פסקי דין על ערן עמור | פסקי דין על טרנס אטלס בע"מ

3716/02 עב     28/11/2005




עב 3716/02 ערן עמור נ' טרנס אטלס בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 003716/02
בית דין א.לעבודה ת"א
28/11/05
תאריך:
כב' השופטת טרכטינגוט חנה

בפני
:

ערן עמור

בעניין:
התובע
שטרנברג אייל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
טרנס אטלס בע"מ
הנתבע
מנחם ליאב

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי תביעת התובע אשר עבד אצל הנתבעת העוסקת במתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי החל מחודש 4/00 ועד 30.9.01. תביעתו הינה לשכר עבודה הנובע מעמלות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה.
התובע הוא שהתפטר בהתאם להודעה שנמסרה לנתבעת ביום 16.8.01.

2. על פי רשימת המוסכמות והפלוגתאות אשר נערכה בפני
כב' השופטת יהלום, הצדדים אינם חלוקים על הסכם העבודה, בכפוף למחלוקת בגין אלו פעולות זכאי היה התובע לעמלות. מוסכם בין הצדדים כי עד לחודש 10/00 זכאי היה התובע לשכר בסיס של 3,000 ₪ ועמלות בשיעור 25% ומחודש 11/00 ואילך זכאי היה התובע לשכר בסיס של 5,000 ₪ בתוספת עמלות בשיעור 10%.

3. התובע עבד אצל הנתבעת כעמיל מכס, ובהתאם לעדותו בחקירה הנגדית עבודתו כללה:
"הכנת ניירת למשלוחים, בעת הצורך לנסוע לנמלי התעופה או הים להביא או למסור סחורות. בתקופה שחיפשנו עובד חדש אני זה שראיינתי אותו ופרסמתי את העבודה עסקתי גם בגיוס לקוחות, גם הצעות מחיר לבצע מעקב אחרי כל המשלוחים לא רק של הלקוחות שלי."
(עמ' 2 לפרוטוקל שורות 16-20).

4. בתחילת תקופת העסקה, היה התובע סטודנט ולפיכך עבד עבור הנתבעת בתקופה זו במשך יומיים וחצי קבועים בשבוע, ובעת הצורך ביום ו' מידי פעם.
על פי נ/1 שהוא טיוטת תנאי שכר שסוכמו עם התובע שכרו נטו לחודש מלא היה 3,000 ₪ נטו בתוספת עמלות בגין יבוא לקוחות חדשים: 25% לשנה ראשונה, 12.5% לשנה שניה, 5% לשנה שלישית.
בנוסף תשלום הוצאות פלאפון בסך 100 ₪ וכן השתתפות בהוצאות קטנוע בסך 200 ₪ לחודש כנגד חשבונית.
על פי הסיפא של נ/1 יקבל התובע שכר מלא של 3,000 ₪ כאשר ההפרש בין המגיע ל- 3,000 ₪ יחשב כמקדמה ע"ח עמלות וחופשות עתידיות.

5. מנכ"ל הנתבע מר יואל גלעד לא ידע בעדותו לומר בודאות כי מסר לתובע עותק של נ/1 אך מאחר ועל פי המוסכמות שכר התובע לתקופה זו היה 3,000 ₪ ומאחר ומדובר על הסכם ש"חי" פחות משנה הרי שאין רלבנטיות למחלוקת לגבי תנאיו, בכל הנוגע לגובה פרמיות.
בענין זה יש להוסיף כי על פי עדותו של התובע הוא לא קיבל כל תמורה בגין העמלות וכשפנה למר גלעד, השיב לו האחרון כי מאחר ושכרו הבסיסי חושב בגין משרה מלאה ובפועל הוא עובד במשרה חלקית, מהווה התשלום המלא את הסך המגיע לו כולל עמלות.
לטענת התובע הוא הופתע מעמדה זו אך בשל היותו סטודנט, ובגלל הקושי למצוא עבודה נאלץ לקבל את התנאים ולהמשיך לעבוד בחברה.

6. עם סיום לימודיו, פנה התובע אל הנתבעת וביקש לשנות את היקף משרתו. על פי נספח ב' המצורף לכתב התביעה אשר לא הוכחש על ידי הנתבעת ואשר נערך ב- 24.4.01, החל מחודש 1.1.01 זכאי התובע לשכר של 5,000 ₪ + 10% עמלות + רכב צמוד + פלאפון עד 150 ₪. (כאמור תנאי זה אינו עומד במדוייק מול ההסכמות והפלוגתאות אלא שאין להבדלים משמעות לעניננו).
כמו כן יגיש את יתרת תיקי 2000 לפי 25%.
בגין חודש ינואר 2001 צויין כי גובה העמלה הוא 2,177 ₪.

7. באשר לנסיבות הפסקת העבודה, על פי גירסת התובע מיד עם תחילת עבודתו של התובע במתכונת החדשה החל להעביר באופן חודשי דוחות עמלות אל מר גלעד, אולם על אף פניותיו החוזרות לא שילם לו מר גלעד את העמלות.
בחודש אוגוסט 2001 ביקש מר גלעד דו"ח ריכוז עמלות, ובו ביום העביר לו התובע דו"ח ריכוז עמלות (נספחים ג1 - ג4 לכתב התביעה).
על פי דוחות אלה זכאי היה התובע לעמלה בשיעור 14,779 ₪.
לטענת התובע, לאחר מספר ימים הודיע לו מר גלעד כי הוא זכאי לעמלות בסך 7,000 ₪ בלבד וזאת רק בגין לקוחות שהוא גייס ולא מלקוחות בהם טיפל.
לטענת התובע תנאי זה לא הותנה ביניהם מעולם.
לאחר שראה שהנתבעת לא מוכנה לשלם לו את מלוא העמלות ועומדת בטענתה גם לגבי העתיד הודיע התובע על התפטרותו ביום 16.9.01 ולבקשת הנתבעת המשיך לעבוד עד יום 1.10.01.
לטענת התובע בהתנהגות זו יש משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה או לחלופין נסיבות המזכות את התובע להתפטר בגין מפוטר.
לעומת זאת טוענת הנתבעת כי התובע העביר לראשונה רשימת עמלות אשר לטענתו הגיעו לו, רק ביום 25.9.01, ודהיינו 9 ימים לאחר שהודיע על התפטרותו.
לטענת הנתבעת גם אליבא דתובע, עד לחודש אוגוסט לא מסר כל רשימה מסודרת על מלוא דרישתו ולפיכך התפטרותו ביום 16.9.01 לא היתה בנסיבות המצדיקות פיצויי פיטורים.

7. בטרם נכריע בשאלה האם התקיימו תנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") יש להכריע בזכאות להפרשי עמלות.
גובה העמלות -
לטענת התובע העמלות המופיעות בנספחים ג1 - ג4 מתייחסות לפרופיט של עיסקאות שלא נסגרו עד 10/00 ולעיסקאות החל ממועד זה ועד סיום עבודתו כאשר לגבי העיסקות עד 12/00 שיעור העמלה הוא 25% ומ- 1/01 שיעור העמלה הוא 10% מהפרופיט.
הפרופיט הינו ההפרש שבין חישוב ההוצאות בגין טיפול בכל לקוח אל מול החשבוניות שהוצאו לאותו לקוח.

8. התובע העיד כי בחודש אוקטובר 2000 ישב עם מר גולן ונערך חישוב של העמלות אשר הגיש עד למועד זה, לעומת הסכום שקיבל ביתר ודהיינו שכר עבודה מלא לעבודה חלקית (3,000 ₪).
התובע מודה כי בעת עריכת החשבון:
"היה הפרש של סדר גודל בין 500 ₪ ל- 1,000 ₪ בין העמלות לבין הסכום שקיבלתי ביתר. זה היה לטובת יואל והוא ויתר".
כלומר כל חשבון העמלות ג1 - ג4 לא מתייחס לעמלות שהוגשו עד 10/00 אם כי ישנם תיקים אשר בוצעו לפני 10/00 אך לא הוגשו לנתבעת בעת עריכת החשבון כי הם נסגרו לאחר 10/00.

9. התובע טוען כי מגיעות לו עמלות בגין כל תיק שבו טיפל, אם כי היו תיקים רבים של טיפול שוטף שבהם לא דרש התובע תשלום עמלות.
מנספחים ג1 - ג4 שהם תחשיב העמלות עולה כי לגבי העמלות הנתבעות לשנת 2001 רשם התובע את שם הלקוח ואת מספר הלקוח, ואילו לגבי העמלות הנתבעות לחודש 1/01 וליתרת שנת 2000 מצויין רק מספר התיק ללא שם הלקוח (כאשר בעמלות לשנת 2000 לא מצויין אף הרווח אלא רק הפרופיט).
הנתבעת כאמור טוענת כי הוסכם שהתובע יקבל עמלות רק בגין לקוחות חדשים אותם יגייס התובע.

10. התובע בתצהירו המשלים מיום 25.5.03 מתיחס לחלק הארי מתוך הלקוחות המופיעים ברשימת העמלות לשנת 2001 והנתבעת בתצהיר משלים של מר גלעד מים 13.7.03 מכחישה זכאות לעמלות בגין לקוחות אלה מהטעם שהם לא גויסו על ידי התובע.
יחד עם זאת מודה מר גלעד כי סמוך להתפטרותו של התובע בדקה הנתבעת את הנתונים שנמסרו לה על ידי התובע ונמצא כי לאותו מועד היה התובע זכאי לעמלות בסך 7,000 ₪ בלבד, בעוד שהתובע טען לזכאות ל- 14,770 ₪.

11. התובע מנסה למצוא תמיכה לגירסתו בכך שלמרות שהנתבעת הכחישה את רוב הלקוחות אישרה כ- 60% מהסכום שנתבע על ידו. בכך לטענתו נפל הבסיס לטענת הנתבעת שכן היא אישרה תשלום עבור לקוחות שלטענתה בתצהיר אין התובע זכאי לעמלות בגינם.
מר גלעד בעדותו מסביר את הפער של כ- 7,000 ₪ בין בין דרישת התובע לאישור הנתבעת בכך שדרישת התובע מתיחסת לטענתו לעמלות רק מ- 10/00 ובתוספת לעמלות בסך כ- 3,600 ₪ אשר קיבל על ידי קיזוז היתרה משכרו לחודשים אפריל-אוקטובר 2000 טען לעמלות ל- 18,370 ₪ ואילו לטענת הנתבעת היה זכאי לעמלות למשך כל תקופת העבודה ל- 11,903 ₪ בלבד ולפיכך עומד ההפרש על 7,000 ₪.
באשר לשאלה אלו מתוך הלקוחות אשר אושרו על ידו ואלו לא, העיד מר גלעד ביום 23.6.04 כי הוא לא יכול לומר מה אושר באותה ישיבה ומה לא.

12. הכרעה בענין העמלות -
על התובע הטוען כי הובטחה לו עמלה בגין טיפול בכל אחד מתיקי הנתבעת, גם אם מדובר בלקוחות ישנים של הנתבעת מונח נטל ההוכחה.
לטעמנו התובע לא עמד בנטל הזה.
בתוך נ/1 שהוא סיכום הפגישה מיום 11.4.00 נרשם כי התובע יהיה זכאי לעמלות בגין יבוא לקוחות חדשים.
הגם שהתובע טען כי לא קיבל את נ/1 והגם שמר גלעד לא יכול היה לאשר זאת, הוגש המסמך, והצדדים לא כפרו בכך כי הוא משקף את תוכן ההסכמה ביניהם בקשר לתנאי עבודתו של התובע.

13. ב- 24.4.01 נערכה פגישה בת"א בין מר גלעד לבין התובע בנוכחות אורן ובה סוכמו תנאים חדשים. (נספח ב' לכתב התביעה). במסמך יש התיחסות לנושא העמלות ולגובהן.
באשר לעמלות מ- 1.1.01 נאמר כי הן יחושבו לפי 10%.
לא נרשם במסמך זה כי שונו תנאי הזכאות לעמלות ודהיינו מזכאות בגין לקוחות חדשים לזכאות לכל התיקים אלא רק כי שונה גובה העמלה.
יש לציין כי גם הצדדים עצמם לא טענו כי חל שינוי בתנאי הזכאות לעמלות בשלב כלשהו במהלך העסקת התובע.
השוני בין עמלה בשיעור 25% לעמלה בשיעור 10% מוסבר על ידי העובדה כי גבוה שכר הבסיס עלה מ- 3,000 ₪ ל- 5,000 ₪.
לפיכך, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הובטחו לו עמלות בגין טיפול בכל הלקוחות מה גם שכאמור הבטחה זו סותרת את נ/1.

14. אין בעובדה כי הנתבעת אישרה לתובעת לטענתו כ- 60% מהעמלות למרות שאישרה בתצהירה רק 80% מהלקוחות כדי לסייע לתובע להרים את הנטל המונח על כתפיו וזאת משתי סיבות:
ראשית, מתוך רשימת העמלות רק לגבי שנת 2001 כאמור מופיעים שמות הלקוחות כאשר לגבי שנת 2000 אין רשימה כזו.
עיקר סכום העמלות מתיחס בהתאם לג1 -ג 4 לשנת 2000.
לא הוכח כי הלקוחות בשנת 2000 הם אותם לקוחות של שנת 2001 וכיצד מתפלגים הסכומים השונים.
ושנית, לא נסתר הסברה של הנתבעת להפרש בין הסכומים.

15. התוצאה איפוא כי התובע לא הוכיח זכאות לעמלות בשיעור 14,770 ₪ שנובעת מזכאות לעמלות בגין כל הלקוחות.
יחד עם זאת טוענת הנתבעת כי התובע היה זכאי עובר להתפטרותו לעמלות בשיעור של 7,000 ₪ ואכן לטענתה שולם הסכום לפי ההתחשבנות בסך של 7,368 ₪ באופן ש:
4,450 ₪ שולמו בשכר חודש אוגוסט 2001 ו- 2,828 ₪ שולמו בשכר חודש ספטמבר 2001 כעולה מתוך תלושי השכר.
התובע כופר בקבלת הסכומים ובתצהירו המשלים מיום 25.5.03 טוען כי למרות הרשום בתלושי השכר הרי שבפועל בגין שכר חודש אוגוסט הופקד לחשבונו 5,000 ₪ בלבד ואילו בגין חודש ספטמבר לא הופקד כל סכום ובחודש אוקטובר הופקד 4,757.53 ₪.
התובע צרף תדפיסי תנועות בחשבונו לחודשים אוגוסט, ספטמבר, נובמבר.

16. נקדים ונאמר כי תדפיס הבנק לחודש אוגוסט אינו רלבנטי לשכר חודש אוגוסט אשר משתלם בספטמבר. יחד עם זאת התובע לא הכחיש את תשלום שכר הבסיס אלא רק את תשלום עמלות.

17. הנתבעת טוענת כי טענת התובע שלא שולמו לו העמלות בסך 7,368 ₪ בניגוד לרשום בתלוש השכר, הועלתה לראשונה בתצהיר המשלים מיום 25.5.03, וזאת בניגוד לאמור בכתב התביעה שבו בסעיף 18.4 מודה התובע בקבלת הסך הנ"ל.
הנתבעת מוסיפה כי במסגרת התצהיר המשלים הותר לתובע להתייחס לעמלות בלבד. לפיכך, מבקשת הנתבעת לראות באמור בתלושים את הסכומים אשר בפועל שולמו לתובע.
אלא שאין אנו מקבלים טענה זו. התובע הצהיר בתצהיר הראשון אשר הוגש ב- 5.1.03 בסעיף 18.4 כי יש לנכות מהסכום המגיע לו סך של 7,368 ₪ אשר שולמו לו במשכורת אוגוסט וספטמבר.
יחד עם זאת הוסיף בתצהיר:
"יודגש כי בפועל לא שולמו לי העמלות בסך 7,368 ₪ במלואן כי אם הועבר לחשבוני סכום נמוך יותר".
כך שטענה זו לא עלתה לראשונה בתצהיר המשלים, והנתבעת לא העלתה טענה של "שינוי חזית" לגבי התצהיר מיום 5.1.03.

18. יתירה מכך הגם שבתצהיר המשלים של מר גלעד מיום 13.7.03 הצהיר כי הוא מתייחס רק לנושא העמלות וזאת בהתאם להחלטת בית הדין המתירה הגשת תצהיר משלים, הרי שטענת התובע בנושא זה לא היתה חדשה ומכל מקום הנתבע אף נשאל בנושא זה בחקירתו הנגדית.
לנתבעת ניתנה הזדמנות להוכיח כי פרעה את הסכום אשר היא מודה בו אך היא לא השכילה לעשות כן.
לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי להפרשי עמלות בסך 7,368 ₪.
בנסיבות הענין לאור המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים הן בקשר לעמלות והן בקשר לקיזוזים כפי שיפורט בהמשך, מצאתי כי יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה עד לגובה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד יום התשלום.

19. באשר לפיצויי פיטורים -
התובע טוען כי מיד עם תחילת עבודתו במתכונת החדשה העביר אל מר גלעד דוחות, עמלות אך האחרון לא שילם לו את העמלות.
בחודש אוגוסט 2001 ביקש ממנו מר גלעד דו"ח ריכוז עמלות אשר הועבר בו ביום הוא הדו"ח - נספח ג1 - ג4 לכתב התביעה.
לאחר מספר ימים הודיע לו מר גלעד כי על פי חישובו הנתבעת חייבת לו כ- 7,000 ₪ בלבד ולא כפי שדרש כ - 15,000 ₪ וזאת מהטעם שלטעמו התובע זכאי לקבל עמלות רק מלקוחות חדשים אותם גייס.
משראה התובע כי הנתבעת מפרה את ההסכם וגם בעתיד לא יקבל עמלות בגין טיפול בלקוחות שלא גויסו על ידו נאלץ ביום 16.9.01 להודיע על התפטרותו והמשיך לעבוד לבקשת הנתבעת עד ליום 31.9.01.
בהתנהגות זו של הנתבעת וסירובה לשלם לו את העמלות במשך תקופה ארוכה יש משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה ולמצער נסיבות המזכות את התובע להתפטר בדין מפוטר כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.
התובע טוען כי התריע מספר פעמים כי אם לא יקבל את העמלות יאלץ להתפטר.
הנתבעת טוענת כי בחודש אפריל נערכה פגישה בין הצדדים בה הושגו סיכומים לגבי העמלות המגיעות לתובע (נספח ב' לתצהיר התובע). התובע טען כי מגיעים לו סכומים נוספים גם עבור חודשי העבודה הראשונים ולפיכך סוכם כי התובע יגיש רשימה מפורטת של כל סכומי העמלות המגיעים לו.
התובע העביר את רשימת העמלות רק ביום 25.9.01 לאחר שהודיע על התפטרותו כבר ביום 16.9.01.
מחודש אוקטובר 2000 שאז נערכה התחשבנות לגבי העמלות לא הגיש התובע כל רשימת עמלות מסודרת ולכן דרישתו לא היתה יכולה להיות מסורבת.

20. ההכרעה בענין פיצויי הפיטורים -
סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשנ"ג 1963 קובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה" לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לענין חוק זה כפיטורים".
בעניננו לא התקיימו תנאי סעיף 11 הנ"ל.
את הנסיבות יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות ולא בהתאם למה שמתברר בדיעבד.

21. גובה השכר הוא אכן אחד התנאים היסודיים והעיקריים שביחסי עובד ומעביד והפחתת שכר הינה אולי ההרעה המוחשית ביותר.
אלא שבעניננו לא הוכח הפחתת שכר ולא הוכח איחור בתשלום השכר.
מעיון בג'1 - ג'4 שהם תחשיבי העמלות אותם הגיש התובע עולה כי העמלות המתייחסות לשנת 2001 אכן הוגשו ב- 25.9.01 כטענת הנתבעת וזאת לאחר שהתובע כבר הודיע על התפטרותו.
עמלות חודש ינואר הוגשו ב- 22.1.01 ואילו יתרת העמלות לשנת 2000 הוגשו ב- 20.8.01.
(לגבי עמלות חודש ינואר, הרי שסכום העמלות בגין חודש זה רשום בנספח ב' לכתב התביעה, שהוא הסיכום מיום 24.4.01).

22. עינינו רואות כי עד לחודש אוגוסט 2001 התובע לא הוכיח כי הגיש רשימת עמלות כלשהי ממנה יכולות היו להגזר עמלותיו. התובע אינו כופר בכך כי תשלום העמלות היה כפוף להגשת דו"ח מצידו.
הסיבה כי התובע לא הגיש דו"ח כזה נעוצה כנראה בעובדה כי מדובר היה בעמלות בסכומים לא גבוהים, כאשר התובע היה מודע כי כנגדם יש לקזז סכומים אשר שולמו לו ביתר בגין שימוש במכשירים סלולריים או בגין דוחות תנועה שביצע ברכב.

23. יתירה מכך הנתבעת טענה ואף התובע אישר זאת בחקירתו הנגדית כי במהלך תקופת עבודתו ניתנה לו אפשרות להיות שותף ביחד עם מר אורן גלעד (בנו של יואל גלעד) בחברת ניאו טכנולוגיות בע"מ אשר משרדיה הוצבו במשרדי הנתבעת תוך שהוא משקיע בחברה זו מזמן עבודתו עבור הנתבעת. יתכן ועובדה זו כשהיא לעצמה וביחד עם שאר הסיבות שפרטנו גרמה לתובע לדחות את הגשת דוחות העמלות.
מכל מקום משאלה הוגשו לראשונה באוגוסט (לגבי שנת 2001) לא ניתן לטעון כי מדובר באיחורים בתשלום השכר.

24. לגבי עצם המחלוקת על דרך חישוב העמלות, משקבענו כי התובע לא הוכיח כי הובטח לו תשלום עמלה בגין כל טיפול בתיק לא הוכח כי יש במחלוקת משום נסיבות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מן התובע כי ימשיך בעבודתו.

25. יתירה מכך - כשמדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לסילוק ה"סיבה". (דב"ע לה/15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זוגמנס רוטקיס; דב"ע לד 38-3 יוסף אסרף נ' תל-מודאי, דב"ע מח/ 174, 601-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל פד"ע 421; דב"ע תש"ן 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ פד"ע כ"א 238).
משהתובע הגיש את הדוחות חלקם בחודש אוגוסט וחלקם לאחר הפיטורים (למעט דו"ח חודש ינואר) לא הוכח כי אכן התריע בפני
הנתבעת כי באם העמלות לא תשולמנה במועד יאלץ להתפטר.
המסקנה איפוא כי תביעתו לפיצויי פיטורים נדחית.

26. באשר לתביעה להודעה מוקדמת -
התובע הודיע על התפטרותו ב- 16.9.01 ובהתאם לעדותו המשיך לעבוד עד 31.9.01 לבקשת הנתבעת.
סעיף 2(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001 להלן: ("חוק הודעה מוקדמת") קובע:
"עובד המבקש להתפטר יתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות לפי חוק זה".
על מעביד אשר ויתר על ההודעה המוקדמת שנתן העובד לשלם לעובד פיצוי בסכום השווה לשכר הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו (סעיף 6(ב) לחוק).
לא הוכח כי התובע נתן למעביד הודעה מוקדמת כנדרש על פי החוק, וכי המעביד ויתר על יתרת ההודעה.
ההפך הוא הנכון. בכתב התביעה כתב התובע כי ביום 16.9.01 הודיע כי הוא עוזב את העבודה.
התובע לא העיד כי נתן למעביד הודעה מוקדמת כלשהי, ובסיכומיו הוא טוען כי המשיך לעבוד עוד שבועיים לבקשת הנתבעת.
משלא הוכיח התובע כי נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין לא הוכח כי הנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת ועל כן תביעתו בענין זה נדחית.

27. באשר לזכאות לפדיון חופשה -
התובע טוען כי למעט חצי יום חופשה בחודש מאי 2001 לא קיבל חופשה או פדיון חופשה במשך כל תקופת עבודתו. התובע צרף את דוחות הנוכחות לחודשים נובמבר 2000 - אוגוסט 2001 (נספחים ד'1 - ד'10 לכתב התביעה) מהם עולה כי התובע לא שהה בחופשה כלל.
הנתבעת לא מתייחסת לטענה זו במפורש אלא בענין המקדמות לתקופה מחודש 4/00 ועד לאוקטובר 2000 כשלטענתה המקדמות אמורות היו לכסות את כל המגיע לתובע בגין תקופה זו.
על פי נ/1 ההפרש בין המגיע לתובע בגין עבודתו החלקית עד לסך של 3,000 ₪ יחשב כמקדמה ע"ח עמלות וחופשות עתידיות, ולפיכך מקבלים אנו את טענת הנתבעת לפיה המקדמה היתה על חשבון עמלות וחופשות.
מאחר והתובע מודה כי בחודש אוקטובר נערך חשבון עמלות כנגד מקדמות עד לאותו מועד ואפילו נותרה יתרה של 500-1,000 ₪ לזכות הנתבעת (עליה ויתרה הנתבעת), אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה בגין התקופה לחודשים נובמבר 2000 עד ספטמבר 2001 ודהיינו 11 ימים מהם יש להפחית חצי יום חופש בחודש מאי 2001.
מאחר והנתבעת לא טענה כנגד בסיס החישוב, תשלם הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך של 3,087 ₪ = 10.5 x 294.

28. באשר לדמי הבראה -
התובע טוען לזכאות לדמי הבראה בגין 7.5 ימים.
הנתבעת מודה כי התובע לא קיבל דמי הבראה בתקופת עבודתו ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך של 2,115 ₪.

30. קיזוזים -
הנתבעת טוענת כי מכל סכום אותו היא חבה לתובע יש לקזז 5,538 ₪ בגין שימוש במכשיר סלולרי. התובע טוען כי יש לקזז 3,023.5 ₪ בהתאם לנספח ה' המצורף לתביעה שהוא דו"ח פירוט חוב שנערך על ידי שני הצדדים.
(יש לציין כי הגם שבכתב התביעה מסתמך התובע על דו"ח זה מצויין בכתב התביעה ובתצהיר התובע כי הסכום לקיזוז בגין השימוש במכשירים הסלולריים הוא 1,350 ₪).
על פי נ/1 הנתבעת התחייבה לשלם לתובע 100 ₪ כהשתתפות בהוצאות הטלפון הניד, ולפי נספח ב' - 150 ₪ החל מ- 11/00.
ההפרשים עולים מנספחים ג' ו- ד' לתצהירו של מר גלעד כאשר ההפרש בגין שימוש במכשיר סלקום הינו 2,933 ₪ וההפרש בשימוש במכשיר פלאפון הינו 2,605 ₪. התובע לא הכחיש את השימוש בשני סוגי המכשירים.
נספח ד' לתצהיר מר גלעד הינו חישוב הפרשים בגין שימוש בפלאפון אשר לא נסתר והוא עומד על 2,605.17 ₪.
נספח ה' לכתב התביעה הינו חשבון הפרש בגין מכשיר סלקום ולפיו ההפרש הינו 3,023.17 ₪.
הנתבעת טוענת להפרש בגין מכשיר סלקום לסך של 2,933 ₪.
לפיכך אנו קובעים כי הנתבעת זכאית לקזז את הסך של 5,538 ₪ בגין השימוש בטלפונים הניידים.

באשר לקיזוז בגין דוחות חניה -
בכתב התביעה הסכים התובע כי יש לקזזז מכל סכום המגיע לו 800 ₪ בגין דוחות תנועה שביצע ברכב אשר הועמד לרשותו על ידי הנתבעת.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובתצהירי מר גלעד כי יש לקזז קנסות בסכום כולל של 9,123 ₪. (סכום זה כולל גם דוחות חניה).
בסיכומיה זנחה הנתבעת את טענת הקיזוז בגין דוחות החניה מהטעם כי הנתבעת טרם שילמה דוחות אלה.
יחד עם זאת הודיעה הנתבעת בסיכומי כי ככל שתידרש לשלם בגין דוחות אלה היא תראה עצמה חופשיה לנקוט כנגד התובע בכל הליך חוקי לגבית החוב.
משזנחה הנתבעת את טענת הקיזוז אשר היתה חלק מהפלוגתאות בתיק הרי שהיא נדחית, למעט הסכום בו הודה התובע והוא 800 ₪.
31. התוצאה איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפרשי עמלות בסך 7,368 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד יום התשלום.

ב. פדיון חופשה בסך 3,087 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד יום התשלום.

ג. דמי הבראה בסך 2,155 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד יום התשלום.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום שאלמלא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד יום התשלום.

ניתן היום כ"ו בחשון, תשס"ו (28 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

__________________
חנה טרכטינגוט, שופטת
קלדנית: תמי לוי








עב בית דין אזורי לעבודה 3716/02 ערן עמור נ' טרנס אטלס בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2005)