פסקי דין על שבתאי ונטורה | פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל |

23222-09/16 א     30/04/2019




א 23222-09/16 שבתאי ונטורה נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית משפט השלום באילת



ת"א 23222-09-16 ונטורה ואח' נ' עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:



לפני
כב' השופטת ליאורה אדלשטיין


תובע
/נתבע שכנגד (להלן: "תובע")

שבתאי ונטורה
ת.ז. 024362584
ע"י ב"כ עו"ד לימור רז


נגד


נתבעת/תובעת שכנגד
(להלן: "
נתבעת
")

עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
חברות 520017393
ע"י ב"כ עו"ד אילנה בר-טוב




פסק דין

1.
לפני תביעה ל

פסק דין
הצהרתי וצו מניעה קבוע (שתוקנה לתביעה לצו מניעה קבוע בלבד).
טענות התובע
:
2.
התובע מבקש שבית המשפט יוציא צו לפיו הוא זכאי להמשיך להתגורר בכתובת 1129/23 אילת ולמנוע באופן קבוע מהנתבעת לפנות אותו. בשלב זה קיים צו מניעה זמני מתאריך 11.9.2016. בתחילה בקש התובע שבית המשפט יצהיר כי זכותו לרכוש את הדירה אולם בדיון מיום 18.102018
(עמ' 26 שורות 27-30) חזר בו מכך, בהסכמת הנתבעת.
3.
התובע הוא בנה של מרגלית ונטורה ז"ל שנפטרה ביום 26.8.2016. המנוחה גרה בדירה 40 שנה עד פטירתה ולא היתה חבה בתשלומי שכירות לנתבעת. רוב הזמן התגוררה בדירה עם אבי התובע, ז"ל, עד שנפטר. טרם מועד פטירתה הגישה בקשה לנתבעת ו/או למשרד השיכון והבינוי באמצעות חברת מ.ג.ע.ר לשם בחינת זכאותה לרכישת הדירה.
4.
ימים ספורים לפני תאריך הפטירה נמצאה המנוחה זכאית לרכוש את הדירה (קיימת תעודת זכאות מתאריך 18.7.2016) אולם לא הספיקה לסיים את פעולת הרכישה.
5.
למנוחה נולדו 3 ילדים, כיום בגירים. שלושת ילדיה זכאים להיכנס בנעליה ולסיים את פעולת הרכישה.
6.
בתחילת 2010 התגרש התובע מאשתו, נקלע לחובות רבים ונותר ללא קורת גג. על כן עבר התובע להתגורר דרך קבע עם אמו וסעד אותה ואת אביו במחלותיהם. התובע גר בדירה, עד פטירת המנוחה, 6 שנים.
7.
בתאריך 28.12.2014 עדכן התובע את כתבתו במשרד הפנים לכתובת הדירה.
8.
אולם לאחר שתמו ימי השבעה נודע לתובע כי הנתבעת הגישה תלונה במשטרה על "פלישה טרייה" שלו לדירה ודרשה את פינויו.
9.
התובע טוען כי קמה לזכותו זכות של דייר ממשיך ועל כן אין לפנותו.
טענות הנתבעת:
10.
הנתבעת מאשרת את העובדות המפורטות בכתב התביעה בכל הקשור לתקופת מגורי אמו המנוחה של התובע ואביו, אולם טוענת כי כל שקבלה המנוחה היה תעודת סיוע לזכאות בתשלום שכר הדירה ולא תעודת זכאות לרכישת הדירה.
יתרה מכך - על מנת שיוכר בן הדייר כדייר ממשיך חייבים להצטבר כל התנאים הבאים:
1.
הטוען התגורר עם הדייר 4 שנים מלאות בדירה עד פטירתו.
2.
הטוען ממשיך להתגורר בדירה באופן רצוף לאחר פטירת הדייר החוזי.
3.
הטוען חסר דיור ביום פטירתו של הדייר החוזי.
4.
הטוען חסר דיור 5 שנים עובר לפטירת הדייר החוזי.
5.
הטוען זכאי לדיור ציבורי.
11.
ביום 18.9.2016 התקיימה ישיבה של הועדה החטיבתית להקניית זכויות, אשר דנה והחליטה שלא לאשר את התובע כדייר ממשיך היות ולא קיים תיעוד מגורים של ארבע שנים רצופות עובר לפטירתה של המנוחה ואף בתאריך הקובע.
12.
החלטה זו נסמכה על הביקורים המעגליים שנערכו בדירת המנוחה בתאריכים 8.5.2013, 22.4.2014 ו-17.6.2016. על פי הביקור שהתקיים בתאריך 8.5.2013 התגוררה המנוחה בדירה בגפה וכך גם בשני הביקורים הבאים.
13.
התובע גם אינו עונה על הקריטריונים של זכאי לדיור.
14.
על כן נדרש התובע להחזיר את הנכס לידי הנתבעת, כאמור במכתב שנשלח אליו בתאריך 18.9.2016.
15.
התובע גם סובר כי עליו לשלם דמי שכירות בגובה דמי השכירות בהם נשאה המנוחה ואילו התובעת טוענת כי עליו לשלם דמי שכירות ראויים העומדים על סך 1,721.46 ₪ לחודש. סך חובותיו של התובע מיום פטירת אמו ועד יום הגשת כתב ההגנה (29.3.2017) הוא 12,371 ₪.
16.
בכתב התביעה שכנגד תובעת הנתבעת סכום זה מהתובע וכן תובעת את פינויו מהדירה.
טענות התובע בתשובה לכתב התביעה שכנגד:
17.
התובע טוען כי בניגוד למה שטוענת הנתבעת (לגבי מה שהצדדים הסכימו עליו לאחר קבלת צו המניעה)
- הועדה העליונה לא דנה בבקשתו בתאריך 17.1.2017 אלא בקשה לדחות את הדיון ב-60 ימים.
18.
ככל הנראה המנוחה חתמה על טופס הביקורים המעגליים מבלי שהיא יודעת על מה היא חותמת כי התובע כן גר בדירה אותה עת. הנתבעת לא דרשה ממנו תשלומים והוא פנה אליה ביזמתו בעניין זה. היות ואין מקום לפנות את הנתבע אין מקום לחייב אותו לשלם דמי שכירות ראויים.
19.
הערה:
יצויין כי בהחלטתו מיום 7.4.2017 קבע המותב הקודם שדן בתיק זה, כב' השופט אורינוב, כי על התובע לשלם בינתיים דמי שכירות ראויים. לאחר מכן התקיים דיון לפני, בתאריך 21.1.2018, בו נקבע כי על התובע לשלם את הסך 1721.46 לחודש מתאריך 10.2.2018 ועד החלטה אחרת ובנוסף לשלם לתובעת 17,214.60 ₪ ב-5 תשלומים.
דיון והכרעה
:
20.
נכון שהתובע וחמשת עדיו, שהם אח
ִ
יו, אחותו, גרושתו, שכנתה
של אמו ושכן נוסף מהבניין (מר יעקב זריהן)
- כולם העידו שהתובע גר בדירה מאז גירושיו. נכון שכתבתו של התובע שונתה במשרד הפנים לכתובת הדירה כבר בשנת 2014 (התובע הסביר כי לא שונתה לפני כן היות וחשש מנושיו) ונכון שנשלחו אל התובע מכתבים מרשות האכיפה והגביה, מבנק המזרחי, ומהביטוח הלאומי לכתובת הדירה בשנים שקדמו לפטירת המנוחה (תאריכים 14.11.2011, 3,8,2011,
27.5.2013 ו-- 20.6.2013).
21.
נכון גם שהתובע ישב במעצר בית בכתובת הדירה כמעט שנה בשנת 2015. אולם למרות זאת לא האמנתי לתובע כי גר כל השנים בדירה בכלל ובארבעת השנים שקדמו לפטירת המנוחה בפרט (ארבעת השנים הנדרשות על מנת שהתובע יוכר כדייר ממשיך) – מהנימוקים הבאים:
22.
ראשית

- לעניין אמינות התובע: התובע גם תבע, בנוסף, בתחילה (כאמור לעיל) -
כי אכיר במסמך שצורף לכתב התביעה כבתעודת זכאות לרכישת הדירה, שהתקבלה כביכול על ידי המנוחה
זמן קצר לפני פטירתה. דא עקא כי בחקירתו הנגדית, כשהתברר לו שמשמעות המשפט בתחתית המסמך "זכאות 35 שנים" היא -
שהמנוחה, שגרה בדירה משנת 1969
- גרה בדירה, בעת הוצאת המסמך, רק 35 שנים
- ולא 47 שנים (כפי שהיה כשנפטרה בשנת 2016) -
חזר בו מדרישתו ומחק סעיף זה מכתב התביעה.
23.
לפני שחזר בו מהתביעה לזכאות לרכישת הדירה הספיק אחיו, שי, להעיד
כי הוא זה שאסף את תעודת הזכאות שצורפה לכתב התביעה מבניין העירייה. בהמשך, כשנשאל האח שי אם אין מדובר במסמך אותו מצאו האחים בעזבונה של האם לאחר פטירתה ענה אמנם, בתחילה, כי לא היה ולא נברא אולם לאחר מכן אמר כי "אנו ידענו על המסמך הזה מזמן" (פרו' 13/25). ובכן התובע, שחזר בו כשהבין כי ניתן לראות שהמסמך שצרף אינו תעודה לרכישת הדירה שהתקבלה מספר ימים לפני פטירת המנוחה,
תומך יתדותיו, בנוסף, גם בעד זה, אחיו, כשהוא מצפה שבית המשפט יאמין לו כי גר בדירה כל השנים מאז התגרש.
24.
שנית
התובע הסביר כי לא העביר את כתבתו לבית הוריו עד שנת 2014 כי חשש מנושיו (ראה פרו' 38/14, פרו' 27/30-31). אולם מכתבים מנושים (רשות האכיפה) הגיעו לכתובת ההורים, כך שברור כי הנושים ידעו על כתובת זו, ועל כן לא ניתן להסביר את אי שינוי הכתובת בחשש מהם. לעומת זאת מועד שינוי המען -
28.12.2014
- הינו סמוך מאוד למועד תחילתו של מעצר הבית בו היה התובע נתון, בבית הוריו,
בהחל מתאריך 16.12.2014.
25.
שלישית
- התובע הסביר את העובדה שהאם לא ספרה לעמידר
על נוכחותו בבית בכך שחשבה שמא תפונה.
אולם כשהראתה לו ב"כ הנתבעת שאמו חתמה שהיא לא מסתירה נתונים לצורך הנחה בשכר דירה
-
טען כי אין זו חתימתה (טענה שלא נטענה קודם לכן, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד). והלא הגיוני שאם האם חששה לספר על נוכחותו בבית, היא תחתום שהיא גרה בדירה לבד ושאינה מסתירה נתונים. התובע מנסה בכך לאחוז במקל משני קצותיו – גם לטעון כי האם לא דווחה מתוך חשש וגם לטעון כי האם לא חתמה על הדוחות כלל. גם להמנע מתשלום הסכום המלא שהיה נדרש ממנו אם היה גר בדירה לפני פטירת המנוחה וגם להיקרא כעת דייר ממשיך לאחר פטירתה.
26.
רביעית
– לא נסתרה עדותה של מירב מור יוסף, הפקידה מטעם עמידר
שעל פי הסיורים המעגליים שערכה, ועל פי הטפסים עליהם חתמה המנוחה, לא היה גר עימה איש בבית לבדה. הפקידה הסבירה כי בביקור מעגלי כזה היא נמצאת בדירה 20 דקות, בודקת את הדירה לפרטי
פרטים, אפילו בודקת את תקינות הניאגרה ושאין נזילות מתחת לכיורים. היא בודקת שאין סכין גילוח או בושם של גבר. דומה שהפקידה היתה מגלה אם היה גר בבית, חוץ מהמנוחה, גם גבר נוסף והיתה גם דורשת לברר מיהו על מנת להעלות בהתאם את דמי השכירות.
27.
יושם לב
– אמנם התובע ישב במעצר בית בין התאריכים 16.12.2014 ועד 11.11.2015 אולם בתקופה זו לא נערך ביקור מעגלי כך שלא ניתן ללמוד ,על דרך השלילה, כי גב' מור יוסף אינה בעלת הבחנה לנוכחות גבר. הביקור המעגלי האחרון לפני תקופה זו היה באפריל 2014 ולאחר מכן בוצע ביקור מעגלי רק ביוני 2016.
28.
וכן יוער – כי
התובע טען בתחילה שנעצר בתל אביב כי הגיע אליה ואז עשה מה שעשה ולאחר מכן שינה גירסתו קמעא והעיד כי גר אצל דודו שבוע שבועיים באותה עת ואז עשה מה שעשה.
29.
חמישית

- התובע לא מסר לעמידר
בשום שלב שהוא על מגוריו בדירה למרות שמדובר לגירסתו בתקופה ארוכה מאוד של 8-9 שנים.
30.
שישית
התברר בחקירתו הנגדית של התובע כי הוא טוען שגר בדירה מאז 2008 ואילו בתצהירו כתב שהוא גר בה מאז 2009.
31.
עוד יוער כי חלק מעדי התובע הם בעלי עניין בהצלחתו וחלקם האחר, האדיש לתוצאה, כביכול, מעיד מפי השמועה. כך לדוגמה העד – השכן -
יעקב זריהן מסר כי לא נכנס לדירה והוא מסתמך על כך שראה את התובע במכולת ובשכונה או יושב מול הבית. גם השכנה אביבה חיה בעיקר מפי השמועה והודתה שלא נכנסה לחדר האמור להיות חדרו של התובע ולא ראתה שהוא אכן גר בו. מקור ידיעתה הוא דברי המנוחה, שהיא ידידת נפש שלה.
32.
גרושתו של התובע, שהיתה בעלת עניין עקיף בתוצאות התביעה המקורית (זכאות לרכישת הדירה עבור אבי בנותיה) אמנם העידה כי הוא היה גר בדירה וכי הבנות היו מבקרות אותו וכי היא זו שהיתה מביאה אותן, אולם לאחר מכן העידה כי את הבנות הביאה לביקור אצל הסבתא (המנוחה), כי יחסיה עם התובע היו גרועים (עד כדי כך שבשנים מסויימות היתה המשטרה מעורבת) וכי רוב הפעמים בהם ביקרו האם והבנות את הסבתא לא היה התובע בבית ("הם הלכו לסבתא ומן הסתם גם האבא היה שם" (פרו' 16/27)
ובהמשך "רוב הזמן (לא היה התובע שם – ל.א.) אבל היו פעמים שכן. אבל גם לא הייתי מדברת איתו" (פרו' 18/19)). הסתירות בעדותה פוגמות במהימנותה כעדה. העובדה שהבנות, שהן היום בגירות, לא הובאו להעיד בדבר כה אלמנטרי, כאשר ההורים כביכול רוצים שלא לחשוף אותן להליכים אלה, מעוררת תמיהה והשאלה היא למה בדיוק לא רוצים ההורים כי הן תחשפנה. ודי באמירה זו.
33.
לא כל אחד מהנימוקים שפורטו לעיל יכול לעמוד לבדו ולהצדיק את דחיית התביעה וקבלת התביעה שכנגד אולם במצטבר מצטיירת תמונה לפיה לא ניתן להשתכנע במאזן ההסתברויות כי התובע גר בדירה מאז גירושיו. נטל ההוכחה כי התובע הינו דייר ממשיך חל עליו והתובע לא הרים נטל זה.
34.
על כן אני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד. על התובע לפנות את הדירה לא יאוחר מתאריך 1.6.019. על התובע לשלם לעמידר
דמי שכירות חדשיים ראויים בסך
1,721 ש"ח, מיום 26.8.2016, ועד יום הפינוי בפועל, בניכוי מה ששולם על ידי התובע על פי החלטתי מיום 21.1.2018.
35.
המזכירות תעביר לנתבעת את הפקדון שהופקד על ידי התובע, על חשבון החוב.
36.
אני מחייבת את התובע בהוצאות התביעה בסך 5,000 ₪ ובהוצאות התביעה שכנגד בסך 6,264 ₪.
סכומים אלה ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום.


ניתן היום,
כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 23222-09/16 שבתאי ונטורה נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/04/2019)