פסקי דין על מופיד עבאס | פסקי דין על צאלח מחמד עבאס מקלד | פסקי דין על לידיא מוקלד ואח' | פסקי דין על עבאס אניסה | פסקי דין על עבאס חמד | פסקי דין על עבאס חמוד ואח' |

7932-05/09 א     13/05/2019




א 7932-05/09 מופיד עבאס, צאלח מחמד עבאס מקלד, לידיא מוקלד ואח' נ' עבאס אניסה, עבאס חמד, עבאס חמוד ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 7932-05-09 חסין עבאס ואח'

נ' עבאס מחמד מקלד ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשות:
56
+
71

בפני

כבוד השופטת
תמר שרון נתנאל

המבקשים בבקשה 56
1
.
מופיד עבאס
2
.
צאלח מחמד עבאס מקלד

3
.
לידיא מוקלד

4
.
תייסיר מוקלד

5
.
זאהי מוקלד

6
.
נסיבה מוקלד

7
.
מייאסי מוקלד

8
.
ופיקה מוקלד

9
.
אדיב מקלד

10
.
חסיב מוקלד

11
.
ג'האד מוקלד

12
.
מייסר מוקלד

13
.
רקאד מוקלד

14.
זוהר מוקלד

ע"י ב"כ עוה"ד ואסים מוקלד


המבקשים בבקשה 71
1.
עבאס אניסה

3.
עבאס חמד


4.
עבאס חמוד

5.
עבאס עפיף

6.
עבאס שריף


7.
עבאס פריד

8.
סעב (עבאס) סמאח

9.
עבאס מוחמד


10. עבאס אחמד


ע"י ב"כ עוה"ד נתן פנץ

נגד



1.
עזבון המנוח סאלח חסין עבאס
2.
מוחמד סאלח עבאס
ע"י ב"כ עוה"ד סלים וקים
החלטה


זו החלטה בשתי בקשות (נוספות) לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות, שהוגשו בתיק זה.

1.
בתובענה שהוגשה לתיק זה, ניתנו בשנת 2013, פסקי דין בהעדר הגנה (להלן: "פסקי הדין בהעדר"). לאורך השנים הגישו נתבעים שונים בקשות לביטול פסקי הדין בהעדר וכן טענו כי התביעה נגדם התיישנה.

כל הבקשות לביטול פסקי הדין בהעדר התקבלו ואף התקבלה טענת ההתיישנות, שנטענה על ידי נתבעים שביקשו לבטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר. ערעורים על כך נדחו על ידי בית המשפט העליון.

2.
אציין, כי חלק מהנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו טענת התיישנות, ללא שביקשו לבטל את פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה. בעניין זה קבעתי, ב

פסק דין
והחלטה שניתנו על ידי ביום
16.6.16, כי לנתבעים, שלא הגישו בקשה לביטול פסק הדין ושפסק הדין שניתן נגדם, לא בוטל, אין כל זכות להגיש כתבי הגנה ולכן גם לא ניתן לדון בטענת ההתיישנות שבפיהם, עליה הם ויתרו.

3.
החלטה זו נהפכה על ידי בית המשפט העליון ב

פסק דין
שניתן ביום 21.12.16 (ברע"א 7612/16), במסגרתו קבע
בית המשפט העליון (כבוד השופט נ' סולברג), כי טענת ההתיישנות, שהתקבלה לגבי הנתבעים שביקשו לבטל את פסקי הדין בהעדר, שניתנו נגדם, תחול גם על הנתבעים שהגישו כתבי הגנה, ללא שביקשו לבטל את פסקי הדין בהעדר וזאת - תוך חיובם בהוצאות לטובת התובעים (בסך 20,000 ₪) וכן הוצאות לאוצר המדינה (בסך 10,000 ₪), אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יעמוד פסק הדין בהעדר על כנו. הנימוק לכך היה העובדה שטענת ההתיישנות (שהתקבלה לגבי הנתבעים שהגישו בקשות לביטול פסקי הדין בהעדר), מקימה הגנה טובה, גם לאחרים אשר טענו טענת התיישנות, גם אם טענו זאת, מבלי שהגישו בקשה לביטול פסק הדין.

4.
בהמשך, ביום 16.1.17 הגישו נתבעים נוספים בקשות בהן ביקשו לאפשר להם להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. נוכח עמדת בא כוחם של התובעים, אשר עמד על התביעה נגד נתבעים נוספים אלה, התקיים דיון בבקשות, וביום 1.8.17, ניתן על ידי

פסק דין
נוסף, בו התקבלו טענות הנתבעים הנוספים והתביעה נדחתה על הסף, מחמת התיישנות, גם נגדם.

ערעור שהוגש על

פסק דין
נוסף זה (ע"א 8393/17) נדחה על ידי בית המשפט העליון, ב

פסק דין
מיום 21.1.19, לאחר שב"כ התובעים חזר בו מהערעור, בהמלצת בית המשפט העליון.

5.
כעת מונחות בפני
י שתי בקשות נוספות, שהוגשו על ידי נתבעים, שניתנו נגדם פסקי דין בהעדר, כדלקמן:

א.
בקשה מס' 56, אשר הוגשה על ידי עוה"ד וסים מוקלד (להלן: "עו"ד מוקלד") בשם יורשי המנוח ופיק עבאס מוקלד, בה מבוקש "להורות על ביטול כל

פסק דין
שניתן נגד המבקשים ו/או יורשי המנוח... או כל נתבע אחר במסגרת תיק זה..." (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור). כן מבוקש לדחות את התביעה נגד המבקשים, מחמת התיישנות.

ב.
בקשה מס' 71, אשר הוגשה על ידי עוה"ד נתן פנץ
(להלן: "עו"ד פנץ"), שהיא "הודעה" לבית המשפט, שהוגשה בשם "עיזבון המנוח סאלח מוחמד עבאס עבאס ז"ל ואח'

", הכוללת הודעה על מתן

פסק דין
בבית המשפט העליון (בע"א 8393/17), אשר דחה (כאמור) ערעור, שהגישו התובעים, על פסק הדין שניתן על ידי ביום 1.8.17, כמפורט לעיל.

6.
בדיון שהתקיים, בפני
י, בשתי הבקשות הנ"ל, ביום 4.4.19, עוה"ד מוקלד ופנץ לא היו יכולים לומר, בדיוק, את מי מהנתבעים הם מייצגים והאם יש להם ייפויי כוח מטעמם. בדיקה שנעשתה במערכת נט המשפט, לאחר הדיון, לא מצאה כי הוגשו ייפויי כוח לתיק, אך בעקבות החלטה שניתנה על ידי, ביום 30.4.19, הגישו עורכי הדין הודעה לתיק (ביום 8.5.19) ובה הפנו לייפויי כוח שהוגשו על ידם במסגרת בקשות מס' 49 ו- 56.

בחינת נספחי הבקשות הנ"ל העלתה, כי לבקשה מס' 49 (שהוגשה על ידי עו"ד פנץ) צורפו ייפויי כוח מטעם הנתבעים: עבאס אניסה
, עבאס חמד
; עבאס חמוד; עבאס עפיף; עבאס שריף; עבאס פריד; סעב (עבאס) סמאח; עבאס מוחמד; עבאס אחמד. נתבעים אלה הם המבקשים בבקשה מס' 71.

לבקשה מס' 56 (שהוגשה על ידי עו"ד מוקלד) צורפו ייפויי כוח
מטעם כל המבקשים הרשומים בכותרתה.

7.
יובהר, כי מדובר בתביעה ל"פס"ד הצהרתי, תביעה לפי סעיף 93 לפקו' ההסדר", שהוגשה ביום 12.5.2009, על ידי "עזבון המנוח סאלח חסין עבאס (להלן: "המנוח") באמצעות היורש מוחסן סאלח עבאס" (להלן: "התובע"), המתייחסת למקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש 18795 (להלן: "המקרקעין").

בתביעה נטען, כי "במהלך שנות החמישים" וכן במועד מאחר יותר "שאינו ידוע לתובע" רכש המנוח ממר מחמד עבאס מחמד מקלד ז"ל (להלן: "המנוח מקלד"), מחצית מהזכויות במקרקעין
וממר נעמאן מחמד (עבאס) ח'יר ז"ל (להלן: "המנוח נעמאן"), הוא רכש שטח נוסף של 2,000 מ"ר נוספים מהמקרקעין.

אין חולק, כי בהליכי הסדר נרשמו הזכויות על שם המנוחים מקלד ונעמאן ו/או יורשיהם ולאחר מכן נעשו העברות של חלק מהזכויות, שאין צורך לפרטן, כאן. בפי התובעים טענות שונות שהעיקרית שבהן היא, כי
יש לבטל את הרישום מחמת מרמה, המתבטאת בכך שהמנוחים הגישו את תזכורת התביעה בהליכי ההסדר, תוך התעלמות מהזכויות שרכש אביו של התובע במקרקעין וכן בכך שהם שתקו בהליכי ההסדר ולא גילו את ההתחייבות שקיבלו על עצמם, למכור לאביו של התובע חלקים מהמקרקעין.

8.
ב"כ המבקשים טוענים, כי יש לבטל את פסקי הדין בהעדר נגד כל הנתבעים, גם נגד מי שלא הגיש כל בקשה, מכל סוג שהוא. זאת - מאחר שלטענתם, ההתיישנות אשר בסעיף 93 לפקודה, היא התיישנות מהותית ולא דיונית.

9.
אינני מקבלת טענה זו;


סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 קובע:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".

10.
בבחינת הוראת התיישנות - האם היא דיונית
או מהותית - האם כאשר חולפת התקופה,
פוקעת הזכות (שאז נקבע כי מדובר בהתיישנות מהותית), או שמא, הזכות אינה פוקעת ורק מסתיים המועד בו ניתן לתבוע את הזכות (שאז ההתיישנות היא דיונית), יש לבחון את אופן הניסוח של הוראות ההתיישנות וכן את מטרת החקיקה ותכליתה. "
... כאשר המסקנה העולה מבחינת לשון החוק ומטרתו היא, כי ההתיישנות האמורה מהווה חלק מן הזכות עצמה (התיישנות מהותית), הרי אין מקום להעלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה דווקא. במקרה שכזה, הוראת ההתיישנות משמעה פקיעת הזכות הגורמת להעדר עילת תביעה....
" - ע"א 132/85
אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר - תעשיות פלדה בע"מ
(10.12.87).


11.
מטרת הליכי ההסדר הייתה ליצור "לוח חלק" לעניין הזכויות במקרקעין, כך שמעת שנרשמו זכויות לאחר הסדר, נמחקות הזכויות שקדמו לכך. כך עולה מסעיף 81 לפקודת ההסדר, הקובע: "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה" וכן מסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969
(להלן: "חוק המקרקעין"), הקובע: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969".


הנה כי כן, נוכח החשיבות של סופיות וודאות במרשם מקרקעין, בחר המחוקק לקבוע הוראות ברורות בדבר תוקפו וסופיותו של המרשם. נאמר, כי עקרון סופיות המרשם "
מהווה את 'הבריח התיכון' של שיטת ההסדר
" ונפסק, כי
תיקון המרשם ייעשה במקרים חריגים בלבד -
ע"א 492/83

עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב
(9.5.1988).


חרף זאת, הותיר המחוקק פתח צר, לתקיפה ולשינוי של הרישום וזאת, כאמור, למקרים חריגים. פתח זה מצוי בסעיפים 97-93 לפקודת ההסדר - ע"א 7744/12
מרזוק פואז שעלאן נ' מדינת ישראל
(14.8.2014). לענייננו חשוב סעיף 93 לפקודה, אשר צוטט לעיל.

12.
לפי סעיף 93 לפקודה, ניתן לשנות את הרישום רק במקרים בהם הוכח כי הוא נעשה במרמה, או אם הוכח כי זכות (שהייתה רשומה) הושמטה ממנו או נרשמה שלא כשורה. המשותף למקרים אלה הוא הפקעת בעלותו של הבעלים האמיתי של המקרקעין, ללא שיכול היה לדעת על כך או למנוע זאת, ועיוות הדין החמור שייגרם, אם לא יתוקן הרישום, באופן שהוא ישקף את מצב הזכויות האמיתי. יש לשים לב, כי גם במקרים חריגים אלה, אין להורות על תיקון המרשם, אם רכש אדם, בתום לב ובתמורה, את המקרקעין מהבעלים הרשום, לאחר ההסדר.

לעניין ההתיישנות מפנה הסעיף "לדין החל על התיישנות תובענות". על פני הדברים, מלמדת הפנייה זו, על כך שמדובר בהתיישנות דיונית ולא מהותית. תכלית החקיקה היא, אמנם, הבטחת סופיות וודאות הרישום ותכלית זו מושגת בעצם הקביעה לפיה לא ניתן לתקן את המרשם אלא בשני המקרים האמורים בסעיף וכן בהחלת "תקנת השוק", על מי שרכש על פי המרשם. על פי לשון הסעיף, ההתיישנות איננה חלק מהזכות לתיקון המרשם, בהתקיים אחד החריגים. נהפוך הוא; הזכות לתיקון המרשם כפופה לדיני התיישנות תובענות, היינו – לדיני ההתיישנות "הרגילים" שהם דיוניים, באופיים.

ואמנם, הפסיקה התייחסה לדיני ההתיישנות, אליהם מפנה סעיף 93 לפקודת ההסדר, כאל התיישנות דיונית, כאשר המחלוקת הייתה לגבי תקופת ההתיישנות החלה, לפיה סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, היינו - באיזה "סוג" תביעה מדובר - האם בתביעה לזכות במקרקעין מוסדרים? במקרקעין לא מוסדרים? בשאינו במקרקעין? ראו, למשל: ע"א 7237/13
מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוסטפא יאסין (עלי ערמוש)

ז"ל
(03.12.2015);
ע"א 4787/06

מנאע נ' מנאע
, (26.5.2008);
ע"א 681/88
עזבון המנוח מוחמד סלים עבדאלג'ליל אבו אלהיג'א נ' מדינת ישראל,
פ"ד מ
ד(2) 653 (1990); עניין
שעלאן
הנ"ל.

13.
הכלל לגבי התיישנות דיונית הוא, כי אין היא חלה "אוטומטית". נהפוך הוא; צד רשאי לוותר עליה וגם אם לא ויתר - הוא ייחשב כמוותר אם לא העלה אותה בהזדמנות הראשונה. ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות וכן ע"א 169/15


פלונית נ' שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה
(25.4.2017); רע"א 6916/18
הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני
(5.12.2018).

מכאן מתחייבת המסקנה, כי נתבעים שלא הגישו כתב הגנה ולא ביקשו לבטל

פסק דין
שניתן נגדם בהעדר, ויתרו על טענת ההתיישנות.

משויתרו - אין לדחות את התביעה נגדם מחמת התיישנות.

14.
מנגד - יש לקבל את טענת ההתיישנות כלפי כל הנתבעים אשר ביקשו לדחות את התביעה נגדם מחמת התיישנות, ובהתאם לפסק הדין שניתן ברע"א 7612/16 הנ"ל, יש לקבל את טענתם, גם אם לא הגישו בקשה לביטול פסקי הדין בהעדר.

לפיכך, כלפי כל המבקשים בשתי הבקשות הנ"ל, המיוצגים על ידי עוה"ד מוקלד ופנץ (היינו- המבקשים אשר ייפויי כוח מטעמם צורפו לבקשות 49 ו- 56), אני מקבלת את טענת ההתיישנות, מבטלת את פסקי הדין בהעדר שניתנו נגדם ודוחה את התביעה נגדם מחמת התיישנות, אך
זאת - בכפוף לאמור להלן.

נוכח ההוצאות הרבות שנגרמו לתובעים וכן לאוצר המדינה בשל התנהלות המבקשים, אני מורה כי דחיית התביעה נגדם, כפופה לכך שהמבקשים בבקשות 56 ו- 71, כפי שהם רשומים בכותרת

פסק דין
זה, ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים הוצאות בסך של 20,000 ₪ ולאוצר המדינה ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ₪.

למען הסר ספק מובהר כי החיוב הכולל הוא 40,000 ₪ לתובעים ו-20,000 ₪ לאוצר המדינה; מחצית מכל סכום תשולם, ביחד ולחוד על ידי המבקשים בבקשה 56 ומחצית תשולם, ביחד ולחוד, על ידי המבקשים בבקשה מס' 71.

סכומים אלה ישולמו לא יאוחר מיום 30 ב
יוני 2019
, שאם לא כן ייוותרו פסקי הדין בהיעדר, שניתנו נגדם, על כנם ולא יבוטלו.


המכירות תמציא את פסק הדין לב"כ התובעים, עוה"ד וקים וכן לעוה"ד מוקלד ופ
נץ.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 7932-05/09 מופיד עבאס, צאלח מחמד עבאס מקלד, לידיא מוקלד ואח' נ' עבאס אניסה, עבאס חמד, עבאס חמוד ואח' (פורסם ב-ֽ 13/05/2019)