פסקי דין על קבוצת ש.ניר מערכות ביטחון תחזוקה וניקיון בע"מ | פסקי דין על גליל פסגות כ"א | פסקי דין על אמנה אבו סוייד |

65074-12/15 א     16/05/2019




א 65074-12/15 קבוצת ש.ניר מערכות ביטחון תחזוקה וניקיון בע"מ נ' גליל פסגות כ"א בע"מ, אמנה אבו סוייד








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 65074-12-15 קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ
נ' גליל פסגות כ"א בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
מאג'דה ג'ובראן מורקוס


תובעים

קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ
ע"י עו"ד רון אביב


נגד


נתבעים

1.גליל פסגות כ"א בע"מ

2.אמנה אבו סוייד
ע"י עו"ד שלומי כהן






פסק דין


בפני
י תביעה כספית על סך של 492,740 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבעות. התובעת והנתבעת מס' 1 התקשרו
בהסכם לאספקת שירותי כח אדם. הנתבעת מס' 2 הינה בעלת המניות בנתבעת מס' 1.

העובדות שבבסיס המחלוקת:
התובעת
הינה חברה העוסקת בתחום כח אדם , שמירה וניקיון.
הנתבעת מס' 1 הינה חברה אשר עוסקת אף היא במתן שירותי כח אדם וניקיון. נתבעת מס' 2 הינה בעלת המניות בנתבעות 1.

התובעת טוענת כי התקשרה על הנתבעות כקבלן משנה בהסכם למתן שירותים ללקוחות התובעת.

התובעת טוענת כי על מנת להקל על קבלני המשנה


לשלם לעובדים ולספקים
היא שילמה לקבלני המשנה עבור השירותים שסופקו מראש כמקדמות.
התובעת טוענת כי עם הזמן החלה לקבל תלונות של עובדים כי לא קיבלו את שכרם מהנתבעות וכך גם היה עם ספקים שטענו כי התשלומים לא משולמים באופן סדיר וכראוי. למעשה אותם ספקים ועובדים דרשו את התשלום מהתובעת ישירות
בהיותה הקבלן הראשי וכאחראית למעשי הנתבעות.
התובעת טוענת כי למרות שלא היתה צד להסכם עם אותם ספקים ולא היתה מעסיקתם הישירה של אותם עובדים , היא שילמה את התשלומים ישירות לספקים ולעובדים. בכך טוענת התובעת כי שילמה את הסכומים פעמיים, פעם לנתבעות להן שילמה מראש על מנת לכסות את אותם תשלומים ופעם נוספת לעובדים ולספקים.
התובעת טוענת כי אין מנוס מהקביעה כי התשלומים ששילמה לנתבעות הגיעו לכיסיהם של הנתבעות במקום להגיע לעובדים והספקים. בכך , טוענת התובעת כי הנתבעות התעשרו שלא כדין על חשבונה.
על פי הנטען בתצהירי התובעת
בין החודשים דצמבר 2012 ועד מאי 2013 נשאה בתשלומי כפל בסך כולל של 447,739 ₪.
לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת העתק מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 אצלה.
עוד מציינת התובעת כי חלק מהעובדים אף הגישו תביעות נגד התובעת ונגרמו לה בשל כך הוצאות אותם העריכה בתביעה בסכום של 25,000 ₪.
התובעת טוענת בנוסף כי בהתאם להסכם שנחתם עם הנתבעת 1 היא זכאית לפיצוי מוסכם בסך של 20,000 ₪.
הנתבעות טענו כי ביחס לנתבעת מס' 2 , בעלת המניות בנתבעת 1, הרי שאין לגביה כל עילה באופן אישי ואין בינה לבין התובעת
יריבות.
הנתבעות כפרו באמיתות כרטסת הנהלת החשבונות שהגישה התובעת וטענו כי ישנו סכום בסך של
334,200 ₪
המופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ואשר מעולם לא הגיע לנתבעת 1. הנתבעות טוענות כי התובעת טוענת כי שילמה לעובדים אולם אין ולו בדל ראיה לביצוע התשלומים הנטענים.
הנתבעות טוענות כי הקשר עם התובעת נוצר באמצעות אדם בשם תאיר אור. אותו תאיר אור
פנה לנתבעת 1 מאחר וזו האחרונה הינה בעלת רישיון להעסיק כח אדם.
תאיר אור גייס את העובדים שהועסקו בנתבעת 1 . מתוך הסכומים ששולמו על ידי הלקוחות, קיבלה הנתבעת 1 7% והיתרה הועברה לתאיר.
עוד טוענות הנתבעות כי התובעת היתה עוקבת אחר שעות העבודה של העובדים ומעבירה דוח נוכחות לנתבעת וזו האחרונה היתה מעבירה את תלושי השכר של העובדים בהתאם לדוח של התובעת, לבדיקה ואישור. לאחר האישור
היתה התובעת מעבירה את הסכומים המאושרים לנתבעת ביחד עם תוספת הרווח המגיעה לה, ואז היתה הנתבעת משלמת לעובדים.
הנתבעות טוענות כי בחודש אוגוסט 2013 נמנעה התובעת להעביר את דוחות השעות של העובדים. בדיעבד התברר לנתבעות כי התובעת הפרה את ההסכם וסיפחה לעצמה את עובדי הנתבעת. עוד טוענות הנתבעות כי התובעת שלחה רשימה של עובדים שעל פי הנטען לא קיבלו שכר, אלא שלטענות הנתבעות לא מדובר בעובדים של הנתבעת 1.
בהמשך התובעת לא שילמה לנתבעת את המגיע לה וניתקה עימה כל קשר.
הנתבעות טוענות כי לנתבעת אין כל חוב כלפי התובעת והן מפנות לכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתביעה בה מופיע חוב של 334,200 ₪,
בה בעת שמכתב התראה מיום 14.10.13 שנשלח לנתבעת בידי בא כוחה של התובעת (צורף לתצהירי התובעת) צויין חוב לפי הכרטסת בסכום של 113,540 ₪.

דיון והכרעה:
מטעם התובעת העידו שני מצהירים: מר אורי אלבנז, הבעלים של התובעת וכן מר אוסמה חרבג'י רואה חשבון ועובד התובעת. מטעם הנתבעות העידה נתבעת מס' 2 בעצמה וכן העד מוחמד אבו
סויד, אחיה של הנתבעת 2 ומי שהיה המנהל בנתבעת 1.
כאמור לעיל, לתצהיר עדי התובעת צורף ההסכם עם הנתבעת 1 , כרטסת הנהלת חשבונות וכן מכתב התראה מיום 13.10.13 שנשלח לנתבעת 1 באמצעות בא כוחה של התובעת דאז, עו"ד כסלו-ספקטור (להלן: "מכתב ההתראה")
מר אלבז, המנהל והבעלים של התובעת,
סיפר בחקירתו הנגדית כי מאיר אור חבר לנתבעת 2 בגלל החוק של קבלני כח אדם וכי העבודה היתה מול מאיר כנציג הנתבעת. (עמוד 4-5
לפרוטוקול מיום 28.3.19)
כשמר אלבז נשאל לגבי המספרים והפרטים שהובאו בתצהירו הוא לא ידע להשיב והפנה למר חרבג'י שהיה בדין ודברים עם הנתבעת. הדברים נכונים לגבי גובה החוב הנטען בסך של 334,200 ₪
(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 29-31)
העד ידע להשיב כי שילם במקום הנתבעת למשך חודש אחד עבור שכר העובדים
אם כי היו לטענתו גם תשלומים לספקים(עמוד 6 לפרוטוקול מיום 28.3.19 שורות 30 -32).
העד מר חרבג'י ציין בחקירתו הנגדית כי העבודה עם הנתבעת היתה באמצעות מאיר. (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 28.3.19 שורות 1-3).
מר חרבג'י סיפר בסעיף 12 לתצהירו כי תשלום הכפל עבור העובדים היה ביחס
לחודשים דצמבר 2012 ועד מאי 2013. כאשר נשאל על כך בחקירה הנגדית, השיב מר חרבג'י כי זה היה עד ספטמבר וכי מדובר בטעות. הוא השיב
כי העבודה האחרונה בוצעה עבור חודש אוגוסט וסיום התקשרות היה לקראת 13.9.13. לטענתו הוא עלה על הטעות הזו כאשר עיין בתצהירו יום לפני הדיון (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 19).
לא רק שהעד חרבג'י שינה מעדותו ביחס לאמור בתצהיר, אלא שעדותו בעניין זה אינה מתישבת עם עדותו של מר אלבז שהעיד כי תשלום הכפל היה ביחס לחודש אחד כאשר גם בתצהיר של מר אלבז עצמו הופיע אותו סעיף 12 שבו דובר על תשלום כפל למשך החודשים שבין דצמבר 2012 ועד מאי 2013.
בנוסף, למרות שעדי התובעת ציינו כי שילמו
ישירות לעובדים , אין כל הוכחה לגבי תשלומים אלה. אין שמות של אותם עובדים ולא ידוע מה מספרם של אותם עובדים. כפי שציינתי לעיל גם לא ברור
מה התקופה הנטענת לגביה שולם שכר העובדים כאשר עדות מר אלבז ומר חרבג'י אינה תואמת האחת את השניה ואינה תואמת את האמור בתצהיר מטעמם.
עוד נטען על ידי התובעת כי ישנם עובדים שהגישו נגדה תביעה לגבי שכרם. גם ביחס לטענה זו אין כל ראיה ולא הוגשו כתבי תביעה ופסקי דין שניתנו.
מר חרבג'י נשאל אם יש לו תביעה להראות של עובד שהגיש תביעה נגד התובעת והשיב :
"לא פה, אני יכול לצרף, יש תביעות שהוא נתבע בצד ג' . יש תביעות שהיו בשנת 2015 על עובדים שעבדו גם בגליל פסגות ולא קיבלו את הכספים.
ש.
איך אני יודע ? יש רשימות?
ת. בוודאי יש לי רשימות
ש. תציג לי אותם.
ת. יש לי פה את הרשימות שנקלטו בחודש 2013 בעקבות העובדה שגליל פסגות קיבלה כספים ולא שולמו משכורות לאותם עובדים , נאלצנו לקלוט את העובדים ולשלם להם שוב, שילמנו לגליל פסגות את הכסף ושילמנו לעובדים ובגלל זה יצא החיוב של 284,000 ₪. יש לי את השמות של האנשים"

(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 28-31)
למרות שיש לתובעת את הפרטים של אותם עובדים שנטען כי נקלטו על ידה כעובדים, לא הוגשו כראיה תלושי שכר של אותם עובדים או לכל הפחות רשימה של אותם עובדים וכאמור איננו יודעים אפילו מה מספרם של אותם עובדים. כמו כן,
לא הובא להעיד ולו עובד אחד מבין אתם עובדים שנטען כי נקלטו על ידי התובעת עצמה לאחר ששכרם לא שולם על ידי מעסיקתם גליל פסגות.
התובעת מסתמכת בתביעתה על כרסטת הנהלת החשבונות של הנתבעת 1 אצלה.
בסיכומיו בעל פה טען ב"כ התובעת כי מדובר בתיק זה בכרטסת מול כרטסת ועל בית המשפט לבחון את הכרטסת של התובעת מול הנתבעת בבואו להכריע בתביעה.
בעניין זה אציין כהערה מקדימה בטרם אתייחס לכרטסות עצמן כי טענה זו של ב"כ התובעת אין בה ממש. אין די בכרטסת הנהלת החשבונות כדי להוכיח את החוב הנטען של התובעת.
הכרטסת האמורה, אם יש בה כדי להוכיח דבר, היא מוכיחה כי לשיטת
התובעת קיימת יתרת חוב של הנתבעת בספריה. אין די בכך. שכן,
על התובעת להוכיח את זכותה לקבל את אותו
חוב נטען המופיע בספריה ולא להסתפק בלהפנות לאותה כרטסת.
כמו כן,
הכרטסת
הוכנה והוזנה על ידי התובעת עצמה. לא הובא בפני
י אותו חומר גלם שעל בסיסו הוזנו החיובים בכרטסת. ובעניין זה יש להדגיש כי אף שלא צורפו המסמכים האמורים, החומר נמצא בידי התובעת. מפנה בהקשר זה לעדותו של מר' חרבג'י :
"ש:
יש פה מספרי מנה, לפי מה הזנת את הכרטסת.
ת: בוודאי, יש לי פה הכל. מציג את כל האתרים שמרכיבים את ה- 284,000 ₪, מציג בפני
כב' בית המשפט את הרשימה.
הוגש סומן ת/1.

"
(עמוד 10 לפרוטוקול שורות 26-30)
אלא שמעיון בת/1 רואים כי נרשם חיובים שקשורים לתאיר. העד נשאל על כך והבהיר כי תחילה עבדו ישירות עם תאיר אור. מכיוון שתאיר לא היה קבלן שירות כל הפרויקטים שהיו עם תאיר עברו לנתבעת 1. העד הסביר כי אותו קובץ אסקל מועתק משנה לשנה
והוא נשאר באותה כותרת. (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 31-35). וכאן נשאלת השאלה, אם כך הם פני הדברים, מדוע לא צורפה הכרטסת של תאיר אור כדי לוודא שאין כפל חיובים?
עוד אוסיף ביחס לת/1 כי גם אם היה מתיחס לנתבעת 1 , אין בו את הפירוט הנדרש וצויינו בו שמות כנראה של סניפים ואין בכלל להבין אם מדובר בתשלום לעובדים או לספקים. אין חשבוניות על בסיסם נעשה החיוב , אין פירוט דוחות שעות של העובדים או שמותיהם ואין פירוט של הספקים ששולם להם עבור החומרים או חשבוניות בהקשר לכך.
יש רק פירוט של סכומים ובכך לא די.
עוד אוסיף כי באותו ת/1 אין כל רישום לחודש ספטמבר. זאת בניגוד לכרטסת שצורפה לתצהיר ובה צויינו 6 חיובים לחודש ספטמבר בסך כולל של כ- 642,000 ₪ . אם אכן ת/1 מתייחס לנתבעת 1 מדוע אינו תואם את הכרטסת, הרי לפי עדות מר חרבג'י הכרטסת הוזנה על סמך ת/1.

זאת ועוד, התביעה מתבססת על הטענה לתשלומי כפל הן לנתבעת מס' 1 והן לעובדים של נתבעת מס' 1. ת/1 מתיחס לסכומים שונים מינואר 2013
ועד אוגוסט 2013 . אף אם אניח לצורך הדיון כי הסכומים שמצויינים
בת/1 הועברו לנתבעת,
אין בת/1
כדי ללמד דבר על תשלומי כפל . לא ניתן ללמוד מת/1 כי בחודש מסויים נעשה תשלום כפל הן לנתבעת והן לעובדיה.
כפי שציינתי לעיל, בתצהירו ציין מר חרבג'י (וגם הער מר אלבז) כי תשלומי הכפל היו בחודשים דצמבר 2012 ועד מאי 2013 והפנה וצירף לתצהירו את כרטסת הנהלת החשבונות. העד כאמור חזר בו בחקירה הנגדית וציין כי מדובר בטעות וכי זה היה עד ספטמבר. אם נעיין בנתונים בכרטסת ביחס לחודש ספטמבר, רואים כי נרשמו חיובים אלה :
בתאריך 4.9.13 "העברה" על סך של 150,000 ₪. ביום 8.9.13 "העברה" על סך של 50,000 ₪ , ביום 9.9.13 "העברה" על סך של 80,000 ₪, ביום 12.9.13 "העברה" על סך של 28,840 ₪ ,כאשר כל אותם חיובים נרשמו ללא פירוט מספר אסמכתא.
חיובים תחת ההגדרה "העברה"
מגיעים יחדיו לסכום כולל של 308,840 ₪. בנוסף נרשמו בחודש ספטמבר חיובים נוספים האחד מיום 30.9.13 לגביו כן קיים מספר אסמכתא, על סך של 334,200 ₪ ובפרטים לגבי אותו חיוב נרשם
"חיובים". השני, חיוב נוסף מיום 30.9.13 על סך של 3,450 ₪ בו נרשם בפרטים "השכרת רכב".
עיון באותם חיובים בספטמבר לא מביא אותי לסכומים הנתבעים על ידי התובעת. לא אותם חיובים שסווגו "העברה", לא אותו חיוב שסווג " חיובים" ולא סך הכל כל החיובים לאותו חודש.
ובהקשר זה אציין ואדגיש כי התביעה ביחס לחיובי הכפל עבור המשכורות הינה על סך של 447,739 ₪.
עוד אוסיף בעניין זה לגבי הכרסטת כי התובעת צירפה לתצהיריה מכתב התראה שנשלח ע"י באת
כוחה הקודמת של התובעת, מכתב נושא תאריך 14.10.13. באותו מכתב נטען בסעיף כי בהתאם לכרטסת אותה העת חוב הנתבעת כלפי התובעת הוא 113,540 ₪.
עוד נטען כי בנוסף לסכום האמור ישנו חוב בסך של 334,200 ₪
שכר ששולם לעובדים. וכך נאמר במכתב
ההתראה מיום 14.10.13 :
"2. לאחרונה במהלך חודש אוגוסט , גביתם ממרשתי את הכספים המיועדים לעובדים ואלו לא שולמו להם, דבר שאילץ את מרשתי לשלם ישירות לעובדים, בכדי לא להותירם מול שוקת שבורה.
3. רצ"ב למכתבנו זה כרטסת המאששת כי חובכם למרשתי עומד , נכון להיום על הסכום של 113,540 ₪ , סכום אותו היה על חברתכם לשלם זה מכבר וטרם שולם.
4. על סכום זה יש להוסיף את עלויות השכר ששולמו לחברתכם ולא הועברו לעובדים ומרשתי שילמה להם ישירות, זאת כמפורט בחשבונית הרצ"ב ובסך כולל של 334,200 ₪ "

מכתב ההתראה נושא תאריך 10.10.13 דיבר על יתרה שונה בכרטסת.
כמו כן, במכתב נטען כי התשלומים עבור העובדים שולמו עבור אוגוסט וגם ספטמבר. כאמור בתצהירים דובר על דצמבר 2012 ועד מאי 2013 וגם כשהעד מר חרבג'י טען כי מדובר בטעות העד מר אלבז הסביר כי תשלום הכפל היה עבור חודש אחד.(עמוד 6 לפרוטוקול
שורות 31-32)
העד מר חרבג'י
נשאל לגבי אותו מכתב ולפרטים שצויינו בו לגבי כרטסת הנהלת החשבונות ותשובתו
כי מדובר בטעות : "הניסוח של עורכת הדין היה מוטעה" וכי הסכומים שציינה עורכת הדין במכתבה מסתדרים. (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 16-20. התשובה אינה מניחה את הדעת. צויין במכתב כי הכרטסת מראה חוב של 113,540 ₪ בעוד
שהכרטסת שצורפה לתצהירי עדי התביעה מראה חוב של 447,739 ₪ כאשר החיובים בכרטסת שצורפה
היו מספטמבר לפני מועד הוצאת המכתב ביום 14.10.13.
לסיכום נקודה זו, ולאחר בחינת הראיות הדלות שהובאו מטעם התובעת, ובחינת עדותם של שני העדים מטעמה, אני מגיעה למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה. לא ניתן להתבסס על העדויות ולא על הראיות שהוגשו מטעם התובעת. ביחס לעדים, וכפי שפירטתי לעיל ניכר כי מר אלבז לא בקיא בפרטים והפנה בעדותו של מר חרבג'י. ומר חרבג'י בעניין מהותי בתצהירו ביחס לתקופות התשלום הכפול
שינה מעדותו וטען כי מדובר בעדות. וכך גם לגבי הכרטסת, לא ניתן לבסס על הכרטסת שום ממצא שיש בו להוכיח את טענות התובעת לתשלום כפל כנטען בתביעה.
התובעת לא תמכה את טענותיה בראיות אף שאלה נמצאים ברשותה (פרטי העובדים, התביעות שנטען כי הוגשו, חומר הגלם שעל בסיסו הוכנה כרטסת הנהלת החשבונות). הימנעותה של התובעת מצירוף ראיות אלה פועל לרעתה.
לציין כי הנתבעת כפרה באמצעות מנהלה ובעדות שנתן בטענות הנתבעת לתשלום כפל והיא הציגה כרטסת הנהלת חשבונות שלא מראה כל חוב. המצהיר מטעם הנתבעת 1 מר מוחמד הסביר בתצהירו כי ההבדל בין שתי הכרטסות הוא חיוב מיום 30.9.13
בסך של 334,200 ₪ שמעולם לא הגיע לנתבעת 1 . גם בעניין זה התובעת לא הציגה אסמכתאות להעברת הסכום האמור לנתבעת. הוצגו שתי העברות בנקאיות (נ/1 ו- נ/2)
האחת על סך של 50,000 ₪ שהעד לא ידע להשיב לגביה והשניה על סך 80,000 ₪ שדווקא כן מופיעה בכרטסת הנתבעת והוצאה לגביה קבלה(ראו מסמך אחרון בנספח 1ב לתצהיר מר מוחמד).
מר מוחמד הצהיר בתצהירו(סעיף 28) כי בתום חודש אוגוסט 2013 התובעת נמנעה מהעברת רשימת עובדים כפי שהיה נהוג וכי בדיעבד התברר לנתבעת כי התובעת מבלי ליתן הודעה מוקדמת הפרה את ההסכם וסיפחה לעצמה את העובדים.
על האמור בסעיף 28 העד מקר מוחמד כלל לא נחקר.
ב"כ התובעת האריך בחקירה הנגדית לשאול את העד מר מוחמד לגבי מעורבות מר תאיר בעבודות וכי למעשה
מי שהיה הקבלן בפועל היה תאיר אור וכי הנתבעת 1 שימשה
כצינור וקיבלה עמלה בסך 7% . גם בסיכומיה בעל פה האריכה התובעת בנושא. אלא שבבחינת עדות מר חרבג'י עולה כי אותו תאיר אור עבד תחילה
עם התובעת והיא החלה לעבוד עם גליל פסגות בגלל שינוי החוק בשנת 2012 כאשר לתאיר לא היו הרישיון הנדרש בהתאם לחוק בעוד שלגילי פסגות היה. העד הסביר כי בהמשך ההתקשרות עם גליל פסגות הם עשו שימוש באותו דו"ח עם אותה כותרת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 30-35). רוצה לומר, מעורבותו של תאיר אור בעבודות והיותו הנציג בפועל של הנתבעת 1 היתה ידועה לתובעת ולא ברור מה לה להלין על כך כעת. זאת ועוד, לא ברור כיצד יש בטיעון זה ביחס למעורבות מאיר אור כדי לסייע בהוכחת התביעה.
עוד אוסיף כי טענת התובעת להפרת החוזה בין הצדדים
אף היא לא הוכחה מהטעמים שציינתי לעיל. כפועל יוצא נדחית גם התביעה לקבל הפיצוי המוסכם בחוזה.
כך גם ביחס לרכיב התביעה
בגין הוצאות מהגשת התביעות על ידי העובדים
נגד הנתבעת, ובהיעדר הוכחה, התביעה ביחס לרכיב זה של התביעה נדחית אף היא.
לפני סיום, ואף שקבעתי כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, אתייחס בקצרה לתביעה שהוגשה נגד הנתבעת מס' 1 הגב' אמנה אבו סוויד. אזכיר כי הגב' אמנה היא בעלת המניות בנתבעת מס' 1. צירופה באופן אישי כנתבעת ישירה בתביעה לא היה מוצדק בכלל. אין כל עילה לצירופה באופן אישי כנתבעת. לא נטען על ידי התובעת כל טיעון ולא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לבסס הרמת מסך.
לסיכום:

אני מורה על דחיית התביעה על כל רכיביה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות המשפט בסך של 25,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.




ניתן היום,
י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 65074-12/15 קבוצת ש.ניר מערכות ביטחון תחזוקה וניקיון בע"מ נ' גליל פסגות כ"א בע"מ, אמנה אבו סוייד (פורסם ב-ֽ 16/05/2019)