זכות המוקנית לעובד בחקיקת מגן וגם אלו המוקנות
בהסכמים הקיבוציים מכוח תורת תום הלב, אלא במקרים חריגים ונדירים.
ראה- ע"ע 300627/98 טויטו נ' מ.ש.ב הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע לב 354.
ע"ע 300064/96 פלאי קרני נ' איתן אביב ואח', פד"ע לו 201.
106. במקרה שלפנינו, המדובר בתובע אשר היה מודע לזכויותיו , הבין את ההבדל בין קבלן עצמאי
לעובד, על כל המשמעויות הנובעות מכך. עדותו של התובע בנקודה זו, כאילו לא היה מודע לזכויותיו וכי ההסכמים עליהם חתם, נעשו מתוך כפייה ושלא מרצונו החופשי, הופרכה. לא נעלמה מעיננו אף העובדה, כי התובע ביקש להכיר במעמדו כעובד רק לאחר שלודן הפסיקה התקשרות עימו. התובע עצמו העיד מפורשות, כי ראה עצמו תמיד כקבלן עצמאי , כך הציג עצמו בפני
כל הצדדים ובפני
שלטונות המס והביטוח הלאומי. אף בתביעתו לדמי אבטלה שהוגשה לאחר סיום עבודתו , מצהיר התובע מפורשות, כי התקשר עם לודן כקבלן עצמאי ואין בינו לבין מי"ה כל מערכת חוזית כלשהי (נ/10).
עם זאת, סבורים אנו, כי אין זה המקרה החריג והנדיר בו עושה העובד שימוש לרעה בתום ליבו להשיג תוצאה בלתי ראויה ועל כן , אין לשלול זכויותיו הקוגנטיות.
107. מכל המקובץ עולה, כי התקיימו בין התובע ללודן יחסי עובד מעביד.
הסעדים הכספיים-
108. ראשית יצויין, כי התובע לא פירט במדוייק בכתב תביעתו מהם הסעדים אשר הוא תובע מלודן ולו בתביעתו החלופית. התובע נוקט בלשון עמומה וטען, כי "אם ימצא בית הדין לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע ללודן, אזי מתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק כנגד לודן את הסכומים המתאימים מסעיף 35 ומנספח 1 שלהלן". (סעיף 34 ה' לכתב התביעה).
לחילופי חילופין טוען, כי אם ימצא, כי התובע פוטר על ידי מי מהנתבעות, עליהן לשלם לו את הסכומים המגיעים לו עקב הפסקת עבודתו מתוך הסכומים שפורטו בסעיף 35 לכתב תביעתו.
בסעיף 36 לכתב התביעה, שהינו סעיף הסעד הצהיר, כי חלק מהסעדים שתבע מאת מי"ה צומצמו לסך 1,000,000 ש"ח נטו לצורך תשלום אגרה.
109. בסיכום טענותיו תובע התובע מאת הנתבעות את כל הסעדים שתבע בתביעתו, אם כי ברור לכל הדעות, כי בפרק הסעד שבסיכום טענותיו (סעיף 74) מדובר בסעדים המתייחסים לזכויות של עובדי מי"ה בלבד והתובע לא טען בשלב כלשהו, כי לודן חייבת לשלם לו הזכויות של עובדי מי"ה אלא ההיפך הוא הנכון, התובע הודה בסיכום טענותיו, כי במידה וייקבע על ידי בית הדין, כי הינו עובד מי"ה, הרי במערכת היחסים בינו לבין לודן קיימת מערכת הסכמים אחרת.
110. עוד יצויין, כי התובע לא חזר בסיכום טענותיו על טענתו החלופית הנוספת, כי יש להכיר בנתבעות כמעבידות במשותף.
111. בנסיבות אלה, כל שניתן להסיק מעיון מעמיק בסיכום טענותיו, כי הסעד היחיד שתובע מלודן, הינו פיצויי פיטורים, אם אכן יוכר כעובד (ולטענתו בסיכום טענותיו אינו עובד של לודן). למען הסר ספק יצויין, כי התביעה לפיצוי על עצם הפיטורים, שציין בכתב תביעתו, לא נטענה בסיכום טענותיו כלפי לודן, אלא כלפי מי"ה בלבד (סעיף 74 לסיכום הטענות) התביעה לתמורת הודעה מוקדמת דינה להידחות, ולו מהטעם, כי עילה זו לא נטענה כלל בכתב התביעה או בפלוגתאות, אלא לראשונה בסיכום טענות התובע.
האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים מאת לודן?
112. אין מחלוקת, כי התובע פוטר על ידי לודן. לודן מודה בכתבי טענותיה, כי אכן ביום 12/7/00 הודיעה לתובע, כי לא תיזקק לשירותיו החל מ- 31/7/00.
113. לטעמינו, זכאות התובע לקבלת פיצויי פיטורים מאת לודן אינה מותנית בהצהרה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד, וזאת לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שאישר את פסק הדין האזורי: עב (י-ם) 3348/94 ציפורה בשן נ' מדינת ישראל (שירות התעסוקה) (ע"ע ארצי 1141/02 ציפורה בשן נ' מדינת ישראל).
114. ההכרה בזכאות של מועסק גם אם הוגדר כ"עצמאי" וגם אם נקבע בפסק הדין כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, לפיצויי פיטורים, נובעת משינוי התפיסה וההגדרה האוניברסלית של המושג "עובד", לרבות הפרשנות התכליתית של חוק פיצויי פיטורים שמטרתו לדאוג להכנסה חלופית למי שנפלט ממקום העבודה בעל כורחו עד למציאת מקום עבודה אחר.
115. פסיקה זו יפה לעניינינו בשים לב להתקשרות רבת השנים של התובע עם לודן וניתוק היחסים מיד לאחר שמי"ה הודיעה ללודן ובמקביל לתובע, כי אינה מעוניינת יותר בשירותיו. אין ספק כי פרנסתו של התובע במשך כל השנים הייתה תלויה בהתקשרות עם לודן. התובע עבד באותו מקום עבודה מטעמה ולא הוכח כי עבד במקום עבודה אחר.
116. במקרה שלפנינו, זכאות התובע לקבלת פיצויי פיטורים נובעת מהעובדה, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד והתובע פוטר מעבודתו על ידי לודן.
שיעור פיצויי הפיטורים
117. בהסכמים שנחתמו בין לודן לבין התובע החל משנת 1990 צויין מפורשות, כי ההסכם נעשה על יסוד ההנחה שבין הצדדים לא קיימים יחסי עובד ומעביד אולם, הוסכם על שיעור שכר שעתי מוסכם אם ייקבע כי אכן קיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ויתבעו סכומים כלשהם על יסוד מעמד זה.
בהסכם העבודה האחרון אישר התובע מפורשות, כי אם אכן יוכר כ"עובד" הרי שכרו השעתי שהיה מגיע לו כ"עובד", ושעל פיו היו מחושבים התנאים הסוציאליים שהיו מגיעים לו במעמדו כ"עובד" היה נמוך ב- 30% מן התמורה לשעת יעוץ שקיבל במהלך תקופה זו מן החברה כיועץ עצמאי או בגובה התעריף ששולם באותה עת לבעל דרגה מקבילה בחברה, ואשר הועסק על-ידו כ"עובד" הגבוה מבין השניים. (סעיף 5א' להסכם).
כמו כן, נתן הסכמתו, כי במקרה זה יהא חייב להשיב ללודן תוך 30 יום בו ייקבע כי היה עובד שכיר את כל התשלומים שקיבל מן החברה ביתר, היינו:
"את ההפרש בין התמורה ששולמה לי על בסיס ההנחה שאני מספק שרותים כיועץ עצמאי לבין חישוב השכר שהיה מגיע לי לו הועסקתי כעובד שכיר של החברה. כאמור מוסכם, כי שיעור השכר השעתי שהייתי משתכר כעובד שכיר הוא או 70% מן התמורה לשעת יעוץ או שכר השעה ששולם על ידי החברה במהלך התקופה, כאמור בסעיף 1 לעיל לבעל דרגה מתאימה לי בחברה ואשר הועסק כעובד שכיר - הגבוה מבין השניים. כן אשיב לחברה כל סכום ששולם לי על סמך ההנחה שאני מספק לחברה שירותים כיועץ עצמאי, ואשר אינו משולם לעובד" (סעיף 5ב' להסכם).
118. לאחר שעיינו בהסכמים, תוך התחשבות במבנה, בקשר בין ההוראות, בהגיון ההתקשרות ובתכליתם, הגענו לכלל מסקנה, כי ההסכמים מצביעים בבירור על דעתם של הצדדים ומשקפים את רצונם. לשון ההסכם, גם התכלית שביקשו הצדדים להגשים ברורים ומפורשים.
119. התובע אמנם טען לכפייה ולעושק בעת החתימה על ההסכמים השונים, אולם טענה זו לא הוכחה כלל. התרשמנו, כי התובע היה מודע לזכויותיו ועמד עליהן בעת הצורך. התובע ניהל מו"מ עם נציגי לודן והסכמותיהם הם פרי מו"מ כאמור. לפיכך, ההוראות שבהסכמים שעניינם שיעור שכרו הקובע של התובע כ"עובד", לרבות סעיפי ההשבה מחייבים את הצדדים.
120. התובע בסיכום טענותיו תבע פיצויי פיטורים על-פי שתי חלופות של שכר (סעיף 71 לסיכום הטענות). ראשית יצויין, כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על פי השכר המשוערך בחוות הדעת של רואה חשבון מרקוביץ שהוגשה מטעם התובע, שכן התחשיב מבוסס על השכר שהיה אמור התובע לקבל כ"עובד" מי"ה והוא אינו מתייחס כלל ללודן. כמו כן, הוכח כי בחוות הדעת נפלו פגמים באופן החישוב גם לגרסת התובע. מה גם שהוא נסמך על דרגה שלא היתה קיימת בתקופה בה עבד התובע.
121. שנית, אין לזכות את התובע, בפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שתבע בכתב תביעתו. בכתב התביעה תבע התובע פיצויי פיטורים על פי שיעור שכר חודשי של 24,238 ש"ח כאשר שכר חודשי זה הינו תוצאה של מכפלת השכר השעתי האחרון שקיבל מלודן בשיעור 126.9 ש"ח x 191 שעות.
122. שכרו של התובע נקבע ושולם על פי שכר שעתי. לפיכך, יש לערוך חישוב "השכר הקובע" על פי ממוצע של 12 חודשי שכר עובר לפיטוריו.
123. זאת ועוד. ככל שעולה מהראיות שבתיק התמורה ששולמה לתובע על ידי לודן מורכבת משעות רגילות, שעות נוספות ושעות נסיעה.
124. השכר הקובע לצורך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים הינו ממוצע של סך השעות הרגילות של התובע ועל פי מסמך "מ" שצורף לתצהירו מדובר ב-160 שעות רגילות שבצע בממוצע בשנת עבודתו האחרונה (8/99 - 7/00). שעות נוספות אין לכלול בשכר הקובע לצורך חישוב הזכויות. כמו כן לא הוכח, כי שעות נסיעה הם חלק משכרו הרגיל וטענה זו אף לא נטענה על ידי התובע, עליו מוטל הנטל להוכיח תביעתו.
125. התובע לא פרט בכתב תביעתו או בתצהירו במקום עדות ראשית הבסיס העובדתי ל-191 שעות עבודה שציין בכתב תביעתו. למותר לציין, כי בסיכום טענותיו זנח אופן החישוב הנ"ל. לפיכך, יש לערוך חישוב שכרו לצורך שיעור פיצויי הפיטורים במכפלת 160 שעות.
126. לאור האמור לעיל, השכר החודשי לצורך חישוב הפיצויים הינו 20,304 ש"ח בניכוי 30%, כפי שצויין בהסכם שנחתם בין התובע לבין לודן, ושהתובע אינו מכחיש עובדה זו בסיכום טענותיו (סעיף 63 לסיכום הטענות). היינו מדובר בשכר של 14,213 ש"ח x 14 שנה ובסך כולל של 198,979 ש"ח פיצויי פיטורים שעל לודן היה לשלם לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/8/00 עד לפרעון המלא בפועל.
התביעה הנגדית של לודן:
127. שאלה היא האם על התובע להשיב ללודן הכספים לה חב, כטענתה.
128. התובע מודה בסיכום טענותיו, כי ההסכמים שבינו לבין לודן חלים רק במערכת היחסים ביניהם וההתחייבות להשיב 30% או חלק אחר מהשכר חלה רק במקרה שייקבע על ידי בית הדין, כי אכן התובע הינו עובד לודן.
129. סוגיית השבת הכספים על ידי עובד לאחר שבית הדין בפסק הדין משנה בדיעבד את החוזה שנכרת בין הצדדים וקובע, כי נותן השרותים הועסק כ"עובד" התעוררה ונידונה בשני פסקי דין מובילים בסוגיה ע"ע 300267/98 יוסף טויטו - הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע לז 354 (להלן: "פסק-דין טויטו"), ו- ע"ע 300256/98 אורי אייזיק - ת.ה.ל - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817.
130. בפסקי הדין הנ"ל נקבע על ידי הנשיא ס. אדלר, כי:
"הכלל הוא ,כי במקום בו בית הדין מוצא מקום להתערב במוסכם בין הצדדים וקובע את היחסים האמיתיים שנוצרו בין הצדדים, קרי: "עצמאי" מוגדר בדיעבד כ"עובד", אין לבצע השבה.
אולם ישנם חריגים לכלל. בין החריגים לכלל נימנים המקרים בהם נקבע למבצע העבודה תשלום כעצמאי הגבוה באופן ניכר מהשכר שהיה מקבל כ"עובד", ובנוסף:
(א) משנקבע במפורש בחוזה העבודה שאם ייקבע בדיעבד שמבצע העבודה הינו "עובד", תבוצע השבה;
(ב) כאשר העובד דורש להיות במעמד של "עצמאי" על מנת לקבל תשלום גבוה מזה של עובד". ב
131. עוד קבע הנשיא אדלר, כי בבואו לתחום את היקף החריגים הללו, על בית-הדין לשקול את מכלול נסיבות המקרה.
132. מקריאת פסקי הדין הנ"ל אין ספק, כי על מנת ליישם את החריגים לשלילת זכות ההשבה יש להוכיח תנאי מקדמי והוא, כי למבצע העבודה כ"עצמאי" שולם תשלום הגבוה באופן ניכר מהשכר שהיה מקבל כ"עובד". ואם אכן הוכחה עובדה זו כי אז פונים לבחינת החריגים הנוספים שפורטו על ידי כב' הנשיא ושצוטטו לעיל.
133. במקרה שלפנינו, לודן הגישה תביעה נגדית לזכות ההשבה ועל מנת להיעתר לתביעתה נשאלת השאלה האם עמדה בנטל המוטל עליה. נקדים ונאמר, כי - לודן לא עמדה בנטל המקדמי הנ"ל.
134. שאול סיטון, סמנכ"ל הכספים של לודן הגיש תצהיר בסוגיה זו אולם, לא צרף תלוש שכר על מנת לתמוך באמור בתצהירו. אין ספק, כי תלושי השכר הינם ראיה מהותית ראשונית על מנת לבחון את אמיתות הנתונים שבתצהירו. (עמ 155 לפרוטוקול מיום 29/11/04).
135. שאול סיטון טוען בתצהירו, כי שכרו החודשי של התובע בחודש 6/00 עמד על סך 34,291 ש"ח בצירוף מע"מ לעומת שכרו החודש של הנדסאי בכיר שעמד על סך 9,580 ש"ח ברוטו (לא כולל הפרשות סוציאליות וביטוח לאומי) וכאשר צורף לשכר הנ"ל 30 שעות נוספות 125%, 34 שעות נוספות 150% ו-30 שעות נסיעה התמורה המקבילה להנדסאי בכיר במעמד שכיר היתה 15,887 ש"ח לחודש ועדיין לטענתו עמדה על פחות ממחצית ממה שקיבל התובע במעמדו כ"קבלן משנה" (סעיף 15-16 לתצהיר).
בעדותו אישר, כי חישוב השכר כולל שעות נוספות נעשה על פי שעות נוספות שביצע התובע באותו חודש ספציפי (עמ' 163 לפרוטוקול מיום 29/11/04).
כמו כן, טען, כי ממוצע השכר החודשי שניתן ל-29 מהנדסים בכירים שהועסקו על ידי לודן עמד על סך 15,700 ש"ח ברוטו. מדובר במהנדסים שעובדים בשיטה הגלובלית ללא תמורה ישירה לשעות נוספות והוסיף, כי התובע אינו מהנדס ואינו מהנדס בכיר.
136. עוד יודגש, כי שאול סיטון מאשר בתצהירו, כי התמורה ששולמה לתובע כללה את כל התנאים הנילווים והזכויות הסוציאליות שהיה זכאי להם אילו היה מועסק כעובד על ידי לודן, כלומר, דמי חופשה, השלמת מילואים, דמי נסיעה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים קופת תגמולים וקרן פנסיה (ס' 23 לתצהיר).
137. את שיעור ההשבה שתובעת לודן ערך על פי חישוב השכר הממוצע בששת חודשי עבודתו האחרונים של התובע, שעמד על סך של 35,021.5 ש"ח בצירוף מע"מ. שכר זה שימש בסיס לחישוב הניכוי של 30% שהם 10,506.45 ש"ח לחודש.
138. לודן תובעת מאת התובע בתביעתה שכנגד סך של 1,749,323 ש"ח שהינם 30% מהתמורה החודשית הממוצעת שקיבל התובע במהלך כל תקופת עבודתו בצירוף מע"מ. וכן תובעת סך 248,791 ש"ח בגין הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 1/7/01 עד למועד הגשת כתב ההגנה וריבית חריגה (16.7%) בצירוף מע"מ, כאשר על כל אלה תובעת הפרשי הצמדה וריבית חריגה בתוספת מע"מ עד לפרעון המלא בפועל. (סעיף 37 - 38 לתביעה שכנגד).
139. אמנם התובע אינו חולק בסיכום טענותיו, כי שכרו האחרון היה בשיעור 34,291 ש"ח (שכר זה ציין בתביעתו לפיצויי פיטורים - סעיף 71 לסיכום טענותיו). ולא חלק בסיכום טענותיו על שיעור השעות הממוצע שנטען, כי ביצע מידי חודש בחודשו (כולל שעות נוספות ושעות נסיעה) ואף בכתב תביעתו ציין, כי עבד בשכר שעתי של 126.9 ש"ח (נספח 1 לכתב התביעה). אולם, אין לנו אלא להביע תמיהה כיצד מצאה לנכון לודן לתבוע השבה ללא המצאת תלושי שכר מהם ניתן ללמוד על שיעור השכר השעתי, שלטענתה שולם לאותם הנדסאים, כפי שטען שאול סיטון בתצהירו.
140. לא הוכח בפני
נו התנאי המקדמי הדרוש כדי לבחון את זכאות לודן להשבת כספים מהתובע, היינו, העובדה, כי שכרו השעתי של התובע כ"עצמאי" היה גבוה לאין שיעור משכרו השעתי של עובד במעמדו בלודן. שאול סיטון בתצהירו לא התייחס כלל לשיעור ההטבות הנוספות שמקבל עובד לודן ושציין בסעיף 23 לתצהירו כאשר אין ספק, כי הטבות אלה כלולות בשכרו השעתי של התובע ששולם לו כ"עצמאי". לודן כלל לא ערכה השוואה בין שיעור השכר ללא הטבות לבין שיעור השכר בצירוף הטבות. זאת ועוד. שאול סיטון בחקירתו הנגדית לא שלל את העובדה, כי ערך חישוב על פי "שיטת הממוצעים", היינו ממוצע שכרו של התובע לששת חודשי עבודתו האחרונים ולאור נתון זה חישב את שיעור ההשבה למשך 14 שנים אחורנית. (עמ' 166 לפרוטוקול מיום 29/11/04). אין ספק, כי אין מדובר בשיטת חישוב ראויה ומקובלת. זאת ועוד. שאול סיטון אישר בעדותו, כי תביעת ההשבה מבוססת על הערכה אך הוסיף, כי מדובר בהערכה "מבוססת" (עמ' 166 לפרוטוקול). עם כל הכבוד למעמדו ולאמור בתצהירו של מר שאול סיטון הערכה אין בה די ולמותר לציין כי לא הוכח, כי הינה מבוססת.
141. די באמור לעיל כדי לקבוע, כי לודן לא עמדה בהוכחת התנאי המקדמי על מנת ליישם את ההסכמים שחתמה עם התובע.
142. למעלה מן הדרוש יצויין, כי הוכח בפני
נו, כי התמלאו החריגים שנקבעו בפסיקה שצוטטה לעיל אך לא הוכח התנאי המקדמי ליישום אותם החריגים על מנת לזכות את לודן בתביעתה ואופן החישוב שערכה לודן בתביעתה, חסר בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. למשל, כיצד יעלה על הדעת לחייב את התובע בהשבת כספים בסך כ- 2,000,000 ש"ח בגין כל תקופת עבודתו, כאשר ההסכם האחרון, עליו מבססת לודן חישוביה נחתם רק בשנת 97. בהסכמים קודמים שנחתמו עם התובע (בשנת 90 ו-93) פורטו סעיפי השבה שונים. עובדה זו אינה מקבלת ביטוי בחישובים. כמו כן, אין כל הסבר מדוע חייבה לודן את התובע בריבית חריגה.
143. לפיכך, ומכל הסיבות שפורטו לעיל ובמצטבר, יש לדחות את תביעת ההשבה שהגישה לודן נגד התובע.
144. סוף דבר -
א. לודן תשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 198,979 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה
וריבית חוקית מיום 1/8/00 עד לפרעון המלא בפועל.
ב. תביעת התובע נגד מי"ה - נדחית.
ג. התביעות שכנגד שהגישו מי"ה ולודן - נדחות.
ד. התובע ישלם למי"ה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של -.30,000 ש"ח + מע"מ.
ה. לודן תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של -.5,000 ש"ח + מע"מ.
145. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום כ"ה בכסלו, תשס"ו (26 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
___________________ _____________________
י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג עובדים - חזי ירמיהו
ס. שופט ראשי
002449/00עב 734ויקי גוטפלייש
עב בית דין אזורי לעבודה 2449/00 יוסף (פרוספר) בן-מויאל נ' מפעלי ים המלח בע"מ,לודן - חב' להנדסה בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/12/2005)