פסקי דין על אמיר ג'בארין

3881/19 בשפ     11/06/2019




בשפ 3881/19 מדינת ישראל נ' אמיר ג'בארין




החלטה בתיק בש"פ 3881/19

בבית המשפט העליון

בש"פ 3881/19



לפני:

כבוד השופט י' עמית


העוררת:
מדינת ישראל


נ


ג


ד

המשיב:
אמיר ג'בארין

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק מ"ת 37070-02-19 שניתנה ביום 5.6.2019 על ידי כבוד השופט נ' סילמן

תאריך הישיבה:
ז' בסיון התשע"ט
(10.6.2019)

בשם העוררת:
עו"ד סיגל בלום

בשם המשיב:
עו"ד תמי אולמן
ועו"ד שחף אולמן


החלטה


ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט
נ' סילמן
) מיום 5.6.2019 במ"ת 37037-02-19, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדו בתפ"ח 37031-02-19.

1.

כתב האישום
: ביום 15.2.2019 הוגש נגד המשיב (הוא הנאשם 3) ושני אחרים, בני דודיו (להלן יחדיו:
הנאשמים
), כתב אישום המייחס לשלושתם עבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף 301 ו-29; סעיף 333 בצירוף 335 ו-29; וסעיף 144(א-ב) בצירוף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.


לפי הנטען בכתב האישום, הנאשמים ואדם נוסף קשרו קשר לגרום למותו של אדם (להלן:
המנוח
) על רקע סכסוך משפחות, שבמסגרתו נורו למוות אביו של המשיב ואחיו של אחד הנאשמים האחרים. המשיב ארב למנוח ביציאתו ממקום עבודתו, עקב אחריו בנסיעה מפרדס חנה לאום אל פחם, ודיווח לאחד הנאשמים בטלפון על מהלך המעקב. על בסיס הדיווח, יתר הנאשמים והאדם הנוסף חסמו את נתיב נסיעת רכבו של המנוח, ושניים מביניהם ירו לעבר המנוח לפחות 23 קליעים. עקב כך נפטר המנוח, ושניים מהיושבים ברכבו נפצעו. בהמשך הוצת הרכב בו השתמשו הנאשמים לחסימת הנתיב, במטרה להעלים ראיות.

2.

הליכי המעצר
: עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים. בבקשה הודגש, בין היתר, כי קיים חשש להשפעה על עדים לאור סכסוך המשפחות ולאור העובדה שהן הנאשמים והן עדי התביעה הם תושבי אום אלפחם. חרף עמדת הנאשמים, בית המשפט קבע ביום 11.4.2019 כי ישנן ראיות לכאורה ביחס לכל שלושת הנאשמים, אם כי ביחס למשיב נקבע כי ישנם קשיים ראייתיים, שבעטיים ניתן לראות בו "צד לעבירה, שאינו מבצע עיקרי (או בצוותא) דווקא". מנגד, צוין כי קיים קושי באומדן חלקו המדויק של המשיב בעבירה, מכיוון שמסר בחקירתו גרסה שהופרכה וכן
שמר על זכות השתיקה.


בית המשפט הורה על הכנת תסקיר בעניינו של המשיב, לבקשת באת-כוחו, והתסקיר הוגש ביום 8.5.2019. שירות המבחן העריך כי "רב הנסתר על הגלוי במקרה זה ואמיר [המשיב – י"ע] בחר להציג בפני
נו פסאדה חיובית, תוך ששולל סכסוך". על אף שהמשיב והמפקחים המוצעים הצהירו שבין המשפחות המסוכסכות קיים הסכם "הודנה", שירות המבחן התרשם כי "הסכסוך עוד קיים וקיים סיכון לא מבוטל להישנות התנהגות פורצת גבולות" בכל הנוגע לסכסוך; צוין כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר אף "עלול להצית מחדש את הסכסוך". לאור כל זאת, שירות המבחן לא המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.


לאחר דיון שנערך ביום 12.5.2019, במהלכו נחקרו מפקחים פוטנציאליים, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת חוות-דעת היתכנות להתקנת תשתיות איזוק בביתו של אחד המפקחים. ביום 5.6.2019, במהלך חקירת שני מפקחים נוספים שלא נבחנו בתסקיר, ציין אחד הנחקרים כי כשבועיים קודם לכן נורו יריות לכיוון חלק מבני המשפחה בדרכם לבית המשפט.

3.
ביום 5.6.2019 הורה בית המשפט על העברתו של המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני, ועל מעצרם של שני הנאשמים האחרים עד לתום ההליכים. בהחלטה צוין כי הסכם ה"הודנה" בין המשפחות המסוכסכות הוצג לעיונו של בית המשפט, אך השופט
סילמן
ציין כי "להבנתי הסדר זה לא החזיק זמן רב". אולם, בית המשפט ציין כי "אין מקום כי [המשיב] יישא על כתפיו עול הסכסוך בין שתי משפחות המוצא, לרבות עול אירועים שהתרחשו עובר לאירועים נשוא כתב האישום".


בית המשפט הדגיש את "הפער הראייתי [ה]משמעותי" ביחס למשיב, וציין כי זהו הטעם העיקרי להעדפת מעצר באיזוק אלקטרוני. באשר לחלופת המעצר, צוין כי מדובר בחלופה בלוד אשר "מבודדת לחלוטין" מהסביבה המתוארת בכתב האישום; כי הן בית המשפט והן שירות המבחן התרשמו לחיוב משלושה מהמפקחים שהוצעו; וכי המפקחים הנוספים שנחקרו נמצאו ראויים אף הם. הובהר כי "התסקיר בסופו של יום אינו 'שלילי לחלוטין'", מכיוון שאינו מייחס למשיב "רמת סיכון גבוהה או קרובה" או מאפיינים עברייניים כלשהם; אדרבא, בתסקיר צוין כי המשיב חווה קשיים בבית המעצר ומצוי בתא השגחה, מה שמהווה טעם נוסף להעדפת מעצר באיזוק אלקטרוני.


לאור כל זאת, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, בביתו של אחד המפקחים (מר מחאמיד) בלוד, עד לתום ההליכים נגדו ובתנאים הבאים:


(-) המשיב יפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ₪ ויחתום על התחייבות עצמית בסך של 50,000 ₪. כל מפקח יחתום על התחייבות צד ג' בסך 100,000 ₪.


(-) על המשיב יפקח בכל עת אחד מהמפקחים שאישר בית המשפט, וניתן צו לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ.


על כך נסב הערר שבפני
.


לבקשת בא-כוח המדינה, ביצוע ההחלטה עוכב לשם מתן שהות להגשת ערעור, ובהחלטתי מיום 6.6.2019 הוריתי על המשך עיכוב הביצוע עד למתן החלטה אחרת.

4.
דומה כי אין חולק על חומרתו של כתב האישום – רצח מתוכנן מראש בדם קר לאור יום בנתיב תחבורה בכביש, במסגרת סכסוך דמים בין שתי משפחות.


כתב האישום אינו מייחס למשיב את ביצוע הרצח עצמו, אך בכל המיוחס למשיב, איני סבור כי קיימת חולשה ראייתית של ממש. אכן, בניגוד לשני הנאשמים האחרים בתיק, אשר ניתן לזהות את רכבם במצלמות האכיפה האלקטרונית, רכבו של המשיב לא זוהה, אך זאת בשל העובדה שלא ידוע באיזה רכב הגיע לאיזור. אולם על כך שהמשיב היה באיזור קשה לחלוק, בהינתן שיחות הטלפון הרבות שניהל בדיוק בדקות שקדמו לרצח ולאחריו. שלא כטענת ההגנה, איני סבור כי יש צורך בחוות דעת מומחה, בנוסף לאיכונים של שיחות הטלפון הסלולרי שבחומר הראיות. הרצח בוצע בשעה 15:42 בצומת עאנין בין כביש 596 לכביש 6535 המוביל לישוב מי עמי. המנוח ואחרים יצאו מאתר הבניה בפרדס חנה לכיוון אום אלפחם בסמוך לשעה 15:10. המשיב 3 טען כי היה בביתו באום אלפחם כל היום ומכחיש כי נסע לפרדס חנה, אך הטלפון הסלולרי שלו מאוכן בתנועה מפרדס חנה לזירה בזמנים ובמסלול התואמים לזה של המנוח, תוך שהוא משוחח עם הנאשם 1 כלהלן: 14:56 – בפרדס חנה; 15:13 – בפרדס חנה; 15:22 – בצומת מנשה; 15:24 – בצומת ברקאי; 15:35 – ברחן; 15:40 ו- 15:42 (שעת הרצח) – במי עמי. ריבוי השיחות בין השניים, ביום, בשעה ובדקות בהן בוצע הרצח מקבלים גוון נוסף בהינתן שבחודש שקדם לאירוע, אין כל תקשורת בין השניים. ובקיצור, סמיכות הזמן והמקום לאורך מסלול נסיעתו של המנוח, השקר בחקירה והשתיקה בחקירה – כל אלה יוצרים מארג ראיות שעונה על הרף של ראיות לכאורה.


מפסקה 82 להחלטת בית המשפט קמא, דומה כי בית המשפט הוטרד מכך שמא לא ניתן לראות במשיב מבצע בצוותא, אלא מסייע בלבד. גם בהנחה זו, ואיני מביע דעה בנושא, מעורבותו הלכאורית ברצח מצביעה על מסוכנות. לא אחת נאמר בפסיקה כי "רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות" (ראו, לדוגמה, בש"פ 1826/16
מדינת ישראל
נ' פלוני
(16.3.2016); בש"פ 5008/17
מדינת ישראל
נ' אברג'יל
(17.7.2017); בש"פ 7738/17

מדינת ישראל
נ' אברג'יל
(18.10.2017); בש"פ 5802/18
מדינת ישראל
נ' אברג'יל
(4.10.2018)).

5.
על רקע זה, איני סבור כי היה מקום לדחות את מסקנתו של שירות המבחן בתסקיר, בפרט בהינתן ההערכה כי נשקף מהמשיב "סיכון לא מבוטל" וכי העברתו לחלופת מעצר עלולה להצית את הסכסוך מחדש. אכן, חלפה שנה מאז נרצחו אביו ובן דודו של המנוח ואחיו נפצע, אך הסכסוך בין המשפחות עדיין חי ובועט, ודי אם אציין כי כנגד אחד המפקחים אף בוצע ירי, בעודו בדרכו לבית המשפט. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון לא מבוטל להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב בכל הנוגע למערכת היחסים מול משפחת המנוח, והתקשה לבוא בהמלצה לשחרורו ממעצר. כפי שציינה המדינה בעררה,
גם המפקחים שהוצעו מעורבים רגשית בסכסוך, אחד מהם הוא אחי אביו המנוח של המשיב; ויש להוסיף כי שניים מהמפקחים מסרו בבית המשפט גרסאות לא מדויקות, בלשון המעטה, לגבי מצב הסכסוך.

6.
לאור האמור לעיל, דין הערר להתקבל, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.


ניתנה היום, ח' בסיון התשע"ט (11.6.2019).


ש ו פ ט

_________________________



19038810_e02.docx

עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







בשפ בית המשפט העליון 3881/19 מדינת ישראל נ' אמיר ג'בארין (פורסם ב-ֽ 11/06/2019)