פסקי דין על פלוני ואח' | פסקי דין על פרופ' שמעון דגני | פסקי דין על ד"ר דרור להב | פסקי דין על מכבי שירותי בריאות |

12182-02/19 עא     30/05/2019




עא 12182-02/19 פלוני ואח' נ' פרופ' שמעון דגני, ד"ר דרור להב, מכבי שירותי בריאות






בפני
הרכב השופטים:

כב' השופטת ברכה בר-זיו
[אב"ד]
כב' השופט חננאל שרעבי

כב' השופטת העמיתה שושנה שטמר
המערערים:

פלוני ואח'

ע"י עוה"ד י. לביא ואח'
נגד

המשיבים:
.1 פרופ' שמעון דגני

ע"י עוה"ד נשיץ
, ברנדס
, אמיר ושות'

.2 ד"ר דרור להב

.3 מכבי שירותי בריאות

ע"י עוה"ד הוד
, סוקול ושות'

פסק דין
השופט חננאל שרעבי
:
1. עסקינן בערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת אביגיל זכריה) מיום 3.2.19 שניתן בתיק אזרחי 41493-01-15, במסגרתו נקבע כי עילת התביעה שנוספה בכתב התביעה המתוקן (אותה נפרט להלן) נדחית מחמת התיישנות, בנימוק כי מדובר בעילה חדשה שהתווספה לעילת התביעה המקורית, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי.

רקע בזעיר אנפין ופסק הדין קמא
2. עניינו של התיק קמא בתביעת פיצויים שהוגשה על ידי המערער 1 (להלן: "המערער"), יליד 2.1.1997, בגין רשלנות רפואית בעילה של "חיים בעוולה".
מערערים 2-3 הם הורי המערער ומיטיביו בתובענה.
משיב 2 הוא ד"ר דרור להב
, רופא מומחה במיילדות ובגניקולוגיה שביצע למערערת 2 (להלן: "המערערת") סקירת מערכות בעת הריונה עם המערער במסגרת קופת חולים מכבי, משיבה 3 (להלן: "המשיבה").
יוער כי בתביעה קמא ישנו נתבע מס' 1, פרופ' שמעון דגני
, רופא מומחה במיילדות ובגניקולוגיה שביצע למערערת סקירת מערכות מורחבת באופן פרטי. הוא צורף כמשיב 1 לערעור דנן, אך למעשה הוא משיב פורמלי שלא היה מעורב בפועל בניהול הערעור.
3. התביעה קמא הוגשה ביום 20.1.2015. בכתב התביעה נטען כי בשל התרשלות המשיבים, כל גורם על פי עניינו, נולד המערער כשהוא סובל ממום לב קשה מסוג טטרלוגיה ע"ש פאלוט (tof).
4. בכתב התביעה קמא נטען, בין היתר, כי רשלנות הנתבעים קמא הינה ביחס לטיפול והמעקב הרפואי שנערך למערערת במהלך הריונה, לרבות בעת ביצוע בדיקת סקירת המערכות שבוצעה לה, התרשלות בגינה לא אותרו המומים הלבביים בעת ביצוע הבדיקות.
5. לתמיכה באמור בכתב התביעה צירפו המערערים חוות דעת רפואיות של ד"ר ערן אהרון ופרופ' נתן רוגין.
6. בכתבי ההגנה כפרו הנתבעים קמא באחריות ובנזק. נטען כי המעקב והטיפול הרפואי, לרבות הסקירות, בוצעו על פי סטנדרטים מקובלים, נהוגים וסבירים בעת הרלבנטית לאירועי כתב התביעה והוגשו חוות דעת בתחומים הרלבנטיים.
7. עוד טענו המשיבים להתיישנות התביעה בשים לב להלכות הנוהגות ממועד פסק הדין בעניין הלכת המר ואילך, למועד ההתרשלות הנטענת (בשנת 1996) ולמועד הגשת התביעה (ינואר 2015).
8. בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 25.6.17 הוגשו תחשיבי נזק בתיק קמא לצורך שמיעת הצעת פשרה וזאת מבלי שנשמעו המומחים הרפואיים בתיק קמא.
לאחר מכן התקיים דיון בחישובי הנזק ובהצעת הפשרה, בה הייתה התייחסות גם לסוגיות מהותיות שעלו בתביעה באופן המתאים לאותו שלב דיוני.
9. המערער דחה את הצעת הפשרה ועתר לתקן את כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת רפואית משלימה ותיאור עובדתי ביחס להפרת חובת הגילוי בעיקר בנוגע ליידועה של מערערת לאפשרות העומדת לה לבצע סקירה מורחבת באופן פרטי גם בשלב השני של ההריון.
התיקון הנדרש התייחס להוספת מסכת עובדתית ביחס לד"ר מרקוביץ יעקב ז"ל, אשר נטען כי ביצע למערערת מעקב הריון כנותן שירותים מטעם המשיבה ו/או במסגרתה.
נטען בין היתר כי ד"ר מרקוביץ ז"ל לא יידע את המערערת בדבר אפשרותה לבצע סקירת מערכות פרטית גם בשלב השני של ההריון ובהיקף רחב יותר מזו המבוצעת במסגרת קופת חולים, ובכך הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.
10. השופטת קמא נעתרה לבקשת התיקון בהחלטה מיום 23.1.18, מבלי לגרוע מזכות המשיבים או מי מהם להעלות טענת התיישנות ביחס לטענות החדשות הנובעות מתיקון כתב התביעה.
בהחלטה לעיל נקבע כי ככל שהמשיבים מעוניינים בכך, הם יהיו רשאים להגיש בצמוד לכתב ההגנה טיעון מפורט לעניין ההתיישנות, עליו יגיב ב"כ המערערים במסגרת כתב התשובה, וכך נעשה.
11. מטעמי יעילות ורצון לקדם הטיפול בתיק, טענות ההתיישנות נידונו בבית משפט קמא כבר בשלב מקדמי, ובטרם שמיעת ההליך לגופו.
12. ביום 3.2.19 ניתן פסק הדין החלקי נשוא ערעור זה, במסגרתו, ובחלק הרלוונטי לערעור זה, קבעה השופטת קמא כי התיקון שבוצע בכתב התביעה (לענין הפרת חובת היידוע) הוא בגדר עילת תביעה חדשה שהתיישנה.
נימוקיה של השופטת קמא הינם כדלקמן:
א. אופי הטענה החדשה, היקפה והגורם כלפיו היא מופנית (ד"ר מרקוביץ), מלמדים כי מדובר בעילה חדשה, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה.
ב. בחינת הוראותיו של כתב התביעה המקורי והטענות החדשות המועלות במסגרת כתב התביעה המתוקן מעלה כי הטענה להתרשלותו של ד"ר מרקוביץ ז"ל בביצוע מעקב ההיריון, בכך שלא יידע את המערערת על האפשרות לבצע סקירה מורחבת במסגרות פרטיות היא בגדר "מעשה אחר" כמשמעו של מונח זה בהחלטת כב' השופט זילברטל ברע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית ואח' (24.2.13) - (להלן: "עניין מחאמיד").
ג. אין מחלוקת שהטענה המופנית כלפי ד"ר מרקוביץ ז"ל בדבר הפרת חובת הגלוי לגבי האפשרות לביצוע סקירה מורחבת, לא הוזכרה בכתב התביעה המקורי (גם לא ב"סעיפי הסל"), כך שיש בהוספתה כדי להביא לשינוי באופייה של התביעה המקורית ובסיפור המעשה המיוחס למשיבים.
ד. נקבע כי המסכת העובדתית החדשה אינה אותה מסכת עובדתית כבתביעה המקורית אלא מסכת חדשה. בעוד שכתב התביעה המקורי נסב על טענה להתרשלות בביצוע בדיקת סקירת המערכות, הטענות החדשות במסגרת התיקון מתייחסות להתרשלות בגילוי האפשרות לביצוע בדיקת סקירת מערכות מורחבת ע"י גורם חיצוני למשיבה, וזאת ביחס למעקב הריון ע"י רופא שלא נזכר כלל קודם לכן.
ה. היות שעסקינן בעילת תביעה חדשה, יש לומר כי התיקון התבצע לאחר חלוף תקופת ההתיישנות מכח הלכת הסהר האדום (רע"א 4512/13 הסהר האדום נ' פרופ' מייזנר – 28.8.14).
תמצית טענות המערערים בהוד
עת הערעור ובעיקרי הטיעון
13. בהוד
עת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמם, יצאו המערערים חוצץ נגד הקביעה כי תיקון כתב התביעה, כמתואר לעיל, מהווה עילת תביעה חדשה, וטענו כדלקמן:
א. תיקון כתב התביעה קמא התבקש על דרך הוספת טענת רשלנות נוספת נגד המשיבה, ואינו מהווה עילת תביעה חדשה. עילת התביעה נותרה כשהיתה והיא – "חיים בעוולה" בגין אי זיהוי מום הלב ממנו סובל המערער, במהלך מעקב ההריון שבוצע למערערת, אימו.
ב. בית משפט קמא טעה עת קבע כי עילת התביעה המקורית ("המעשה שהובא לדיון") הוא אי זיהוי המום הלבבי בסקירות המערכות שבוצעו למערערת, אלא עילת התביעה המקורית הינה הולדתו בעוולה של המערער, עקב החמצת זיהוי ו/או גילוי המום הלבבי עימו נולד בשל רשלנות המשיבים בביצוע מעקב ההריון. זו היתה עילת התביעה מלכתחילה וכזו נותרה גם לאחר התיקון.
ג. ההלכה המשפטית מלמדת כי כל עוד נשמרו לאחר תיקון כתב התביעה מרכיבי היסוד של עילת התביעה המקורית שמהם נשתמעה, אפילו בחסר, חבותו של הנתבע, הרי שאין מניעה עקרונית שביהמ"ש יתיר התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160 – להלן: "ענין איטונג").
ד. תחת "המטריה" הרחבה של עילת התביעה נכנסות מספר טענות התרשלות, כאשר אי זיהוי או גילוי המום הלבבי בסקירות המערכות שבוצעו הוא אחד מהם. הטענה החדשה בדבר הפרת חובת היידוע על האפשרות לבצע סקירת מערכות פרטית במסגרת מעקב ההריון של המערערת מהווה אף היא טענת רשלנות נוספת לעילת התביעה המקורית, ונכנסת תחת אותה "מטריה".
ה. בניגוד לקביעת בית משפט קמא, עיון בכתב התביעה המקורי מלמד כי קיימים לא מעט סעיפים ("סעיפי סל") שניתן לכלול בתוכם, אפילו על דרך החסר (ראו ענין איטונג), את טענת הרשלנות הנוספת כנגד המשיבה בדבר הפרת חובת היידוע.
ו. כל טענות הרשלנות המיוחסות לטיפול במערערת נסבות סביב לוח הזמנים של מעקב ההריון של המערער, ולאותה תקופת זמן מתייחס אף התיקון המדובר – הפרת חובת היידוע בתקופת ההריון. לפיכך לא מדובר בעילת תביעה חדשה.
ז. משלא מדובר על עילת תביעה חדשה, היה על בית משפט קמא להימנע מלקבוע כי התיקון וטענת ההתרשלות החדשה התיישנו.
ח. גם קביעת השופטת קמא כי הטענה החדשה (הפרת חובת היידוע) מופנית כלפי גורם חדש (ד"ר מרקוביץ) אינה מדוייקת. הטענה החדשה מופנית כלפי המשיבה, שהינה נתבעת בכתב התביעה המקורי, בהיותה מעסיקתו ו/או שולחתו של ד"ר מרקוביץ.
באשר לטענות המשיבה בדבר הקשר בינה לבין ד"ר מרקוביץ ואי הטלת אחריות על מחדליו עליה, עסקינן בשאלות עובדתיות באשר לטיב היחסים בין הגורמים הנ"ל והאחריות הנובעת, ואלה תוכלנה להתברר בבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות בנושא.

תגובת המשיבים
14. להלן עיקרי תגובת המשיבים כפי שהובאו בעיקרי הטיעון:
א. צדק בית משפט קמא כשקבע כי טענותיהם החדשות של המערערים מהוות עילת תביעה חדשה שהתיישנה.
ב. על המערערים לפרט בכתב תביעתם במפורש את העובדות המקימות את עילת תביעתם ואין הם יכולים להסתפק באמירות כלליות או במונחי שסתום ("סעיפי סל") על מנת לבסס תיקון של כתב התביעה בעתיד והוספת מסכת עובדות חדשה לחלוטין.
ג. בכתב התביעה קמא לא הסתפקו המערערים בטענות כלליות אלא פרטו באופן ספציפי את מסכת העובדות הרלוונטיות, שעוסקת אך ורק בסקירת המערכות שביצע משיב 2 למערערת, ואין בה אף לא רמז להפרת חובת הגילוי הנטענת.
ד. הגדרת עילת התביעה לצורך תיקון כתב התביעה הינה "מסכת העובדות שפורשו בכתב התביעה על פיהן נתבקש הסעד". בתביעה קמא מדובר אך ורק על סקירת המערכות שביצע המשיב 2 במסגרת מעקב ההריון שבוצע למערערת. אין העילה כוללת את מסכת העובדות החדשה שעוסקת בהפרת חובת הגילוי לכאורה ע"י ד"ר מרקוביץ ז"ל, ולכן היא מהווה עילת תביעה חדשה – וככזו דינה התיישנות בהתאם להלכת הסהר האדום.
ד. טענת המערערים בדבר הגדרת עילת התביעה – התרשלות בתקופת מעקב ההריון – היא טענה מאולצת ואבחנה מלאכותית. הגדרת עילת התביעה לא נובעת מפרק הזמן בו דן כתב התביעה אלא מהו "המעשה שהובא לדיון", מהי "מסכת העובדות שפורשו בכתב התביעה על פיהן נתבקש הסעד". מדובר במבחן מהותי כפי שפורש בפסיקה.


דיון והכרעה
15. לאחר עיון בהוד
עת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, לאחר שמיעת הצדדים בדיון בפני
נו ביום 22.5.19 ושקילת כל הטיעונים אמליץ לחברותיי לקבל הערעור, היינו לקבוע כי תיקון כתב התביעה כפי שבוצע, איננו בגדר עילת תביעה חדשה (שהתיישנה) אלא בגדר טענת רשלנות נוספת התומכת בעילת התביעה המקורית – חיים בעוולה, המתייחסת לתקופת ההריון של המערער ולמעקב ההריון שבוצע למערערת במהלכו.
לכן יש לאפשר בירור התובענה, לרבות התיקון, לגופם של דברים (לרבות שאלת היחס שבין המשיבה לד"ר מרקוביץ ז"ל).
להלן אפרט נימוקיי.
16. אני מסכים עם טענת המערערים, כי עילת התביעה היתה, ונותרה, מכוונת נגד המשיבה (קופת חולים מכבי) וכך גם טענת הרשלנות הנוספת שהוכנסה במסגרת תיקון כתב התביעה קמא. היינו אין עסקינן בגורם חדש אליו מופנית טענת ההתרשלות החדשה (זאת, מבלי לפגוע בטענות המשיבה כי לא קמה כל אחריות מצדה לפעולותיו של ד"ר מרקוביץ, בין אם ישירה ובין אם שילוחית. טענות אלו ראויות להתברר בערכאה קמא במסגרת בירור התובענה העיקרית).
כן מסכים אנוכי עם טענת המערערים, כי עילת התביעה היתה, ונותרה, מכוונת כלפי אותה תקופת זמן אשר היא תקופת מעקב ההריון.
17. עיון בפסיקה מלמד כי במקרים דומים שנדונו, נטו בתי המשפט להתיר התיקון ולראות בו כתמיכה או כחיזוק לעילת התביעה המקורית, אך לא כעילת תביעה חדשה.
ב-רע"א 8073/18 קופת חולים לאומית נ' פלונית (19.12.18) נדרש כב' השופט יצחק עמית לסוגיה, והוא קבע כי נקודת המוצא של הערכאה הדיונית היא גישה ליברלית לגבי תיקון כתב הטענות. כן קבע כי לא כל שינוי בעובדות כתב התביעה מהווה שינוי של עילת התביעה. במקרה שם פסק כי הטענות החדשות נופלות בגדרי העילה המקורית, מאחר ששתי חוות הדעת עוסקות באותה תשתית עובדתית ובאותו פרק זמן בחיי המנוחה שם.
ראו עוד:
ת"א (מחוזי מרכז) 58574-04-18 פלוני נ' מדינת ישראל (26.3.19).
ת"א (חי') 15023-10-16 ר' ח' נ' ד"ר מאיר ניזרי (8.2.19), והאסמכתאות המוזכרות שם.
ת"א (ראשל"צ) 50163-11-13 ברוך שפסל גרנט (המנוח) נ' שירותי בריאות כללית (31.1.19)
18. המערערים הגישו במהלך הדיון בערעור ביום 22.5.19 את החלטתה של כב' השופטת בלהה טולקובסקי (מחוזי מרכז) שניתנה ב- ת"א 47287-07-12 פלוני ואח'
נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות ואח' (מיום 19.6.14; לא פורסם) (להלן: "עניין פלוני").
בעניין פלוני נדונה בקשה דומה עד מאד לענייננו ונפסק כדלקמן:
"עילת התביעה הינה הולדה בעוולה, וכפי שנטען בכתב התביעה המקורי, נטען להתרשלות במעקב ההריון שהובילה ללידת בנם של התובעים ואי גילוי המומים אשר נטען כי הוא סובל מהם במהלך מעקב ההריון.
עצם העובדה שבכתב התביעה המתוקן מבוקש לטעון טענות נוספות התומכות בעילת תביעה זו ובחוות הדעת החדשה נטענו טענות נוספות התומכות בעילת התביעה, אינה מהווה עילת תביעה חדשה, אלא טענות או עובדות נוספות שבאות להוכיח את עילת התביעה המקורית. לפיכך, כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של עילת התביעה המקורית, אין מניעה להתיר את תיקון כתב התביעה גם אם חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות".
עמדתי היא כעמדת כב' השופטת טולקובסקי בעניין פלוני.
19. אם נשליך מהפסיקה המופיעה בסעיפים 17-18 לעיל למקרה דנן וניישם את הכללים, הרי שנמצא כי עילת התביעה המקורית לא השתנתה בעקבות התיקון המבוקש והיא עודנה "חיים בעוולה" בשל רשלנות נטענת בביצוע מעקב ההריון של המערערת, בעטייה נולד המערער עם מום בלבבו.
20. הוספת טענות ו/או עובדות חדשות בדבר מחדל מצידו ד"ר מרקוביץ ז"ל והפרתו את חובת הידוע בתקופת ההריון של המערערת, באות לטעמי אך לתמוך בעילת התביעה המקורית והן נטמעות בה לכדי מארג שלם ואחיד.
משכך אינני רואה בתיקון האמור משום עילת תביעה חדשה, אלא כחלק (תמיכה ו/או חיזוק) מעילת התביעה המקורית (חיים בעוולה) הנוגעת לתקופת מעקב ההריון, בניגוד לקביעת השופטת קמא בפסק הדין החלקי נשוא ערעור זה.
21. השופטת קמא נסמכה בנימוקיה בפסק הדין קמא על האמור בעניין מחאמיד, בבואה לבחון את התיקון שבוצע בכתב התביעה, וקבעה כי הטענה להתרשלותו לכאורה של ד"ר מרקוביץ ז"ל בביצוע מעקב ההיריון, בכך שלא יידע את המערערת על האפשרות לבצע סקירה מורחבת במסגרת פרטית היא בגדר "מעשה אחר" כמשמעו של מונח זה בעניין מחאמיד (ראו סעיף 12(ב) לעיל), ועל כן מדובר בעילה חדשה שאין להתירה.
דעתי אינה כדעתה של השופטת קמא בנדון.
בעניין מחאמיד, "המעשה שהובא לדיון" בכתב התביעה המקורי הוא ההתרשלות בטיפול לאחר הניתוח. המערער שם ביקש להתיר לו תיקון כתב התביעה באופן בו ייכללו טענות בדבר התרשלות בניתוח עצמו (תקופת זמן שונה מזו שבכתב התביעה המקורי); או אז נקבע כי טענות אלו הן בגדר "מעשה אחר", ולו י?תר תיקון כתב התביעה יהיה בכך "שינוי ממשי של הפלוגתאות הבסיסיות שבמחלוקת, כפי שנתחמו בכתב התביעה המקורי ופגיעה במשיבים שזכאים להגנתה של טענת ההתיישנות" (עניין מחאמיד, סעיף 10).
לעומת ענין מחאמיד, בענייננו אנו אין מדובר על פרקי זמן שונים של טיפול במערער או במערערת. הן כתב התביעה המקורי והן התיקון שבוצע עוסקים באותה תקופת זמן (תקופת ההריון), על אותו הריון, אותו מעקב ואותו מום שאובחן אצל המערער. בכך לא חל שינוי ממשי בעילת התביעה אלא להיפך – אנו חוזרים אל אותה עילה שנתחמה בכתב התביעה המקורי: רשלנות בניהול מעקב ההריון שהובילה לכאורה ל"חיים בעוולה" של המערער.
22. בנוסף, עיון בכתב התביעה המקורי מלמד כי הוא כולל "סעיפי סל" של רשלנות, העשויים לקלוט ולהכיל בתוכם את טענת הרשלנות החדשה אפילו על דרך החסר, כמצויין בענין איטונג (ראו פירוט סעיפי הסל בסעיף 21 להוד
עת הערעור וסעיף 13 לעיקרי הטיעון).
ככל שהמשיבה ביכרה למנוע מצב זה, היה עליה לפנות למערערים בבקשה לפרטים נוספים, ובהעדר תגובה לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט קמא. משלא עשתה כן אז – אין לה אלא להלין על עצמה כעת.
בנקודה זאת נפנה לדבריו של כב' השופט יצחק עמית ב- ע"א 2161/11 דוד דרור נ' יוסף פרץ (5.2.13):
"...זה המקום להזכיר את הכלי של פרטים נוספים על פי תקנות 66-65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שתכליתו לאפשר לבעל דין להתחקות אחר הטענות המועלות בכתב טענותיו של יריבו, על מנת להבהיר את יריעת המחלוקת. ודוק: אין בעל דין נדרש להקים את עילת התביעה של יריבו בדרישה לפרטים נוספים, והפרטים הנוספים נועדו אך להבהיר את עילת התביעה, על מנת שיתאפשר לו לעמוד על המשמר. בעל דין המעדיף "לגשש באפלה" לגבי עילת התביעה, נוטל על עצמו סיכון כי בית המשפט לא ישמע לטרונייתו כי בעל הדין שכנגד לא הבהיר את פרטי עילת התביעה, כגון מקום בו הועלתה טענה כללית להתרשלות. לכן, אם בחר בעל דין שלא להשתמש באמצעי דיוני שהתקנות מעמידות לרשותו, הימנעותו עלולה להיות לו לרועץ (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 145-142 והאסמכתאות שם (מהדורה עשירית, 2009))" (ציטוט מעמ' 8 לפסק הדין) (ההדגשה שלי, ח"ש).

אין צורך להכביר מילים מעבר לאלו המצוטטות לעיל.

סוף דבר
23. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברותיי לקבל הערעור כאמור בסעיף 15 לעיל, ולקבוע כי תיקון כתב התביעה כפי שבוצע איננו בגדר עילת תביעה חדשה אלא בגדר טענת רשלנות נוספת התומכת בעילת התביעה המקורית – חיים בעוולה, המתייחסת לתקופת ההריון של המערער ולמעקב ההריון שבוצע למערערת במהלכו. לכן אין לומר כי התיקון המדובר התיישן (תוך שמירת זכותה של המשיבה להעלות טענות במסגרת ההליך שיתברר הנוגעות לטיב יחסיה עם ד"ר מרקוביץ ז"ל והמשמעות לכך מבחינת האחריות).
24. כן אמליץ לחברותיי לחייב המשיבים 2-3, יחד ולחוד, בהוצאות המערערים בערעור זה ובשכר טרחת בא-כוחם בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן

פסק דין
זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ח. שרעבי, שופט
השופטת ברכה בר-זיו
[אב"ד]: מסכימה.
ב. בר-זיו, שופטת
[אב"ד]
השופטת העמיתה שושנה שטמר
: מסכימה.
ש. שטמר, שופטת

הוחלט כאמור בסעיפים 23 ו- 24 לפסק דינו של כבוד השופט ח. שרעבי
(

פסק דין
זה ניתן לפרסום תוך השמטת כל פרטים מזהים).

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

ב. בר-זיו, שופטת
[אב"ד]

ח. שרעבי, שופט

ש. שטמר, שופטת
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 12182-02-19 פלוני ואח'
נ' דגני ואח'

10 מתוך 10









עא בית משפט מחוזי 12182-02/19 פלוני ואח' נ' פרופ' שמעון דגני, ד"ר דרור להב, מכבי שירותי בריאות (פורסם ב-ֽ 30/05/2019)