פסקי דין על אבי-רם שירותי מכס בע"מ | פסקי דין על אברהם לוקר

9579/05 בשא     09/10/2005




בשא 9579/05 אבי-רם שירותי מכס בע"מ נ' אברהם לוקר




בתי משפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו בשא 009579/05
בפני
: כב' הנשיא אורי גורן
תאריך: 9.10.05

בעניין: 1. אבי-רם שירותי מכס בע"מ

2. רם שחר
3. דרור שחר המבקשים
ע"י ב"כ עו"ד ח' עדיני ואח'
נ ג ד

אברהם לוקר

ע"י ב"כ עו"ד ליאור להב ואח'
המשיב
החלטה

זוהי בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן : "החוק").

רקע

1. ביום 14/12/99 חתמו הצדדים לבקשה על הצהרת כוונות למיזוג פעילותו העסקית של המבקש בתחום עמילות המכס עם עסקיה של המשיבה 1 (להלן : "החברה") ולשילובו של
המבקש בחברה (הצהרת הכוונות על נספחיה צורפה כנספח א' לבקשה). במסגרת הצהרת הכוונות, הסכימו הצדדים כי אם יוחלט על מימושה, יחל המבקש ביום 1/1/00 את עבודתו בחברה בתור מנהל יבוא תמורת שכר מנהלים כמקובל בחברה ותמורת חלק במניותיה (ללא זכות הצבעה).

2. סמוך לאחר החתימה על הצהרת הכוונות, ביום 22/12/99, חתמו הצדדים על הודעה בדבר החלטתם לממש את האמור בה. עוד נקבע בהודעה כי "הסכם התקשרות מפורט יערך וייחתם בין הצדדים מאוחר יותר" וכי "אם לא ייחתם ההסכם הנ"ל, יחולו על הצדדים היחסים והתנאים המפורטים בהצהרת הכוונות מיום 14/12/99." בסופו של דבר, לא נערך הסכם התקשרות בין הצדדים והיחסים ביניהם התנהלו על-פי מה שהוסכם בהצהרת הכוונות ונספחיה.

3. ביום 16/1/05 שיגרה החברה למבקש הודעה על פיטוריו מתפקידו (נספח ב' לבקשה), שבעקבותיה התפתחו חילופי דברים בין הצדדים. במהלך חילופי דברים אלה, ביום 10/4/05 שלח המבקש, באמצעות בא-כוחו, מכתב שהופנה לבא-כוח המשיבים, בו הם נדרשים ליתן הסכמתם למינויו של עו"ד משה צ'צ'יק כבורר לעניין זה, בהתאם להוראת סעיף 13 להצהרת הכוונות. הוראה זו קובעת כי "במקרה והצדדים לא יגיעו להבנות בכל נושא כלשהו, ימונה בורר מוסכם", ומשנענה בשלילה, הגיש המבקש את הבקשה שבכאן. ביום 30/5/05 הוריתי למבקש להגיש בנוסף טיוטה של כתב התביעה שיוגש לבורר, אם וכאשר ימונה, וזאת משום שסברתי כי עד לאותו שלב לא הוגדרה מהות הסכסוך די הצורך.

טענות הצדדים

4. המבקש טוען בתביעתו כי פיטוריו עומדים בניגוד למצג שהציגו בפני
ו המשיבים עובר לחתימה על הצהרת הכוונות, לפיו יועסק כמנהל בחברה עד פרישתו לגמלאות, וכן בניגוד להתחייבויות המשיבים בהצהרת הכוונות גופה. אשר על כן, עותר המבקש לקבלת פיצוי בגין אובדן השתכרות ממועד הפסקת ההתקשרות עמו ועד המועד שבו הוא צפוי לפרוש לגמלאות (תקופה של כ- 10 שנים) בסכום של 2,216,426 ₪. לחילופין, תובע המבקש פיצוי בסך 1,834,560 ₪ בגין אובדן לקוחות לטובת החברה, והוא סבור כי עניינים אלה ראויים להתברר בפני
בורר מוסכם, כמתחייב מהוראת סעיף 13 הנ"ל להצהרת הכוונות.

5. המשיבים, מצדם, מתנגדים לבקשה, וזאת מכמה טעמים. ראשית, הם מציינים כי על-פי סעיף 11 להצהרת הכוונות אמורים היו הצדדים להסדיר את הפסקת ההתקשרות ביניהם במסגרת הסכם (שלא נחתם), ולפי סעיף 12 לאותו מסמך, כל עוד לא נחתם הסכם כאמור, לא תהיה למי מהצדדים כל תביעה או תובענה כנגד משנהו בקשר למסמך זה או לכל מסמך הנגזר ממנו. שנית, טוענים המשיבים, כי הסוגיות שאותן מעלה המבקש בתביעתו אינן נובעות מן הצהרת הכוונות, ולפיכך, אין הן נמנות עם סוג העניינים שאותם התכוונו הצדדים למסור לבורר המוסכם בסעיף 13 להצהרת הכוונות. יתרה מכך, טוענים המשיבים כי תביעתו של המבקש עניינה בזכויות קוגנטיות המוקנות לו לכאורה מכוח משפט העבודה המגן, וכי הסמכות הבלעדית לדון בזכויות אלה נתונה לבית הדין לעבודה. שלישית, הימנעותו של המבקש מלהגדיר את מהות הסכסוך, חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד המשיבים, יש בה, לטענתם, משום חוסר תום-לב, ואף בשל כך טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. רביעית, ולגופו של עניין, טוענים המשיבים כי פיטורי המבקש נעשו כדין, על רקע קיצוצים בחברה ועל רקע אי-שביעות רצונם מתפקודו, וכי המבקש עצמו אישר את הודעת הפיטורין במכתב מיום 20/1/05 (נספח ב'2 לתגובה). לבסוף, טוענים המשיבים 2-3 כי תביעתו של המבקש אינה מגלה כל עילה כלפיהם, וממילא לא ניתן יהיה לחייבם להופיע בפני
הבורר, אם ימונה, כיוון שחתמו על הצהרת הכוונות כנציגי החברה ואינם צד להסכם הבוררות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

6. עניין לנו, אם כן, בסעיף 8 לחוק, המורה כך :

"8. מינוי בורר ע"י בית המשפט
(א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי.

(ב) לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל - דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה:
(1) נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר, ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו ;
(2) בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל-הדין להסכים למינויו.
(ג) נקבע בהסכם-הבוררות שכל צד ימנה בורר, רשאי בית-המשפט,
על פי בקשת הצד שמינה בורר, למנות אותו בורר, או אדם אחר,
כבורר יחיד."

7. הנה-כי-כן, תנאי ראשוני ומקדמי למינוי בורר הוא שנתגלע סכסוך "בענין שהוסכם למסרו בוררות", ולשם בדיקת התמלאותו, יש לפנות אל הסכם הבוררות ולפרשו - ככל הסכם - על-פי לשונו ועל-פי כוונת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מלשון ההסכם ומנסיבות כריתתו (ראו : ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות - ליטורל - מקונסטנצה אשר מושבה הרשום הוא במאמאיה (רומניה) נ' תור-עולם בע"מ, פ"ד לד(4) 617; ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (תשנ"א-1991) 17 - 19). ודוק : אף אם התמלא תנאי זה, עדיין מסור בידי בית המשפט שיקול הדעת אם למנות בורר בנסיבות המקרה. ככלל, ייטה בית המשפט לקיים את הסכם הבוררות ולהיעתר לבקשה למינוי בורר. על כלל זה עמד כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בעניין ליטורל הנ"ל :

"סעיף 8 לחוק הבוררות מעסק סמכות לבית-המשפט למנות בורר במקום שהצדדים לא עשו כן, אין סעיף 8 לחוק הבוררות מטיל חובה על בית-המשפט לעשות כן. סמכותו של בית-המשפט סמכות שבשיקול דעת היא... כעיקרון, יעשה בית-המשפט שימוש בשיקול דעתו וימנה בורר לצדדים, שכן בכך הוא מקיים את ההסכם בין הצדדים ומונע סיכולה של כוונתם המשותפת בעת כריתת ההסכם (בר"ע 124/68 [3], בעמ' 18 ; בר"ע 158/77 [6]). עם זאת, במקרים מיוחדים רשאי בית-המשפט שלא למנות בורר לצדדים. כפי שאומר השופט מני: 'בענין זה נטיית בית-המשפט היא לקיים את ההסכם בין הצדדים, (וכי) נחוצים נימוקים כבדי השקל, כדי להניע את בית-המשפט לדחות בקשה למינוי בורר ועל-ידי כך לאפשר לצד אשר הסכים לבוררות להשתחרר מהתחייבותו זו' (ע"א 302/64 [7], בע' 650)." שם, בעמוד 626).

8. השיקולים הרלוונטיים למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק, דומים ביסודם לשיקולים להם נדרש בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק, בשינויים המחוייבים, שיקולים אלה הובאו בפסק-דינו של כבוד השופט גולדברג ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 397 :

"עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3, תשנ"א) 138).
בשלב השני תיבחן "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם; דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר מימצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת." (שם, בעמוד 403).

9. בענייננו יש לבדוק, בראש ובראשונה, האם קושר הסכם הבוררות את כל הצדדים המעורבים, בסכסוך הדרושים לבירורו, ולאחר-מכן יש לבדוק, האם יוכל המבקש לזכות בסעד אפקטיבי במסגרת הליך הבוררות, או שמא יידרשו לצורך כך הליכים משפטיים נוספים באותו עניין. שהרי במקרה כזה, חוסר הנוחות והמעשיות שייגרם עקב פיצול וריבוי ההתדיינויות בין צדדים ופורומים שונים, עלול להוביל למסקנה שאין טעם בקיום הליך בוררות (לעניין השיקולים שמפעיל בית המשפט טרם מינוי בורר ראו עוד : ע"א 430/54 ולטר נתן (זאב נחום) ויליאמס נ' חברה ארצישראלית לתוצרות כימיות כלליות בע"מ ו-2 אח', פ"ד י(1) 455 ; ע"א 20/70 "עמיר" חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ, פ"ד כד(1) 692 ; ע"א 169/80 יעקב אורי בע"מ ואח' נ' פרידה קנטי ואח', פ"ד לה(2) 837 ; ע"א 2889/91 מן תעשיות שימורי מזון ודגים בע"מ נ' שיא אחזקות בע"מ, פ"ד מז(1) 93; אוטולנגי, בעמודים 138-139, 197- 203).

מן הכלל אל הפרט

אדון להלן בטענות שהעלו המשיבים כסדרן.

10. המשיבים טענו להיעדר סמכותו של הבורר המוסכם, לפי סעיף 13 להצהרת הכוונות, לדון בהפסקת קשרי העבודה בין החברה והמבקש, שכן את עניין זה, לטענתם, לא התכוונו הצדדים למסור להכרעת הבורר. טענה זו אינה יכולה להתקבל. כזכור, ביום 22/12/99 הסכימו הצדדים על מימוש הצהרת הכוונות וכן הסכימו על כך שהצהרה זו על כל תנאיה תחייב את הצדדים כל זמן שלא ייכרת ביניהם הסכם אחר. משכך הוסכם בין הצדדים, ומשלא נחתם כל הסכם אחר ביניהם, יש לראות בהצהרת הכוונות משום חוזה מחייב לכל דבר ועניין, שהפרתו מזכה את הנפגע בתרופות. זאת ועוד, הפסקת ההתקשרות היא עניין שנלקח בחשבון והוסדר כראוי בסעיף 10 להצהרת הכוונות, ועל-כן, הוא נכנס בדלת אמותיו של סעיף 13 להצהרת הכוונות, הקובע בלשון רחבה כי במקרה שיהיו אי-הבנות ב"נושא כלשהו", ימונה בורר מוסכם.

11. טענת המשיבים כי תביעת המבקש מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, אף היא דינה להידחות. אכן, סעיף 3 לחוק מציב סייג לפיו "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים", ובעטיו נפסק כי זכויות קוגנטיות המוענקות לפרט מכוח משפט העבודה המגן, אשר כידוע איי ניתנות להתנייה או ויתור בהסכם, לא תוכלנה להימסר להכרעת בורר (ראו: בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי כוללת קופ"ח אסף, אגודה לעזרה רפואית נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לב(1) 214 ; בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לד (3) 820 ; רע"א 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2) 426). ואילו באשר לסמכות הבורר להכריע בסכסוך על התקיימותם של התנאים המוקדמים להתגבשות זכות קוגנטית, כגון בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד או פיטורי עובד, קבע כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בעניין דיין הנ"ל כי :

"התשובה על שאלה זו חייבת להימצא במטרה החקיקתית העומדת ביסוד הוראת המגן עצמה. אם מטרה זו תסוכל והוראות החוק ייעקפו אם הצדדים יורשו להסכים ביניהם - ועל כן גם למסור לבוררות - את דבר קיומם של אותם תנאים מוקדמים, כי אז אין הסכסוך האמור יכול לשמש נושא להסכם, ואף לא לבוררות. לעומת זאת, אם ניתוח המטרה החקיקתית העומדת ביסוד הוראות המגן הקוגנטיות מלמד כי אין בהסכם בדבר קיומם של אותם תנאים מוקדמים כדי לסכל את המטרה האמורה, אין כל צידוק למנוע מהצדדים מלהסכים בענין זה ואף הבוררות בו תתפוס." (שם, בעמ' 824).

12. המבקש עותר בתביעתו לתשלום שכר העבודה המגיע לו לטענתו על-פי הצהרת הכוונות ונספחיה עד למועד פרישתו, ולחילופין, לתשלום פיצויים, עקב הפרת התחייבויות חוזיות וטרום-חוזיות של המשיבים, בבסיס התביעה עומד, איפוא, סכסוך שעניינו זכויות חוזיות טהורות, ולכן אין כל מניעה, לאור ההלכה האמורה, שיידון בפני
בורר כפי שהסכימו הצדדים בסעיף 13 להצהרת הכוונות (ראו גם : אוטולנגי, בעמוד 78-81).

13. בהתייחס לטענת המשיבים 2-3 כי יש לדחות הבקשה מאחר שאינם צד להסכם הבוררות,
ייאמר כי אין בטענה זו ממש, ונדמה שהיא הועלתה אך ורק מתוך ניסיון להכשיל את מינוי הבורר. אכן, המשיבים 2 - 3 חתמו על הצהרת הכוונות כנציגי החברה ובשמה, יחד עם זאת, נמצא כי הם חתומים באופן אישי על מסמכים שונים שנערכו לשם ביצוע הצהרת הכוונות, וזאת מתוקף תפקידם כמנהליה של החברה ומתוקף היותם בעלי השליטה בה. במצב דברים זה, נראה כי ההבחנה בין המשיבים 2 - 3 לבין החברה לעניין תחולת הסכם הבוררות היא מלאכותית ופורמאלית גרידא, וכי לא לכך התכוונו הצדדים עת חתמו על הצהרת הכוונות. במקרים כגון דא, כדי למנוע מבעלי המניות שצריכים להיות קשורים בבוררות, להתחמק מכך בטענות פורמאליסטיות של העדר חתימותיהם על הסכם הבוררות ובאי-היותם צד להליך הבוררות מלכתחילה, מגמת הפסיקה היא להחיל את הסכם בוררות גם על אותם בעלי מניות, על דרך של "הרמת מסך". בפסק- דין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 1158/04 א.מ.השבחת נכסים בע"מ ואח' נ' רם דר חברת לבניין בע"מ ואח' (טרם פורסם), ניתנה גושפנקא לסמכות הבורר לצרף בעלי מניות להליך בוררות אף שאינם חתומים על הסכם הבוררות, אם השתכנע כי לאור הראיות והעובדות יש מקום ל"הרמת מסך". לא מן המותר להוסיף, כי לכשיינתן פסק הבורר יהיו בעלי השליטה בחברה שהייתה צד להליך הבוררות מחויבים לפעול על-פיו, וזאת מכוח סעיף 21 לחוק - "באין כוונה אחרת משתמעת מהסכם- הבוררות, מחייב פסק- בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין." (עוד בעניין זה ראו והשוו : ע"א 30/88 דוד כהן ואח' נ' נחום פרנקל, פ"ד מד(1) 119 ; עי,א 177/88 שאול הוטרר ואח' נ' מיכאל רוזנברג ואח' פ"ד מג(4) 495, 498; ע"א 4913/92 אלדא - סוכנות נסיעות בע"מ נ' בוא ניסע בע"מ (לא פורסם) ; וכן ראו אצל אוטולנגי, עמודים 48-51).

סוף דבר

14. הבקשה למינוי בורר מתקבלת. אני ממנה בזאת את עו"ד מיקו מנחם לשמש כבורר בין
המבקש ובין החברה.

15. הוצאות בסך 10,000 ₪, כולל, על-פי התוצאות בבוררות.

ניתנה בלשכתי, היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
___________
אורי גורן
, נשיא








בשא בית משפט מחוזי 9579/05 אבי-רם שירותי מכס בע"מ נ' אברהם לוקר (פורסם ב-ֽ 09/10/2005)