פסקי דין על מ.מ.קצרין | פסקי דין על גבריאל ויצמן

10519-04/18 חנ     14/05/2019




חנ 10519-04/18 מ.מ.קצרין נ' גבריאל ויצמן








בית משפט השלום בקצרין



ח"נ 10519-04-18 מ. מ. קצרין נ' ויצמן




בפני

כבוד השופט רונן פיין


בעניין:

מ. מ. קצרין



המאשימה


נגד


גבריאל ויצמן



ה
נאשם




הכרעת דין

ראשית, כמצוות הדין והואיל ואני מניח כי אינכם יכולים עוד לחכות,
אבקש להודיע כי החלטתי את הנאשם, לזכות.
עסקינן בכתב אישום אשר הוגש ע"י תובע עירוני,
ובנאשם אשר החליט כי עבורו העניין איננו עניין של כסף, כי אם עניין עקרוני.
בוודאי שמתם לב ואינכם טועים, כי בחרתי לנסח הכרעת הדין בחרוזים.
מדובר ב"סגירת מעגל" עבורי וכולי תקווה כי לא אמצא מגזים.
"סגירת מעגל" על שום מה?
על שום עבודה סמינריונית משנה א' של לימודי המשפטים, אשר
מבחינת הציון הסופי אותו קיבלתי, הסתיימה בדרך איומה.
באופן כללי אומר כי מנחה העבודה לא אהב המסקנה אליה הגעתי שם,
כי בפסיקת בתי המשפט בישראל (אז), ההומור נעלם.
לביסוס מסקנתי הבאתי בין השאר דוגמא לפסיקה זרה, באנגלית, כנגד נאשמת בשם - אמה,
במסגרתה הרשיע בית המשפט הנאשמת, תוך שהנו מנסח ההרשעה כולה - בחרוזים כפואמה.
לצערי אינני כה כשרוני ולא אוכל לנסח הכרעת הדין כולה כך,
שכן אז בוודאי ניתן יהיה לקרוא לכך מתנה.
ועל כן אומר בטרם אמשיך - כי אבקשכם לעיין בכל
הכרעת הדין, עד לשורה התחתונה.
בתמצית טוענת המאשימה כאן, כי הנאשם פעל שלא כדין וחנה ללא תשלום,
כאשר הנאשם טוען, כי בהתאם למופיע על גבי התמרור תחתיו חנה, לא היה עליו לשלם מאום.
הדיון הפורמאלי ארוך ועל כן אקצר,
ואומר כי לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנאשם צודק יותר.
למרות היות המקום בו חנה הנאשם מקום חניה מוסדר,
התמרור במקום היה ברור בהוראותיו - מי שחונה פחות משעתיים, מתשלום מופטר.
מאז, זרמו לשמחתנו הרבה מים בנחלי הגולן ומשם לכנרת,
התמרור הוחלף באחר ופקחית המועצה בחרה לעבוד בעבודה אחרת.
וכעת על מי שמבקש להנות מפטור מתשלום לאותן שעתיים,
להפעיל אמצעי תשלום, שאם לא כן, ייתכן כי ייאלץ לשלם כפליים.
סוף דבר - זיכוי הנאשם וזכות ערעור לביהמ"ש המחוזי כדין.
וכעת לנוסח המקובל ולדרך המלך - נוסח מלא של הכרעת הדין.

בראשית הכרעת הדין וכמצוות סעיף182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מודיע בית המשפט כי החליט לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום
.

רקע
על פי עובדות כתב האישום, ביום 26/3/17 בשעה 13:51 העמיד הנאשם את רכבו, רכב מ.ר. 1776237 (להלן: "הרכב") במקום חניה מוסדר באמצעות תמרור 817 (אבני שפה כחול לבן) ותמרור 439 (שילוט עם מסר מחייב), הנמצא ליד מרכז איתן בקצרין.
הנאשם קיבל דו"ח חנייה בצורת הודעת קנס בגין חניית רכב שלא כדין, לא שילמה וביקש את יומו בבית המשפט, תוך מימוש זכותו להישפט בגין העבירה הנטענת כנגדו.
במסגרת כתב האישום שהוגש הואשם הנאשם בעבירה על הוראות סעיף 5(א) לחוק עזר לקצרין (העמדת הרכב וחנייתו), התשע"א-2010 (להלן: "חוק העזר").
מעשה העבירה בהתאם לאישום הנטען, הוא העמדת או החנית הרכב במקום חניה מוסדר מבלי לשלם אגרת הסדר חניה ומבלי להצמיד כרטיס חניה בר תוקף לחלון הרכב.

ההליכים בתיק וטענות הצדדים
בישיבת ההקראה מיום 3/10/18 השיב הנאשם לאישום וטען כי כאשר החנה את רכבו ראה תמרור בו היה רשום "שימו לב - שעתיים ראשונות ללא תשלום" (להלן: "מסר 1"). כאשר חזר לחניה תוך זמן קצר, גילה את דו"ח העבירה בה הואשם (להלן: "דו"ח החניה"). הנאשם צילם את התמרור (הוצג והוגש לתיק, סומן נ/1) וניגש מיד למועצה להצדיק נסיבות החניה אך נדחה ונשלח "לספר את זה לשופט".
הנאשם טען כי כעבור שנה חזר למקום וזיהה שהתמרור הוחלף באחר (התצלום הוצג והוגש לתיק, סומן נ/2) וכעת רשום נוסח שונה: " בהפעלת אמצעי תשלום שעתיים ראשונות ללא תשלום" (להלן: "מסר 2").
ב"כ המאשימה סבר כי מדובר בהיתממות, קיבל את טענת הנאשם כי פעל בתום לב והציע לסיים התיק בהסדר סמלי.
יוזכר כי סכום הקנס המקורי הנו סך של 100 ₪.
הנאשם סרב להצעה בטענה כי הוטעה ופעל בתום לב בהסתמכו על הכתוב בשילוט.
ביום 19/2/19 התקיים בפני
דיון הוכחות בתיק.
במסגרת פרשת התביעה נשמעה עדות הפקחית לשעבר הגב' מריאנה רולדן והוגשו הראיות הבאות: פלט היסטורית דו"ח מיום
סומן מ/1; תמונות הרכב ממועד האירוע, סומנו מ/2, העתק דו"ח מיום 26/3/17, סומן מ/3; בקשת הנאשם להישפט ותשובת המאשימה, סומן מ/4.
הגב' מריאנה רולדן העידה כי ערכה את דו"ח החניה וצילמה את התמונות שצורפו לו. היא עמדה על השוני שבשני השלטים והעידה כי התמרור עם מסר 2 הועמד במקום לאחר שעזבה את עבודתה במרץ 2018.
הנאשם טען במסגרת הגנתו כי אין לחייב אותו בקנס והעיד כי הוראות מסר 1, תמונה סומנה נ/1,
הצביעו על כך שהחניה בשעתיים הראשונות היא חינם להבדיל מהוראות מסר 2, תמונה סומנה נ/2, המבהירות כי יש להפעיל אמצעי תשלום בכדי לזכות בהטבת שעות החניה חינם.
בחקירה נגדית אישר הנאשם כי אינו מכיר את חוקי העזר בענייני חניה בקצרין.
בסיכומים מטעמה, הפנתה המאשימה לפסיקה המבססת טענתה כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה בגינה עובר הנטל לפתחו של הנאשם להוכיח שעשה כל שניתן בכדי להימנע מביצוע העבירה.
המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם וטענה כי התמרור ובו מסר 1 אינו פוטר את החונה מהוראות סעיפים 4 ו-5 לחוק העזר בהם נקבע כי אדם המעמיד רכבו במקום חניה מוסדר חייב להציג אסמכתא לתשלום אגרת החניה, וככל שאינו משלם באמצעות יישומון סלולרי, מחויב להצמיד כרטיס חניה בר תוקף לשמשה הקדמית או לחלון הרכב.
המאשימה טענה כי ההיגיון העומד מאחורי הוראות אלה, הוא הצורך בפרטים על שעת החניה לרבות מדידת הזמן לחישוב הטבת החניה בחינם.
המאשימה הגישה לתיק נוסח מלא של חוק העזר.
בסיכומים מטעמו טען הנאשם כי פועלה של הרשות להחלפת התמרור ושינוי המסר המחייב, מסביר את ההכרה בכשל המשפטי ובצורך ליידע האזרחים כחוק ובאופן ברור, כי בכדי לזכות בהטבת החניה החינמית יש להפעיל אמצעי תשלום.
לטענת הנאשם, גם בעבירות של אחריות קפידה יש צורך לידע נהג בבירור ולהזהירו מפני העבירה.
הנאשם טען כי מתוך עקרון הצדק לא יתכן כי יורשע לאחר שציית לתנאי תמרור שהוחלף ולכן הוא פונה לבית המשפט כי יבטל האישום או לחילופין יזכה אותו מכל אשמה.

דיון והכרעה
:
השאלה העומדת להכרעת בית המשפט, הינה האם עלה בידי המאשימה להוכיח כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, פעל הנאשם בניגוד להוראת תמרור 439 שהוצב במקום, להסדרת החניה בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק העזר?
חוק העזר - סעיפים עיקריים נוספים
בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק העזר "מקום חניה" הנו מקום שהותרה בו חניה לפי סעיף 2 לחוק.
סעיף 2 לחוק העזר קובע דרך הסדרת חניית רכב באמצעות רשות התמרור המקומית ולרבות איסור, הגבלה והסדרת העמדתו של הרכב וכן קביעת הימים, השעות והמקומות בהם מותר להעמיד ו/או לעצור הרכב.
סעיף 3 לחוק העזר קובע כי משנקבע מקום חניה מוסדר, יסומן בין השאר באמצעות תמרורים וכי אדם לא יחנה או יעמיד רכב, אלא בכפוף להוראות התמרור ובלבד ששילם אגרת חניה בהתאם למוגדר בסעיף 7 לחוק העזר.
סעיף 4 לחוק העזר קובע דרך תשלום אגרת החניה.
סעיף 7 לחוק העזר קובע כי אין להעמיד או להחנות רכב אלא רק לאחר תשלום אגרת חניה.

דיון
אין חולק כי הנאשם החנה את רכבו במקום חניה מוסדר ולא שילם אגרת חניה.
על סמך הראיות שהציג בפני
הנאשם ועל סמך עדות פקחית המאשימה אשר רשמה את דו"ח החניה, אין חולק כי תמרור 439 שהוצב במקום עת נרשם דו"ח החניה, כלל מסר 1, מסר המפנה תשומת הלב לכך כי החניה בשעתיים הראשונות, הינה ללא תשלום.
מעיון בנ/1 עולה כי לא מופיע כל תנאי לקבלת אותה "הטבת חינם".
הנאשם העיד כי חנה במקום כרבע שעה ולא פעל להסדרת תשלום לאור המופיע ע"ג התמרור, שכן הבין מן האמור כי אין עליו לשלם על החנייה, ככל ואין בכוונתו לחנות מעבר לשעתיים.
המאשימה לא הביאה כל עדות או ראיה לסתור עדות זו.
כאמור הנאשם מואשם כי פעל בניגוד להוראות סעיף 5(א) לחוק העזר, המובא במלואו והמורה כדלקמן (הדגשות שלי, ר.פ.):
5. (א) הוצב במקום חניה מוסדר מכשיר לרכישת כרטיסי חניה חייב אדם המעמיד רכב במקום חניה מוסדר –
(1) להצמיד, מיד עם העמדת הרכב, כרטיס חניה בר תוקף שתמורתו שולמה, לשמשה הקדמית או לחלון הדלת הקדמית של הרכב, בצד הפנימי הקרוב למדרכה; כרטיס החניה יוצמד לאחר תלישה או סימון או גירוד של חלקים ממנו, כך שאדם העומד מחוץ לרכב יוכל להבחין בסימון של שעת החניה, היום בחודש והיום בשבוע, המסומנים בכרטיס החניה;
(2) לציית ולמלא אחר כל ההוראות המפורטות על גבי כרטיס החניה או על גבי הכריכה הצמודה לאגדן של כרטיס החניה או על גבי תמרור המוצב ומסומן בשטח המיועד לחניה.
בסיכומים מטעמה טענה המאשימה, כי אין התמרור פוטר מהוראות חוק העזר הקובע כי ככל שאדם אינו משלם באמצעות יישומון סלולרי, הוא מחויב להצמיד כרטיס חניה בר תוקף לשמשה או לחלון הרכב.
לאחר עיון בהוראות החיקוק עליו מבוסס האישום כאן, מצאתי לנכון לדחות טענת המאשימה מן הטעמים הבאים:
ראשית, אין בסעיף 5(א) לעיל, כל אזכור לחובת הפעלת יישומון סלולרי.
הפעלת יישומון סלולארי מוסדרת, כך אני מבין, במסגרת הוראות סעיף 4 לחוק העזר הקובע כי את תשלום אגרת החניה ניתן לבצע באמצעות טלפון נייד.
שנית, מהוראות סעיף 5(א)(2) לעיל עולה כי הגם שלא הכיר את נוסח חוק העזר, הנאשם פעל בהתאם להוראת הסעיף בחוק העזר, כאשר ציית להוראות התמרור, עליו הופיע מסר 1, במועד הרלוונטי לכתב האישום.
יוער כי המאשימה ציטטה בכתבי הטענות מטעמה את סעיף 5(א)(1) המחייב תשלום והצגת כרטיס חניה אך החסירה את קיומו של סעיף 5(א)(2) התומך בטענות הנאשם, כי פעל בהתאם להוראות התמרור המוצב במקום בו חנה.
ויודגש, הנאשם כאן הואשם כי עבר על הוראות סעיף 5(א) לחוק העזר, בלבד.
כי לא הצמיד כרטיס חנייה, בהתאם לקבוע באותו סעיף.
אין כתב האישום מפרט עבירה על סעיף נוסף בחוק העזר או על כל סעיף חוק אחר.
אין חולק כי בחלוף הזמן הוחלף תמרור 439, עליו מופיע כיום מסר 2, הקובע כי בעת הפעלת אמצעי תשלום, יופטר מחנה הרכב מתשלום בעבור השעתיים הראשונות.
קרי, פטור מותנה.
אני סבור שאכן קיים היגיון במסר 2 ובהסבר שהעלתה המאשימה במסגרת סיכומיה, כי הפעלת יישומון
במכשיר הסלולרי מהווה אמצעי לפיקוח על מועד תחילת החניה וקיזוז התשלום בהתאם להטבה.
ברי כי במצב הקיים לאחר הצבת תמרור מסר 2, על כל נהג המחנה רכבו בחניה במקום, קמה החובה להפעיל אמצעי תשלום עם העמדת הרכב ולנהוג בהתאם להוראות סעיפים 4-10 לחוק העזר.
במקרה זה ובאם יפעל מחנה הרכב בניגוד להוראות חוק העזר יואשם בעבירה של אחריות קפידה, כנטען ע"י המאשימה בסיכומיה, בהיותה עבירה הנמנית על מגוון עבירות התעבורה.
אז יוכח מן הסתם היסוד העובדתי של עבירה על הוראות החוק, כאשר בעבירות מסוג זה כידוע, די בהוכחת היסוד העובדתי על מנת להרשיע נאשם ואין בית המשפט נדרש לרדת לחקר מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע בעבירה.
על כן, יש לבחון בראש ובראשונה אם הוכחו יסודות העבירה העובדתיים ברמה הנדרשת במשפט הפלילי. ראו דברי הנשיא שמגר במסגרת ר"ע 213/83 אסולין נ' מדינת ישראל (מיום 26/2/84):
"הטלת אחריות פלילית, מבלי שתיבדק מחשבתו הפלילית של הנאשם בעת המעשה, יש עמה הכבדה והחמרה עם הנאשם. רבים המקרים, בהם מורשע נאשם בעבירה של איסור מוחלט, מבלי שהתכוון כלל לעבור עבירה זו. אולם בד בבד, ומשום ההחמרה עם הנאשם באשר ליסוד הנפשי, יקפיד בית המשפט הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי, אם אמנם התקיימו יסודות אלה. למותר להוסיף, כי כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי זה או אחר הנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו את הנאשם".
לפי מסכת הראיות בענייננו, ברור כי במסר 1 ע"ג התמרור לא הייתה כל דרישה להפעלת אמצעי תשלום כתנאי לקבלת אותה "הטבת החינם".
הוראות סעיף 5(א) לחוק העזר לא מזכירות התנאי המופיע כיום על גבי התמרור.
רשות התמרור של המאשימה היא אשר הציבה התמרור בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק העזר והיא שבחרה הנוסח המופיע על גביו.
מכך אני מגיע למסקנה כי לא זו בלבד שלא מתקיימים יסודות עובדתיים לעבירה על סעיף 5(א) בחוק העזר כפי כתב האישום, אלא שעלה בידי הנאשם להראות כי פעל בהתאם להוראות סעיף 5(א)(2) לחוק העזר, כמפורט לעיל.
במסגרת ע"פ 281/69 אנוש בר-שלום נ. מדינת ישראל (מיום 7/9/69), שם זוכה נאשם בשל אופן כתיבת שעות החנייה על גבי תמרור איסור חנייה נקבע:

"
...בזמן שנהג נוהג את רכבו ברחוב פלוני ונתקל בתמרור המוצב ליד הרחוב, אין עליו לכלכל את נסיעתו וחנייתו אלא בהתאם למה שכתוב על גבי התמרור...
...מחובת הרשות, בבואה להציב תמרור כנ"ל, להבליט את כוונתה בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, כך שהכיתוב על התמרור אינו מצריך פרושים מצד הנהג והוא אינו חייב להרהר בדבר משמעותו
...".

בענייננו ראשית, אין לצפות לדעתי מכל מאדם שיכיר על בוריו חוק העזר הנוגע לחניית רכב.
לטעמי, העובדה כי המועצה בחרה לתקן הנוסח המופיע ע"ג התמרור, מלמדת כי מדובר היה בנוסח מטעה, אשר היה צורך בהבהרתו או לכל הפחות, בניסוחו מחדש.
ברור כשמש כיום, כי "כוונת המשורר" הייתה אחרת.
אך במועד נשוא החנייה כאן, נלמדת הכוונה מלשון התמרור.
לטעמי במקרה כאן, אינני נדרש לעזרתו של בלשן או למומחה אחר ללשון העברית.
לשון התמרור הייתה ברורה כשמש.
כתוב בדיו אדומה ובאותיות קידוש לבנה:
"שימו לב - שעתיים ראשונות ללא תשלום"
וכך פעל הנאשם.

סוף דבר
:
ממכלול הראיות הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים, כי הנאשם עבר על
הוראות סעיף 5(א) לחוק העזר, במועד הרלוונטי לכתב האישום שלפניי.
אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום נשוא תיק זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 45 ימים
.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, במעמד הצדדים.














חנ בית משפט שלום 10519-04/18 מ.מ.קצרין נ' גבריאל ויצמן (פורסם ב-ֽ 14/05/2019)