פסקי דין על יובל מזרחי | פסקי דין על דבליו בי.די. טכנולוגיות | פסקי דין על פבל פליט |

2612/19 עא     07/05/2019




עא 2612/19 יובל מזרחי נ' דבליו בי.די. טכנולוגיות בע"מ, פבל פליט




החלטה בתיק ע"א 2612/19


בבית המשפט העליון


ע"א 2612/19



לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המבקש:
יובל מזרחי


נ


ג


ד

המשיבים:
1. דבליו בי.די. טכנולוגיות בע"מ


2. פבל פליט

בקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.3.2019 בת"א 43871-04-17 שניתן על ידי כב' השופט ג' גינת

בשם המבקש:
עו"ד תמיר מלכה
בשם המשיבים:
עו"ד בן שלום


החלטה

1.
זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של

פסק דין
שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20.3.2019 (ת"א 43871-04-17, השופט העמית
ג' גינת
), עד להכרעה בערעור שהוגש עליו.

רקע והליכים קודמים

2.
מקורו של ההליך בשיתוף פעולה עסקי בין המבקש לבין המשיב 2 (להלן:
המשיב
). בשנת 2009, בהיותו תלמיד תיכון, החל המבקש בפיתוח של מערכת ממוחשבת לניהול אתרי אינטרנט, שרתי לקוחות ואחסון (להלן:
המערכת
). בהמשך, החל המבקש להשתמש במערכת באופן מסחרי תוך שימוש בשם "
host-il
". בשנת 2012 החלו המבקש והמשיב לשתף פעולה כשהם עושים שימוש בשם מסחרי חדש –

"
web domain
"
(להלן:
העסק
), כאשר המבקש ממשיך את הפעילות הטכנית והמשיב עוסק בפן השיווקי. בחודש מרץ 2013 התגייס המבקש לצבא, ובשלב זה הופסק שיתוף הפעולה בין השניים. לטענת המבקש, הוא הפסיק את פעילות העסק לזמן מה, עד לשלב שבו שירותו הצבאי אפשר לו לחדשה לבדו.

3.
בשנת 2015 חזרו המבקש והמשיב לשתף פעולה בהפעלת העסק. לשם כך הם הקימו חברה – דבליו בי.די טכנולוגיות בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן:
החברה
), ואף חתמו על מספר הסכמים שנועדו להסדיר את מערכת היחסים העסקית ביניהם. במסגרת זו הוסכם כי המבקש והמשיב יחלקו שווה בשווה בהון המניות של החברה. אף בשלב זה, המבקש הוסיף וטיפל בצד הטכני של העסק והמשיב בצד השיווקי.

4.
בשנת 2016 התגלע סכסוך בין המבקש למשיב, על רקע העובדה שהמבקש מסר עותק של המערכת לחברו, אף הוא בעל עסק בתחום של שירותי אחסון, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בשלב זה החלה תכתובת בין המבקש למשיב בכל הנוגע לאפשרות של היפרדות. בסופו של דבר הגישו המשיב והחברה (להלן יחד:
המשיבים
) תביעה כנגד המבקש, ובה העלו טענות רבות, ובפרט כי התנהלותו של המבקש מהווה הפרה של ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, כמו גם פגיעה בקניינה הרוחני של החברה. המשיבים עתרו לקבלת פיצוי בסך של כ-350,000 שקלים, למתן צו מניעה נגד המבקש המורה לו "להשמיד או למסור לחברה המשותפת כל עותק של מערכת וובדומיין על כל רכיביה, ואשר אוסר עליו לעשות כל שימוש במערכת", וכן למתן צו לפיו החברה תרכוש את מניותיו של המבקש בה ללא תמורה. מנגד, המבקש טען כי המערכת הייתה ועודנה קניינו הבלעדי, וכי הוא מעולם לא מכר או העביר אותה לצד שלישי אלא אך התיר לעשות בה שימוש זמני, כך שלשיטתו מדובר בתביעת סרק.

5.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 31.7.2017, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "יינתן צו מניעה קבוע, צופה פני עתיד, האוסר על הנתבע [המבקש – ד' ב' א'] לחדור למערכות המחשב של התובעת 1 [החברה – ד' ב' א'] בכל דרך שהיא, ובכלל זאת ימנע הנתבע מלגשת, להשתמש או לשנות בכל דרך את המידע או הנתונים של התובעת 1, להשתמש או לשנות את המידע או הנתונים הקשורים למערכת
wbd
של התובעת 1 וקוד המקור של מערכת זו". כן הוסכם כי אין באמור לעיל "כדי להכריע בשאלה אם שימוש שעושה הנתבע במערכת שהוא רואה אותה כמערכת שלו, הינו בגדר שימוש מפר, אם לאו". בו ביום ניתן להסכמה זו תוקף של

פסק דין
חלקי.

6.
ביום 20.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע, כי על בסיס הראיות שהוצגו בפני
ו, יש לראות בחתימת ההסכמים שנלוו לייסוד החברה ובפעילות העסקית של הצדדים משום הסכמה להעברת הקניין הרוחני של המערכת מהמבקש לחברה. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי לא היה "היגיון עסקי או כלכלי" בפעילות המשותפת של הצדדים, אם הבעלות והשליטה במערכת נותרה בידו של המבקש באופן שהוא יכול לעשות בה שימוש לפי שיקול דעתו המוחלט. בית המשפט המחוזי הפנה בפסק דינו למספר סעיפים מן ההסכמים שעליהם חתמו הצדדים, ושבהם צוין, בין השאר, כי "לא יעשה שימוש בקניין הרוחני של העסק אלא למטרות שאליהם יועדו במסגרת הפעילות העסקית", וכן כי "כל זכויות הקניין הרוחני, לרבות זכויות יוצרים... בכל חומר שייערך על ידי החברה יהיו קניינה הבלעדי והמלא של החברה". בית המשפט המחוזי ציין כי אין כל היגיון בניסוח וחתימה על סעיפים אלה אם אלה לא חלים על המערכת, וכי המבקש לא סיפק מענה לשאלה למה מתייחסים סעיפים אלה לשיטתו.

7.
בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהמבקש עשה שימוש
במערכת בהתנהלותו כלפי צדדים שלישיים שלא במסגרת פעילותו בחברה ושלא בהסכמה מלאה עם המשיב, הרי שהפר את ההסכמים בינו לבין המשיב, וכן הפר את זכויות הקניין הרוחני של החברה. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי המשיבים זכאים לפיצוי הן מכוח העילות החוזיות שנטענו על ידם והן מכוח סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן:
חוק זכויות יוצרים
) וסעיפים 6 ו-13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. בסיכומו של דבר, חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בתשלום פיצוי בסך 100,000 שקלים למשיבים, וכן בתשלום הוצאות משפט בסך של 50 אלף שקלים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אין בסעדים אלה כדי לפגוע בתוקפו של פסק הדין החלקי, וכי אף אין בכך כדי לפגוע בזכותו של המשיב לפתוח בהליך לפי דיני החברות (ובהקשר זה ציין שניתן למשיב היתר לפיצול סעדים).

הבקשה שבפני

8.
המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה דנן לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

9.
בעיקרו של דבר, המבקש טוען בערעורו כי פסק הדין שגוי מיסודו, בין היתר מאחר שניתן מבלי שהוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעת מומחה בתחום המחשבים, שהייתה נחוצה לצורך הבנת מערכת היחסים בין הצדדים והמחלוקת ביניהם. המבקש מוסיף וטוען כי פסק הדין הוא קצר ולאקוני, ואף אינו כולל הנמקה הנדרשת לחקיקה ולפסיקה בתחום הקניין הרוחני. לגוף הדברים טוען המבקש בין היתר כי המערכת היא "מפעל חייו" וכי זכויותיו בה מעולם לא הועברו לבעלות החברה. המבקש מוסיף וטוען, כי הוא העניק לחברה "רישיון שאינו ייחודי" לתקופה מוגבלת לפי סעיף 37 לחוק זכויות יוצרים. המבקש סבור כי יש לערעורו סיכויים גבוהים להתקבל.

10.
הנימוקים התומכים בבקשה התייחסו גם להשלכות הקשות שעשויות להיות לתשלום מידי של הסכום שבו חויב המבקש, המצדיקות לשיטתו את עיכוב הביצוע. המבקש מדגיש בהקשר זה כי הוא אדם צעיר בן 24, התומך באמו המגדלת לבדה עוד שני אחים צעירים ממנו. כמו כן, הוא מציין כי החל ממרץ 2019 הוא עובד כשכיר וכי משכורתו היא כ-6,700 שקלים בחודש (נטו). בנוסף, מציין המבקש כי נדרש לקחת הלוואה לצורך מימון ייצוגו בהליך בבית המשפט המחוזי, כי אין לו קרובי משפחה שיכולים לתמוך בו כלכלית, וכן כי בת זוגו החלימה לאחרונה ממחלת הסרטן והוא תומך בה מבחינה כלכלית. על רקע זה, טוען המבקש כי מימושו המידי של פסק הדין יוביל לפתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדו ולטלטלה בחייו האישיים. המבקש מוסיף עוד כי מצבם הכלכלי של המשיבים הוא בכי רע, והוא מפנה בהקשר זה לתצהיר שהגיש המשיב בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ובו נאמר בין היתר כי החברה "מצויה בקשיים כלכליים, בלשון המעטה", וכי המשיב עצמו מצוי "על סף קריסה".

11.
בהעדר התייחסות לצו המניעה שעליו הורה בית המשפט המחוזי, ביום 11.4.2019 הוריתי למבקש להגיש הודעה שבה יבהיר האם בקשתו מכוונת גם לכך, וכן הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשה.

12.
בהודעה המשלימה שהוגשה מטעם המבקש ביום 14.4.2019 הוא מסר כי לשיטתו צו המניעה לא חל על המערכת. זאת, מפני שבית המשפט המחוזי קבע כי צו המניעה ניתן בהתייחס למערכת "שנשאה את הכיתוב
webdomain cms 2008-2015
". לשיטת המבקש, מדובר בשגיאה שכן המערכת הנדונה אינה נושאת את הכיתוב הנ"ל. מכל מקום, המבקש טוען כי בהנחה שצו המניעה אכן חל על המערכת, יש מקום ליתן עיכוב ביצוע אף ביחס אליו. זאת, בשים לב לכך שאין חולק כי המערכת היא פרי יצירתו של המבקש וכן לכך שהפסקת השימוש בה משמעותה שהמבקש יצטרך לרכוש שימוש במערכת חלופית (שעולה כ-15 דולר בחודש). כמו כן, המבקש מדגיש כי המערכת דורשת תחזוקה תמידית ועדכוני אבטחה מעת לעת, כך שהפסקת עדכון המערכת על ידו תוציא אותה משימוש ותגרום לנזק בלתי הפיך. מנגד, כך נטען, למשיבים לא ייגרם כל נזק מעצם המשך השימוש של המבקש במערכת.

13.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, תביעתם נסמכה על ראיות ואסמכתאות רבות, שהמבקש לא הצליח לסתור ואשר עליהן אף הסתמך בית המשפט המחוזי בפסק דינו. המשיבים טוענים עוד כי המבקש מסתיר חלק מהכנסותיו ומנכסיו, שכן על פי הנטען המבקש העביר את לקוחות החברה לעסק אחר שבבעלותו. לעומת זאת, המשיבים טוענים כי מצבו הכספי של המשיב הוא "סביר", וכן כי מצבה הכלכלי של החברה אינו רלוונטי משום שממילא הוא תוצאה ישירה של העברת לקוחותיה על ידי המבקש.

14.
באשר לצו המניעה, טוענים המשיבים כי אין כל יסוד לטענת המבקש לפיה הצו לא חל על המערכת. כמו כן, הם טוענים כי יש מקום להורות למבקש לגלות את כל הכנסותיו מן המערכת מאז מתן פסק הדין ואת כל הפעולות שביצע בה, בהתחשב בכך שבפסק הדין נקבע כי המערכת שייכת לחברה.

15.
בצד זאת, ובשים לב לריבוי המחלוקות בין הצדדים, המשיבים ציינו כי הם נכונים לבטל בהסכמה את צו המניעה אם המבקש יסכים לעזוב את החברה ולהעביר את מניותיו בה למשיבים ללא תמורה, כך שכל אחד מן הצדדים יהא רשאי להוסיף ולעשות שימוש במערכת. בהמשך לכך, הוריתי למבקש להגיש התייחסות להצעה זו. בהודעה שהוגשה מטעמו ביום 1.5.2019 ציין המבקש כי אין בידו להסכים להצעה, מאחר שהיא תגרום לפגיעה ממונית קשה בו ובזכויותיו.

דיון והכרעה

16.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, ולא בלי התלבטות, מצאתי להיעתר לבקשה. אכן, ככלל, הגשת ערעור על

פסק דין
אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל אפוא כאשר המבקש הוכיח שסיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר בין שני התנאים מתקיים תנאי של "מקבילית כוחות"
(ראו למשל: ע"א 8776/15
איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבניין בע"מ
, פסקה 7 (10.1.2016); ע"א 9320/16
פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל
, פסקה 5 (2.1.2017)). הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, אשר על המבקש לעכב את ביצועו מוטל להוכיח כי אם יזכה בערעור לא יוכל להיפרע מן הצד שכנגד או שביצוע פסק הדין יגרום לקריסתו הכלכלית או יגרום לו נזק רב (ראו: ע"א 7426/14
פלונית נ' פלוני
, פסקה 21 (2.1.2015); ע"א 10118/16
הוועדה המקומית לתכנון ובניה יבנה נ' סביוני יבנה בע"מ
, פסקה 5 (25.1.2017)).

17.
במקרה דנן, החלטתי להיעתר במידה רבה לבקשה ככל שהיא נוגעת לרכיב הכספי של פסק הדין, בהתחשב בשיקולי מאזן הנוחות. זאת, בשים לב לנסיבותיו האישיות החריגות של המבקש, אשר סמך את טענותיו על מסמכים הנוגעים למצבו הכלכלי ועל תצהיר תומך מפורט, ולצד זאת הניח בסיס לקיומו של חשש מפני קושי בהשבת הכספים במידה שערעורו יתקבל. במובן זה, סברתי כי נסיבותיו הפרטניות של המקרה מצדיקות חריגה מן הכלל הנוהג לגבי פסקי דין כספיים (ראו: ע"א 4027/14
אלפסי 15 בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
, פסקה 7 (29.6.2014)). על כך אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, כי מעיון בתיק התרשמתי כי ערעורו של המבקש מעורר בין היתר גם שאלות משפטיות, ובמובן זה אין לומר כי סיכויי הערעור הם נמוכים מאד. בצד זאת, במכלול הנסיבות, וכדי להבטיח ולו באופן חלקי גם את עניינם של המשיבים בשלב הערעור, אני מורה כי המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 20,000 שקלים. ההפקדה תתבצע בתוך 21 ימים. יתר רכיבי החיוב הכספי יעוכבו עד להכרעה בערעור.

18.
הבקשה הנסבה על צו המניעה הקבוע עוררה אצלי התלבטות בעלת אופי שונה. מחד גיסא, הצו ניתן בהסכמת הצדדים עוד בשלב מוקדם יחסית של ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. מאידך גיסא, עיון בטענות הצדדים העלה כי קיימות מחלוקות וסימני שאלה באשר ליישומו של צו המניעה, הן במבט צופה פני עבר והן במבט צופה פני עתיד. סימני שאלה אלה נובעים בין היתר ממורכבות הסכסוך בין הצדדים. בסיכומו של דבר, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה באופן חלקי במובן זה שעד להכרעה בערעור יוכלו שני הצדדים לעשות שימוש במערכת (עניין שהמבקש הבהיר כי אין מניעה טכנית לגביו). ככל שלצדדים יהיו טענות הנוגעות להשלכות השימוש זה של האחר במערכת, הם יוכלו להעלותן במסגרת הדיון בערעור. איני רואה לתת בהקשר זה הוראות נוספות בשלב הנוכחי.

19.
בשולי הדברים אעיר כי מעיון בתיק עולה כי בשלבים מוקדמים של ההליך נעשו ניסיונות הידברות בין הצדדים שנועדו לאפשר את סיום הסכסוך ביניהם באופן מוסכם. הדברים עולים אף מהצעתו של המשיב למבקש בשלב הנוכחי. ניתן לקוות כי הצדדים, שהם אנשים צעירים ששיתפו פעולה במיזם עסקי, ישכילו לנסות ולהגיע לפתרון אף בשלב זה, באופן שעשוי לייתר את המשך ההתדיינות. הדברים אמורים כמובן מבלי לנקוט כל עמדה באשר לטענות הצדדים לגופן, ומבלי לפגוע בזכויותיהם.

20.
סוף דבר: הבקשה מתקבלת כאמור בסעיפים 18-17 לעיל. במכלול הנסיבות, הוצאות הצדדים בהליך זה יילקחו בחשבון בפסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.


ניתנה היום, ב' באייר התשע"ט (7.5.2019).



ש ו פ ט ת

________________________



19026120_a03.docx

עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 2612/19 יובל מזרחי נ' דבליו בי.די. טכנולוגיות בע"מ, פבל פליט (פורסם ב-ֽ 07/05/2019)