פסקי דין על עז' המנוח בוטרוס יוסף אברהים אל מועלם | פסקי דין על ז"ל ואח' | פסקי דין על עז' המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם | פסקי דין על ז"ל ואח' |

3702/03 בשא     03/01/2006




בשא 3702/03 עז' המנוח בוטרוס יוסף אברהים אל מועלם, ז"ל ואח' נ' עז' המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם, ז"ל ואח'




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בשא003702/03

בתיק עיקרי: א 026972/94
בפני
כב' השופט ר. ג'רג'ורה
תאריך
03/01/2006
בעניין:

1. עז' המנוח בוטרוס יוסף אברהים אל מועלם
, ז"ל
ע"י:
2. עזבון אלברטו אל מועלם, ז"ל,
ע"י יורשיו מרים, מרסלו, ורג'יניה אל מועלם

3. מרטה נורה אל מועלם
4. שרה אל מועלם

כולם ע"י ב"כ עו"ד פביאן סלמן
מבית שאפ, רח' היצירה 3
רמת גן 52521

5. רינה אליאס אל מועלם ת.ז. 2085890
6. סוהילה אליאס אל מועלם ת.ז. 2085892
7. ודיעה אליאס אל מועלם ת.ז. 2085891
8. עאידה אליאס אל מועלם ת.ז. 2085893
המבקשים מס' 5-8
ע"י ב"כ עו"ד אליאס פרח
רח' צלאח אלדין 14/13
עכו 24712

המבקשים

- נ ג ד -
1.עז' המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם
, ז"ל,
ת.ז. 2085887

2.אליאס סוהיל מועלם
3. אברהים סוהיל מועלם
המיוצגים ע"י ב"כ עוה"ד א. סאדר
רחוב הבנקים 2
חיפה 33261

4. זכי אליאס יוסף אל מועלם
ע"י ב"כ עו"ד ו. מנסור
רחוב לוחמי הגטאות 12
נהריה 22446
המשיבים

פסק - דין

הבקשה וההליכים
1. בפני
בקשה, בש"א 3702/03, להלן: "הבקשה", שהוגשה במסגרת תיק הסדר מעליא/972, ת.א. 26972/94. ענינה של הבקשה הוא לדחות או למחוק על הסף את כתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 6.1.02, להלן: "התביעה" או "ההליך השני", לתיקון פנקס הזכויות לפי ס' 93 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשנ"ט - 1969, להלן: "הפקודה".

המבקשים מס' 1-4 המיוצגים ע"י עו"ד פ. סלמן, הם הנתבעים מס' 1-4 בתביעה, להלן: "בוטרוס" או "המבקשים", והמבקשות מס' 5-8, המיוצגות ע"י עו"ד א. פרח הן הנתבעות מס' 6-9 בתביעה, להלן: "הבנות". המשיבים הם התובעים בתביעה, להלן: "המשיבים".

2. כדי להבין את הרקע לבקשה אסקור להלן, בקיצור, את השתלשלות העניינים כפי שעולה מכתבי הטענות וסיכומי ב"כ הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

3. בכפר מעיליא שבגליל היו הליכי הסדר בהתאם לפקודה שהחלו בזמן המנדט בשנות הארבעים ונמשכו לאחר קום המדינה. לא הוצג בפני
אשור על מועד סיום הליכי ההסדר. ב"כ התובעים צירפו נסחי רישום כדי להצביע על מועד סיום הליכי ההסדר. לדעתי, נסחי הרישום אינם יכולים להוות ראיה על מועדי סיום הליכי ההסדר בכפר. רשם המקרקעין רושם את תאריך הרישום של החלקה בפנקסיו אך לא מועד סיום הליכי ההסדר. לפעמים יש שוני בזמנים בין הרישום בטאבו לסיום הליכי ההסדר. הראיה הטובה ביותר על מועדי סיום הליכי ההסדר היא אישור מפקיד ההסדר על סיום ההליכים. יתרה מזו, ברשימה שצורפה לתביעה מפורטים מספר רב של חלקות. ב"כ התובעים, עו"ד סאדר ועו"ד מנסור לא התייחסו למועד סיום ההליכים לכל חלקה וחלקה והסתפקו בהצהרה כללית לפיה ההליכים הסתימו בין השנים 1970 - 1981. טענה זו נסמכת על הנאמר בנסחי הרישום אך כאמור אין בה כדי להוות ראיה על המועד של סיום הליכי ההסדר לגבי כל חלקה וחלקה .

ההליך הראשון
4. תחילתם של הליכים בפני
"בתובענה" שהגיש עו"ד ו. מנסור ביום 9.10.94 בשם מרשיו ה"ה סוהיל אליאס יוסף אל מועלם (שבינתייים הלך לעולמו - ר.ג.), ואחיו מר זכי אליאס יוסף אל מועלם, להלן: "ההליך הראשון", לתיקון פנקס הזכויות לפי ס' 93 לפקודה. הנתבעים בהליך הראשון היו:

1) עזבון המנוח אליאס יוסף אל מועלם.
2) עזבון המנוח בוטרוס יוסף אבראהים אל מועלם.
3) עזבון המנוח אבראהים יוסף אברהים אל מועלם, הנתבעים מס' 2 ו- 3, שניהם באמצעות אליאס סוהיל מועלם.
4) עזבון המנוחה פהדה חביב אל מועלם באמצעות הנתבעים 5 - 8.
5) רינה אליאס אל מועלם.
6) סוהילה אליאס יוסף אל מועלם.
7) ודיעה אליאס יוסף מועלם.
8) עאידה אליאס יוסף אל מועלם
9) פקיד ההסדר - חיפה, (נתבע פורמלי)
10) רשם המקרקעין - נצרת (נתבע פורמלי).

פסק הדין בפשרה
5. ביום 25.12.94 הופיע עו"ד מנסור בפני
כב' השופט א. כהן, בשמו ועל דעת הנתבעים, והגיש לכב' השופט כהן, הודעה על הסכם פשרה חתום ע"י התובעים, סוהיל וזכי מועלם, מצד אחד, ועל ידי כל אחד מהנתבעים, מהצד השני. להסכם הפשרה שסומן ת/1, צורפו: הכותרת של ההליך הראשון, שסומנה ת/2,

פסק דין
פורמלי ונספח - רשימה של 32 חלקות בגושים שונים, מאדמות מעליא, להלן: "הנספח". עו"ד מנסור ביקש לאשר את הסכם הפשרה ולתת לו תוקף של

פסק דין
. בית המשפט נעתר לבקשה - ראה ע' 1 לפרטיכל מיום 25.12.94, שהעתק ממנו נמצא בתיק השופט, להלן: "פסק הדין". הנספח כולל את כל החלקות שהתובעים בהליך הראשון ביקשו לתקן.

עילת התביעה בהליך הראשון
6. בהליך הראשון ביקש עו"ד מנסור לתקן את פנקס הזכויות מהנימוקים הבאים:

1) התובעים סוהיל וזכי, הם אחים תושבי כפר מעיליא ובניו של המנוח אליאס יוסף אל מועלם, ז"ל. התובע מס' 1, סוהיל, הוא יליד 1922 והתובע מס' 2, זכי, הוא יליד 1927

2) המנוח יוסף אל מועלם נפטר והשאיר אחריו שלושה ילדים: המנוח אליאס יוסף מועלם, ז"ל, ועזבונו הוא הנתבע מס' 1, להלן:"אליאס", המנוח בוטרוס יוסף מועלם ז"ל, ועזבונו נתבע מס' 2, להלן: "בוטרוס" והמנוח אברהים יוסף אל מועלם, ז"ל, ועזבונו הוא הנתבע מס' 3.

3) לנתבע מס' 2 עזבון המנוח בוטרוס, ולנתבע מס' 3, עזבון המנוח אברהים, אין זכויות בקרקעות המפורטות בנספח.

4) המנוחים בוטרוס ואברהים מכרו את חלקיהם באדמות אביהם לאחיהם המנוח אליאס יוסף אל מועלם בעת שהיגרו בתחילת המאה הקודמת לארגנטינה, וכן התחייבו לגרום לרישום הזכויות הנמכרות על שם אחיהם אליאס נתבע מס' 1, "אולם הבטחה זו הופרה".
5) בשנת 1972, חזר המנוח בוטרוס לארץ ואישר, בשמו ובשם אחיו המנוח אברהים, כי הם מכרו את כל הקרקעות שבבעלותם כשיצאו את הארץ והיגרו לדרום אמריקה ולשם מימוש ההסכם מינה בוטרוס בשמו ובשם המנוח אברהים את מר אליאס סוהיל מועלם כנציגו.

6) המסקנה היא, אפוא, לטענת עו"ד מנסור כי זכות הבעלות בקרקעותיהם של המנוחים בוטרוס ואברהים עברה לאחיהם המנוח אליאס יוסף אל מועלם, ז"ל.

7) בנסיבות אלה, סיכם עו"ד מנסור את טיעוניו, פקיד ההסדר הוטעה ו/או טעה כשרשם את המנוחים בוטרוס, ואברהים כבעלים של חלקים בחלקות הקרקע המפורטות בנספח, שכן הם מכרו את זכויותיהם כשהיגרו לדרום אמריקה לאחיהם אליאס, ולכן זכויותיהם של בוטרוס ושל אברהים, צריכות להרשם על שם אחיהם אליאס.

7. בהתייחסו לבנות ולאמא, הנתבעת מס' 4 - טען עו"ד מנסור כי אין להן זכויות בקרקעות נשוא התביעה: הנתבעת מס' 4, פהדה ז"ל, הינה אשתו של המנוח אליאס והנתבעות מס' 5-8 הינן בנותיו. הנתבעות מס' 4 - 8 הסתלקו מזכויותיהן בעזבון (כמקובל בסקטור הערבי), עוד לפני מתן צו הירושה של המנוח אליאס, והנתבעות מס' 4-8, או מי מהן, העלימו מבית הדין הדתי את עובדת הסתלקותן מהירושה וכך הוצא צו ירושה במרמה והנתבעות מס' 4 - 8 הופיעו בצו הירושה של המנוח כיורשות; לטענת עו"ד מנסור, צו הירושה הושג במרמה. משנודע הדבר לתובעים פנו לבית הדין הדתי וביקשו לתקן את צו הירושה. הבנות הסכימו לכך, וצו הירושה תוקן בהתאם. בנסיבות כמפורט לעיל, זכויותיהן של הבנות, כמפורט בצו הירושה, צריך לרשום על שם התובעים.

ההליך השני
8. ביום 6.1.02, במסגרת אותו תיק, הגיש עו"ד א. סאדר, את התביעה בשם "עזבון המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם", (התובע מס' 1 בהליך הראשון באמצעות שני ילדיו - אליאס ואברהים), ובשם זכי - התובע מס' 2 בהליך הראשון . הנתבעים בהליך השני היו אותם הנתבעים בהליך הראשון. התביעה נגד עזבון המנוח בוטרוס יוסף אברהים מועלם, הוגשה באמצעות אלברטו, מרטה ושרה אל מועלם המיוצגים ע"י עו"ד פ. סלמן, להלן: "ההליך השני".

עילת התביעה בהליך השני
9. מעיון בכתב התביעה בהליך השני עולה, כי פרט להבהרה אחת - דהיינו שהמנוחים אליאס, בוטרוס ואברהים, הם בניו של יוסף מועלם, חוזר עו"ד סאדר על אותן טענות ולפעמים מילה במילה שהעלה עו"ד מנסור בהליך הראשון נגד הנתבעים באותו הליך, בהליך השני הדגיש עו"ד סאדר בס' 5 (ז) כי התובעים בהליך זה נהגו בקרקעות מנהג בעלים מאז ומתמיד, עיבדו אותן, החזיקו בהן באופן בלעדי, שילמו את המסים עליהן, גידרו אותן, נטעו בחלק מהן עצי זית והשקיעו בהן כספים והחזקה שלהם היתה בלעדית, בניגוד לנתבעים מס' 1 ו-5 בהליך השני שלא החזיקו בקרקעות בכלל.

בהתייחסו לתביעה נגד הבנות, הנתבעות מס' 6 - 9 , חזר עו"ד סאדר על הטענות שהעלה עו"ד מנסור נגד הבנות בהליך הראשון.

כתב ההגנה בהליך השני מטעם הנתבעים 1 עד 4
10. ביום 25.2.02 הגישו הנתבעים, עזבון המנוח בוטרוס המיוצג ע"י יורשיו אלברטו, מרטה ושרה, כתב הגנה נגד התביעה בהליך השני בלבד בו הכחישו את כל הטענות או העובדות שטענו התובעים בתביעה. בכתב ההגנה הודו המבקשים בשרשרת הירושה כפי שעולה בהליך השני. הם מודים גם כי בוטרוס הגיע לביקור בארץ על מנת להכיר את משפחתו אך ימים ספורים לאחר שהגיע לישראל אושפז בבית חולים, שוחרר משם ביום 7.2.72 ולמחרת נמצא מת ונקבר בישראל. עוד טען עו"ד סלמן, כי בין השנים 1972 - 1980 נסתיימו הליכי ההסדר על פי הפקודה, [כפי שציינתי בס' 3 לפסק הדין לא הוצג אישור על כך מפקיד ההסדר] והחלקות המפורטות בנספח נרשמו ברישום חדש אצל רשם המקרקעין. על פי רישום זה נשארו האחים בוטרוס ואברהים כבעלים של 2/3 מהחלקות כפי שהיה ברישום הישן ללא כל שינוי. בשנת 1995 הגישו המבקשים בקשה לקבלת צו ירושה למנוח בוטרוס. לאחר שניתן צו הירושה פנו לרשם המקרקעין כדי לרשום את זכויותיהם בחלקות ואז התברר להם כי ניתן פסק הדין והחלקות כבר נרשמו בהתאם ל

פסק דין
והזכויות של בוטרוס ואברהים בחלקות נרשמו על שם יורשי אחיהם אליאס. הם עתרו לבית משפט זה בתיק ה"פ (חי') 644/95, עזבון המנוח בוטרוס יוסף אברהים ואח'
, נ' עזבון סוהיל אלאיס יוסף אל מועלם ואח'
, תק-מח, 2000 (3), 30839. בית המשפט החליט ביום 22.10.2000, מהנימוקים המפורטים שם, לבטל את פסק הדין - להלן: "פסק הדין משנת 2000". מעיון בפסק הדין משנת 2000 עולה כי העותרים בהמרצת הפתיחה הם אותם יורשי בוטרוס, הנתבע מס' 2 בהליך הראשון, והנתבעים הם אותם נתבעים בהליך הראשון ובנוסף אליהם, זכי, שהיה תובע בהליך הראשון, ואברהים סוהיל מועלם, שלא היה צד בכלל לאותו הליך.

עוד טען עו"ד סלמן כי מטענותיהם של התובעים בהליך השני עולה, כי בעת ביקורו של בוטרוס בארץ בשנת 1972, חתם על הסכם לפיו הוא מוכר את הקרקעות הרשומות בשמו ובשם אחיו אברהים על פי יפויי כח - שלטענת עו"ד סלמן - מעולם לא הוצג בפני
בית משפט כלשהו לאורך ההליכים השונים. עוד הכחישו המבקשים עניין המכר מצד בוטרוס ואברהים וכן שהמנוח בוטרוס חתם על ההסכם בשנת 1972, מה גם ובוטרוס היה חולה, נפטר ביום 7.2.72 ולא קיבל תמורה. כן נטען כי בוטרוס לא היה מוסמך לחתום בשם בני אחיו אברהים, שהם מיכאל, מרים ויוסף.

עוד טענו התובעים כי אליאס סוהיל מועלם, התובע מס' 2, מונה כמיופה כח לצורך ביצוע ההעברה בהתאם להסכם.

המבקשים הכחישו את העובדה כי קיים הסכם תקף להעברת אדמות אביהם המנוח וטענו כי הסכם כזה אינו קיים בכלל. לטענתם ההסכם "מזויף" או לחילופין בטל מעיקרו היות ונערך בנסיבות בהן בוטרוס לא היה כשיר להתקשרות. לא רק זאת אלא גם לגירסת התובעים, כפי שהוצגה כבר בעבר, לא ידע איש על ההסכם והוא לא דווח לרשות כלשהי והתובעים פעלו שלא בתום לב ולא כדין בנסותם להציג מצג שוא, על הסכם תקף להעברת הזכויות בקרקע על שמם. עוד טענו המבקשים כי לשם ביסוס טענת טעות ברישום ו/או מירמה על דרך אי גילוי או מחדל בכפוף לס' 93 לפקודה, יש ראשית לבסס את קיומו של הסכם מכר ואו העברת זכויות תקף שאם לא כן נשמטת הקרקע העובדתית מתחת לטענות המירמה והטעות וממילא מתייתרת עילת התביעה. ב"כ המבקשים מצביע על העובדה שחלפו כ- 21 שנה מאז נחתם ההסכם הנטען והמוכחש והתובעים לא נקטו בשום פעולה והדבר מעיד על חוסר תום לב.

בנסיבות כמפורט לעיל ביקשו המבקשים לדחות את התביעה.

כתב ההגנה מטעם הנתבעות מס' 6-10
11. בכתב הגנתן בהליך השני הכחישו הבנות, הנתבעות מס' 6- 9, את כל טענות התובעים בהליך השני. בפתח כתב הגנתו, העלה עו"ד פרח, כמו גם עו"ד סלמן, טענות נגד צירופו של הנתבע מס' 5 בצורה כפי שצורף ויצוגו ע"י התובע מס' 2 עניין זה נפתר כשביקש עו"ד סאדר למחוק את הנתבע מס' 5 מהתביעה.

לגופו של העניין טען עו"ד פרח כי הבנות חוזרות בהן מהסכמתן בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
מאחר ו"ההסכם הנ"ל נחתם על ידן מבלי שיוסבר להן ומבלי שיתורגם להן". בהתייחסו לטענה כי הבנות הסתלקו מעזבון אביהן, טען עו"ד פרח בס' ה' לכתב ההגנה כי לא הסתלקו מהעזבון בשנת 1959, וכי בשנת 1994 הוחתמו על הסתלקותן מהעזבון, כאשר אמם כבר לא היתה בחיים ואת הבקשה לתיקון צו הירושה הוגשה בשנת 97.

הבנות הכחישו את טענות התובעים בס' 6 (ג) עד 6 (ז) בכתב התביעה בהליך השני וטענו כי הסתלקותן היתה על תנאי והתנאי הוא שאשת אחיהן רסמיה לטיף מועלם, תסתלק מהחלק שלה בעזבון אביה לטובת אחיה אניס ואחיו, אך היא לא עשתה זאת ולכן הסתלקותן אינה חוקית - מסקנתן של הבנות היא כי זכותן לקבל את חלקיהן בעזבון אביהן וכי לוח הזכויות נכון ומשקף את המצב המשפטי שהיה ערב פירסומו. מכל מקום, סיכמו הבנות את טענותיהן, התביעה לתיקון לוח הזכויות לפי ס' 93 לפקודה אינה מבוססת ומסתמכת על הסכם פיקטיבי מזוייף, וביקשו לדחות את התביעה נגדן.

הישיבות וההליכים עד הגשת הבקשה לדחייה או למחיקה על הסף
12. התקיימו בפני
מספר קדמי משפט שניתן לסכם את עיקרי ההחלטות שניתנו בהם כדלקמן:

1) בישיבה מיום 10.6.02 הציג עו"ד סלמן בפני
בית המשפט יפויי כח מקוריים מאלברטו, מרטה ושרה אל מועלם, ותוקן, בהסכמה, הייצוג של הנתבעת מס' 10 לכתב התביעה המתוקן, כך שנתבעת זו תהיה מיוצגת ע"י התובעים שם, מס' 2-4 אליאס סוהיל מועלם, אברהים סוהיל מועלם וזכי אליאס יוסף מועלם. כתב התביעה תוקן בהתאם, ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.

2) בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2.12.02, החלטתי, על פי המוסכם בין באי כוח הצדדים, למחוק את התביעה נגד הנתבע מס' 5, הוא עזבון המנוח אבראהים יוסף אל מועלם, ז"ל, ללא צורך בתיקון כתב התביעה. לאור החלטה זו מתייתר הצורך לתת החלטה בבש"א 1514/06 ואני מורה על סגירתה.

בישיבה זו ביקש עו"ד סלמן למחוק על הסף את כתב התביעה המתוקן. החלטתי בעמ' 8, כי בשלב זה אין מקום לדון בבקשה למחיקה על הסף.

3) בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12.2.03 נקבע התיק להוכחות ליום 23.5.03, אך ישיבה זו בוטלה כפי שיוסבר בהמשך. באותה החלטה ניתנה לעו"ד סלמן האפשרות להגיש בקשה למחיקת או דחיית התביעה על הסף וניתנה לב"כ יתר הצדדים האפשרות להגיב לבקשה זו. עו"ד סלמן הגיש את הבקשה, היא בש"א 3702/03.

4) ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 23.5.03 בוטלה כמפורט בהחלטתי מיום 22.5.03, בעיקר מהנימוק כי אלברטו אל מועלם, הנתבע מס' 2, הלך לעולמו ויש צורך לצרף את עזבונו במקומו, מצד אחד ולאור העובדה כי הבקשה שהגיש עו"ד סלמן ביום 11.3.03 הגיעה לידיו ביום 19.5.03, מצד שני. עוד הוריתי לעו"ד סלמן להודיע לבית המשפט ולב"כ יתר הצדדים את שמות היורשים של המנוח אלברטו וקבעתי ישיבה נוספת ליום 14.7.03, אך הישיבה הוקדמה, בהסכמה, ליום 11.07.03.

5) בישיבה שהתקיימה ביום 11.7.03 הודיע עו"ד סלמן כי הגיש בש"א 6829/03 בה פירט את שמותיהם של היורשים של המנוח אלברטו שצורפו בתור נתבעים והמיוצגים ע"י עו"ד סלמן על פי יפויי כח שהוצגו בפני
. קיבלתי את הבקשה והוריתי על צירוף היורשים של המנוח אלברטו ז"ל כצד להליך מבלי שיהיה צורך בתיקון כתב התביעה, והדבר משתקף בפועל בכותרת לפסק הדין. בישיבה זו הצהיר עו"ד מנסור כדלקמן - ע' 15 ש' 19-27:

"לאחר שקיבלתי את הבקשה לדחיה על הסף, התבררה העובדה שההסכם נכרת בשנת 1972, הסכם נכרת בין התקופה שלאחר תקופת הליכי ההסדר ופרסום לוח התביעות לבין פרסום לוח הזכויות. אין מחלוקת כי הרכישה בוצעה לפני תום הליכי ההסדר. על פי ההלכה הפסוקה התביעה עניינה תיקון לוח זכויות, אינני בטוח כי זה הסעד שצריך להיות, סעד בלעדי בתביעה. מפני שלוח הזכויות למעשה משקף את החלטת פקיד ההסדר על פי לוחות התביעות שהוגשו אליו, ולא על פי עסקאות שנעשו במהלך תקופת ההסדר. לכן אני אומר שיכול להיות שצריך לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את שמות היורשים ולזה יש לי עוד התייחסות וכן להוסיף סעד של אכיפה להצהיר על בעלות במקרקעין. לאור זאת אנו נצטרך לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את שמות היורשים. השאלה היא האם למנוח היתה צוואה, או אם כל היורשים מייצגים את העזבון".

עוד טען עו"ד מנסור בתגובה לדבריו של עו"ד סלמן, כי הוא לא אמר שהעילה על פי פקודת ההסדר פסולה אלא "שבפסיקה אין התייחסות לגבי הרכישה ולכן מחובתי לבקש את שני הסעדים", ע' 16 ש' 16-18.

לאור דברים אלה איפשרתי לב"כ הצדדים להגיש השלמה לטענותיהם בעניין הבקשה לדחיה או למחיקה על הסף. ביום 7.8.03 הגיש עו"ד סלמן השלמה לטיעון. עו"ד מנסור ועו"ד סאדר לא הגישו השלמה לטיעונים למרות ששניהם היו נוכחים בישיבה [אם כי עו"ד סאדר הופיע באיחור] וההחללטה על הגשת השלמת הטיעונים ניתנה במעמדם עו"ד פרח הגיש ביום 7.9.03 "תגובה לסיכומי המשיבים והצטרפות לבקשת הדחיה על הסף".

הייצוג של התובעים
13. בהליך השני, ארבעת התובעים, כמפורט בס' 8 לפסק הדין היו מיוצגים ע"י עו"ד א. סאדר. בשלב יותר מאוחר הגיש עו"ד מנסור יחד עם עו"ד סאדר, ביום 6.6.03 תגובה בכתב לבקשה בשם כל המבקשים - ראה התגובה בבקשה 3702/03.

בישיבה שהתקיימה ביום 11.7.03, הבהיר עו"ד מנסור, בע' 15, כי הוא לבד מייצג את זכי מועלם, התובע מס' 4, וכתובתו של זה, לצורכי הייצוג, היא במשרדו. עוד הדגיש עו"ד מנסור כי אינו מייצג את המבקשים האחרים ולבשונו:
"כשקיבלתי את הייצוג בתיק הגשתי בקשה לדחיית מועד דיון ביום 20.5.03. פירטתי שם את העובדה כי אני לבד מייצג את זכי אל מועלם ופירטתי גם שמענו של זכי, מרגע הגשת הבקשה, היא כתובת משרדי. כמו כן פירטתי את העובדה שהעו"ד סאדר מייצג את עזבון המנוח סוהיל מועלם שהם התובעים מס' 2 ו -3 ואת אליאס ואברהים אל מועלם, שהם יורשי המנוח סוהיל אליאס. בדיון שהיה היתה טעות כאילו שנינו מייצגים את כל התובעים. אינני מייצג את התובעים 2 ו-3 וכן אין לי יפוי כח ליצגם. דיברתי עם עו"ד סאדר והוא בדרך לבית המשפט. על כן פורמלית אבקש גם למרות שאין מדובר בשחרור מייצוג, אבקש כי ירשם כי עו"ד סאדר לא מייצג את זכי מועלם. "

הבקשה לדחייה או למחיקה על הסף
14. על פי הרשות שניתנה לו הגיש עו"ד סלמן, ב"כ המבקשים ועו"ד פרח, ב"כ הבנות, בקשה משותפת - בש"א 3702/03 - אם כי החתום על הבקשה הוא עו"ד סלמן. ביום 7.9.05 הגיש עו"ד פרח לבית המשפט "תגובה לסיכומי המשיבים והצטרפות לבקשת דחיית התביעה על הסף". אעיר כאן כי לא ברור לי הנסוח של עו"ד פרח, הכוונה כנראה לתגובת המשיבים לבקשת המבקשים לדחיה על הסף.

בקשתי את תגובת התובעים, הם המשיבים, לענין הבקשה והוגשה תדובה. ב"כ המבקשים הגיש גם השלמה לטיעון ותגובה לתשובת המשיבים. בהמשך אתייחס לנתבעים מס' 1 עד 4 ולבנות ביחד כאל "המבקשים" אלא אם יש צורך להתייחס לכל קבוצה בנפרד.
כאן המקום לציין כי עו"ד סלמן, ב"כ המבקשים, ציין בבקשה כי הנתבעים מס' 9, 10, 11, ו-12 (הם המשיבים מס' 2-4 בבקשה), מיוצגים כולם ע"י עו"ד א. סאדר ו-ו. מנסור ביחד . עו"ד מנסור הבהיר בישיבה מיום 11.7.05 שציון זה אינו נכון וכי הוא עו"ד מנסור מייצג רק את זכי, שהוא המשיב מס' 4, ואילו עו"ד סאדר מייצג את המשיבים מס' 1, 2 ו-3 .

אסקור להלן את טענות ב"כ המבקשים בבקשה וטענות עו"ד סאדר ומנסור בתגובה המשותפת שהגישו ביום 6.6.03:

ניתן לסכם את הנימוקים של עו"ד סלמן, אליהם כאמור הצטרף עו"ד פרח כדלקמן:

1) א. כתב התביעה הוא טורדני, אינו מגלה עילה ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

ב. קיים השתק פלוגתא בכל הקשור לרישום בעלי הזכויות ותוקפם של הליכי ההסדר.

ג. כל נימוק אחר שיראה לבית המשפט.

2) עיקר טענתם של התובעים בהליך השני - המשיבים בבקשה - ר. ג', היא כי לבוטרוס ויורשיו ולאברהים ויורשיו, אין כל זכויות בחלקות נשוא התביעה.

3) התובעים לא צירפו לתביעה מסמכים מהותיים שהייתה עליהם חובה לצרף, בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, להלן: "התקנות". דהיינו תזכורות התביעה, שצורפו כנספח ב' לבקשה. אי צירוף העתקים של תזכורת התביעה, המהווים לא רק ראיה אלא גם עילת תביעה פוגם בתביעה ומחייב את דחיתה. עיון באותן תזכורות תביעה מגלה, לטענת המבקשים, את הפרטים הבאים:

בתזכורת תביעה מס' 5141 (גוש 18635) הצהיר זכי, ביום 16.12.53, "בשמו וכנציג ליתר היורשים מכפר מעיליה", כי הפרטים שמסר בתזכורת התביעה "נכונים ומדוייקים ושכל הידיעות בנוגע לחוקיות" תביעתו, "מפורטות בה באופן נכון". זכי אף חתום על המסמך, שאושר מטעם הפקיד המסדר. בתזכורת התביעה אשר פרטיה ותכניה נמסרו על ידי זכי, נרשם תחת הסעיף "האדם שלטובתו תובעים זכות הרישום", שמותיהם של שלוש האחים וצויין לצד כל אחד מהשמות שיעור של 1/3. תחת הסעיף אופן הרכישה, נכתב "ירושה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשום, הוא איברהים, "1900".

זאת ועוד, בתזכורת תביעה מס' 3523 (גוש 18652) מופיעים אותם נתונים כמפורט לעיל, גם לגבי הזכאים להירשם כבעלי הזכויות, אולם הפעם מציין ב"כ המבקשים, כי מוסר הפרטים והמצהיר ביום 26.9.43, אינו אלא אליאס עצמו, אביהם של זכי ומורישם של כל התובעים בתיק.

בתזכורות תביעה בגוש 18628 ובגוש 18627, צויינו אותם נתונים כמפורט לעיל והצהרתו של אליאס, מיום 27.3.43, על נכונות הפרטים. כך הוא אף לעניין תזכורת התביעה בגוש 18639, הכוללת אותם נתונים ושוב, הצהרתו של אליאס מיום 28.3.42, על נכונות הפרטים.

המבקשים טענו, וטענתם מקובלת עלי, כי בהתאם לסעיף 19 לפקודה, "התייצבותו של אחד הבעלים המשותפים בחלקה אחת - כמוה כהתייצבות כולם, אם לא הורה פקיד ההסדר הוראה אחרת; והוא הדין בהתייצבותו של אחד מיורשי תובע או מיורשי בעל, או של אחד מקבוצת יורשים שיש לה ענין נפרד משל קבוצת יורשים אחרת"

טענתם של המבקשים היא כי התובעים - המשיבים בבקשה - בחרו להעלים מבית המשפט את העובדה כי נטלו חלק בהליכי ההסדר, עובדה מהותית שמן הראוי היה לגלותה ולא צירפו את תזכורות התביעה לכתב התביעה, על אף שאותן תזכורות הן מסמכים מהותיים כמשמעם בתקנה 75 לתקנות. כן נטען כי הטעם לאי צירוף המסמכים נעוץ בכך שתזכורות התביעה, שתמציתן הובאה לעיל, היו סותרות את הגירסה העובדתית שהועלתה בכתב התביעה המתוקן - ההליך השני.

על רקע תזכורות התביעה, מוסיף וטוען ב"כ המבקשים, אין התובעים יכולים לטעון כי האדמות נמכרו לאליאס מורישם, בתחילת המאה ה 20, שהרי זכי, כמו גם אליאס עצמו, מצהירים בפני
פקיד ההסדר על נתונים אחרים לגמרי ומבקשים לרשום אף את חלקו של בוטרוס במקרקעין נשוא המחלוקת.

לאור הסתירה בין הגירסה העובדתית המונחת ביסוד כתב התביעה בשני ההליכים ובעיקר בהליך השני, לבין תזכורות התביעה, המהוות לשיטת ב"כ המבקשים, כאמור, מסמכים מהותיים שמן הדין היה לצרפם לכתב התביעה המתוקן, הוסיף וטען ב"כ המבקשים כי אחד מהמבחנים המקובלים לבחינת היעדרה של עילת תביעה לעניין בקשה למחיקת כתב התביעה, הוא המבחן לפיו כתב התביעה אינו מגלה עילה אם ברור מעבר לכל ספק כי על יסוד העובדות להן טוען התובע, לא יוכל לזכות בסעד שביקש, אפילו יוכיח את כולן, לא יהיה זכאי לו.

4) ב"כ המבקשים טען כי התובעים עותרים לתיקון הרישום על יסוד סעיף 93, מהטעם כי פקיד ההסדר הוטעה או טעה, שעה שרשם את הזכויות על שם שלושת האחים או שרישום הזכויות בחלקים שווים נרשם בפנקס שלא כשורה. והנה, ממשיך ב"כ המבקשים וטוען, מתזכורות התביעה עולה כי אליאס וזכי עצמם מסרו את הפרטים באשר לזכויות בחלקות ויש לראות בכך הודאת בעל דין כי אמנם לבוטרוס זכויות בחלקות. התובעים, מוסיף ב"כ המבקשים, לא טענו כי אליאס וזכי הטעו את פקיד ההסדר ומסרו לו פרטים שאינם נכונים, מכאן מסקנתו כי התובעים מטעים את בית המשפט דווקא.

על רקע זה, טען ב"כ המבקשים, התביעה אינה מגלה עילה שכן, גם אם יוכיחו התובעים את כל העובדות עליהן הם מסתמכים, לא יזכו בסעד לו עתרו, כלומר לתיקון הרישום בשל מרמה לפי ס' 93 לפקודה.

טענתו של ב"כ המבקשים אינה אלא זו: לוּ היו התובעים נוהגים בהתאם לתקנה 75 ובאופן המממש את חובתם לנהוג בתום לב, היו מצרפים לתביעתם את תזכורות התביעה, שתוכנם הוא "עניין מהותי במשפט", אז היה מתגלה כי הוכחת גירסתם העובדתית לא הייתה מסייעת להם לזכות בסעד לו עתרו.

לא אנקוט עמדה בשאלה אם תזכורות התביעה הינן מסמך מהותי, בבחינת היותן, הן עצמן, חלק מעילת התביעה. אף אם אינן מסמך מהותי, הן בוודאי ראיה, המחלישה את סיכויי התובעים להוכיח את תביעתם, אך אינה שוללת אותם באופן ברור וחד משמעי. אינני יכול לומר, כבר בשלב זה, כי ראייה זו שומטת את עילת התביעה של התובעים - ס' 93 מדבר על מרמה והמרמה היא, בין היתר, אם מעלימים עובדות מסויימות, גם אם ייקבע כי תזכורות התביעה אינן מסמך מהותי שצריך לצרפו לתביעה, עדיין אני בדעה כי בהליך לפי ס' 93 או ליתר דיוק בכל הליך שבעל דין נוקט במסגרת הליכי ההסדר לאחר פירסום לוח הזכויות, חובה היא לצרף את תזכורות התביעה כחלק מכתבי טענותיו.

אינני יכול להתעלם מכך שבכתב התביעה לא צויינו קיומם של הליכי ההסדר או הצהרתם של אליאס וזכי עצמו, שהוא צד להליך, על הפרטים שנמסרו בתצהירים שבתזכורות התביעה, העומדים, לכאורה, בניגוד לגירסתם במשפט. אלה הן עובדות רלוונטיות, גם אם לא מהותיות, להרצאת ההשתלשלות העובדתית. אי הצגתן מונעת מבית המשפט מלקבל את התמונה המלאה של המהלכים שהביאו לסכסוך שבפני
ו. בנסיבות אלה, מקום שעובדות אלו היו ללא ספק ידועות לתובעים, אי פירוטן בכתב התביעה המתוקן גובל בחוסר תום לב דיוני.

לסיכום אומר כי הטעמים שהועלו בבקשה בכוחם להביא לידי תוצאה זו עד כמה שהטענות בתביעה מכוונות כלפי התובעים מס' 1-4. גם אם אקבלן, לא יהיה בכך להועיל לבנות שכן עילת התביעה כנגדם שונה במהותה ונשענת על צו הירושה של אליאס עצמו, ללא קשר לעיסקה שכביכול נערכה בינו לבין שני אחיו.

התגובות של המשיבים
15. אלו עיקרי טענותיהם של המשיבים בתגובתם לבקשה:

1) בתגובה, מעלה זכי גירסה עובדתית חדשה, המבקשת להסביר את הפער בין האמור בתזכורות התביעה לבין הגירסה העובדתית שהועלתה בכתב התביעה המתוקן. על פי הנטען בתגובה, קודם להגירת בוטרוס לדרום אמריקה מכר את זכויותיו במקרקעין נשוא תביעה זו לאליאס, אך לא כל התמורה שולמה והעיסקה בין השניים "לא הושלמה". אומר מיד כי טענה זו סותרת את האמור בכתב התביעה המתוקן שכן, אם העיסקה לא הושלמה כיצד נטען בכתב התביעה כי הופרה?

ממשיך וטוען עו"ד מנסור כי העיסקה הושלמה סופית רק במהלך 1972 "והעובדות דלעיל אושרו" על ידי בוטרוס, בהסכם בינו לבין בניו של אליאס, הם זכי וסוהיל. עוד נטען בתגובה כי מאז שבוטרוס עזב את הארץ היו המקרקעין בחזקת אליאס ולאחריו, בחזקת זכי וסוהיל ושלושה אלה תבעו את המקרקעין בהסדר לטובת בוטרוס "מאחר ולא השלימו לו את יתרת המחיר". בהמשך התגובה, שוב חוזר וטוען עו"ד מנסור כי "העיסקה עם בוטרוס ז"ל הושלמה, במישור העסקי, בשנת 1972 ונחתם הסכם עמו".

2) פעולות ההסדר בכפר מעיליא, מציין עו"ד מנסור, החלו בשנות ה 40 ונמשכו עד לשנת 81. כיוון שכך, מוסיף וטוען עו"ד מנסור, משנחתם הסכם המכר בשנת 1972, טרם הסתיימו הליכי ההסדר, התחייבותו של בוטרוס להעביר את בעלותו במקרקעין על שמם של זכי וסוהיל לא הייתה יכולה להירשם "ולפקיד ההסדר לא היתה סמכות לבצע את הרישום". עילת התובענה שעניינה רישום המקרקעין על שם זכי וסוהיל התגבשה, אליבא דעו"ד מנסור, רק לאחר פירסום לוח הזכויות. מאחר שעילת התביעה גובשה רק לאחר פירסום לוח הזכויות, אין כל צורך בהוכחת תרמית מצד בוטרוס כדי שהתובעים יזכו בתביעתם.

אני דוחה את הטענה ואעיר כי עד כמה שהטענה נראתה לכאורה טענה "מתוחכמת" היא למעשה, טענה תמוהה מאין כמוה שהרי, ביסוד כתב התביעה המתוקן מונחת טענת תרמית, והיא לב ליבה של התביעה, וההליך המבוסס על ס' 93 לפקודה. בה - ומכוח קיומה של תרמית - עותרים התובעים לשינוי הרישום.

3) עוד הוסיפו ב"כ התובעים בסיכומיהם כי התובעים לא הסתירו מבית המשפט דבר שכן, בהסכם המכר צויין במפורש כי העיסקה החלה כאשר בוטרוס עזב את הארץ. העיסקה, כך מוסיף עו"ד מועלם, "הושלמה סופית" עם חזרתו של בוטרוס לארץ והחתימה על ההסכם. במהלך הליכי ההסדר, כיוון שהעיסקה טרם הושלמה וכיוון שאליאס, זכי וסוהיל, "ברוב הגינותם" לא ניצלו את היעדרותו של בוטרוס מהארץ בכדי להשתלט על רכושו, הם תבעו את רישום הזכויות של בוטרוס במקרקעין על שמו, שכן לא רצו לרשום זכויות אלה על שמם, עובר להשלמת העיסקה.

אם זוהי טענתם של התובעים - הרי מתבקשת המסקנה הברורה והחד משמעית שבעצם הגשת תזכורות התביעה כשהוגשו הן בזמן המנדט והן לאחר קום המדינה, אין משום טעות או הטעיה ודי בכך כדי למוטט את הקרקע מתחת להליך הראשון, שב"כ התובעים לא התיחסו אליו בכלל וגם מתחת ההליך השני מאחר ולפי טענת התובעים העיסקה לא הושלמה לדעתי, וכך אני קובע כי לא היתה כאן שום טעות של פקיד ההסדר או שום הטעיה ומכאן נופלת טענת המירמה העומדת בבסיס התביעה לתיקון לוח הזכויות לפי ס' 93 לפקודה.

4) אילו טענתם של עו"ד סאדר ומנסור היתה נכונה, היתה חובתם של אלה שהגישו את התביעה בקשר לחלקות, כבר במהלך הליכי ההסדר ובפני
פקיד ההסדר, לציין את העובדה כי יש בינם לבין בוטרוס ואברהים עיסקה שטרם הושלמה וכי הם תובעים את הזכויות בחלקות שנתבעו בהליכי ההסדר כפוף להשלמת העיסקה. במידה ותושלם העיסקה זכויותיהם בחלקות אינן שלהם אלא של בוטרוס ואברהים, כפוף להשלמת העיסקה. משלא עשו זאת אלא הגישו את התביעה בשם אלה שמכרו להם לא תשמע טענתם בעניין זה והיא מופרכת על פניה.

הבקשה לתיקון כתב התביעה בהליך השני
16. עו"ד מנסור טען כי לאור המצב העובדתי והמשפטי, כפי שתיאר, ומבלי לפגוע בטענה כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 93 לפקודה, התובעים "ייאלצו לתקן את כתב תביעתם ע"י פירוט העובדות הרלבנטיות וע"י הוספת סעד של אכיפת חוזה ו/או סעד הצהרתי" לפיהם יתבקש בית המשפט להורות על רישום המקרקעין נשוא התביעה על שמם של זכי ויורשיו של סוהיל, שהלך לעולמו. עו"ד מנסור מוסיף וטוען בתגובתו כי "גם אם קו טיעון זה לא יתקבל" אין לדעתו ספק כי בנסיבות העניין קיימות ראיות למכביר המוכיחות את עילת התרמית, במסגרת סעיף 93 - עו"ד מנסור וסאדר סתמו ולא פירטו אותן ראיות, ודי בכך כדי לדחות את טענתם, אך אעיר רק זאת - לאחר שלמדתי את כל טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום לטענת התרמית לפי ס' 93 הנ"ל ודוקא על פי טענות התובעים וראיותיהם.

17. לאור המסקנה אליה הגעתי אינני מוצא מקום להתייחס ליתר הטענות שהעלו עו"ד סאדר ומנסור בתגובה, הן משום שהן עומדות בניגוד לטענה כי נדרשת הוכחת תרמית הן משום שאין עניינן בתרמית אלא בהפרת ההסכם שהושלם לאחר סיום הליכי ההסדר והסעד הנכון הוא ביצוע בעין של ההסכם ולא ההליך לפי הפקודה.

אינני מקבל את הבקשה לתקן את כתב התביעה על מנת להוסיף עילת תביעה חדשה שאינה קשורה, לדעתי, בהליכי ההסדר אלא עניינה תביעה חוזית גרידא שאין בינה לבין הליכי ההסדר ולא כלום.

כאמור, התגובה מטעם זכי מעלה טענות עובדתיות שעומדות בניגוד לטענות המופיעות בכתב התביעה המתוקן. כך, בתגובה עלתה לראשונה הטענה כי העיסקה בין בוטרוס לבין אליאס לא הושלמה בתחילת המאה, בניגוד לאמור בכתב התביעה. כן עלה לראשונה בתגובה, חלקם של זכי וסוהיל בהליכי הסדר, לכאורה בשליחותו של בוטרוס. עולה בלבי חשש כי יש ממש בטענת ב"כ המשיבים שהגירסה העובדתית שהועלתה במסגרת התגובה, לא באה לעולם אלא כדי לתרץ את האמור בתזכורות התביעה שהובאו לידיעת בית המשפט לראשונה עם הגשת הבקשה למחיקת כתב התביעה. אולם, גם אם הייתה מוגשת התגובה בצירוף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המועלות בה, לא פורטה בה כל נסיבה למחדל שבאי העלאת העובדות בדבר אי השלמתה של העיסקה וחלקם של זכי וסוהיל בהליכי ההסדר כבר במסגרת הגשת כתב התביעה, כשנה וחצי קודם להגשת התגובה. בין כך ובין אחרת, על פי הגירסה שהועלתה כעת, גם אם הייתה מגובה בתצהיר, אין התובעים יכולים לזכות בסעד לו עתרו במסגרת התביעה שכן לטענת התרמית המונחת ביסוד כתב התביעה המתוקן אין כל יסוד וממילא לסעד הנשען עליה אין קיום.

התביעה נגד הבנות
18. גם דין התביעה נגד הבנות להידחות. בהתאם לפסק הדין בוטלו זכויותיהן של הבנות בחלקות אך כאמור פסק הדין בוטל בפסק הדין משנת 2000 ומשכך פני הדברים הזכויות של הבנות בחלקות חזרו להיות כפי שהיו. לא עלתה בפני
שום טענה ולא הובאה שום ראיה כי חל שינוי ברישום הזכויות של הבנות. לדעתי ההליך הנכון לשנוי זכויות הבנות בחלקות הוא ביטול או תיקון רישום הירושה המקורי על ידי בית הדין הדתי המוסמך שנתן את הצו אם תתקבל התביעה לביטול או תיקון הצו, יהיה צורך ברישום צו הירושה החדש בטאבו, ועילת התביעה לביטול צו הירושה המקורי נעוץ בכך כי הבנות רימו את בית הדין הדתי ולא הסתלקו למרות הנוהג בסקטור הערבי. לדעתי אין מקומן של טענות אלה בערער על לוח הזכויות בהתאם לס' 93 לפקודה, בענין הטענה של הסתלקות הבנות בסקטור הערבי אעיר כי לעניות דעתי, לא מוכר לי נוהג כזה, ואם היה נוהג זה היה מקידמת דינא ועד כמה שידוע לי נוהג כזה אינו קיים עוד והדבר אף בא לידי ביטוי בפסק הדין שנתן בע"א (מח' חיפה) 1884/00 מיום 8.7.02 ד"ר טנוס ואח'
נ. פהד בשארה ואח'
, תק-מח' 2002 (ב) 12976 ובית המשפט העליון אישר בע"א 8331/03 מיום 12.9.05 (טרם פורסם) בשארה ואח'
נ. טנוס ואח'
, נמצא באתר הרשות השופטת, כי נוהג כזה אינו קיים . גם אם הנוהג עוד קיים, יש לדעתי לבטלו ולהתעלם ממנו לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

מכל מקום התביעה נגד הבנות אינה מקימה עילה לפי ס' 93 לפקודה נומסיבה זו אין מקום לקבלה. אדגיש רק כי הסכסוך עם הבנות, כפי שעולה מהתביעה, מתמקד בשאלה אם הן הסתלקו או לא הסתלקו או חזרו בהן מהסתלקותן אם היתה בכלל.

סוף דבר
19. אני דוחה את התביעה שהגישו עזבון המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם, ז"ל, ואח'
, המיוצגים ע"י עו"ד א. סאדר וכן את התביעה שהגיש זכי אליאס יוסף אל מועלם, המיוצג ע"י עו"ד ו.מנסור נגד עזבון המנוח בוטרוס יוסף אברהים אל מועלם ואח'
המיוצגים ע"י עו"ד סלמן ומחייב כל צד מהם לשלם למבקשים מס' 1-4, באמצעות בא כוחם, עו"ד סלמן, הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד על סך 15,000 ₪ להיום בצירוף מע"מ כחוק.

כמו כן, אני מחייב את מרשיו של עו"ד סאדר וכן את מרשו של עו"ד מנסור לשלם למבקשות מס' 5-8, באמצעות בא כוחן, עו"ד פרח, הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ להיום בצירוף מע"מ כחוק.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת העתק

פסק דין
זה לידי ב"כ המשיבים, אחרת ישאו הסכומים ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום, 3 ינואר 2006 (ג' טבת תשס"ו) בהעדר ב"כ הצדדים. המזכירות תמציא להם העתק פסק-דין זו בדואר רשום כמקובל.
ר. ג'רג'ורה
, שופט

קלדניות: מאירה נ/ ואתי באזוב









בשא בית משפט מחוזי 3702/03 עז' המנוח בוטרוס יוסף אברהים אל מועלם, ז"ל ואח' נ' עז' המנוח סוהיל אליאס יוסף אל מועלם, ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 03/01/2006)