פסקי דין על בית מרקחת הכיכר בע"מ | פסקי דין על שיר הבריאות | פסקי דין על אברהם בר-אור | פסקי דין על רינה בר-אור ואח' |

48198-11/15 א     12/05/2019




א 48198-11/15 בית מרקחת הכיכר בע"מ נ' שיר הבריאות בע"מ, אברהם בר-אור, רינה בר-אור ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 48198-11-15 בית מרקחת הכיכר בע"מ
נ' שיר הבריאות בע"מ
ואח'








מספר בקשה:

52
לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

ה
תובעת:
בית מרקחת הכיכר בע"מ


נגד

ה
נתבעים:
1. שיר הבריאות בע"מ
2.

אברהם בר-אור

3.


רינה בר-אור
4.

נועה בר-אור
5. מרק שוורצמן, רו"ח






החלטה

1.
לפניי בקשת הנתבעים לפסיקת הוצאות ההליך, לאחר שביום 29.4.19 נדחתה התביעה שבכותרת.
2.
התביעה שבכותרת הוגשה ע"י התובעת ביום 22.11.2015.
3.
במסגרת ההליך שהתקיים לפני התקיימו שני דיוני קדם משפט, והתיק נקבע לדיוני הוכחות.
4.
ביום 13.3.2019 אמור היה להתקיים דיון הוכחות ראשון, אולם בשל

פסק דין
שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בגדר ה"פ 8752-10-17 ביום 21.2.19 (להלן: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי"), אשר קבע, בין היתר, כי ההליך שבכותרת בטל שכן הוגש בחוסר סמכות, הגישו הנתבעים 1-4 והנתבע 5 בקשות לביטול ההוכחות ולדחיית התביעה.
5.
ביום 31.3.2019, במועד הדיון, ולאור הצהרות התובעת כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נקבע כי כל עוד פסק הדין של המחוזי אינו חלוט, לא ניתן לסלק את התביעה הנוכחית ועל כן, נקבע התיק לתזכורת פנימית, עד להכרעה בערעור.
6.
ביום 2.4.19 הגישה התובעת הודעתה כי אין בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מהטעמים שפירטה בהודעה, ועל כן, מבקשת מחיקת התביעה והתחשבות בהוצאות שכבר נפסקו לחובתה ע"י בית המשפט המחוזי.
7.
הנתבעים 1-4 והנתבע 5 הגישו תגובות להודעת התובעת, וכאמור, ביום 29.4.19 ניתנה החלטה לדחיית התביעה שבכותרת, במסגרתה ניתנה לתובעת הזדמנות להגיב לטענות הנתבעים לעניין החיוב בהוצאות.
8.
הן הנתבעים 1-4 והן הנתבע 5 הדגישו בטענותיהם לעניין ההוצאות את ההוצאות הרבות שנדרשו להוציא במסגרת הליך זה, אשר כלל מספר דיונים, הגשת בקשות שונות, לרבות הגשת בקשה להפקדת ערובה, הגשת ראיות ואף הכנת חקירות לקראת דיוני ההוכחות, אשר בוטלו לבסוף בסמוך למועד.
9.
הנתבעים מדגישים את העובדה כי תולדת ההליך הינה בחטא, שכן יוזמי ההליך לא היו ברי סמכות להגיש את התביעה בשם החברה התובעת, שכן התביעה הוגשה בהיעדר החלטת החברה, בהיעדר הליכים תקינים בחברה וע"י מי שאינו מוסמך לפעול בשמה, הכל כפי שקבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו.
10.
כידוע, בהליכים אזרחיים פסיקת ההוצאות מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומסורה לשיקול דעת בית המשפט.
11.
יפים לעניין זה הדברים בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600 (2005) בעמודים 608, 609, 615, 619 כדלקמן:
"
בהליכים אזרחיים מוסדר עניין פסיקת ההוצאות – המסור בין היתר לרשם בית המשפט (
סעיף 99 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
) – בכמה הוראות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
(להלן – התקנות). הוראות אלו חלות כעיקרון גם בהליכי בג"ץ (ראו
תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984,

תקנה 20(ב)
). ההוראה העקרונית בנדון קבועה
בתקנה 511(א)
לתקנות, שעל פיה "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט... לטובת בעל דין אחר, אם לאו". על פי התקנות, פסיקת ההוצאות יכולה להיעשות בשתי דרכים עיקריות: האחת, על ידי קביעה מפורשת של שיעור ההוצאות; האחרת, על ידי קביעה כי בעל דין חייב בהוצאות בלי לקבוע את שיעורן. מקום שבו נקבע במפורש שיעור ההוצאות, מוסיפה לנו
תקנה 511(ב)
כי "החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512".
...
הנה כי כן, התקנות מקנות שיקול דעת לבית המשפט בשאלה אם לפסוק הוצאות כמו גם בשאלת שיעור ההוצאות שתיפסקנה.
...
... כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו
ע"א 9535/04
סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [12]). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו

crains supra [41], at p. 488
). לפיכך אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות-יתר של בעל הדין (השוו
w. rechberger “austria” in international encyclopedia of laws – civil procedure [43], at p. 71
). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו
lownds v. home office [2002] [23] (lord woolf)
). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו.
...
אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך למשל על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה (ראו הודעת הנוהל של נשיא בית המשפט העליון מיום 6.2.1998 הנ"ל [52]); פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד – שהפסיד במשפטו – להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות, להכרחיותן ולמידתיותן. אולם כדבר שבשגרה בעלי דין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט ההוצאות (ושכר הטרחה) המבוקש. במצב דברים זה יש לראות בטוען כמשאיר ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפני
ו
."
12.
בנסיבות העניין שלפניי, סבור אני כי יש לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבעים, שכן, לבסוף תביעתה של התובעת נדחתה.
13.
בבואי לפסוק את שיעור ההוצאות עלי להביא בחשבון מספר נתונים:
ראשית
יצוין לעניין זה, כי הנתבעים עתרו לפסיקת הוצאות ריאליות, אך לא הגישו מסמכים או ראיות כלשהן להוכחת סכומי ההוצאות בהם נקבו. לכן, בהתאם לקביעות בית המשפט העליון בפסק הדין שהובא לעיל, יש לראות בנתבעים כמי שהשאירו את ההכרעה בעניין ההוצאות לשקול דעת בית המשפט באשר לסכום ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות העניין.
שנית
, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אכן מדובר בתביעה שהוגשה ללא הסמכה של הגורמים שיזמו אותה, מבלי שנתקבלה החלטה כדין אצל החברה התובעת ומבלי שהתקיימו ההליכים הנדרשים ע"פ דין לצורך זאת בחברה. זהו נתון שיש להביא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות, שכן הגשת התביעה הסבה נזקים ועלויות כבדות לנתבעים, שנדרשו לנהל ארוך, שעה שכלל לא היה ניתן להגיש את התביעה מלכתחילה. מיותר לציין, כי הדבר גם הביא לבזבוז זמן שיפוטי רב, שכידוע, נתון במשורה.
שלישית
, מדובר על תביעה בסך של למעלה מ- 1,700,000 ₪, אשר הנתבעים נדרשו להתגונן בפני
ה זמן רב, תוך הגשת כתבי טענות, בקשות ותגובות, התייצבות לדיונים, הגשת ראיות ועוד. הנתבע 5 אף ציין את הנזק שעצם הגשת התביעה הסב לו, טענה שהתובעת לא הכחישה בתגובותיה.
רביעית
, ההחלטה לדחיית התביעה ניתנה ערב דיוני ההוכחות, לאחר שהנתבעים הגישו כתבי הגנה מטעמם, ניהלו הליכים מקדמיים ושלל בקשות שונות, התייצבו לדיוני קדם משפט ולפגישת מהו"ת, הגישו ראיותיהם ואף החלו במלאכת הכנת חקירות העדים.
חמישית
, אל מול האמור לעיל, יש להביא בחשבון את העובדה כי ההליך הסתיים בטרם התקיימו הוכחות, בטרם נשמעו סיכומי הצדדים ובטרם מתן

פסק דין
.
14.
לאור כל הטעמים שפורטו לעיל, אני קובע כי התובעת תשלם לנתבעים 1-4 הוצאות ושכ"ט בסך של 50,000 ₪, ולנתבע 5 הוצאות ושכ"ט בסך של 50,000 ₪ נוספים.
15.
הסכומים שהופקדו ע"י התובעת בקופת בית המשפט לטובת הנתבעים במסגרת ההחלטה להפקדת ערובה - יועברו לידי הנתבעים על חשבון ההוצאות שנפסקו.
16.
בטרם סיום, אבקש להתייחס לבקשת הנתבעים 1-4 לחייב בהוצאות את הגורמים העומדים לטענתם מאחורי התובעת, אשר יזמו שלא כדין את ההליך שלפניי. מאחר ומדובר בגורמים שאינם בעלי דין, לא ניתן לחייבם בהוצאות במסגרת הליך זה והבקשה בעניין זה נדחית כמובן.


ניתנה היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 48198-11/15 בית מרקחת הכיכר בע"מ נ' שיר הבריאות בע"מ, אברהם בר-אור, רינה בר-אור ואח' (פורסם ב-ֽ 12/05/2019)