פסקי דין על ספיר יוסף | פסקי דין על עינאד מסרי | פסקי דין על יואב מוחמד חסן |

23723-12/16 תק     03/05/2019




תק 23723-12/16 ספיר יוסף נ' עינאד מסרי, יואב מוחמד חסן








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


כ"ח ניסן תשע"ט, 03 מאי 2019

ת"ק 23723-12-16 יוסף נ' מסרי ואח'

בפני

כבוד השופטת
גילה ספרא-ברנע

התובע
ספיר יוסף


נגד

הנתבעים
1.עינאד מסרי

2.יואב מוחמד חסן

(ניתן

פסק דין
)



פסק דין


תיק זה מתנהל זה זמן רב, ואני מתנצלת בפני
הצדדים על תרומתי לכך, מאז הדיון האחרון, שנבעה מריבוי התיקים, שהמתינו להכרעתי.

עניינה של התביעה נזקי רכוש בגין תאונת דרכים בין רכב התובע, הונדה סיוויק, מ.ר. 58-990-51 (להלן: "רכב התובע") לבין משאית דאף, מ.ר. 71-383-67, (להלן: "המשאית").

התאונה ארעה ביום 24/4/16 במתחם חניון שער הכרמל. אין חולק כי הנוהג במשאית נסע לאחור ופגע ברכב התובע, שחנה, בחלקו האחורי. המשאית צולמה על ידי התובע
(ת/2). הנהג במשאית לא מסר פרטים ועזב את המקום. פרטי הנתבע מס' 1 נמסרו לתובע על ידי המשטרה (ת/1, ת/3).

התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבע מס' 1, שהיה רשום כבעל הרכב, ובדיון מיום 7/6/17 צורף הנתבע מס' 2, אשר הנתבע מס' 1 טען כי מכר לו את הרכב ביום 1/2/15 (זכרון דברים צורף לכתב ההגנה).

הנתבע מס' 2 התגונן, הכחיש רכישת הרכב או נהיגה בו בזמן התאונה, וטען כי אחד מר מוחמד עוקר חתם על זכרון הדברים תוך זיוף חתימת הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 הגיש תלונה במשטרה נגד אותו עוקר (צורפה לכתב ההגנה).

ביום 3/1/18 התקיים לפניי דיון נוסף, אליו לא התייצב הנתבע מס' 1, הנתבע מס' 2 הוסיף פרטים, וטען כי עבד כשכיר אצל אותו מר עוקר בעבר כנהג, וכי הלה יחד עם הנתבע מס' 1 סיבך אותו בחובות בקשר עם המשאית. הנתבע מס' 2 הגיש עותק של
כתב ההגנה, בו מילא את מס' ת.ז. של מר עוקר (נ/1) ודוגמאות חתימה ממסמכים, שהגיש לרשויות המס (נ/2).

ביום 4/1/18 נתתי נגד נתבע מס' 1

פסק דין
בהעדר התייצבות, ודחיתי את התביעה נגד נתבע מס' 2.

פסק הדין נגד הנתבע מס' 1 בוטל לבקשתו, לאחר שטען כי לא קיבל זימון לדיון. התובע הגיש תגובה רק לאחר מתן ההחלטה מיום 4/5/18, ולא קבלתי את עמדתו (החלטה מיום 1/6/18).
ביום 15/10/18 התקיים הדיון האחרון בנוכחות התובע והנתבע מס' 1. למען הקיצור ייקרא הנתבע מס' 1, מר עינאד מסרי
, "הנתבע" בלבד, שכן פסק הדין עוסק רק בחבותו.

דיון והכרעה
הנתבע העיד בדיון כי הרכב הועבר על שם אחד מר עלאא סביחאת, אך הובהר כי הדיון יתקיים רק בין התובע לנתבע מס' 1.

התובע עמד על תביעתו, וחזר על נימוקיה. התובע הדגיש כי במועד התאונה הרכב היה רשום על שם הנתבע, וכי לאור טענתו כי לא העביר את הבעלות מאחר והרכב היה מעוקל, אין לו להלין אלא על עצמו.

הנתבע טען כי הגיש תלונה במשטרה בקשר עם המשאית חודשיים אחרי זכרון הדברים (מיום 1/2/15, הערה שלי, ג.ס.ב), אך לא יכול היה להגביל את הרשיון, והופנה ע"י משטרת ישראל לבית המשפט. עוד טען כי שילם עבור המשאית קנסות באלפי שקלים. הנתבע טען כי מתנהלים הליכים משפטיים נגד המעורבים האחרים, בטיפול בא כחו, אך לא הציג כל אסמכתא לאיזו מהטענות.

הנתבע עמד על טענת המכירה ועל לקיחת האחריות של הנתבע מס' 2 לפי זכרון הדברים, ועל העדר מעורבות שלו בתאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל ראיותיהם, אני מחליטה לקבל את התביעה נגד הנתבע מס' 1, וחוזרת על האמור בפסק הדין נגדו מיום 4/1/18. פסק הדין לא ניתן רק בשל העדר ההתייצבות, אלא נומק, ואפנה בקצרה לבסיס החיוב נגדו:

"אני קובעת כי הנתבע מס' 1 אחראי כלפי התובע, כבעלים רשום של המשאית בזמן התאונה, ובהעדר הוכחה אחרת מטעמו. סעיף 162(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע:
"כל מקום שהוראות חלק זה מטילות אחריות על נוהג ברכב תחול האחריות גם על בעל הרכב; זולת אם הוכיח בעל הרכב שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו והסכמתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצועה"

.

לאחר שבוטל פסק הדין, וניתנה לנתבע הזדמנות נוספת להביא את העניין לדיון מלא, אני קובעת כי הוא נמנע מהבאת ראיות, והדבר פועל לחובתו.
בהחלטתי מיום 4/5/18, בה בוטל פסק הדין ונקבע הדיון קבעתי:

"בהעדר תשובת התובע, ולאור הטעות בשם הנתבע, אני מבטלת את פסק הדין מיום 4/1/18, נגד הנתבע מס' 1.
אני מזמינה את הצדדים, התובע והנתבע מס' 1 לדיון סופי לפניי ביום 15/10/18 בשעה 10:30.
ככל שמי מן הצדדים מבקש כי הנתבע מס' 2 יהיה צד להליך, יגיש בקשה מתאימה, תוך 14 יום, על מנת שהנתבע מס' 2 יוזמן.
המזכירות תעדכן את שמו הפרטי של הנתבע מס' 1 ל-עינאד".

דבר מהאמור לא נעשה, ואין חולק כי הנתבע קיבל את ההחלטה, שכן התייצב לדיון.

זאת ועוד, הנתבע זכה לייעוץ משפטי, גם אם לא באופן רשמי לאורך כל הדרך. בדיון הראשון התייצב עם עו"ד מוחמד מסעוד (ראו פרוטוקול), מפקס משרדו הגיש ביום 9/7/17 את ההודעה על מסירת כתב התביעה המתוקן לנתבע מס' 2 ותצהיר, ואותו עו"ד אימת את תצהירו בבקשה ביטול

פסק דין
. גם בדיון האחרון אמר הנתבע בקשר לתביעה בינו לבין הנתבע מס' 2: "יש הליכים עם הסנגור שלי. מבקש שיזמינו אותו לביהמ"ש" (פרוטוקול, עמ' 8, שורה 27).

אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו, ועל הנתבע היה להוכיח את טענתו כי בניגוד לרישום במשרד הרישוי אינו בעל הרכב, ולכן אין חלה עליו האחריות, הקבועה בתקנות התעבורה.

גרסתו לפיה הרכב נמכר לנתבע מס' 2 ביום 1/2/15 לא הוכחה, התאונה התרחשה ביום 24/4/16, יותר משנה לאחר שהנתבע גילה כי נעשה שימוש ברכב על שמו והוא מחוייב בגין כך בקנסות. הנתבע טען כי פנה למשטרה חודשיים אחרי זכרון הדברים, והופנה לבית המשפט, אך לא הציג כל אסמכתא כי פעל בעניין.

איתור פסיקה לצורך מתן פסק הדין הביא אותי ל

פסק דין
, שניתן נגד הנתבע מס' 1 בנסיבות דומות.

בתא"מ (חיפה) 14835-12-15 סברין בכר נ' יואב מומחד חסן ואח' (17.9.2017, פורסם בנבו) נקבע כי הנתבע מס' 2 כאן, יואב מוחמד חסן
, נהג ביום 20/8/15 באותה משאית עצמה, הרשומה בבעלות הנתבע, ופגע חמורות ברכב אחר. כב' השופט אהרון שדה קבע:

"נטל הבאת הראיות בתביעה זו עובר לנתבע כדי להוכיח כי בעת התאונה לא היה הבעלים חרף הרישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי, מעבר לכך עליו להראות כי לא היה מתיר השימוש, השולח או המעביד של הנתבע 1 ועניין זה כרוך מן הסתם בשאלת הבעלות...

הנתבע 2 לא ביקש לזמן לא את הנתבע 1, לא את מר מחמוד רסלאן, לא את עד המפתח רואה החשבון שלו שערך והחתים את הצדדים על זיכרון הדברים והיה יכול להעיד גם על ההתחשבנות מול מע"מ, לא את מי שמסר את השיקים עבור התשלום, לא צילום של השיקים ולא מסמכי הנ"ח/חשבוניות זיכוי מע"מ וכיו"ב (כאן יש לציין שזיכרון הדברים, באופן תמוה, איננו נוקב כלל בסכום התמורה עבור המכירה, גם לא באופן ומועדי התשלום)..."

ולבסוף:


"אין חולק כאמור שהנתבע 2 היה הבעלים הרשום של המשאית בזמנים הרלבנטיים אלא שבשל שורה ארוכה של מחדלים ראייתיים והצגת זיכרון דברים שנוסחו כמו גם נסיבות חתימתו מעלים תמיהות, לא עמד הוא בנטל להוכיח כי הרישום במשרד הרישוי איננו משקף את הבעלות בפועל".

הדברים יפים לענייננו ומתוספים למחדלי הנתבע, שהיה מיוצג בהליך שם, קיבל

פסק דין
, הדוחה אותן טענות שטען כאן, ולא השכיל להביא בתיק זה ראיות טובות. כאמור ניתנה לו הזדמנות מלאה, ואף הנחיות ברורות, כמתבקש בבית המשפט לתביעות קטנות, אך הוא נמנע מלעשות כן.

אני קובעת כי אי הבאת הראיות מעידה כי אין בחזקתו ראיות לטענתו, דוחה את טענותיו, ומחייבת אותו במלוא סכום התביעה, 6,632 ₪ (עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת שמאי ושכר טרחת שמאי), ואגרת המשפט בסך 66 ₪. בנוסף ישלם לתובע הוצאות משפט מוגדלות בסך 1,000 ₪ בגין ההליך כולו.

סך הכל סכום פסק הדין, 7,698 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

כאמור בפסק הדין מיום 4/1/18, אין גם ב

פסק דין
זה משום הכרעה בטענות הנתבע מס' 1 כנגד הנתבע מס' 2 ואחרים, ואלו תוכלנה להתברר במקום אחר.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ח ניסן תשע"ט, 03 מאי 2019, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 23723-12/16 ספיר יוסף נ' עינאד מסרי, יואב מוחמד חסן (פורסם ב-ֽ 03/05/2019)