פסקי דין על אופיר זרדב |

39025-04/19 עח     05/05/2019




עח 39025-04/19 אופיר זרדב נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל – הגנת הסביבה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



ע"ח 39025-04-19 זרדב נ' משטרה ירוקה




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני







לפני
כבוד השופט
ערן קוטון

עורר
אופיר זרדב


נגד

משיבה
מדינת ישראל – משטרת ישראל – הגנת הסביבה


החלטה

1.
לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה בגדרי ה"ת 34280-03-19.

ההליך בבית משפט קמא
2.
לפני בית משפט קמא הונחה בקשת העורר להחזרת תפוס, המתייחסת למשאית מ.ר. 23877101 (להלן: "המשאית"). המשאית נתפסה בידי המשיבה ביום 4.3.19.
עסקינן במשאית אשר לטענת המשיבה היתה מעורבת בביצוע עבירות על דיני הגנת הסביבה. בבית משפט קמא טענה המשיבה כי המשאית שפכה פסולת במקומות לא מורשים בחמישה מועדים נפרדים, מספר פעמים בכל מועד. המשאית פעלה בהובלת הפסולת אף מבלי שיש לעורר רישיון עסק כדין.

3.
בהחלטה מקיפה, מנומקת ומפורטת, שניתנה ביום 10.4.19, דחה בית משפט קמא את בקשת העורר.
בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי גם בהינתן תשתית עובדתית-ראייתית שתקים עילת תפיסה, יש לבחון אם אופן הפעלתה של סמכות התפיסה מידתית וראויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי העומד לדיון. הבדיקה נושאת אופי של עריכת איזון נורמטיבי במסגרתו נשקלים טיבם ועוצמתם של הטעמים שלשמם נחוצה התפיסה, נשקלת זכות הקניין של בעל החפץ, נשקלים סוג ועוצמת הפגיעה שתסב תפיסת החפץ לבעליו אל-מול סוג ועוצמת הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי אם החפץ יוחזר לבעליו. כן נשקל השלב הדיוני שבו מתבקשת הפעלת סמכות התפיסה, אם טרם הגשת כתב אישום או לאחריה. עוד צוין כי יש לבחון אם ניתן להשיג את התכלית שביסוד התפיסה באמצעים שפגיעתם באינטרס הלגיטימי של בעל החפץ פחותה, כל זאת בלי לאיין את האינטרס הציבורי שלשמו נועדה התפיסה.
בית משפט קמא הפנה בהחלטתו לבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464 (2000) ולבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.06).

4.
בית משפט קמא קבע כי תפיסת המשאית נעשתה במקרה זה טרם הגשת כתב-אישום. אף טרם חלפו ששה חודשים מיום התפיסה. עוד הוזכר כי לעורר עומדת חזקת החפות. בשלב זה, לצורך המשך התפיסה די בחשד סביר הקושר בין המשאית לבין ההעבירות המיוחסות לעורר. העורר לא חלק על קיומו של חשד סביר למיוחס לו אך לא סבר כי ייעשה במשאית בהכרח שימוש מפר שאינו כדין בשל היעדר רישיון עסק. לחובת העורר לא רשומות הרשעות קודמות בגין עבירות על דיני הגנת הסביבה.
לחובת העורר שקל בית משפט קמא את תפיסתה של משאית אחרת שבבעלותו וזאת בחודש אוגוסט 2018. לכך יש משקל ומשמעות בהערכת הסיכון שטמון בעורר אם המשאית תוחזר לידיו.

5.
בית משפט קמא נתן דעתו לכך שהמשאית אינה נדרשת לשמש כראיה, שהחזקתה בשלב זה אינה לצורך חילוט עתידי, ושניתן עקרונית להשיבה לעורר בתנאים הולמים שיבטיחו את התכלית המניעתית שבבסיס תפיסתה. לאחר עיון מוקפד מצא בית משפט קמא שלא ניתן לתת בעורר את האמון הדרוש לקבלת המשאית, וכי תנאים של הפקדה כספית, אפילו משמעותית, ומתן ערבויות אינם מספיקים למניעת הישנות השימוש המפר במשאית. העורר, גם לגרסתו, נקט במדיניות מכוונת המהווה לכל הפחות עצימת עיניים בכל הנוגע לשימוש הממשי שנעשה במשאיות שבעסקו, לרבות המשאית מושא ההליך דנן. בהודעתו אמר העורר כי אינו נוהג במשאיות עסקו באופן אישי, אלא מעסיק נהגים לצורך כך. הוא לא גילה עניין בשאלה מה מובילות המשאיות שבבעלותו. נקבע כי אינו מפקח על עבודת המשאיות ואינו נוקט שיטת עבודה שתוודא שהשימוש שנעשה בהן לא עומד בניגוד להוראות החוק ואינו כרוך בביצוע עבירה. העורר אף לא חלק על כך שהוא מעביר פסולת באמצעות משאיותיו. בהמשך אישר כי משאיות בבעלותו שפכו פסולת באתר פסולת. עם זאת התנער מאחריות בטענה שמי שאחראי על השימוש הנעשה במשאית הוא מזמין העבודה. בית משפט קמא מצא כי התנהלות העורר היא התנהלות של "שור מועד".

6.
עוד נקבע כי המשאית לא נתפסה בשל אירוע יחיד של הפרת חוק שכן לכאורה המשאית שפכה חומר באתר לא מורשה באורח רציף ובהיקף ניכר, באופן שמעיד על התנהלות שיטתית ולא על מעידה חד-פעמית או טעות בהיסח הדעת. המשאית לכאורה היתה מעורבת באחד-עשר אירועי שפיכה מפרי חוק שתועדו בתקופה שבין יום 11.11.18 ליום 7.1.19. כולם אירעו במועד מאוחר לתפיסתה הקודמת של משאית העורר ושחרורה בתנאים בחודש אוגוסט 2018.

7.
נקבע שהתכלית העיקרית של תפיסת המשאית היא מניעתית. המשך התפיסה הכרחי לשם מניעת פגיעה נוספת בערכי טבע וסביבה, וידו של אינטרס הציבור במניעת הישנות הפגיעה על העליונה. בית משפט קמא קבע שיש לנקוט אמצעים שיבטיחו בצורה סבירה שהעורר לא ימשיך להפיק רווח כלכלי מהמשאית, שעה שהוא אדיש לשימוש הממשי הנעשה בה, תוך הפרה לכאורית בהיקף ניכר ובאורח שיטתי של הוראות החוק. כיון שבית משפט קמא לא ראה לתת אמון בעורר בקשתו להחזרת המשאית נדחתה.

הערר
8.
העורר מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא ובהודעת ערר סדורה ומפורטת טען כי הראיות שבידי המשיבה לא הצדיקו את תפיסת המשאית. כן טען כי המשאית נרכשה במימון בנק ומידי חודש עליו לשלם למעלה מעשרת אלפים ₪ בגינה. עוד טען כי עילת תפיסה מניעתית קמה רק שעה שמוכחת הישנות עבירות ומכל מקום היה על בית משפט קמא לנהוג ב"חלופת תפיסה". בהקשר זה נתן בית משפט קמא משקל יתר לאירוע הקשור בעורר שאירע בחודש אוגוסט 2018.
נטען כי בית משפט קמא התעלם מהיקף הפרשיה בה עסקינן, מעשרות הנחקרים במהלכה, מן הציוד הרב שנתפס במהלך החקירה ומן העובדה שקיים חשוד מרכזי והוא אינו העורר. אף אין ודאות כי האירועים בגינם נחשדה המשאית כמעורבת בביצוע עבירות הם אכן אירועים מפרי חוק.

9.
בדיון חזר ב"כ העורר על טענותיו ואילו המשיבה התנגדה נחרצות לקבלת הערר.
המשיבה הציגה ראיות מתוך תיק החקירה המתעדות את העבירות שבוצעו לכאורה באמצעות המשאית.
כן הציגה המשיבה את תיק החקירה שנפתח בעניינו של העורר בחודש אוגוסט 2018. הוברר כי התשתית הראייתית העומדת לחובת העורר באותו תיק בשלב זה אינה תשתית מוצקה. עוד הוברר כי למחרת יום חקירתו של העורר באותו תיק נמסרה לו המשאית שנתפסה ללא כל תנאי, אם כי לאחר מכן פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה לאסור כל דיספוזיציה במשאית. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד והעורר כלל לא היה מודע לה.

בדיון הציגה המשיבה אף את הודעת העורר שנגבתה ביום 4.3.19 במסגרתה לא הוחשד העורר בביצוע עבירה על דיני רישוי עסקים, הגם שטענה כי העורר מפעיל את המשאית ללא רישיון עסק כדין.
הוסיפה המשיבה והציגה את הודעתו של חשוד אחר בפרשה (להלן: "החשוד האחר") אשר העבירות המיוחסות לו רבות וחמורות יותר מאלו המיוחסות לעורר. החשוד האחר נחקר, בין היתר, ביום 15.4.19, והודעתו מטבע הדברים לא עמדה לנגד עיניו של בית משפט קמא.
אשר לתפוסים הקשורים בחשוד האחר, הוברר כי ביום 22.4.19 התקיים בבית משפט השלום בראשון-לציון דיון בה"ת 5855-04-19 במסגרתו דן בית המשפט בבקשת החשוד האחר להחזרת תפוסים רבים מאוד. במהלך הדיון הסכימה המשיבה להחזרת חלק מן התפוסים בתנאים מסוימים. בין היתר הסכימה המשיבה להחזיר לחשוד האחר שתי משאיות. אף נתון זה לא עמד לנגד עיני בית משפט קמא בשעת מתן ההחלטה.
כאן המקום לציין כי החשוד האחר נקט בחקירתו בעמדה דומה לזו שננקטה בידי העורר בחקירתו שלו, עמדה מתחמקת ומתנערת אליה התייחס כאמור בית משפט קמא בהחלטתו.

10.
תמים דעים
אני עם בית משפט
קמא בכל הקשור לקיומו של חשד סביר לביצוע עבירות לא מעטות באמצעות המשאית. כן סבורני כי במכלול הנתונים קיימת עילה מניעתית אשר הצדיקה את תפיסת המשאית והחזקתה.
תכליתה של תפיסה מניעתית הובהרה ברע"פ 6990/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל
(24.11.10) עת נאמר –
"סעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש קובע כהאי לישנא: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". ענייננו בחלופה השניה "כי באותו חפץ... עומדים לעבור עבירה". מדובר
ב"תפיסה מניעתית":
"אחת המטרות העיקריות לתפיסת חפץ בידי המשטרה נועדה למצב בו קיים יסוד סביר להניח כי באותו חפץ "עומדים לעבור עבירה". תכלית זו היא, ביסודה, מניעתית, ונועדה להקשות על העבריין המיועד להוציא מן הכח אל הפועל את תכניתו הפלילית. כפי שציין בית המשפט בפרשת גאלי, שם, בעמ' 322: 'פירוש זה מתחזק בשוותנו נגד עינינו את תכליתו של החוק. והיא: הקניית סמכות למשטרה לתפוס חפץ במקום שיש יסוד סביר להניח כי אותו חפץ עשוי לשמש בעבירה, ובמטרה למנוע מבעליו יכולת לעבור בו עבירה נצפית. הגיונו של החוק מדבר בעד עצמו. אם אמנם "יש... יסוד סביר להניח" כי בחפץ פלוני עומדים לעבור עבירה, היעלה על הדעת כי המחוקק יעמוד מנגד ויחריש? נוכח הדברים המפורשים שבסעיף 32(א) לפקודת החיפוש, הנקבל כי המחוקק ימנע את המשטרה מתפיסת נכס במקום בו יש יסוד סביר להניח כי עומד הוא - אותו חפץ - לשמש בביצועו של פשע? הקושיה קושיה, והתשובה בה'. ביסוד התכלית המניעתית טמון אינטרס ציבורי למנוע, או להקשות באופן ניכר על העבריין את מימוש זממו הפלילי באמצעות שלילת החפץ המיועד לשמש אמצעי בביצוע העבירה. סמכות זו היא אמצעי אחד מיני רבים במלחמת רשויות אכיפת החוק בפשיעה" (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 6271/01 מובילי עטיה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6292/10 הובלות עבוד נ' המשטרה הירוקה (לא פורסם)".

11.
למרות האמור עד כה, בהינתן הנתונים הנוספים הקשורים בחשוד האחר אשר לא עמדו לנגד עיני בית משפט קמא, בהינתן העובדה כי ציוד רב ונרחב הוחזר לחשוד האחר אשר לו יוחסו עבירות נוספות וחמורות על אלו שיוחסו לעורר, נוכח עמדת המשיבה ביחס לרכושו של החשוד האחר, בחלוף כחודשיים ימים מיום תפיסת המשאית, משלא חזר העורר על מעשיו באמצעות משאית אחרת, בהיעדר כל הרשעה קודמת בגין עבירה על דיני הגנת הסביבה, משלא הוגש עד כה כתב אישום בגין האירוע שהתרחש בחודש אוגוסט 2018 (לא כנגד העורר ולא כנגד נהג המשאית), סבורני כי השתנתה נקודת האיזון בין הצורך המניעתי שבהחזקת המשאית בידי המשיבה לבין הפגיעה בזכות הקניין של העורר.
כן סבורני כי בשלב זה יש מקום לשקול "חלופת תפיסה" כבקשת העורר, חלופה שאף תבטיח את התכלית המניעתית שעמדה בבסיס התפיסה.

12.
משאלו פני הדברים יוכל העורר לקבל את המשאית לחזקתו בכפוף לתנאים שלהלן –
הפקדת סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית במזכירות בית משפט קמא.
חתימה על שלוש ערבויות צד ג על סך 25,000 ₪ כל אחת.
רישום שיעבוד לטובת המשיבה ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי.
רישום המשיבה כמוטב ראשון בפוליסת ביטוח מקיף של המשאית.
איסור כל דיספוזיציה במשאית.
איסור שימוש במשאית לצורך העברת פסולת מכל סוג, כל עוד אין בידי העורר רישיון עסק כדין.
אם לא תינתן החלטה אחרת יעמדו התנאים שנקבעו לעיל בעינם עד ליום 5.11.19.

הראיות שהוגשו במהלך הדיון ימסרו לידי נציג המשיבה לאחר תיאום עם המזכירות והעוזרת
המשפטית.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










עח בית משפט מחוזי 39025-04/19 אופיר זרדב נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל – הגנת הסביבה (פורסם ב-ֽ 05/05/2019)