פסקי דין על עו"ד בן חיים דוד | פסקי דין על שלי שאול

184/02 א     08/01/2006




א 184/02 עו"ד בן חיים דוד נ' שלי שאול




25
בתי המשפט
א 000184/02
בית משפט השלום אשדוד
08/01/2006
תאריך:
כב' השופט אריאל חזק

בפני
:
התובע
עו"ד בן חיים דוד

בעניין:

נ ג ד

הנתבע
שלי שאול

פסק דין
מדובר בתביעה, שהגיש התובע, כנגד הנתבע, לפיצויים בגין תקיפה פיזית ומילולית של הנתבע את התובע ובגין פגיעה בשמו של התובע.

בטיעוני התובע נטען, בין היתר, כדלקמן:

התובע הינו עו"ד במקצועו, אשר טיפל בתביעה של לקוח בשם דוד כהן כנגד הנתבע וכן טיפל, בגביית חובו של הנתבע למר כהן, בגין

פסק דין
שניתן בעניינם.

בחודש 10/00, איים הנתבע על התובע בשיחת טלפון, כי הוא עומד לממש איומים קודמים, שאיים כנגדו, אם חובו לא ימחק וכשבועיים לאחר מכן, התייצב הנתבע, במשרד התובע, התנפל עליו,היכה אותו באגרופים וגרם לו לחבלות גוף.

בעקבות האירוע האמור, חשש התובע לחייו ועל כן , הפסיק לפתוח משרדו בשעות הערב במשך 15 ימים, עד שנרגע.

בחודש 12/01, נתקל התובע בנתבע במסדרון בית משפט בקרית-גת באקראי ומיד פרץ הנתבע בקללות וגידופים וצעק בקולי קולות:"זה עו"ד גנב רמאי" וקללות רבות נוספות.

על הנתבע לפצות את התובע בגין פגיעה בגופו, בגין האיומים ובגין הפגיעה בשמו ובכבודו בסך של 70,000 ₪.
לאחר הגשת כתב התביעה, הגיש התובע תצהירו ולתצהיר צירף פרוטוקול הכרעת דין מיום 14/10/02, בת.פ. 2328/00, בבית משפט השלום בקרית-גת, שבו הורשע הנתבע בעבירה של תקיפת התובע, ביום 6/11/00.

בכתב הגנתו ציין הנתבע כדלקמן:

הנתבע מעולם לא איים על התובע ובנוסף לכך, טענות התובע, בדבר איומים פיזיים וכלכליים, נטענו שלא כדין בהעדר פירוט מועדי הפגיעה.

עצם העובדה שהתובע לא הגיש תצהיר מאת לקוחו,מר כהן, אמורה לפעול כנגדו .

הנתבע אכן הופיע במשרדו של התובע, כמפורט בכתב התביעה וזאת לאחר שהגיע להסדר פשרה עם לקוחו של התובע,אך הוא לא איים על התובע ולא היכה בו.

טענת התובע, כי הנתבע היכה בו באגרופיו, אינה אפשרית בשל מצבו הבריאותי של הנתבע.

הנתבע מודה כי פגש בתובע בבית המשפט השלום בקרית-גת, כמפורט בכתב התביעה, אך התובע הוא שהתגרה בנתבע והתבטא בפני
ו בלשון אשר הכתב אינו סובלו והנתבע לא השיב ולא התייחס כלל לדברי התובע.

במהלך הדיונים שבפני
, העידו הנתבע והתובע וכל צד הציג ראיותיו לבית המשפט.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני
, הגעתי למסקנות כדלקמן:

התקיפה והאיומים -
כפי שצוין לעיל, הוגש לבית המשפט, כנספח א' לתצהירו של התובע, פרוטוקול הכרעת הדין מיום 14/10/02 בת.פ. 2328/00, שבו הורשע הנתבע בעבירות של תקיפת התובע הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

סעיף 42 א (א') לפקודת הראיות נוסח חדש תשל"ה-1971, קובע כדלקמן:

"42א (א) קבילות

פסק דין

(א) הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע , ובכלל זה, מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

עיון בסעיף האמור מעלה, כי

פסק דין
פלילי יהווה ראיה לכאורה במשפט האזרחי ולאור זאת תינתן להכרעת הדין משקל כראייה במשפט.

בפסק דינו, בהכרעת הדין מיום 14/10/02, מציין כב' השופט זמיר כדלקמן:
"כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם עבירות של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.

נטען, כי ביום 6.11.00 נכנס הנאשם למשרדו של עו"ד בן חיים (להלן:"המתלונן"), הכה בחזהו ובצווארו , תפס בחוזקה בזרועו, גרם לו לחבלות ואיים עליו.........

כשנחקר במשטרה באותו יום (ת/3) סיפר, שנכנס למשרדו של המתלונן בעניין חוב כספי מסויים; המתלונן דחף אותו ואמר לו לצאת, וברגע זה יצא החוצה, כי חשש להתעמת עימו, בשל ניתוח לב פתוח שעבר הנאשם. הוא הכחיש השמעת איום כלשהו או נגיעה כלשהי במתלונן......

משרדו של המתלונן מצוי בבניין רסקו. בהמשך המסדרון שוכן משרדו של עו"ד דב גפר.
גפר העיד, בעדות מפורטת ואמינה, שלא מצאתי כל סיבה לפקפק בה, כי המתלונן הגיע למשרדו, נראה מבוהל מאד, ואמר לו שמישהו איים עליו להרביץ לו. הנאשם הגיע לאחר מכן, קילל ואיים (עמ' 11 לפרוטוקול). בחקירה נגדית השיב העד, כי הנאשם אמר למתלונן :
'אני אזיין את אמא שלך ואת אשתך, אני אראה לך, אני ארצח אותך'. (עמ' 11).
מזכירתו של עו"ד גפר, ענת פרץ, תומכת אף היא בעדותה בגרסת המתלונן, שהרי היא מעידה שהוא נכנס למשרד ואמר שמרביצים לו ומאיימים עליו.

מעדותה ברור, שהגם שלא שמעה מה אומר הנאשם, הנאשם צעק, ובזמן שהזמינה בטלפון את המשטרה, עו"ד גפר תפס את הבחור שצעק (עמ' 14)..................

הראיות תומכות דווקא בגירסת המתלונן. לדבריו, נתן לו הנאשם אגרוף לחזה ומכה בצוואר ולפת אותו בזרוע, וכן איים עליו בצורה קשה ( עמ' 7 לפרוטוקול)...........

מעבר לדו"חות השוטרים, כמפורט לעיל, גם הרופא, ד"ר ליביו לאור, בדק את המתלונן באותו ערב, והבחין בקרעים מול איזור מרפק שמאל, סימנים כחולים ואדומים, וחתך בבוהן ימין. הרופא גם רשם את תלונות המתלונן בדבר כאבים בחזה, קוצר נשימה וקושי בבליעה (עמ' 18 לפרוטוקול ;ת/2).........

מכלול ראייתי זה מצביע בבירור על כך שהמתלונן הותקף על ידי הנאשם, תקיפה שגרמה לו לחבלות , וכן אוים על ידו. גם המתלונן דחף את הנאשם, אך זאת רק כדי להיחלץ מהמשרד , ולהימלט למשרד עו"ד גפר.

אני מרשיע , על כן, את הנאשם, בעבירות שיוחסו לו".

כפי שצוין לעיל, הרשיע כב' השופט זמיר את הנאשם בעבירות של חבלה ואיומים בכל הנוגע לאירוע הנטען מיום 6/11/00, שבו על פי האמור, נכנס הנתבע למשרדו של התובע , היכה בחזהו ובצווארו, תפס בחוזקה בזרועו, גרם לו לחבלות ואיים עליו.

עיון בהכרעת הדין מעלה, כי בהחלטתו, התבסס כב' השופט זמיר על שלוש עדויות שלא נמצאו בפני
בית משפט זה; עדותו של עו"ד גופר, עדות מזכירתו של עו"ד גופר, הגב' ענת פרץ ועדותו של הרופא מר לאור, אשר בדק את התובע לאחר האירוע הנטען.

מתוך הכרעת הדין ובהקשר לאמור לעיל, עולה, כי כב' השופט זמיר, התרשם מעדותו המפורטת והאמינה של עו"ד גופר, אשר העיד, כי הנתבע אמר לתובע, בין היתר, "אני אראה לך, אני ארצח אותך" וכן עולה מתוך הכרעת הדין כי כב' השופט זמיר התרשם מעדות הגב' פרץ, ולפיה, תפס עו"ד גופר את הנתבע. כן יש לציין, את גרסתו של ד"ר ליויו לאור, שבדק את התובע באותו ערב, והבחין בקרעים מול אזור מרפק שמאל, סימנים כחולים ואדומים וחתך בבוהן ימין.

זאת ועוד, מאחר ובעניינינו הכרעתו של כב' השופט זמיר, יכולה להיחשב אך כראייה בתיק האזרחי הנדון בפני
ננו, יש מקום לבחון גם את יתר הראיות שבפני
נו.

כפי שצוין לעיל, העידו בפני
בית משפט, התובע והנתבע.

בעדותו העיד התובע כדלקמן:
"אני ישבתי ליד המחשב. הנתבע הגיע עד למחשב, חטפתי בומבה, לא זוכר איפה, בצוואר, בראש, קיבלתי סחרחורת. עד עכשיו אני לא יודע מאיפה הגיעה המכה הזאת. אח"כ הוא משך את יד שמאל שלי בצורה חזקה.
אני לא זוכר איך קרה, אך גם בוהן ידי נפגעה לי", ( עמ' 13 שורות 17-20 לפרוט').

עדותו זו של התובע בפני
ויתר דבריו בדיון מיום 22/5/05 , נשמעו בהירים ועקביים ולא מצאתי בדבריו, סתירות מהותיות.

מנגד, עדותו של הנתבע בכל הנוגע לטענה כי תקף את התובע, נשמעה בחלקה לא עניינית והנתבע לא השיב תשובות ענייניות לחלק מהשאלות שנשאל וחלק מתשובותיו נשמעו אף לא הגיונית.
כך לדוגמא, טען הנתבע, כי מר דוד כהן , לקוחו של התובע, היה חברו ו"הכל כמו אחים" , (עמ' 21 שורה 19 לפרוט') וטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, שאותו "אח", תבע את הנתבע בבית המשפט ובגין תביעה זו, החל כל הסכסוך בין התובע בעניינינו לנתבע.

זאת ועוד, עדותו של הנתבע בפני
נשמעה תוקפנית ואגרסיבית במיוחד והקשתה על בית המשפט להאמין לתובע כי מעולם לא איים על הנתבע.

כך לדוגמא, ציין הנאשם במהלך הדיון כנגד התובע, את הדברים הבאים:
"אתה נוכל. מה זה כל החארטות האלה", (עמ' 21 שורה 7 לפרוט'), "אלוהים יקח את הנשמה שלך" (עמ' 24 לפרוט' שורה 5).

התנהגותו זו של הנתבע באולם בית המשפט, חיזקה את החשש שהנתבע אכן נקט כלפי התובע באלימות בעת הגעתו ביום 6/11/00 למשרדו.

בשלב זה יוער, כי בסיכומיו טען הנתבע, לסתירות שעלו בדבריו של התובע.

לאחר עיון בטענות הנתבע , לא מצאתי במכתב , נ/1 שצורף 22/5/05, שכתב עו"ד קולקר לתובע, משום ראייה לכך, שהתובע לא אמר אמת.

כן לא מצאתי בטענותיו של הנתבע, בכל הנוגע לטענתו שלפיה, חזר למשרד עם תום האירוע הנטען, מיום 6/11/00 כראיה לכך, שהתובע לא אמר אמת בדבריו בבית המשפט.

בנסיבותיו של העניין, לאור הכרעת דינו של כב' השופט זמיר, בת.פ. 2328/00, אשר התבססה על שלוש עדויות חיצוניות של עדים שלא נשמעו בפני
במהלך הדיון, ועל סמך התרשמות בית משפט זה,מעדויות התובע והנתבע כפי שהובאו לעיל, אני קובע , כי הנתבע אכן תקף את התובע ביום 6/11/00, בכך שהיכה בו באגרופים וגרם לו לחבלות בראש.

הוצאת לשון הרע בחודש 12/01 -

כפי שצוין לעיל, טען התובע כנגד הנתבע, בכתב תביעתו כי בחודש 12/01, "נתקל" התובע בנתבע במסדרון בית משפט בקרית-גת באקראי ומיד פרץ הנתבע בקללות וגידופים וצעק בקולי קולות, "זה עו"ד גנב, רמאי" וקללות נוספות.

בכתב הגנתו, לא הכחיש הנתבע כי פגש בתובע בבית משפט השלום בקרית-גת באקראי אך טען, כי התובע היה זה שהתבטא בפני
ו בלשון שהכתב אינו סובלו, (סעיף 11 לכתב ההגנה).

בתצהירו חזר התובע על הדברים שצוינו בכתב התביעה, ובחקירתו בעניין באולם בית המשפט, לא נשאל התובע לגופו של עניין, אודות האירוע הנדון ודבריו של התובע בתצהירו לא נסתרו.

לעניין זה יוער, כי במהלך הדיון הוצע לנתבע על ידי בית המשפט, להיעזר בסיוע משפטי, אך הוא סירב להיעזר בסיוע משפטי.

זאת ועוד, במהלך הדיון שבפני
, נקט כאמור הנתבע לשון בוטה ותוקפנית כנגד התובע.

כך לדוגמא, בדיון מיום 2/5/04, כדלקמן:
"אני חי היום מקצבת ביטוח לאומי, רק בגלל הנוכל שיושב כאן", (עמ' 5 שורה 8 לפרוטוקול).
"אתה רודף שמלות ואני מוכן להביא את הנשים הנשואות שהרסת להם את המשפחה ואת הבית"( עמ' 5 שורה 11).
אתה עו"ד, אתה נוכל (התובע צועק)"........ (עמ' 5 שורה 12 לפרוט').
"אם אתה תדע מה הוא עשה לי, אתה לא היית משאיר אותו על הרגליים.... (עמ' 5 שורה 17 לפרוט').
האדון הזה הרס משפחות, הרס נשים נשואות (עמ' 5 שורה 21 לפרוט').
"אתה צריך אישפוז........
"שתלך כפרה על אשתי תנוח על ידה" (עמ' 6 שורה 15 לפרוט').
זאת ועוד, בדיון מיום 22/5/05, הטיח הנתבע בתובע דברים כדלקמן:
"אתה נוכל, מה זה כל החארטות האלה". (עמ' 21 שורה 7 לפרוט' ).
"אתה יודע מה הפקידה אמרה, שאתה נוכל, שקרן ונואף", (עמ' 22 שורה 19).
"זה נוכל אני אומר לך", (עמ' 23 שורה 28 לפרוט').
"אלוהים יקח אותך, יקח את הנשמה שלך" , (עמ' 24 שורה 5).

עיון בדבריו אלה של הנתבע מעלה, כי גם באולם בית המשפט, לא היסס הנתבע לנקוט לשון של גידופים והאשמות כנגד התובע והאשימו, באופן חוזר ונשנה, בכך שהוא על פי טענתו, "נוכל והורס משפחות".

לאור עוצמת הגידופים שגידף הנתבע את התובע במהלך הדיונים ולאור מס' הגידופים, התקשה בית המשפט לקבל את טענת הנתבע, כי במהלך המפגש בין התובע לנתבע, בחודש 12/00, במסדרון בית המשפט בקרית-גת, היה זה התובע שגידף את הנתבע ולא להיפך.

בנסיבותיו של העניין, ולאור כל שצוין לעיל, יש לקבל את טענת התובע, כפי שהובאה בתצהירו שלא נסתר, כי במהלך מפגש בין התובע לנתבע במסדרון בית משפט השלום בקרית גת בחודש 12/01 פרץ הנתבע בקללות וגידופים, וצעק בקולי קולות כנגד התובע, "זה עו"ד גנב ורמאי וכן קללות נוספות".

סעיפים 1,2,3 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:
"1. לשון הרע מהי
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרדו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
2. פרסום מהו.
(א) פרסום, לענין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות , תנועה , צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
3. דרכי הבעת לשון הרע.
אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במשירין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות , או מקצתן מזה ומקצתן מזה."

כפי שצוין לעיל, טען התובע בתצהירו, כי ביום 12/01, בהיותו במסדרון בית המשפט בקרית-גת, פרץ הנתבע בקולי קולות, בקללות וגידופים וצעק :"זה עו"ד גנב, רמאי" וקללות נוספות וכל זאת, בנוכחות אנשים ופקידים בבית המשפט וגרסתו זו, נתקבלה על ידי בית המשפט.

בנסיבותיו של העניין ולאור האמור בסעיפים 1 ו 2 לחוק איסור לשון הרע, כפי שצויינו לעיל, יש לקבוע, כי הנתבע פירסם דבר לשון הרע כנגד התובע. באמירתו את הדברים שאמר במסדרון בית משפט בקרית-גת.

סך הפיצוי המגיע לתובע-

כפי שצוין לעיל, קבעתי כי הנתבע אכן היכה בתובע ביום 6/11/00.

בתצהירו, ציין התובע, כי בעקבות אותו אירוע, חשש לחייו והפסיק לפתוח את משרדו בשעות הערב ולקבל קהל, במשך כ - 15 ימים עד שנרגע. (עמ' 8 לתצהיר).

במהלך חקירתו, לא נחקר התובע על טענה זו, ולאור כל המפורט לעיל, באשר למהימנות גרסת התובע, אני מקבל טענתו זו וקובע, כי בעקבות האירוע מיום 6/11/00, נמנע התובע מלפתוח את משרדו במשך כ 15 ימים בשעות הערב.

יחד עם זאת, לא בתצהירו ולא במהלך הדיון בפני
, לא הציג התובע ראיות לסך הנזק שנגרם לו בגין סגירת המשרד.

סעיף 7(א) ב' לחוק איסור לשון הרע, קובע כדלקמן:
"(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

כפי שצוין לעיל, הוכיח התובע, כי בנוסף לפגיעה שפגע בו הנתבע ביום 6/11/00 , פירסם הנתבע בעניינו, דבר לשון הרע, במסדרון בית המשפט בחודש 12/01.

בסיכומיו,הפנה התובע את בית המשפט ל

פסק דין
שניתן בבית משפט מחוזי בת"א, שעניינו אדם שהוציא לשון הרע כנגד עו"ד ובאותו מקרה, פסק בית המשפט לתובע פיצוים בסך 100,000 ₪,
[ ע"א ת.א. 3085/00 יצחק אסיל בר פורוש, נ' נביאי אברהם פדאור פב' 2005, לא פורסם , 05 (3) 41 עמ' 2 ]

הנתבע מצידו טען כי מצבו הרפואי אינו שפיר ומתוך עיון בתיק המוצגים שהוגש לבית משפט, עולה לכאורה כי הנתבע אכן עבר אירוע מוחי וכן, כי הוא עבר לכאורה ניתוח לב.

לדברי הנתבע, התובע יודע שהוא "גמור וכי אין לו שקל אחד על הנשמה" וכי הוא חי מקצבת ביטוח לאומי, בגין נכותו העומדת על 100 אחוז וזאת לאחר שעבר ניתוח לב פתוח ואירוע מוחי.

בנסיבותיו של העניין, לאחר שהתובע לא הציג ראיות בכל הנוגע לנזק שנגרם לו בגין סגירת המשרד, ומאחר ושיעור הנזק והפיצוי בגין הכאב שנגרם לתובע עקב התקיפה, ובגין הדברים שהוגדרו כלשון הרע, מוקנה לשיקול דעת בית המשפט, ולאור כל שפורט לעיל, אני קובע, כי הנתבע ישלם לתובע סך כספי של 20,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאותיו בסך 1,500 ₪.

ניתן היום ח' בטבת, תשס"ו (8 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי ב"ש.
א. חזק, שופט
00184/02א 139אורית








א בית משפט שלום 184/02 עו"ד בן חיים דוד נ' שלי שאול (פורסם ב-ֽ 08/01/2006)