פסקי דין על יהושע פישלר |

41651-01/19 עפמ     11/03/2019




עפמ 41651-01/19 יהושע פישלר נ' מדינת ישראל






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפמ"ק 41651-01-19 פישלר נ' מדינת ישראל

לפני
לפני כבוד השופטת עמיתה מרים סוקולוב
המערער
יהושע פישלר
– בעצמו

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד נעמה בנצקי

פסק דין
בפני
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת ר. אופיר) מיום 29.11.2018 לפיה נדחתה בקשת המערער להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס בעבירה של שימוש בנתיב תחבורה ציבורית שלא כדין, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

הרקע
ביום 2.6.2017 צולם רכבו של המערער כשהוא נוסע בנתיב תחבורה ציבורית. לטענת המשיבה, ביום 7.9.2017 נשלחה לכתובתו המעודכנת במשרד הרישוי באמצעות דואר רשום הודעת תשלום הקנס. צורף מידע ממשרד הפנים לפיו כתובתו של המערער המעודכנת ליום 7.3.2018, היא ברח' ברדצ'בסקי 29 גבעתיים והמשיבה הגישה העתק אישור משלוח הודעת תשלום הקנס.

ביום 6.8.2018 הגיש המערער באיחור בקשה להישפט בטענה כי הודעת תשלום הקנס מעולם לא הומצאה לו ולא נשלחה לכתובתו אלא לכתובת אחרת. לטענתו, נודע לו על הדו"ח דנן רק בעת שנמסרה לידיו דרישה שניה לתשלום החוב.

ביום 28.8.2018 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת המערער לבית משפט קמא, בה נטען כי הודעת התשלום נשלחה למענו הרשום של המערער במשרד הרישוי, באמצעות דואר רשום לפי התקנות וצורף אישור משלוח הודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה ותצהיר של בוחנת תכנון ובקרה באגף החנייה, המפרט תאריך משלוח הודעת תשלום הקנס באמצעות דואר רשום.
עוד צויין כי במהלך שש השנים האחרונות דו"חות רבים שנשלחו למערער הוחזרו למשיבה בציון "לא נדרש". דהיינו, המערער נהג שלא לדרוש את דברי הדואר שנשלחו לכתובתו.

לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, לבקשה ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא ביום 3.9.2018, לפיה על המערער ליתן התייחסותו לתגובה עד ליום 20.9.2018. נכון לסוף חודש נובמבר, היום בו נדחתה בקשת המערער, יותר מחודשיים לאחר המועד בו הורה בית משפט קמא ליתן התייחסות, טרם הוגשה התייחסות כלשהי מטעם המערער.
בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לביטול פסה"ד שניתן בהעדר מן הטעם שאין בטענותיו כדי לסתור את חזקת המסירה שבתקנה 44א' לתקנות חסד"פ התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") וכי לא ראה סיבות מוצדקות להימנעות המערער מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בסעיף 230 יחד עם סעיף 229(ה') לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק"). על כך הוגש הערעור.

להלן בתמצית נימוקי הערעור:
1. שגה בית משפט קמא כאשר קבע שחזקת המסירה לא נסתרה על ידי המערערת. "מסלול דבר הדואר" מוכיח שההודעה נשלחה לכתובת אחרת מזו של המערער.
אף שנחזה מהמסמכים שצרפה המשיבה כי הודעת הקנס נשלחה, אין הדבר מצביע שהיא
אכן הגיעה לייעדה.

2. שגה בית משפט קמא שהתעלם מן העובדה שהשוטר טעה ברישום פרטי הדו"ח בעת שציין כי העבירה נעברה ברכב מסוג מיצובישי בעוד הרכב הינו מסוג פג'ו. טעות זו כשלעצמה מקימה עילה לביטול הדו"ח.

3. טעה בית משפט קמא כאשר לא התיר למערער להישפט באיחור "בהחלטה זו נחסמו דרכיו לברר עובדות באשר לדו"ח" שכן ניסיונו לקבל מידע מהמשיבה, לא צלח.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

תקנה 44א' לתקנות עניינה חזקת מסירה - התקנה קובעת חזקה לפיה דבר דואר רשום התקבל אצל הנמען אף ללא חתימה על אישור המסירה, תוך 15 ימים מיום המשלוח. חזקה זו ניתנת לסתירה רק אם הוכיח הנמען כי ההודעה לא התקבלה על ידו בנסיבות שאינן תלויות בו. (ראה: רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך קרן, בעניין חשיבותה של חזקת המסירה).
ההיגיון העומד מאחורי חזקת המסירה, נעוץ בשמירה על תכליות ציבוריות חשובות. הגבייה המנהלית נועדה לשמש אמצעי יעיל לגביית תשלומי חובה ולמניעת השתמטות מהם.
בהתחשב בדו"חות הרבים הניתנים על ידי המשיבה, אין לדרוש מהרשות לבצע המצאה אישית ולתעדה.

בענייננו, משהוכיחה המשיבה שההודעה נשלחה בדואר רשום לכתובתו של המערער במשרד הרישוי ובמקרה שלפנינו גם במשרד הפנים, היה על המערער לפרט ולנמק מדוע לא קיבל לידיו, אם לא קיבל, את ההודעה נשוא הערעור. "מסלול דבר הדואר" שצרף המערער איננו מוכיח כי לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם תלויים בו. לא זו אף זו, ממסמך זה עולה כי הודעת תשלום הקנס לא התקבלה על ידי המערער, שכן לא נדרשה על ידו. הכתובות שצויינו מלמדות על מקומות האיסוף ולא על כתובתו של המערער.
מהמסמכים שצורפו לתגובת המשיבה לבקשה, ניתן ללמוד כי לא מדובר במקרה חד פעמי שמקורו כנטען בטעות של הרשות, אלא בדפוס התנהגות של המערער אשר נמנע מהגעה לסניף הדואר לקבלת דואר רשום וטוען לאחר מכן כי לא קיבל את ההודעות שנשלחו לכתובתו.

טענת המערער לפיה הליכי הגבייה בטלים נוכח הפגם שנפל לכאורה בהודעת תשלום הקנס, נדחית גם היא. על בית המשפט לבחון את נפקות הפגם במסגרת הבטלות היחסית - על פי חומרת הפגם ובהתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
בענייננו, מאחר והעבירה תועדה על ידי מצלמות האכיפה, ניתן לראות בבירור כי הרכב בו בוצעה העבירה הינו מסוג פג'ו, לפיכך מדובר בפגם טכני בלבד אשר נרפא על ידי התיעוד של מצלמות האכיפה.

המערער אף לא הצביע בבקשתו על נסיבות המצדיקות לבטל את פסק הדין החלוט ולהורות על ניהול דיון לפי סעיף 230 לחוק. טענתו בדבר פניותיו לעירייה, שלא נענו, הופרכו על ידי המשיבה אשר צרפה לתגובתה את התשובה לפנייתו שנשלחה למערער תוך פחות מ - 28 ימים. דומה כי טענת המערער לפיה גם תשובה זו לא הגיעה אליו, עולה בקנה אחד עם טענותיו לפיהן הודעת תשלום הקנס לא הגיעה אליו. המערער אף לא ביצע את האמור בהחלטתו של בית משפט קמא לפיה היה עליו להתייחס לתגובת המשיבה.
יוער כי המערער הגיש את בקשתו לבית משפט קמא רק לאחר הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו, למרות שהודעות והתראות שונות בעניין נשלחו אליו עוד קודם לכן.

משקיבל המערער את ההודעה לתשלום הקנס, היה עליו לפעול על פי הוראות סעיף 229 לחוק, לפנות למשיבה בבקשה מתאימה או לחילופין להודיע על רצונו להישפט וזאת בתוך התקופה הקבועה לכך בחוק. המערער נמנע מלעשות כן ורק בחודש יוני 2018, כמעט שנה מיום ביצוע העבירה ומשלוח ההודעה על הדו"ח, פנה המערער בבקשה למשיבה.

זאת ועוד, במועד הדיון בערעור העלה המשיב לראשונה טענה לפיה הרכב לו ניתן הדו"ח הורד מהכביש לפני מועד מתן הדו"ח. כאמור, מדובר בטענה עובדתית שלא נטענה בפני
בית משפט קמא וגם במועד הדיון לא הובאה כל ראיה לבססה.

בנסיבות הללו לא שגה בית משפט קמא משדחה את הבקשה להישפט בשל האיחור הבלתי סביר בהגשתה, ללא כל נימוק המניח את הדעת. זאת ועוד, המערער אף לא ציין הגנה ראויה כנגד האישום, כאשר רכבו צולם מבצע את העבירה. כך שלא מצאתי כי זכויותיו הדיוניות או המהותיות של המערער נפגעו ואני דוחה את הערעור.
ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 4








עפמ בית משפט מחוזי 41651-01/19 יהושע פישלר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/03/2019)