פסקי דין על אהרון שמש (2000) יעוץ ניהול ויזמות בע"מ | פסקי דין על אברהם גולבהרי

28237-03/16 תאמ     06/05/2019




תאמ 28237-03/16 אהרון שמש (2000) יעוץ ניהול ויזמות בע"מ נ' אברהם גולבהרי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 28237-03-16 אהרון שמש (2000) יעוץ ניהול ויזמות בע"מ
נ' גולבהרי



לפני
כבוד השופט אריאל צימרמן


התובעת:

אהרון שמש (2000) יעוץ ניהול ויזמות בע"מ


נגד


הנתבע
:

אברהם גולבהרי


ב"כ התובעת: עו"ד כרמל נפתלי ועו"ד רז נפתלי
ב"כ הנתבע:
עו"ד בני קמפנר ועו"ד קרן באשי



פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר, 38,269 ₪ סכומה, לקבלת כספים בגין שירותים שנתן מי ששימש כמנהל כספים בחברות, לאחר שנמצא בינתיים בהליך אחר לפי הודאתו כי הוא מעל בכספי אותן חברות. פסק הדין ניתן בהמשך לדיון ההוכחות שהתקיים אמש, ויינתן בתמציתיות במידת הניתן, כמצוות מחוקק המשנה בתביעות המתבררות בסדר דין מהיר.

1.
התובעת (להלן: "חברת שמש") עוסקת במתן שרותים כלכליים, זאת באמצעות בעל השליטה בה, מר אהרון שמש, רואה חשבון (להלן: "שמש"). הלה שימש רואה החשבון או שמא מנהל החשבונות בחברות שקרסו סופית בחודש מרץ 2016, בהן שיק סטור בע"מ ושיק גרופ בע"מ (להלן יחד ולמען הנוחות: "חברות גולבהרי"), שבעל השליטה בהן עד לקריסתן היה הנתבע, מר אברהם גולבהרי
(להלן: "גולבהרי").

2.
בכתב תביעה בסדר דין מהיר, שהפרטים בו דלים, מתואר כיצד חברת שמש אמורה הייתה לקבל מחברות גולבהרי תשלום חודשי של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור "שירותים", מה תוכנם הקונקרטי לא הובהר. ביום 9.2.2016 (כחודש טרם שנפתחו בעניינן של חברות גולבהרי הליכי פירוק), הגיעו שמש וגולבהרי להסכם, זאת בהמשך למה שמתאר שמש כ"אי סדרים" בהנהלת החשבונות של החברה, רצון שלו לחדול ממתן שירותים ו"מסעות שכנוע" כי ימשיך. ההסכם נכרת בין "אברהם גולבהרי
ו/או מי מטעמו" (קרי מיהו הצד להסכם קשה לדעת), שהוגדר "צד א'" לבין חברת שמש (להלן: ההסכם). ותוכן ההסכם, שיש לומר כי לא נוסח ביד אמן-המשפט: כי הואיל ושירותי חברת שמש לחברות גולבהרי יסתיימו ביום 29.2.2016, ו"צד א'" ביקש את המשך השירותים (מהם – לא צוין, ומדוע יש בהם צורך – לא הובהר), הרי ש"צד א'" מתחייב לשלם עד ליום 29.2.2016 את יתר ההתחייבויות שעד לתאריך זה, לרבות בגין 9 ימי חופשה המגיעים לשמש (חוב עבר, הוסבר בדיון ההוכחות). מיום 1.3.2016 ואילך, הוסכם עוד, חברת שמש תעניק ל"צד א'" שירותים שהוגדרו כ"שירותים שונים הקשורים לתחום הפיננסי" ועוד, תמורת 200 ₪ בתוספת מע"מ לשעה, ולתקופה מובטחת של 3 חודשים לפחות. גולבהרי חתום על ההסכם אישית.

3.
מה ארע לאחר כריתת אותו הסכם אין מסופר בכתב התביעה בדייקנות. בחלוף 20 ימים, ביום 29.2.2016, שלח שמש לגולבהרי חשבון, 29,599 ₪ סכומו הכולל, שצורף לו מכתב "גמר התחשבנות" המתייחס לחודש פברואר 2016 – 25,000 ₪ בגין "שירותים שונים", בתוספת מע"מ (29,250 ₪), וחוב עבר בגין חניה, 349 ₪ סכומה (נספח ב' לכתב התביעה). מה השיב גולבהרי לדרישה אין לדעת, שכן תשובתו לא צורפה, אך מתוכן מכתב התשובה של שמש לתשובת גולבהרי (נספח ג' לכתב התביעה), ששלח בא כוחם של שמש ושל חברת שמש למחרת, ניתן להבין כי שמש הואשם בגזילת כספי חברות גולבהרי, שאינן מקנות לו זכות לתשלום נוסף. תביעה כספית שהגישו גולבהרי וחברות גולבהרי נגד שמש אותו יום בגין גזילת כספם, מעל מיליון ₪ סכומה (תא"מ 2231-03-16), כנראה שביארה את עמדת גולבהרי באשר לחובת התשלום. שמש וחברת שמש דחו את טענות גולבהרי מכל וכל. על גולבהרי לשלם אישית את כל ההתחייבויות שלו או של מי מטעמו, טענו; "גמר החשבון" הגיע כבר כדי 30,769 ₪, משנוספו ל"שירותים שונים" של חודש פברואר 2016 גם להם התשלום בגין החניה ואף חיוב של 5 שעות עבודה נטענות של שמש ביום 1.3.2016. ביקש ב"כ גולבהרי בתגובה: יש לבצע התחשבנות, ונא לשלוח את כרטיס הנהלת החשבונות הרלבנטי (נספח ד'). השיב ב"כ שמש וחברת שמש: אין כל צורך בהתחשבנות. יש חוב, וצריך לשלמו (נספח ה').

4.
גולבהרי לא ביצע אותו "גמר חשבון" נדרש. באותו זמן קרסו חברות גולבהרי ונקלעו להליך פירוק (פר"ק 22301-03-16 ופר"ק 22362-03-16). במקביל הגיש גולבהרי אותה תביעה נזכרת, בשמו ובשם חברות גולבהרי, נגד שמש, בגין גזילת כספי החברות, תביעה שלתיאורו של ב"כ גולבהרי היום טרם נשלמה שעה שמצבו הבריאותי של גולבהרי מונע את בירורה. מן העבר האחר, חברת שמש הגישה תביעתה שלה, בסדר דין מהיר, לתשלום סכום "גמר החשבון" של 30,769 ₪, בתוספת שכר טרחת בא כוחה, שהיא ראתה לקצוב ולהכליל בסכום התביעה, וסה"כ: 38,269 ₪. זו התביעה הנתונה להכרעתי כאן.

5.
התגונן גולבהרי, בין יתר טענותיו: שמש, שניהל את כל נושאי הכספים בחברות גולבהרי, התגלה כמי שמעל תקופה ארוכה בכספי החברות, רוקן את קופתן, והביא לקריסתן. ה"עבודה" שביצע לא הייתה אלא גזילת כספי החברה, נטען. שירותים זולת הגזילה לא ניתנו (סעיף 20 לכתב ההגנה), וממילא לא באופן מקצועי כנדרש (סעיף 21 לכתב ההגנה). כך או כך, הוסף, אם נדרש תשלום בגין שירותים לחברות גולבהרי, יציג שמש את כרטיס הנהלת החשבונות, לצד החשבוניות שהוצאו והתקבולים, כדי להראות האם יש יתרת חוב של החברות כלפיו.

6.
ישיבה מקדמית התקיימה בתיק ביום 18.7.2016 לפני כב' סגנית הנשיא, השופטת טל לוי-מיכאלי, שלפניה נידון ההליך בתחילה. בדיון התחוור כי במסגרת הליכי הפירוק של חברות גולבהרי, המתבררים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיש המפרק תביעה אישית נגד שמש, להשבת כספים לקופת הפירוק שלפי הנטען גזל מהן טרם קריסתן. הסכימו הצדדים: כאשר הליך שכזה על הפרק, יש לעכב את ההליכים בתביעה שהגישה חברת שמש, שכן אפשר שבתיקים הנוספים יהיה כדי להקרין על סוגיית מעשה בית דין או השתקים בתיק הנוכחי.

7.
ההליך כאן המתין אפוא, בעוד המפרק בהליכי הפירוק של חברות גולבהרי מנהל את תביעתו, נגד שמש כמו גם אשתו, להשבת סכום של כחצי מיליון ₪ לקופת החברות. זאת נעשה מכוח הוראת סעיף 374 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983, שעניינו "עבירות שנתגלו בפירוק" מצד נושאי משרה ובעלי תפקיד אחרים בחברה. בפסק דינו המפורט של בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ח' ברנר) נקבע כי מעילה בהיקפים גדולים אכן הייתה, תוך ששמש מסב צ'קים של החברה ומפזר אותם בין חשבונו שלו, של אשתו, ושל צד שלישי מסוים שאליו הוזרמו עיקר הכספים, בעל בית קפה, ולצורך רכישת כרטיסי הגרלה, והכל תוך מהלכים של שמש על מנת להסוות את המעילה. אין זו הפעם הראשונה ששמש עושה כן, ראה בית המשפט המחוזי להטעים: גם בהליך קודם (ת"א 15917-02-08) נמצא כבר כי שמש מעל בכספי העסק של מעבידו דאז והוא חויב להחזיר מעל מאה אלף ₪ (פסקה 38 לפסק הדין). ובעניין עתה שבין שמש ומעסיקותיו האחרונות, חברות גולבהרי, נקבע שיש לראותו כמי ששימש נושא משרה בחברות, מנהל הכספים שהוא "המביא והמוציא" בחברות, ואשר הוא ואשתו "מודים למעשה שבוצעה מעילה בכספי החברות" (פסקה 40). אמנם, שמש טען להגנתו שגם לגולבהרי הייתה יד במעילה, אך על כך השיב בית המשפט המחוזי בשניים אלה: ראשית, אפילו נכונה הייתה הטענה, לא היה הדבר מסייע בידו של שמש. הוא "מי שהגה את הרעיון הנואל כיצד להוציא כספים מן החברות", "אי החוקיות שבמעשיו היתה אמורה להיות ברורה לו", ואפילו היה בעל השליטה שותף בהוצאת הכספים, ממילא מדובר אז מבחינת שמש "בשותפות פעילה במעילה בכספי החברות" (פסקה 39). אולם ממילא, נקבע, "לא הומצאה ולו גם ראשית ראיה בכתב לביסוס טענה זו" של שמש (פסקה 40). מכאן שבסיכום הכולל נדרש שמש להשיב כחצי מיליון ₪ לקופת החברות; ואשתו – מקצת הסכום, זה שהועבר לחשבונה.

8.
המתבונן מן הצד יכול היה לסבור כי נוכח קביעות כה קשות בפסק הדין, שלנתינתו המתינו הצדדים ובית המשפט גם יחד, אפשר ושמש יכוף ראשו וחברת שמש תיסוג בה מתביעתה, לקבלת כספים נוספים בגין "שירותים" מן החברות שנמצא כי מעל בכספן. ולא היא. כפי שביאר בא כוח התובעת בדיון שהתקיים ביום 14.1.2019, לדידו ההליך בבית המשפט המחוזי כלל אינו נסב על היחסים שבין חברת שמש וגולבהרי, כי אם בין שמש וחברות גולבהרי, ולפיכך מה לי פסק הדין (עמ' 4 לפרוטוקול). וביאר ביתר בהירות שמש את יחסו לפסק הדין של בית המשפט המחוזי: "מבחינתי ההליך בבית המשפט המחוזי לא נוהל" (עמ' 7, ש' 14 לפרוטוקול). לאחר שיחה עם ב"כ הצדדים ושמיעת הבהרותיהם שלהם ושל שולחיהם, ביקשתי לבחון עם שמש רואה תוחלת בבירור ההליך, והוא השיב בפסקנות וכפי זכותו המלאה כי הוא רואה תוחלת. ביקשתי לפנות אפוא לאחר תשלום האגרה לשלב ההוכחות, אך ב"כ התובעת ביאר כי אינו ערוך, וכך הגענו לניהול ההוכחות אמש, 5.5.2019. נחקרו שמש וגולבהרי, באי כוחם שעמלו מראש על הכנת עיקרי הטיעון הוסיפו והשלימו (ועל עיקר הטענות הצריכות ליבון נעמוד בפרק הדיון), ובשלה העת למתן פסק הדין.

9.
ולאחר העיון: דין התביעה להידחות. אנמק בתמציתיות, כמצוות מחוקק המשנה לעניין תביעות המתבררות בסדר דין מהיר, ויוזכר שחרף התמוטטות חברות גולבהרי והמאבקים המשפטיים רחבי היריעה ורווי הזעף בין בעלי הדין סביב האמור, הרי שהתביעה הנוכחית, כ-38 אלף ₪ סכומה, התבררה אכן בסדר דין מהיר.

10.
גישת התובעת, אם ננסה לתמצת (ומה שלא פורט, בחנתי אך אינו מחייב ליבון בפסק הדין), נסמכת על שניים אלה: ראשית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הפירוק נטול נפקות, שהרי הוא עוסק בשמש (ולא חברת שמש), ובחברת גולבהרי (ולא בגולבהרי עצמו, מי שחתם על ההסכם); שנית, מה לי פסק הדין, שממילא בוצע, טענת שמש, ומה לי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת וחברות גולבהרי, שעה שהחוב נסב רוב רובו על תשלום בגין השירותים שניתנו בחודש פברואר 2016, שלא הוכחש. שתי טענות שאין לנדבכיהן השונים ולהן כמכלול עיגון של ממש.

11.
נפתח בטענה כי פסק הדין בהליך הפירוק עסק בשמש, לא בחברת שמש, ויש להקפיד על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. ראשית, לו הקפדנו, אזי ההסכם המחייב את גולבהרי אישית בגין חובות שלו (ואין כאלה) ושל "מי מטעמו" (ואם בהפרדה קפדנית בין אדם וחברה עסקינן, אזי החברה אינה "מי מטעמו"), ממילא לא היה חוב. שנית, ברי כי חברת שמש כל שירותיה אינם ניתנים אלא באמצעות שמש בעליה באופן אישי, וההפרדה בין השניים מלאכותית. שלישית, בית המשפט המחוזי, שעסק בתביעה אישית נגד שמש, בוודאי עסק גם בחברת שמש: החשבוניות שהציג שמש להוכחת טענתו כי התשלומים שקיבל מחברות גולבהרי היו כדין, היו של חברת שמש. הקבלות (1213 ו-1214, שהציגה חברת שמש בהליך כאן) הן אותן חשבוניות שחברת שמש הפיקה, אותן חשבוניות שבית המשפט המחוזי בחן בהליך נגד שמש אישית, אותן חשבוניות שבית המשפט קבע ששמש אישית הוא שהפיק (פסקה 42), וכי הפקתן אינה משקפת תשלום לגיטימי ששמש קיבל אלא "נועדה לנסות ולהכשיר את מעשי המעילה" (שם). ורביעית, נזכיר כי ב"כ הצדדים שניהם גרסו בישיבה שהתקיימה בשנת 2016 שיש להמתין לפסק דינו של בית המשפט שעל הפירוק, זה שאליו הוגשה תביעה אישית נגד שמש. לו חפצה חברת שמש לטעון ברצינות כי כל ממצא בעניינו האישי של שמש אינו נוגע לה, שהרי מסך חוצץ ביניהם, מצופה היה שתעשה כן לפני כשלוש שנים, לא עתה.

והמסקנות מן האמור
: כוחו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי יפה לשמש ולחברת שמש גם יחד. הוא בעל נפקות בענייננו. הוא מלמד על כי נותן השירותים, וחד היא אם נכנה אותו שמש או חברת שמש, מעל בכספי חברות גולבהרי, בהיקפי עתק. הוא מלמד על כי כל חשבונית שהפיק שמש באמצעות חברת שמש בגין תשלום, כל ערך בכרטסת הנהלת החשבונות של חברות גולבהרי אצל חברת שמש, כל טענה ל"שירותים" שנתן גולבהרי, הם כאלה המחייבים בדיקה בשבע עיניים, טרם שייקבע: חברות גולבהרי חבו, ואם חבו, שומה על גולבהרי (שנטל לפי הנטען על עצמו אישית לשלם את חובן) יחויב בתשלום.

12.
וכאן אנו פונים לטענה השניה והעיקרית של חברת שמש, והיא – כי עיקר החוב הוא בגין "שירותים" שניתנו בחודש פברואר 2016, ועל כן מה לי פסק הדין ומה לי כרטסת הנהלת חשבונות. גם כאן, עמדה שלא ניתן לקבלה, ושלא עלה בידי ב"כ התובעת בתום דיון ההוכחות לבאר הגיונה.

13.
נפתח בסירוב התובעת להציג את כרטסת הנהלת החשבונות של חברות גולבהרי, או כל מסמך אחר הנוגע להתחייבויותיהן. אמנם, ה"שירותים" בחודש פברואר 2016 (בגינם נדרש סכום של 29,250 ₪) הם אמנם חלק הארי מן החוב הנדרש (30,769 ₪), אך לא כולו. היתרה – חוב חניה, מספר שעות עבודה נוספות נטענות של שמש. וסיכום כל אלה הוא מה ששמש ידע להגדירו כ"גמר התחשבנות" (עמ' 2 לנספח ב' לכתב התביעה) ובא כוחו הגדיר כ"גמר חשבון" (נספח ג'), באופן התואם גם את ההסכם: גולבהרי נדרש לשלם את "כל ההתחייבויות הכספיות של צד א'" (שנניח לטובת התובעת כי אלו חברות גולבהרי) עד ליום 29.2.2016. בדומה לחוב החניה, אי שם מן העבר, בהסכם נזכר גם חוב בגין ימי חופשה שהובטח פדיונם לשמש, אף זאת מן העבר. קרי, מה שחברת שמש ביקשה לבצע בתום פברואר 2016 הוא אכן גמר חשבון.

כאשר מבקש צד לבצע גמר חשבון, הדרך היחידה לעשות הוא לערוך התחשבנות, בדיוק כפי שביקש גולבהרי באמצעות בא כוחו מיד לאחר פניית ב"כ שמש (נספח ד' לכתב התביעה). לשם כך, מובן מאליו, יש צורך במסמכים, ובראשם כרטסת חברות גולבהרי, כפי שהיא מופיעה אצל חברת שמש. אולם כרטסת זו הוסתרה בידי התובעת, וכל דרישה להציגה נדחתה בידי התובעת בקש: בקשה ש"אינה ממין העניין", ביארה גם בעיקרי הטיעון מטעמה. ולא היא. גולבהרי לא קיבל הרי שירותים אישית, אישר גם שמש (עמ' 5, ש' 21 לפרוטוקול מיום 14.1.2019)). קרי, הקונסטרוקציה של התובעת, אם חפץ גולבהרי ביום כריתת ההסכם ששמש ימשיך במתן השירותים, יערוב למעשה ל"כל ההתחייבויות הכספיות" של חברות גולבהרי, ויסלקן בתום חודש פברואר 2016. מכאן שלעת סוף חודש פברואר 2016, לא ניתן להסתפק בטענה: ניתנו שירותים בחודש זה, יש לשלם. אותו "גמר חשבון" שחזה ההסכם ודרש שמש ועמד עליו בא כוחו, הוא כזה המחייב בירור ההתחייבויות של חברות גולבהרי לחברת שמש, נכון למועד גמר החשבון. ולשם כך נדרשים פרטים, ונדרשת כרטסת הנהלת החשבונות של חברות גולבהרי שאצל התובעת. ודאי כך כאשר בית המשפט מתבקש בתביעה לקבוע מה חובן של חברות גולבהרי לחברת שמש, ואז לחייב את גולבהרי אישית, שכן הסכים לשלם את חובותיהן. שומה אז על התובעת להציג לפני בית המשפט את כל הנתונים הרלבנטיים שיאפשרו לערוך את ההתחשבנות. לא רק ה"שירותים" של חודש פברואר 2016, עם תוספות אחדות שהוסיף עליהן שמש לפי נוחותו בגין חובות עבר, אלא את מכלול ההתחייבויות. משלא עשתה כן, חרף דרישות חוזרות של גולבהרי, ייזקף הדבר לחובתה. ויוטעם שמקובלת עליי טענת גולבהרי שהוא, מצדו, לא יכול היה להציג נתונים סדורים שיאפשרו את ההתחשבנות, הן כיוון שלעת התביעה לא היו בידו נתוני חברות גולבהרי שנקלעו לפירוק ונוהלו בידי מפרק, הן כיוון שממילא שמש הוא שניהל את נתוני החברות כך שהיה מקום ליטול את טענותיו על-פה לכך שאין התחייבויות עבר עם קב חומטין.

14.
משמעות היעדרם של נתונים כלשהם מצד התובעת באשר להתחייבויות חברות גולבהרי הוא אפוא זה: כי אין בידי בית המשפט לקבוע מה היו התחייבויותיהן הכספיות של חברות גולבהרי כלפי שמש וחברת שמש, אותן התחייבויות שגולבהרי נטל על עצמו לשלמן. כיוון שכך, לא ניתן לחייב את גולבהרי בדבר, ודין התביעה להידחות.

15.
מסקנה זו רק מתחזקת ממקרא פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדידו של שמש: "מבחינתי ההליך בבית המשפט המחוזי לא נוהל" (עמ' 7, ש' 14 לפרוטוקול). לעומת זאת, מבחינת בית משפט זה, הליך נוהל גם נוהל. וסופו רע ומר מבחינת שמש. הלה, נקבע, מעל בכספי החברה, ונקט דרכי רמייה על מנת לחלץ ממנה כספים שלא כדין. חשבוניות המדגימות תשלום כשר לכאורה אינן אלא סיפור כיסוי להוצאת כספים שלא כדין מן החברה, נמצא. משכך נקבע, ודאי שאין כל דרך שבית משפט זה ייקבע, על יסוד אמירה סתמית של שמש, כי "גמר החשבון" בין חברת שמש ומזה וחברות גולבהרי מזה מוביל דווקא לחיוב של 30,769 ₪ לטובת חברת שמש, חיוב שאותו על גולבהרי לשלם מכיסו.

פסק דין
כזה משמעותו שטענה של התובעת לקיומו של חוב מחייבת הצגת מסד נתונים מפורט מעין כמותו, וביאור כל רכיב ורכיב בו (כפוף כמובן להשתקי פלוגתא מעשה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הפירוק), על מנת לשכנע שהחשבון סיומו בחוב של חברות גולבהרי, שעל גולבהרי לשאת בו אישית נוכח ההסכם. ובאין תשתית, דין התביעה להידחות.

16.
יוער רק למעלה מן הצורך שאפילו התמקדות באותם שירותים של חודש פברואר 2016, שעליהם אין חולק (לדעת התובעת), לא הייתה יכולה לסייע לשמש. ראשית, ודאי שיש חולק. אף שכתב ההגנה, שלא נוסח בקפידה, מזכיר גם שחברת שמש "לא סיפקה באופן מקצועי את השירותים", הרי שאין לומר כי גולבהרי הודה שניתנו שירותים כלשהם שבגינם יכולה לקום לו חבות. ההיפך הוא הנכון, שוב ושוב (עמ' 1, וסעיף 20 לכתב ההגנה) ביאר כי לדידו ה"שירותים" היחידים שסיפקו שמש וחברת שמש היא "שירותי" מעילה. שנית, ואם שירותים שניתנו, יש להבין מה היו. הימים, נזכיר, ימי קריסתן הסופית של חברות גולבהרי. על שמש היה לבאר אילו שירותים נתן, כאלה שבגינם דרש תשלום. "הייתי במשרדים של החברות, עשיתי הובלות עם הרכב של החברה, לקחתי בגדים לנס ציונה, לסניף בנתניה", ביאר (עמ' 5, ש' 27-26). לא נדע מה בין שירותים אלה, שאין להם זכר בכתב התביעה, לבין מה שהוגדר בכתב התביעה כ"שירותי התובעת", והם "שירותים פיננסיים, ייעוץ פיננסי וחשבות". ואחרונה, וחשוב מכל: שוב, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, זה שהתובעת המתינה לו תחילה שמא יימצא שמש שם כמי שלא דבק בו רבב, ועתה היא מנערת חוצנה מאותו

פסק דין
כאילו לא ברור מה זיקתו להליך כאן. מפסק הדין עלה בבירור: את מעמדו כמנהל כספים בחברה ניצל שמש לשם מעילה בכספי החברות. בעודו הוא (בליווי חשבוניות מחברת שמש) מעניק לה שירותים, הרי שהוא ניצל את מעמדו כ"מוציא והמביא" בחברות גולבהרי (פסקה 41) על מנת למעול בכספי החברות, בהיקפי עתק (פסקאות 41-39), ואגב שהוא מפיק חשבוניות מטעם חברת שמש על מנת להסוות את מעשי המעילה (פסקה 42). כאשר כך נקבע, הרי שטענה כיום של חברת שמש כי היא, באמצעות שמש, נתנה לחברות גולבהרי "שירותים", ועוד כאלה שחברות גולבהרי ובעקבותיהן גולבהרי אישית חייבים לחברת שמש כספים בגינם, היא טענה שיש לדחותה בשתי ידיים.

17.
סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תשא בשכר טרחת עורכי דינו של הנתבע בסכום של 20,000 ₪, ובהוצאות המשפט שלו בסכום של 2,500 ₪.

ניתן היום,
א' אייר תשע"ט, 06 מאי 2019, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 28237-03/16 אהרון שמש (2000) יעוץ ניהול ויזמות בע"מ נ' אברהם גולבהרי (פורסם ב-ֽ 06/05/2019)