פסקי דין על צינור וברז שיווק (1998) בע"מ | פסקי דין על אברהם מרחיב

43038-09/14 סעש     05/05/2019




סעש 43038-09/14 צינור וברז שיווק (1998) בע"מ נ' אברהם מרחיב








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 43038-09-14

05 מאי 2019

לפני
:

כב' השופט
אורן שגב

ה
תובעת
צינור וברז שיווק (1998) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דפנה זאק ואח'
-

ה
נתבע
אברהם מרחיב
ע"י ב"כ: עו"ד שלי נחום ואח'



פסק דין


האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים והאם הנתבע חייב לתובעת סכומי כסף שונים הנובעים מההתקשרות ביניהם? אלו הן השאלות שבהן עלי להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי, ההליכים וטענות הצדדים
1.
הורתה של תובענה זו, בכתב תביעה בסדר דין מקוצר, שהתובעת הגישה לבית משפט השלום באשדוד.
2.
לטענת התובעת, ביום 10.11.13 נחתם בין הצדדים הסכם שיווק (נספח ת/1 לכתב התביעה – להלן: הסכם השיווק), ובהתאם אליו התחייב הנתבע לשווק ולמכור את מוצרי התובעת ללקוחותיה באופן עצמאי ועל בסיס עמלה. תקופת ההסכם נקבעה ל- 3 שנים וסוכם, כי הנתבע יעבוד "5 ימים בשבוע מהבוקר ועד גמר העבודה בסוף יום העבודה" (סעיפים 1-2 להסכם השיווק).
3.
לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבע סחורה בשווי של 429,810 ₪ ולא קיבלה תמורה. בכך, הפר הנתבע, לטענתה, את התחייבותו החוזית להעביר לה את התמורה שהתקבלה מהלקוחות. עוד הוסיפה , כי נכון למועד הגשת התביעה בידיה המחאות ע"ס 106,275 ₪, שלמיטב ידיעתה לא ייפרעו בהיותן המחאות מזויפות או המחאות ללא כיסוי. התובעת תמכה את תביעתה בעותק מכרטסת הנהלת החשבונות שלה עבור סחורה שנמכרה (נספח ת/2 לכתב התביעה) ועותק מכרטסת הנה"ח של ההמחאות שחוללו באי פירעון (ת/3) ובהתאם, הגישה כנגדו את תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 536,085 ₪.
4.
הנתבע הגיש בקשה למחיקת כותרת וסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית וטען, כי לאור העובדה שהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, הסמכות העניינית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, ולא לבית משפט השלום.
5.
ביום 04.01.2015 ניתנה החלטת סגן הנשיאה כב' השופט גיל דניאל, לפיה משהועלתה טענה של יחסי עובד-מעסיק, הסמכות להכריע בשאלה זו מסורה לבית הדין לעבודה, ובהתאם, הועבר התיק לבית דין זה.
6.
בסמוך לאחר העברת התיק, הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו, ובו הקדים וטען, כי בין הצדדים שררו יחסי עובד-מעסיק, בהתאם לכל המבחנים שהתגבשו בפסיקת בתי הדין לעבודה, כדלקמן:
(א)
הסכם השיווק אינו אלא הסכם עבודה במסווה של הסכם שיווק;
(ב)
התביעה הוגשה על מנת למנוע מהנתבע להגיש תביעה בבית הדין לעבודה בגין הפרת זכויותיו כעובד;
(ג)
מערכת היחסים בין הצדדים נושאת סממנים שונים של יחסי עבודה, שכן הנתבע נדרש לעבוד 5 ימים בשבוע מהבוקר ועד לגמר יום העבודה; סוכם, כי הסכומים שהוא זכאי לקבל יועברו אליו ב- 10 לכל חודש; התשלומים מועברים מלקוחות התובעת אליה, והיא זו שמפרישה עבורו את התמורה; נקבעה תקופת התקשרות של 3 שנים.
(ד)
הנתבע פתח תיק עוסק מורשה רק עבור התובעת, לאחר שנדרש לעשות כן. הראיה לכך היא כי החשבונית הראשונה שמספרה 0001, הונפקה לתובעת ומתוך 13 חשבוניות נוספות, 8 הונפקו אף הן לתובעת ו-3 חשבוניות הונפקו ישירות ללקוח שלה, על פי דרישתה;
(ה)
במהלך 3 חודשי ההתקשרות הראשונים, התובעת סיפקה לנתבע כלי רכב וטלפון סלולארי על חשבונה;
(ו)
הנתבעת הציג עצמו כסוכן מכירות של התובעת, על פי הוראותיה והנחייתה;
(ז)
התובעת פיקחה על עבודתו ואף קיזזה מהתמורה שהגיעה לו ימי חופשה;
(ח)


התובעת היא זו שהחליטה האם לקבל הזמנות שהנתבעת ביצע ונטלה את הסיכונים בהתאם;
7.
כל אחד מהצדדים הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. ביום 02.11.17 נחקרו עדי התובעת וביום 11.06.18 – הנתבע.

דיון והכרעה
8.
אקדים ואדון בשאלת מהות היחסים בין הצדדים ולאחר מכן, אפנה לדון בסעדים הכספיים שנתבעו.

התשתית המשפטית
9.
רבות נכתב על כך, ש
היותו של אדם בגדר "עובד" הוא בבחינת דבר הקרוב לסטאטוס ולכן הקביעה אם מדובר בעובד או בנותן שירותים עצמאי מושתתת על נסיבות המקרה ומאפייני מערכת היחסים בין הצדדים, מבחינה מהותית, ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שהם נתנו למערכת היחסים (ר' ע"ע (ארצי)110/10 רופא – מרקם סוכנות לביטוח בע"מ (לא פורסם, 22.12.11 (להלן: עניין רופא); ע"ע (ארצי) 11504-10-10 רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ – משיח, (לא פורסם, 19.3.13).
10.


בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה ולאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה, כי שקלול כל הסממנים מצביע על קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים במהלך כל תקופת העסקתם, והכל כפי שיפורט להלן.

11.


המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעסיק הוא "המבחן המעורב" המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות (ר' ע"ע (ארצי) 478/09 חסידים - עיריית ירושלים (לא פורסם, 13.1.11) (להלן: עניין חסידים). למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי, במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו שמשרת את מזמין העבודה כגורם חיצוני.
12.
הפן החיובי של מבחן ההשתלבות כולל שלושה מרכיבים: קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו; הפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו 'גורם חיצוני'. בנוסף, אחד הסממנים להשתלבות עולה מתוך התשובה לשאלה אם הרחקתו של אותו גורם תפגע בפעילות הרגילה היומיומית והשוטפת של מקום העבודה בשונה מגורם שפעילותו באה להשלים את פעילות המפעל או לאפשר אותה (ר' דב"ע (ארצי) לא/27 – 3
עיריית נתניה – בירגר, פד"ע ג' 177 (1971); דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998); ע"ע(ארצי) 303/08 רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ – גרוס, (לא פורסם, 20.1.11).
13.


מחומר הראיות עולה כי עסקו של הנתבע הווה בזמנים הרלוונטיים מפעל שניתן להשתלב בו, ובמה דברים אמורים?

14.


בחקירתו הנגדית, העיד עד התובעת, מר יגאל אשכנזי, כי התובעת חיפשה סוכני מכירות ושיווק למוצריה בשטחי הגדה המערבית וכי הנתבע נבחר לתפקיד בזכות שליטתו בשפה הערבית (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 30 ואילך). התובעת אף טענה, כי מלבד הנתבע, יש לה אנשי מכירות ושיווק שחתומים על הסכמי עבודה ומקבלים שכר בסיס בתוספת אחוז מסוים ממחזור המכירות (ראו: חקירת ב"כ התובעת את הנתבע בעמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 6 ואילך).
15.


מן המקובץ עולה, כי לתובעת היה מערך מכירות ושיווק של מוצריה ולפיכך, בראי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, ניתן לקבוע כי הנתבע השתלב במערך הארגוני
הרגיל של התובעת ולכן
התקיים בו הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
16.
בבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות יש לבדוק אם הנתבע ביצע את הפעילות במסגרת עסק פרטי משל עצמו. הסממנים לעסק עצמאי הם, בין היתר, סיכויי רווח וסיכוני הפסד, העסקת עובדים, בעלות על אמצעי הייצור, נשיאה בהוצאות הייצור, השקעה ברכישת אמצעי הייצור והשקעת הון. כמו כן, מרכיב משמעותי הוא האפשרות להגדיל את הרווח באמצעות ייעול העבודה וחיסכון בהוצאות. דב"ע (ארצי) לג/64 – 3
פירר הנהלת רכוש בע"מ – שטסלר, פד"ע ה 108 (1973); ע"ע (ארצי) 1466/04 תדיראן בע"מ – קרסנטי, (לא פורסם, 15.4.07)).
17.


בחקירתו הנגדית, נשאל הנתבע מדוע לא ביקש למחוק את ההוראה בהסכם ההתקשרות, לפיה לא יחולו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, והשיב:

"אני אסביר למה. כשהגיע ההסכם לידי, היתה רשימה ארוכה של הסעיפים, שאלתי אותו אם אני חותם על משכנתא הוא אמר לי שזו פרוצדורה שכל עובד חותם." (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 11-12).
18.


בנוסף, התובעת לא הציגה כל ראיה לסתור את טענתו של התובעת, לפיה הוא לא עבד עבור כל גורם אחר זולתה. יתרה מכך, בסעיף 2 בהסכם ההתקשרות נדרש הנתבע לעבוד 5 ימים בשבוע "מהבוקר עד גמר העבודה בסוף יום העבודה".
19.
מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי הנתבע הקדיש את כל עתותיו ואת כל מרצו לעבודה אצל התובעת בלבד ולא ניהל עסק עצמאי משלו; בהתאם לסעיף 4 להסכם ההתקשרות, התובעת היא זו שאישרה לנתבע את הזמנות המוצרים, שהיה עליו לשווק, בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.
20.


מבחינת יתר המבחנים שנקבעו בפסיקה ככלי עזר לקביעת קיומם או היעדרם של יחסי עבודה בין 2 צדדים, עולה תמונה דומה, כדלקמן:
(א)
מבחן הקשר האישי
–
"עובד" על פי מבחן זה הוא אדם הנתון למרותו של אדם אחר ולפיקוח מצדו, מקבל ממנו הוראות ומחויב על פי תנאי ההסכם לציית לאותן הוראות. במקרה דנן,
לא נטען כי הנתבע היה רשאי לבצע את פעילות המכירות והשיווק באמצעות אחרים והוא היה אחראי באופן אישי לפעילות שביצע;
(ב)
כפיפות ופיקוח – כאמור לעיל, התובעת היא זו שקבעה לנתבע את זמני עבודתו (ימים ושעות) והיא זו שאישרה באופן בלעדי, בהתאם לשיקול דעתה, אלו ממוצריה הוא ישווק והיכן;
(ג)
אספקת כלי העבודה –
התובעת סיפקה לנתבע כלי רכב וטלפון נייד על חשבונה

ב- 3 החודשים הראשונים לעבודתו;
(ד)



תלות כלכלית במעסיק
–
מבחן התלות הכלכלית הוא אחד השיקולים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד (ע"ע (ארצי) 511/06 שיף – רשות השידור, (לא פורסם, 7.9.08)). במקרה שלפנינו,
הנתבע לא עבד בכל מקום אחר ומכאן שכל פרנסתו היתה תלויה בפעילות המכירות והשיווק שביצע עבור התובעת;
(ה)



בלעדיות הקשר, סדירותו, התמשכותו ורציפותו
–
הלכה היא כי התקשרות סדירה וממושכת בין הצדדים מחזקת את האלמנטים של תלות אישית ויש בה כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעסיק (ר' ע"ע (ארצי) 300274/96 צדקא – מדינת ישראל, גלי צה"ל, פד"ע לו, 625). במקרה שלפנינו,
נקבעה תקופת התקשרות למשך 3 שנים. בנוסף, התובעת הכתיבה לנתבע את היקף העבודה (5 ימים בשבוע מהבוקר ועד לסוף יום העבודה) ולמעשה לא הותירה בידיו, גם אילו חפץ בכך, זמן כדי להתקשר עם מקבלי שירות או מעסיקים נוספים, ומכאן, שהלכה למעשה, הקשר בין הצדדים התאפיין בבלעדיות. הנתבע אף העיד, ועדותו לא נסתרה, כי נדרש להציג עצמו בפני
לקוחות התובעת כסוכן מכירות שלה.
(ו)
אופן ביצוע התשלום ואופן הצגת ההתקשרות בפני
צדדים שלישיים –
אין חולק, כי הנתבע נדרש להנפיק לתובעת חשבוניות מס בגין כל התמורה שקיבל ממנה, ומכאן המסקנה, כי הציג עצמו מניה וביה, כעצמאי בפני
רשויות המס, אלא, שכידוע,
בהתאם לפסיקה אין בצורת התשלום כשלעצמה, וכך גם ביחס לכל אחד מהמבחנים כשלעצמו, כדי להכריע ועל בית הדין לבחון את התמונה בכללותה (ר' ע"ע (ארצי) 568/06 שושן – קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (לא פורסם, 3.1.08 )(להלן: עניין שושן)).
21.


מבחני העזר הנ"ל, מחזקים את המסקנה כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים במקרה שלפנינו.

לסיכום חלק זה
22.
ממכלול העובדות והראיות שהוצגו בפני
י, באתי לכלל מסקנה לפיה התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין הנתבע בכל תקופת העסקתו.
23.
אפנה כעת לבדוק את עילות התביעה כנגד התובע.
24.


כאמור לעיל, התובעת טענה, כי הנתבע הפר את הסכם ההתקשרות עמה, בכך שלא העביר אליה תשלומים שקיבל מלקוחותיה ולא דאג לכך שלקוחות אחרים יפרעו את חובם כלפיה. לטענתה, לאור העובדה שלא נתקבלו שיקים, היא החלה לבדוק את העניין וגילתה כי לקוחות מסוימים טענו ששילמו לנתבע את התמורה עבור הסחורה שקיבלו ממנו, אך הוא לא העביר אותה אליה. עוד הסתבר לה, כי הנתבע לא דאג לפירעון שיקים שנתנה לו והסתבר לה כי מדובר בהמחאות מוגבלות ופיקטיביות (סעיף 12 לכתב התביעה).
25.


לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבע סחורה בשווי 429,810 ₪ ולא קיבלה תמורה בגין כך. להוכחת טענתה צרפה כרטסת הנהלת חשבונות. בנוסף, בידיה המחאות בסך כולל של 106,275 ₪ שטרם הגיע זמן פירעונם, ולמיטב ידיעתה מדובר בשיקים מזויפים או כאלה שאין להם כיסוי (סעיף 14 לכתב התביעה).
26.


בטרם אבחן את עדויות הצדדים, אביא את הוראות הסכם ההתקשרות הרלוונטיות לענייננו:
סעיף 7 – "את התשלום בעבור המוצרים שימכור, אשר יהיו כולם לפקודת היצרן, יגבה המשווק מהלקוחות ויעבירם ליצרן לא יאוחר מתוך 24 שעות ממועד אספקת הסחורה";
סעיף 12 – "במקרה של אי כיבוד תשלומים ע"י לקוחות המשווק, באחריות המשווק לדאוג לתשלום במקומם ולפרוע את חובותיהם".
סעיף 13 – "כל חוב של לקוחות המשווק אשר התמורה בגינו לא כובדה יהיה על המשווק לפרוע במלואו בתוך 120 יום ממועד חילול התשלום הראשון".
27.

בחקירתו הנגדית, טען מר יגאל אשכנזי מטעם התובעת, כי הנתבע גנב כספים מהחברה. כשנתבקש להציג ראיה השיב:

"מי שהתעסק בהנהלת החשבונות זה גברת. גזברות זה גברת שהיא אשתי. על נושא הנהלת חשבונות קשור אליה ויש לה סידור והיא טלפנה לאנשים." ובהמשך: "יש אנשים שנתנו לנו ניירת ששילמו לו והכסף לא עבר אלינו. הכל נמצא אצל הגברת אשכנזי". (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 10 ואילך).
28.

כשנשאל האם התבצעה פנייה מטעם התובעת למי מהלקוחות שלא שילמו בדרישה לשלם את חובם כלפיה, השיב:

"ת:
טוב ששאלת. טילפנו לא מעט אנשים שבהקלטות שהוא הביא לנו את הטלפון, דיבר אחד בשם דעאש שכל השיקים שהוא לקח ממנו, לעניות דעתי עברו אלינו. זאת התשובה שלך לכל הדברים.
ש:
מי הבן אדם?
ת:
הוא עומד בפני
ך אדם שלקח כספים ולא העביר לנו את הכסף.
ש:
תוכל להציג לי מכתב דרישה שיצא למי מלקוחות של אבי שלא שילם?
ת:
אני חוזר על התשובה, בהקלטות שדיברנו עם האנשים האלה שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם, שם הם אומרים שהם שילמו את הכסף והוא כל הזמן עבד עלינו ואמר בגלל נושא המלחמה שהיה הוא לא יכול להיכנס ופה הוא צבר את כל מה שהוא לקח.
לשאלת בית הדין:
ש:
כשאתה אומר ש"אנחנו לא יכולים להגיע אליהם" למה אתה מתכוון?
ת:
מדובר בלקוחות שנמצאים בשטחים. אנחנו לא יכולים להגיע אליהם רק דרך טלפון. כולם בשטחים. לקחנו את הנתבע על מנת לעבוד שם מכיוון שהוא שומרוני. אם מכרנו לו הוא צריך לגבות את הכסף ולכן לקחנו אותו כדי שידאג להביא אלינו את הכסף הביתה. יש לנו אנשים שלא כולם רצו לתת מכתבים אבל יש אנשים שרשמו מי הבן אדם. יש לנו את הרשימה."
(עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 25 ואילך).
29.

כשנשאל האם התובעת פנתה לעו"ד פלסטינאי על מנת שיפעל לגביית החובות, השיב בשלילה והסביר זאת כך: "למה כן? אין לי עסק אתם אלא עם הנתבע שהיה אחראי על הכסף" (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 22).
30.


מר יאיר דדון, אשר העיד אף הוא מטעם התובעת, התבקש להציג ראיות לכך שהנתבע גנב לכאורה כספים מהתובעת והשיב:
"ש:
תוכל להציג ראיה שהנתבע גנב כספים?
ת:
יש בהקלטות עדות ברורה כשמש שלקוחות טענו שהוא לקח כסף ואין לי מסמך כזה. יש לי שיקים אולי שהגיעו שהם שיקים כביכול שהתבררו מזויפים לאחר מכן. זה כן מסמך.
ש:
תציג בפני
י שיק מזויף?
ת:
לא חושב שצירפנו את זה.
ש:
תאר לי את ההקלטה הכי טובה שאומרת שהנתבע גנב שקל?
ת:
לקוחות התקשרו בצורה חוזרת יותר מלקוח אחד. טענו שהבן אדם לקח מהם שיקים וחייב להם כסף. כלומר קנה מהם שיקים מזויפים או גנובים וזה היה לקוח שהגדיר את עצמו בשם דאעש.
ש:
הטענה שאותו דאעש אמר לך שהנתבע חייב לו כסף כי הוא קנה ממנו שיקים מזויפים ולא שילם על השיק?
ת:
נכון.
ש:
על הבסיס הזה הגשתם תביעה של חצי מיליון שקל?
ת:
לא. אנחנו הגשנו תביעה מעל חצי מיליון שקל עבור כרטסת שהנתבע מכר ללקוחות והכסף לא הגיע לחברה. לשאלתך, אם אין טענה של גניבה, אני משיב שיש טענה של גניבה ועוד איך.
ש:
מה נגנב?
ת:
נגנב מעל חצי מיליון שקל. יש כרטסת הנהלת חשבונות. הנתבע יצא למכור ללקוחות סחורה של התובעת מייצרים שבאחריותו היה להביא את הכסף. מכיוון שרק הוא יכול להיכנס לאזור שהוא עובד בו כי הוא מוגדר כ"שטחים" ולכן, הוא התחייב למכור ולהביא את הכסף והעמלה שלו תהיה אך ורק מהגביה ולכן, אנחנו מגישים את התביעה כי הגבייה לא הגיעה.
ש:
איפה הגניבה?
ת:
אנחנו נפגשנו עם הנתבע פעם אחת ודיברנו איתו יותר מפעם אחת שאם אין גניבה, לך תביא את הכסף הרי אתה מתפרנס מהעמלה שלך.
ש:
למה התלוננת למשטרה?
ת:
מכיוון שהבן אדם עד רגע זה לא הביא את הכסף. הקשר למשטרה הוא שיש גניבה של כסף. אנחנו התקשרנו ללקוחות והם אמרו שהם שילמו לנתבע בכסף מזומן, בשטרות, ואנחנו קיבלנו שיקים שהתברר שהם שיקים מזויפים. השיקים כמובן חזרו.
ש:
אתה טוען שאבי זייף את השיקים?
ת:
אני טוען שהוא הביא אותם לחברה והתברר שהם מזויפים.
לשאלת בית הדין, אני מבקש להבהיר, כי אנחנו שילמנו ללקוחות בכרטסת פתוחה עם חוב ואמרנו להם שאם שילמתם תוכיחו ששילמתם. הם שלחו בפקס.
לשאלת בית הדין, המסמכים שנשלחו אלינו בפקס אינם בתצהיר, כי בכל המהלך הרמאויות שעברנו עם הנתבע הבנו שאנחנו מובלים בעניין שהנתבע הגדיר את עצמו בחברה. כל העניין היום הוא בעצם להוכיח שהנתבע לא היה עובד מעולם של הנתבעת ולכאן כיוונו את המשפט. במידה ונצטרך להוכיח את נושא הגניבה, אז נתחיל בתמלילים וכל מיני דברים שעורכי יבקשו מאיתנו ונציג את ההוכחות שבית הדין יבקש." (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 25 ואילך).

סיכום ביניים
31.


מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא הציגה כל ראיה של ממש לכך שהנתבע גנב ממנה לכאורה סכומי כסף כלשהם וטענותיה בעניין זה הסתברו כטענות בעלמא.
32.
נשאלת השאלה, האם בשים לב לקביעתי, כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ניתן לחייב את הנתבע בסכום התביעה בהסתמך על התחייבותו החוזית. התשובה לכך בשלילה, ואבהיר.
33.


למעשה, הנתבע נדרש לערוב באופן אישי לפירעון חובותיהם של לקוחות התובעת. הטיבה לתאר זאת בעדותה הגב' לילית אשכנזי מטעם התובעת:

"ש:
למה את מצפה שהנתבע ישלם את החובות האלה?
ת:
כי הוא נכנס לשם ומכר לו.
ש:
אתם מכירים את הלקוח?
ת:
מה זה משנה, יש סיכום עם הנתבע שהוא מביא קונים ואנחנו משלמים לפי הקבלות. לשאלתך, אבי הוא חברת הביטוח לגבי הכספים.
(עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 3 ואילך).
34.


כשנשאלה מדוע התובעת לא ביטחה את עצמה השיבה:

"ש:
למה לא ניסית לחברת ביטוח ולקנות ביטוח אשראי?
ת:
עכשיו אתה רוצה להכניס אותי לזה? זה עולה כסף.
ש:
כמה זה עולה?
ת:
אין לי מושג. הוא מכניס אותי לשאלה של בעלים. לשאלתך, אם אני לא הבעלים אני משיבה, שאני בהנהלת חשבונות כרגע.
ש:
העדפתם שאבי יהיה חברת הביטוח שלכם במקום לקנות ביטוח בכסף?
ת:
חברת ביטוח לא מספקת סחורות. אני משווקת סחורה ורוצה בעדה תשלום. חברת ביטוח לא עושה את זה. אני משלמת לה."
(עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 24 ואילך).
35.


בהמשך עדותה טענה כי הנתבע לקח חצי מיליון ₪ על דעת עצמו וכשנשאלה האם התובעת היתה מגישה את תביעתה אילו הסתבר שהוא לא נטל לעצמו את הסכום הנ"ל, השיבה: "יש הקלטות שהוא מודיע "לקחתי כספים" ואני אמור להביא ולא הביא. יש חנויות שהוא מכר סחורה כנגד הסחורה שלי".
לשאלת בית הדין, יש הודאה על 7,500 ₪ ויש עוד הודאות שאינני זוכרת את הסכומים שלהם".
(עמ' 12 לפרוטוקול מול שורה 17 ואילך).
36.


יצוין, כי בחקירתו הנגדית הנתבע הודה כי הוא חייב לתובעת סך של 7,000 ₪ שהיה אמור להיות מועבר אליה, אלא שהדבר ארע בדיוק כשהוא הואשם בגניבה והסיק כי לא ישולם לו המגיע לו ולכן עיכב את הסכום תחת ידיו.

37.


בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לא ניתנה לו האפשרות לגבות את הכספים מהלקוחות, וכך הסביר:

"ת.
אדוני השופט, מאחר והם האשימו אותי
גלובלית על הכל, אפילו לא פרטו לי ,רק בתביעה, מה כל אחד נשאר חייב ואני ביקשתי לפני שיאשימו אותי בגניבה ופונים למשטרה, להמשיך ולעבוד ולגבות את הכספים האלה. הסיטואציה שקרתה שהם קראו לי גנב והלכו והגישו תלונה במשטרה והגישו נגדי תביעה בבית המשפט לא נתנה לי את האפשרות להמשיך ולגבות את הכספים האלה. כל כסף שקיבלתי מהלקוחות העברתי לחברה. כל דבר שחסר פה, כספים כלשהם, אם שולמו אם לאו, בגין זה אני לא יודע, היה צריך לגבות אותם אם לא שולמו.
ש.
קיבלת את קו [
כך במקור – א.ש.] התביעה בשנת 2014, לפני כמעט 4 שנים, עם הכרטסת, יש לך את הגישה, אלה לקוחות שאתה מכרת וסיפקת להם, הכל נעשה דרכך, יש לך את הכרטסת עם השמו, כל כל אחד שילם, קנה וחייב, ואתה לא טרחתך. בשבילך, רק בשבילך, לא הלכת לאף אחד מהלקוחות האלה וביקשת את הכספים המגיעים. מדוע לא עשית זאת?
ת.
לא יכולתי לעשות זאת.
ש.
מדוע?
ת.
מאחר ולא שולם לי התשלום האחרון של החודש שבו עבדתי, קראו לי גנב, הגישו תלונה במשטרה, למה אני צריך לעזור להם לגבות את שאר הכספים כשהם עושים לי עוול.
"
(עמ' 21 לפרוטוקול מול שורה 9 ואילך).
38.


בכתב הסיכומים מטעמו, טען הנתבע לעניין הכרטסות, כי אין לתת בהן אמון שכן רק ב- 9 מתוך 18 טפסי הצטרפות של לקוחות מופיע שמו של הנתבע; עוד עולה, כי הלקוחות אותם הציגה התובעת, שילמו לה סכומי עתק ורק חלקם חייבים לה סכומים שונים (הפירוט מופיע בסעיף 32 א' עד יד' לסיכומי הנתבע). לטענתו, מרבית הלקוחות היו לקוחותיה של התובעת עוד לפני שהנתבע החל את עבודתו אצלה והיא זו שסיפקה להם סחורה. כך או כך, ההסכמים עמם לא הוצגו ולכן לא ברור מה קושר את הנתבע לאותם לקוחות ולחובותיהם לכאורה.

39.


הנתבע הדגיש, כי הוא "נזרק כמו חפץ" ע"י התובעת, לאחר שנטען כלפיו שהוא גנב; היא ניתקה אתו קשר והגישה תלונה במשטרה ולכן בעצם נבצר ממנו להמשיך בעבודתו, גם אילו רצה למלא את הוראות ההסכם עמו. בהקשר זה הוסיף, כי החוזים של הלקוחות נמצאים בחזקתה של התובעת, כמו גם ההמחאות ואין לו כל יכולת חוקית לבצע גבייה עבורה.
40.
הנתבע הוסיף, כי התובעת אף לא פנתה לעו"ד מקומי ברשות הפלסטינית על מנת שיבצע פעולות גבייה והתייחסה אליו כאילו היה חברת ביטוח. בכך נטלה על עצמה סיכון מדעת.

אשר להכרעתי
41.


כאמור לעיל, התובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית לכך שהנתבע גנב ממנה כספים. גם התלונה שהוגשה כנגדו במשטרת ישראל, לא הצמיחה דבר. על בסיס חשדותיה כי הוא גונב ממנה, התובעת הרחיקה את הנתבע מעבודתו, ובכך סיכלה את המשך פעולות הגבייה שהיה אמור לבצע.
42.


משקבעתי כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אין לקבל את הוראות סעיפים 7, 12 ו- 13 להסכם ההתקשרות בין הצדדים, ואת העובדה שהתובעת ראתה בנתבע כתחליף לחברת ביטוח, כפי שהעידה הגב' אשכנזי. עובד, בניגוד למעסיקו, אינו צריך לקחת חלק בסיכונים העסקיים של העסק. אחריותו של העובד מוגבלת לביצוע עבודתו בשקידה ראויה ולא מעבר לכך. הדרישה כי הנתבע יהיה אחראי באופן אישי לחובות בלתי נפרעים, אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד ביחסי עובד –מעסיק.
43.


מעסיק רשאי להיפרע מעובדו רק מקום בו הוכח כי לעובד חוב קצוב שאינו שנוי במחלוקת, ולחילופין, רק מקום בו הוכח כי עובד נטל ממעסיקו כספים שלא כדין. במקרה זה, כאמור לעי, לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך שהנתבע נטל לעצמו שלא כדין כספים השייכים לתובעת, למעט סכום בסך 7,000 ₪, בו הודה מפורשות בחקירתו הנגדית.
44.


למעלה מן הדרוש אעיר, כי באשר לגובה הסכומים הנטענים המהווים את סכום התביעה, התובעת לא ערכה כל אבחנה בין הלקוחות השונים במובן זה שלא ברור מהכרטסות שצרפה, מי הם הלקוחות שהיו בתחום אחריותו של התובע, ומי הלקוחות שלא. זאת ועוד. טענתה כי הנתבע העביר אליה המחאות מזויפות של לקוחות או כאלה שעתידות להיות מחוללות באי פירעון, נטענה בעלמא ולא הוצגה ראשית ראיה לכך. זאת ועוד. מר יאיר דדון מטעם הנתבעת העיד כי היתה נהוגה עם הלקוחות שיטה של כרטסת פתוחה, וכשדרש הוכחת תשלום מלקוחות אלה, הם שלחו אליו פקס. בעדותו אישר כי לא צירף כל דוגמא לכך והוסיף: "... במידה ונצטרך להוכיח את עניין הגניבה, אז נתחיל בתמלילים וכל מיני דברים שעורכי הדין יבקשו מאתנו ונציג את ההוכחות שבית הדין יבקש" (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 25 ואילך).
45.
בנוסף, הודאתה של התובעת כי כלל לא ניסתה לצמצם את נזקיה באמצעות פנייה לעו"ד מקומי בשטחי הרשות הפלסטינית שינסה לגבות את חובותיה, עומדת לה לרועץ, שכן בכך פעלה בניגוד לחובתה בדין.
46.


המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא, כי דין התביעה להידחות, זולת ביחס לסכום של 7,000 ₪, שהנתבע הודה ביחס אליו.

47.


אנו מורים אפוא לנתבע להשיב לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 7,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
48.
בשים לב לסכום התביעה ביחס לסכום הפסוק, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ט, (05 מאי 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














סעש בית דין אזורי לעבודה 43038-09/14 צינור וברז שיווק (1998) בע"מ נ' אברהם מרחיב (פורסם ב-ֽ 05/05/2019)