פסקי דין על חיים שלמה

2812/05 פ     04/01/2006




פ 2812/05 מדינת ישראל נ' חיים שלמה





בתי המשפט
1
פ 002812/05
בית משפט השלום ירושלים
04/01/2006
תאריך:
כבוד הנשיא אמנון כהן
, שופט מחוזי
לפני:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

ע"י מחלקת חקירות שוטרים
נ ג ד
חיים שלמה
הנאשם
זכריה שנקולבסקי

ע"י ב"כ עוה"ד
הכרעת דין

1. הנאשם שירת כשוטר במשטרת ישראל בזמנים הרלבנטיים לעובדות המתוארות בכתב האישום.

בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 19.4.04 בשעה 23:00, בעת שהמתין חדאד עמראן (להלן: "המתלונן") ביחד עם ארבעה מעוכבים נוספים, בתחנת שפט בשכונת נווה יעקב בירושלים, לאחר שעוכב ע"י שוטרים, ניגש אליו הנאשם, משך אותו בחולצתו והורה לו לעמוד כשידיו על הקיר, בתגובה לשאלת הנאשם מדוע הוא נדרש לעשות כן, הנאשם סטר למתלונן באוזן שמאל.

כמו כן, נטען, כי בסמוך לאחר מכן, משך הנאשם את המתלונן לחדר סמוך, סגר את הדלת וסטר למתלונן פעם נוספת באוזן שמאל וכי כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן שלוש פרפורציות נפרדות עם קריש דם באוזן שמאל.

בהמשך כתב האישום נטען, כי המתלונן ביקש מהנאשם שלא יכה אותו שכן עבר ניתוח בבטנו, אך בתגובה הכהו הנאשם באמצעות אגרוף לבטן. כתוצאה מהמכה נפל המתלונן לרצפה.

בגין מעשים אלו, מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה ממשית, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. בתשובה לאישום, כפר הנאשם במיוחס לו ובהתאם לכך, נשמעו הראיות.

הראיות
3. עדות המתלונן
המתלונן העיד, כי הוא עוכב יחד עם חבריו לתחנת המשטרה בשכונת נווה יעקב וכי הם ישבו בכניסה לתחנה. בשלב כלשהו, הגיע הנאשם ופנה למתלונן שלא ידבר, ואז "תפס אותי מחולצתי, שם אותי ליד הקיר וביקש ממני להרים את הידים. שאלתי אותו למה? פתאום נתן לי סטירה בפני
ם בצד שמאל" (ע' 3 ש' 18-19).

המתלונן המשיך להעיד, כי לאחר מכן, הכניס אותו הנאשם לחדר הסיירים (המשמש גם כחדר תדרוך) וגם שם היכה אותו. בנוסף לכך, העיד, כי שוטר מג"ב שהיה שם תפס אותו מאחורה וכי במקביל, הנאשם סטר לו בצד שמאל (ע' 3 ש' 24).

המתלונן העיד על אשר אירע בתוך חדר הסיירים: "כאשר נכנס אלי ונתן לי מכה באוזן שלי, קיבלתי סחרחורת, הרמתי את החולצה, כדי להראות לו שאכן עשיתי ניתוח והתפרים היו במקום שלהם. הרמתי את החולצה, אמרתי לו תראה! ואז נתן לי אגרוף במקום הניתוח. אחר כך נפלתי על הרצפה... התחלתי לצעוק 'הבטן שלי' המכה הייתה חזקה מאוד" (ע' 4 ש' 12-14).

המתלונן העיד, כי אמר לנאשם, שאינו שומע באוזן וכי יש לו כאבים וביקש ללכת לרחוץ את האוזן, אך בתגובה, הנאשם אמר שכל זה שטויות, זה שום דבר. "הלכתי ורחצתי את האוזן שלי וראיתי שירד משהו בצבע צהוב" (ע' 4 ש' 21-24; ע' 10 ש' 17-18).

כמו כן, העיד המתלונן, כי בסיום האירוע, אמר לנאשם כי אינו שומע באוזן וכי הוא מבקש את פרטיו של הנאשם, אך הנאשם לא מסר את פרטיו ורק השוטר שעיכב אותם (השוטר יונאן) מסר למתלונן את פרטיו של הנאשם (ע' 4 ש' 30 - ע' 5 ש' 1).

המתלונן המשיך והעיד, כי למחרת בבוקר הלך לקופת חולים ומשם הופנה למיון בבי"ח הדסה עין כרם, שם התגלה כי הוא נחבל באוזנו ב- 3 מקומות עם קריש דם, והומלץ למתלונן להימנע ממגע של מים עם האוזן ולהשתמש באטמים [התעודות הרפואיות הוגשו בהסכמה וסומנו ת/1 - ת/4] (ע' 5 ש' 11-1).

בחקירה הנגדית, העיד המתלונן, על סדר אירועי האלימות: "כשביקש ממני להרים ידיים, זה היה בכניסה. הסטירה הראשונה קיבלתי במסדרון והסטירה השניה כשהייתי אצלו בפני
ם בחדר שלו. זאת הסטירה השניה. בנוסף לכך, המכה שהיתה לי בבטן גם כן קיבלתי אותה בחדר שלו" (ע' 7 ש' 24-26).

4. עדות הנאשם
הנאשם העיד, כי כלל לא נקט באלימות כלפי המתלונן, לא סטר לו ולא הכה אותו באגרוף בבטנו. לדבריו, לאחר שראה את המתלונן מסתודד עם מעוכב אחר בשם מאג'די, הוא הפריד ביניהם, כדי שלא יראו אחד את השני ושלא יהיה קשר עין ביניהם. את מאג'די העמיד הנאשם ליד המדרגות הסמוכות ליומן ואת המתלונן לקח הנאשם לכיוון חדר הסיירים וכשהנאשם ליווה את המתלונן לכיוון חדר הסיירים שם את ידו על מותנו של המתלונן "לא בצורה שתכאיב אלא שתלווה אותו" בשלב זה התחילה פרובוקציה מצד המתלונן "צעקות, תעזוב אותי יש לי פה ניתוח, למרות שלא נגעתי בו בניתוח" (ע' 22 ש' 6-14).

הנאשם נשאל בחקירה הנגדית: "המתלונן אומר לך שיש לו ניתוח וזה פרובוקציה?", על כך השיב: "זה לא רק אומר, אלא איי איי עשיתי ניתוח. זה מבחינתי פרובוקוציה" (ע' 23 ש' 18-19).

עם זאת ציין הנאשם, כי המתלונן לא תקף אותו ולא דחף (ע' 22 ש' 14).

בנוסף, העיד הנאשם, כי לא הכניס את המתלונן לחדר הסיירים וכי המתלונן לא נפל על הרצפה וכן לא שמע שהמתלונן ביקש שייקחו אותו לשירותים (ע' 25 ש' 28-29; ע' 28 ש' 14; ע' 29 ש' 4, 7).

הנאשם נחקר במח"ש כחשוד (והודעתו 17.8.04 הוגשה וסומנה - ת/5), וגם בהודעתו הכחיש כי תקף את המתלונן.

5. עדות השוטר גיא חסון - עד תביעה מס' 3
השוטר גיא חסון (להלן: "חסון"), אשר שירת בעת האירוע כשוטר מג"ב, העיד, כי ראה את הנאשם יחד עם מעוכב נוסף בתוך חדר הסיירים, "עמדו פנים מול פנים צמוד. בשלב זה נכנסתי לתוך החדר, כיוון שראיתי אותם צמודים ולא רציתי שיתפתח משהו. זה התפקיד שלנו לאבטח את השוטרים" (ע' 14 ש' 23-24).

חסון העיד, כי תפס את המתלונן, אך לדבריו, הנאשם לא היכה את המתלונן (ע' 15 ש' 14-17). לדברי חסון, בשעה שהוא תפס את המתלונן, המתלונן לפת את בטנו ואמר "איי הבטן" וזאת, מבלי שאף אחד יעשה לו משהו, ומיד לאחר מכן הגיע השוטר יונאן (ע' 16 ש' 5-16).

גם חסון נחקר במח"ש כחשוד, והודעתו מיום 21.7.04 הוגשה וסומנה ת/6.

בהודעתו במח"ש מסר חסון, כי ראה את הנאשם עם המעוכב בתוך חדר הסיירים, כשהינם עומדים חזה מול חזה ונראים כמו ניצים, ולכן תפס את המעוכב והרחיק אותו לעבר הפינה וכי המעוכב אמר "איי הבטן" והחזיק את הבטן בכאב. "ואז יונאן השוטר הגיע לחדר כי הוא שמע את הצעקות של המעוכב: 'איי הבטן'" (ת/6, ע' 1 ש' 22 - ע' 2 ש' 4).

חסון מסר בהודעתו: "כשכולנו היינו בחדר הוא המעוכב אמר שיש לו ניתוח בבטן" (ת/6, ע' 3 ש' 1). וכי המתלונן "לא השתולל בתחנה הוא לא התנגד לי ולא הרים עלי יד" (ת/6, ע' 3 ש' 25-24).

לשאלת בית המשפט, מדוע המתלונן צעק "איי הבטן" אם לא עשו לו כלום, השיב, כי לא ייחס לזה חשיבות כי בני מיעוטים נוהגים "לעשות התפלספות קטנה" (ע' 16 ש' 28-25).

6. עדות השוטר יונאן עואד - עד תביעה מס' 4
השוטר יונאן עואד (להלן: "יונאן"), ששימש כשוטר סייר בעת האירוע והוא אשר עיכב את הנאשם עם עוד ארבעה נוספים, יונאן העיד, כי שמע צעקה מחדר הסיירים ולכן נכנס לשם, שם היו הנאשם ושוטר מג"ב ואחד מהמעוכבים שהיה על הרצפה, "שאלתי את המעוכב מה קרה ואמר שצריך שירותים דחוף כי הוא עשה ניתוח" (ע' 17 ש' 26-24; ע' 21 ש' 11).

יונאן העיד, כי לא ראה אלימות, "לא שמתי לב ולא ראיתי גם אקט של אלימות" (ע' 19 ש' 20).

יצוין, כי במהלך האירוע, מאג'די (שהיה אחד מארבעת המעוכבים הנוספים) הודה כי הסמים שייכים לו, ולכן כל המעוכבים שוחררו ומאג'די נלקח למגרש הרוסים.

יונאן העיד, כי המתלונן הגיע אף הוא בכוחות עצמו למגרש הרוסים, "ואז הוא אמר לי שלא יפה מה שעשינו לו" (ע' 20 ש' 19).

7. עדת הגנה השוטרת קרן נפתלי
השוטרת קרן נפתלי (להלן: "קרן") שימשה בעת האירוע כיומנאית בתחנת שפט. קרן העידה כי לא זכור לה שהנאשם הוביל את אחד המעוכבים לחדר הסיירים (ע' 31 ש' 31), וכן שאין לה אפשרות לראות את חדר הסיירים (ע' 32 ש' 6).

קרן העידה, כי לא שמעה דבר בקשר לניתוח שעבר המתלונן, וכי לא ראתה את המתלונן עם הנאשם ולא הבחינה בפרובוקציה (ע' 32 ש' 20-19).

קרן נחקרה במח"ש כעדה והודעתה הוגשה וסומנה נ/1.

דיון והכרעה
8. במחלוקת בין גרסת המתלונן לגרסת הנאשם, אני מעדיף את גרסת המתלונן. גרסת המתלונן מקבלת תמיכה מעדויות עדי התביעה, אף שעדי התביעה ניסו להרחיק את הנאשם מהמיוחס לו.

9. לגרסת הנאשם, הוא לא הכניס את המתלונן לתוך חדר הסיירים (ע' 25 ש' 29), כך גם טען הנאשם בהודעתו במח"ש כי לא הכניס את המתלונן לחדר הסיירים אלא עמד בכניסה לחדר מחוץ לחדר (ת/5, ע' 2 ש' 26). גם בהמשך הודעתו טען הנאשם כי המתלונן "היה בכניסה ולא בחדר עצמו" (שם, ע' 3 ש' 28). בהמשך הודעת הנאשם במח"ש נשאל ע"י החוקר כך: "לדברי אברהם יצחק שוטר מג"ב לקחת אחד המעוכבים לחדר הסיירים מה תגובתך?", הנאשם השיב, "אני לא נכנסתי לחדר הסיירים הייתי איתו בכניסה לחדר הסיירים שהיה פתוח". (שם, ע' 4 ש' 25-28). בהמשך הנאשם עומת שוב ע"י החוקר כך: "שוטר מג"ב חסון גיא מוסר בעדותו כי ראה בחדר הסיירים בתוך חדר הסיירים אותך ואת אחד המעוכבים..." הנאשם השיב: "שוב אני חוזר עד כמה שזכור לי לא נכנסתי לחדר הסיירים עם המתלונן או עם אף אחד אחר" (שם, ע' 5 ש' 6).

מנגד, מעדויות עדי התביעה עולה, כי הם ראו את המתלונן והנאשם בתוך החדר וכך גם עולה מהודעת חסון במח"ש.

הנאשם בחקירתו הנגדית, לאחר שעומת עם גרסת השוטרים, כבר היה פחות בטוח בעצמו וטען, כי אינו מרחיק עצמו מהחדר, אך "לפי הזכור לי זה היה בכניסה לחדר" "זה היה באזור חדר הסיירים" (ע' 26 ש' 9-1). ובהמשך עדותו: "עד כמה שזכור לי האירוע לא היה בחדר אלא על סף החדר. זה עד כמה שזכור לי" (ע' 27 ש' 19).

יצוין, כי התמונה העולה מחומר הראיות, היא, כי הנאשם והמתלונן, היו בתוך חדר הסיירים פרק זמן ניכר. וברור כי הנאשם ניסה להרחיק עצמו מכך שהכניס את המתלונן לחדר הסיירים ומהאירועים המיוחסים לו בתוך החדר.

10. הנאשם בעדותו בבית המשפט, לא זכר כי המתלונן נפל לרצפה (ע' 28 ש' 14; ע' 29 ש' 4), ובהודעתו במח"ש אף שלל הנאשם לחלוטין את הטענה שהמתלונן שכב על הרצפה (ת/5, ע' 3 ש' 18). לעומת זאת, מעדות יונאן עולה, כי כשנכנס לחדר הסיירים ראה את המתלונן על הרצפה (ע' 17 ש' 25). יצוין, כי בהודעתו של הנאשם במח"ש (ת/5), לאחר שהנאשם עומת עם הודעתו של השוטר יונאן ולפיה יונאן ראה את הנאשם שוכב על רצפת החדר, השיב הנאשם, שאינו זוכר שהמתלונן היה על הרצפה (ת/5, ע' 5 ש' 24-25).

11. הנאשם גם לא שמע שהמתלונן צעק "איי הבטן". הנאשם העיד, כי רק בדרך לכיוון חדר הסיירים, המתלונן אמר לו כי עבר ניתוח בבטנו. יצוין, כי בהודעת הנאשם במח"ש, הנאשם הרחיק עצמו כל כך מהאירועים וטען, כי המתלונן "לא התלונן על שום כאבים" (ת/5 ע' 3 ש' 10), הנאשם גם טען, כי לא זכור לו שהמתלונן אחז בבטנו וכי לא שמע את המתלונן נאנח מכאב (שם, ש' 13; ע' 5 ש' 7). לעומת זאת, מהעדויות עולה תמונה ברורה, כי המתלונן 'צעק' "איי הבטן" בשעה שהיה בתוך חדר הסיירים ולשמע צעקתו זו, חש לחדר הסיירים השוטר יונאן. השוטר חסון אף העיד, כי המתלונן לפת את בטנו וצעק "איי הבטן" (ע' 16 ש' 5).

12. הנאשם גם לא שמע שהמתלונן ביקש שייקחו אותו לשירותים (ע' 29 ש' 7), בהודעתו של הנאשם במח"ש הוא היה יותר החלטי וטען "זה שקר" (ת/5, ע' 2 ש' 17), אך בהמשך הודעתו טען "לא זכור לי" (שם ע' 4 ש' 11). דבריו אלו של הנאשם נסתרים מעדות השוטר יונאן שהעיד, כי המתלונן ביקש ממנו שייקח אותו לשירותים ואכן המתלונן יצא לשירותים. לא סביר בעיניי, כי השוטר יונאן שמע את בקשת המתלונן לצאת לשירותים והנאשם שעמד סמוך למתלונן לא שמע זאת. ולא זו בלבד, אלא שבפועל המתלונן הרי יצא לשירותים בעת האירוע, הכיצד הנאשם לא ידע זאת, בזמן שהמתלונן היה במעמד של מעוכב.

13. מעבר לכך, שדברי הנאשם נסתרים ע"י עדי התביעה, וכל זאת למרות שלאורך שמיעת הראיות בנקל ניתן היה להתרשם, כי עדי התביעה ניסו להרחיק את הנאשם מהמיוחס לו, בפרטים מסוימים נפלה עליהם שכחה, או שלא יכלו לראות אלמנט זה ולא יכלו לשמוע אלמנט אחר. אולם למרות זאת, ניתן לקבוע כי עדויות עדי התביעה תומכות בגרסת המתלונן, עד כדי שיוצרים תמונה שלימה והגיונית, ולפיה, הנאשם תקף את המתלונן.

14. המתלונן, ביקש את פרטיו של הנאשם סמוך לאחר אירועי האלימות. כעולה מהראיות, עוד באותו לילה התלונן המתלונן על מה שעשו לו במשטרה. הוא אף נסע בכוחות עצמו למגרש הרוסים, שם אמר לשוטר יונאן כי לא יפה מה שעשו לו. אינני מוצא ממש בטענת הנאשם לפיה, המתלונן בחר להעליל דווקא עליו את אירוע התקיפה.

עדותו של המתלונן הגיונית ולא נמצאה מגמת הפללה בעדותו. המתלונן לא העצים את אירועי האלימות, הוא עמד על הדברים ועל סדרי האירועים בצורה עיקשת וסדורה, שרק מי שחווה את האלימות, יכול להעיד כך ולכן אני מעדיף את גרסת המתלונן. המתלונן העיד כי שוטר מג"ב תפס אותו והנאשם סטר לו, ואכן נמצא כי שוטר מג"ב (השוטר חסון) תפס אותו. יצוין, כי הנאשם הכחיש בהודעתו, כי שוטר מג"ב נכנס לחדר הסיירים ותפס את המתלונן (ת/5, ע' 3 ש' 21-23). המתלונן אף העיד כי הנאשם הכהו באגרוף בבטנו וכתוצאה מכך נפל לרצפה, ואכן, מהראיות עולה, כי המתלונן נפל לרצפה (עדות השוטר יונאן). המתלונן העיד כי ביקש שייקחו אותו לשירותים ואכן יונאן בעדותו אישר זאת.

עדות המתלונן, אף נתמכת במסמכים רפואיים, המתלונן פנה מיד למחרת לקופת חולים ומשם הופנה למיון בבי"ח הדסה עין כרם. כאמור, הממצאים הרפואיים תומכים בעדותו. לפי הממצאים הרפואיים נגרמו למתלונן "שלוש פרפורציות נפרדות עם קריש דם באוזן שמאל" (ת/1), משמע, כי החבלה באוזנו התרחשה זה מקרוב.

סיכומו של דבר, המתלונן הותיר רושם חיובי, מה שאינני יכול לומר על הנאשם (בלשון המעטה).

15. מנגד, גרסת הנאשם מתפתלת, בלתי הגיונית ואף נסתרה מעדויות חבריו. הנאשם לא הצליח לספק הסבר הגיוני, סביר ומניח את הדעת, מדוע המתלונן בחר להעליל דווקא עליו וטען: "אולי יש לו בעיות שמנסה לטפול אותם עלי, אולי יש לו בעיות עם עבר פלילי או עבר רפואי שמנסה להדביק את זה עלי". לשאלת ב"כ המאשימה: "אם אומר לך שלמתלונן אין שום עבר פלילי? למה שיעשה את זה?", השיב הנאשם: "אין לי מושג. אולי מעצבים שאחד לקח את התיק על עצמו. הכל יכול להיות. איני פוסל שום דבר" (ע' 30 ש' 6-17; ראה גם ת/5 - ע' 4 ש' 21).

הנאשם גם לא ידע להסביר את פשר הסתירות שעלו בין גרסתו לגרסת חבריו (ע' 25 ש' 5; ע' 26 ש' 9-6; ע' 28 ש' 15 - ע' 29 ש' 7). הנאשם גם לא הצליח להסביר את החבלה שנגרמה למתלונן הנתמכת במסמכים רפואיים (ע' 29 ש' 29-25). כך, שאני מוצא בגרסת הנאשם חיזוק לראיות המאשימה, אף שאין צורך בכך.

גם מלכתחילה לא ברור מדוע בכלל היה צריך הנאשם להוביל את המתלונן עם ידו על מותנו של המתלונן. לשאלת בית המשפט: "הוא לא היה יכול ללכת לבד? מדוע היה צריך ללוות אותו עם היד? הוא היה בורח?" השיב הנאשם: "אין לי הסבר לזה. אולי אדוני צודק במחשבה שניה" (ע' 27 ש' 23-24).

16. עדותה של עדת ההגנה, לא תרמה להגנת הנאשם, קרן לא זכרה דבר, או שמא הרחיקה את הנאשם מהאירועים בהם הוא מואשם עד כדי ששכחה את חקירתה במח"ש. בעדותה בבית המשפט העידה, כי לא ראתה את הנאשם מוביל את אחד המעוכבים לחדר הסיירים. לשאלת ב"כ המאשימה: "ראית שם מעוכב שהנאשם מטפל בו או משוחח איתו או נמצא איתו ומעורר פרובוקציה?" השיבה קרן: "לא" (ע' 32 ש' 20-19).

לעומת זאת בחקירתה במח"ש אמרה קרן, כי המעוכבים הועברו לטיפולו של הנאשם וכן שהנאשם היה עם המעוכבים ודיבר איתם, רק שלא ראתה אלימות של הנאשם כלפי מי מהמעוכבים (נ/1, ש' 15, 21, 24).

בעדותה בבית המשפט הסבירה קרן, כי לא יכלה לשמוע מהיומן את ההתרחשויות בחדר הסיירים הואיל וביומן יש שני מכשירי קשר וטלפונים (ע' 32 ש' 12). לעומתה, יונאן נשאל: "כשאתה עושה את הרישומים שלך, אתה רואה את חדר הסיירים?" והשיב: "לא רואה אך יכול לשמוע משם" (ע' 21 ש' 21-22). מכל מקום, מעדותה של קרן עולה, כי המתלונן לא עורר פרובוקוציה (ע' 32 ש' 19).

17. אני דוחה, את טענות ב"כ הנאשם באשר למהימנות המתלונן, בכך שבעדותו בבית המשפט הוסיף, כי הנאשם תקף גם את מאג'די דבר שלא אמר בתלונתו במח"ש. לא ניתן לקבוע מכך ממצא כי המתלונן אינו אמין. גם אם נקבע כממצא כי מאג'די לא הוכה, יתכן כי ברצף האירועים סבר המתלונן כי גם מאג'די הוכה ע"י הנאשם. ומכל מקום, כפי שציינתי למתלונן לא הייתה מגמת הפללה. עדות המתלונן בנוגע לאלימות שהתרחשה כלפיו, אמינה ואף נתמכה בעדויות עדי התביעה.

ב"כ הנאשם טען, כי יש לזקוף לחובת המאשימה את העובדה שלטענת המתלונן חבריו ראו שהנאשם סטר לו, אך המתלונן לא הביאם לחקירה במח"ש וגם המאשימה לא העידה אותם בבית המשפט. עם זאת, לעניין זה יצוין, כי המתלונן השיב על כך במסגרת חקירתו הנגדית, "יכול להיות שהם מפחדים" (ע' 9 ש' 1).

18. גם עד תביעה מס' 2 עומרי בן מאיר - חוקר מח"ש (להלן: "עומרי"), העיד, כי נעשו נסיונות להזמין את המעוכבים ובפרט את מאג'די "ניסיתי להתקשר לנייד שלו ולטלפון שלו בבית ולא היו תשובות" (ע' 12 ש' 17), עומרי הדגיש: "לא אמרתי שהם מתחמקים. היו עוד נסיונות לאתר אותם" (ע' 13 ש' 9).

כך או כך, די בראיות שהוגשו ושנשמעו בתיק כדי לקבוע את אשמתו של הנאשם ובנסיבות העניין המאשימה לא הייתה זקוקה לעדותם של חבריו של המתלונן.

19. סופו של דבר, אני מקבל את עמדת המאשימה, ומרשיע את הנאשם לפי האמור בכתב האישום, דהיינו, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין.

ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ו (4 בינואר 2006) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו.
אמנון כהן

שופט בית משפט מחוזי
נשיא בית משפט השלום
קלדנית: זהבה נחום








פ בית משפט שלום 2812/05 מדינת ישראל נ' חיים שלמה (פורסם ב-ֽ 04/01/2006)