פסקי דין על קודקוד הורדים בע"מ | פסקי דין על מודיעין אזרחי בע"מ
49579-12/18 עא 19/05/2019
עא 49579-12/18 קודקוד הורדים בע"מ נ' מודיעין אזרחי בע"מ
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 49579-12-18 קודקוד הורדים בע"מ
נ' מודיעין אזרחי בעמ
19.5.19
בפני
כבוד השופט
כמאל סעב
המערערת
קודקוד הורדים בע"מ
נגד
המשיבה
מודיעין אזרחי בע"מ
פסק דין
מבוא:
1.
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות ( שניתן ביום 07.11.18 בתיק תא"מ 975-08-16), על ידי כב' הרשם הבכיר יניב לוזון, במסגרתו נדחתה יתרת תביעתה הכספית של המערערת וחויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ .
2.
יצוין כי בהסכמה ניתן
פסק דין
חלקי לפיו חויבה המשיבה לשלם למערערת את הסך של 7,472 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט, בהתאם ל
פסק דין
חלקי שניתן ביום 09.07.2017 על ידי כב' הרשמת הבכירה ליאת דהן - [מוצג 18].
3.
המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להפרשי תשלום עבור שירותי אבטחה וסדרנות שניתנו על ידי המערערת - (להלן: "קבלן המשנה"), למשיבה - (להלן: "הקבלן הראשי"), במתחם הטכניון בחיפה - (להלן: "מזמין השירות"), בתקופה שבין חודש פברואר 2016 עד יוני 2016.
פסק הדין של בית משפט קמא:
4.
הואיל ופסק דינו של בית המשפט קמא אינו ארוך, אביא את תוכנו להלן בשם אומרם:
" התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת על הפרשי תשלומים
שלא שולמו בגין שירותי שמירה בטכניון לחודשים: 02/2016 עד 06/2016, ע"ס 39,739 ₪.
במסגרת
פסק דין
חלקי שניתן, שילמה הנתבעת לתובעת סכום בסך של 7,472 ₪, לפיכך, יריעת המחלוקת הינה בקשר ל-32,267 ₪.
המחלוקת בין הצדדים משתרעת על שתי נקודות עיקריות האחת, שעות עבודה בגינן הוצאו חשבוניות לצד הערות על חשבוניות שהוגשו, והשנייה
אפשרות הקיזוז של הנתבעת ביחס להיעדרויות של עובדי התובעת.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בחומרים השונים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה במלואה.
לאחר שקיבלתי את הערות הנתבעת, הן לעניין התשלום עבור השעות שדווחו והן לעניין יכולת הקיזוז בין הצדדים, להלן ההנמקות:
סעיף 26 לתצהיר התובעת של מר סימון אנדראוס, מאפיין את אופי ההתחשבנות שבין הצדדים לפיה "בהתאם לחשבונות חיוב שהופקו על ידי התובעת המקבילות לעבודות שבוצעו בפועל וכן בהתאם לדוחות חתומים ומאושרים לתשלום על ידי שאדי עומאר, מטעם הנתבעת , אשר הוכתרו " בקליטת עובדים חיצוניים לאירוע" ומתייחסים לשירותים אשר סופקו על ידי התובעת במהלך חודש מאי 2016".
אופי העבודה בין הצדדים מעלה כי טופס קליטת עובדים חיצוניים לאירוע שנחתם על ידי מר שאדי עומאר, מהווה אסמכתא לביצוע עבודה בפועל, מאידך, הנפקת החשבוניות על ידי התובעת נעשתה בדיווח טלפוני בעל פה, באופן שטופס הקליטה לא היה בידי מר אנדראוס, בזמן הנפקת החשבוניות.
בחשבוניות שהוצעו
(כך במקור – ככל הנראה הכוונה ל- שהוצאו), על ידי התובעת, נכללו אי דיוקים וטעויות וכן חיובים שגויים.
כך למשל בחשבוניות המסתיים
(כך במקור), ב-277, מתייחסת לתקופה 01-05.05.2016, אין כל דוח קליטת עובדים חיצוניים מקביל.
בחשבונית המסתיים
(כך במקור), ב-278, דווחו 20.3 שעות מעבר לשעות שבוצעו בפועל, גם על בסיס חישוב שעות שגוי.
לגבי חשבונית 400, אין דוחות מאושרים.
כמו כן, בין הצדדים סוכם כי הסכום 44 ₪ הינו סכום גלובלי הכולל נסיעות.
בחשבונית 76,
קיים אי-דיוק של 4 שעות, מקבץ כל הטעויות מגיעות לכדי 8,970 ₪, המהוות דוגמא ביחס לחישוב, כאשר יתרת ההפרש הינה בגין אי הצגת דוחות.
לא מצאתי מקום בטענה כי הטופס , קליטת עובדים חיצוניים, מהווה טופס של הנתבעת. בהתאם לסעיף 26 לתצהיר, מר אנדראוס, נקבע כי זוהי שיטת העבודה המוסכמת על הצדדים.
לעניין טענת הקיזוז, הנני קובע כי הנתבעת רשאית הייתה לקזז את הסכום בסך
17,000 ₪, המדובר באירוע מיום ה-25.05.2016, עליו קיבלה הודעה התובעת
5 ימים מראש, ב-20.05.2016, ויכולה היית להיערך לאירוע, לחילופין למסור הודעה כי אינה יכולה לעמוד בהזמנה. בפועל, הנתבעת הוצבה בפני
עובדה במוגמרת
( כך במקור – כ. ס.), כאשר ביום האירוע עצמו, נעדרים עובדים מעמדות השמירה באופן שהנתבעת לא יכולה הייתה להיערך ולמצוא מאבטחים מחליפים.
הנתבעת הוכיחה כי הטכניון, כמי שהזמינה
(כך במקור) את העבודה, קיזזה את הסכום בסך של 17,000 ₪ כאשר מדרישת תשלום הועבר בפועל סכום בסך של 616,310.10 ₪ תוך
קיזוז של 17,500 ₪ מתוכן יוחס לתובעת- 17,000 ₪.
מכל המקובץ, הריני דוחה את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט
ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ.".
אומר כבר עתה כי, מנוסח פסק הדין ניתן ללמוד על כך שאין בפני
י קביעות עובדתיות המבוססות על התרשמותו של בית משפט קמא מהעדים, קביעות שהתערבות ערכאת הערעור בהן, תבוא רק בהימצא נימוקים והסברים לכך, מכאן שאין לבית משפט קמא כל יתרון בקביעת העובדות והמסקנות מאותן ראיות – ראו לעניין זה ע"א 7113/11 עזבון המנוח עפיף נגד עזבון המנוח חוסני (ניתן ביום 27.2.14), שם נאמר:
"אין דרכו של בית משפט להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אך דומני כי בתיק זה, שההכרעה בו בפסק הדין השני נעשתה על סמך סיכומי הצדדים והמסמכים, ומבלי לשמוע ראיות, אין לערכאה הדיונית יתרון של ממש על פני ערכאת הערעור"
ראו גם, ע"א 1966/07 עמליה נגד קרן הגמלאות
(ניתן ביום 9.8.10), שם נאמר:
"הכלל כאמור הוא אי התערבות. עם השנים התהוו לכלל זה שלושה חריגים מצומצמים ומתוחמים בעטיים תתאפשר התערבות כאמור. כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים בחומר הראיות כך שהערכאה הדיונית לא יכלה לקבוע את אשר קבעה על סמך חומר הראיות שהונח בפני
ה; כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה אינה מתיישבת עם מבחני ההיגיון והשכל הישר; כאשר אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור בקביעת הממצאים העובדתיים, למשל כאשר הערכאה הדיונית הסיקה את ממצאיה על סמך עיון במסמכים או ראיות חפציות אחרות".
עוד נקבע בפסיקה כי אין לערכאה הדיונית יתרון על מסקנות ופרשנויות של מסמכים – ראו לעניין זה ע"א 1536/15 פז נגד תחנת דלק (ניתן ביום 8.2.18).
פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על מסמכים שערכאת הערעור יכולה לבחון, לבדוק ולהסיק מהם את המסקנות המתבקשות בכפוף לדין.
ההליכים בבית משפט קמא:
5.
בית משפט קמא קבע כי מאחר והמשיבה שילמה סכום של 7,472 ₪ במסגרת
פסק דין
חלקי, יריעת המחלוקת הינה בקשר ליתרת סכום התביעה בסך 32,267 ₪.
6.
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשני דברים עיקריים:
האחד
:
שעות עבודה בגינן הוציאה המערערת חשבוניות אל מול שעות העבודה שבדו"חות שהכין עובד המשיבה מר שאדי עומר כפי שיפורט בהמשך (להלן: "המחלוקת הראשונה") – ראו להלן בעניין זה סעיף 7 של פסק הדין.
והשני
:
זכות הקיזוז של המשיבה כלפי המערערת בשל אי התייצבות עובדי המערערת לעבודה - (להלן: "המחלוקת השנייה").
7.
אופן ההתחשבנות בין הצדדים, הינו כדלקמן; המערערת מוציאה חשבוניות מס המקבילות לעבודות שבוצעו בפועל בהתאם לדו"חות קליטת עובדים החתומים על ידי עובד המשיבה בשם שאדי עומר (להלן: "שאדי"), כמי ששמש כמנהל מתקן הטכניון מטעם המשיבה.
8.
דו"חות קליטת עובדים מתייחסים לשירותים שסיפקה המערערת בחודש מאי 2016 [סעיף 26 לתצהיר סימון אנדראוס – (להלן – "סימון")].
מכך עולה כי דו"ח קליטת עובדים חיצוניים, (להלן: "הדו"ח" או הדו"חות"), שאושר ונחתם על ידי שאדי מהווה אסמכתא לביצוע העבודה בפועל, כך לפחות לפי תפיסת וגישת המשיבה.
הנפקת החשבונות על ידי מנהל המערערת, מר סימון, נעשה מבלי שהדו"ח ( דו"ח קליטת עובדים חיצוניים), יהיה מול עיניו, לכן הנתונים בחשבונות המערערת לא הלמו את הנתונים שבדו"חות ומכאן המחלוקת בין הצדדים בהקשר לשעות העבודה שביצעה המערערת עבור המשיבה אצל מזמין השירות – ראו לדוגמא החשבונות המסתיימים
ב 277, 278, 400 ו- 76.
9.
כאמור, בית משפט קמא קבע עוד כי המשיבה רשאית לקזז סכום של 17,000 ₪, בשל היעדרות עובדי המערערת מאירוע שהתקיים ביום 25.05.2016, שכן, המשיבה הוכיחה כי מזמין השירות קיזז 17,000 ₪. [נספח ה' לבקשת רשות הגנה].
10.
על כן, דחה בית משפט קמא את יתרת התביעה, ועל כך הערעור שבפני
י.
עובדות רלוונטיות :
11.
בטרם הבאת טענות הצדדים בערעור מצאתי להביא להלן העובדות הבאות:
12.
המערערת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי אבטחה, רפואה, שמירה וניקיון. המשיבה הינה חברה בע"מ בעלת 9 סניפים והעוסקת במתן שירותי אבטחה ושמירה בפריסה ארצית.
הטכניון - מזמין השירות חתם עם המשיבה על הסכם לפיו המשיבה התחייבה לספק לו שירותי אבטחה בתנאים שסוכמו ביניהם.
כפי שיובהר להלן, המערערת שימשה כקבלן משנה ונטלה על עצמה לתת שירותים בהתאם להזמנת המשיבה – הקבלן הראשי.
13.
מר נשאת פלאח - (להלן: "נשאת") הועסק בעבר אצל המשיבה כמפקח אזורי בסניף חיפה והצפון עד עזיבתו בתחילת 2016 ולאחר עזיבתו, הצטרף נשאת כשותף אצל המערערת.
בשלב מסוים נשאת פנה למר יניב נורקין, מנהל סניף חיפה והצפון של המשיבה - (להלן: "נורקין"), על בסיס היכרות קודמת ביניהם והציע לו כי המערערת תספק למשיבה שירותי אבטחה כקבלן משנה לתגבור אצל מזמין השירות באירועים השונים.
14.
נשאת ונורקין סיכמו ביניהם בעל פה כדלקמן:
[1] נשאת יהיה איש הקשר עם המערערת; [2] המשיבה תשלח למערערת -לנשאת- הזמנת עבודה מראש לצורך מתן שירותי אבטחה באירועים בטכניון; [3] בסיום ביצוע כל הזמנת עבודה, ידווחו מאבטחי המערערת את שעות העבודה באופן ידני בדו"ח שהוכתר "דו"ח קליטת עובדים חיצוניים לאירוע" (קרי כפי שהוגדר לעיל "הדו"ח"), דו"ח זה יישלח לאישור המשיבה ולאחר מכן לאישור המערערת; [4] בסוף כל חודש המערערת תשלח למשיבה טיוטת חשבונית מפורטת עם שעות העבודה כפי שנרשמו בדו"ח השעות המאושר לצורך אישור השעות בחשבונית על ידי המשיבה; [5] לאחר קבלת אישור טיוטת החשבונית, המשיבה תוציא חשבונית מס כדין בכל 10 לחודש; [6] התמורה עבור מתן שירותי אבטחה ושמירה הינה 44 ₪ לשעת עבודה, הוצאות נלוות לרבות נסיעות ישולמו על ידי המערערת -(להלן: "ההסכם").
15.
הדו"ח, שנערך על ידי שאדי עובד המשיבה, הינו מסמך של המשיבה שתכליתו דיווח שעות העבודה של עובדי קבלני המשנה שהמשיבה עובדת איתם - באמצעות הדו"ח המשיבה מוכיחה לכאורה שעות עבודה לצורך גביית תמורה ממזמין השירות. שאדי, הוא הגורם שמאשר את דו"ח שעות העבודה של עובדי המערערת, שאדי שולח את הדו"ח לנשאת לאישור, כך נטען על ידי המשיבה; אולם בדיקת הדו"חות שהוגשו לבית משפט קמא מעלה כי לכאורה, שמו וחתימתו של נשאת מטעם המערערת, הופיעו, אך ורק על שני דו"חות האחד מיום 15.5.16 והשני 19.5.16 וכי על שאר הדו"חות שהוגשו הן שמו והן חתימתו הלכאורית, של נשאת לא הופיעו.
מכאן עולה כי רק דו"ח שערך שאדי ונחתם על ידי נשאת, על פי ההסכם שתנאיו פורטו בסעיף 14 לפסק הדין, יחייב הצדדים לצורך קביעת שעות העבודה.
ובעניין מעמדו ותפקידו של שאדי מטעם המשיבה, אביא עדותו של נורקין, פרוטוקול מיום 07.11.2018, עמ' 17 ש' 16 -25] שם העיד:
"ש.
איך היתה שיטת העבודה שלך עם הטכניון, שיטת ההתחשבנות? האם המסמך שאני מציג לכם זו המצאה שלכם?
ת.
מדובר על מסמך שאנו עושים עם ספקים על מנת שזה יהיה בצורה סדורה, מכיוון שבין הזמנה לבין ביצועה יש לעיתים פער עצום ואני צריך לעמוד בכך , מעבר לכך שעל מנת שאוכל לגבות כסף אני צריך להוכיח שעבדו אנשים, מדובר בשיטת דיווח ידניים, המאבטחים שלי למשל מדווחים עם שעון נוכחות, כאשר יש קבלן, הוא מאשר את מי שהגיע מדובר באדם שמקובל על הצדדים. שאדי עומר הוא אדם שלי, ואין עבודה חיצונית שהוא לא חותם עליה.
ש.
תאשר לי שאדי עומר עובד שלך?
ת.
כן, הבהרתי את זה לפני שניה, שאדי מקבל ממני שכר ועובד איתי אך את ההנחיות הוא מקבל מהטכניון בלבד."
לעומת זאת, נציג המערערת, נשאת היה מדווח לסימון, מנהל המערערת, על שעות העבודה בעל פה [פרוטוקול מיום 07.11.2018, עמ' 10 ש' 29 – 35; עמ' 11 ש' 1 -2], וכך העיד סימון:
"ש.
למה לא עשית את זה לפי הדו"חות של שאדי?
ת.
אני עושה בהתאם לביקורת של הבחור שלי, שמספק את המאבטחים, נשהד, (כך במקור, צ.ל. "נשאת"), מסדר הכל מול יניב.
ש.
באיזה שלב אתה מוציא חשבונית.
ת.
אחרי הביצוע שהוא מדווח לי. אני לא רואה את הדו"ח של עומר (הכוונה לשאדי כ. ס.). מה שאומר נשהד, (כך במקור, צ.ל. "נשאת"),
זה מה שאני עושה. טופס קליטת עובדים חיצונים לא התעסקתי עם זה.
ש.
מה עשית, איך עשית?
ת.
מה שמדווח נשהד (כך במקור, צ.ל. "נשאת"), זה מה שאני עושה. היה אומר לי כך וכך שעות, בעל פה. לא מסר לי משהו ואמר תכין לפי זה, אמר לי עבדו כך וכך אנשים ואני מסכם.".
16.
המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לשני פרטים מהותיים בהסכם:
הראשון
- האסמכתא לתשלום, לפי המשיבה התשלום למערערת יבוצע בהתאם לשעות המדווחות בדו"חות קליטת עובדים, אולם לשיטת המערערת, דו"חות קליטת עובדים מהווים כלי עזר בלבד.
השני
- מועד התשלום, לפי גרסת המשיבה התשלום יהיה שוטף + 30
יום מיום קבלת חשבונית המס שהמערערת תנפיק בהתאם לדו"חות קליטת עובדים, ואילו, לפי המערערת הוסכם כי התשלום יהיה בסוף כל חודש, בהתאם לחשבון חיוב שתשלח המשיבה למערערת.
במחלוקות אלו לא נפלו הכרעות עובדתיות על ידי בית משפט קמא, וניתן אף למצוא כי אין בשני אלה כדי להוות מחלוקות כפי שיובהר בהמשך. המחלוקות לטעמי התמקדו בשתיים, האחת: בשעות העבודה שביצעה המערערת עבור המשיבה אצל מזמין השירות ואופן קביעתן והשנייה: התמקדה בזכות הקיזוז של המשיבה כלפי המערערת ובשני אלה יוכרע הערעור ואתחיל במחלוקת האחרונה, סוגיית זכות הקיזוז.
17.
לפי ההסכם בין המשיבה לבין מזמין השירות, האחרון רשאי לקזז סכומים כפיצוי או קנס מוסכם בגין ליקויים במתן השירות עד לסך של 1,000 ₪ בגין כל ליקוי.
18.
בעקבות תקלות חריגות, עקב התנהלות המערערת ואי התייצבות המאבטחים מטעמה שהוזמנו לאירועים של מזמין השירות, האחרון קנס את המשיבה בסך של 2,000 ₪ ואחר כך ב- 17,500 ₪ נוספים, כשמסכום זה יש ליחס למערערת הסך של 17,000 ₪, לטענת המשיבה.
19.
כאשר נודע למערערת על הקנס דרך נשאת ולאחר שהמשיבה דרשה מהמערערת זיכוי על סך 2,000 ₪, המערערת הוציאה ביום 05.06.2016 חשבונית זיכוי למשיבה על סך 2,000 ₪ (מוצג 19ו); אך המערערת לא הסכימה לזכות את המשיבה בקיזוז השני על סך - (17,000 ₪) – (להלן: "הקיזוז שבמחלוקת"), בעקבות כך, נורקין הודיע למערערת על סיום ההתקשרות ביניהן.
20.
בתאריך 12.05.2016 נתבקשה המערערת להוציא חשבוניות מס על כל הסכומים שטרם שולמו לה כתנאי לביצוע התשלום על ידי המשיבה, והמערערת הנפיקה חשבוניות מס עבור חלק מהעבודות שבוצעו בחודשים פברואר 2016 עד אפריל 2016 ובסך כולל של 21,471.40 ₪.
21.
בתאריך 01.06.2016 שלחה המערערת מכתב התראה לפיו דרשה מהמשיבה לשלם את מלוא התשלום תמורת השירותים שלטענתה נתנה למזמין השירות בהתאם לבקשת המשיבה חשבוניות שהגיעו לסך 60,184.40 ₪, אולם חשבוניות אלו לא כללו חודש יוני 2016.
בתגובה לדרישת המערערת, שלחה המשיבה ביום 05.06.2016 מכתב האומר כי היא עושה את מירב המאמצים לשלם את הסכומים של חודש פברואר 2016 עד אפריל 2016, וצוין במכתב כי חודש מאי 2016 טרם אושר ולכן המערערת אינה זכאית עדיין לדרוש תשלום זה.
22.
לאחר שהמערערת הנפיקה חשבוניות מס, המשיבה שילמה למערערת סך של 16,326.9 ₪ בהתאם לשעות שדווחו בדו"חות, לגישתה.
23.
ביום 04.07.2016, שלחה המערערת הודעה על הפסקת מתן שירותים למשיבה ודרשה יתרת הסכום על בסיס טיוטות חשבוניות שכללו שעות עבודה שסיפקה המערערת למזמין השירות בהתאם לבקשת המשיבה, כטענתה.
24.
לטענת המערערת, סכום החוב של המשיבה בשל שירותים שנתנה לה, עומד על סך 39,739 ₪ וזאת בהתאם לחשבונות החיוב שהונפקו על ידי המערערת והדו"חות שנערכו על ידי נציג המשיבה, שאדי. החשבוניות מתייחסות לשירותים שסיפקה המערערת במהלך חודש מאי 2016.
טענות המערערת:
25.
הנחת היסוד עליה מושתת פסק הדין של בית המשפט קמא איננה נכונה, כאשר אין להתנות את ביצוע התשלום בהצגת דו"חות קליטת עובדים, דו"חות אלו הם בגדר מסמכי עזר ואינם מהווים תנאי הכרחי לתשלום.
לטענת המערערת, אם הדו"חות אכן מהווים מסמך מהותי לצורך הוכחת טענותיה של המשיבה, היה עליה להביא את שאדי לעדות בבית משפט קמא; ומשלא עשתה כן חלה ההלכה בדבר אי
הבאת עד חיוני ורלוונטי.
26.
לעניין זכות הקיזוז, טענה המערערת כי לא נודע לה על קיומו של הסכם "קנסות מוסכמים", (להלן: "הסכם הקיזוז"), בין המשיבה לבין מזמין השירות בשלב המשא ומתן וגם לא בשלב קיום ההסכם. העתק מההסכם הוצג בפני
המערערת רק במהלך ניהול המשפט בבית משפט קמא. לפיכך, טוענת המערערת כי המשיבה התנהלה בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 12 וסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").
בדרך זו, המשיבה הכניסה את המערערת להתקשרות תוך מסירת מידע חלקי, ודרשה ממנה לשלם את הסכום שמזמין השירות קיזז, מבלי שהזהירה או יידעה אותה קודם לכן, שהיא תישא בתשלום קנס בשל אי הגעת אחד או יותר מהמאבטחים שהוזמנו - והיות שכך, המערערת טוענת כי ההסכם בין מזמין השירות לבין המשיבה לעניין הקיזוז אינו חל על מערכת היחסים המשפטיים שבינה לבין המשיבה.
27.
לטענת המערערת לא היה מקום מלכתחילה שבית משפט קמא יפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד, יתרה מזו, הסכום שנפסק הינו סכום מופרז. שכן, תביעתה של המערערת נתקבלה חלקית בהתאם לפסק הדין החלקי בו חויבה המשיבה לשלם למערערת סך של 7,472 ₪ וכן שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 1,686 ₪.
טענות המשיבה:
28.
לשיטת המשיבה סכום התביעה, הוא 24,472 ₪, זאת בהתאם לשעות שדווחו בפועל בדו"חות קליטת עובדים וטרם שולמו, פחות סכום הקיזוז על סך 17,000 ₪; שמזמין השירות נקט כלפיה. נותר הסך של 7,472 ₪ (מוצג 19יב)
, ועל סכום זה ניתן פס"ד חלקי.
29.
טענת המערערת לפיה לא נודע לה על הקיזוז לפני פתיחת ההליכים המשפטיים איננה נכונה, והמשיבה הוכיחה בבית משפט קמא כי המערערת ידעה על הקיזוזים במהלך ההתקשרות. נשאת אישר בעדותו כי הוא קיבל מייל בעניין קיזוז על סך 2,000 ₪ בשל אי הגעת מאבטחי המערערת (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 34 - 35), נשלח עוד מייל פעמיים לנשאת אודות הקיזוז בסך 17,000 ₪, אך לא נתקבלה תגובה.
30.
טענת המערערת לפיה הדו"ח הינו כלי עזר בלבד מהווה הרחבת חזית פסולה; טענה שהועלתה רק בשלב הסיכומים. לאורך כל ההליך לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי דו"ח זה הוא האסמכתא היחידה לקביעת שעות לתשלום. המערערת גם לא הציגה אסמכתא אחרת לקביעת שעות העבודה הנטענות בחשבון חיוב, או פירוט לגבי דיווח שנעשה בעל פה.
דיון והכרעה:
31.
בטרם אבחן הערעור אציין כי במהלך שמיעת הטענות ניסיתי להביא את הצדדים לפשרה ומשהניסיון לא עלה יפה, נדרשתי למלאכה, על כן וקודם לכל מצאתי לנכון להביא להלן טבלה המפרטת את שעות העבודה שדווחו בדו"חות שהמשיבה מצדדת בהם במקביל לשעות וסכומים שדווחו בחשבונות החיוב של המערערת:
מס' חשבון חיוב (קודקוד הורדים בע"מ
)
תאריכי עבודה לפי חשבון חיוב
שעות שדווחו בחשבון חיוב
סכום חשבון חיוב (כולל מע"מ)
שעות שדווחו בדו"ח קליטת עובדים
סכום לפי דו"ח קליטת עובדים
(כולל מע"מ)
08/000025
17/2 – 18/2
128
6,589.40 ₪
לא הוגש דו"ח
לא הוגש דו"ח
08/000042
2/3
30
1,544.40 ₪
לא הוגש דו"ח
לא הוגש דו"ח
08/000076
17/3
44
2,265.10 ₪
40
2,059.20 ₪
08/000191
3/4 – 30/4
206
10,604.90 ₪
206
10,604.90 ₪
08/000277
1/5 – 5/5
60
3,088.8 ₪
לא הוגש דו"ח
לא הוגש דו"ח
08/000277
15/5 – 16/5
24/5 – 26/5
30/5 – 31/5
92
4,736.16 ₪
92
4,736.16 ₪
08/000278
17/5 – 26/5
448
23,063
₪
451.7
*
הוגש דו"ח
לתאריך 19/5 אך לא דווחו שעות בחשבון חיוב.
23,253.516 ₪
08/00400
2/6 – 10/6
72
3706.60 ₪
לא הוגש דו"ח
לא הוגש דו"ח
אני מוכן ללכת לפי גישת המשיבה ולהתייחס לדו"חות כמחייבים את שני הצדדים ושעל פיהם יש לערוך את ההתחשבנות; בין אם הדו"ח אושר על ידי שאדי ונשאת ובין אם חתימת נשאת לא מתנוססת עליהם. אולם הקושי מתעורר ביחס לחשבונות המערערת שלגביהם לא הוגשו דו"חות, זאת גם בשל העובדה ששאדי עומר עורך הדו"חות מטעם המשיבה ועובד מטעמה אצל מזמין השירות, לא הובא לעדות כשהיה מחובתה להביאו – עובדה שיש לה השלכה על עניין קביעת שעות העבודה במקרים בהם המערערת הגישה חשבונות והמשיבה לא הגישה דו"ח, ולכך אתייחס בהמשך.
32.
סימון הסביר בעדותו כי הוא נהג לערוך את החשבונות בהתאם למה שנשאת דווח לו בעל פה, כי "הוא לא ראה את הדו"ח". (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 29 - 34; עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1 - 2), זה יכול לתת הסבר להבדלים בשעות בין דו"חות קליטת עובדים לבין חשבונות החיוב שסימון ערך.
33.
כאמור, המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לבסיס קביעת שעות העבודה, שכן ישנם אי דיוקים והפרשים בין השעות המדווחות בחשבונות חיוב שהוציאה המערערת לבין השעות בדו"חות קליטת עובדים שהגישה המשיבה וכי ניתן לראות את הפרשי השעות בחשבונות חיוב המסתיימים ב -076, 277 ו- 278.
34.
מטענות הצדדים ניתן ללמוד על כך שהמערערת מבקשת לחייב את המשיבה בתשלום הסך של
39,739 ₪, לעומתה מצאה המשיבה כי לזכות המערערת מגיע הסך של 24,472 ₪ וכי היא זכאית לקזז הסך של 17,000 ₪, מכאן שהיתרה המגיעה למערערת, לשיטת המשיבה, ושלא הייתה במחלוקת היא 7,472 ₪ ועל יתרה זו ניתן
פסק דין
חלקי.
35.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בזכות הקיזוז וקיזוז הסך של 17,000 ₪ ובהפרש שבין דרישת המערערת הסך של 39,739 ₪ לבין הסכום בו הודתה המשיבה – הסך של 24,472 ₪. ההפרש בין 39,739 ₪ לבין 24,472 ₪ הינו 15,267 ₪.
36.
אולם קודם לכל אציין כי על פי ההלכה הפסוקה אי הבאת ראיה חיונית נזקפת לחובתו של הצד אשר עליו הייתה החובה להביאה, וחזקה היא כי בעל דין שנמנע מלהביא ראיה מהותית, אילו הביא אותה הייתה פועלת נגדו, זולת אם הוכיח כי יש סיבה סבירה לאי הבאת הראיה - ראו לעניין זה
ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז
(2) 605, 614 (1993), שם נקבע:
"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו."
ראו גם: ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (ניתן ביום, 03.09.2015); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (ניתן ביום, 26.08.2014).
37.
המשיבה ביקשה להוכיח שעות עבודה של המערערת בהסתמך על הדו"חות, ואילו המערערת ביקשה להוכיח את שעות העבודה של מאבטחיה אצל מזמין השירות לפי חשבונות חיוב אשר מנהל המערערת ערך. אני מוכן להניח כי הדו"חות שערך שאדי – עובד המשיבה, מחייבים את שני הצדדי, גם אם נשאת מטעם המערערת לא חתם ואישר אותם, כדרישת ההסכם בין המערערת למשיבה – ראו סעיף 14 לפסק הדין; ועל כן תערך הבדיקה לפי דו"חות אלו ככל שהוגשו וכמפורט בטבלה שבסעיף 31 לפסק הדין ובהעדר דו"ח, הבדיקה תערך לפי החשבונות שהגישה המערערת ושלא נסתרו על ידי המשיבה.
38.
במקרה שבנדון המשיבה לא הגישה דו"חות קליטת עובדים לחלק מהתאריכים שלגביהם המערערת הוציאה חשבונות חיוב ואף לא הביאה לעדות את שאדי, עובד שלה שהיה חותם על הדו"חות של עובדי המערערת בדו"ח קליטת עובדים בתום כל יום עבודה.
39.
וכעת אפרט – המשיבה תחויב בתשלום סכום חשבונות החיוב לפי השעות בחשבונות החיוב המסתיימים ב- 025, 042 ו- 400, מאחר ולא הוגשה ראיה (הדו"ח שערך שאדי) הסותרת תוכנם או את הסכומים הנטענים בהם:
025 -
6,589.40 ₪
042 -
1,544.40 ₪
400 -
3706.60 ₪
ביחס לחשבון החיוב המסתיים ב- 076, הוגש במקביל לו דו"ח קליטת עובדים המעיד על הפרש שלילי של 4 שעות, המשיבה תחויב בתשלום למערערת לפי השעות שדווחו בדו"ח קליטת עובדים, היינו, בסכום של 2,059.20 ₪
עבור 40 שעות עבודה.
ביחס לחשבון החיוב שמסתיים ב- 277 לא הוגש דו"ח קליטת עובדים לתאריכים 1/5 - 5/5, לכן הסכום הכולל של חשבון החיוב הוא - 7,825 ₪ . המשיבה, לא סתרה את שעות העבודה הנטענות בו, ולא הגישה הדו"ח ששאדי ערך, גם אם שאדי לא אישר את החשבון היה עליו להגיש דו"ח על כך או להתייצב לעדות.
הגם שביחס לחשבון החיוב שמסתיים ב- 278, המערערת לא הגישה דרישה לתשלום לשירות שניתן ביום 19/5 אך שעות העבודה ליום זה דווחו בדו"ח קליטת עובדים; דו"ח שהמשיבה סומכת ידה עליו ולכן היא תחויב בתשלום למערערת בהתאם לשעות שפורטו בדו"ח ועל כן מגיע למערערת סכום של 23,253.516 ₪.
אין הפרש בשעות בין חשבון החיוב המסתיים ב- 191 לבין דו"ח קליטת עובדים המקביל לו - המשיבה תחויב בתשלום 10,604.90 ₪ למערערת.
40.
יצוין כי, נקודת ההנחה של הצדדים בבית משפט קמא הייתה כי יריעת המחלוקת הינה סביב סכום של 32,267 ₪ שטרם שילמה המשיבה למערערת בגין שירותי האבטחה שהעניקה למזמין השירות, סכום זה כולל סכום חשבון החיוב שמסתיים ב- 178 בסך של 468 ₪, לפי הפירוט בחשבון החיוב מדובר בתשלום הוצאות נסיעות של שני מאבטחי המערערת.
41.
המערערת לא הוכיחה כי על פי ההסכם, המשיבה התכוונה לשאת בהוצאות נסיעות מאבטחיה, ומהעדויות של שני הצדדים עולה כי סוכם כי המשיבה לא תישא בתשלומים נוספים מעבר ל 44 ₪ לשעת עבודה של כל מאבטח של המערערת. על כן, הסכום של חשבון החיוב שמסתיים ב- 178, לא נכלל בחישוב יתרת החוב של המשיבה למערערת, ודרישת האחרונה בעניין זה נדחית.
42.
בהתאם למפורט לעיל, יוצא אפוא כי הסכום אשר המשיבה חבה כלפי המערערת, עבור שירותי האבטחה שסיפקה למזמין השירות בין החודשים פברואר עד יוני הינו 583.02
55,
₪
. מסכום זה יופחתו 16,326.90 ₪, תשלום חלקי אשר שילמה המשיבה למערערת עבור השירותים שניתנו בחודשים פברואר עד אפריל, ועוד סכום של 7,472 ₪ אשר שילמה, או אמורה לשלם המשיבה למערערת בהתאם לפסק הדין החלקי - [מוצג 18].
43.
לפיכך, המשיבה נותרה חייבת למערערת הסכום של 31,784.12 ₪.
טענת הקיזוז
44.
במקרה שבפני
י, המשיבה ביצעה קיזוז כנגד המערערת בשל אי התייצבות עובדי המערערת לשמירה באירועים של מזמין השירות. בין מזמין השירות לבין המשיבה קיים הסכם קיזוז של עד 1,000 ₪ בגין כל ליקוי, כולל, בין היתר, אי התייצבות או איחור אנשי אבטחה. [נספח ג' לתצהיר מר נורקין/ מוצג 19ג']. בין המערערת לבין המשיבה סוכמו העובדות שפורטו לעיל [סעיף 14 לפסק הדין] ואין בהן כל זכר לזכות הקיזוז במישור יחסי המערערת והמשיבה.
45.
לשם בחינת טענה הקיזוז כעת אפנה לסעיף 53(א) לחוק החוזים הקובע את התנאים אשר בהתקיימן ניתן לבצע קיזוז:
"53.
(א)
חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.
"
בהתאם להוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים, זכות הקיזוז קמה בהתקיים התנאים הבאים: קיומו של חיוב כספי; החיוב הכספי נובע מאותה עסקה בין הצדדים לחוזה; הגיע המועד לקיום החיוב הכספי; מסירת הודעת קיזוז לחייב; כאשר החיובים הכספיים קצובים הם ניתנים לקיזוז אף אם אינם נובעים מאותה העסקה.
46.
יש להדגיש כי גם אם נראה בהוצאת חשבונית הזיכוי על ידי המערערת בעקבות דרישת המשיבה כמסירת הודעת קיזוז למערערת, הרי ברי כי ההודעה ניתנה בדיעבד; אחרי שקוזז הסכום (של 2000 ₪), מחשבונות המשיבה על ידי מזמין השירות, שלא אחת נקבע בפסיקה כי הודעת קיזוז שניתנה בדיעבד היא הודעה שניתנה שלא כדין ומהווה הפרת הסכם. ראו לעניין זה מנחם מאוטנר "קיזוז" דיני חיובים – חלק כללי 464, 475 (דניאל פרידמן, עורך, 1994);ת"א (מחוזי ירושלים) 3119/01 אברג'יל יגאל נ' ששון דרגן (ניתן ביום, 17.05.2009); ת"א (מחוזי ב"ש) 3050-09 אלכס שטיבלמן נ' יצחק תמיר (ניתן ביום, 28.06.2010).
המשיבה פעלה בניגוד להלכה הנ"ל כאשר מסרה ההודעה על קיזוז 2,000 ₪
והיא בעצם לא תבעה זכות קיזוז אלא דרשה אותה והחזיקה את הסכומים המגיעים למערערת, עד שזו – האחרונה, תשלם את ה – 2000 ש"ח. מכאן שאין בפני
נו הודאה והסכמה בדיעבד ומדעת לזכות המשיבה לקיזוז.
47.
הסכם הקיזוז הוא בין מזמין השירות לבין המשיבה. המערערת איננה צד להסכם זה, כך שלא עומדת למשיבה טענת הגנה של קיזוז כנגד המערערת. ראו לעניין זה: ד"ר דרורה פלפל
"חוזה לטובת צד שלישי – על פי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973" הפרקליט לג 222, 228 (1980), שם נאמר:
"אך טענות וזכויות בגין קיזוז, פיצויים ואשם בכריתת חוזה, לא תעמדנה לחייב כנגד הצד השלישי. אשר לקיזוז – הטעם לכך הוא כי לשון סעיף 53 לחוק מתירה קיזוז בין שני "צדדים לחוזה", וצד שלישי הרי אינו צד לחוזה."
ראו גם; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 108 (1991), שם נכתב:
"דוגמה אחרת היא זו שבה קבלן משנה מבצע חיוב, שהקבלן הראשי התחייב לבצעו כלפי המזמין. גם כאן שני חוזים, האחד, בין המזמין לקבלן; השני, בין הקבלן לקבלן המשנה. המזמין, הוא המוטב, מקבל את הביצוע שהקבלן הראשי התחייב כלפיו, באמצעות חוליית ביניים, הוא קבלן המשנה.
עקרונית, ניתן לבצע חוזה באמצעות אחר (סעיף 40 לחוק החוזים), אולם הביצוע אינו מעביר למבצע את החובה המשפטית לבצע כלפי הזכאי. במילים אחרות, אם הביצוע פגום, זכאי הנפגע (הזכאי הסופי) לתבוע את הצד שעימו הוא קשור בחוזה, ואילו זה האחרון זכאי יהיה לתבוע את המבצע (בדוגמאות דלעיל, המוכר הראשון, הבנק, או קבלן המשנה), שהפר חובה חוזית כלפיו. החוזים, כעקרון, נשארים נפרדים."
הדוגמא לעיל, מתארת סיטואציה דומה למקרה שבפני
נו, כאשר המערערת היא קבלן משנה, המשיבה היא קבלן ראשי, והטכניון הוא מזמין השירות שנפגע כתוצאה מאי התייצבות מאבטחים. על פי האמור, זכאי מזמין השירות לקזז את הסכום מהמשיבה בהתאם להסכם שביניהם. ואילו, המשיבה זכאית לתבוע את המערערת בשל הפרת חובה חוזית שהתבטאה באי התייצבות מאבטחיה לעבודה אצל מזמין השירות, מבלי שהמערערת הודיעה מראש על היעדרות כדי שהמשיבה תוכל להיערך בהתאם ולמצוא מחליפים, עובדות שלא התבררו ומקום בירורן בתובענה נפרדת, כפי שיובהר. כאן המקום לציין שהמערערת מתכחשת לטענת הקיזוז ולכאורה אין מחלוקת שבעובדות שסוכמו בינה לבין המשיבה, אין זכר לזכות הקיזוז.
48.
בפסיקה נקבע כי מימוש זכות הקיזוז כפוף לחובת תום הלב מכוח סעיף 39 לחוק החוזים [ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), נג(4) 8 (1999)]. במקרה שבפני
נו, כאמור, המשיבה לא הביאה לידיעתה של המערערת את הסכם הקיזוז, לא בעל פה ולא בכתב, עד שמזמין השירות קיזז מחשבונות המשיבה 2,000 ₪. התנהגות זו של המשיבה הינה חסרת תום לב ונוגדת לסעיף 39 לחוק החוזים. המשיבה לא עמדה בחובת הגילוי ונמנעה מלגלות למערערת מידע מהותי ובכך הפרה את חובת תום הלב החוזית כלפי המערערת. לחילופין- המשיבה לא הוכיחה כי המערערת ידעה מראש ועם ההתקשרות ביניהן שאי התייצבות מאבטחים לעבודה עלול לגרור קיזוז מהחשבונות שהיא משלמת למערערת. כאמור, המדובר הוא בחוזה בעל פה שיש מחלוקת לגבי חלק מפרטיו הנוגעים לשיטת ומועד התשלום, כלל בסיסי הוא כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוען לפרט מסוים בהסכם בעל פה – על פי הכלל: המוציא מחברו עליו הראיה.
49.
העובדה שהמערערת הוציאה חשבונית זיכוי על סך 2,000 ₪ בגין קיזוז לא אמורה לפעול נגדה. שכן, לא ניתן לקבוע כמסקנה כי המערערת ידעה על הסכם הקנסות – (הקיזוז), שבין המשיבה לבין מזמין השירות עם כריתת החוזה ביניהן; או לחילופין הסכימה לו בדיעבד, מעצם העובדה שהמערערת זיכתה את המשיבה בסכום שקוזז. לפיכך, לא מוטלת על המערערת חובה חוזית לשלם את הסכומים שמזמין השירות קיזז מחשבונות המשיבה. ובעניין זה, גם כן, הערעור מתקבל והכרעת בית משפט קמא מתבטלת.
50.
על כן, המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת זכותה לקיזוז, גם בהסכם בעל פה לא נטען כי סוכם על קיזוז במקרה של אי התייצבות, כך שהמשיבה איננה זכאית לקזז סכום של 17,000 ₪.
סוף דבר
51.
הערעור מתקבל במובן זה שהמשיבה תשלם למערערת את יתרת הסכום שמגיעה לה עבור השירותים בהתאם לשעות שבדו"חות ובחשבונות החיוב כמפורט לעיל על סך 31,784.12 ₪ (כמפורט בטבלה שבסעיף 31 לעיל עד לסעיף 43) - הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום
הגשת התביעה ועד לפירעונו המלא.
52.
המשיבה תשלם שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪
(כולל מע"מ); וכן תישא בהוצאות הכרוכות בהליך הן בבית משפט קמא והן בבית משפט זה.
53.
בטרם סיום, ראוי להזכיר כי התביעה נתקבלה בחלקה בבית משפט קמא במסגרת פסק הדין החלקי והמשיבה חויבה לשלם למערערת סכום של
7,472 ₪ ואף נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד. לכן, לא היה ניתן לומר שמדובר בתביעה חסרת בסיס. זאת ועוד, התביעה
נדחתה ביחס ליתרת סכום התביעה שהייתה במחלוקת. ובשל כך חויבה המערערת בתשלום הוצאות ושכ"ט ביחס לא פרופורציונלי לאותו סכום. מכל מקום משהערעור נתקבל, ההוצאות שבהן חויבה המערערת בבית משפט קמא, מבוטלים בזה.
54.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ט, 19 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
עא בית משפט מחוזי 49579-12/18 קודקוד הורדים בע"מ נ' מודיעין אזרחי בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/05/2019)