פסקי דין על שבת חיים | פסקי דין על חווה רווח | פסקי דין על אביב רווח | פסקי דין על איזיק רווח | פסקי דין על הילה רווח | פסקי דין על עדי רווח |

14772/02 א     09/01/2006




א 14772/02 שבת חיים נ' חווה רווח, אביב רווח, איזיק רווח, הילה רווח, עדי רווח




1
בתי המשפט

א 014772/02
בית משפט השלום חיפה
09/01/2006
תאריך:
כב' השופט א. טובי

בפני
:

שבת חיים

בעניין:
התובע
עמיאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
עזבון המנוח שאול רווח ז"ל באמצעות יורשיו:
1. חווה רווח

2. אביב רווח

3. איזיק רווח

4. הילה רווח

5. עדי רווח
(קטינה)
6. יאיר רווח (קטין)

הנתבע
פסק דין
1. לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה, הודיע ב"כ הנתבע כי שולחו הלך למצער לעולמו ביום 23.9.2005. ביום 15.12.2005 הוריתי על תיקון כתב התביעה כך שתחת הנתבע יבוא עזבונו באמצעות אלמנתו וחמשת ילדיו. מטעמי נוחות, אתייחס להלן ב

פסק דין
זה, אל המנוח כאל הנתבע.

2. התובע, יליד 14.6.1974, אשר עסק במועדים הרלוונטיים כצלם, הוזמן ביום 20.8.96 לבצע צילומים בחתונה שנערכה באחד מאולמות השמחות בחיפה. כאשר החל טקס הקידושין התקשה התובע לבצע מלאכתו בשל התגודדות האורחים סביב החופה, ולכן בקש את האורחים לפנות מעט מקום על מנת שיוכל להנציח את האירוע. לפתע וללא כל סיבה, תקף אותו הנתבע בכך שהכה בעוצמה מכת אגרוף בעינו השמאלית (להלן: "התאונה").

בעקבות התאונה נגרמו לתובע נזקי גוף בגינם הוגשה תביעתו העומדת פניי.

3. ממקום האירוע הובהל התובע למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה לקבלת טיפול רפואי, שם אושפז למשך ששה ימים. פרופ' ניימן, מומחה מטעמו, קבע בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15%. המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובע נכות בשיעור 10%.

4. בעקבות התאונה הועמד הנתבע לדין פלילי והורשע בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בית המשפט השית עליו מאסר בפועל בן חמישה חודשים אותם ריצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים. בנוסף חויב הנתבע לשלם לתובע פיצוי עונשי בסך 5,000 ₪.

5. בדיון שהתקיים בפני
י ביום 7.7.2005 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו תוצא חוות הדעת שהגיש הנתבע מתיק בית המשפט, וההכרעה תעשה על סמך החומר שהוגש זה מכבר, וסיכומי הצדדים בכתב. עוד הוסכם כי הדיון הנו בשאלת הנזק בלבד לאחר ששאלת האחריות הוכרעה בהליך הפלילי.

6. פרופ' ניימן בחוות דעתו מיום 05.02.01 ציין כי החבלה בעינו של התובע גרמה לבצקת במרכז הרשתית. לאחר היעלמות הבצקת, נותרה במקום הפרעה פיגמנטית עדינה, אם כי נרחבת. על חומרת הנזק מעידה תופעת האישונים על שם marcus gunn שנמצאה חיובית. בשולי חוות דעתו פירט המומחה מה הם הביטויים לאותה תופעה וקבע כי התאונה הנדונה הותירה אצל התובע נכות צמיתה בשיעור 15%. על אף האמור, לא מצאתי בחוות הדעת כל התייחסות למגבלות או להפרעות המתלוות לתופעה עליה דובר, ואף לא התייחסות למידת התפקודיות של הנכות שנקבעה.

בבואי לקבוע את נכותו התפקודית של התובע, הבאתי, בין היתר, בחשבון את השיקולים הבאים - מחד העובדה שחוות דעתו של פרופ' ניימן נעדרת, כאמור, כל התייחסות לפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע אם בכלל. כמו כן נתתי דעתי לכך שהועדה הרפואית של המל"ל, אשר בדקה את התובע כשנתיים לאחר פרופ' ניימן, העמידה נכותו על שיעור 10%. מאידך אין להתעלם כליל מחוות דעתו של פרופ' ניימן, על חסרונותיה, כמו גם מקביעת המל"ל. לטעמי מקצועו של התובע כצלם, מחייב שימוש מוגבר בעיניים ודורש חדות ראיה, ריכוז ומיקוד הראיה משך זמן ממושך.

לפיכך, ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 10%.

7. הפסד השתכרות לעבר

7.1 לטענת התובע, במועד הרלוונטי עבד כצלם והשתכר כ- 2,500 ₪ לכל אירוע. לדבריו, בעקבות התאונה נאלץ לבטל עשרה אירועים והפסיד בגין כך 25,000 ₪. אלא שלא הוצגה תשתית ראייתית להוכחת טענה זו, ומשום מה נמנע התובע מלהציג ספר הזמנות, הסכמים עם אותם צדדים שהזמינו עבודתו, פנקסי קבלות, ספחי שיקים המעידים על החזרים כספיים לאלה ששילמו מקדמות וכיוב' ראיות דרושות ורלוונטיות.

למען הדיוק אציין, כי התובע צירף לתצהירו חוזה לביצוע עבודת צילום אשר נועדה ליום 27.08.96 ותמורתה נקבעה לסך 2,200 ₪. לנוכח סמיכות עבודה זו למועד אירוע התאונה ובשים לב לכך שהתובע אושפז משך שישה ימים, אני נכון לקבוע כי הפסיד ההכנסה האמורה. אולם לבד מעבודה זו לא הצביע התובע כי הפסיד עבודה נוספת כלשהי.

7.2 לבד מכך צירף התובע לתצהירו קבלה המעידה על קבלת סך 250 ₪ ביום 12.02.96 ורישום בכתב יד המעיד על כך שמאן דהו קיבל מידיו החזר בסך 500 ₪ עקב ביטול צילומים. לא נשמע כל הסבר לרלוונטיות של אותה קבלה וכן לא הובאה כל ראיה לגבי זהות הצד שקיבל ההחזר בסך 500 ₪.

7.3 על יסוד האמור, ובשים לב לפרק הזמן שבו היה התובע באי כושר, אני קובע באופן גלובלי כי נגרמו לו הפסדי השתכרות לגבי תקופת העבר בסך 5,000 ₪ נכון למועד האירוע. סכום זה כשהוא משוערך להיום מסתכם בסך 6,877 ₪.
8. הפסדי השתכרות לעתיד

8.1 בתצהירו טען התובע כי עובר לתאונה השתכר בממוצע כ- 6,000 ₪ לחודש. דא עקא שלא הובאה כל ראיה כדי לאושש טענה זו ולא הוצג כל תיעוד שיש בו כדי לתמוך בה. באותו תצהיר ציין התובע כי במהלך שנת 95 פתח עסק עצמאי. משכך, יכול היה להציג הפנקסים והדוחות הרלוונטיים לצורך הוכחת הכנסתו. למצער, לא ראה התובע לעשות כן.

8.2 כמו כן, ציין התובע כי נהג לבצע שירותי צילום עבור עסקים אחרים בתמורה מוסכמת מראש. מר כרמל יתר אשר תצהירו הוגש מטעם התובע הצהיר כי הפנה את התובע לא אחת לבצע עבודות צילום עבור העסק שבו עבד. עבודות אלו התווספו לעבודתו העצמאית של התובע. אלא שגם כאן לא הוצגה כל ראיה להוכחת ההכנסה הממוצעת מאותן עבודות. יש להניח כי ניתן היה למצוא על נקלה תיעוד המצביע על הזמנות העבודה שנעשו והתמורה ששולמה בגינן. הימנעותו של התובע מהמצאת מסמכים שיש בהן לאושש טענותיו, עומדת לו לרועץ.

8.3 אינדיקציה לגבי הכנסתו של התובע, ניתן למצוא דווקא במכתבו של המל"ל מיום 27.08.03 המודיע על תשלום גמלת נכות מעבודה בגין התאונה נשוא הדיון. נאמר כי הבסיס לחישוב הגמלה נעשה על פי שכר רבע שנתי בסך 3,771 ₪. יוצא אם כן שהכנסתו המדווחת של התובע אינה עולה על סך 1,257 ₪ לחודש.

8.4 לא מצאתי יסוד לטענות התובע לגבי אבדן הכנסה בסך 15,000 ₪ לחודש. סכום זה נעדר כל תשתית ואחיזה במציאות. הטענה כי אלמלא הפגיעה בתאונה נשוא הדיון, היה עסקו של התובע משגשג ומצליח אף היא אינה מובנת מאליה. ודוק - התובע עצמו בתצהיר תשובותיו לשאלון הודה כי לאחר הפגיעה עבד כשכיר בחנות צילום ואולם עבודתו הופסקה לאחר שהחנות נסגרה בשל הפסדים שצברה (תשובה 28 לתצהיר התשובות). אין להסיק מכך כמובן מניה וביה כי גורל עסקו של התובע, אילו המשיך לעבוד כעצמאי, היה דומה, אך מנגד אין לקבל את הסכומים להם טען ללא תשתית ראייתי של ממש.

8.5 על יסוד האמור לעיל, ובשים לב לתלושי השכר אותם צירף לסיכומיו, המתייחסים לתקופה שלאחר אירוע התאונה מחד, ובהתחשב בגילו הצעיר וסיכוייו להתפתח מקצועית ולהגדיל את היקף הכנסתו, אני קובע כי הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות לעתיד יהא שכר בסך 4,500 ₪ לחודש.

8.6 לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 91,674 ₪ ( 3,500 ₪x 10% x מקדם היוון 261.9255).

9. הוצאות ועזרת צד ג'

המדובר בראש נזק ספציפי אותו יש להוכיח בראיות של ממש ואין די בהעלאת טענות לעניין זה באופן סתמי. הוצאות הטיפול הרפואי מכוסות על ידי קופת חולים ולא הוכח כי התובע נדרש לטיפולים פרטיים או לתרופות מיוחדות שאינן נכללות בסל הבריאות.

בנסיבות איני סבור אף כי התובע נזקק לעזרת צד ג'. מדובר בפגיעה שלא היה בה כדי להגביל את התובע בתפקודו היום יומי ועל כן לא נדרשה עזרה מיוחדת בגינה הוא זכאי לפיצוי.

10. כאב וסבל

בשים לב לשיעור הנכות שנקבעה, ובהתחשב בהיקף הפגיעה, ימי האשפוז ומכלול הנסיבות, ראוי לעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך 30,000 ₪.

11. סיכום

סיכומו של דבר אני מחייב את העיזבון הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום סך 128,551 ₪, לפי הפירוט הבא:
הפסד השתכרות לעבר 6,877 ₪
הפסד כושר השתכרות לעתיד 91,674 ₪
כאב וסבל 30,000 ₪

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מתוך הסכומים שנפסקו לעיל יש לנכות את תשלומי המל"ל ששולמו לתובע בגין התאונה, כשהם משוערכים ממועד התשלום.

12. מאחר ולא הוטל עיקול על נכסי המנוח, איני רואה מקום להידרש לבקשה לאישור עיקול. התובע רשאי לנקוט בהליכים כפי שימצא לנכון לשם ביצוע פסק הדין.

ניתן היום ט' בטבת, תשס"ו (9 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
א. טובי
, שופט

הקלדנית: חגית ב.









א בית משפט שלום 14772/02 שבת חיים נ' חווה רווח, אביב רווח, איזיק רווח, הילה רווח, עדי רווח (פורסם ב-ֽ 09/01/2006)